בקהאם ופרגוסון

לשמונה אליפויות בקהאם תרם המון כשחקן. לעוד חמש כמסר לגבי נאמנות

fergibecks

בעיתון התייחסתי לפרישת בקהאם מבחינת איכותו ככדורגלן. בשיאו הוא היה פרדוקס – קיצוני שלא מכדרר אבל לחלוטין לא ניתן לכיסוי. ולמה לא ניתן לכיסוי? העונה בה ראיתי הכי הרבה את יונייטד הייתה 2000-2001 בה נדמה לי שהייתי בכתריסר משחקי בית. ומה שהיה קורה אז שבקהאם היה תופס עמדה באגף ואם מגן הגיע לסגור אותו הוא פשוט נסוג אחורה. מגינים – באינסטינקט שלהם – לא רודפים אחרי שחקן שמושך לאחור. וכך הוא נסוג עד שנוצר מרווח בינו למגן. כל כך קלינית הייתה רגל ימין שלו כך שגם הגבהה של 40-50 מטרים אל תוך הרחבה תוך כדי נסיגה הייתה הגבהה מסוכנת. המגן הראשון שראיתי שממש הבין את זה היה רוברטו קרלוס במשחק מול אנגליה ב-2002. הוא לא נתן לבקהאם להתפנות בנסיגה והמשיך לרדוף אותו ונטרל אותו.

 

על השאלה למה בקהאם נזרק מיונייטד כבר נכתב הרבה. התחושה שלי אז הייתה שהמעמד שלו בנבחרת האנגלית הלך וגדל. אריקסון כיבד את כל בקשותיו, כולל לשחק לעתים במרכז, ובקהאם הרגיש שגם ביונייטד הוא צריך לקבל את הכבוד הזה. פרגוסון לא האמין בו כמנהיג, לא האמין בו כשחקן במרכז, וממילא תיעב את הנבחרת האנגלית והתקשורת האנגלית והרגיש שהם מנכסים את השחקן שלו. היתר היסטוריה. הנעל בראש והספסול מול מדריד היו העניינים הסמליים. אבל למי שזוכר – לא הסימנים היחידים – היה מקרה מפורסם בו סופסל לפני משחק עונה בלידס.

 

לטעמי עזיבת בקהאם היא סיום העידן הרומנטי יחסית אצל פרגוסון ומחלקת יפה את עידן האליפיות לשתי תקופות מובהקות. וכאילו בכדי להמחיש: סיום תקופה אחת ותחילתה של אחרת יונייטד באמת העבירה בפעם היחידה בעידן פרגוסון יותר מעונת פרמייר ליג אחת (למעשה שלוש) בלי אליפות.

ֿ

מה ההבדל בין שני העידנים?

 

המוטו של יונייטד בתקופת בקהאם הייתה במידה רבה "הילדים לא מפחדים" של פרגוסון. כך למשל בכל עונה הייתה איזו תבוסה אחת רצינית. יונייטד התבססה על קישור שחקני הבית – בקהאם-גיגס-סקולס בתוספת קין שהגיע צעיר מאד לקבוצה. ולמרות שכל הארבעה שונים מאד באופיים וסגנונם גיבוש של שנים הפך אותם כנראה לקישור הטוב ביותר שנראה במגרשי כדורגל אנגלים. ובתקופה ההיא פרגוסון גם האמין במנהיגים במגרש – קין שבא אחרי קנטונה.

 

ביונייטד של אחרי בקהאם המוטו הוא אחר: נאמנות מעל הכל. אין שחקן גדול מהמועדון. אין אפילו מנהיג מובהק במגרש. קבוצה של חיילים. קבוצה שטועה הרבה פחות.  יונייטד הפכה לקבוצה ממושמעת בהרבה ואכזרית בהרבה.

 

*

יש לעניין גם השפעות חיצוניות. בתקופת בקהאם יונייטד נלחמה בארסנל – מאבק רעיוני ואפילו אסטטי בין פרגוסון לוונגר. במקביל לעזיבת בקהאם משתנה הכדורגל האנגלי לחלוטין ומאז פרגוסון נלחם בעיקר בכסף. שתי קבוצות שונות השקיעו יותר מחצי מיליארד פאונד בכדי להלחם בו. כסף יוצר בדרך כלל קבוצות כדורגל אתלטיות מאד.

