להיות ביל ראסל. פעם אחת

נוביצקי הוא המנצח. כי הוא שיחק את הליגה של 2011. לא את משחק ההיסטוריה

In כללי

הדבר היפה ביותר שדירק נוביצקי אמר במסיבת העיתונאים הוא המשפט "שלשנה אחת היינו הקבוצה הטובה ביותר בשטח". שזו הייתה משאת חייו ככדורסלן. אנחנו חיים בעולם ספורט לחוץ להכתיר גדולים בהיסטוריה. אני אישית בכתיבה שלי כנראה עוסק בכך יותר מדי. והנה בא מישהו ואומר: "תקשיבו, להיות הכי טוב פעם אחת – גם זה קשה ביותר. גם זה מכובד". מישהו שמעריך לגמרי את האליפות כאליפות. לא כחלק מthree-peat או כrepeat של three-peat. ואני מאמין לדברים שלו.

מה שאני אוהב באליפות של דאלאס יותר מתארים של נדאל, פדרר, ברצלונה, מוריניו, ארמסטרונג, קונטנדור, שומאכר, אסתר וורגיר, מאני פאקיו – שאין פה כל יומרה להיסטוריה כללית. פשוט אין צורך להשוות לאלופות מהעבר כי מצד אחד ברור שהם לא מהגדולות שבהן ומצד שני זה ממש לא משנה להם. לא לנוביצקי, לא לקיד, לא לטרי, לא לאף אחד. הם האלופים עכשיו. הקבוצה הטובה בהיסטוריה של שנת 2011.

*

ראיתי גם כאלו שהם אחרים. אני זוכר את מייקל ג'ורדן, במין החלטיות מפחידה, מסכם את האליפות השלישית שלו ב-1993 במלים "השגתי משהו שמג'יק ולארי לא הצליחו לעשות". ההיסטוריה ישבה בראשו מהיום הראשון. זה משחק מסוכן מאד שג'ורדן הצליח לנצח בו כי הוא מייקל ג'ורדן. מסוכן כי אתה מעמיד את עצמך במקום מאד מסובך כשאתה אומר "הכשרון שלי מחייב שאהיה המצליח ביותר בכל הזמנים".

טייגר וודס עדיין רודף אחרי שיא המייג'ורס, על רקע משבר עצום בחייו ובמשחקו. זה כבר לא 100% שיגיע לשם. פדרר השיג את השיא הזה. ודקה אחרי שהשיג אותו הוא צריך להתחיל לחיות עם הפחד שרפאל נדאל ייקח לו את זה. כלומר – אני לא יודע אם רוג'ר פדרר האדם באמת מפחד מזה ואולי רק רוג'ר פדרר הקונצפט התקשורתי. אבל יכול להיות שזה גם פדרר עצמו. אתה לא משיג כל כך הרבה אם אתה לא תחרותי כל כך.

וזה מביא אותנו ללברון. הוא ממש רעד במסיבת עיתונאים ואז עיתונאי עם הרבה הסתייגויות שאל בנימוס DID YOU CHOKE? ווייד חילץ את לברון בתשובה תקשורתית מצויינת: "אני לא רוצה להפחית במאום מההישג של היריבים שלנו".

הטעות הבסיסית שלברון עשה בקיץ הזה, וגם במסיבת העיתונאים ההיא, הייתה לשים את הLEGACY שלו על כף המאזניים. להגדיר שהכשרון שלו מחייב אליפויות. הרי יכול היה גם להגיד שהוא רוצה ללכת למיאמי כדי להחליף אווירה. כי עכשיו זה מאד מסובך. השטח מלא כוחות אחרים: קווין דוראנט ובסיטואציה מסויימת גם בלייק גריפין יכולים להשתלט על מעמד השחקן הטוב בליגה. ושיקגו אמנם הודחה בפלייאוף הזה בגמר אזורי, אבל מבחינת הגיל של שחקניה הפצע הפסיכולוגי לא קשה מדי. הלוס אנג'לס לייקרס יכולים לרענן את השורות והאווירה. אני אוהב את החתמת מייק בראון כמאמן אצלם.

ג'יימס צריך להבין שהוא מתחרה בכל אלו ולא במייקל ג'ורדן. אני לא חושב שהוא מספיק חזק נפשית בכדי לנצח מעמדת היהיר. אבל הוא יכול להיות דירק נוביצקי. לא לבדוק כמה טבעות יש לביל ראסל אלא לרצות לפגוש בו פעם אחת.

119 Comments

גיל 13 ביוני 2011

אני חושב שאמרת את זה בצורה מדויקת. היהירות היא זו שהפילה את לברון ויחד איתו את מיאמי. הוא כמו העקרב שפשוט לא מסוגל לעשות דברים בשקט וזה היה ככה מהיום הראשון שלו בליגה (הוא שיתף פעולה בחדווה עם הליגה שדחפה אותו כאייקון היסטורי). אם הוא היה אומר שהוא הולך למיאמי כדי לנסות לבנות משהו יפה שם אז היו הרבה יותר סלחניים אליו, אבל לדבר על 6-7 אליפויות בכזו חוצפה? השאלה לאיפה הוא הולך מכאן. עם הגישה שלו לא תשתנה הוא לא יזכה אף פעם באליפות ואם שיקגו תתפתח למה שהיא יכולה להיות, הופעה בגמר כבר לא תהיה אוטומטית מהמזרח.

ומייק בראון? אתה בטוח?

אריאל ש 13 ביוני 2011

הקטע של החתמת מייק בראון בלייקרס גם לי לא מובנת. במקרה הטוב הוא מאמן הגנתי טוב למדי אבל אני לא זוכר אצלו שום הנעת כדור יוצאת דופן או תרגילים בהתקפה. אולי בגלל זה לא שאלו את קובי לפני שהחתימו אותו, הניחו שקובי יסכים אוטומטית למאמן שרגיל לבסס משחק מסביב לכוכב במקום מסביב לשיטה. חבל, קיוויתי שהם יחתימו את אדלמן ושסוף סוף נראה את השיטה שלו עובדת עם שחקנים ראויים.

בלינדר 13 ביוני 2011

למה לא מייק בראון? הוא למד מהטובים ביותר. את מי כן הייתם מחתימים כמאמן (בהנחה שאדלמן לא ממש חושב לחזור לאמן כרגע כמו שאומרות השמועות)

אסף 13 ביוני 2011

מצויין.
כשאתה עסוק באיך לגמור את החודש, אתה לא חושב על החופשה בקאריביים, וכשאתה רודף כל הקריירה אחרי טבעת אחת, אתה יודע לשמוח באמת ברגע הנכון, ולא רק לסמן עוד עמידה באבן דרך.
אני כן חושב שהכישרון של לברון מחייב אליפות אחת לפחות, אבל האופי שלו , כנראה, צריך לקחת אותו לנקודת המבט שאתה מציג.
נראה שהוא מתחיל להפנים.

גיאקו 13 ביוני 2011

מה יש לאהוב במייק בראון כמאמן הלייקרס?

אסף 13 ביוני 2011

אתה יודע שרונן לא בדיוק חובב לייקרס…

אופיר 13 ביוני 2011

דווקא בדיעבד נראה שנוביצקי החמיץ הזדמנות להיות חלק מקבוצה היסטורית. אני יכול לחשוב על עוד שנתיים לפחות שבהן דאלאס שלו היתה הקבוצה הטובה בשטח, כשבאחת מהן הם חירבנו במכנסיים מול הנמסיס שלהם גולדן סטייט בסיבוב הראשון ובאחרת הם נחנקו בחסות השופטים מול מיאמי.

