הענפים שלא מעניינים

מה קורה כשלא מתעניינים בענפים הלא מעניינים

In כללי


adamkr. cc license

היום עסקתי בעיתון בנושא המאד פופולארי: למה הספורט הישראלי נוחל מפלות? כלומר למה אנחנו לא טובים בכדורגל, כדורסל ובספורט אולימפי. למרות שאנחנו בסדר בטניס.

אני באמת חושב שמיותר לעסוק בעניינים כמו "תרבות ספורט" או "תרבות חלטורה" או "גנטיקה". בכל מרכיב כזה אולי יש שמץ של נכונות, אבל הבעיה בעיסוק בהם שמובלעת בו נקודת מוצא "שאין מה לעשות" כי "כאלו אנחנו". אז אולי אין לנו מבנה גנטי של ג'מייקנים, אבל יש לנו של יוונים. אולי איננו חרוצים כגרמנים אבל איננו פחות חרוצים מהונגרים או רומנים. ונכון שלא הכל מתוכנן לטווח ארוך בישראל – אבל גם בסרביה וקרואטיה לא כל דבר מתוכנן למופת.

צריך לבדוק מעשית את הספורט עצמו.

חיפשתי בעיות יותר פרקטיות ובעקבות שיחה עם איש מקצוע גיליתי עובדה פוקחת עיניים: הזנחה של ענפי בסיס. ענפי בסיס הם אתלטיקה, הרמת משקולות והתעמלות. כי הם בונים תכונות ייסוד שחשובים לכל ענף ספורט: מהירות, ניתור, כוח שרירים וגמישות.

כשהענפים הללו אינם קיימים אז גם הידע שמצטבר בהם איננו קיים. אז על המהירות והכוח והגמישות של הספורטאים המקצוענים עובדים ברמה של "מאמני כושר". אלו לא פעם מעולים – אבל בממוצע הם לא בקצה. ובדרך כלל הם מקבלים לידיהם רק את הספורטאי המקצועני ומשפרים אותו כמה שאפשר. ברמת הנוער הם לרוב לא הכי זמינים.

מעניין יהיה לבדוק כמה ספורטאים מקצוענים בארצות המתקדמות בספורט עברו דרך מערכות האתלטיקה וההתעמלות. אני יודע שבפוטבול אמריקאי אלו המונים. אפשר לדבר המון על הכשרון הטבעי של האפרו-אמריקאים. אבל ההבדל בין שחקן פוטבול שרץ 100 ב-10.2 לעומת כזה של 10.5 יכול להיות תהומי. וזו בדיוק העבודה שעושים מאמני אתלטיקה בגילאים צעירים ולא מאמני פוטבול. ולא רק רסיברים וראנר בקס בפוטבול. ביל ראסל כמו ג'ו מונטנה היו שניהם קופצי גובה טובים.

בכדורגל גרמני, לפחות בעבר, היו שחקנים לא מעטים שעסקו באתלטיקה. אני זוכר את האנס פטר בריגל האיום שהיה אלוף קרב עשרה. וכשאני בגרמניה אני תמיד תוהה לגבי השפעת העובדה שאת מגרש הכדורגל המקומי הממוצע מקיף מסלול אתלטיקה. לכך שמאמן הכדורגל ומאמן האתלטיקה הולכים ביחד לבירה בסוף האימון. ומדברים על הבעיות שלהם עם ילד כזה או אחר. או מחליפים טיפים. או מעבירים ביניהם חניכים.

דוגמא אחת שידועה לי היטב – התעמלות בנות במזרח אירופה. חשבו על זה כך: מכל עשרות אלפי הבנות הרוסיות שעושות התעמלות רק שש ייצגו את רוסיה במשחקים האולימפיים בלונדון. אבל אני מבטיח לכם שכמעט כל משלחת הנשים שלהם נחשפה להתעמלות או אתלטיקה.

כל טניסאית רוסיה שדיברתי איתה (כ-4-5 בווימבלדון לפני שנתיים) אמרה לי שעסקה בהתעמלות. וזה נכון לגבי כל טניסאיות מזרח אירופה. ובטקסט בעיתון השתמשתי בדוגמא של שני הקיצונים הפורטוגזים שישראל עתידה לפגוש – נאני ורונאלדו. בפורטוגל אתלטיקה מפותחת מאד ועוסקים בה בבתי הספר. אני צופה להגנה הישראלית בעיה עם המהירות והניתור שלהם.

בישראל משקיעים כמעט אך ורק במה שמעניין לראות בטלוויזיה. בכדורגל, כדורסל ואפילו טניס יש השקעה פחות או יותר רצינית. יש מתקנים ויש מסגרות להתאמן. בסיס ספורטיבי אמיתי פשוט אין.

