התכונה החמקמקה ששמה ווינריות

תתפלאו. פיל ג'קסון לא אדיוט. הוא לא חושב אפילו להתקרב לניקס

In כללי

הנה משהו שלא קשור ליורו ולא קשור לגמר הNBA אבל מלמד אותנו משהו על אלופים ואלופים סדרתיים.

 

פיל ג'קסון הודיע שהוא לא היה שוקל אפילו לאמן את הניקס. בכך הוא הזים איזשהי אגדה אורבנית שמסתובבת כבר שנים לפיה הוא מאד חושק בתפקיד הזה – משום ששיחק בניקס תחת רד הולצמן בו הוא רואה מין מנטור שלו. אז מסתבר שג'קסון הצליח להבין שמכיוון שמר הולצמן נאסף אל אבותיו מי שיחכה לו כל יום במשרד אם יעבוד בניקס לא יהיה הולצצן אלא ג'יימס דולאן. אחרי שיחה לילית על כדורסל עם אייזאה תומאס.

הוא הוסיף, על פי הידיעה, דברים שממש אי אפשר היה לדמין אותם. למשל שאמרה סטודומאיור יכול להצליח רק בשיטה מסויימת ושכרמלו אנטוני הוא אגואיסט שלא מוסר.

ומכאן אנחנו לומדים תכונה חשובה של ווינרים. הם לא מתקרבים ללוזרים.

*

49 Comments

עפר ויקסלבאום 16 ביוני 2012

עוד דבר שאפשר ללמוד הוא הכיוון הפיזי אליו הלך המשחק בשלושים השנים האחרונות. שחיף לבנבן כמו פיל ג'קסון היה מתקבל היום, אולי, להיות נער המגבות.

הופמן 16 ביוני 2012

אוף, השורה האחרונה ממש מדכאת.

מנחם לס 16 ביוני 2012

רונן,
ב-ESPN מגזין היה לאחרונה ISSUE שלם על 'ווינרים' ו-'לוזרים', והמסקנה של איזה 20 מאמרים בנושא(פסיכולוגיים, פיזיולוגיים, ניאורולוגיים וכו') היתה שאין בכלל דבר כזה.

אמנון 16 ביוני 2012

ובכל זאת, איך הצליחו להסביר שם את התופעה של שחקנים עם קרח במקןם דם, שמצליחים שוב ושוב ברגעי האמת לעומת כאלו שנותנים להחנק? סטטיסטיקה ותו לא?(אני באמת שואל, לא בסרקזם, מעניין אותי אם הייתה לכך התייחסות)

יריב 16 ביוני 2012

הטיית תצפית, כנראה.
נוסף על כך, יש שורה של הסברים אפשריים שאין לרובם שום קשר לאותה תכונה חמקמקה שאתה יכול לראות פה:
http://skepticalsports.com/?p=2620

מנחם לס 16 ביוני 2012

ברור שהיתה. דוראנט קולע בסוף לא בגלל שהוא 'ווינר' אלא בגלל שהוא קלע מצויין.

יריב 16 ביוני 2012

זו, מן הסתם, השאלה הכי מעניינת לגבי אותה "תכונה חמקמקה". איך מגדירים אותה, ואיך בודקים האם היא קיימת. (ומכאן, כמובן, האם היא באמת קיימת).

דורפן 16 ביוני 2012

מנחם – זה ברמת השחקן. אבל סיטואציה כמו ג'קסון בוודאי קיימת – אדם שיודע להצטרף לארגונים מצליחים (לייקרס או ג'ורדן בבולס) ולהתרחק ממקומות לא בריאים.

אזי 16 ביוני 2012

רוברט הורי?
השחקן השביעי עם הכי הרבה טבעות לדעתי…

yaron 16 ביוני 2012

מנחם, אתה מפתיע אותי. גם יכלו לקחת 20 מדענים שיחקרו ויסיקו שאין דבר כזה אהבה… ווינריות ולוזריות הן תכונות שכולנו יודעים שיש, אבל ברגע שתנסה לכמת את זה איבדת את זה. זאת הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים ספורט לא? כשאנשים עושים דברים בלתי נתפסים, מעבר לציפיותינו וחלומותינו.

