גם רפובליקנים קונים נעליים. דיונים בהגותו של מייקל ג'ורדן

הוא לא לקח את הנתיב של הזעם

נמשיך היום במצוות "עלינו לשבח". כי יש לנו – למי שראו את הקריירה של ג'ורדן בשלמותה – מחוייבות לספר. לא יודע במה זכינו שנעשה לנו הנס הזה, שהאיש שיחק כדורסל בימי חיינו. אבל העולם אחריו נעשה כל כך ריק שהיה צריך להמציא את הפייסבוק.

אני רוצה להתייחס לחלק קטן מהטקסט שלי בעיתון היום לכבוד יום הולדתו ה-50 של גדול שחקני הכדור בהיסטוריה. משפט שפעם אמר מייקל ג'ורדן ודי הכעיס אנשים: "שגם רפובליקנים קונים סניקרס". משפט שהובן תמיד כהתנערות של ג'ורדן מהעניין השחור וממאבק השחורים לשוויון.

 

לפני שניגש לניתוח המשפט הזה – כמובן שאין לי מושג למה התכוון ג'ורדן. יכול להיות שרק התכוון להצחיק או להתריס. זה לא משנה. אני מוצא את המשפט סמלי ביותר.

 

ראשית, יש בו הרבה צניעות. צניעות במובן של כבוד ללקוחות שלו – צופים או רוכשי נעליים – אבל גם יותר מזה. כל סופרסטאר אפרו-אמריקאי מולטי-מיליונר צריך לשאול את עצמו טוב טוב טוב אם באמת יש לו מה להגיד בענייני צדק חברתי או תרבות ממצבו. גם אם הוא הכניס כמה טאצ'דאונים. מאד קל לזרוק משפט אדיוטי כמו "אנחנו לא עבדים בחוות" כשיש סכסוך עבודה בNBA. מאד קל להיות דובר של אלוהים כמו ריי לואיס כשיש לך שישה ילדים מארבע נשים שלא נשאת לאישה ופרשה פלילית מאד מאד בעייתית. אז מייקל ג'ורדן אמר שאין לו מה להגיד.

 

היה פעם מתדיין מאד פעיל בבלוג הזה, שכתב תחת הכינוי "לון" שאמר דבר מאד נכון לגבי ג'ורדן. שקשה לו להאמין שהילדים שראו את מייקל ג'ורדן יכלו לחשוב שוב שהאדם השחור הוא נחות. לא כי הוא ריחף בשמיים. להיפך – דווקא את הגדולה האתלטית של שחורים נטו תמיד אנשים גזענים לייחס למין "חייתיות". בגלל הדרך בה התנהל. מכובדות. לא צניעות או נמיכות רוח וגם לא רהב. איכשהו ידע מתי נגמר הטראש טוק ומתחילה הרוח הספורטיבית. תמיד התפעלתי מכך שאדם שדיבר בימי חייו לתקשורת כעשרת אלפים פעמים לפחות – מעולם לא עשה טעות תקשורתית רצינית. ואגב, הוא ניהל את כל הקריירה שלו כמעט כשהוא עושה דברים שלא עושים: עסוק יותר מדי בעניינים מסחריים ומסוכסך עם ההנהלה.

 

אבל מעבר לזה יש כאן מסר דווקא לשחורים. שהמאבק פחות או יותר נגמר ובטח שהוא נגמר בספורט. זה לא אומר שאין איזה קולג' נידח במיסיסיפי שהמאמן חושב שעדיף שהקווטרבק יהיה לבן. אבל שהמיינסטרים כולו פתוח לשחורים. אף אחד לא מנסה לדפוק אותם. גם בהוקי קרח יש השבתות ושם השחקנים לבנים. והם יכולים להיות פופולארים גם בקרב קהל לבן וגם רפובליקני. אפשר ללכת בדרך המלך – להצליח בעולם הכלכלי האמריקאי ובמוסדות המקובלים. שהדוגמא המוחצת לכך לבסוף היה תלמיד משפטים שחור בהרווארד שהמשיך משם לנשיאות ארצות הברית.

 

קראתי לפני כמה שנים את הביוגרפיה של דייויד הלברשטם על ג'ורדן ויש שם רמזים לנושא. ראשית, אביו של ג'ורדן שהיה איש צבא ומשם התקדם לתפקיד בכיר בג'נרל אלקטריק. ואם צפיתם בנאום ההול-אוף-פיים של ג'ורדן הוא מציין שאחיו הבוגר שירת 28 שנים בצבא ארצות הברית. קראתי על כך ומסתבר שהאריך את שירותו בשנה כשכבר היה צריך לפרוש כדי להיות עוד כמה חודשים עם החיילים עליהם פיקד בעיראק. ובאירוע הסיום שלו – היחידה קיימה אירוע חברתי של שלושה ימים לכבודו – האם אסרה על מייקל  להגיע עד היום השלישי וטקס הסיום הרשמי. כדי לא לגרוע מתשומת הלב שמגיעה לאחיו.

 

זה החזיר אותי הרבה לאחור לכתבה שכתב עיתונאי אמריקאי וותיק בשם סטיב האריס שעבדתי איתו פעם באיזה פרוייקט ואפילו ייבאתי אותה לעיתון "העיר". הוא עבד לתקופה במגזין הפנימי של ג'נרל אלקטריק. ושם נשלח לעשות כתבה על אחד העובדים שבנו הפך כוכב כדורסל – בינתיים רק פרשמן בצפון קרוליינה. והאב סיפר לו על הרגע הגאה ביותר שלו בכדורסל. מייקל הטביע שנה לפני אחיו האמצעי לארי משום שהיה גבוה יותר. ולארי שהיה פגוע היה נשאר שעות בחוץ אחרי החשיכה להתאמן ולקפוץ ולקפוץ. ואז יום אחד ראה אותו סוף סוף מטביע ויצא לחצר וחיבק אותו.

 

מה שאני בא לומר – משפחה חזקה ביותר. מייקל ג'ורדן לא מפרנס פמלייה של 30 אנשים שמסתובבים סביבו. הוא לא זועם על כל העולם- גם אם אביו נרצח ברצח רנדומלי. הוא מקשיב לאמא שלו גם בגיל 40.

 

הלברשטם נכנס קצת לענייני גזע בתיאור ילדותו של ג'ורדן. הוריו אסרו עליו באיסור חמור להגיב לכל ילד שיגיד משהו על כך שהוא שחור. "כי ילד כזה הוא לא מחונך ואתה לא תוריד את עצמך לרמה שלו".

אז מייקל ג'ורדן לא גדל כשהוא מרגיש דפוק. לא התנהג ככזה מעולם והלך בראש מורם כל חייו עם תחושה שהוא מכבד אחרים.

 

*

 

אני לא בא חלילה למתוח ביקורת על ספורטאים שחורים שמדברים על העניין השחור. רובם מרקע הרבה הרבה יותר קשה משל ג'ורדן.  לדאבון הלב רואים שלא תמיד הכסף מצליח לרפא בעיות. ילדים למשפחות לא מתפקדות מנהלים לפעמים בעצמם משפחות לא מתפקדות. וזה נכון אגב גם לכדורגל אנגלי כמו לכדורסל אמריקאי.  אני רק בא לומר שמייקל ג'ורדן לא שם. הוא חלק מדור שהתקדם לא בכך שהוא הבעיר את הרחוב. הוריו עוד הלכו לקולג'ים נפרדים לשחורים. וצברו שם חינוך והתקבלו לצבא. ונתנו לילדיהם סביבה נוחה לפרוח. ואני חושב שכבר קלטתם שמייקל ג'ורדן הוא כל כך הרבה יותר מיכולתו האתלטית.

ואגב, ג'ורדן הוא לא היחיד מדור של עילויי כדורסל שהם רחוקים מאד מרקע של מצוקה. ואני לא מתכוון לקובי בראיינט שזה סיפור קצת אחר – כי הוא בנו של מקצוען כדורסל. גם שאקיל אוניל הוא ילד צבא וכמוהו גם ריי אלן שאפילו יודע לשחק קריקט. ולפעמים זה לא קשור לרקע טוב יותר אלא סתם השקפת חיים – כמו במקרה קרל מאלון.

ולכן הפך ג'ורדן לא רק לעילוי ספורטיבי אלא גם לדמות ציבורית ואיש עסקים מצליח כל כך. חוץ מ…. בניהול קבוצת כדורסל. שם הוא עושה טעויות כוח אדם איומות. אם אתם שואלים אותי זה בעיקר כי הוא לא מבין את המנטליות של שחקני כדורסל.

114 Comments

אבישי 17 בפברואר 2013

אחלה פוסט, נהניתי לקרוא.
מסכים מאד ונראה לי שיש לה זה סימוכין גם בעוד תחומים מעבר לספורט: הדרך המוצלחת ביותר לצאת מרקע של קיפוח היא להתייחס אליו כאל לא רלוונטי, ולא להתעסק בו כל הזמן.
לגבי עניין הבעלות שלו על קבוצת כדורסל, כבר ידוע שזה כדי שיהיה לו עם מי לשחק.

גיל שלי 17 בפברואר 2013

בספר של הלברשטם מוקדש הרבה לזה שמייקל הוא זה שהמציא את נושא הנעליים כלומר הוא איש עסקים לא רע בכלל עד שזה מגיע לבני אדם. מסתבר שמה שידענו כל הזמן על אלוהים הוא נכון, הוא לא ממש מבין אנשים

אלעד אחד 18 בפברואר 2013

:-)

גיל שלי 17 בפברואר 2013

מה שכן, הוא דווקא השתמש רבות בנתיב הזעם. הוא ממש המציא עלבונות כדי לתת לעצמו דלק במגרש, כך שלא ממש מדויק שהוא לא בחר בנתיב הזעם, הוא בחר לנתב את כל הזעם שלו כדי להשמיד שחקני כדורסל

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

כמובן אתה צודק, אבל כמובן לא מדובר באותו זעם.
לא היה דבר גזעי בזעם שמייקל המציא וחש באופן יומיומי, אותו הוא תיעל לכדי קריירת הכדורסל הגדולה ביותר שאפשר לדמיין.

טל בן יהודה 17 בפברואר 2013

נהניתי לקרוא.