60 Comments

ארז 5 בספטמבר 2011

מסכים בהחלט, ואפילו דוגמה רלוונטית, נבחרת אנגליה בקריקט, מעבר לשינויים האדמיניסטרטיביים שעברה (חוזים לשחקנים, העדפה של הנבחרת על הקבוצות מבחינת שחקנים ועוד), שמה ליעד את כשירות (fitness) השחקנים וכן דגש על אימוני ריצה, כוח וכושר. לאורך הסדרה האחרונה מול הודו אפשר היה לראות את המקצועיות של השחקנים, בעיקר ביכולת הפיזית שלהם. לדוגמה, אחרי שקווין פיטרסן סגר 200 ריצות, הפרשנים בעיקר התפעלו מהיכולת שלו לרוץ ולזנק באוויר אחרי 5 שעות של מאמץ. דוגמה נוספת, סאמיט פאטל, ספין בולר שנזרק מהנבחרת בשל משקל עודף, למרות שהתאים מקצועית, ובתור ספינר לא ממש צריך יותר מדי כושר גופני (ע"ע שיין וורן).

דורפן 5 בספטמבר 2011

ארז – המעניין הוא שפיטרסן גדל בדרום אפריקה. ושם אני כמעט בוודאות עבד על אתלטיקה בבית ספר

ארז 6 בספטמבר 2011

ולא רק הוא, יש כמה וכמה שחקנים בסגל שנולדו וגדלו בד. אפריקה, והמאמן הוא מזימבבואה, שאין לי מושג לגבי רמת הכושר שם, אבל הוא די פנאטי בדרישות המקצועיות שלו מהשחקנים בכל הנוגע לכושר אישי – ריצה, כוח, מאמץ.

amit pros 5 בספטמבר 2011

בקהאם,היה אלוף לונדון לריוצת 800 ו1500 בגיל צעיר.מקמנמן,-למיטב זכרוני-היה אלוף אנגליה לגיל 15 בריצת 1500.אנריקה של ליברפול עסק באתלטיקה במקביל לכדורגל עד גיל 17,.מעניין באמת כמה שחקני כדורגל מליגת העל עסקו ממש אתלטיקה.אני לא מכיר אף אחד.

יניר 5 בספטמבר 2011

בני טבק,

amit pros 5 בספטמבר 2011

צודק…משום מה שכחתי אותו.

אופיר 5 בספטמבר 2011

מעניין. דווקא בריצות למרחקים בינוניים-ארוכים אני לא רואה סיבה פיזיולוגית (אבל ייתכן שאני טועה) שנהיה פחות טובים מהאירופאים. דוגמא שעולה לי בראש היא הישראלים שעוסקים (באופן חובבני) בספורט סיבולת (מרתון ואיש הברזל) שמצליחים (שוב, ברמה החובבנית) הרבה מעל הממוצע בתחרויות בהם הם משתתפים.

מצד שני, אין לאף מדינה מחוץ למזרח אפריקה טעם להשקיע בענפים האלה ברמה האולימפית.

דורפן 5 בספטמבר 2011

אופיר – פה לדעתי אתה טועה. "הטעם" להשקיע איננו מדליה אולימפית. ראשית, גם גמר אולימפי או גמר אירופי הם מכובדים. אבל העניין שאני מתכוון אליו הוא בדיוק כזה. אם כדי לשמור את המוטיבציה של מערכת אימון האתלטיקה צריך לשלוח למשחקים האולימפיים חמישה ספורטאים שלא יזכו במדליה – זה משתלם! כי יהיו קורסים למאמני אתלטיקה ויהיו תחרויות אזורית. גם אם אלוף ישראל יידע שגמר אירופי או אולימפי ולא מדליה הם האופק שלו.

נכון שמדליית ריצה היא כמעט בלתי אפשרית פיסיולוגית לישראלי – מלבד 800-1500 ומשוכות (שם יש מדליסטים לבנים לרוב). אבל מדליות בשדה הן לא בלתי אפשריות.

ויכסלפיש 5 בספטמבר 2011

מדליות בשדה כבר היו: אברבוך במוט באליפויות אירופה ועולם. הוא אמנם אינו תוצר של מערכת הספורט המקומית אבל היא איפשרה לו לשמור על רמה גבוהה גם שבע שנים אחרי עלייתו

אופיר 5 בספטמבר 2011

רונן, שלא ישתמע לא נכון – כולי בעד השקעה בספורט שאינה תלויה בדבר.

אני נוטה להסתכל על הדברים מנקודת מבט אנוכית: אם אני בחור בן 20, אלוף ישראל ב-5000 מטר, ולא יכול אפילו לחלום על מדליה – אני הולך לאוניברסיטה ללמוד מחשבים.

אתלטיקה מקצוענית זה עסק כל כך סיזיפי, שאם אין לך חלומות גדולים מה יחזיק אותך? הכדורגלן ה-30 בטיבו בעולם הוא מולטי-מיליונר, נערץ ומשחק במשחק שבסופו של דבר הוא מהנה. רץ ה-5000 הרביעי בעולם (התפתיתי לא לומר "השני") הוא אדם שנאבק לפרנסתו, אף אחד לא מכיר את שמו ובכל בוקר הוא קם לסבל מתמשך של דופק גבוה וכאבים אורתופדיים.

