הניצחון בבראגה

ואן פרסי מגלם המונח "תמורה מלאה"

שני השערים של ואן פרסי – בשבת מול ארסנל והיום – נבעו מטעויות כמעט מגוחכות. וורמלן התבלבל עם הרגליים בשבת. בטו יצא בצורה לא חכמה לפני ששינה את דעתו. השער מול ארסנל הפך את המשחק לקל. השער היום סידר ליונייטד לוקסוס עצום של שני משחקים לפרוטוקול וגם מקום ראשון.

הנקודה היא כזו: טעויות שלומיאליות אבל שערים שאולי 20% מהחלוצים כובשים. רובין ואן פרסי מעניש אותך על טעויות שכנראה קורות הרבה מאד במשחקי כדורגל, אבל איש לא נמצא בסביבה לנצלן. את הכדור בשבת לקח בנגיעה אחת בדיוק קליני לפינה. גם הקשתה בכדור אחד מעל שוער היא לא הדבר הכי פשוט בעולם.

על זה פרגוסון שילם. ועל זה זה הוא מקבל תמורה פנטסטית. הן לכסף עצמו והן לכך שהיה מוכן לשבור עקרון די גדול אצלו, שלא משלמים סכום כזה על שחקן בן 29. יונייטד לא טובה בהרבה משהייתה בשלב הזה לפני שנה. אבל היא ראשונה בליגה. היא צלחה בקלות את אירופה. ואן פרסי מגלם את המושג "תמורה מלאה". ואגיד עוד משהו בעניין הזה: יש היסטוריה לא קצרה של שחקנים שעוזבים את ארסנל ולא נראים טוב כמו שהם נראו במדי התותחנים. ואן פרסי די שובר בינתיים את הטרנד הזה.

חוץ מזה: הגנת יונייטד, הקישור שלה, רמת התאורה, הכל היה לתפארת הבינוניות.

קסם
ליטא זה לא כאן

16 Comments

Danny - Long Island 7 בנובמבר 2012

RVP: What a performance

אביעד 7 בנובמבר 2012

ההגנה הייתה סבירה בהתחשב בעובדה שולנסיה שיחק מגן וכריס סמולינג שיחק לראשונה מאז מאי.
מרכז הקישור שלנו, כולל רוני, התעסק בעיקר בהחזקת כדור ולא בנסיונות לעשות איתו משהו ומזה באו כל הבעיות שלנו. זה אפשר לבראגה לסגור הרמטית את האגפים, מרכז הקישור לא ניסה בכלל לאיים על השער והמשחק נראה כמו 0-0 שמחכה לקרות.

שלו 8 בנובמבר 2012

לפעמים במשחק של היוניטד יש את התחושה של עוד יום במשרד.
כאילו הקבוצה מנצחת כשיטה, כדרך חיים.
שנה אחרי שנה, מבלי להבריק היא מצליחה להיות בסביבה של המקום והזמן בו קורים הדברים.
זה מתכתב עם הפוסט על השכנה העירונית בכך, שיש דברים שהם לא רק תלויים בכסף.
ומסורת לוקח זמן ליצר.
צריך לזכור שקבוצה שרוצה לקחת את ליגת האלופות צריכה להיות בכושר בסוף אפריל תחילת מאי.
זה אומר שאת שלב הבתים צריך לעבור איכשהו, ובליגה בד״כ צריך לצלוח את איזור חג המולד באופן סביר.

קורא 8 בנובמבר 2012

כ"כ נכון וכ"כ מתסכל (אוהדי יריבות)- כבר שנים (עם סטיות פה ושם) יונייטד הופכת לאומנות את "לשחק בינוני ולנצח".
עוד יום במשרד – יונייטד מכריעה משחק בדקות האחרונות עם פנדל מפוקפק…

עמרי פלג 8 בנובמבר 2012

הפנדל המפוקפק יותר היה של בראגה. יונייטד באירופה = שעמום רצח.

אבישי 8 בנובמבר 2012

מאחר והסיכויים לנצח את קלוז' בבית הם די גבוהים, נראה שפרגוסון היה מקבל גם תוצאה נמוכה יותר במחיר של הכנסת שחקנים לרוטציה. יפה שלא מוותרים על נאני והאתגר הגדול שלו יהיה להשתלב גם במערך ללא קיצוניים, בינתיים נראה שהברגים שלו עדיין לא מחוזקים לגמרי, ריאן גיגס אחרי קיץ ללא מנוחה זה לא אותו ריאן גיגס ואנדרסון, דינמי ויוזם מתמיד, נשאב אף הוא אתמול לאנמיות של כולם.

ועוד נקודה, צ'יצריטו ודני וולבק לא הופכים אחד את השני לטובים יותר. במשחק כמו אתמול זה זניח, אבל לדעתי המערך היעיל ביותר הוא כשאחד מהם משחק בתור חלוץ חוד ורוני ו-ואן פרסי מעט מאחוריו.