מנחם לס 16 ביוני 2012

כשהם מפשלים אתה לא זוכר את זה.

אסף 16 ביוני 2012

אם זה לברון זוכרים רק את זה.

גיל 16 ביוני 2012

אני חושב שמה שמתכוונים זה שיש לנו תפישה של מהי ווינריות או לוזריות אבל היא מאוד סובייקטיבית. כשמסתכלים על העובדות זה לא תמיד תואם את מה שאנחנו חושבים שהוא כזה.

גיל 16 ביוני 2012

אני דווקא חושב שכן יש לוזרים ווינרים רק שהם יותר נדירים במציאות ממה שאני תופשים, וההגדרות של ווינר או לוזר הם לא פועל יוצא של הפסד או ניצחון בהכרח וגם לא תמיד גורפות. למשל, פדרר הוא ווינר גדול כל הקריירה שלו אבל נגד נדאל מפגין לוזריות מפתיע. מצד שני, ג'ים קלי שהפסיד 4 סופרבולים רצופים הוא לא לוזר כי ההפסדים אינם באשמתו. לברון היה לוזר שנה שעברה בגמר, ובעוד כמה משחקים כמו נגד בוסטון לפני כמה שנים אבל היה גם ווינר כמו שהוא שיחק השנה נגד בוסטון.

יש כמובן הרבה מזל שמעורב בכל העניין אבל החלק המנטלי הוא החשוב. יש ספורטאים עצומים שפשוט לא מממשים את הפוטנציאל שלהם ומבחינתי, זה חלק מהגדרת הלוזריות. תראה למשל את רורי מקלרוי שאחרי הזכייה ביו אס אופן שנה שעברה די מדרדר מדחי אל דחי (למרות זכייה אחת השנה). כמו שרונן כתב, ווינרים יבחרו סיטואציות שיגדילו את הסיכוי שלהם להצליח והם גם יהיו ממוקדים מטרה בלי הסחות. ג'ורדן הוא כזה, טייגר הוא כזה, ואפילו שחקנים פחות מצליחים אבל שמשקיעים 100% ממה שהם יכולים בספורט רק שהם פחות כישרוניים ולכן פחות מצליחים, הם ווינרים בעיניי.

avizik 17 ביוני 2012

לפי התאוריות שלכם בתגובות שלעיל ובזו שאני מגיב לה – ג'ורדן היה לוזר עד גיל 28 ואז, אז הוא "גילה" את הווינר שבתוכו והפך למכונת ניצחונות. לא קשור בכלל לעובדה שהלייקרס והסלטיקס נחלשו משמעותית ושהקבוצה שלו התחזקה משמעותית. לא, זה לא קשור. זה הווינריות שלו. איזה בן אדם מדהים הג'ורדן הזה. חבל שלברון לא יכול ללמוד ממנו.

אלעד 16 ביוני 2012

ועדיין, כשהורי לקח את השלשה ההיא נגד הקינגס, ואת השלשה האחרת נגד הפיסטונס, ידעת שזה נכנס עוד לפני שהכדור עזב את היד. וכשרובן ניגש לבעוט את הפנדל מול צ'לסי, כל העולם ידע שזה לא נכנס.

גיל שלי 16 ביוני 2012

גקסון לא אמר שכרמלו אגואיסט. הוא אמר שצריך ללמד את כרמלו למסור ושהכדור מתעכב אצלו יותר מדי, זה אגואיסט? גקסון דווקא נשמע כמי שנעלב שלא פנו אליו. דולאן הוא לוזר בכל מובן המילה

ניימן 16 ביוני 2012

זו דרך מנומסת לאמר 'אגואיסט'. כן.