דורפן 5 בספטמבר 2011

צריך להפריד בין דברים. זה שאני או אתה סובלים מריצה זה לא אומר שרץ ה5000 סובל. אני משער שהוא די נהנה ולא יכול בלי זה. היה לפני כמה שנים בטור דה פראנס רוכב שויתר על משכורת גבוהה פי חמש של שחקן ליגה צרפתית כדי לרכב את הטור ולסיים במקום ה-100 בערך.

רץ ה-5000 הרביעי בעולם מתפרנס יפה. אם הוא אירופי יש לו ספונסרים ומענקים יפים. אם הוא אפריקאי כספי התחרויות באירופה הופכים אותו לעשיר מאד בארצו.

וזה העניין: גם אלוף ישראל ב-5000 צריך להתפרנס מכך. כדי שיהיה כדאי לעשרה אנשים לרוץ – ברמת המשכורת. כדי שיהיו מאמנים. כדי שיהיה קורס מאמנים. כי כל הספורט תלוי בשלושת הענפים הללו – אתלטיקה, משקולות והתעמלות.

פולדש 5 בספטמבר 2011

דורפן, העלית פה נקודות נכונות וכואבות.
דרך אגב, אני חושב שספציפית לגבי כדורסל הקשר ליתר ענפי האתלטיקה מעט יותר קטן, אבל אולי אני טועה.

דורפן 5 בספטמבר 2011

בדיוק אותה חשיבות – אולי שונה במקצת. יותר דגש לניתור וכוח שרירים ופחות לאירובי. גם המון שחקני אן.בי.איי עסקו באתלטיקה בצעירותם.

פולדש 5 בספטמבר 2011

ועניין נוסף: איזה מקום אתה חושב שיש לשחייה בתרבות? נניח ההולנדים או האוסטרלים – האם העובדה שהן אימפריות של שחייה תורמת גם לענפי ספורט אחרים? על פניו אין סיבה שלא.

אופיר 5 בספטמבר 2011

רונן, נועם שיזף כתב על האירוע המכונן שגרם לו להתחיל להתאמן במרתון: ראיון עם אסף בימרו שבו האחרון העיד ש-"זה סבל גדול מההתחלה ועד הסוף".

אגב, אני רץ קרוב ל-70 ק"מ בשבוע, כך שגם אני סובל פחות מהאדם הממוצע, ועדיין…

אריאל 5 בספטמבר 2011

אכן, סבל גדול מההתחלה ועד הסוף. וגם אושר גדול. זר לא יבין זאת

אופיר 5 בספטמבר 2011

האמת היא שאני מחלק את זה ל-3 פאזות:
– עד הקילומטר העשירי אתה מסתגל
-בין הקילומטר ה-11 ל-28 אתה לא מרגיש כלום
-אח"כ אתה מתחיל להרגיש הכל…

אין על זה, אם זה לא היה סבל לא היינו עושים את זה.

אריאל 5 בספטמבר 2011

אצלי זה התחיל בק"מ ה-26, אבל כן, נשמע מדויק

חייש 5 בספטמבר 2011

רוני רוזנטל היה איזשהו אצן בתיכון וזה הספיק לו עם הכישרון הבינוני שלו לעשות קריירה אירופאית. אולי העתיד של הכדורגל הישראלי יגיע מאתיופים שרצו וערבים שהתאגרפו בגילאי התיכון.

אריאל 5 בספטמבר 2011

צר לי לבשר לך, אבל אתיופים שנולדו בארץ לא רצים. אני גר בעיר עם הרבה אתיופים, מעולם לא ראיתי אחד מהם רץ (ואני לא אומר את זה בביקורת, הם פשוט השתלבו פה יפה מאוד)

amit pros 5 בספטמבר 2011

לא חושב שזה מה שעזר לו קריירה,יותר מוסר העבודה החולני,שטל בן חיים נראה לידו כמו רובן עובד.

תומר חרוב 6 בספטמבר 2011

לא רק שאתיופים לא רצים, הם פחות פחות ופחות עוסקים בספורט מהרגע שעלו. האמת שאין פלא, מדובר בעלייה שהזניחו אותה ותחמו אותה פחות או יותר.

אריאל 5 בספטמבר 2011

אמרתי את זה מיליון פעם ואני אגיד עוד פעם – אין ספורט בארץ כי ילדים לא עושים ספורט. כשהם משחקים כדורגל או כדורסל זה במסגרת חוג של פעמיים בשבוע וזהו. לא רצים, לא מתחרים, אין שום בסיס. בלי בסיס לא נגיע לכלום. מצד שני, גם אין מתקנים אז בחיים לא יהיה בסיס

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

רונן!
1. בארה"ב אין דבר כזה א"ק בחנ"ג בבתי הספר, מלבד נבחרות א"ק.

2. אותו דבר בהתעמלות, אבל בהתעמלות זה לא בבתי הספר אלא מכונים פרטיים כמו זה של קורולה. אף שחקן כדורסל או פוטבול לא עשה התעמלות בחייוץ

3. מה רוצים מישראל? תביא לי מדינה בת 7 מיליון שתנצח את ישראל בתחרות ראש-בראש בכל המקצועות האולימפיים!