רונן, עם כל פוסט אתה גורם לי להרגיש יותר ויותר בר מזל שאכן הייתי כאן בשביל הקריירה שלו בלייב (למרות שלא הערכתי אותו בזמן אמת, אני חושב שאף פעם לא סלחתי לו על זה שניצח את הגיבור שלי מג'יק).

אני מתחיל לחשוב שיותר חשוב להעביר לדור הבא את תולדות הקריירה שלו מאשר את ההגדה של פסח.

ואם אתם בקטע של לגמוע כל מילה שמתפרסמת לגבי ג'ורדן השבוע, אני ממליץ לכולם כאן להגיע גם למאמר שפורסם בשבוע שעבר על "מייקל בגיל 50 של Wright Thompson מ-ESPN.

דורפן 17 בפברואר 2013

היכולת של מכביסטים תמיד לראות את הפינה הקטנה שלהם, בלי לראות את היופי ההוד והגדולה, וגם לאהוד את הלייקרס, פשוט עצומה בעיני!

טל בן יהודה 17 בפברואר 2013

קודם כל… תודה.

שנית… היי!
הייתי נער מתבגר שלמעט מכבי ת"א, לא אהב את "גוליית" (אני יודע, אני מתוסבך). לכן היה לי קשה עם הבולס בשנות ה-90. בסדר?!

אבל לזכותי ייאמר שבשנתיים האחרונות שלו בבולס כבר ידעתי להעריך הגדולה. ועד היום, "משחק השפעת" (שבינתיים הופך עם השמועות ל"משחק ההאנג-אובר") הוא המשחק האהוב עלי ביותר שלו.

עומרי 17 בפברואר 2013

מרתק.

כמה דברים:
סוציולוגים קובעים שמהפיכת זכויות האדם הזיקה מאוד ללכידות החברתית בחברה השחורה בערים הגדולות. אני מניח שאתה מכיר את הנושא. כל עוד הייתה הפרדה גרו בגטאות זו לצד זו משפחות מתפקדות ונורמליות לצד אוכלוסיות חלשות יותר.
ברגע שבוטלה ההפרדה מי שיכל עבר לאזורים אחרים, ובשכונות נשארו רק החלשים ביותר. את התוצאה ניתן לראות היטב בסדרה כמו הסמויה.

כך שלדעתי דווקא בדורות שלפני ג'ורדן תוכל למצוא לא מעט אתלטים שבאו מרקע עני אך מתפקד.

אלן אייברסון למשל נולד בשנת 1975 לתוך חברה שחורה מפוררת.
היה לו יותר חופש מבחינת זכויות האזרח שלו אומנם. אבל בני דורו חוו על בשרם באופן יותר מובחן מה זה להיות בצד הדפוק של החברה האמריקאית.

כשאני קורא את המאמר שלך כאן, על המהפיכה השקטה של ג'ורדן, אני מבין עוד יותר למה הליגה הזדעזעה מהגעתו של אייברסון, ולמה הוא הדמות המרתקת ביותר שהפציעה בליגה מאמצע שנות התשעים.

דורפן 17 בפברואר 2013

עמרי – זה מדוייק. נדמה לי שהארי אדוארדס התייחס לכך שבשכונה האמריקאית השחורה בתקופת ההפרדה היה גם רופא שחור ושוטר שחור ומורה שחור והיום אין. ומוחמד עלי, למשל שגדל בשכונה כזו, נלקח תחת חסותו של שוטר שלקח אותו למועדון אגרוף כי ראה שהוא ילד קצת אקטיבי. השווה זאת למייק טייסון שהיה יכול להיות מתאגרף גדול כעלי אבל הוא בברור תוצאה של מחלות חברתיות.

אייברסון הוא מי ששבר את דייויד שטרן. מאז הליגה והבעלים עויינים לשחורים.

אריאל גרייזס 17 בפברואר 2013

נהניתי לקרוא, למרות שאני חושב שאתה עושה הנחה לג'ורדן בגלל הגדולה שלו.
ג'ורדן (כמו קובי) הגיע מרגע נוח לשחורים. זה לא שהוא לא חווה גזענות, אבל הוא בטח לא חווה אותה כמו, נניח, אלן אייברסון. והוא העדיף להניח שכולם כמוהו. ש – כמו שאמרת – כבר אין מה להלחם.
העניין הוא שיש הרבה על מה להלחם, אפילו שיש נשיא שחור. זה לא רק איזה מאמן בטנסי שחושב שעדיף שהק"ב יהיה לבן. כשחצי מהילדים השחורים בארה"ב נולדים מחוץ לנישואים, כשאחוז השחורים בכלא הוא עצום, גם אם האפליה היא לא מובנית, השחורים צריכים עזרה עצומה בלצאת מאיפה שהם נמצאים. ומייקל ג'ורדן לא תרם לכך.
למעשה, אפשר אפילו להגיד שהוא פגע בשחרור שלהם. כי הוא גרם לכך ששחורים רואים בכדורסל (או בספורט בכלל) דרך לגיטימית לצאת מהגטו, למרות שרק מעטים מתוכם יצליחו – במקום לחפש את הדרך הנכונה (השכלה וכו').

דורפן 17 בפברואר 2013

אריאל – יש לשחורים על מה להלחם – אבל זה לא נגד לבנים! כלומר לא בעיקר. הלבנים הגזענים הם בעיה קטנטונת. והמרפא לבעיות חברתיות בתוך השכונות שלהם היא גישה לחיים כמו של ג'ורדן. או יותר נכון כמו של משפחת ג'ורדן.

יובל (אחר) 17 בפברואר 2013

רונן – ראה תגובתי למטה. האמירה הספציפית הזו של ג'ורדן באה כאשר הוא סרב לתמוך במועמד שחור, לוחם לזכויות אזרח, אשר התמודד מול גזען לבן נוראי (ג'סי הלמס) בצפון קרולינה. זה דווקא בדיוק המקרה בו יש לשחורים על מה להלחם מול הלבנים.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

להאשים את מייקל שהוא פגע בשחרור של השחורים כי הוא גרם לילדים שחורים להאמין שספורט הוא הדרך לצאת מהגטו?

וואו, לא ייאמן כמה האנטי-ג'ורדן של אנשים מסויימים מעביר אותם על דעתם.

כל ספורטאי אחר שנותן השראה אז מדברים בדיוק על זה, לא? שהוא נותן השראה.

מעבר לזה ש – כמו שדורפן כתב – לא הכדורסל הוא הפואנטה פה. האמונה העצמית, העבודה הקשה, ההתמדה והנחישות – אלה הערכים שכל ילד בגטו יכול ללמוד מהם, וגם ילד מנס ציונה.

אריאל גרייזס 17 בפברואר 2013

תסלח לי, ניצן, אבל זאת תגובה נורא ילדותית.
אני לא אנטי ג'ורדן ולא שונא ג'ורדן. אני פשוט מציין עובדה. ג'ורדן לא "אשם" בזה, אבל הוא חלק ממה שגרם לזה.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

אני לא יודע מה ילדותי בזה, ואם אתה לא אנטי ג'ורדן אז סלח לי, אבל מה שכתבת מייצג נאמנה את הקו בו הולכים כל האנטי ג'ורדנים שדי הרסו לי את חגיגות ה-50 האלה בימים האחרונים.

ומעבר לזה, התוכן של מה שכתבתי לגמרי לא ילדותי: להאשים את מייקל שהוא פגע בשחרור של השחורים כי הוא גרם לילדים שחורים להאמין שספורט הוא הדרך לצאת מהגטו זו אמירה שטחית וצבועה.

בני תבורי 17 בפברואר 2013

איתרע מזלם של אתלטים שחורים שהצלחתם תהיה לעולם כרוכה במאבקים נגד גזענות. בירד ומונטנה יכלו רק להיות אתלטים מצטיינים ולהיזכר לדורות בגלל הישגים על המגרש. כל הטענות שהופנו בזמנו כלפי ג'ורדן על שאינו מעורב מספיק לטעמם של ארגוני זכויות אדם שחורים, נגועות במשהו. אולי גזענות, לא יודע.

גיל 17 בפברואר 2013

בני, מדויק. כאילו שחסר מאבקים חברתיים שלבנים יכולים לתמוך בהם רק שאף אחד לא בא אליהם בטענות אם הם לא.

Martzianno 17 בפברואר 2013

פשוט מעולה.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

דבר נוסף שמשומה מושמט בכל פעם שמזכירים את המשפט ההוא על הסניקרס:
הוא אמר אותו בגיל 24-25!
כבר שנים רבות שג'ורדן מעורב במפלגה הדמוקרטית, הוא תמך כמה וכמה פעמים בביל בראדלי והוא תורם ומגייס תרומות נלהב של ברק אובמה.

אז כבחור צעיר ומליונר שטוב לו בחיים ושהגיע מרקע חזק, ש(כנראה)לא היה לו משהו חשוב לומר וש(בטוח)הושפע מכך שהוא חתום בנייקי והיא עזרה להפוך אותו לכוכב כל כך גדול (האליפויות הגיעו אח"כ) – הוא בחר לא להגיד משהו טפשי או שמעורר אנטגוניזם.

כגבר הוא כאמור פעיל ושם קצת מכובד משקלו לטובת עניינים פוליטיים שהוא מאמין בהם.

זה שהוא היה קופץ גבוה וקולע זריקות ניצחון אומר שהוא חייב לדבר ולזעום ולהבעיר רחובות? ואם הוא פשוט לא כזה? אז מה, בכוח?

בימים האחרונים הייתי מעורב בהרבה דברים שקשורים לחגיגות ה-50 של ג'ורדן בערוץ הספורט, ואני חייב לומר שהאנטי-ג'ורדן בחוגים מסויימים הוא פשוט צביעות חוצת גבולות.

דורפן 17 בפברואר 2013

המדהים הוא שזה בא לרוב מחוגי הכדורסל… שלולא ג'ורדן היה ענף זניח בהרבה מבחינה גלובלית (למרות שגם אם לא היה ג'ורדן תמיד אפשר היה לדון באזורית הלוחצת של איזשהי קבוצה בלטית). האיש פשוט שדרג את הענף מבחינה בינלאומית לרמת עניין שלא היה מדגדג בלעדיו.