ניימן 16 ביוני 2012

(לפחות בהגדרת הכדורסל, לא בהגדרה של אגואיסט בחיים..)

גיל שלי 16 ביוני 2012

זו הדרך האמריקאית לאמר אגואיסט. קצת ציניות מצידי

Amir A 16 ביוני 2012

גיל, הדברים שג'קסון אמר רחוקים מהדרך האמריקאית כרחוק צפון מדרום, מזרח ממערב, או לשיטתך – הגוש האירופאי וניהול כלכלי שפוי. בדרך האמריקאית בחיים לא היו מעבירים ביקורת כזו על שחקן כוכב, תוך אמירה ברורה שהוא לא מסוגל למסור ושהוא פוגע במשחק של הקבוצה שלו.
הדרך האמריקאית היתה לאמר משהו כמו "כרמלו הוא שחקן מצויין שיש לו את הפוטנציאל להפוך את השחקנים שלידו לטובים יותר ולגרום להם להוציא מעצמם את המקסימום". (או בתרגום לעברית – קודם כל נלטף לו את האגו ואז נגיד שהוא בעצם לא ממצא את הפוטנציאל שלו בנוגע למשחק הקבוצתי)

ניימן 16 ביוני 2012

אה, סליחה :)

yaron 16 ביוני 2012

לדעתי ההרכב הזה של הניקס תפור על ג'קסון. הוא יכל לעשות קסמים עם החומר שיש בקבוצה. אני גם מסכים שהוא נעלב, בייחוד לאחר שהניקס הודיעו שבחרו בוודסון בלי לשקול אפילו מועמדים אחרים. אני מקווה כל כך שהם עשו את ההחלטה הנכונה, אבל היה שווה לבדוק גם את האופציה של שלו לדעתי. דרך אגב, ג'קסון כבר היה מועמד לניקס ומאוד חשק בתפקיד, אבל ווטו של פטריק יואינג (איזה אידיוט…) מנע את המינוי.

גיל 16 ביוני 2012

למי שרוצה ללמוד על ווינרים שיסתכל על הי אס אופן בסופהשבוע הזה. טייגר עושה בית ספר לכולם ולדעתי הולך לזכות בטורניר. היו אס אופן זה הטורניר הכי קשה בשנה, המרתון של הגולף או עלי נגד פרייזר שמודד את כוח הסיבולת של הספורטאי מול כוחות שאינו בשליטתו (רק שבמקום יריב הוא נאלץ להתמודד עם המסלול הכי קשה והכי פחות סלחני בגולף).

אגב, רק לי האמירה של ג'קסון הזכירה מאמן אחר, שהס מלהזכיר את שמו שאומר תדיר שהוא לא מועמד למשרת אימון זו או אחרת?

מנחם לס 16 ביוני 2012

היו אס אופן תמיד נערך בגולף קורסס הקשים והארוכים ביותר. ב-BETHPAGE לפני כמה שנים רק טייגר שבר פאר. גם השנה כולם כמה חבטות מעל הפאר מלבד טייגר ותומפ]סון 0אני חושב שתומפסוןם, אני כבר לא זוכר). כמה שהמשטח יותר ארוך ויותר קשה, לטייגר יהיה יותר ויותר יתרון.

גיל 16 ביוני 2012

האמת שלא תמיד הם הכי קשים למרות שהם אמורים להיות כאלו. למשל הקונגרישונל או פאפל ביץ'. הבעייה היא שהם יוצרים קשיים מלאכותיים על ידי זה שמאריכים את גומות מסוימות בצורה לא פרופורציונלית לפאר או שכמו שעשו בגומה השישית נדמה לי, שינו את הפאר ל4 במקום ל5. אבל אומרים ש6 הגומות הראשונות הן הקשות ביותר אי פעם.