4. אני חוזה עכשיו בישראל תחת גיל 21 מובילה נגד אנגליה הגדולה 0-1 ומשחקת מצויין!

דורפן 5 בספטמבר 2011

מנחם –

אני תוהה לעתים מאיפה אתה מביא את המידע? אין שום מדינה אירופית בגדלים הללו שאינה עולה דרמטית על ישראל בכמעט כל ענף ספורט. לפעמים נקודתית ישראל טובה יותר באיזה ענף בגלל שלא מתעניינים בו באיזשהי מדינה. ועדיין – סרביה וקרואטיה טובות מישראל בכל ענף ספורט. מדינות סקנדינביה בהכל מלבד כדורסל שלא מעניין אותן. צ'כיה וסלובקיה אותו הדבר – שוב מלבד כדורסל שלא מעניין אותן. נדמה לי שישראל חזקה משמעותית מאלבניה.

הספורט בישראל הוא שממה אחת גדולה וחוסר הפטריוטיות הכי גדול הוא לפרגן לו. זו גם מעילה במקצוע העיתונות לפרגן לו. ידעת למשל שבישראל המורה היחיד שאינו מדווח תוצאות למפקח או למשרד החינוך הוא המורה לחינוך גופני?

לא הבנתי מה זה משנה אם תלמידים מתחרים בבית ספר באתלטיקה במסגרת שיעור חנוך גופני או נבחרת. העניין הוא שזה קיים עם מאמן בשכר.

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

אני לא "מביא מידע" אלא מביע דעתי. אני עדיין בדיעה שאם תיקח מדינה של 7 מיליון (אני יודע שבכמה מדינות שהזכרת מספר התושבים גדול בהרבה מ-7 מיליון), ותעשה תחרות בינה לבין ישראל בכל המקצועות שיש באולימפיאדה, ישראל תנצח את רובן.

דורפן 5 בספטמבר 2011

מנחם – אני לא יודע איך לכתוב בנימוס. זה לגמרי לא נכון ואין בזה טיפה אמת. ולא הזכרתי מדינות קצת גדולות מישראל כמו יוון ופורטוגל ובלגיה. אתה לא יכול להצביע על מדינה אירופית אחת שישראל מנצחת ברוב הענפים האולימפיים. מלבד אלבניה.

ורק לשם המחשה – היא אחרונה מהאירופאיות באולימפיאדה מלבד מדינות קטנות ממליון נפש.

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

אני מדבר על דבר אחד ואתה עונה לי תשובה שלא קשורה למה שאני אומר. אני לא מדבר על מדליות ולא מדבר על כדורגל, ולא מדבר על כדורסל. אני אמרתי בפרוש, אם ישראל תתחרה עם מדינה בגודלה בכל המקצועות האולימפיים, ראש בראש, ישראל תנצח את רובן כי בסך הכל, בממוצע, רונן, אני מאמין שבישראל הקטנה יש ספורט די טוב בכל הענפים כולל שייט, גלשני רוח, וכו'.

זיגפריד 7 בספטמבר 2011

מנחם,

אני אוהב להרים כפפות. השוויתי את השיאים הלאומיים בא"ק במדינתנו האהובה (7.7 מליון תושבים, לפי דרוג ויקיפדיה –
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_population) עם אלו של בולגריה (7.3 מליון), אוסטריה (8.4 מליון) ודנמרק (5.5 מליון).

התוצאות (א"ק בלבד, כאמור)-

בגברים – ישראל אחרונה ב-16 מתוך 26 המקצועות, קוטפת 6 מקומות שלישיים ו-2 מקומות שניים. מקום ראשון בין הגברים? בשני מקצועות הקפיצה – גובה ומוט.

בנשים – 14 מקומות אחרונים מתוך 25 מקצועות, 5 מקומות שלישיים, 5 מקומות שניים, ומקצוע אחד (קפיצה במוט) בו השיא הישראלי הוא הטוב מתוך 4 המדינות.

הייתי אומר שההיפותזה שלך הוכחה כלא נכונה.

אריאל 5 בספטמבר 2011

אתה יכול גם להגיד שלדעתך טל בורשטיין יותר טוב מלברון ג'יימס, זה עדיין לא הופך את זה לאמיתי

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

רונן, אם יש נבחרת א"ק בתיכון או לא, שחקני הפוטבול והכדורסל לא יודעים עליה. חשבתי שהפואנטה בפוסט שלך היא שישראל מפשלת כי ספורטאיה לא זכו להתעסק בענפי ספורט בסיסיים. גם לברון ג'יימס וקובי בריאנט ודרק ג'יטר לא עשו "מקצועות ספורט בסיסיים" בחייהם, אלא התחילו בכדורסל ובייסבול מגיל 6 (כמו שבארץ הרבה מתחילים כדורגל בגיל זה בבתי הספר הרבים לכדורגל)

דורפן 5 בספטמבר 2011

מנחם – רק בפוסטים הקודמים על אתלטיקה קלה עדכנת אותנו על אתלטים פנטסטים בקבוצות הפוטבול. האם הם נעלמו מאז יום ראשון?

