טוב, הסיטואציה הייתה שלא ראיתי את המשחק בשידור ישיר. הייתי בדרך לבוסניה ובלילה לנתי בעיר אוזיצה בצד הסרבי. שלמי שלא יודע הclaim to fame שלה היא שמשם הגיע אחד נמניה וידיץ', הקפטן, המנהיג וצוק ההגנה של מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. בחדר במלון היה טלפון חוגה ומצאתי את העניין מרגיע מאד. “וידיץ' מייצג את הערכים הישנים", אמרתי לעצמי. לעומת זאת טלפון חוגה לא מרמז על חיבור מהיר לאינטרנט שיאפשר צפיה בNFL PASS – למרות שהאיש בקבלה בהחלט היה מודע לכך שבעולם יש רשת אינטרנט והוא שמע עליה אפילו טובות. במלון בינתיים אין. וגם לא בבית קפה.
כשחוצים את הגבול לבוסניה ומגיעים לוישגראד האינטרנט כבר מהיר יותר. זה דבר שקצת מאפיין את בוסניה באזור הזה – שחלק מהתשתיות שלה יותר טובות. בגלל שהאירופאים, אחרי שצפו בהם נטבחים בטלוויזיה במשך ארבע שנים, הרגישו לא נעים והחליטו לשים פה כסף.
מה שמביא אותי לחוויית הצפיה בcondensed – כשהאתר של הליגה דוחס לך את המשחק לחצי שעה וזה במידה רבה נושא הפוסט אחרי שהניינרס טרפו האריות 27-19. אגב, פרטי טריוויה – אלכס סמית' הוא ממוצא סרבי ואפילו יש לו קעקוע של סמל סרביה על היד. זו מסקנה מקצועית: הניינרס לא מתבססים על הגאונות של הקווטרבק.
יש אנשים שסבורים שמשחק פוטבול הוא קצת מרוח בזמן. אבל אין דבר רחוק מזה מהאמת. נכון – אפשר לדחוס את המשחק ל-20 דקות של תנועה אבל זה בערך כמו להגיד שגלפנד ואנאנד היו יכולים לשחק את משחקי השחמט שלהם בדקה וחצי. לזמן החשיבה יש משמעות גדולה מאד בפוטבול. וגם לרענון בין המהלכים. ייתכן שאפשר היה לדחוס גם את המשחק גם במציאות – אבל הוא היה מאבד הרבה מאד מערכו.
אבל מה לגבי צפיה. אין לי ספק שמשחק פוטבול היה יכול להיות קצר יותר. אולי משהו בין שעה וחצי לשעתיים. אבל חצי שעה זה לא זה. כי גם הצופה צריך את המרווחים הללו כדי לנתח לעצמו מה קורה. לכן המסקנה השניה שלי מהמשחק היא שזה בעיקר הלך בכוח. אפילו שחקני האיכות של הניינרס – ורנון דייויס ופרנק גור – עושים הרבה בכוח.
הניינרס האגדיים של ימי מונטנה ורייס היו קבוצה כוחנית. אבל היו יותר מוחמד עלי או שוגר ריי כלשהו או פלוייד מייוות'ר. ואלו כיום הם יותר ג'ורג' פורמן או מייק טייסון. יש בהם משהו ברוטאלי מאד. יש לי חשש מסויים, שאפילו מדיר שינה מעיני, שהעולם עתיד לא לאהוב את הקבוצה הזו. שבסוף לא יהיו לנו חברים.
היתרון האחד שיש במשחק הדחוס הוא שהוא מקטין לכאורה את הסיכוי שמישהו יגלה לכם את התוצאה. התייחסתי פעם לעניין של חוסר הסיכוי לראות שידור מוקלט מבלי שהתוצאה איך שהוא תתברר לך. במשחק הדחוס זה כמעט אפשרי.
צריך פשוט להסיר מכל רשימות הקשר שלכם, ובמיוחד מסקייפ, את בני תבורי.
0-2.
