בובי רובסון

יש באופן כללי שתי נבחרות אנגליה כשהן עוזבות את האי. לפעמים כאלו שמתיימרות לאוטנטיות ונראות קצת טפשות. ולעתים יש מאמן טקטי מרושע שלוקח כמה מהתכונות האנגליות – כמו כושר גופני ולחימה – ובמשמעת טקטית קיצונית כופה עליה כדורגל איטלקי יעיל. סוון גוראן אריקסון עשה זאת לפעמים ופאביו קאפלו כנראה טוב ממנו בעסק הזה.

אנגליה של בובי רובסון, שמת לפני כמה שעות, היא היחידה שראיתי ששיחקה מצויין עם החן האנגלי האוטנטי. הוא היה היחיד שעשה משהו הגיוני מאוסף טיפוסים ציורי להחריד. חיבר את השגעון הגסקוויני, הציניות הליניקרית, הגאונות הוודלית או הטירוף והפייטריות של שחקנים כמו סטיוארט פירס או מרק רייט. אנגליה של בובי רובסון היא היחידה שאני מתגעגע אליה.

השחקנים האנגלים הגדולים לא יצורים פשוטים הם. באנגליה גדולת כדורגל אמיתית לעומם כרוכה בחוסר משמעת או חולמניות או כמה פיינטים טובים. נוטים לפעמים להאשים כוכבים אנגלים בחסרונות טכניים. זה לא כל כך נכון. זה יותר שהם לא מודעים טקטית, ולא ציניים ולפעמים שוכחים שיש משחק גם בשבוע הבא. ולכן לא קל לעשות איתם דברים ברמה עולמית. אבל הגדולים ידעו: מוריניו ידע לשלוט בהם. פרגוסון ידע לחנך ולשנות אותם. בובי רובסון לבדו פשוט הבין לליבם.

עוד ניצחון אירופי גדול להפועל
ארסן ונגר לא מסוגל לעשות דיאטה

No Comments

גיל 31 ביולי 2009

שתהי הנבחרות של אנגליה ב86 ו90 היו הטובות ביותר של אנגליה ב40 השנה האחרונות. אי אפשר גם שלא להזכיר איך הוא לקח קבוצה כמו איפסוויץ' והפך אותה לאימפריה אירופאית.

אריאל 31 ביולי 2009

הכל נכון אבל אי אפשר לשכוח שהוא פשוט נהנה מהשנים של גסקווין בקדנציה שלו, שפשוט שינה את הדרך שבה האנגלים משחקים והפך את הנבחרת לכמה דקות לנבחרת רומנטית. עדיין, מאמן גדול

אביאל 31 ביולי 2009

רונן אני חושב שאתה מגזים קצת עם קפאלו, מהמשחקים שאני ראיתי תחתיו אנגליה שיחקה ממש טוב ואפילו הציגה גם מה שנקרא כדורגל יפה לעין.
בכל מקרה קטע וידאו נפלא ופוסט מצוין, אבא שלי בדיוק אמר לי איזה מאמן גדול הוא היה.

עופר הירוק 31 ביולי 2009

אני חושב שהשורה האחרונה היא היפה מכולם, שהוא הבין לליבם. אני זוכר כמה וכמה ראיונות עם רובסון, שבהם היה נראה כאילו הוא בנאדם שמבין קצת יותר, ומנותק הרבה פחות.
יכול להיות שזה האופי הצפון מזרח אנגלי שלו, או אולי החזות הנעימה, אבל תמיד יכולת לצפות ממנו למשהו פחות מתלהם.
והעובדה שלקח תארים ב4 מדינות שונות, הופכת אותו למנג'ר גדול ללא ספק.

אורי 31 ביולי 2009

איפסוויץ' של רובסון הייתה קבוצה התקפית נהדרת, עם פול מרינק, אריק גייטס ואלן ברזיל מקדימה. אבל לא צריך להגזים, מעצמה אירופית היא בוודאי לא היתה. אפילו אליפות אנגליה היא לא השיגה. קצת פרופורציות.