האליפות הנפלאה הזו לא מספרת את כל סיפור הגדולה של נוביצקי.

אופיר 13 ביוני 2011

לגבי מייק בראון: עכשיו כשמסינה שם להציל אותו יש סיכוי שלא יהיה חורבן מוחלט.

אלון 13 ביוני 2011

מי זה המסינה הזה? לא כל מאמן שהצליח בליטל ליג יכול להצליח עם הגדולים. זה לא פשוט להיות במנטליות שונה, לאמן 82 משחקים ואח"כ חודשיים פלייאוף.

גל ד 13 ביוני 2011

מסינה גאון כדורסל, ואדם עם כישורי תקשורת בינאישית מהמעלה הראשונה. לא סביר שהיה מצליח מייד כמאמן ראשי, אבל לציוות שלו עם בראון יש פוטנציאל להצלחה.

גיל 13 ביוני 2011

ועוד הערה: מה שגם צורם מאוד אצל לברון זה הפער בין המילים שלו לביצועים על המגרש. זה נראה די מגוחך לדבר על שושלת אליפויות כשהוא לא נראה כמי שנותן הכל על המגרש ונהנה מדברים אחרים. כל הדיבורים שלו לפני משחק, הטוויטים שלו מלאי פאתוס ולא קרובים למה שרואים ממנו. גם אתמול במסיבת העיתונאים הוא דיבר על זה שבסופו של יום, כל אותם מבקרים אותו יקומו בבוקר לחיים האפורים שלהם ואילו הוא יקום ויהיה מאושר ממה שיש לו (זו פראפרזה על הדברים). כאילו הוא אומר, לי יש הרבה כסף וזה מה שחשוב. הוא לא מראה שום רגשות עצב אמיתיים על ההפסד ונראה שהוא פשוט לא מבין מה קורה סביבו.

מנחם לס 13 ביוני 2011

רונן
על הכיפאק של פוסט.
אני התיישבתי מיד אחרי המשחק לכתוב כדי שהמאמר יהיה אצלי באתר ואצלך ב-7 בבוקר כשאנשים מתעוררים, ולפני שתהיה להם הזדמנות לומר, "נו, מנחם? איפה המאמר? גם אתה CHOKED?"
אז החמצתי את מסיבת העתונאים ושמעתי שלברון אמר משהו כגון, "אבל לי אין מה להתבייש. אני עדיין מיליונר גדול". קשה לי להאמין שהוא אמר דבר כזה.

בקשר למייקל, הוא היה כזה תחרותי, שלא כנוביצקי, אליפות אחת בשבילו היתה רק הסיפתח. ואם לא פרש לבייסבול, היו לו בוודאי 9 רצופות. לא סתם בחרו בו לספורטאי המאה מס' 1 (בחירת ESPN וכן בחירת ספורטס אילוסטרייטד). הוא היה אתלט עליון (מחר יהיה פוסט המשווה את קובי אליו), אבל מה שייחד אותו מכולם הוא סרוב מחלט להפסיד. אני כמעט בטוח מהפסיכולוגיה בעשרה סנט שיש לי מאשתי הראשונה ז"ל, ומבתי אפרת, שתיהן פסיכולוגיות קליניות, שיש כאן מין קומפנסיישיון לרגש נחיתות שרק הגעה להיות העליון מכולם מפצה אותו מעט. אחרת רגש תחרותי כזה הוא בלתי ייתכן.
יותר טוב להיות נוביצקי ממייקל: ליהנות מהנצחון ולהרגיש שאת שלך עשית, ואם יבואו עוד – מה טוב. אצל מייקל – אני חושב – שהוא לא שלם עם כך שלביל ראסל ישנן יותר טבעות.

גל ד 13 ביוני 2011

הערת אגב: קראתם את סיכום המשחק של sport5? הם דאגו להצהיר שדאלאס קבוצה לבנה. אנביליוויבל, היה אומר ערן סלע.

איתי 13 ביוני 2011

מה לבן בהם? רק נוביצקי, באראה והקוסטודיון.

גל ד 13 ביוני 2011

כן, זה חלק ממה שמעורר השתוממות בקביעה הזו. החלק השני זו הגזענות בין השורות.

מנחם לס 13 ביוני 2011

כולם חושבים שקיד לבן. הוא כמו אובמה, רק לא מוסלמי.

גל ד 13 ביוני 2011

ויותר החלטי.

יורם אהרוני 13 ביוני 2011

האם אתה בטוח מנחם שמה שהיה אכפת לג'ורדן זה מה שהשיג ביל ראסל? לדעתי אנשים משווים את עצמם בדרך כלל קודם כל למי שקרוב אליהם. יש ילדים שרוצים להיות הכי טובים בכתה במשהו. נגיד בריצה. באותו רגע הם עדיין לא יודעים אולי מי אלוף העולם. אחרי שהושגה המטרה הם מסמנים את המטרה הבאה: הכי טוב בבית הספר, בשכונה, בעיר, במחוז, בארץ. אם כל זה הושג אולי מתחילים להסתכל על העולם, אבל רק מול יריבים שמולם הם ממש יכולים להתחרות בתחרויות אמיתיות. לריי יורי יש יותר מדליות זהב אולימפיות בקפיצה מאשר לקרל לואיס. אתה באמת חושב שללואיס היה אכפת מזה? לואיס באמת רצה להשתוות לג'סי אוונס שאותו פגש כאשר היה ילד ואולי לעבור אותו אבל אם לג'ורדן היה אכפת כל כך מראסל הוא לא היה הולך לשחק בייסבול…

דורפן 13 ביוני 2011

יורם – שתיים מהמדליות של יורי הן מהאולימפיאדה הלא רשמית של 1906… אז ללואיס יש יותר. אבל אני מקבל את דבריך. אגב לנורמי יש תשע זהב

מנחם לס 13 ביוני 2011

אתה צודק, למייקל לא היה איכפת מראסל, אבל הנקודה שניסיתי להביע היא שלמייקל אף פעם לא מספיק מה שהוא משיג. כי אז הוא רק רוצה עוד. אגב, זאת טעות של רבים שחושבים שמייקל ניכשל בבייסבול. כמה ממאמניו בווייט סוקס, המנג'ר, ועוד, טענו שהוא התחיל להיכנס ממש ל-GROOVE ואילולא השביתה, הוא היה מגיע לרמת שחקן במייג'ורס. אבל מה שהיה פוגע בו זה גובהו, וגודל הסטרייק זון בגלל זה.

דורפן 13 ביוני 2011

אני רק רוצה שיירשם כאן שאני חושב שמייק בראון יצליח מאד כמאמן הלייקרס ואולי ייתן לקובי ברייאנט כוון נכון לשלב המסיים של הקריירה.

תומאס נוימן 13 ביוני 2011

מצחיק.
ובסוף זה עוד יקרה …

מנחם לס 13 ביוני 2011

בשבוע הבא אכתוב פוסט בנידון. ייתכן שאתה צודק.

rondi 13 ביוני 2011

יש לי הרגשה שביום הדראפט המתקרב אלינו לטובה הלייקרס עומדים להתפרע. אל תתפלאו אם קובי ימצא את עצמו פתאום בין ד-וויל והווארד…

קורא אדוק 13 ביוני 2011

ואני חשבתי שאני המטורף יחיד שחושב שזה זיווג טוב

קורא אדוק 13 ביוני 2011

היחיד

אבי 13 ביוני 2011

פוסט מצויין! לא יודע איפה ימוקם בראייה היסטורית בראי דורות הבלוגוספירה, אבל הוא עשה לי את הערב – צבע את השעה-שעתיים האחרונות בעבודה – וגם זה משהו :) .