 

בתחילת העידן הזה – גם כוחה של יונייטד השוק ההעברות הופך לחלש בכל עידן פרגוסון. אבל פרגוסון מבצע שני מהמהלכים הגאוניים ביותר בקריירה שלו – אחד ידוע מאד ועל אחד הוא לא מקבל כמעט קרדיט. הידוע הוא רכישת רונאלדו הילד – שחקן עם 25 משחקי בוגרים – והפיכתו לשחקן הטוב בעולם. והשני – ב-2006 – הוא מהלך מאני בול מהמזהירים בספורט. בכמעט אפס כסף הוא מביא את ואן דר סאר, אברה, וידיץ' ופארק. ואז את קאריק בקצת כסף שהתפנה מרכישת רוד ואן ניסטרלוי. ואלופה חדשה נולדה ושושלת של שמונה אליפויות הפכה ל-13.

 

אבל זה מה שקרה פרסונלית. אבל נדמה שאי אפשר להמעיט מהשפעת מכירת בקהאם על המועדון בכל העשור הזה. בדרך די אירונית בקהאם גם המשיך להשפיע על הקבוצה בדומה לגיגס ולסקולס. דווקא כי בקהאם היה שחקן בית ושחקן שלהבנתו היה נאמן מאד ליונייטד, דווקא כי היה שחקן וסמל מתוך מחזור 1992 שהוא הד.נ.א של הקבוצה – הדרך בה נזרק הייתה מסר מהדהד. כמעט כמו דסימציה של לגיון רומאי. מסר לגבי נאמנות וציות ומחוייבות מלאה ליונייטד וגם למנג'ר.

 

מסר שהופנם. מסר אכזרי וגם מסר מנצח.

אחרי עונה לפני אחת טובה אפילו יותר (איה שורק - AKA התולעת)
4-0. שבוע "גזור ושמור" צהוב

64 Comments

ניינר 18 במאי 2013

רונן, איזה עידן אהבת יותר?

דורפן 18 במאי 2013

אני חושב שנהניתי יותר בראשון. אבל אין לי ספק שהישגי העידן השני – מול סגלים עדיפים וקבוצות עשירות יותר ויותר הצלחות באירופה – הם יותר גדולים. אגב – האליפות האחרונה היא כנראה כבר משהו קצת חדש.

גיל 18 במאי 2013

אני חושב שחלק מהעזיבה שלו לריאל ואחרי זה גם לארה"ב קשורה באישתו שרצתה לחיות במקומות קצת יותר זוהרים ממנצ'סטר.

דורפן 18 במאי 2013

אני חושב שמגזימים בעניין הזה. למשל הם העדיפו את מדריד על ברצלונה למרות שברצלונה נעימה יותר במזג אוויר ואירופאית יותר – ומדריד קרה בחורף כמו מנצ'סטר. גם לקריירה הספציפית של הגברת הזו מדריד לא כל כך רלוונטית.

ארצות הברית, מילאנו ופאריס זה כבר סיפור אחר – אבל זה בסוף.

גיל 18 במאי 2013

אני לא חושב שמזג האוויר זו הבעייה אלא אפשרויות התעסוקה, האופנה והשופינג.

דורפן 18 במאי 2013

מדריד היא בירת אופנה? מדריד היא מקום נפלא לשוחרי אמנות אבל אינני בטוח שהעלמה הזו היא מבינה גדולה בגוייה, ואלסקז ופיקאסו. היא גם לא ליד הים, מזג האוויר בא די רע, ואני לא בטוח שהיא עסקה שם באופנה. הבחירה במדריד הייתה בגלל התדמית של ריאל והמצב בזמנו של ברצלונה. בקהאם רצה לשחק בקבוצה המפורסמת ביותר עם השחקנים המפורסמים ביותר. כלומר בחר בריאל מדריד ולא בעיר מדריד.

גיל 18 במאי 2013

היא לא בירה אבל ביחס למנצ'סטר נראה לי שהיא עדיפה בהרבה. וברור שהשיקול העיקרי היה מעבר לפרוייקט הגלטיקוס, זה נראה לי די ברור.

ניינר 18 במאי 2013

וכל אוהדי ברצלונה חייבים לו בענק על הבחירה הזו. תודה לך בקס!!!

דורפן 18 במאי 2013

ולא פחות מכך לפיטר קניון. אין עוד עסק בעולם בו מנכ"ל מכשיל עסקה, עובר לחברה מתחרה שבוע אחר כך ואיש לא חוקר.