והקמפיין ההוא של אנגליה ב-1990 באמת היה משהו יוצא דופן, אבל רק עם משווים אותו לקמפיינים שאחרי 1966…

יואב 31 ביולי 2009

תמיד אהוב, תמיד מכובד ואבהי,חלק מדור שהולך ונעלם.
וניקאסל מאז פיטוריו, משלמת בריבית על טימטומה ויחסה המשפיל לאחד מטובי בנייה.
יהי זיכרו ברוך.

גיל 31 ביולי 2009

איפסוויץ זכתה בגביע אופ"א, זה משהו לא?

בני גלובינסקי 31 ביולי 2009

באמת אחד הגדולים. עשה קריירה מאוד יפה מחוץ לאי והיה מוערך.

גיל 31 ביולי 2009

והנה הקישור לגביע אופ"א מ81 כולל דברים של רובסון ברקע ואחרי המשחק הראשון:

http://www.youtube.com/watch?v=Loi235e657k

אורי 31 ביולי 2009

ודאי שזה משהו. אפילו יותר ממשהו. אבל אימפריה נבחנת ביכולתה לשרוד לאורך זמן בצמרת האירופית ולא בהישג חד-פעמי. לצורך ההשוואה, גם סטיאווה בוקרסט זכתה פעם בגביע אירופה – אבל רק לעתים רחוקות העפילה בשנים שלאחר מכן לשלבים מתקדמים, ומעולם לא שיחזרה הישג דומה. במובן הזה, איפסוויץ' רחוקה מאוד מלהיות אימפריה, מילה השמורה באנגליה ליונייטד, ליברפול וצ'לסי. ואני זוכר היטב שגם אסטון וילה ונוטינגהאם פורסט היום שם, אבל לזמן קצר בלבד.

דותן 31 ביולי 2009

לא ממש קשור לפוסט הנוכחי – אבל בכל זאת – רונן שאפו על הכתבה במעריב – אחלה כתבה….

דחילו ורחימו 1 באוגוסט 2009

דמות מרגשת. הלוואי עלי להזדקן ככה.
בלינק למטה יש תמונה שלו כמאמן ברצלונה ומוריניו המתורגמן לצידו.

http://www.guardian.co.uk/football/gallery/2008/nov/06/sir-bobby-robson-career-gallery

ויכסלפיש 1 באוגוסט 2009

אורי, סטיאווה דווקא הגיעה לגמר של 89' והובסה ע"י מילאן של חוליט וואן באסטן ואף לחצי גמר של 88' והפסידה לבנפיקה, עדיף לתת כדוגמה את הכוכב האדום ב-91' כחסרת המשכיות. איפסוויץ' היתה הבלחה.

לגבי אנגליה, נראה לי שהנבחרת של ונבלס ב-96' עם גאסקווין ושירר כסקורר שיכנעה יותר מזו של 90'. שיחקו בוומבלי והביסו את הולנד 1:4 בשלב הראשון וכן את סקוטלנד 0:2 עם הגול הידוע של גאזה והגיעו לחצי גמר ופנדלים גרמניה מנצחת. ממה שאני זוכר הנבחרת של 90' היתה דוחה בשלב הראשון ועלתה רק בגלל שער של מרק רייט נגד מצרים, ואחר כך גנבה 0:1 של פלאט דקה 119 מול בלגיה. הרבע נגד קמרון אכן היה משחק מעולה אבל אז באה גרמניה בחצי….

יותם מ 1 באוגוסט 2009

אנגליה של רובסון היא נבחרת הכדורגל הראשונה שאהדתי. הייתי ילד צעיר ודרכו ודרך וודל, גאזה, בריאן רובסון, הודל לינקר ושות' התוודעתי לכדורגל. הנבחורת של 86 ו-90 היו הראשונות שעקבתי אחריהן (הפועל פ"ת לא נחשבת…).מאז, נשארתי איתם (לצערי זה עבר גם לרגבי). לפחות תחושת הנוסטלגיה טובה.

ויכסלפיש 1 באוגוסט 2009

וספק אם יש מנג'ר אנגלי שהצליח בחו"ל יותר מרובסון

רועי מ(זה שבא קודם) 1 באוגוסט 2009

רונן
הכן יום עצוב לאוהבי הכדורגל והאנגלי ספרט. אין ספק שהוא היה מאמן מצויין וגם ג'נטלמן גדול.
אהבתי את הנבחרת שלו ומשום מה אני עדיין אוהד את האנגליה.
יהיה זכרו ברוך.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 1 באוגוסט 2009

על מנת להימנע מהאוולה הנוראית של פספוס כתבה שלו( בכל מקום אחר הייתי צריך לציין שזאת לא ציניות, פה זה כבר מובן מאליו), על איזה כתבה של רונן במעריב מדובר?