הארת נקודה שמציקה לי ושלא ניסחתי עד הסוף: המשחק (וגם הצפייה/אהדה) למען הדירוג ההיסטורי מכבה את חדוות הזכיה בתואר, את השמחה הפשוטה שמיוצגת ע"י הנפת גביע. השמחה מוחלפת בחשבונאות.

אחרי משחק האליפות של יונייטד פגשתי ברחוב בחורה שמתעניינת בכדורגל שאמרה "…אבל זו לא קבוצה כל כל גדולה של יונייטד, וזכיתם רק בגלל חולשה של ארסנל וצ'לסי…". עניתי שאני לא ממש מסכים איתה, וש"מה זה בכלל משנה, תני לשמוח!".

מה שנכון לאליפות על רקע ההיסטוריה, נכון גם למשחק בודד על רקע עונה שלמה. בפרמייר ליג עדיין רואים אוהדים ואנשי כדורגל ששמחים שמחה פשוטה וטבעית אחרי נצחון, גם כשאין סיכוי לתואר, או איום ירידה. שמחת ניצחון. אני חושב שאוהדי מכבי או בית"ר כבר לא מסוגלים לזה.

אני אוהב את הטקס שמסיים מרוצים בפורמולה 1 (ולא רק שם): המנצח, וכל הזוכים לעלות לפודיום, פותחים בקבוקי שמפניה, משפריצים לכל עבר, ופורצים בחינגת ניצחון; גם אם לאף אחד מהם אין סיכוי לאליפות באותה עונה. ניצחון הוא ניצחון.

מנחם לס 13 ביוני 2011

בארה"ב פותחים בקבוק חלב.

לא מתעניינת בכדורגל 14 ביוני 2011

נראה לי שאפשר היה לוותר על התיאור הנדיב אודות הבחורה "שמתעניינת בכדורגל", ולהסתפק בחילופי הדברים ביניכם. תיכף תגיד שהיא גם אוהבת בירה. או יודעת לחנות ברוורס. בטח לסבית.
אבל חוצמזה אתה ממש צודק בדבריך.

דורפן 14 ביוני 2011

like

קולגה 13 ביוני 2011

טור יפה מאוד

עומרי 13 ביוני 2011

אני בהחלט לא חושב שדאלאס סגורה מראש לאליפות אחת מתוקה מרגשת ובודדה.
האיכויות הבולטות של נוביצקי נוטות להשתמר טוב יותר עם הגיל. קליעה מכל הטווחים, משחק פנים, חוכמת משחק.

יחד עם צ'נדלר-טרי-בראה ובאטלר אם יחלים יש שם חומר לעוד ריצה או שתיים. תלוי בנסיבות כמובן. ריק קרלייל בהחלט לא אמר את המילה האחרונה.

בלי קשר, האושר שלהם כנה ומרגש על האליפות הבודדה הזו כמו שרק חבורת שחקנים שחוותה כ"כ הרבה קשיים והתמודדות עם חוסר אמונה יכולה לשדר אחרי אליפות מרשימה ומתוקה.

רון 13 ביוני 2011

להגיד שלברון שם על כף המאזניים את המורשת שלו זו צביעות, לא כי הוא לא עשה זאת, הוא כן. זו צביעות כי עשו זאת בשבילו הרבה לפני שהחליט כך בעצמו. לברון הוא קורבן, ככה נראה סטאר כפי שמוחות הקריאייטיב הכי חדים בשוק הצליחו לייצר. כל תכונה שנוטים לייחס לו לא באה ממנו, קינג ג'יימס?? מישהו באמת ובתמים חושב שהבנאדם ישב יום אחד בבית וחשב מה הכינוי הראוי לו?? שטויות. הוא אמנם קורבן אך לא מסכן כי בכל זאת נראה לי שהוא מתפרנס די יפה מזה..
אני חושב שאנשי נייקי הלכו איתו רחוק מידי- OVERMARKETING , גם פדרר ונאדל שייכים אליהם אבל כאנשים פרטיים לא הלכו רחוק מידי עם זה, לא יודע אם כהחלטה אישית שלהם או כהחלטה של אנשי נייקי.
הבנאדם בובה על חוטים. הגיע הזמן להודות.

גל ד 13 ביוני 2011

אז אנשי נייקי החליטו לקעקע לו "chosen 1" על הגב?

איתן 14 ביוני 2011

נראה לי שהקעקוע הזה נובע יותר מתרבות ההיפ הופ שבה המוזיקאים מהללים את עצמם בשורות כמו "שב"ק ס' אימפריה" וכו'.. יותר קשור לצחוקים ולא לשכנוע עצמי. לברון נראה לי כמו ילד שהכי חשוב לו בעולם זה להיות מגניב ושהחברה יאהבו אותו.

בני תבורי 13 ביוני 2011

רון,
אתה צודק לגמרי. הייתי שמח לפגוש את העיתונאי ששאל אותו אם הוא נחנק ולבעוט לו בביצים. לא בגלל שהוא לא נחנק, אלא בגלל שיש זמן שבו צריך לתת ללברון להתבאס, בדיוק כמו שצריך לתת לנוביצקי לחגוג. שניהם הרוויחו את זה ביושר.

דורפן 13 ביוני 2011

תרגע תבורי. הוא שאל את זה כל כך בדחילו וברחימו – ובכלל נהיית מגינם של המולטי-מליונרים הספורטאים מפני התקשורת העויינת. רני רהב כזה.

בני תבורי 14 ביוני 2011

הנה ציטוט מפוסט מצויין של קרמר:
"מרוב שכולם אוהבים את דאלאס תכף יהיו כמה שישנאו אותה רק כדי להרגיש מיוחדג'ים."
גם לברון יהנה מזה.

פרנק לאמפרד 13 ביוני 2011

דורפן כמה שאתה טועה.

אודי הירש מסביר לנו בוואלה שנוביצקי כן הגיע באליפות הזו למדרגה של מייקל ג'ורדן.

http://sports.walla.co.il/?w=/175/1831756

למה?

כי ג'ורדן לא התמודד מול האירופאים שהגיעו לליגה ולימדו את כולם כדורסל נכון.

rondi 13 ביוני 2011

פחחחחחחחח

matipool 14 ביוני 2011

ליצנות לשמה ונסיון תפל לעורר תגובות .
נוביצקי שחקן ענק וכבודו במקומו מונח אבל לא יכול להיות מוזכר עם הטופ 3 או הטופ 5 .

קורא אדוק 13 ביוני 2011

פוסט מעולה

רונן,זה כל כך מצחיק לראות עכשיו את התשובה הראשונה שלך לכותרת לפוסט של אברהמי http://debuzzer.com/avrahami/3893

rondi 13 ביוני 2011

פוסט מצוין ובמקום.

הפסקה האחרונה מדויקת יותר מהיד של נוביצקי ביום טוב!

אבל אי אפשר לנתק את הספורט מההיסטוריה…

אסור לשכוח שלפניי חמש שנים נוביצקי עמד בדיוק בנעליו של לברון. גם ה-MVP של הפיינלס נפל בחטא היוהרה כשכנראה התחיל לספור אליפויות בראש שני משחקים מוקדם מדיי. בתוצאה 88-73 במשחק השני מיאמי חצתה את נקודת האל-חזור שלה, ופתאום מספיקה לנוביצקי טבעת אחת כדי להחקק בדפי ההיסטוריה.