היית מצפה לאנטגוניזם כלפי ג'ורדן שיבוא מכדורגל…

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

זה מצחיק ומצער באותו הזמן, אבל אתה צודק לגמרי.

אנשים בני 30-40 שמתים על כדורסל, עכברי NBA, אוהדי בוסטון וניקס ולייקרס במיוחד – שונאים אותו שנאה תהומית ויוקדת.

אוקיי, אני מבין שנאה ספורטיבית, אבל זה מגיע לגבולות של הזייה וצביעות.

ולגבי הסיפור של הגזע – ראשית, אף פעם לא מזכירים את זה שמייקל היה באמת בחור צעיר בתחילת דרכו כשאמר את מה שאמר.

שנית, הם לא מזכירים את זה שכבר הרבה שנים שהוא מעורב פוליטית ברמה זו או אחרת.

שלישית, הם אומרים שהוא היה חייב להפעיל את כובד משקלו כסטאר עצום לטובת העניין, אבל מתעלמים לחלוטין מהאפשרות שדווקא זה שהוא לא עשה סיפור מזה שהוא שחור – עשה שירות גדול מאוד לשחורים, בטח אילו היה משנה את הגישה הזו לטובת גישה שהיא יותר "מוחמד עלית" (שא היה עושה אותה בכוח ובאילוץ הייתה נראית כמו בדיחה אחת גדולה).

אשתי אמרה לי בהקשר הזה שזה כמו שהעיתונים יוצאים בכותרות בכל פעם שאישה מסיימת קורס טייס. דווקא הכותרות האלה הן שמנציחות את ההבדלים וגורמות למי שקורא אותן לחשוב "היי, אם כך יש פה דבר מוזר. אישה כנראה לא אמורה להיות טייסת קרב".

וזה שג'ורדן טשטש את הצבעים עושה בדיוק את ההיפך, וזה שירות גדול לשחורים באשר הם. ג'ורדן היה מכובד ונערץ ומכר הכל לכל אחד – למרות שהוא שחור. וזה כי במובן הזה, לא היה לו צבע. והלוואי על כל המציאות שלנו שאף אחד לא יראה בה צבעים ככה.

אריאל גרייזס 17 בפברואר 2013

אני לא מכיר אף אחד (אני בטח לא כזה) ששונא את ג'ורדן. לא אוהדי ניקס, בוסטון או לייקרס. זה קצת טיפשי לשנוא מישהו כמו ג'ורדן.
האמירה שלי היא לא נגד ג'ורדן אלא זה שהוא יצר מצב כזה.
באותה מידה, בגלל ג'ורדן ה-NBA היום הוא הרבה יותר סוליסטי ותלוי אתלטיות מאשר לפניו. אישית, אני לא אוהב את הכדורסל היום, לעומת זה שהיה בימי ילדותי, ולג'ורדן יש הרבה מניות בכך. האם זה הופך אותי לאנטי ג'ורדן? ממש לא.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

קודם תן לי להבהיר: אם השתמע שאני אומר שאתה אנטי-ג'ורדן אז סלח לי, כי זה יהיה לקפוץ למסקנות. אני לא יודע אם אתה כן או לא. מה שהתכוונתי זה שהעמדה שייצגת הזכירה לי עד כמה אנטי-ג'ורדן היה הלך רוח שנתקלתי בו בימים האחרונים במסדרונות הערוץ.

עכשיו, לגבי דברים שג'ורדן יצר או לא יצר, חייבת להיות הפרדה בין דברים שהוא עשה בעצמו לבין דברים שאחרים ניסו לעשות אחרי שראו אותו.

וזה שהמשחק נהיה יותר סוליסטי ותלוי אתלטיות זה נכון, אבל לזקוף את זה לחובתו של ג'ורדן זה קצת מצחיק. 1) לא הוא אומר לשחקנים איך לשחקן, למאמנים איך לאמן, למנג'רים איך לבנות את הקבוצה ולהנהלת הליגה איך לשווק אותה. ו-2, החשוב יותר) מי שראה את ג'ורדן עושה את מה שהוא עשה ומה שהוא לקח מזה זה "אני צריך לשחק יותר סוליסטי ולהסתמך יותר על האתלטיות" פשוט לא הבין לשנייה אחת מה הוא ראה. דווקא בשנים הראשונות שלו, בהן נחשב יותר
אגואיסט" ג'ורדן רשם 7 סדרות פלייאוף שלמות של לפחות 7 אסיסטים למשחק (ורק באחת מהן קלע בפחות מ-50% מהשדה) וסחב באמת קבוצות חלשות הכי רחוק שאפשר כשהוא מתעלה פעם אחרי פעם ומגוון ומשפר את משחקו משנה לשנה. מי שראה את זה קורה והסיק מזה שסוליסטיות ואתלטיות הם סודות ההצלחה הוא עצלן ושטחי.

איציק 17 בפברואר 2013

אריאל,
אותו דבר תוכל לומר על מוחמד עלי. אחריו קמו דורות של מתאגרפים כבדי מישקל שניסו לעוף כמו פרפר, רק שכחו שצריך גם לתת אגרופים. טיסון הזכיר להם זאת. העובדה שעלי ניחן ביכולת מדהימה של תנועת רגלים ובו בזמן יכל גם להכות כמו שצריך ואחרים ניסו החכותו לא עושות אותו אשם אלה את האחרים להיות לא מודעים ליכולות שלהם. אותו הדבר בעניין מיקל ג'ורדן. לא כל אחד יכול לעשות את מה שהוא עשה גם ביופי וגם ביעילות, רק הם שוכחים את הדברים החשובים בישביל הפירוטכניקה. האשמה בהם ולא בו.

אלעד 17 בפברואר 2013

ניצן, אני לא טוען שג'ורדן אגואיסט, אבל הטיעון של מספר האסיסטים לא מחזיק מים. גם לאייברסון היו עונות של יותר מ-7 אסיסטים, ומי שראה את הסיקסרס באותן עונות יודע שזה לא מעודף פירגון, אלא מכך שהכדור אצלו 90% מהזמן, ומה לעשות לפעמים צריך למסור אותו.

בני תבורי 17 בפברואר 2013

ניצן,
אני מבין שכשג'ורדן שיחק כבר אהבת אותו כשחקן ואישיות כפי שרונן מתאר. לא רע בהתחשב בגילך הצעיר.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

?
לא הבנתי את כוונתך… :P

בכלמקרה, ראיתי את מייקל לראשונה בגמר של 91. אני הייתי בן 8 ורוב הזמן הייתי רדום בסלון לצד האחים שלי. זיכרונותיי מהסדרה הזו בלייב מעורפלים למדי.

ב-92, בזמן הגמרים האזוריים, הייתי כבר מכור ל-NBA והרבה יותר מעורב, ודווקא הייתי בצד של סטוקטון במערב (נגד פורטלד) ושל פרייס במזרח (נגד שיקגו). רכזים לבנים וקטנים היו הקטע שלי.
אבל בגיל כל כך צעיר ונתון להשפעה, המחצית הראשונה של הגמר מול פורטלנד הספיקה כדי למשוך אותי חד וחלק, אחת ולתמיד, לצד שלו.

היום אני באמת יכול לומר שמלבד אנשים שקרובים אליי, ג'ורדן ומוריסי הם שני האנשים שהכי השפיעו עליי ועיצבו אותי כבנאדם. והדברים שלקחתי ממנו היו הדברים שראיתי ממנו במגרש והדברים שהוא אמר בראיונות. כל מה שאחרים אמרו וסיפרו עליו, וגם ההבנה המאוחרת שמדובר באדם לא נעים עם הפרעת אישיות – לא שינה את זה במילימטר.

קשקשן בקומקום 17 בפברואר 2013

ניצן אתה היית בן 16 באליפות האחרונה (!!) של ג'ורדן.
היית בן 9 בשנייה. קצת צניעות חביבי

אלעד 17 בפברואר 2013

אני שונא את ג'ורדן, ואני לא מבין למה זה צביעות. זו שנאת ספורט לגיטימית ביותר, מבלי לגרוע מהכרתי בגדולתו כשחקן. לא אהבתי את שיקגו של שנות ה-90, הייתי בעד הקבוצות שנוצחו על ידם. מה צבוע בזה?

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

כל עוד מדובר בשנאה ספורטיבית "רגילה" ברור שהיא לגיטימית והיא גם לא צבועה.

את הצביעות ייחסתי להרבה שונאי ג'ורדן שאני מכיר ביחס שלהם כלפי דמותו. לא כלפיך או כלפי עצם השנאה אליו.

יובל (אחר) 17 בפברואר 2013

ג'ורדן אמר את המשפט בגיל 27, כאשר התבקש לתמוך במועמדותו של הרווי גאנט – אביר זכויות אזרח – שהתמודד מול אחד הסנאטורים הגזעניים ביותר בארה"ב שאחרי מהפכת זכויות האזרח, ג'סי הלמס. ההתמודדות לא היתה סתם התמודדות אלא במדינת צפון קרולינה, על כל המשמעויות שקשורות לזה מבחינת ג'ורדן. מבחינתי ההקשר הזה הופך את המעשה שלו לחמור יותר. בגיל 27 אני מצפה מדמות ציבורית – גם אם עיסוקה בספורט – שתפתח קצת מודעות פוליטית. לא חייבים להתעסק בזה, כמובן, אבל זו נקודה לרעתו. ונקודה משמעותית בעיני.

רונן – אני חושב שלפטור את ג'ורדן ב-"לא היה לו מה להגיד" זה קצת חוצפה. ג'ורדן לא חי בריק. הוא חי בתוך חברה והגיע למעמד ציבורי מאוד בולט בה. הוא יכול היה לנצל את הכח שלו כדי לעשות משהו, וסירב. והנימוק שלו לא היה כי הוא לא תומך בפוליטיקה הזו, אלא כי זה עלול היה לפגוע ברווח הכלכלי של המליונר הצעיר. הנה משהו שלברון יכול ללמד את ג'ורדן.

דורפן 17 בפברואר 2013

יובל – שלא תחשוד בי שאני תומך ג'סי הלמס….