אדום עתיק 8 בנובמבר 2012

צריך לומר את האמת – משחק קשה מאוד לצפיה למי שלא אוהד יונייטד (או בראגה). נאני שחקן נפלא אבל רק ברגע שיצא וולנסיה זז קדימה אגף ימין הפך להיות פקטור במשחק. לגבי דני וולבק – משהו פשוט לא מתחבר שם – אולי זו התספורת…

יואב מקטמון 8 בנובמבר 2012

התחושה שלי היא שבשנים האחרונות ההתייחסות של יונייטד לשלב הבתים היא כאל עול מיותר שצריך לעבור איכשהו.
רואים את זה בבירור בגישה למשחק, על השחקנים שנראים כמעט משועממים מהמעמד.
אין ריגוש, אין דרמה, סתם משחקים משעממים שנשכחים שניה אחרי שהם נגמרים (ולפעמים בעודם משוחקים!).
אולי עדיף לקבל בית קשה יותר, עם קבוצות חזקות יותר, כדי לשנות את הגישה?
וחוץ מזה, שמתם לב שברגע שנאני יצא, השתחרר משהו במשחק שהפך להיות מהיר ודינמי הרבה יותר? האגף לא היה תקוע עם הנוכחות הסטטית שלו, ולולנסיה ורפאל היה הרבה יותר שטח.

אביעד 8 בנובמבר 2012

לא מסכים לגבי נאני. "סטטי" זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליו כשחקן אגף. הוא חתך לאמצע הרבה בכדי להשאיר שטח לולנסיה, ניסה הרבה דאבסל פסים בשביל להשתחרר וכו'. הוא פשוט היה קורבן של הנסיבות. מרכז הקישור שלנו פשוט לא דחף קדימה ובראגה סגרה אותו ואת ולנסיה עם 3-4 שחקנים בכל פעם. כשרוני התחיל לדחוף יותר קדימה וואן פרסי נכנס למרכז הרחבה, בראגה השאירה באגף 2 על 2 ואז לולנסיה פתאום היה שטח לפעול. לא היה זה שום קשר לנאני.

אזי 8 בנובמבר 2012

רונן,
עד עכשיו דייקת (גם כן דיוק קליני) באיך שתיארת את יונייטד עוד לפני שהליגה התחילה.

אין הגנה? נכבוש שערים.
אין שיעור? נכבוש עוד שערים.
אין תאורה? נכבוש בחושך!

סחטיין עליך..

אזי 8 בנובמבר 2012

שיעור.. קישור… למה להיות קטנוניים?

טל המנצ'סטרי 8 בנובמבר 2012

וולבק לא קיצוני ובכל פעם שהוא מתופקד שם זה עושה לו עוול.
עלינו לשחק עם חלוץ בודד ואת זה הרננדז לא יכול לעשות.
עלינו עם קיצוני כמגן.
שלושה שינויים שהשפיעו על כל שיווי המשקל של הקבוצה.
שגם ככה עלינו לשחק מבוקר ובלי להשתגע כשגם תוצאת תיקו היתה טובה ועם רצון לחזור ללא פציעות מיותרות ועל הדרך להרוויח גם את סמולינג והורדת חלודה לאחר החזרה מהפציעה.
אם לא היינו סופגים את הפנדל המוקדם במחצית השנייה אזי סביר להניח שעד סוף המשחק היינו חוזרים במשחק איטי ומשעמם שהתאים לנו וגם בראגה לא עשתה יותר מדי.
ברגע שואן פרסי נכנס ושיחק לצד הרננדז גם רוני יכול היה לחפש מעבר מהנעת כדור לרוחב.
ברגע שרפאל נכנס אז מגן שיחק כמגן וקיצוני שיחק כקיצוני עם תמיכה טבעית של מגן מאחוריו ומשם זה כברהיה נראה מהיר יותר, חד יותר ויעיל יותר.

עשינו את העבודה, החזרנו על הפאדיחות בשלב הבתים בעונה שעברה,
עכשיו אפשר לתת לילדים לשחק ב 2 המשחקים הבאים בבית.

מה רע?

יואב מקטמון 8 בנובמבר 2012

טל,
לא רע, ממש לא רע.
רק משעמם למדי.
הרגשה שהדבר האחרון שבא להם לעשות זה להיות בבראגה ולשחק כדורגל.
עוד יום במשרד…

(ואני לא "אוהד הצלחות", מפונק או משהו דומה. סתם אוהד זקן שרוצה ליהנות מהדבר הזה שנקרא משחק כדורגל של הקבוצה שלו.)

ארז ענבל 8 בנובמבר 2012

נהניתי מאוד לקרוא את הכתבה שלך בישראל היום על לאה סטנקוביץ' בת ה-6. יש דרך כלשהיא לבצע קישור לכתבה ?

הנה אחד מסרטוני היוטיוב שמצאתי עליה:

http://www.youtube.com/watch?v=PDD-N8NcCKE

קורא 8 בנובמבר 2012

אפשר למצוא בחיפוש "ישראל היום מהדורה מודפסת" – יש דפדוף וירטואלי

דורפן 8 בנובמבר 2012

אני תיכף מעלה פוסט בעניין. הכל יהיה שם

Comments closed