הקריירה של שחקן מכילה בתוכה את תהליך ההתבגרות של האדם שמנהל אותה. לברון ילדותי ויהיר, ובאמת שקשה לפרגן לו. אבל הוא גם השחקן הכי טוב בנמצא היום (ולכל מי שהשלה את עצמו שהוא מס' 2 של וויד אני חושב שהסדרה הזו סגרה את השאלה – לטוב או לרע, מיאמי היא הקבוצה של לברון…). להשוות את לברון למייקל זה כמו להשוות בין ישו לאלוהים. אלוהים מעולם לא היה צריך ללכת דרך ה-ויה דלה-רוסה…

הזכייה באליפות של נוביצקי, קיד וקיובן השלימה סוף טוב לשלושה סיפורים גדולים בספר היסטוריה של הכדורסל, ןלתוספת קיבלנו שני דובדבנים לא צפויים (מבחינתי לפחות) של ג'יי-טי וקרלייל, שזכו בחותמת אמתית על תהליך שעברו לאורך זמן ובשקט.

מסתבר שההיסטוריה מסתדרת גם בלעדינו…

גיל 13 ביוני 2011

נתון מעניין לגבי לברון: בעונה הרגילה הממוצע שלו היה 27 נקודות למשחק. בסדרת הגמר – 18. הנפילה הכי גדולה אי פעם לשחקן בסדרת גמר.

עומרי 13 ביוני 2011

אתה מתכוון סטטיסטית או רעיונית?

גיל 13 ביוני 2011

שאלה טובה.

זיזו 13 ביוני 2011

ההחתמה של בראון הייתה מפתיעה מאוד ולקח לי יום יומיים להתאושש ממנה.

ככל שעובר הזמן אני מרגיש אם זה נוח יותר ויותר (אולי כי אין לי ברירה :)) אבל הסגירה עם מסינה כבר הכניסה לי רוח חדשה במפרשים.

איזה כיף שדווקא הלייקרס, המועדון הגדול בליגה, הוא הראשון שנותן במה אמיתית למשהו מעבר לים.
מי שחושב שזאת לא במה אמיתית שיזכר בשמות כמו טקס וינטר וטום טיבדו.

ההתנהלות הזאת מראה לי שבל.א. לא ישקעו בשמרנות של לתת למסגרת פגומה צ'אנס נוסף בשביל לא לקחת סיכונים.

מצד שני, ג'ים באס הזה מפחיד אותי פחד מוות.

*

ועכשיו לדירק.

תודה.

תודה שבעונה כל כך שחורה לקבוצותי באשר הן, אני עדיין יכול לצאת לפגרה עם חיוך על הפנים.

תודה שנתת לי לפחות יום אחד שבו אני נכנס למשרד ולא מצליח להוריד את החיוך המטומטם הזה מהפנים.

תודה שנתת לנו את עצמך לנצח ושלא נתת לעצמך ליפול לתהום הנשייה.

תודה.

קורא אדוק 13 ביוני 2011

זיזו אתה גדול

שלו 13 ביוני 2011

למה הלייקרס הוא הגדול במדינה? (אני לא מבין גדול).
תמיד חשבתי שהבוסטון.

זיזו 13 ביוני 2011

הכוונה היא לא גדולה היסטורית, שם המספרים מבטלים הכל ולבוסטון נשארה עוד שנה לשלוט.

הכוונה היא שהלייקרס הוא המועדון בעל מרחב הפעולה הגדול ביותר.

אם זה בהיותו המועדון החשוב ביותר בליגה, אם זה בהיותו היעד המבוקש ביותר לשחקנים ועוד ועוד.

הכוח של המועדון הליגה הוא שונה מכל קבוצה אחרת.

בוסטון היא הליברפול של הNBA.

matipool 14 ביוני 2011

"בוסטון היא הליברפול של ה-NBA" – מעולה .
מסתבר שיש לא מעט אוהדים משותפים ל-2 הקבוצות הללו .

עומרי 13 ביוני 2011

אטורה מסינה עוזר מאמן של מייק בראון? מה השלב הבא, לאונרדו דה וינצ'י עוזר של טים דה טול מן טיילור משפץ ביתך? (או כמו שחבר יקר גרס- מיכאלנג'לו עוזר של בוב הבנאי)

mirage 13 ביוני 2011

אם מישהו בכל זאת רוצה לרדוף אחרי ביל ראסל, אז יש רשימה שלמה משחקני קבוצת הסלטיקס האגדתית שיצטרך להשיג. וכן, גם ג'ורדן לא השיג אותם…..
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_National_Basketball_Association_players_with_most_championship_rings

שמעון שוואעי 14 ביוני 2011

לרוברט הורי יש אליפות יותר מל-MJ. מה זה אומר?

ניר לוי 13 ביוני 2011

ובהתעלמות מוחלטת מניסיונו להתמקד בעונה הנוכחית ולא בהיסטוריה- האם אפשר כבר להכתיר אותו כאירופאי הגדול בכל הזמנים?
מפאת גילי, אני פחות מכיר את סאבוניס של לפני המעבר לנ.ב.א, אז קשה לי להשוות. וגם פטרוביץ' לצערנו נהרג מוקדם מדי. האם יש מישהו אחר שמתקרב אליו?

בני תבורי 13 ביוני 2011

לא, אף אחד לא אלוף NBA.

יואב 13 ביוני 2011

קוקוץ היה אלוף שלוש פעמים(אבל לא כשחקן מרכזי שעליו בנויה הקבוצה כמו נוביצקי, אלא כשחקן שישי).

rondi 13 ביוני 2011

גאסול היה חלק מהותי בשתי אליפויות. טוני פארקר כבר היה MVP של הפיינלס, אז זה אומר שהם גדולים יותר…?

ניר לוי 13 ביוני 2011

אני לא חושב שטבעת יכולה להיות מדד. יש דוגמאות אחרות כמו שנתנו פה, ואל תשכח שסאבוניס לא יכל לשחק בנ.ב.א. בשנים הטובות שלו

אלעד 13 ביוני 2011

אני חושב שהוא האירופאי שהסתגל בצורה הטובה ביותר למשחק האמריקאי. די מובן בהתחשב שהוא הגיע לליגה בגיל 19 ותוך שנתיים נבנתה סביבו קבוצה. זאת הבניגוד לפורצי דרך כדראזן, קוקוץ' ומרצ'ולניס שהגיעו כבר בשלים ולקח להם זמן להסתגל לשיטת המשחק השונה. שלא לדבר על גדולים אחרים שלא זכו להגיע לנ.ב.א כי לא היה נהוג בתקופתם – סרגיי בלוב לדוגמא.

גיל 13 ביוני 2011

טוני פרקר או ג'ינובילי יכולים לגמור כאירופאי הכי גדול. מה שהוא השיג עד עכשיו עצום ויש לו עוד מה להציע.

דורפן 13 ביוני 2011

צריך להפריד.

פרקר כמו נוביצקי הם אולי אירופאים באזרחות אבל לא שיחקו שם כלל. הם אמריקאים בהכשרה.

מהשחקנים האירופאים הקלאסייים אין לי ספק שסבוניס ופטרוביץ היו הגדולים ביותר וכל אחד מסיבותיו לא הגשים את עצמו.

ג'ינובילי הוא ארגנטינאי. זה נמצא ביבשת בשם דרום אמריקה. אני מבין שהפכת לרד נק דרומי טיפוסי שם בניו מקסיקו וכל דבר שהוא לא יו.אס.איי הוא אירופה.