אתה יכול לצפות לזה, ואני אישית כמובן הייתי רואה בכך אספקט נוסף לגדולה שלו אם במקום לפתח מותג נעליים היה מוביל במקביל לקריירה מהלך פוליטי. אבל כמו שכתבתי ג'ורדן לא שם. יש כל מיני גוונים לדברים. יש שחורים, מצליחים, שלא אוהבים את הפוליטיקה השחורה כי נמאס להם שיבקשו שירחמו עליהם. או נמאס להם שייחסו להם תמיכה אוטומטית במישהו. או סתם כי הם לוקחים עצמם ברצינות. או כי הם סולדים מפוליטיקה ולא רואים בה את המגרש בו הם רוצים לשנות דברים. וצריך להבין גם את נקודת ההשקפה הזו שיש לשחורים רבים שאומרים "חלאס עם המאבק לזכויות האזרח. לכו לקולג', תלמדו, תעבדו קשה, תפסיקו לנסות לפתור הכל דרך פוליטיקה" – זו משפחת ג'ורדן כבר בדור לפניו.

כמו שבני תבורי כתב – לצפות מג'ורדן למשהו כי הוא שחור זה לא הוגן.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

ליובל (האחר):

תסלח לי, אבל זו צביעות לשמה. מה מישהו עשה שהוא יכול לדרוש מספורטאי להתבטא בנושאים פוליטיים? מי עשה משהו ששם אותו בעמדה לצפות לזה?

לצפות? לדרוש? למה מה? באמת אני שואל. למה מה? מה הוא חייב ולמי? ואם היה אומר משהו טפשי? ואם היה אומר משהו גזעני בעצמו? ואם היה אומר משהו שהיה מרגיז לא רפובליקנים, אלא את השחורים?

ג'ורדן לא רצה להיכנס לזה – וזו זכותו. להתייחס לזה כאל נקודה שחורה זה לשים בפני אחרים סטנדרטים שבכלל לא בטוח שאנחנו היינו עומדים בהם, ובלי שום הצדקה.

כמה פעמים מוזיקאי או ספורטאי או מפורסם אחר אומר משהו מטופש, נגיד בהקשר הישראלי-פלשטיני, ואנחנו אומרים "אדיוט. בשביל מה הוא עושה את זה? למה הוא מדבר על דברים שהוא לא מבין בהם? עכשיו בכל פעם שאראה אותו בסרט/אשמע שיר שלו זה יפריע לי לדעת שהוא כזה אדיוט"?
מלא פעמים.
אז מייקל לא רצה להיכנס לזה. למה? לא יודע. בטח בגלל נייקי, אבל אולי גם כי הוא לא הרגיש שיש לו משהו חיוני לתרום לדיון, כי לא הרגיש חלק מהדיון, כי לא רצה לומר משהו טפשי. אנחנו לא יודעים בדיוק.
לשפוט אותו על זה?
להחזיק את זה נגדו?
להתעלם מזה שבגיל מבוגר יותר כן מעורב פוליטית, כאילו שאנחנו לא מתבגרים ואז לומדים מטעויות?

זו פשוט צביעות.

יובל (אחר) 17 בפברואר 2013

רונן וניצן –

אני לא מסכים אתכם כל כך. אני לא חושב שנכון ומוסרי לאדם להיות "לא פוליטי" ואני למעשה לא חושב שעמדה כזו אפשרית. לבחור להיות "לא פוליטי" זה פשוט לבחור להיות בצד של בעלי הכח והשררה מתוך ברירת-מחדל. כשמוזיקאי או אמן מסרב להתבטא בנושא פוליטי זה לא שהוא לא נוקט עמדה פוליטית – הוא נוקט בה. אם מישהו אומר משהו דבילי בנושא פוליטי אז יכול להיות שהוא דביל בנושא הזה. זה חלק מהדמות שלו.

אני לא חושב שאוהדי הספורט (או צרכני אמנות) זכאים לקבל את האמנים שלהם איך שבא להם. אם למישהו מפריעות העמדות הפוליטיות של הספורטאים האהובים עליו אז שיעשה חושבים – אפשר להמשיך לאהוב אותם בלי לאהוב את הדעות שלהם, או לשנות את היחס כלפיהם לפי העמדות. שתיהן בחירות לגיטימיות. זו בדיוק המורשת של ג'ורדן הנובעת מהציטוט הבעיתי שהוא נושא הפוסט: הספורטאי הוא כבר לא אדם הנטוע בחברה, אלא מוצר צריכה מנצנץ. ואסור שמוצר הצריכה הזה חס וחלילה יגרום לאיזשהו אנטגוניזם בקרב הצרכנים, כי זה יפגע בשורה התחתונה. וזו גם בדיוק הבעיה בטענה שהאמירה הזו היא "סירוב להיות פוליטי". מה יותר פוליטי מאשר להתגייס למאמצי השיווק של חברת הנעלה בינלאומית ענקית? גם העמדה "לכו לקולג', תלמדו, תעבדו קשה, תפסיקו לנסות לפתור הכל דרך פוליטיקה" היא עמדה פוליטית (רפוליבקנית).

אני מצפה מאדם בגיל 27 שידע לקחת אחריות על מה שהוא עושה, לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינה ציבורית. לא כל שכן כשמדובר בדמות עם תהודה ציבורית גדולה כמו שלג'ורדן היתה בצפון קרולינה.

אני די מעריץ את ג'ורדן, ולא חושב שהאמירה הזו פוגעת כהוא-זה במעמד שלו ככדורסלן הגדול בכל הזמנים. אבל אני חושב שאם מתחשבים בכל הדברים שהופכים ספורטאי לענק – אז ג'ורדן פישל פה, ודי בגדול. מה שהיה למחמד עלי, לג'סי אואנס, ואפילו ללברון שלא התבייש לנקוט עמדה בנושא שהיה חם מאוד ושנוי במחלוקת בזמן שהוא התרחש (ובפלורידה) – לא היה לג'ורדן.

משה 17 בפברואר 2013

ניצן,
אתה לא חייב להגיב אבל אין ספק שהאתר שלך זכה לכתבה הפאתטית של השנה האחרונה תחת הכיתוב "המלך הוא עירום", גבריאל היידו מסתיר שנאה ילדותית בקישקושים פוליטיים-חברתיים. הטור הזה לא ראוי למאכל אדם.

אסף 17 בפברואר 2013

מזל שג'ורדן התאפק ולא אמר משהו טיפשי, משהו שגם אחרי 20 ינציח את דמותו כקפיטליסט מנותק.

משה 17 בפברואר 2013

אסף,
אתה מונע מחוסר אהבה לאיש, חבל שזה מונע ממך להבין את גדולתו הספורטיבית.

אסף 17 בפברואר 2013

לגבי חוסר האהבה אתה צודק.
לצערי, אני חושב שאני מודע לגדולתו הספורטיבית. וזה מה שכל כך קשה לי :)

איציק 17 בפברואר 2013

יובל (האחר),
יש את הבדיחה שבארוחה ילד מגודל בן 16 אומר "חסר מלח" ההורים מתפעלים ושואלים "למה 16 שנים לא דיברת" והנער עונה "עד עכשיו לא היה לי מה להגיד".
כשאין מה להגיד, עדיף לא לומר כלום מאשר שיראה כמו זיוף או שטויות. ג'ורדן לא היה במקום ובזמן בו היה לו מה לומר שיראה אמיתי ונכון ולכן העדיף לא לדבר. למוחמד עלי תמיד היה מה לומר וזה נשמע ממנו מאוד אותנטי. האנשים הם שונים. לא ניתן לבקש מכל אחד להיות מעורב. יש סופרים, מדענים, מוזיקאים נפלאים שכאשר הם פותחים את הפה זה משעמם ובאנלי, אך כשהם מנגנים/כותבים/חוקרים זה נפלא. אפשר לומר אם ואם ואם… אז, אבל לבוא ולעשות מזה פגם זו הגזמה.

נר הלילה 17 בפברואר 2013

מצחיק כי בדיוק באתי לכתוב שנראה לי שג'ורדן רפובליקני אגב משפט הנעליים.
פוסט נהדר.

תוהה בדרכים 17 בפברואר 2013

כל ענין הרצון שספורטאים יבעו עמדה פוליטית הוא נכון כל עוד מדובר גם בעמדה של העיתונאים. ברגע שספורטאי יביע עמדה שונה (ראו מקרה טים טיבו), יצלבו אותו.

c web 18 בפברואר 2013

יובל(אחר) אתה מדבר כאילו כל בן אדם מחויב לשאוף להיות פוליטיקאי או מעורב בפוליטיקה. אולי זו האוטופיה שלך אבל זו בוודאות לא המציאות.
אני יכול להבין מה גורם לאנשים לחפש נקודות שחורות באופי של בן אדם שהם לא אוהבים ספורטיבית על מנת שיתנו להם "ניצחון" במגרש הזה לפחות וגם אני לא פעם עשיתי את זה אבל זה משהו שלא חסר בחייו האישיים של ג'ורדן. משפט הנעליים? נראה לי ההתמכרות שלו להימורים והניהול הכושל להחריד שלו של הבובקאטס או של הוויזארדס בזמנו הרבה יותר משמעותיים ומעידים על כשלון מאשר זה.
ובכל זאת כללללללל זה לא ייקח שביב מהגאונות ומגוון היכולות שהוא הציג ושכרגע לפחות אף אחד לא מתקרב להפגין. הייתה תקופה שפדרר נראה היה קרוב ולשמחתי נדאל ואחריו נולה הגיעו וקטעו את ההשתלטות שלו על הטניס העולמי. טייגר וודס גם היה קרוב אבל עדיין שניהם לא התקרבו למייקל ג'ורדן. אני לא מאמין שעוד מישהו יהיה ככה.

ניר 17 בפברואר 2013

הכוונה במשפט האחרון ברורה, אבל לדעתי הכשל שלו כבעלים זה העובדה שכשחקן הוא יכל לפתור כל דבר בעצמו על המגרש והוא גם יכל לרתום כל שחקן לפונקציה שאותה הוא צריך למלא.

כבעלים כוחו למציאת פתרונות על המגרש בזמן אמת לא קיים, וגם כנראה כוח ההשפעה המאגי שהיה לו על שחקנים לא כל כך יעיל.