אריאל ש 16 ביוני 2012

דורפן, כשכתבת את הפסקה האחרונה על אמארה ועל כרמלו חשבתי שאתה מוסיף קצת מהרהורי ליבך על ההחלטה של ג'קסון, ואז הלכתי לקרוא ב-ESPN רק כדי לגלות שהוא אשכרה אמר את זה. אז אם נעשה ספירת מלאי, המצב הוא כזה – המאמן הטוב ביותר אי פעם בליגה אומר שהשניים לא יכולים לשחק ביחד ושכרמלו תוקע את המשחק, המאמן המלהיב ביותר בשנים האחרונות התפטר אחרי שהוא לא הצליח לגרום להם לשחק ביחד והמאמן היחידי שמצליח לגרום להם (לכרמלו האמת) להגיע לפלייאוף כדי לעוף בסוויפ הוא מאמן שפוטר מאטלנטה כי שיטת המשחק היחידה שלו היתה בידוד של קלעי בכנף. מעניין באמת איך דווקא הוא הגיע לניקס.

שורה תחתונה – הם עוד יעשו טרייד על ג'רמי לין. למשך חודש הוא גרם לכרמלו ולמי שהביא אותו להראות רע.

בלינדר 16 ביוני 2012

ד'אנטוני הוא לא המאמן הכי מלהיב בליגה. בטח לא כשאדלמן עדיין בסביבה

דורון 16 ביוני 2012

לגבי ווינר – לוזר: אני דווקא מכיר מחקרים שמדברים על זה שתחת לחץ, הטובים מאוד הופכים להיות מצויינים, והבינוניים הופכים להיות רעים ומטה, סוג של הקצנת ביצועים תחת לחץ.

ועדיין, מבין הטובים מאוד, יש כמה שהיית שם את הכדור האחרון ביד שלהם בשמחה, וכמה שלא היית נותן להם לבעוט פנדל. האם זה מחקרי/אמפירי? לא בטוח. יכול להיות שבסוף רובן יבקיע את כל ההזדמנויות המכריעות שלו, אבל אולי סטטיסטית זה אף פעם לא יתיישר, ואולי הוא בכלל הנשמה המשלימה של מיקי ברקוביץ'.

yaron 16 ביוני 2012

זה נכון, אבל מצד שני יש את אלה שפשוט מתפקדים טוב רק תחת לחץ. יכולים להיות בינוניים כל השנה ואז בפלייאוף להתגלות. ויש את אלה שפשוט לא מתפקדים תחת לחץ. יכולים להיות טובים כל השנה ובפלייאוף להיעלם.

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

אני חושב שאי אפשר לדבר על ווינריות וכדורסל מבלי להעלות את השם של ההוא. זה נכון שמייקל ג'ורדן החמיץ הרבה קליעות סוף שעון בקריירה שלו, אבל הוא גם קלע הרבה כאלה, ולחלקן אפילו יש שמות (the shot מול קליבלנד למשל…).
העניין עם וינריות, ואני מאמן ג'ודו במקצועי, הוא היכולת לבצע את אותן הפעולות ובאותה איכות, כמו שיכולת לבצע אם לא היה עליך לחץ. אנשים רבים חושבים שווינריות זו היכולת לעשות משהו שאף אחד לא חושב לעשות, אבל תנו לשחקן כדורגל טוב לבעוט 40 בעיטות וולה והוא שם את כל הארבעים בשער. אבל זינדין זידאן בעט את אותה בעיטת וולה כמו ה-40 של השחקן האחר, תחת הלחץ של גמר ליגת האלופות!
תבדקו את זה על עצמכם :
שחקו פול או סנוקר משחק אחד רגיל. יש מכות שנכנסות בקלילות כי אתם נהנים עם החבר'ה על כוס בירה. עכשיו שימו 5000 שקלים על כל מכה "פשוטה" שכזו… היד תרעד, המוח יחשוב, והזיעה תבצבץ.
ווינרים יעשו את המכה (או קליעות, בעיטות לשער, הטלות ג'ודו או כל פעולה אחרת) קרוב או בדיוק באיכות של מכה ללא לחץ

דורפן 16 ביוני 2012

זו אבחנה סופר נכונה. בגלל זה אולי הווינר הגדול ביותר שהיה למנצ'סטר יונייטד היה בקהאם. כי איתו אפשר תחת לחץ לגבש תכנית פשוטה. למסור לו את הכדור (או לסחוט עונשין איפשהו או כדור קרן ולהסתער על הרחבה). אלו פעולות לא מורכבות שקבוצה טועה בהן פחות.