אריאל 13 ביוני 2011

האמת, שאם נוביצקי ופארקר הם אמריקאים, אז ג'ינובלי הוא אירופאי, כי שם הוא קיבל את ההכשרה שלו.
עם כל הכבוד לפארקר ומאנו – הם לא מתקרבים לקרסוליים של נוביצקי וגם לא ייתקרבו. נוביציקי הוא הול אוף פיים, שני אלו לא וגם לא יהיו

אלעד 13 ביוני 2011

ג'ינובילי לדעתי הצנועה בהחלט ראוי להיות בהול-אוף-פיים, ולדעתי הלא-מלומדת הוא שחקן גדול מנוביצקי. בין אם הוא אירופאי או אמריקאי (מיבשת אמריקה) לא משנה

גיל 13 ביוני 2011

אין שום ספק שג'וניבולי וגם פרקר יהיו בהיכל.

אלעד 13 ביוני 2011

הנה משהו לגבי סבוניס שרבים לא זוכרים או לא שמו לב. באותו משחק 7 מפורסם נגד הלייקרס הוא ממש שיתק את שאקיל. שאק היה בדרכו להיות מה שלברון הוא היום (עוד לא היו לו אליפויות אז). ואז השופטים הדביקו לסבוניס עבירות והוציאו אותו מהמשחק. ההתמוטטות המפורסמת של פורטלנד הגיעה אחרי שסבוניס יצא. FACTS

עומרי 13 ביוני 2011

נההההההההההה, בחייך

גיל 13 ביוני 2011

לא, קלטתי את זה אבל משום מה לא מחקתי. אגב, מי יהיה הלא אמריקאי הכי גדול אי פעם? אוסקר שמידט עוד משחק?

דניאל 14 ביוני 2011

דאנקן, אולאג'ואן

גיל 14 ביוני 2011

אני לא חושב שאפשר להחשיב את דאנקן. הוא אחרי הכל ייצג את נבחרת ארה"ב.

אלעד 14 ביוני 2011

נאש..

גיל 14 ביוני 2011

אני לא חושב שנאש ברמה של אולג'ואן, לא קרוב אפילו.

אלעד 14 ביוני 2011

זה סתם פרוצדוראלי, אבל אולאג'ואן אזרח אמריקאי

גלן 13 ביוני 2011

הנבא רחוק ממני. אבל באמת חשבתי קצת על לברון (הציפיות שלכם מאוהד באקייז הם לא ריאליות) וכל הכוכבות הזאת לאחרונה עם הנואשות לתואר. פעם בכמה זמן אני מסתכל באוסף ה DVD היפה שלי "של המיטב של בארי. לא ליבוביץ (למרות שזה גם מתאים) אלא סנדרס. הגדול מכלם כמעט. והוא נטש. נטש מובס קבוצה ללא דרך ותקווה. מה רצה?- להיות ג'ים בראון ליום אחד. ולא נתנו לו. אז מה עדיף ? חבירה לאיזה פאוור האוס מתהווה ב NFL או יאוש. לא נידע.

גל ד 13 ביוני 2011

לברון עשה הרבה יותר מלנטוש קבוצה לא טובה. אני אוהד של טורונטו ואין לי שום דבר נגד בוש, לסיים חוזה ולחתום בקבוצה אחרת זה לגיטימי לחלוטין.

אצל לברון יש שכבות על גבי שכבות של מיאוס. נתחיל מזה שגם בקליבלנד הוא היה שחקן יהיר ומעצבן – הריקודים, הקעקוע, הדיבור על עצמו בגוף שלישי. הוא לא היחיד (גם ג'ייסון טרי מעצבן, לדוגמא) אבל רגשות חמים כלפיו לא היו.

ואז באו ההצהרות שקיץ 2010 הוא הדבר הגדול ביותר בNBA, והעמימות המעושה לגבי התוכניות שלו, מתוך כוונה ליצור באזז.

ואז בא משחק מס' 6 נגד בוסטון, שבו הוא פשוט ויתר. עם קבוצה שהשיגה את המאזן הטוב בליגה, שבה כולם, אף על פי שלא היו השחקנים המוכשרים בעולם, נלחמו בשבילו עד טיפת הדם האחרונה. במצב של 3-2, הוא הפסיק לנסות. פשוט ויתר. לאורך כל העונה אני חשבתי שזה בגלל שההחלטה לעבור למיאמי התקבלה כבר אז, היום אני כבר לא בטוח.

ואז באה ההחלטה. שבה הוא השתין בקשת על האוהדים של קליבלנד בפריים טיים, אחרי שמשך אותם באף כל הקיץ.

ואז באו החגיגות במיאמי, לפני שהתחילה העונה, הם כבר חגגו אליפויות. ברבים.

ואז הבחישה ועצות האחיתופל על אוזניהם של שחקנים כמו כריס פול, נסיונות לגרום להם לקבל החלטות דומות כדי לתת לפיאסקו סר הטעם שלו לגיטימיות.

איש מאוס. איש דוחה. היה תענוג גדול לראות אותו נובל בסדרה הזו.

איל 14 ביוני 2011

נו באמת. סגנון יהיר. so what? מספיק לראות את ג'ורדן בנאום שלו כשנכנס להיכל התהילה, כדי להבין שכבן אדם הוא היה חתיכת חרא יהיר.

הסיפור עם לברון הוא פשוט. יש לו מחסום מנטלי. בשנה שעברה הוא נחנק מול בוסטון. השנה הוא נחנק בשלב יותר מאוחר. כשהמחסום הזה ייפרץ הוא יהיה מה שחושבים שהוא אמור להיות.

גל ד 14 ביוני 2011

ג'ורדן לא חגג אליפויות לפני שבכלל זכה בהן. למעשה אני לא זוכר ספורטאי אחד לפני השלישיה הזו שחגג אליפויות לפני שבכלל זכה בהן. יש יהירות, ויש לברון. ומתי בדיוק אתה מצפה שהמחסום הזה ייפרץ? הוא כבר בן 27. שמונה שנים בליגה. אתה גם מצפה שהמחסום של יותם הלפרין ייפרץ?

עמיר 14 ביוני 2011

התכוונת אם המחסום הזה ייפרץ…

גיל 13 ביוני 2011

בקשר לג'ורדן, הוא דיבר על זה לפני שנתיים לפני שהוא נכנס להיכל. צריך לזכור שהפרישה שלו הייתה מלאכותית ונבעה מזה שג'רי קראוס החליט שהוא גדול יותר מכל אחד אחר ויודע טוב יותר מה הקבוצה צריכה ופירק את השושלת (הוא טען שהם זקנים מדי). זוהי אחת ההחלטות הטיפשיות ביותר בהיסטוריה של הספורט לדעתי, גם אם ג'קסון לא היה חוזר לבולס. עם תיקונים קטנים הם יכלו לקחת עוד אליפות או שתיים לפחות. ג'ורדן אמר שאם כולם היו נשארים אז גם הוא לא היה פורש ותמיד יש למה לשאוף כולל לשיא של ראסל. ברגע שזה לא קרה ולא היה מעשי הוא עזב.

גיא זהר 14 ביוני 2011

היה מצד אחד באז אז שג'ורדן פורש בגלל השביתה. מצד שני, הוא סימן בחגיגות האליפות שבע ושמונה עם האצבעות אז מי יודע… חוץ מזה, גם אולג'ואן שיחק בנבחרת ארה"ב.