אופיר 18 במאי 2013

חחח… כל כך נכון…
אני נזכר בבור המקצועי שבארסה היו בו, ולא מאמין שמה שהם חשבו לעשות זה להביא את בקהאם כדי למכור חולצות!

בסוף בקהאם בחר בריאל ובארסה "התפשרה" על רונאלדיניו – ושינתה את ההיסטוריה של עצמה לנצח.

שם את המקום של בקהאם בתולדות המשחק בפרופורציות.

דורפן 18 במאי 2013

תמיד אני תוהה לגבי רכישת בקהאם על ידי ברצלונה. לכאורה כל המועדון רק חושב על שיטת משחק מסויימת של מסירות קצרות והנעת כדור – וככה הלכו וסגרו על רכישה של בקהאם?

קיש 18 במאי 2013

מאוד נוח וקל לנתח את הקריירה של פרגוסון וההשפעה שלו על הכדורגל האנגלי, כשמתעלמים (בצורה בריטית טיפוסית) מאירופה.
יונייטד הייתה במרבית העונות שלה קבוצה בינונית ברמה האירופית, וגם בגמר ההוא בברצלונה לא הגיעה לא לנצח (אם נלך עוד אחורה – היא בכלל לא הייתה צריכה להגיע לגמר…).
בליגה האנגלית, למעט השנים האחרונות, פרגי נהנה מהעדר יריבות ברוב העונות (ע"ע הרס עצמי + ונגר), ולקח את רוב התארים בזכות יציבות (וכמובן שריקות נכונות במקומות הנכונים) ולא הרבה מעבר לזה.

העובדה היא, שב-27 שנים, פרגי הביא בסה"כ פעמיים את הגביע עם האזניים הגדולות. מאזן בינוני מינוס, בוודאי ביחס לכמות הניסיונות.

גיל 18 במאי 2013

שתי אליפויות אירופה זה משהו שמעטות השיגו באותה תקופה ואם מדברים על מזל לטובתה אפשר להמשיך ולדון בלי סוף במזל לרעתה. המשחק נגד פורטו, השנה נגד ריאל, אין לזה סוף.

אביאל 18 במאי 2013

גיל – המשחק מול פורטו וגם השנה מול ריאל הוא כאין וכאפס לעומת שני גולים בדקה ה90 והחלקה של שחקן יריב בפנדל אחרון, מבחינת מזל כמובן.

דורפן 18 במאי 2013

המזל הוא לפעמים בדברים גדולים ובדברים קטנים. בעיני חוסר מזל גדול היה דווקא ב-2007 עם מכת פציעות נוראית בהגנה לפני חצי הגמר. זה גם מנע גמר מול ליברפול שיכול היה להיות עניין מאד משעשע…

פרגוסון מאד קשה עם עצמו לגבי אירופה. אבל בסופו של דבר השיג שבעה חצאי גמרים ב-14 שנים שזה מאד קשה. הוא אלוף אירופה היחיד שחזר לגמר במאה הזו ומשם זה מתרגם לארבעה גמרים ושני זכיות – שזו סטטיסטיקה הגיונית כשמדברים על ארבע הכי טובות בכל שנה נתונה.

עוד חוסר מזל זה כנראה השוויון של איניאסטה מול צ'לסי בדקה ה-90ֿ עונה בה צ'לסי לא הייתה טובה כל כך ובוודאי לא טובה כמו ברצלונה.

זורק מילה 18 במאי 2013

רק לדייק זה 14 שנים מאז הזכיה ב 99,אבל יונייטד ופרגי השתתפו 18 או 19 שנים מאז שהוא מאמן שם,אז זה שתי זכיות מ 18 או 19 הופעות ולא שתי זכיות מ 14 צ'אנסים.

matipool 19 במאי 2013

גמר של יונייטד נגד ליברפול ב-2007 , היה יכול להיות הכל חוץ ממשעשע …

אביעד 18 במאי 2013

אביאל, הקטע עם מזל הוא שנוטים להסתכל רק על צד אחד שלו. למשל – כולם זוכרים את ההחלקה של טרי. כמה כבר זוכרים את השער של למפארד? גם שם היה אלמנט של מזל. והיה ליונייטד מזל בהארכה כשלמפארד בעט למשקוף ולצ'לסי היה מזל שטרי הרחיק מהקו כדור של גיגס שבקושי ראה וכו' וכו'.