דורפן 17 בפברואר 2013

כן – ברור שזה ההסבר ואולי אפילו יותר. אולי בגלל ההיסטוריה שלו כשחקן יש לו בעיה לקחת איש מקצוע שטוב יותר בזהוי שחקנים.

ניר 17 בפברואר 2013

סביר להניח שההיסטוריה שלו כשחקן משפיעה וכדי לחדד הייתי אומר שהאישיות שלו יוצרת את הבעיה (שהיא חלק אינטגרלי מההיסטוריה האדירה שלו כשחקן), אבל אולי יותר מכל מה שמפריע זה האינטנסיביות והחתירה לשלמות שהוא דרש מכל מי שלידו וכנראה כשהוא לא מעורב ברמה היומיומית לא ניתן להתקרב לתוצאות שהיה משיג מהסובבים אותו בימיו כשחקן.

קורא אדוק 17 בפברואר 2013

מעולה כהרגלך

GIL 17 בפברואר 2013

אני מבין אנשים שמתעבים את ג'ורדן, למרות שמבחינה אישית יחד עם ניל יאנג הוא ללא ספק הנערץ עלי ביותר.
למי שראה נבא ולא אהד את הבולס בניינטיז היה מאוד קשה עם כל התופעה הזו. גם לי בתור אוהד הבולס עוד מהימים שלפני האליפויות היה קשה מאוד לראות את כל הבנות בתיכון מסתובבות עם הכובעים האדומים שחורים וחולצות השור הגזורות, בלי להבין מה זה כל העניין הזה, בעוד שאני הרגשתי ש"הרווחתי" את אהדתי בשנים של כשלונות ובלילות שלמים של פלייאוף ומנה-חמה. לאוהדי הניקס והלייקרס שלידי היה עוד יותר קשה [אפאחד בסביבתי לא אהב באופן מסורתי ומתמשך את יוטה או סיאטל, וגם לא את פיניקס], והטרואומות המצטברות מקשות עליהם עד היום לראות את התמונה המלאה.
ברור שזה דומה לסיפור של מסי – פנומן חסר תקדים שולט במשחק בצורה מוחלטת והופך [יחד עם הקבוצה שלו] להיות אייקון המוני של התרבות הפופולרית שילדים בתל-מונד ובעזריקם מתחפשים אליו בפורים. גם כאוהד ברצלונה שבע כשלונות זה לא מתלבש לי טבעי, ובטח שלא למדרידאים שלידי [באופן מוזר מדובר באותם אוהדי ניקס ולייקרס].

אוהד 17 בפברואר 2013

רונן יקירי ראשית יופי של פוסט והתבוננות מזווית קצת שונה על האיש ששינה לא רק את הכדורסל כי אם כל כך הרבה תחומים בתרבות הפופ ( מוזיקה, ביגוד, הנעלה, מסחר ופירסום סתם עולים לי בראש..) שאני חושב שרק סטיב גובס מקביל אליו מבחינת רמת ההשפעה על תחומים כה רבים.
אני גם חושב שמייקל הוא היחיד שגרם לסתם אנשים מהרחוב להשכים קום או לא ללכת לישון בכלל בלילות יוני חמים. אתם יכולים לתאר לכם מישהו שהוא לא חובב כדורסל מושבע שישאר ער לראות את לברון/דוראנט/קובי וכיו'?!?
התמזל מזלי וכל תקופת נעוריי הייתה בצילו וזכיתי לראות אותו בגדולתו
והתמזל מזלי אף בענק וזכיתי לראות אותו במושב "קירט סייד" במדיסון סקוור גארדן אמנם במדי הוויזארדס אבל עדין אלוהים דופק 43 נק בראש ללטרל ספירוול. יומיים לא הלכתי על הרצפה כי אם ריחפתי.
מאז עברתי כמה חוויות ספורטיביות מרגשות ( חצי גמר יורו, רבע גמר צ'מפיונס, הגמר באיסטנבול וה-15/5/2010 ) ועדיין לא הייתה תחושה כמו התחושה של להתבונן למייקל בעניים ממרחק של מטר ולהרגיש שאתה נוכח בתופעה שלא תחזור, כן גם לא מסי…

ארז 17 בפברואר 2013

ג'ורדן הוא לא הראשון שגרם לאנשים לקום ב3 בלילה לראות פלייאוף NBA. אם כבר אז מג'יק ג'ונסון.

אוהד 17 בפברואר 2013

דגש: לא חובב כדורסל מושבע…
היו לי חברים שלא ידעו איך נראת טבעת כדורסל אבל היו מדברים איתי על המשחקים של מייקל ביום למחרת.
חוצמזה בקונוטציה ישראלית היה לדור שלנו המזל שהשידורים הפכו למשהו זמין עם הקמת ערוץ הספורט ולא הינו תלויים בחצאי שידורים מהערוץ הלבנוני/ירדני

תוהה בדרכים 17 בפברואר 2013

קצת אוף טופיק, אבל ברמה האידאולוגית, חלק גדול מאד משחקני הNBAשחומי העור, על הדתיות המשולבת עם קפיטליזם שלהם, הרבה יותר קרובים אידאולגית למחנה הפובליקני מאשר לזה הדמוקרטי. ההצבעה לדמוקרטים נראית לי נובעת הרבה יותר מסיבות היסטוריות ושבטיות מאשר מייצגת איזשהם ערכים עמוקים מידי.

צור שפי 17 בפברואר 2013

תוהה בדרכים, אני ממש בור ועם הארץ בנושא הזה אבל מה שכתבת מזכיר מאוד מה שאומרים לפעמים על יהודים בארה"ב שמצביעים לדמוקרטים למרות שמבחינה סוציו-אקונומית הפרופיל שלהם רפובליקאי.

תוהה בדרכים 17 בפברואר 2013

זה פחות ענין של כמה כסף יש להם בחשבון הבנק ויותר התפיסה האולטרה קפיטליסטית שמשתקפת מסגנון החיים שלהם.

במקרה של היהודים, להרבה מהם יש באמת תפיסה פוליטית ליברלית-שמאלנית וגישה יותר סוציאליסטית מבחינה כלכלית. אצל שחקני הNBA והראפרים למינהם זה הרבה פעמים ממש לא המצב.

דורפן 18 בפברואר 2013

תוהה – זה לא כל כך מסובך. כל עוד המפלגה הרפובליקנית שורצת גזענים רבים – במיוחד בדרום – הם לא יקבלו את הקול השחור

ארז 17 בפברואר 2013

הייתי אומר שהרבה מזה שהוא לא עשה טעויות תקשורתיות נבע מהאתרוג וההגנה שג'ורדן קיבל מהתקשורת ומהNBA. ההימורים, ההחלטה ללכת לבייסבול בשיא הקריירה שלו, החזרה המגומגמת, החזרה העוד יותר מגומגמת לוושינגטון. כל הדברים האלה, אם היה שם איזה דניס רודמן או איזה אלן אייברסון היו הופכים לכותרות ראשיות ולרצח אופי, אבל ג'ורדן היה מותג שמוכר נעליים לרפובליקנים, והיה שחור שלא דיבר על אפליה וגזענות, והממסד, הנהלת הNBA והתקשורת (הלבנה ברובה) חיבקו אותו והסתירו את כל מה שהיה יכול לפגוע בתדמית הנקיה והיפה של ג'ורדן.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

האם התקשורת המפרגנת היא זו ששנים אמרה עליו שהוא אגואיסט וסוליסט ושרק שחקנים כמו מג'יק ובירד יובילו קבוצות לאליפות ושהוא לא עושה את האחרים לצידו טובים יותר?

האם התקשורת המפרגנת היא זו ששחטה אותו בכל שנייה שלו בזמן ניסיון-הבייסבול שלו?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שהולידה את "ג'ורדן רולז" ואת ההתייחסות של ספורטס אילוסטרייטד אליו בתקופה ההיא?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שחבריה מלבים תיאוריות קונספירטיביות לגבי הסיבה שהביאה לרצח אביו?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שהרגה אותו כשנסע לאטלנטיק סיטי ונכנסה לו לחיים, גם בעניין ההימורים, עד שהעדיף לפרוש (זה, אם אתה לא מאמין לתיאוריה הקונספירטיבית שאומרת שהוא הורחק על ידי סטרן בגלל בעיות ההימורים שלו ושל אביו)?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שאפשרה לאייזאה תומאס לומר, שנייה אחרי הזריקה ההיא מול יוטה, שג'ורדן דחף את ראסל ולהוליד את השקר הנלוז הזה?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שטענה שוב ושוב שהוא לא צריך היה לחזור לוושינגטון, עוד כששיחק שם?

האם התקשורת המפרגנת היא זו שהכתירה אותו שוב ושוב לאחד המנהלים הגרועים אי פעם?

עומרי 17 בפברואר 2013

תשמע, אתה קצת פנאט. ואומר לך את זה מי שמייקל ג'ורדן הוא חלק מנימי נפשו.

התקשורת לא המציאה את זה שג'ורדן היה מהמר כפייתי, וחרא של בנאדם ביחסים עם חבריו לקבוצה.

התקשורת לא המציאה את הפיאסקו המתמשך שלו כמנהל קבוצות כדורסל.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

היא לא המציאה דבר, אבל היא לא כיסתה וייפתה.

ארז אמר שכן. והיא לגמרי לא. זה הכל.

תוהה בדרכים 17 בפברואר 2013

תזכרו גם שתקופת המשחק שלו הייתה לפני עידן האינטרנט ובתחילתו, כך שכמות המלל ששהוקדשה לפעולו הייתה נמוכה משמעותית ביחס לסנדרטים של היום.

דורפן 17 בפברואר 2013

כפי שכתבתי הוא שהאינטרנט הומצא כי אחרי שפרש לאנשים לא היה מה לעשות

eyal 17 בפברואר 2013

ניצן, הוא באמת שם יד על ראסל ונתן לו דחיפה .. לא מת על איזיאה אבל הוא צדק במקרה הזה
אם הם לא היו אמורים כלום זה היה יותר גרוע

דורפן 18 בפברואר 2013

לא שורקים דבר כזה בנקודה כזו במשחק. ראה ההולדינג על קרבטרי בסופרבול האחרון (ואני מצדיק זאת – הניינרס לא יכולים לצפות לקבל שריקה רכה שתכריע עונה).