סימנטוב 13 ביוני 2011

אני מזמן כבר לא מתחבר להשוואות מי הכי, אבל נחמד לקרוא את הפרספקטיבות.
לא שמח בנפילתו של לברון יגיע יומו (אני מתאר לעצמי). הוא דיבר על כל העבודה הקשה 'כשאין מצלמות' מעניין אם הוא מודע שגם השכן עובד קשה.
תמיר מרגש ששחקן ותיק זוכה בתואר בפעם הראשון לכן אהבתי מאוד את הפוסט שלך מהבוקר דון נלסון האוונגרדי ואת כל הותיקים האלה.

אבו צ'יצ'ריטה (fka תושב חוזר ) 13 ביוני 2011

כולם רוצים להיות מייקל. קודם תהיו בארקלי, אחר כך מג'יק, אחר כך נדבר. דואגים ל"לגסי" לפני שעברו סיבוב ולתריפיט לפני שלקחו תואר.
מג'יק ג'ונסון קלע 42 כסנטר כשקארים נפצע. אייזיאה דפק 25 נקודות ברבע על רגל אחת. לארי היה לארי. מה בדיוק עשה לברון או כל כוכב צעיר אחר בשטח חוץ מקובי (שכבר לא צעיר) שכבר משווים אותו למדרגה הבאה? אז פלא שהוא שואף לשיא של ראסל?

יונתן מתניני הלילה של רמה"ג 13 ביוני 2011

בדיוק.

martzianno 13 ביוני 2011

אני חושב שלברון נמצא במצב הכי טוב כרגע בקריירה שלו.
מכאן אפשר רק לעלות. ברצינות.
מהפנים של הליגה (נייקי מרוויחים בגדול) הוא הפך תוך מסיבת עיתונאים אחת (נייקי מרוויחים בגדול) לאיש השנוא ביותר באמריקה (נייקי מרוויחים בענק!) ועכשיו ללוזר/צ'וקר/בדיחה מהלכת.
זהו, כבר אין ציפיות. עכשיו שיתחיל לשחק כדורסל.

גיל 13 ביוני 2011

אני דווקא חושב שהוא במצב הכי גרוע בקריירה שלו כי דברים יכולים להיות עוד הרבה יותר גרועים. השנאה אליו אחרי השטויות שהוא ממשיך לומר היום ואתמול רק מתגברת וכמו שהוא נראה, הוא עוד יכול להתמוטט נפשית מכל זה.

גל ד 13 ביוני 2011

זה לא רק הוא. ווייד לאט לאט במהלך העונה למד להתמודד עם העובדה שהוא מספר 2 בקבוצה של עצמו, ועכשיו מה? אני מניח שמבחינה אינטלקטואלית הוא יודע שלברון שחקן ענק, השאלה היא אם איפשהו הספקות לא מכרסמים בו. מה יקרה בפעם הבאה שנגיע לרגע האמת? האם אני יכול לסמוך על האיש הזה?

כישלון מהדהד שכזה הוא לא דבר של מה בכך.

וכמובן שאוקלהומה ושיקאגו יהיו חזקות יותר שנה הבאה.

עומרי 13 ביוני 2011

יש לך לינקים לאמירות שלו?

צריך לזכור שמיאמי בכל זאת הגיעו רחוק יותר ממה ש95 אחוז מהפרשנים ציפו מהם בפגרת האולסטאר. ושהם צעירים ובריאים והולכים להתחזק בוודאות בקיץ.
גם קובי נראה הרוס אחרי גמר 2008 ושנה אח"כ הלייקרס חגגו.

גיל 13 ביוני 2011

הנה כאן יש את האמירה שמצטטים הרבה?

http://www.youtube.com/watch?v=mKj3Zwcy7ME

מה שאתה אומר נכון תאורטית, אבל כל אליפות זה משהו שקשה לזכות בו. אני חושב שבלי מאמן רציני הם לא יגיעו רחוק וספולטרה יבזבז את השנים הטובות שלהם ביחד.

גל ד 14 ביוני 2011

הולכים להתחזק בוודאות? אם אתה יודע כבר את פרטי הסכם הסחר החדש, תוכל לשתף אותנו?

עמית לוינטל 14 ביוני 2011

א. מצחיק שאפילו בשאלה על ה-CHOKE לברון CHOKED והעביר את התשובה לידי ווייד.
ב. זה נראה יותר מדי צפוי, בנאלי ומתבקש שמייק בראון יפגוש את לברון בגמר

הופ 14 ביוני 2011

יופי של פוסט, הפסקה הראשונה במיוחד.

אריאל 14 ביוני 2011

גיל, אתה מוזמן להסתכל באתר הזה:
http://www.databasebasketball.com/leaders/leadershof.htm
שבו מדורגים הסיכויים של כל שחקן להכנס להול. רף הכניסה הוא 135, טוני פרקר כרגע עומד על 97, מאנו בכלל לא ברשימה. שניהם לא הול אוף פיימרים, למעט בספר של אוהדי ספרס, מצטער

גיל 14 ביוני 2011

טרייסי מגריידי במקום ה-61. אני מכיר את האתרים הללו והם לא תמיד מדויקים. הנה אתר נוסף שעורך חישוב כזה:

http://www.basketball-reference.com/leaders/hof_prob_career.html

אפשר לראות שפרקר מעל דומארס מבחינת הסיכויים ודומארס בהיכל. לנאש למשל נותנים סיכוי של 40% וגם הוא ללא ספק יכנס להיכל. אולי הסטטיסטיקות לא זוהרות כמו שיכלו להיות בקבוצות אחרות אבל האליפויות שלהם מציבות אותם בעמדה דומה לזו של מקהייל, דומארס וורתי. כוכבי משנה בולטים שפה ושם מאפילים על הכוכב הגדול.

אני מוכן להתערב על מה שאתה רוצה ששניהם יהיו בהיכל. אולי לא בכניסה הראשונה אבל בטח בשלב כלשהו. אל תשכח גם שהקריירה שלהם עדיין לא גמורה (במיוחד של פרקר שכרגע נכנס לשלב השיא בקריירה שלו), ובנוסף, העובדה שהם זרים מוסיפה להם אפיל בעיניי הבוחרים. גם צריך לזכור שזה היכל התהילה של הכדורסל, לא של הנבא כך שהקריירה של ג'ינובילי באירופה גם נלקחת בחשבון.

אלעד 14 ביוני 2011

מה זה? מכניסים אנשים להיכל עוד באמצע הקריירה? אתה יודע שלברון כבר בתיכונים היה במקום ה-10 ברשימה הזאת…:)

גיל 14 ביוני 2011

זה באמת מעניין שברשימה הזו וגם שאני הבאתי הוא עם סיכוי של כמעט 100% להכנס להיכל אילו פרש היום. זה מראה על הטייה שמתבססת בעיקר על ססטיסיטקות מפלצתיות אבל יש גם שיקולים של דברים שלא רואים בסטטיסטיקה.

דורפן 14 ביוני 2011

ג'ינובולי ראוי בלי שום ספק בגלל עניין אחר. היכל התהילה הוא לא של האן.בי.איי אלא של הכדורסל והוא ראוי להיות שם על מדליית הזהב של ארגנטינה – הפעם היחידה שארצות הברית מקצוענית הפסידה זהב אולימפי (וארגנטינה גם הייתה זו שהדיחה אותה).

זיזו 14 ביוני 2011

עוד כישלון של לברון.