וזה גם לא משנה אם כל אחד ואחד עוסק. העניין הוא מאגר המאמנים והיידע שזה יוצר.

וקובי בראיינט גדל באיטליה.

אבל ארשום בפני שאתה סבור שהתעמלות ואתלטיקה לא חשובים לכוח הספורטיבי של מדינה ושזו אחת הסיבות שישראל כל כך חזקה לעומת מדינות בגודלה באירופה.

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

בפוטבול יש אתלטים כגדולים כי בפוטבול ישנם אתלטים גדולים. הם לא באו מהתעמלות או מא"ק. ולא אמרתי שא"ק והתעמלות הם לא מקצועות חשובים לכוח הספורטיבי של המדינה. אל תכניס לי מילים שלא אמרתי. רק אמרתי שאחוז אפסי של כוכבי ארה"ב בפוטבול, בייסבול, כדורסל,והוקי קרח, לקחו שעורים בבתעמלות או א"ק.

מנחם לס 5 בספטמבר 2011

"אבל ארשום בפני שאתה סבור שהתעמלות ואתלטיקה לא חשובים לכוח הספורטיבי של מדינה ושזו אחת הסיבות שישראל כל כך חזקה לעומת מדינות בגודלה באירופה"

תגיד לי, אתה יכול אולי להסביר משפט מבולבל זה?

תום 7 בספטמבר 2011

מנחם תפסיק להיות טרול מעצבן. רונן מנומס מדי לכתוב את זה אבל אתה עושה מעצמך אדיוט. רק לפני כמה ימים התפארת שכמה שחקנים של פלורידה שרצו בתיכון היו יכולים להיות בגמר של אליפות עולם.

Danny - Long Island 6 בספטמבר 2011

I hope u watched the 2nd half, not so great

תומר 6 בספטמבר 2011

נגמר 4:1 לאנגליה

כל ארבעת הגולים של אנגליה הובקעו בחצי שעה האחרונה של המשחק, יכול להיות שלמישהו נגמר הכושר כי לא עבד מספיק על היסודות בגיל צעיר?

דימה פיקאסוב 5 בספטמבר 2011

אוף טופיק – מה עם קרמר ונבחרת כבדי השמיעה הישראלית בכדורסל בחסות דה באזר?

יורם אהרוני 5 בספטמבר 2011

בני טבק לא היה אתלט. אולי השתתף בתחרות של בתי ספר אבל לא יותר מזה. אחותו, אתי הייתה אתלטית לזמן קצר בשנות השבעים. היו כמה כדורגלנים שעסקום באתלטיקה. חזי פלמן משמשון היה אלוף ישראל בשנת 1969 עם 10.6. אבא גינדין מהפועל חיפה הביא איתו את המסורת מארץ הולדתו, פינלנד, והיה אלוף ישראל בקרב – 10 (לא שהיו לא הרבה מתחרים). אני זוכר כדורגלן בשם אייזנברג שהיה אלוף נערים בריצת 1000 מכשולים והתאמן אצל מני פלד והפך לשחקן , נדמה לי בבני יהודה. מני אמר לו שיש לו סיכוי יותר גדול להצליח באתלטיקה אבל הוא בכל זאת הגיע לקבוצה בליגה הראשונה בישראל. אחד האחים של מאור בוזגלו היה ספרינטר לא רע עד לפני כשנה, דומני. יש בודאי דוגמאות משנות החמישים. בכדורסל ואתלטיקה היו דומני יותר: האחים רייס מגבעת ברנר, עודד גינדין, טובי סלילת, עופר בורובסקי, מאיר יעקבי מגבת יודה הפטיש, איתן חפר מגבעת חיים היה רץ נוער טוב למרחקים בינוניים וגם בנשים אביבה ליטבלאו, אנדרה אביגל, נאוה סיביליה ובודאי עוד כמה ששכחתי. למעשה אתלט רצוי שישחק עד גיל 16 בקבוצת כדור או שיעסוק בהתעמלות או פעילות גופנית אחרת כמו ריקוד. אני חושב שרוב האתלטים הטובים שגדלו בישראל היו עד גיל 16 בערך שחקני משחקי כדור (רוגל נחום, איתי מרגלית). לא רק האתלטיקה מסייעת למשחקי הכדור: גם משחקי הכדור תורמים לאתלטיקה!