בלינדר 16 ביוני 2012

זה מזכיר לי משהו שמייק דאנלבי סניור פרסם אחרי האליפות האחרונה של הלייקרס (הוא כתב על החשיבות של דרק פישר ללייקרס, חבל שקופצ'אק לא הפנים). הוא דיבר על התקופה שלו בבלייזרס עם פיפן וראשיד וואלאס. מתברר ש'שיד סירב לקבל את הכדורים האחרונים במשחק כשהתוצאה הייתה צמודה אבל דווקא כשהוא כן היה מקבל את הכדורים הוא היה קולע. דאנלבי מצידו היה מצייר מהלכים שמביאים את הכדור לפיפן לזריקה האחרונה וכשכולם היו בדרך לפרקט הוא היה לוחש לפיפן למסור את הכדור לוואלאס בכל זאת.

מעניין שגם דאנלבי וגם פיל ג'קסון לא רצו שפיפן יקח את הזריקה האחרונה.

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

בגלל זה כנראה גם פיל ג'קסון העדיף לתת לקוקוץ' את הזריקה האחרונה, ולא לפיפן (ולא יהיה ספק. אני חושב שפיפן הוא הסייד-קיק מהגדולים בהיסטוריה של הספורט, לא רק של הכדורסל…)

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

תסתכלו על אחד הוינרים הגדולים בפוטבול האמריקאי, ג'ו מונטנה. הוא זרק זריקות שכל קווטרבק בליגת התיכונים זורק אלפי פעמים ביום, אבל הוא זרק את הזריקות האלה בקאמבקים בסופרבול, כשלכל אלפית שניה יש משמעות אדירה (מספיק להיזכר בנאום של אל פצ'ינו מ"יום ראשון הגדול"), והוא זרק את הזריקות האלה כששתי משאיות בנות 150-160 קילוגרם רצות לשבור אותו לשתיים, והוא זרק את הזריקות האלה כאילו שהוא לבד על מגרש האימונים, הן בדיוק והן בתזמון המושלמים.
אפשר להזכיר (בכל זאת, מאמן ג'ודו…) את טושיהיקו קוגה היפני שהיה מבצע את התרגילים שלו בקרבות גמר של אליפויות עולם ואולימפיאדה באותו דיוק ומסירות שלימדו אותו במועדון.
שלא נדבר על מג'יק ג'ונסון, ביורן בורג ועוד עשרות ספורטאים שכל אחד מאתנו מכיר.
אבל! וזה אבל גדול. אנחנו מכירים עשרות ספורטאים שיש להם "קרח בורידים". אבל הם רק היוצאים מהכלל המעידים על הכלל, והכלל הוא שוינרים אמיתיים יש אחד למיליון (לא שכחתי את סטפן הנדרי, אם כבר דיברנו על השולחן הירוק…)

rami Portland 16 ביוני 2012

every one who made it from millions over millions who play basketball around the world to the only 300 spots in the NBA and play basketball for a living on the biggest stage is a WINNER

Kobe pass the ball not more then Melo' but he was much better player so PHIL knew he'll have a chance winning championship with him. bring Dwight and D-will to the knicks and Jackson will go there(maybe) not beacuse they're more "WINNERS" THEN Melo' and Amare but beacuse they're better and will give him a chance to win championship.