אני חושב שצריך להוסיף כוכבית למדליה של ארגנטינה :)

גיל 14 ביוני 2011

ומה קורה ללואנגו? הוקי זה המשחק האכזרי ביותר שיש ושוער בהוקי זה התפקיד הכי משפיע על תוצאת המשחק במשחק קבוצתי. כן, יותר מקווטרבק אפילו.

אריאל 14 ביוני 2011

תשמע, גיל, עם כל הכבוד לחברים פארקר, ובמיוחד ג'ינובלי, אם הם יהיו בהיכל אז אפשר לסגור את ההיכל וללכת הביתה. ההול אוף פיים הוא לא לשחקנים שהיו רול פליירס טובים או אפילו כאלו שלקחו אליפות – הוא לשחקנים גדולים באמת. מאנו ג'ינובלי הוא שחקן שעלה חלק נכבד מהקריירה שלו מהספסל והגיע פעמיים לאול סטאר. טוני פארקר היה שלוש פעמים. אף אחד משניהם מעולם לא התקרב ל-MVP ולמעשה המקסימום של כל אחד מהם הוא חמישיה שלישית. אני מצטער, אין בינם לבין הול אוף פיים כלום.
ודרך אגב, גם ג'ו דומארס לא היה צריך להיות שם. מי שהכניס אותו להול צריך להתבייש.

גיל 14 ביוני 2011

ומקהייל? זכה פעמיים בתור השחקן השישי הכי טוב. אם הוא נכנס להיכל אז גם ג'ינובילי יכנס בוודאות. ומה עם כל אלו שנכנסו על הגב של ראסל? אני מסכים שלא כולם ברמה שווה, אבל אי אפשר לקחת מג'ינובילי את התרומה שלו לאליפויות. הוא עדיין אנדרייטד ואם הוא היה באיזו קבוצה זניחה הסטטיסטיקות שלו היו הרבה יותר טובות ולפי הנוסחאות השונות הסיכויים שלו היו גדלים. זה בדיוק מסוג השחקנים שהמצביעים אוהבים להכניס להיכל ולדעתי בצדק.

גיל 14 ביוני 2011

ואגב, תבדוק גם את רודמן. הוא מדורג נמוך מפרקר, רק פעמיים אול סטאר, שחקן התקפה חלש למדי, אז איך לעזאזל הוא בהיכל? זה רק מראה שיש דברים הרבה יותר משמעותיים שקובעים ובצדק.

עמיר 14 ביוני 2011

לך תלמד קצת על הקריירה של דומארס ונראה אם תגיד את זה, אולי השחקן הכי אנדרייטד בהיסטוריה!!!

אתה צודק רק אם ה- FAME של ההול אוף פיים, זו תהילה תקשורתית/פרסומית.

גיא זהר 14 ביוני 2011

בעיני דווקא ג'ינובילי עולה על פארקר בכל הפרמטרים ויש לו חלק כמעט כמו לדאנקן באליפויות שלא לדבר על מדליה אולימפית וכמעט אליפות עולם (שוד של שופטים)בתקופה שבנבחרת ארה"ב שיחקו מקצוענים. מעבר לכך שיש הרבה פוליטיקה וגם ניסיון להיות כלל עולמי (צוצ'יץ היגוסלבי וגומלסקי נמצאים בהיכל התהילה למרות שאף פעם לא אימנו או שיחקו באן.בי.אי ואני מאמין שגם ברקוביץ' יגיע לשם). חוץ מזה רודמן ודומארס הם הדוגמא לגדולה של דטרויט דאז שבלי כוכבי על (פרט לאיזייה) זכו בדאבל בתקופה אולי הכי תחרותית בליגה. ושאף אחד לא יטיל ספק במקהייל. ואל תביאו אף פעם את האול סטאר כדוגמא. זה לא מדד לכלום עם כל הכבוד ליאו מינג (שגם הוא יכנס כהתחנפות לסינים).

גיל 14 ביוני 2011

גיא, זה בדיוק מה שאני אומר. האול סטאר והרבה מדדים סטטיסטיים אחרים שעליהם מבוססים כל החישובים הללו של זכאות להיכל לא לוקחים בחשבון גורמים חשובים כמו תרומה משמעותית לקבוצה גדולה. אז נכון שאותם שחקנים לא היו המובילים בקבוצתיהם (אם כי ג'ינובילי היה זכאי לMVP של הגמר ב2007 בדיוק כמו דאנקן והשנה היה השחקן הכי טוב שלה) אבל אי אפשר להמעיט בתרומה שלהם.

נתי 14 ביוני 2011

זה נכון מאד לשני הצדדים הן מצד הלחץ ששחקן מעמיס על עצמו, וכפי שכתבת בקצרה יותר, גם על הפגימה בהנאה מצד הצופים.
אני אעתיק משהו שכתבתי לחבר במייל,
למחרת הגמר של בארסה-מאניונייטד, בדיון על מקומה ההיסטורי:

"האמת, שלדעתי, בעיקר בספורט קבוצתי, ובעיקר על פני זמן ארוך כל כך זה כמעט בלתי אפשרי להגדיר, אך אגלה לך סוד: לא באמת צריך להגדיר.
היום בתקשורת (שילוב של צורך מסחרי וזמינות מידע ונתונים) מתעסקים המון בדירוגים, אך לרוב זה חסר ערך.
אתן לך דוגמא: פדרר-נדאל.
יש באמת אפשרות לקבוע משהו עליהם?
אסתטית-לא חושב שמישהו מרגש בטניס שלו כמו פדרר.
ברוח ונחישות הקרבה וחוסן מנטאלי-נדאל ביי פאר.
יציבות-לשניהם כמות עצומה, אך פדרר לוקח.
מצד שני ביניהם-אפילו בנטרול חימר, נראה לי שנדאל.
אז איך קובעים?
התשובה שלי: בלאדי הל!! לא קובעים פשוט נהנים מזכות לצפות בשני ענקים שבעבר היו צומחים פעם ב… "

ועוד הערה בשולי הדברים: פדרר, לעניות דעתי, זו בהחלט דוגמא טובה למעמסה שהעיסוק של השחקן עצמו במקומו ההיסטורי יוצר. אני חושב שזה היה בולט אצלו בכמה משחקים כמו בהפסד לנדאל באוסרליה אופן (ומכאן נראה לי גם הבכי אחרי), או בהפסד ביו.אס לדל פוטרו. שם זה היה ברור לי שזה קודם כל הפסד שלו, שבעיניי יכול היה להיות מוסבר בעיקר על ידי המעמסה ההיסטורית.

דורפן 14 ביוני 2011

איל – עם היהירות אין שאלה. העובדה שאתה מוסיף את המילה "חרא" מבהירה שאתה מתעלם מעובדות. העובדות הן שכמייקל ג'ורדן שיחק כולם נתנו את התחת. ושחקנים ומאמנים (פיפן וג'קסון וגרנט ואפילו רודמן) קיבלו את הבמה להתפתח ולהתרחב. אז המשמעות היחידה למילה חרא היא שאתה לא אוהב אותו. אבל מבחינת ספורט – וזה תפקידו בעולם – כוכב ספורט – הוא זהב טהור ומזוקק כפי שלא היה מישהו בהיסטוריה של הספורט.וזה באנדרסטייטמנט.

וסביב לברון הדשא אינו צומח.

ובכל דיון לגבי לברון אני שומע המון על העתיד. מה יהיה כש…. אני מקווה ששמת תאריך תפוגה על התקוות ממנו.