יואב בורוביץ' 17 בפברואר 2013

טקסט נפלא. אפשר להתפעל מג'ורדן בהרבה מאוד דרכים אבל לדעתי הוא עדיין גדול הספורטאים שלא נתן לנו שום דבר מעבר לספורט. בחיים לא אמר דברים מעניינים. תמיד היה סוג של סוציופט שרק הניצחון והוא עצמו מעניינים אותו. ואולי הוא לא היה לגמרי כזה אלא סתם טיפוס די משעמם. אני מסכים עם אלו שאומרים שהוא לא חייב היה להתבטא בענייני חברה וגזע וכי הדרישה שיעשה זאת היא מעט בעייתית (ואולי אפילו גזענית). אבל בכל זאת הייתי מצפה לקבל מספורטאי בסדר הגודל שלו קצת יותר. ואגב, אתם זוכרים שג'ורדן הגדיר את ניק אנדרסון מאורלנדו כיורשו. או את הבחירה בקוואמי בראון במקום הראשון בדראפט. או את כל יתר הטעויות שלו כמנהל כדורסל. דורפן- אני לא חושב שהבעיה כאן היא שהוא לא מתחבר למנטליות של השחקנים. לדעתי הבעיה כאן היא שמייקל לא מספיק חרוץ או חכם כדי להצליח בג'וב הזה. בסופו של דבר זה כנראה לא מעניין אותו כמו גולף או כמו להיות שחקן כדורסל (או פרזנטור ואיש עסקים). לכן הוא נכשל. ועוד משהו- כל חגיגות ה-50 האלה כל כך לא מעניינות אותי. וברור שאני חושב שג'ורדן הוא גדול הספורטאים שיצא וייצא לי לראות בחיי. הוא NO. 1.

ניצן פלד 17 בפברואר 2013

יואב,
"גדול הספורטאים שלא נתן לנו שום דבר פוליטי/חברתי" צריכה להיות ההגדרה שלך.
כי מה שג'ורדן עשה לתרבות הפופ ולעולם הפרסום והצריכה, מעט אנשים עשו.

מעבר לזה, אני לא מאמין שג'ורדן לא מספיק חרוץ. זו הבעיה האחרונה שלו.
חכם? האם לזהות פוטנציאל של כדורסלן זו חכמה? לא יודע לומר.
אבל הוא בטוח מנהל גרוע כשזה מגיע לכדורסל – הוא עושה טעויות היסטוריות בדראפט ובהערכת כשרונות, הוא לא מעסיק את האנשים הנכונים ואת אלה שהוא מעסיק הוא משאיר רק אם הם אומרים "כן" לכל מה שהוא אומר, ומפטר אותם אחרי שנכשלו, תוך שהוא מאשים אותם.

ג'ורדן הצליח בעסקיו בתחומים רבים, ולכן אני כן חושב שעצם העובדה שמדובר בקבוצת כדורסל היא שגורמת לו להיות כל כך גרוע בניהולה. כי כשזה מגיע לכדורסל הוא מאמין שהוא יודע יותר טוב מכולם ולא מוכן לשמוע אחרת.

יואב בורוביץ' 17 בפברואר 2013

ניצן- אני לא חושב שג'ורדן אינו חרוץ. אני יודע שהוא אינו מספיק חרוץ כמנהל קבוצת כדורסל (יש על כך לא מעט עדויות ונכתבו על כך לא מעט טקסטים). מן הסתם, הוא גם משוכנע שהוא יודע יותר מכל אחד אחר. גם כי הוא כזה סוג בן אדם. וגם כי בכדורסל כשחקן הוא ידע יותר מכל אחד אחר. כמו הרבה כוכבי על או בכלל אגומניאקים, הם חושבים שהם הכי טובים בהכל ואף אחד לא יכול ללמד אותם ובוודאי שלא בתחום שבו הם כל כך מצטיינים.
עוד דבר לגבי ג'ורדן שהתחילו לכתוב עליו לא מעט בשנים האחרונות אבל גם לא מספיק. האיש איבד המון המון כסף בהימורים. איש לא יודע כמה. אבל יודעים שזה המון. לכן גם בנוגע לעושרו לא ממש ניתן לדעת מה הוא שווה. לכן בכל האמור לחוכמתו, אני לא מאמין גדול. הוא בחור די פיקח אבל בעיקר אגומניאק עם בעיית אישיות כלשהי.

גיל 17 בפברואר 2013

יואב אתה טועה מאוד בקשר לחריצות שלו בתור הבעלים של שרלוט. הוא מעורב מאוד בקבוצה וגם מינה הרבה אנשים טובים שיעזרו לו. הוא משקיע בצורה יוצאת דופן רק שעד עכשיו זה לא הלך. אולי זה גם או בעיקר באשמתו אבל זה בטח לא נובע מחוסר השקעה.

יואב בורוביץ' 18 בפברואר 2013

גיל- לא עוקב אחר חיי היום יום של מייקל, אבל קראתי בעבר על כך שהוא לא ממש משקיע יותר מדי זמן בקבוצה שלו. וחוץ מזה, הוא טרח לפטר את לארי בראון (מאמן היכל תהילה שאני חושב שהוא עדיין אחד הטובים).

גיל 18 בפברואר 2013

יואב, זה אולי היה נכון בעבר, אבל בשנתיים האחרונות כולם אומרים שהוא מאוד מעורב בקבוצה ומתכוון להשאר איתה לזמן ארוך למרות הכישלונות כרגע.

בני תבורי 17 בפברואר 2013

יש מצב לאהוב את תוכן הפוסט ולא את ג'ורדן?

דורפן 17 בפברואר 2013

בני אין פה שום דבר שאומר שצריך לאהוב אותו. מותר להגיד "לא היה שחקן בענף כדור כמו הבן זונה הזה"

בני תבורי 18 בפברואר 2013

או קי: לא היה שחקן בענף כדור כמו הבן זונה הזה שלא יכולתי לתעב יותר. הוא לא עשה לי שום דבר רע כמובן, הוא רק מנע טבעת מצ'ארלס בארקלי. בניתוח ספורטיבי זו שטות גמורה, אבל בכל הנוגע להערצה שלי לבארקלי, זה חורבן הבית. מזל שבארקלי לקח את זה קל הרבה יותר…
הרגע שבו התחלתי לראות את ג'ורדן באור חיובי היה החיבוק שלו עם בארקלי בתום אותו משחק מקולל.

יואב בורוביץ' 17 בפברואר 2013

בני- עקבתי אחר מייקל מהרגע הראשון שלו כשחקן מקצוען. בלבנון היו מראים כבר בעונת הרוקי שלו המון משחקים של שיקגו- כי כבר אז הוא היה סנסציה. אני הייתי ילד קטן ואוהד לייקרס מושבע. מג'יק, קארים, וורת'י, סקוט וראמביס היו אלילי. את בירד שנאתי. את ג'ורדן תיעבתי. בגדול- כל שחקן שלא היה של הלייקרס היה שנוא עלי. אבל את מייקל הכי שנאתי. כי הבן זונה הזה היה הכי טוב. כשהוא זכה בסוף באליפות ראשונה על חשבון הלייקרס זה היה אחד הרגעים הקשים שלי כאוהד ספורט בחיי. במשך כל השנים התפללתי ואולי אף האמנתי שזה לא יקרה. ואז מייקל זכה שוב. ושוב. ועוד שלוש פעמים. ותמיד, אבל תמיד, הייתי נגדו. וזה לא עזר לי. הבן זונה אפילו לא נזקק למשחק מס' 7 בסדרת גמר (אחד ההישגים הכי מדהימים שלא מספיק מציינים).
עד היום אני שונא את מייקל. למרות שהתחושות הרבה פחות חזקות מבעבר. אבל אם יש משהו שאני שונא אפילו יותר זה מישהו שיעז לטעון שמייקל אינו גדול הכדורסלנים או גדול הספורטאים במשחקים קבוצתיים שאי פעם חי. אמנם לא ראיתי את כולם. אבל ראיתי את כולם בשלושים השנים האחרונות. ואף ספורטאי בענף ספורט קבוצתי לטעמי אפילו לא מתקרב למייקל. אפשר לדבר כמה שרוצים על האופי שלו (והכל נכון). אבל קודם כל הוא היה הכי טוב מבחינה טכנית ואתלטית. הכי הכי טוב. ולזה צריך כמובן להוסיף את האופי, שלא היה לו שני.
אני גם מאמין שגדולת מייקל והפופולריות שנלוותה לה כן עזרה לשים את השחורים אפילו יותר במיינסטרים. אני גם מאמין שבלי ג'ורדן ספק אם היה ברק אובמה. למרות שאני לא משוכנע בכך.

גמל 17 בפברואר 2013

שונא, שונא, שונא
החיים יפים, מאיפה כל השנאה הזאת?

c web 18 בפברואר 2013

אני חושב שזה אחד הטקסטים הטובים שקראתי ממך יואב…

אלון 17 בפברואר 2013

אפשר להעריך את ג'ורדן בתור גדול הספורטאים אי פעם וגם לשנוא אותו. עדר המעריצים שבחודש האחרון תוקף אותנו כמה פעמים ביום לא מסתפק בזה ומנסה לגרום לכולנו למחוק שנים של שנאה.

ג'ורדן כבעלים של קבוצה הוא כשלון גדול ואפשר כמובן להאשים את זה שבגלל הגדולה שלו כשחקן קשה לו לבחור אנשי מקצוע טובים (לארי בראון?). אפשר כמובן להתעלם מזה שג'ורדן נעדר מהמון משחקים, גר בעיר אחרת משארלוט ונראה שכל העניין בלהיות בעלים זה כדי ששחקנים כמו קיד גיליכריסט יתנו לו לנצח באחד על אחד.

דורפן 18 בפברואר 2013

אפשר פשוט להניח לזה ולהגיד שהוא מנהל קבוצה גרוע כפי שאינו יודע לשחות. וזה ממש לא רלוונטי לדיון בו. אז החליט להיות מנהל קבוצה אחרי הקריירה ולא הולך. מים תחת גשרי נהר השננדואה.