דורפן 18 במאי 2013

פרגוסון אומר שלא חשב לרגע שהוא מפסיד ב-99 אבל ב2008 חשב שזה גמור

גיל 19 במאי 2013

מה מזל בשני גולים בדקה ה90 בדיוק? זה חלק מהמשחק וזמן שמנצ'סטר הצטיינה בו מסורתית. אל תשכח גם שהם שיחקו בהרכב חסר מאוד באותו המשחק. לגבי ההחלקה, זה חלק מהמשחק למרות שזו הכרעה שערורייתית בפנדלים.

פרנק לאמפרד 18 במאי 2013

טוב שיש ביננו מבין היסטוריה כזה גדול. למשל התקופה 85-91 – לא רק פרגוסון היה נוראי אלא כל הקבוצות האנגליות. לא עברו אפילו סיבוב אחד.

ועכשיו אולי תשתף אותנו בידע שלך על רשימת המאמנים עם שלוש אליפויות אירופה? בוב פייזלי ו…..

כמובן שיש את כל אלו שעוד יקחו המון אליפויות אירופה. כמו שסאקי היה אמור וכמו שקאפלו היה אמור ורייקארד היה אמור. אבל בינתיים הם לא לקחו.

פרנק לאמפרד 18 במאי 2013

חוץ מזה שפרגוסון אחד משני מאמנים בהיסטוריה לאמן ארבעה גמרי אלופות. והשני זה מישהו מריאל משנות חמישים

ליאור 18 במאי 2013

למפארד – בתקופה שדיברת עליה כל הקבוצות האנגליות היו מושעות מליגת האלופת (חוץ מב-91, אז ליברפול עדיין הייתה מושעית) בגלל גמר 85', אסון הייזל.
אגב, לרשימת ה'אמור' לא הוספת את אנצ'לוטי.
ואגב, דורפן – בחצי הגמר ב2007, מילאן פשוט הייתה הרבה יותר טובה (ותאמין לי שאין דבר שאני נהנה יותר ממנו מלראות את חצי הגמר הזה, אפילו את הצמד של רוני). במשחק הראשון באמת ראו ששני הבלמים פשוט לא היו מתואמים (אני חושב שבראון היה אחד ולא זוכר מי היה השני) אבל 3-0…(בגומלין)

דורפן 18 במאי 2013

נכון – היא הייתה יותר טובה. אבל יונייטד נכנסה לזון בליגה שאני חושב שעם הגנה יותר טובה היה אפשר לסבך שם העניינים.

אופיר 18 במאי 2013

ליגת האלופות זה זבל בעיני, יותר מזל משכל. תראה איך צ'לסי החמיצה את התואר הזה כשהיתה אימתנית, וזכתה בו עם הקבוצה הכי גרועה שלה ב-10 שנים.

לא בונים קבוצה לליגת האלופות, את זה פרגוסון הבין, ולכן הפך את הפרמיירליג למגרש המשחקים שלו. ואני לא אוהד יונייטד.

קיש 18 במאי 2013

זבל או לא זבל – היא מדד הרבה יותר טוב להצלחה מאשר הליגה האנגלית – שבה בכלל לא היה כלום בשנים האלו (שוב, כמעט בכולן. בכל פעם שהייתה יריבה אמיתית וראויה – היא גם ניצחה את היונייטד).
נכון, אני מסכים שמעטות הן אלופות אירופה שבאמת היה מגיע להן לזכות (ביניהן, כמובן, פעמיים בארסה שניצחה את פרגי בגמרים) ושאכן היו הטובות באירופה בשנה של הזכייה, אבל הטיעון הזה נכון גם נגד פרגי – הגמרים שלו היו בחווע, וגם בעונות של הזכיות – אי אפשר להגיד שהיא הייתה הקבוצה הטובה באירופה באותן עונות.
לגבי הטענה של למפארד מלמעלה – יופי שהוא היה בארבעה גמרים – הוא אימן עשרים ופאקינג שש וחצי שנים!!! ברור לגמרי שיש סטטיסטיקות שנובעות יותר מהכול מכמות העונות האין סופית והלא נורמאלית שהאיש היה על הקווים של קבוצה. פפ היה בשני גמרים ושני חצאי גמר בארבע עונות, אז מה?!?!?!
הייחוד של פרגי הוא ביכולת שלו להתמיד, ביציבות ובאלתורים האין סופיים. זה הספיק בליגה חלשה עד בינונית במקרה הטוב, ברוב המקרים. אני בטוח שגם פרגי בעצמו היה מוותר על כמה אליפויות בשביל עוד גביע אירופה אחד או שניים. גם יונייטד שלו תיזכר יותר באנגליה מאשר באירופה, וזו נקודה משמעותית ביותר כנגדו, אם תרצו ואם לא.