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

true..but… kobe didn't take many of the winning shots that gave him championships. it was Fisher, it was Fox, but it wasn't kobe…
not too long ago i read an article that looked at kobe's numbers as a clutch player, and the bottom line was… he's not a clutch player
what you're suggesting, and i agree with you, is to build a team in which you don't need clutch time. a team with Howard and D-will is much more capable of winning (or loosing) a game prior to much needed clutch-time

תiמר 16 ביוני 2012

יכול להיות שאין הפנייה לפוסטים של מנחם לס בדף הראשי
כי יש לו אתר שמתחרה בספורט 5??

איתן 16 ביוני 2012

יש כמה סוגים של ווינריות: אצל הגדולים ביותר זה להמשיך לתפקד ברמתם הרגילה גם כשהלחץ החיצוני עולה.
יש את השחקנים שמתעלים ברגעי הקלאץ' מעל רמתם הרגילה – התחושה שהכול עכשיו תלוי רק בהם מביאה אותם לחדות והתכווננות של כל המערכות, דומה לאנשים שתפקודם הולך ומשתפר ככל שמתקרב הדד ליין.
יש את חסרי המודעות (האוטיסטים) – אלה שפשוט לא מודעים בכלל ללחץ כי הכול נרא להם כל כך פשוט עד עכשיו. אני חושב שלקטגוריה הזאת היה שייך לברון עד לסדרה מול בוסטון לפני שנתיים. מה שקרה לו במשחק החמישי באותה סדרה היה ההתנגשות עם מגבלותיו, ההבנה שהוא לא כל יכול, שהוא יכול גם להפסיד. חוסר היכולת שלו להתמודד עם זה גרמה לאותה לוזריות של השנתיים האחרונות שאני מקווה שהוא סוף סוף יצא ממנה. אולי זאת הייתה גם הסיבה לחבירה לווייד, הפחד שלבד הוא לא יוכל לעשות זאת.
אני אחזור על מה שכתבתי במקום אחר – יכול להיות שדורנט נמצא במקום שבו היה לברון עד הסדרה מול בוסטון (ואולי לא). צעיר שהכול הלך לו כל כך קל עד עכשיו שהוא בכלל לא מבין שיש אפשרות שהקליעות יפסיקו להיכנס.

איתן 16 ביוני 2012

ושכחתי משהו שרציתי להוסיף בנושא ג'קסון. הדוגמא להתרחקות מהניקס היא הסוג האופורטוניסטי של הווינריות. היכולת לזהות מוקדי כוח פוטנציאליים, רגע לפני המימוש, ולחבור אליהם. כמובן שצריך כאן גם יכולת מקצועית אך הדבר הראשון במעלה הוא היכולת ליצור קשר נכון עם האנשים שיסייעו לך.
רוב הווינרים (בחיים הרגילים, לא במקומות בהם נדרשת אתלטיות או קואורדינציה יוצאת דופן) שייכים לסוג הזה, שילוב של יכולת מקצועית סבירה עם יכולת יצירת קשר מפותחת ביותר.
אני אישית הייתי מעריך את ג'קסון יותר אם היה הולך למועדון כושל ו"לוזרי" ובונה ממנו מועדון "ווינרי".