ניינר 17 בפברואר 2013

פוסט מעולה ושוב אני אומר-"אשרי מי שזכה". כדורסל הוא ממש לא הספורט החביב עלי אבל ג'ורדן הוא ללא ספק הספורטאי שהכי הרבה פעמים קמתי בשבילו בארבע בבוקר. אני גם לא אוהד בולס או אוהד של האיש עצמו אבל גם אני יודע שלא היה דבר כזה בשום ספורט.
העיסוק בג'ורדן בימים האחרונים הזכיר לי כל כך הרבה רגעי שיא שלו ולשמחתי יש לי את הDVD של כל האליפויות של הבולס לשוב ולהיזכר, גם באליפות המקוללת של 1993 שלפחות הניבה סדרה לפנתיאון.
אני מתגעגע לרגע הזה לפני משחק פלייאוף עם SIRIUS של אלאן פארסונס ברקע, חושך באולם והכרוז מציג את ג'ורדן…צמרמורת עוברת בי כשאני כותב על כך.
הקטע המדהים הוא שאי אפשר למצוא אצלו שום סימן של חולשה או תבוסתנות. לא זכור משחק אחד בו הוא הרים ידיים. בקיצור מלך מלכי המלכים לעולם ועד.

מישהו 17 בפברואר 2013

תשמע רונן, אתה כותב ממש מצוין (וממש לא בציניות). פוסט נפלא. תודה

דרור 17 בפברואר 2013

קודם כל רוצה להצטרף לתשבוחות על הפוסט הנפלא, תודה רונן.
לטעמי התגובה של ג'ורדן לשאלה מראה על אטימות. אבל, היי, גם אני עשיתי טעויות גדולות מאלה בגילו, ועדיין עושה. אין לי עניין לשפוט אותו, אבל זה פספוס אישי מבחינתו כי מה לעשות, הוא דמות ציבורית וככזה הוא יכול היה לתרום. אי אפשר לפטור אותו מהשתתפות בדיון,
כי הוא ספורטאי, כשם שאי אפשר לפטור אינסטלטור מהדיון. יכול היה להגיד "אני לא מבין בנושא", אבל להגיד שהוויכוח לא נוגע אליו כי הוא לא "רק" שחור זה להתעלם מהבעיה. קיצר, אם אכפת לו מהעניין, ונראה שאכפת לו לפי מעורבותו בפוליטיקה, הוא כנראה היה מגיב אחרת היום. זו בעיה עמוקה באמריקה כמו בישראל.

גיל 17 בפברואר 2013

ג'ורדן לא מסוגל לאמן או לנהל קבוצה כי הציפיות שלו משחקנים הם פשוט לא ראליות. לא במקרה רוב השחקנים שהפכו למאמנים ומנהלים טובים לא היו העילית שבעילית. הם פשוט רגילים לרמה כל כך גבוהה של משחק ולא מוכנים להתפשר. המאמנים המצליחים הם שחקנים בינוניים שמבינים את נפש השחקן הממוצע יותר מאחרים.

בכל הדיונים על ג'ורדן שוכחים לדעתי שהוא היה זה שהביא את המסחור ואת הכסף הגדול לספורט. בלעדיו, קובי, לברון ואחרים רק יכלו לחלום על חוזים של עשרות מיליוני דולרים עם נותני חסות שונים. זו הסיבה למה לא יהיה עוד ג'ורדן גם אם מישהו עוד עשוי להשתוות אליו על המגרש. כדי להאפיל על ג'ורדן, ידרש שחקן שיהפוך את הנבא למתחרה של ליגת האלופות או משהו דומה.

עוד נקודה בהקשר של ג'ורדן היא שהוא נהנה מזה שבתקופתו לא הייתה פטפטת אינסופית של שחקנים שבאה לידי ביטוי ברשתות החברתיות. יש לזה גם יתרונות אבל הנבירה בכל שטות היום יכולה לשגע. אני מהמר שסיפור כמו ההימורים שלו או זה שהלך להמר אחרי משחק גמר היה מקבל פרופורציות אחרות בעולם היום.

ודבר אחרון שעולה מהכתבה האדירה שפורסמה בסופהשבוע הזה בESPN. ג'ורדן הוא חסר מנוחה מאז שפרש. בניגוד לברקלי ומג'יק שנהנים מחיים טובים בתור פרשנים (ובעלים של קבוצת בייסבול), הדחף התחרותי החולני של ג'ורדן רודף אחריו. הוא אולי מאושר בסך הכל אבל קשה לו לקבל את זה שהוא כבר לעולם לא יגיע לגבהים שהגיע אליהם בעבר ולא ישחק יותר כדורסל. הוא לא יכול למצוא שום דבר מקביל לזה בגולף, הימורים או בעלות על קבוצה. זו הסיבה שאני חושב שיהיה נפלא אם הוא ישחק היום באול סטאר כמחווה כלפיו וגם כדי לספק את היצר התחרותי שלו (ובנאום ההכתרה שלו להיכל הוא אמר שאולי הוא יחזור בגיל 50). מכיוון שחזרה למשחק לא מעשית, הסמליות של משחק היום יכולה להוות סגירת מעגל סופית עבורו ואולי קצת תרגיע אותו.

איציק 17 בפברואר 2013

אני חושב שאכן קשה להיות מאמן אחרי קריירה כזו. הוא רואה את המשחק מזוית ובפרטים שאחרים מתקשים להבין. מה שכ לדעתי הוא יכול לעשות זה לקחת פרויקטים. כמו שביל וולטון ואלאג'ואן עובדים עם סנטרים ומעבירים ידע ספציפי, ומארק פרייס עובד עם שחקנים על קליעה, כך ג'ורדן יכול לקחת סקנד גארדים ולהראות להם עד כמה מעורת הארנב עמוקה. מי כמוהו יכול לעשות זאת. תנועות, הטעיות, הגנה, ואולי אף ניתוח וידאו לניתוח קבלת החלטות. בזה אני חושב שהוא יכול לתרום, אני לא בטוח שהוא רוצה.

שלו 17 בפברואר 2013

הפסדתי משחק אחד של ג'ורדן בקדנציה השנייה בשיקגו.
את המשחק השישי בגמר ביוטה.
בחרתי טיסה מאמסטרדם לוונצואלה על הלילה הזה.
משחק אחד שבו ג'ורדן הגדיר את עצמו מחדש בפעם המיליון.
לקח לי חודש וקצת לגלות את אירועי אותו הלילה…

דורפן 18 בפברואר 2013

הוא נמצא בשלמותו ביו-טיוב

קשקשן בקומקום 17 בפברואר 2013

חייב להגיד שניצן – הרגת אותי. טוקבקיסט בתשלום לביבי לא עושה עבודה כזאת. וזה מבחור שראה את האליפות האחרונה של מייקל בגיל 16. בלי ציניות – סחטיין

לענייננו – אני מאמין שג'ורדן פישל באמירה הזאת ובכלל בחוסר המעורבות הפוליטי שלו. רונן – הרי לא מדובר באדם (כמו נניח אובמה – שאני מסכים שחייב למייקל לא מעט) שהצלחתו נובעת אך ורק מעבודה קשה והליכה בדרך המלך. מדובר באדם עם רמת כישרון ונתונים פיזיים בלתי אנושיים, שהיה גם בר מזל מספיק כדי ליוולד למשפחה הנכונה (גם להיות שחור ולהנות מהנתונים האלה וגם להיות למשפחה שאני מניח שהיא ב 5% העליונים של השחורים בארהב בתקופתו), וככה גם קיבל אופי מספיק חזק כדי למקסם את זה. מה המסר פה – תיוולד נכון? זה מאוד מאוד רפובליקני.

ואני מסכים שאין דבר כזה לא פוליטי – הכל פוליטי. לא פוליטי זה "עזבו אותי לא מספיק חשוב – כל אחד לעצמו". שזה גם פוליטי.

חוץ מזה הוא כמובן הבן זונה הכי טוב שראיתי וכנראה שאראה כל חיי. ובגלל שהוא לקח למג'יק את האליפות האחרונה, הייתי 6 פעמים נגדו ושש פעמים אכלתי קש. איזה שחקן

גיל 17 בפברואר 2013

מה הקשר שהוא ראה את האליפות האחרונה בגיל 16? זו סתם השמצה אישית לא קשורה לכלום, מה עוד שלא חייבים לחיות בזמן אמיתי כדי להעריך גדולה של שחקן.

ניצן פלד 18 בפברואר 2013

לא, גיל, אתה מבין, לראות משהו בלייב בשנים המעצבות שלך כנער… זה… זה לא רציני. אם ראית משהו בלייב בצורה אובססיבית ואתה זוכר כל שנייה שכזו וזוכר את ההתרגשות ואיך זה השפיע ועיצב אותך כאדם מלא מעט בחינות… זה לא נחשב אם לא היית לפחות בן… רגע, נשאל את האדון המכובד פה בן כמה צריך להיות כדי שזה יהיה בסדר שתדבר על זה…

לפעמים אנשים יורדים לפסים אישיים בדיונים כאלה, לפעמים זה כי אין להם משהו יותר טוב להגיד.

איציק 17 בפברואר 2013

קשקשן,
אתה מצפה מספורטאי גדול שיהיה גם אדם גדול. למה? זה כמובן נחמד ואף רצוי, אך כל מה שניתן לו בגנטיקה ובסביבה שלו זה לשחק כדורסל, לשחות, או לרוץ. למה אתה חושב שמבחינת דעות או יכולות אחרות הוא יכול לעשות זאת או רוצה לעשות זאת טוב יותר ממנקה רחובות, או מציל בבריכה (בלי להעליב אף אחד מהם). כשזה קורה כמו למוחמד עלי זה מרשים, כאשר זה יוצא כמו לפלה, זה פתטי. אז לפעמים עדיף לא להגיד מאשר להיות פתטי.

קשקשן בקומקום 18 בפברואר 2013

דווקא פירגנתי שלמרות שלא היית שם בגיל כלכך צעיר הוא תפס אותך כלכך, ובעיקר לאור השעות ההזויות. חוץ מזה שהתגובות שלך מעט – פנאטיות (בספורט, בספורט – לא לכעוס!). בקיצור חברים לא לכעוס. די. בסדר? לא התכוונתי ומתנצל.