אביעד 14 ביוני 2011

ג'ינובילי ראוי להיכל התהילה. בלעדיו סן נאנטוניו לא הייתה אלופה, בלעדיו ארגנטינה לא זוכה בזהב ואני עדיין לא מבין איך הוא לא קיבל MVP של הפיינלס ב-2007.
אבל טוני פרקר? ראוי להיכל בערך כמו שג'ייסון טרי ראוי. כלומר הוא לא. הוא לא יותר משחקן שרץ ממש מהר.
סן אנטוניו הייתה לוקחת את האליפויות ב 2005 ו-2007 גם בלעדיו וה- MVP של הפיינלס שיש לו הוא אחד התארים הכי ריקים שאני זוכר, אחרי סדרת גמר מול קבוצה כ"כ פחות טובה מס"א, שדאנקן וג'ינובילי נחו תוך כדי הסדרה.
האירופאי הכי גדול הוא דראזן. לטעמי זה בלי שאלה בכלל.
לגבי מסינה והלייקרס – צעד מבורך לדעתי. אם כי מוזר שמסינה, שההתמחות שלו היא הגנה, בא לעזור למייק בראון שגם הוא מאמן הגנה. נראה לי שמסינה היה בא יותר לידי ביטוי דווקא בניקס, עם מאמן שפתוח לקולגות מאירופה וקבוצה שזקוקה נואשות למישהו שיתעסק קצת בהגנה…

גל ד 14 ביוני 2011

מסינה הוא הרבה יותר ממאמן הגנה. ההתקפה העומדת שלו בצסק"א היתה מעשה אומן. אני קורא לזה התקפה עומדת כי זה התרגום הפופולרי ל half court offense אבל למעשה זה התיאור הכי גרוע שיכול להיות להתקפה שלו. התקפה שבה כולם נעים, כל הזמן. חסימה אחרי חסימה לשחקנים עם הכדור, בלי הכדור, התגלגלות פנימה, התגלגלות החוצה, שירה בתנועה.

אביעד 14 ביוני 2011

לא אמרתי שמסינה רק מאמן הגנה אלא שזו עיקר התמחותו. מעבר לכך, אתה רואה את מסינה מצליח ליישם את ההתקפה הקבוצתית שלו ב NBA? אתה רואה את קובי כחלק מסגנון כזה?

דורפן 14 ביוני 2011

אביעד – אתה לוקח בחשבון שאולי אטורה מסינה מבין שהאן.בי.איי זה לא אירופה? שהוא מספיק חכם וגמיש מחשבתית בכדי ליישם את זה? שהוא חשב במשך שנים, כמו כל איש כדורסל, על האן.בי.איי?

קח למשל את העניין שלמרות מעמדו הוא בוחר להתחיל באן.בי.איי כעוזר. אתה אפילו לא קצת חושד שהוא לא יגיע לאן.בי.איי ויחשוב שהוא מאמן אירופאים?

זיזו 14 ביוני 2011

מה עוד ששני כוכבי בקבוצה הם אירופאים במידה זאת או אחרת.

קובי הוא סטודנט של המשחק וודאי לא אחד שיבטל מישהו כמו מסינה בגלל שהוא אירופאי, הוא בקלות יכול להפוך לבן ברית שלו.

אביעד 14 ביוני 2011

אם תשים לב בתגובה המקורית שלי, תראה שכתבתי בפירוש שלדעתי זה צעד מבורך. רק שלטעמי הלייקרס תחת מייק בראון הם מקום פחות מתאים עבורו בליגה.

אביעד 14 ביוני 2011

זיזו, אני לא חושב שקובי יבטל את מסינה "כי הוא אירופאי". אני מאמין שקובי בהחלט עלול לבטל מישהו כי החשיבה ההתקפית שלו לא בהכרח רואה בקובי כמרכז ההתקפה אלא כחלק מהקבוצה.

זיזו 14 ביוני 2011

מי שלא רואה את קובי בתור מרכז ההתקפה של הלייקרס אין לו מה לחפש בל.א.

נראה לי שכל מאמן או שחקן שמגיע לקבוצה יודע את זה.

יותר מזה, מי שלא רואה את קובי בתור מרכז ההתקפה של הקבוצה אין לו מה לחפש בכדורסל מקצועני.

אביעד 14 ביוני 2011

אפילו אם קו המחשבה הפוטנציאלי של אותו מאמן הוא התקפה קבוצתית (כמו זו שגל תיאר למעלה)? אפילו שקובי בן 33 עם שחיקה של 15 עונות בליגה?
האם זה בהכרח כ"כ נורא ללייקרס ליישם שיטת התקפה קבוצתית עם גאסול במרכז ולשים את קובי במרכז רק ברגעים בהם יש צורך ששחקן ייצור לעצמו זריקה ומהר?

זיזו 14 ביוני 2011

לשים את גאסול במרכז זה לא נורא, זה אסון.

רק תראה אותה על המגרש עם ההרכב השני ותבין, בא לך לדקור אותו.

אין שיטה יותר קבוצתית מהשיטה שבא שיחקו הלייקרס עד היום, אין!

גם בשיטה הכי קבוצתית איום נוצר כאשר הקבוצה השניה עומדת בפני דילמה.

קובי הוא זה שיוצר את הדילמה. זה התפקיד שלו. בשביל זה הוא קיים.

אין שום שיטה או דרך שתהיה אפקטיבית בל.א. בלי הנחת היסוד הזאת.

המכדרר 14 ביוני 2011

באיזה אספקט דראזן היה מוצלח יותר מדירק?

איל 14 ביוני 2011

לגבי לברון –

אתה לא באמת יכול לצאת אדם נורמלי עם פמפום אינסופי לבן אדם שהוא מלך העולם. זה קורה לאנשים בוגרים יותר, שכל סביבתם אומרת להם כל החיים כמה שהם נפלאים וטובים, ואז אתה רואה אותם עושים דברים מביכים בחוסר שיקול דעת מוחלט.

לברון הוא שחצן מגעיל. אז מה? במה הוא שונה, למשל, מרונלדו? שחצן, מגעיל – ושחקן ענק לכל דבר. אפשר לחשוב שג'ורדן לא שחצן, מגעיל ומטיל אימה. רק להזכיר לכם את הפער שמתגלה בימים אלה בין תדמית חסיד אומות מאן-יונייטד הגאון מגיגס לבין אישיותו בפועל. והוא עדיין שחקן ענק.

מה שמפריד בין לברון לבין החבילה המלאה – כמו שכתב קרמר – זה מה שקורה בראש. אבל שימו לב – בשנה שעברה הוא נחנק בחצי הגמר מול בוסטון. עכשיו הוא נחנק בגמר. השנה הבאה מכריעה מבחינתו. אם הוא יעבור אותה ויפרץ המחסום המנטלי – השמיים באמת הם הגבול.

ומהבחינה הזאת, איך בדיוק יכול לברון לחשוב רק על השנה, כמו נוביצקי? סט הציפיות של כולם (כולל של שונאיו כאן) הוא עצום. זה כמעט בלתי אפשרי.

גיל 14 ביוני 2011

לגבי המינויים של מסינה ובראון יש שתי בעיות מרכזיות. אחת, לא התייעצו עם קובי במינוי בראון מה שמגדיל את הסיכוי לפיצוץ ביניהם. הדבר השני זה איך בראון ומסינה יעבדו ביחד, מה תהיה חלוקת העבודה וכו'. זה גם יכול להוביל להרבה חיכוכים והשאלה אם מסינה מסוגל להיות מספר 2 בהיררכייה היא שאלה פתוחה.

Comments closed