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

איתן.
אני עוסק בג'ודו כבר הרבה שנים, ואני רוצה להגיד לך שיש שני סוגי מאמנים עיקריים. הסוג הראשון הוא הסוג שלוקח ילד, מלמד אותו בסיס, ווינריות, טכניקה, טקטיקה ואת כל שאר המרכיבים העושים ספורטאי, ומביאים אותו לרמה גבוהה, רמת נבחרת או רמת ספורטאי בינ"ל. הסוג השני הוא סוג המאמנים הלוקח ספורטאי בדיוק מהנקודה שהאחרונים השאירו, ועושה איתו את הסוויץ' מספורטאי מצויין לספורטאי מושלם, שזו תורה בפני עצמה. כמעט ואין מאמנים שיכולים לקחת ילד בן 10 ולעשות ממנו אלוף אולימפי לבד.
פיל ג'קסון הוא מהסוג השני. אבל יש לו את הפריווילגיה ואולי את השכל לבור איזה ספורטאי/מועדון הוא רוצה לקחת לשלב הבא. כן, מאד קל להגיד שעם ג'ורדן-פיפן או קובי-שאק/גאסול קל לקחת אליפות, אבל לך תשכנע את מייקל לשחק קבוצתי… לך תשכנע את פיפן להיות מספר 2… לך תשכנע את שאק למסור לקובי או ההיפך. זהו אימון ברמה הגבוהה ביותר, שלא מתאימה לספורטאים "אנושיים" אפילו כמו כרמלו…

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

*לבחור

איתן 16 ביוני 2012

יוני, אני מסכים אתך לגמרי. זאת הגדולה של ג'קסון, היכולת לבחור אנשים נכונים ולדעת לעבוד איתם נכון. אולי השימוש במילה אופורטוניזם שהוא בעל קונוטציות שליליות לא היה מדויק. ועדיין הייתי מעריך את ג'קסון יותר אם הוא מצליח לרתום כשרונות לא ממומשים מספיק כמו כרמלו וסטודמאייר ומדריך אותם כך שיהפכו את הניקס לקונטנדורית.

יוני רוזנסון 16 ביוני 2012

אתה בטוח שכרמלו וסטודומאייר קורצו מהחומר הנכון?

איתן 16 ביוני 2012

יוני -במבחן ההיסטוריה ברור שלא, אבל יש להם את הכישרון. עם רכז מצוין (דרון וויליאמס), ועם צ'נדלר, ועוד כמה שחקנים משלימים סבירים מאמן טוב יכול להביא אותם לפחות לגמר המזרח.

נועם 17 ביוני 2012

מנחם, אני מתפלא עליך ומצטרף על מה שנאמר פה קודם לגבי הנושא של שחקנים שמנפיקים תחת לחץ רמת ביצוע דומה לזו שיפגינו בזמן אימון.

מעבר לכך, צריך לזכור שברוב ענפי הספורט, יש מעבר לתחרות הפיזית, גם קרב מנטאלי, קרב מוחות. היכולת של שחקן לגבור על היריב בקרב המנטאלי, זו גם וינריות. לגרום ליריב מולך לאבד בטחון או להכנע, זה לא רק ענין של ביצועים ספורטיביים.

avizik 17 ביוני 2012

סילחו לי על הטרוניה אבל בולשיט, בולשיט ושוב בולשיט.
כל אחד מה סו קולד ווינרים שצויינו לאורך התגובות פה, הייתה לו תקופה של חוסר הצלחה. אם בג'ודו עסקינן, אז מה נומר על זאבי שהיה תותח, נכשל בביג'ין וכולם כבר קטלו לו את הקריירה ואז באורח פלא חזר לעצמו. אז מה? הוא היה ווינר ואז לוזר לכמה שנים ועכשיו שוב ווינר? חרטא. ומה לגבי סטיבן הנדרי האליל שלי, אחרי שליטה בענף הוא פשוט נסוג ביכולת כל כך הרבה שקשה להגדיר אותו ווינר, לא? ואם סנוקר אז מה לגבי אוסליבן שלא ממצה את יכולותיו אבל זכה פה ושם, ווינר או לוזר? לאנס ארמסטרונג, לפני רצף הזכיות ואחרי, ווינר או לוזר? שורה תחתונה, אני מסכים עם מל, מדובר ביכולת יותר טובה בזמן נתון בתוספת קמצוץ מזל :)

avizik 17 ביוני 2012

נאמר!!! טמבל

איברה 18 ביוני 2012

התגובה שלך מעידה על רמה מפעימה של עומק וסובלנות. זו תרומה נדירה לאנושות. פיסת תרבות.

Comments closed