קיש 18 במאי 2013

תיקון לסוגריים הראשונים שלי – פרגי הצליח לנצח את ליברפול עם טורס וסטיבי בעונת שיא (עם בניטז) – וגם זה בעיקר בזכות הלוזריות של ליברפול והיכולת שלה לבעוט באין סוף דליים מלאים לחלוטין (8 תוצאות תיקו ביתיות… השם ישמור).
אפילו בעונה ההיא, למרות האליפות – הוא חטף פעמיים מליברפול.

אופיר 18 במאי 2013

בניטז שם אותו למשל ולשנינה בעונה ההיא. המאצ'אפ עם טורס עדיין מעיר את וידה שטוף זיעה בלילות צפון-אנגליים קרירים.

פרנק לאמפרד 18 במאי 2013

הבעיה שלך קיש היא בידע .

למשל אתה לא יודע שאנגליה בכלל לא שיחקה באירופה בשש השנים הראשונות של פרגי.

למשל שנדמה לך שיש מלא מאמנים שזכו בהמון אליפויות אירופה ופרגוסון בטח לא פוגע ממטר. זהו שאין. יש שלושה מאמנים שזכו בארבעה גביעי אירופה ופרגוסון הוא אחד מהם. ושני האחרים אימנו מספר דומה של שנים.

כמו שציינו פה – זה מפעל של מזל. 7 חצאי גמר ב-14 העונות האחרונות זה הרבה מאד. 4 מ-7 בחצי גמר ו-2 מ-4 בגמר זה הגיוני.

זורק מילה 19 במאי 2013

למפארד

ראשית,למה כמו דורפן אתה סופר רק את 14 השנה האחרונות?היו לו כמעט 20 צ'אנסים ולא 14.

שנית,תפסיק לספור לנו כאן גביעי אירופה זניחים,רק הצ'מפיונס ליג נחשב.יש לפרגוסון שתי זכיות בצ'מפיונס בדיוק כמו פפ בארבע שנים,דל בוסקה בפחות מחצי עשור,וכמו מוריניו בעשור.

פרגי מאמן ענק,הטוב בהיסטוריה לדעתי,לא צריך להוסיף ולשכתב את ההיסטוריה בכדי לפאר אותו

פרנק לאמפרד 19 במאי 2013

אתה דווקא לא נראה לי מי שלא מבין בהיסטוריה.

בואו נחשוב: האם בתקופה בה הייתה רק נציגה אחת לכל מדינה באלופות זה לא אומר שהגביעים האירופאים האחרים היו הרבה יותר חזקים?
בזכיה אחת של פרגוסון הוא ניצח (עם אברדין) את באיירן וריאל בדרך לזכיה. בזכיה השניה את הדרים-טים של קרויף בגמר. אז דווקא להגיד זניחים זה שכתוב ההיסטוריה. המחזיקות ואופ"א לא היו גביע אופ"א של היום שקבוצות נופלות אליו בגלל כשלון.
אחרי שליגת האלופות הורחבה מאד – המפעלים הללו זניחים.

רונן דורפן 19 במאי 2013

אני נוטה להסתכל על מה שמתחיל ב-97 מהסיבה הזו:

ראשית, בין החזרה לאירופה לחוק בוסמן יונייטד לא שיחקה בהרכב מלא באירופה בגלל שאופא העבירה בהפתעה חוק (שלא היה קיים בעבר) שוולשים וסקוטים ואירים הם זרים. זה תפס את המערכת לא מוכנה. אפילו החלו לבצע כמה עסקאות כדי להביא לקבוצה יותר אנגלית – אבל זה הפך לא רלוונטי בגלל חוק בוסמן ושנית – לא כל כך רלוונטי לשפוט הצלחה כי הליגה האנגלית לא הייתה טובה אז. אז 97 זו השנה הראשונה בהרכב מלא בגביע האלופות (ב-96 יונייטד השתתפה באופ"א).

לאמפרד בעניין מפעלים אחרים אתה צודק. אני זוכר את מראדונה, פלטיני ובונייק באולד טראפורד – כולם במפעלים משניים. מה שאי אפשר לדמיין כיום.

זורק מילה 19 במאי 2013

תפסיק להיות זחוח,יש אנשים שמבינים קצת יותר ממך ולא מתפארים בזה כל הודעה מחדש.