39 Comments
אני צריך להכיר לך את אבא שלי, מלך העולם הבלתי מעורער בצפיה מוקלטת. האיש ראה את יורו 2000 בדיעבד בלי לדעת את התוצאות. הסוד שלו הוא מעט חירשות וניתוק מוחלט מהעולם החיצון(אינטרנט, עיתונים וכד').
חוץ מזה, לגבי המחסור בחברים, אתה אוהד מנצ'סטר, כאוהד ליברפול אני יכול להגיד לך שאין דבר בעולם הספורט שאני מתעב יותר מכם. אני בטוח שזה לא הזיז לך…
טוב, אתה מצפה ממי שמגדיר עצמו כאוהד שלא יקבע נסיעות ביום משחק…מצד שני, איזה כיף לחרבן למישהו שממילא חי מחוץ לטווח הטילים האיראנים את החופשה.
מייק טייסון. אני הבנתי אתמול שגם בניטרול אמוציות אני לא מוצא חן בניינרס הנוכחיים. אבל שיהיו בריאים.
הכתיבה החיננית שלך יכולה להאיר אפילו לקבוצת נגרים גסה באור רומנטי. טור מקסים.
לא ייאמן שהבית החזק ביותר כרגע מבחינת מאזני הקבוצות הוא ה-NFC WEST. מצד שני, בערב שאריזונה מנצחת את הפטס אחרי שורה של התרחשויות ביזאריות (אריזונה מפמבלים כשהם רק צריכים לשמור על הכדור, ומנגד גוסטקובסקי מחטיא שער ניצחון מ-42 יארד בקילומטר) והראמס מנצחים את וושינגטון בגלל פאול אישי מטופש של ג'וש מורגן (שהרחיק את וושינגטון מטווח בעיטה לשוויון) – אני יכול להאמין להכל.
שנה טובה!
אני מתחיל להשתכנע שהקבוצה הזו בדרך לסופרבול והדבר תלוי רק בה. ההגנה מדהימה וזה אחרי מבחנים מול שתיים מההתקפות הטובות בליגה. אם הכסיל ימשיך לא לעשות שטויות, זה בהחלט אפשרי. הצטערתי לשמוע שהוא סרבי שכן אני חולה על האומה הזו ועל הספורטאים שלה וקצת מאכזב שאויל וכלומניק כמו מס' 11 שייך לעם המפואר הזה. אם הוא ישחק כמו סרבי, אף אחד לא יעצור את הניינרס!
לא כ"כ הבנתי את האמירה "אני חולה על האומה הזו ועל הספורטאים שלה". אנחנו מדברים על עם שהיה מעורב ברצח עם לפני פחות משני עשורים(לא כולם כמובן אבל היו מספיק מקרים). מבחינה ספורטיבית, אנחנו מדברים על נבחרת כדורסל שהצליחה לבעוט בישבן של המאמן הגדול באירופה וכרגע בתהליך דומה עם מאמן ענק אחר, על נבחרת כדורגל שלא מגיעה לכלום וכללה שחקנים אלימים כמו סיניסה מיכאלוביץ' ויש עוד דוגמאות. ולכן למרות שלחלקנו יש סימפטיה לדיוקוביץ', על מה אנחנו מדברים פה ?
תחזור אחורה למלחמת העולם ותגיד לי איזו עוד אומה נלחמה כך בנאצים. קל לרדת על הסרבים בעשרים השנה האחרונות אבל הסיפור מורכב ביותר. זו אומה עם גאווה שאינה מתקפלת בפני מי שמאיים עליה והדבר גם מתבטא בחלק ניכר מהספורטאים הנפלאים שלה. וחוץ מזה, פגשתי לא מעט סרבים והם ברוב המקרים היו אחלה אנשים.
ידידה טובה מהמיעוט ההונגרי בסרביה מספרת לי שלא סימפטי להיות מהמיעוט ההונגרי בסרביה בימים אלה.
אני חושב שזו מתפתחת להיות עונת NFL מוזרה מאוד שלוקחת לאקסטרים את מגמת הכאוטיות והשוויון הכמעט מוחלט של השנים האחרונות.
אין קבוצות גדולות. אין אפילו קבוצות מאוד טובות.
כמעט כולם עפים על כולם.