יהויכים פנדלוביץ' 5 בספטמבר 2011

אפשר גם להזכיר את אבנר שם-טוב שהצטיין בכדורגל, כדורסל והיה אלוף ישראל לנוער בקרב-רב, בסופו של דבר בחר בכדורסל ובין השאר היה הרכז של הפועל חיפה הגדולה עם יוסטון, וולס, גודס ושות' ("הלהקה" של שלזינגר)

אופיר 5 בספטמבר 2011

הכותרת מפתיעה אותי.
מאז הילדות אני מחכה לאולימפיאדה בשקיקה (ומאז שנגמרה הילדות אין זמן לצפות בה) רק בשביל תחרויות האתלטיקה. ריצת ה-100 מ' היתה ונותרה בעיני הכי פחות מעניינת, מין ריצה פורנוגרפית בשביל אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שלא יכולים להשקיע יותר מ-10 שניות. על ריצת ה-5000 או הקפיצה המשולשת, לעומת זאת, לא הייתי מוותר לעולם.

משום מה תמיד חשבתי שהאתלטיקה הקלה פופולרית אצל רוב הצעירים חובבי הספורט.

גיל 5 בספטמבר 2011

אני חושב שחלק מהבעייה נעוץ בזה שילדים לא אוהבים לעשות כושר או תרגילי גמישות כי זה נראה סתמי מדי. הם אוהבים להתחרות וצריך לבנות על זה. לא ברמה של להפוך אותם לספורטאי על אלא בתחרויות קטנות בתוך בית הספר, בריצות, קפיצות וכו'. קל לראות שיפורים בריצות וקפיצות אבל תרגילי כושר משעממים וגם מאוד תובעניים.

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

מה זאת אומרת לא אוהבים, ממתי עושים רק מה שאוהבים בספורט?
כשאתה משחק בקבוצת נוער אתה עושה תרגילי כושר וריצות כי צריך, ולפעמים אתה נשאר גם אחרי האימון כי צריך או כי החבר שלך עושה גם כן.
המורה לספורט שלי ביסודי הייתה ב90 אחוז מהשיעורים נותנת לנו כדור ונעלמת לחדר המורים. תאמין לי שכל שיעור שעשינו בו קפיצה לגובה, ספרינטים או קפיצה לרוחק היו יום חג בשבילנו.

גיל 5 בספטמבר 2011

ברור שעושים גם דברים שלא אוהבים. יש הבדל בין כושר ומתיחות שבאות לפני המשחק לבין לעשות את זה בשביל הכיף. יכול להיות שטוב לכפות את הדברים הללו על ילדים אבל משיעורי הספורט שלי אני זוכר כמה סבלו כולם כשהיה שיעור בחדר כושר. אני לא חושב שצריך לתת כדור ולהעלם, אבל קפיצה לגובה וספרינטים זה סבבה.

גמל (סתם גמל) 5 בספטמבר 2011

אני מקווה שההודעה שלי לא יצאה תוקפנית חלילה
דרך אגב, יש במועדון MMA שלי גם קבוצה של ילדים וקבוצה של נוער. אנחנו מתאמנים מיד אחרי האימון שלהם, באופן קבוע נשארים לפחות חצי מהילדים ומתאמנים לבד. זאת אומרת שאחרי אימון של שעה וחצי הם נשארים לעשות מתח, ובטן, להרים קצת משקולות ולהתאמן על השק. כל אחד הרקולס קטן, שרירים, ריבועים וכל הבלאגן.

דורון 6 בספטמבר 2011

ומתמטיקה הם כן אוהבים? ולאכול בריא?

גיל 6 בספטמבר 2011

נו, וכמה אוכלים בריא או ממשיכים ללמוד מתמטיקה אחרי תיכון?

טל 12 6 בספטמבר 2011

אני זוכר את דניאל דה רידר בתקופה ששיחק בהפועל ת"א.היציאה שלו מהמקום,הכח המתפרץ.פשוט יוצא מן הכלל,ביחס לשחקני כדורגל בארץ.

אני מניח שזה קשור במידה רבה לאימון שהוא עבר כבר מגיל צעיר.

גיל 6 בספטמבר 2011

בינתיים משחק מצוין של ווזניאק קוזניצובה. אברם גרנט נצפה בתא הפרטי של ווזניאק. אני לא מאמין שהם עוד הולכים לשחק את המשחק של פדרר שיתחיל קרוב לחצות.

ארז שאוהד את חולוניה 6 בספטמבר 2011

לפי דעתי זו תובנה מאוד מדוייקת. בספורט האמריקאי אני לעתים קרובות מופתע לגלות מישהו ששיחק בתיכון או בקולג' ספורט מסוים ואז עבר לענף אחר למקצוענים, אבל אם מישהו רכש בענף אחד כח, מהירות ודיוק אז המעבר לענף אחר הוא לא כל כך מורכב כמו שמצפים.

יש דוגמאות מובהקות כמו בו ג'קסון שעסק במקביל בפוטבול ובייסבול אל גם דוגמאות מובהקות פחות (בסיוע וויקיפדיה):

דני איינג' שיחק כדורסל בקולג', אח"כ ביססבול בטורונטו ואז NBA

חכים אלאג'ואן התחיל בתור שוער ורק בגיל 15 התחיל לשחק כדורסל

טים דאנקן התחיל כשחיין ורק בתיכון עבר לכדורסל

הוא זידאן המקורי 6 בספטמבר 2011

לא ראיתי טקסט שלך בעיתון. האם נאני ורונאלדו עסקו בהתעמלות?
ייחסתי את הברגים של נאני לקואורדינציה יוצאת דופן. אם הוא למד את זה באופן מסודר, זה מעט פחות מרשים.