גיל 1 באוגוסט 2009

אני מוחה, איפסוויץ' לא הייתה הבלחה. הם זכו בגביע האנגלי ב-1978, והיו סגני אלופים ב81 ו82 כשב81 רק בגלל התמוטטות כללית (שנבעה ממאבק על כל התארים כולל חצי גמר הגביע האנגלי) מנעה מהם אליפות בנוסף לגביא אופ"א. סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 היו מהשנים הדומיננטיות של אנגליות באירופה.

בכלל, בלי איפסוויץ' כנראה לא הייתה לאנגליה הצלחה ברמה הבינלאומית. אחרי האליפות שלהם ב62 עם אלף רמזי כמאמן, הוא מונה למאמן אנגליה והשאר כמו שאומרים היסטוריה. אחרי ההצלחות של איפסוויץ' בתחילת שנות ה80 מונה רובסון למאמן אנגליה והביא עימו תור זהב לנבחרת. לפני שלושה חודשים מונה רוי קין למנג'ר ועד עכשיו יש לו 100% הצלחה בשני המשחקים הרשמיים שהוא שיחק!

ליאב 1 באוגוסט 2009

אהלן רונן מה המצב,
קראתי על הבלוג במעריב והחלטתי להתחיל לקרוא,
אחלה בלוג, ישר כוח ואני מקווה להשתתף פה יותר בדיונים

moses 1 באוגוסט 2009

אורי – קרא מה שגיל כתב לגבי איפסוויץ, ובנוסף – צ'לסי לא אימפריה (אם יש דבר כזה בכלל מחוץ לתודעתו של האוהד). לא היתה אימפריה אחרי מלחמת העולם ואם תמשיך להתנהל כפי שהיא מתנהלת – גם לא תהיה אימפריה. צריך יותר מלרכוש שתי אליפויות כדי להיות אימפריה.

רובי פאולר 1 באוגוסט 2009

ובוא לא נשכח איך רובסון ואיפסויץ' פירקו את היונייטד 0:6 ועוד ביום שגארי ביילי תפס את היום של החיים שלו ועצר שלשה פנדלים.

בני תבורי 1 באוגוסט 2009

רונן,
הצניעות היא מתכונותיך הבולטות והידועות,ואפילו קישור לכתבה במעריב לא יעיד על ההיפך.
תודה.

רונן דורפן 1 באוגוסט 2009

רובי פאולר – אתה טועה ומטעה. הקורא הבלתי חשדן עלול לחשוב שיונייטד הייתה עלולה לספוג תבוסה של 0-9 אותו יום. למעשה אחד הפנדלים היה פנדל חוזר והתוצאה לא הייתה צריכה להיות חמורה מ0-8. יונייטד לעומת זאת היכתה את איפסוויץ 0-9 בעונת 94-95

רונן דורפן 1 באוגוסט 2009

בני – אני עצמי לא ראיתי את הכתבה עדיין. רואיינתי לגביה במהלך השבוע – היא מופיעה בזמן השרון ונדמה לי שבשאר מקומוני מעריב.

דולב 1 באוגוסט 2009

שאפו על הכתבה , יהי זכרו ברוך.
אכן אחד מעמודי התווך של הכדורגל הבריטי וגם אדם נחמד (לכל הידוע).

אורי – הגדר אימפריה ואז הסבר איך בדיוק צ'לסי מתאימה להגדרה.
לצורך הענין:
אליפויות אנגליה – אברטון 9 , אסטון וילה 7
גביעים – טוטנאהם 8 אסטון וילה 7
גביע הליגה – טוטנאהם 5 , אסטון וילה 5 (גם צ'ילסי 5)
לי נראה שאסטון וילה אימפריה :)