איציק – אני מצפה מכל אדם שהגיע למעמד כלכך גבוה, בכל תחום, להבין שבמעשיו (או אי מעשיו) – הוא משפיע. והציפיות אגב, לא גבוהות. אין כאן עניין של "הוא יודע יותר טוב" כי הוא מייקל, אלא "הוא יכול להשפיע יותר" כי הוא מייקל.

איציק 18 בפברואר 2013

אבל הוא לא מרגיש שיש לו משהו חשוב שיש צורך להשפיע בו. אין לו תובנות מיוחדות. הוא יודע לשים את הכדור בסל. תראה איזה יופי פלה, מרדונה או מייק טייסון או ארמסטרונג (לפני הפרשה) השפיעו. לא כולם מוחמ עלי.

c web 18 בפברואר 2013

תמיד מצחיק אותי שאנשים או יותר נכון גברים ממהרים להגדיר ספורטאי או אפילו שחקן קולנוע או מוזיקאי כבאמת גדול לפי דברים שהוא עושה מחוץ למגרש כגון הבחירות העסקיות שלו, הפעילות הפוליטית שלו, התרומה שלו לחברה ועוד כל מיני נושאים כאלו אבל אף פעם היחס לאשתו או לנשים בכלל לא רלוונטי. זה נכון למוחמד עלי, פלה, ג'ורדן, ארמסטרונג או אפילו סתם איזה גיגס.
העיקר שמפריע לכם שהוא לא הביע דעה פוליטית כמו חצי מאוכלוסיית העולם בערך…

קשקשן בקומקום 18 בפברואר 2013

ממש לא – אל תכניס לי מילים לפה.
אמרתי ואשוב ואגיד – הוא הגדול מכולם, בלי קשר ל(אי) תרומתו הפוליטית.

מפריע לי שהוא לא ניצל את זה כדי לעשות עוד למען הסביבה הוא חי בה – זה הכל. ואגב למה היחס לנשים לא חשוב? מי שמכה את אישתו הוא נבל ואפס, גם אם הוא הספורטאי (או אתלט) הגדול מכולם. בדיוק באותה מידה

eyal 17 בפברואר 2013

שלום לפורום המכובד-

אני יודע שהנושא לא ממש קשור לדיעותיו הפוליטיות של ג'ורדן , אבל רציתי לשאול לדעתכם על גדולת ה THE SHOT של מייקל על קליבלנד ב89

כזכור , הבולס היו בפיגור נקודה במשחק האחרון והמכריע בסדרה . אם מייקל מחטיא – הם בחוץ . אם הוא קולע ( מה שכמובן קרה) הם עולים שלב

האם זכור לכם עוד מקרה בהסטוריה של ה נ.ב.א שהייתה זריקה כזו במשחק מכריע ? ואם כן מה קרה שם ?

עד כמה שזכור לי , לא היה מקרה כזה בהסטוריה של הנ.ב.א ב30 השנים האחרונות

תודה וסליחה על הסטייה מן הנושא , פשוט יש כאן פורום של אנשים ועיתונאים רבים שאני מעריך את דעתם וידיעותיהם

דורפן 17 בפברואר 2013

אלן יוסטון קלע סל ניצחון 78-77 בשניה האחרונה כשהניקס ניצחו 2-3 את מיאמי בסדרה ב-1999. יותר מכך – זה היה ניצחון של מקום שמיני על מקום ראשון. נדמה לי שנשארה משהו כמו חצי שניה על השעון ומיאמי לא הצליחו להוציא זריקה אפילו

דורפן 17 בפברואר 2013

הנה הקליפ – סל מדהים והוא סיים את המשחק – http://www.youtube.com/watch?v=oiJJCnrCX3I

eyal 17 בפברואר 2013

צודק כרגיל ,רונן. איך שכחתי את אלן יוסטון?
אולי כי אני תמיד מדחיק את הניקס 

תודה רבה

מנחם לס 18 בפברואר 2013

נכנסתי לפוסט הזה מאוחר לצערי. אבל מי שכתב שמייקל לא תרם שום דבר לחיים מלבד כדוןרסל טועה טעות מרה: הוא עשה מהקרחת IN גלובאלי. בגללו אתם בארץ חייבים לחזות בקרחת המכוערת של רון קופמן. (גם המכנס הארוך שהפך לאופנה עולמית (מלבד שחקני הרוגבי שנראים בגלל ג'ורדן כמו הומואים) התחיל עם ג'ורדן.

matipool 18 בפברואר 2013

מנחם – אתה לא מבין כמה רבים מאיתנו מודים למייקל על הפיכת גילוח הראש לאופנתי ..

גיל 18 בפברואר 2013

וקצת אופטפיק, דאניקה פטריק הפכה היום לאישכה הראשונה שזוכה בפול פוזישן בנאסקר ועוד לדייטונה 500 שזה כמו הסופרבול של הנהיגה. הלוואי שתנצח גם, זה יהיה השג מדהים.

matipool 18 בפברואר 2013

רק בזכות הפרסומת עם בר ..(-:

אמנון 18 בפברואר 2013

השאלה היא האם השחורים צריכים להצליח "בצינורות המקובלים" כהגדרתך של אמריקה הלבנה והגזענית, או שאולי "הם צריכים" ליצור אלטרנטיבה חברתית לאותו המיינסטרים.
ואולי הביקורת על ג'ורדן היא שמקטרגיו ציפו שהוא יעשה יותר-לא רק יעניק לשחורים את האפשרות לקחת חלק במנגנון הכלכלי המדכא, אלא יעזור בשינוי אותו המנגנון. זה לא קרה, ואכן קיבלנו בזכות זה את ברק אובמה. בבניין ציון ננוחם.

דורפן 18 בפברואר 2013

הציפיה שמייקל ג'ורדן יירתם למהפכה מרקסיסטית, מבלי להכנס לטיבה של מהפכה כזו, היא במקרה הטוב אופטימית :-)

אמנון 18 בפברואר 2013

אם תקח מהקומוניסטים את האופטימיות, נשאר בסך הכל חבורת משקפופרים עם זקן שלא מצליחים להשיג דייט בשישי בערב :)

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2013

אם יש דבר שמוכיח את הגדולה של ג'ורדן, הרי זה שהכשלונות שלו כמאמן לא הצליחו להכתים את המורשת שלו.
ואל תחשבו שזה דבר טריוויאלי – איזייה תומאס היה שחקן ענק. שחקן עצום. הול אוף פיימר בחירה ראשונה ואחד מחמשת הרכזים הכי טובים בהיסטוריה (לטעמי, הוא הרכז ה"טהור" הכי טוב שיצא לי לראות, ובטהור אני מתכוון – לא מג'יק), ועדיין כל מה שזוכרים לו היום זה את הכשלונות עם הניקס.
מייקל ג'ורדן עשה עבודה ניהולית קטסטרופלית בוושינגטון (קוואמי בראון!) ועבודה לא פחות גרועה בשרלוט (אדם מוריסון!) – הקבוצה של שנה שעברה אולי היתה הכי גרועה בהיסטוריה – ועדיין זה בקושי כתם קפה קטן על השרוול של מייקל.
ועוד הערה קטנה – יש הרבה אנשים שמתייחסים למייקל כאלוהים. אני רואה שיש פה אנשים שלקחו את זה ברצינות מלאה וההתיחסות הפכה לדת, כזאת שכל מילה רעה על אלוהים נלקחת כחילול הקודש. יאללה, תעשו כמעריצי מארדונה ותקימו כנסיה בשבילו וגמרנו

אריאל גרייזס 18 בפברואר 2013

כשלונות כמנהל, כמובן

matipool 18 בפברואר 2013

בשבילי , סטוקטון הוא הרכז "הטהור" הכי גדול שהיה וגם ביחד עם מאלון – השחקנים ש"הכי מגיע להם טבעת ולא זכו בה" .
כנראה שללא ג'ורדן , השניים הללו היו מסיימים את הקריירה עם שתי טבעות ומדורגים גבוה יותר בדירוגי הטובים של כל הזמנים וכו' .

איציק 18 בפברואר 2013

אריאל,
בבקשה תן הגדרה לרכז טהור (לא במובן הגזעי כמובן). במה כרכז הוא יותא טהור מסטוקטון או נאש. אולי כשחקן הגנה הוא עולה עליהם, וגם זה לא בטוח כשמשווים לסטוקטון. סביר להניח שכצובר נקודות (לא הכוונה שקלע יותר כי אם יכל להתפרץ כשצריך, מין וויני ג'ונסון משודרג) או ריבאונדר הוא עולה על שניהם, אך האם זה קריטריון לרכז טהור?

אריאל גרייזס 20 בפברואר 2013

איציק, איזייה לא יותר טהור מהחבר'ה שהזכרת – הוא פשוט יותר טוב. נאש לדעתי בכלל לא בדיון, לנאש לא היתה ולא תהיה הגנה והוא בכלל נהנה משינוי חוקים בתקופתו.
לגבי סטוקטון, זה נתון לדיון. לטעמי, בשיא שלו (שלצערי, היה קצר מדי) איזייה היא קטלני הרבה יותר

גיל 18 בפברואר 2013

אני חושב שמגזימים קצת עם הכישלונות שלו בויזארד והדוגמא של קוואמי טובה לכך. זה היה דרפט גרוע ביותר ואין שום פרנצ'ייז פלייר משם כך שלא משנה מי היה בוחר זה לא היה מצליח. גם זה שהוא חזר לשחק לא עזר להתפתחות של השחקנים. בשרלוט כרגע יש כישלון אבל נראה מה יהיה בעתיד.

אביעד 18 בפברואר 2013

ניסית להבהיר נקודה על ג'ורדן ויצא שפתחת חזית על מה זה בדיוק רכז טהור ומי הרכז הטהור הכי טוב אי פעם :)

איציק 18 בפברואר 2013

אתה רואה, רק צרות אתה עושה :-)

matipool 19 בפברואר 2013

אביעד – זה חלק ממה שיפה בדה באזר .
כמעט בכל פוסט , יש תגובות לתגובות שהקשר בינן לנושא הפוסט המקורי הוא לפעמים מקרי לחלוטין או לא קיים .

Comments closed