דורפן 6 בספטמבר 2011

רונאלדו בוודאות רץ בתחרויות של בתי ספר במאדיירה. לגבי נאני אין לי מידע ספציפי – מלבד העובדה שבפורטוגל זה נפוץ מאד. על עניין ההתעמלות לא חשבתי – אבל קפיצות הבורג שלו אכן מעידים שהוא למד את זה איפשהו.

גיל מזימבבואה 6 בספטמבר 2011

אני דווקא חושב שהרבה תלוי גם בהורים. אם ההורים יבינו שלא חשוב אם לילד יש עתיד למדליה, אלא יבינו שהעסוק עצמו בספורט הוא החשוב אז ניראה הרבה יותר ספורטאים בכל התחומים ויותר ספורטאים זה יותר מאמנים יותר מחקר וכ"ו.
אם זה גם יוסיף יותר מתקנים או מסלולי אתלטיקה מה טוב, אבל קודם זה צריך לבוא מהבית. בזימבבואה הורים בוחרים את הבית ספר לילד לפי רמת המתקנים, זה יצר תחרות בין בתי הספר ולכן היום כל בית ספר כאן הוא כמו כפר אולימפי קטן.
לעומת זה – הבת הקטנה שלי עלתה לגמר אליפות ישראל לנוער בשחייה בוינגייט, היו מאות הורים, ויגייט היא בריכה סגורה ולא הפעילו מזגנים (יש!!) או לחילופין פתחו את הגג (אפשר?) נוצר מצב שכל הורה ראה את הילד שלו שוחה וברח החוצה מזיע מקלל ומתפלל שהסיוט כבר יגמר.

יורם אהרוני 6 בספטמבר 2011

ההנחה שנערים לא אוהבים לעשות כושר היא מופרכת מיסודה. כאשר מישהו אומר לך שאחרים לא אוהבים לעשות משהו הוא מעיד רק על עצמו. ישבתי פעם עם מורים מאחד מבתי הספר ושאלתי אותם אם הם עושים אתלטיקה אצלם בבית הספר. הם השיבו לי שלא כי הילדים לא אוהבים לקפוץ לגובה וכו'. כל מי שקצת עבד עם ילדים ונערים יודע שילדים אוהבים מאד לעשות את זה. יש כאן מעגל קסמים. חלק ממאמני הכדורגל בארץ לא שמים מספיק דגש על הכושר הגופני כי כאשר הם היו שחקנים מישהו השניא עליהם את אימוני הכושר וכאשר הם הופכים למאמנים הם אולי מבינים שצריך לעשות כושר אבל האני הפנימי שלהם מתנגד לזה.
לי היה ברור שבשיעורי התעמלות לא משחקים כדורגל. בשביל זה יש הפסקות ואפשר גם לשחק אחרי הצוהריים אבל ברגע שלמורה אין מתקנים מינימליים חוץ ממגרש קטרגל מה הוא כבר יכול לעשות? בחלק גדול מבתי הספר בישראל אין תנאים מינימליים לקיום שיעורי חינוך גופני, אבל אם המורה הוא בעל מודעות הוא יכול לבחון את הילדים בריצה ל – 30 מטר במקום בריצה ל – 60 מטר, לרוץ 600 מטר כחמש הקפות וחצי סביב המגרש (או משהו דומה) וכו'. אבל מאחר שאין שום דרישה לעשות את זה מהפיקוח אז למה שיעשו? לפני כמה שנים הייתי בהרצאה של המפמ"ר, הממונה על החינוך הגופני בבתי הספר והוא אמר לנו: בתכנית הלימודים החדשה אתם תעשו אתלטיקה, אבל פחות! מה יבין מכך מורה שקודם עשה רק 60 מטר וקפיצה לרוחק (במקרה הטוב..)? הוא יבין קרוב לודאי שהוא פטור לחלוטין מן החובה לעשות אתלטיקה. כפי שכתב רונן, אין עליו כלל חובת דווח של הישגים.

אוריאל דסקל 6 בספטמבר 2011

קרויף היה שחקן בייסבול, ואן באסטן שחקן טניס שולחן מצוין. זה לא רק אתלטיקה, אלא בכלל ענפי ספורט אחרים. אגב, בגרמניה מתחילים חוגי ספורט בגן הראשון של הילדים – שזה שנתיים.
באייאקס יש שיעורי ג'ודו והתעמלות קרקע
http://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3529463,00.html