בעונה כזו יתכן שקבוצה אולד סקול כמו הניינרס יכולה לעשות דברים.
אני מעריך מאוד את העמידה של הסרבים מול הנאצים וגם את העמידה שלהם מול הקומוניזם. הם הצליחו להיות המדינה הכי פחות ממושמעת בגוש המזרחי לאורך השנים וזהו הישג לא מבוטל. עם זאת, זה לא מקנה להם סליחה על המעשים שלהם במהלך המלחמה בקרואטיה, בוסניה וקוסובו.
לגבי הספורטאים, אני באמת מחפש דוגמאות אבל אפילו בניגוד לקרואטים, רחמנא ליצלן, אני מוצא יותר אנדראצ'יבריות והרס עצמי מאשר הישגים. אני אשמח אם תפרט למי אתה מתייחס חוץ מדיוקוביץ' והכוכב האדום.
מילוראד צ'אביץ'
אני מעריך שגם גדולי הפטריוטים הסרבים יתקשו לראות בבחור שהישגו העיקרי הוא הפסד צמוד לפלפס בדרך ל-8 מדליות זהב לוחם סרבי מפואר.
משה – לא אתייחס לגבי הפוליטיקה כי המסקנה המרכזית שלי מהעניין היוגוסלבי הוא שלהגדיר שם משהו – כמו להגיד על מישהו שהוא סרבי או קרואטי או בוסני – כמעט בלתי אפשרי.
לעניין הספורט: דיבאץ', וידיץ', ינקוביץ ואיבנוביץ'. מוניקה סלש. שים לב – היו בהיסטוריה 50 גברים ונשים שהיו ראשונים בעולם בטניס – ארבעה היו סרבים. סלש וסביר שגם דג'וקוביץ בין האגדיים ממש.
רונן,
אתה די מחזק את הטענה שלי בדוגמא של וידיץ' ודיבאץ', איכשהו המריבות הפנימיות בנבחרות האלה הורגות את הסיכוי שלהן להצלחה. אם עד מלחמת האזרחים העניין היה קרואטים-סרבים-בוסנים וכד' לא ברור איך הסלובנים הקטנטנים ממקסמים את הכישרונות שלהם להישגים קבוצתיים מדהימים והסרבים מסיימים כל טורניר בהאשמות הדדיות.
לגבי הטניס אכן נתון מעניין וסלש היא אגדה(ודיוקוביץ' בדרך), איבאנוביץ' ובעיקר ינקוביץ' הן נקודות שחורות בהיסטוריית הטניס הנשי שמעידה בעיקר על כישלון השיטה.
יש משהו בסיסי בפוטבול שלא תופס,
העובדה שצריך לקום באמצע הלילה, וזה לוקח כל כך הרבה זמן עד שזה נגמר, ואח"כ יש יום שלם להעביר עד שהולכים לישון עוד פעם.
צריך להודיע לאמריקאים החצופים שיעבירו את שעות המשחק לזמן נורמלי ימי שני בין 21:00 ל 24:00.
כך המשחק יהווה גשר בין הליגה לליגת האלופות ויסגור את סדר היום.
יש מספיק משחקים ביום ראשון בשמונה בערב שעון ישראל.
הניינרס הקבוצה הטובה בליגה
סליחה שאני מכאיב, אבל אמרו את זה על הפאקרס בעונה שעברה.
הם בהחלט נראים מפחיד (אני דווקא די בעדם), אבל היופי בפוטבול הוא שהכל יכול להתהפך במשחק אחד, וודאי כשיש לך איזה סמית כזה בהרכב.
לא צריך להכאיב, הוא צודק. כרגע הם הכי טובים בליגה. זה לא אומר כלום לגבי מה יהיה בעוד 3 חודשים.
השידור הדחוס הוא סוג של OD.
לעומת זאת, הממיר המקליט הוא גאוני. הצלחתי לקום ב 8 (חג או לא חג) ולראות את הניצחון של הניינרס.