ניינר 1 באוגוסט 2009

מה שעוד אפיין את המאמן הנפלא הזה זו גישה קוסמופוליטית שלא היתה דבר מובן מאילו באנגליה שנגועה בקסנופוביה. איפסוויץ של רובסון נהנתה משרות נפלא של ההולנדים מיורן וטייסן בתקופה ששחקנים זרים באנגליה נחשבו לחייזרים. הקדנציה שלו בברצלונה היתה מוצלחת, ללא ספק הקדנציה הכי מוצלחת של מאמן אנגלי מחוץ לגבולות אנגליה, גם בזכות השגים בפורטו. הנבחרת שלו שיחקה כדורגל מתקדם ואירופאי הרבה יותר מהנבחרות של ריבי או טיילור למשל. תוסיפו לכך נועם הליכות, ג'נטלמניות וברור מדוע אוהדי הכדורגל ברחבי העולם מתאבלים על מותו.הדבר הרע היחיד שניתן לומר עליו זה שהוא יצר המפלצת המתועבת הידועה בשם ג'וזה מוריניו.

ויכסלפיש 1 באוגוסט 2009

גיל, ההערה מתקבלת, הבלחה ברמה האירופאית בלבד.

רונ לא ראיתי את הכתבה בזמן תל אביב, זמן השרון לא מגיע אלי יש לינק כלשהו?

birdman 1 באוגוסט 2009

שאלו את רובסון אם הוא יודע לנגן בפסנתר,
הוא ענה: "הייתי נותן את יד ימיני בשביל לדעת לנגן בפסנתר…"

גיל 1 באוגוסט 2009

מה שפלפס עשה היום זה בית ספר לווינריות.

בני תבורי 1 באוגוסט 2009

רונן,
עד כדי כך?

רונן דורפן 1 באוגוסט 2009

גיל – אליפות העולם הזו היא פארסה לא פחותה מהטור דה פראנס בשנים קודמות. בגלל זה אין לי ממש חשק לעסוק בה. אמנם אין אלמנט של רמאות – אבל זו לא תחרות שחיה.

גיל 1 באוגוסט 2009

יש בזה משהו. אני לא מתייחס לשיאים עצמם, אבל העובדה שפלפס ניצח בצורה כל כך חד משמעית עם חליפה נחותה אומרת משהו לא? בכל מקרה, שנה הבאה עושים ריסטארט ואפשר לחזור לשפיות.

רונן דורפן 1 באוגוסט 2009

גיל – פלפס הוא גדול השחיינים נקודה. אבל כל העניין למי יש חליפה יותר טובה, למי זה עוצב ספציפית, למי זה מתאים יותר מבחינת סגנון ואימוני שחייה – קשה מאד להבין בזה.
זה כמו שניקח את רוכבי הטור דה פראנס וניתן לכולם אופני הרים. ואז קונטנדור ינצח את שלק למרות שאופני ההרים שלו פחות טובות… מה זה אומר? לא ברור…

גיל 2 באוגוסט 2009

רונן, זה מה שנקרא בביולוגיה עיקרון ההכבדה. אם אתה מנצח אחרים למרות שאתה מתחיל בתנאים גרועים יותר, הגדולה שלך אפילו גדולה יותר. בדיוק כמו הטווס עם הנוצות הכי יפות וכבדות שכל הנקבות מתות עליו.

רונן דורפן 2 באוגוסט 2009

גיל – אבל אין לך מידע אמיתי כמה כל חליפה מתאימה לכל שחיין. זה כמו שאומרים לי "כולם לוקחים סמים אז המצב הוגן". זה לא נכון – מרגע שמדובר בטכנולוגיה אז המצב הופך כמו פורמולה-1. לחלק הציוד המשוכלל מתאים יותר ולחלק פחות. התאחדות השחיה פשוט מטומטמת. מתרשלת כלפי סמים, מאפשרת טכנולוגיות בלי בדיקה. האליפות המגוחכת הזו היא הפרצוף שלה. כמה שיאי עולם היו היום? 19,000?

גיל 2 באוגוסט 2009

נכון, אבל לפחות הם מודים בטעויות שלהם ועכשיו חוזרים לשפיות. אני חושב שהיה לחץ שנה שעברה בגלל האולימפיאדה ורצו שיהיו שם הרבה שיאים, רק שפתאום הטכנולוגיה השתפרה מהר מדי.

אבל עזוב את זה, תסתכל על טייגר היום ב13, פשוט אין מילים.

Comments closed