ziv 6 בספטמבר 2011

רונן, כבר כתבתי לך את זה בעבר.
לא ברורה לי כל ההתעסקות ב"איך מייצרים ספורטאים מקצוענים". חשוב לי לגדל מדענים או אנשים חושבים וסקרנים ויצירתיים שיחיו חיים טובים ומספקים. לא חשוב לי לגדל ספורטאים מקצועניים. ספורטאים כן, לא ספורטאים מקצועניים.
האם הטראומות של מאות (אלפי?) ילדות תחת בלה קארולי שווה נדיה קומנץ' אחת? למה צריך להכניס ילדים לסרטים האלה? במקום זה, שיהנו, שילמדו להיות חברים – לא להשפיל את היריב, לתת לו יד כשהוא נופל, למסור, שילמדו מה המשמעות של עבודה קשה ואיך משפרים את הקליעה אם מתאמנים (כן, גם זה לא תמיד הכי "כיף" בעולם וגם זה בסדר), שילמדו להתמודד עם הפסדים ועם נצחונות. שיאהבו לעשות ספורט וימשיכו גם כמבוגרים להפגש בימי שישי בספורטק או ירוצו בשכונה. את זה אני רוצה לעודד. למה צריך לעודד אנשים להיות שחקני כדורגל? מה אכפת לנו מזה? השיח הזה כאילו העיסוק בספורט בגילאים צעירים כמשהו אינסטרומנטלי לגידול ספורטאים מקצועניים הוא שגוי מיסודו.

דורפן 6 בספטמבר 2011

זיו – אני מסכים איתך שההתעסקות בספורטאי על כמטרה של מדינה כשלעצמו נשמע קצת מעוות. אבל אין מה לעשות – הצלחה בספורט מקצועני ותחרותי הוא המנוף הכי יעיל לגרום לאוכלוסיה לעסוק בספורט. להגיד לילד "לך לשחק כדורגל כי השמנה היא בעיה מהותית בחברה האנגלית" לא יעיל כמו "תשחק כדורגל כי אם תהיה טוב תשחק במנצ'סטר יונייטד".

עודד נאמן 21 בספטמבר 2011

מסכים עם מרבית הדברים, אעמוד על מספר נקודות פלוגתא וכמה הארות:
1. התעמלות ואתלטיקה חובה בגילאי בניית הספורטאי, נושא הכוח נכנס בשלב מאוחר יותר (וביתר שאת לאחר כניסת ההורמונים לתפקידם אצל מתבגרים).
2. דסקל אוריאל ציין כי בגרמניה כבר בגילאי גן מתחילים חוגי התעמלות. לא רק שם, בעוד מדינות רבות ילדים מקבלים העשרה ספורטיבית רחבה מאד
3. במדינות קצת יותר מתוקנות, הענף האישי (התעמלות, אתלטיקה) מהווה את הבסיס ליצירת ספורטאי. בשלב מאוחר יותר מתבצעים מיונים ע"ס נתונים אנטרופומטרים ועל פיהם משוייכים הילדים לענפים שונים
4. כמותית, אחוז העוסקים בספורט בארץ נמוך מאד בהשוואה לאירופה (לדאבוני, איני זוכר היכן קראתי זאת בגלובס בשנה שעברה)
5. במדינות רבות מרוכזים ספורטאי העלית בפנימיות – של המועדונים ושל המדינה. למעט מספר ענפים זניח, בארץ הדבר לא קיים
6. בנוסף, במדינות בהן יש מספר תושבים קטן יחסית, המדינה היא זו המכריזה על ענף מועדף ודרך מערכת החינוך מתחילה העבודה (לדוגמא איסלנד, פחות מ-4 מיליון תושבים, הכניסה את הכדוריד כמקצועי לימוד חובה בביה"ס. נבחרת איסלנד נמצאת בטופ 8 האירופי).
7. תעדוף – אליבא ד'ישראל, עדיף עסקן על פני ספורטאי. עדיף מנהל מקצועי מאשר מאמן. עדיף חלטורה מאשר תכנית עבודה
8. ושוב, חוזרים לשאלות היסוד – חסרים מתקנים? חסרים מאמנים? חסרה מנטליות? חסרה מסורת? חסר ידע מקצועי? אז כן, כן, כן,כן. וכן.
9. בעיני, בטח במדינתנו הקטנטונת מוקפת האויבים והאימה, הכל מתחיל ונגמר בחינוך. והספורט הוא כלי חינוכי שאין דוגמתו לסילוק בערות, להנחלת ערכים ואיני נוגע כלל בנושא ההתמקצעות והמקצוענות שנדרשים מספורטאי צמרת.
10. אכן מורים לחנ"ג פטורים מהרבה ישיבות ודיווחים, אך זה מצביע יותר מכל על חולשת המערכת ומחסור בהתווית תכנית עבודה ארוכת שנים, ברת ביצוע, בקרה ואכיפה. עבור 3000 ש"ח ברוטו, מחסור כרוני בציוד, מתקנים לא ראויים, והחמור מכל – ביטול שיעורי חנ"ג כברירת מחדל (יש מסיבת סיום, יותר חשוב, לא?!) וכשפעילותו של ילד ממוצע בשיעור חנ"ג עומדת על 12 ד' פעמיים בשבוע, למה אנחנו מצפים? הגרלה טובה, פורטונה שנסמוך עליה ו"יהיה בסדר" עם קריצה רבת משמעות.

Comments closed