ההגנה הייתה כדרכה, אולי מעט יותר מאופקת כיוון שלאורך כל המשחק הם מנעו מג׳ונסון לנצח אותם מאתגרים אחרים בדיטרויט לקום ולעשות מעשה. דבר שלא קרה. הדבר העצום שההגנה הזו יודעת לעשות זה גם לעצור את הריצה וגם לכסות על התופסים הטובים (טייט-אנדס למשל) עם אותו ההרכב.
אבל הסיפור היום היה אלכס סמית׳. בתור משפחה עם שורשים יוגוסלביים (סבא קרואטי וסבתא יהודיה סרבית) אני מבין שיש לנו תקווה עם סמית׳. היום אלכס היה קליני. לא מלהיב לא מפוצץ אבל יעיל בטוח ומדויק ( ספרתי לפחות 3 דרופס של הרסיברים. הדרייב האחרון עם 3 השלמות לדאון שלישי לקרבטרי היו בדיוק מה שאתה רוצה לראות מהקוטרבק שלך הדרייב שאוכל את השעון וסוגר תמשחק.
בכלל היום, השימוש במספר רב של רסיברים היה מעולה ונראה שהצוות סמית׳ ה ראבואו
יודע מה הוא רוצה מעצמו. בשבוע הבא, בדום של הויקינגס אפשר יהיה לחשוב על 3-0 לפני הג׳טס הקשוחים
פרק מאד מהנה של היומן.
במהלך המשחק אתמול, העלו שקופית של כל ההישגים של הקבוצה משנה שעברה (הכי הרבה פילד גולס, נתוני הגנה חזקים וכו'), כשבראש השקופית התנוסס הכותרת: "Old School".
לא עתיד לאהוב את הקבוצה הזו? במהלך כל העונה שעברה, דיי לא אהבתי את מה שמתרחש ב-49'ס. והשקופית הזו מיצתה את העניין.
אני אוהב התקפה, אני אוהב נקודות… אני אוהב את בריז, מאנינג, בריידי… לא את אלכס סמית. אני אוהב טאצ'דאונים, לא פילד גולס.
אבל…
מאז שרנדי מוס חתם אצלם, אני מוכן לשבת משחק שלם ולחכות למהלך שבו הוא ייקח בו חלק. אני אוהב "סיפורים עם סוף טוב". והצלחה של מוס הוא כזה.
במשחק הראשון טאצ'דאון, במשחק השני הייתה (אם אני לא טועה) תפיסה אחת.
אני ממש לא אוהב לראות את ה-49'ס בפעולה, אבל מוס מקל על התופעה והופך את זה לפחות כאב. מי ייתן והוא ייקח חלק פעיל יותר ככל שהעונה תתקדם. מי יודע, אולי אפילו אתחיל לעודד אותם.
למי שחי בניו יורק אין בעיה כזאת אבל בגדול, אני מבין אותך. מקווה שתחזיק מעמד…
עם כל הכבוד לניו יורק היא בסה״כ עיר קטנה ביבשת המרוחק לעומת כרכור, בטוח בחשיבותה האוניברסאלית.
בטוח שעם עבודת שיווק נכונה השוק הכרכורי ישנה את מפת ההכנסות של ה NFL.
כדאי להם לריב עלינו אחרת נעבור לראגבי.
תגובה 11 עבור שלו
אלכס סמית, שיחק אתמול מצוין, לא פחות. אם אנשים היו מוחקים מה שהם יודעים עליו ומסתכלים בצורה אובייקטיבית על המשחק שלו, הם היו חושבים שהוא אחד הקווטרבקים הכי טובים בליגה. צריך לזכור שזו השנה הראשונה בכל הקריירה המקצוענית שלו שהוא משחק באותה שיטת משחק שנתיים רצוף! אפשר לראות איך הביטחון שלו עולה ואיך הארבו נותן לו לזרוק קצת יותר וגם זריקות יותר מסוכנות. השאלה היא אם כולם ישארו שם בריאים שנה שנייה ברציפות. אם כן, יהיה קשה מאוד לנצח אותם.
לייק. חבל שדורפן ועוד כמה מגיבים פה לא מודים פה שהם קצת טעו לגביו
גיל הוא שיחק מצויין. ובכל זאת לא ראיתי דבר שבלכסיקון שלי מוגדר כזריקה מסוכנת. אני מוכן להודות שהוא לא נתקל בסקונדארי שהשם האמצעי שלו זה אינטרספטון אבל לא ראיתי משהו הרפתקני. זוהי עבודת אימון מצויינת ושיפור משמעותי משנה שעברה. זה רק עניין של טעם. אותי זה פשוט שיעמם.
אני מסכים שלא היה משהו הרפתקני אבל הוא זורק יותר, וגם זורק לטווחים גדולים יותר שתמיד יש בהם סיכון שמשהו ישתבש. נראה לי זו תוכנית על של הארבו להביא אותו במצב אופטימלי לסופרבול. אגב, הפעם האחרונה ששתי קבוצות מהחוף המערבי נפגשו הייתה לפני 18 שנה עם הניינרס וסן דייגו. אפשר לומר שהק"ב של הניינרס לא יחזור על התצוגה שהייתה אז.
מה עם פוסט על הדיוויס?
סן פרנסיסקו היא הקבוצה היחידה ב-NFC שאפשר להגיד עליה שהיא בוודאות (בוודאות!!) תגיע לפלייאוף. ואין ספק שהיא הקבוצה הכי שלמה ב-NFC, ואולי בליגה כולה (אם ההגנה של הפאטס תמשיך לשחק כמו במשחק הראשון, אולי יש כאן תחרות). צריך לזכור שהסיבה שהיא לא הגיעה לסופרבול בשנה שעברה היא הפאמבלים של קייל וויליאמס, ולא שום דבר אחר. ונגד הפאטס, ללא ספק היה להם סיכוי טוב (קשה לשפוט כי הם לא נפגשו מאז 2008 אבל עדיין…). סן פרנסיסקו בגלגולה הנוכחי היא טובה מדי בשביל לא להגיע לסופרבול, והיא בטח לא רוצה להיזכר כקבוצה של "כמעט" כמו הקבוצה של האח השני לבית הארבו.
עזבו כבר את סיפורי קייל וויליאמס. צריך להצליח להשלים דאון שליש כדי לנצח בפוטבול.
שום דבר לא וודאי בליגה הזו והמחזור האחרון מוכיח את זה. הרבה דברים יכולים להשתבש עד הפלייאוף ובטח בפלייאוף עצמו. כולה מחזור שני, אז להמתין קצת עם הודאויות הללו.
אני עדיין עומד על זה. סן פרנסיסקו תגיע לפלייאוף, בוודאות. אני מוכן לשים על זה הרבה כסף.
האחים הרבאו, האפורים והגנתיים, אוהבים לסרס את הק"ב שלהם.
אם ראית את אנדרו לאק תחת ג'ים הרבאו בסטנפורד….
הם פשוט שופטים כל שחקן נכון כערכו.
למי שמעוניין להבין איך מוח של פדופיל עובד, ולמה כל כך קשה לתפוס אותם וגם להאמין למה שהם עשו, כתבה מעולה של מלקולם גלדוול על סנדסקי ופדופילים אחרים מהניו יורקר:
http://www.newyorker.com/arts/critics/atlarge/2012/09/24/120924crat_atlarge_gladwell
ההשפעה של ה no huddle על הפוטבול בטלביזיה:
http://online.wsj.com/article/SB10000872396390443884104577647920214855232.html
אין לי בעיה עם ה-no huddle. אני דווקא אוהב את זה, זה מאתגר את ההגנה אבל גם את ההתקפה – צריך להיות מתואמים, מוכנים, ולוודא שאין פולס-סטארטס וכו'. שהטלוויזיה תסתדר – שיפחיתו מהפרסומות ויראו את הריפלייז שם.
השידור הדחוס הזה לא עובד…פתאום קופצים לדאון שלישי, פתאום עברנו שש דקות קדימה. חשבתי שזה רעיון מעולה, אבל ניסיתי והתאכזבתיי….גם זה שאין שידור חוזר עם הפרשנות והניתוח של המהלך מאד מוריד מחוויית הצפיה