זה שהגביעים היו יותר חזקים עדיין לא אומר שהם היו זניחים ביחס למפעל הכי בכיר.

לפני חוק בוסמן,ובזמן שלכל מדינה הייתה רק משתתפת אחת, ליגת האלופות הייתה פתוחה הרבה יותר לקבוצות מגוונות ממספר רב של מדינות,וקבוצות ממדינות כמו רומניה לדוגמה היו מגיעות לגמרים,ולא לבסיס מאוד מאוד מצומצם של מדינ ות וקבוצות -מה שקורה בעשרים השנה האחרונות,מכיוון ששתי הזכיות של פרגי בצ'מפיונס היו בעידן שאחרי חוק בוסמן וכמה נציגות לכל מדינה לא מבין מה אתה רוצה בכלל.

פרגי זכה בגביע אופ"א ובגביע המחזיקות?יפה מאוד.זו עדיין לא זכיה במפעל הכי בכיר.

אני אחזור שוב,פרגי לדעתי המאמן הכי טוב בהיסטוריה.אתה לא צריך לשכתב את ההיסטוריה עבורו.יש לו שתי זכיות בצ'מפיונס מ כמעט 20 נסיונות ולא 2 מ 14,ואתה לא צריך לציין שיש לו 4 זכיות בגביעי אירופה,כי זה לא רלוונטי,מה שרלוונטי זה שתי זכיות במפעל הבכיר ובמספר הזה כבר מניתי לך מספר מאמנים שעשו את זה בהרבה הרבה פחות הזדמנויות.

אמנון 19 במאי 2013

קודם כל,
פעם פעם פעם היו קצת יותר ממפעל אחד באירופה. אני יודע שקשה לדמיין.
פפ זכה פעמיים, זה יפה מאוד, והוא עשה את זה עם אותה קבוצה. זה השיג אדיר, כנ"ל לדה בוסקה. נראה אותו מצליח עם קבוצה אחרת, שהוא צריך לבנות מחדש. אין לי מושג אם הוא יצליח או ייכשל, אבל זה יהיה מעניין.
הנה, מוריניו היה בטוח שהוא יזכה עם ריאל בצ'מפיונס, ובסוף נכשל. וגם היה בטוח שיזכה עם צ'לסי, ובסוף דווקא באינטר הוא לקח. ליגת האלופות היא ממש לא חזות הכל, שליטה בליגה המקומית (כל ליגה מקומית), ובמיוחד שבחלק מהזמן שיונייטד שלטה באנגליה זאת גם הייתה הליגה החזקה ביבשת, היא המדד הטוב ביותר למאמן. מה שנקרא הלחם והחמאה, הצ'מפיונז הרבה יותר תלוי במזל, בהגרלה, וביכולת במשחק בודד. לפחות לדעתי.

זורק מילה 19 במאי 2013

כן כן אני יודע שהיו עוד מפעלים אירופים,אני מספיק זקן לזכור את זה.

פפ ודל בוסקה זכו עם קבוצה אחת?כי פרגוסון זכה בשני צ'מפיונס עם שתי קבוצות שונות,הא?ודל בוסקה זכה גם באיזה מונדיאל זניח אחד ושני יורו זניחים מאז ריאל…

הליגה האנגלית בכל שנות התשעים הייתה שכונה,תשאל את אייל ברקוביץ שנבחר שם בתואר הזוי….הליגה האנגלית הייתה הכי חזקה באירופה בדיוק 3 שנים משנת 2007 לשנת 2009,זה שאנשים עדיין חיים על זה מדהים אותי כל פעם מחדש.זה כמו שאני אכתוב עכשיו שבארסה כרגע הקבוצה הכי טובה בעולם אחרי הפארסה מול כאיירן אך ורק כי היא זכתה בשני צ'מפיונס ב 2009 וב 2011.

baaaaaaa 19 במאי 2013

זורק:

* דל בוסקה זכה ביורו אחד, אראגונס היה המאמן ביורו הראשון. מה גם שהתרומה שלו כמאמן לזכיות האחרונות די מוטלת בספק. הישגים ברמת הנבחרות לא רלוונטיים להשוואה כזו כי פרגי מעולם לא אימן אף נבחרת, בטח שלא נבחרת חזקה כמו ספרד של השנים האחרונות.

* פרגי זכה פעמיים עם אותו מועדון, אך עם שתי קבוצות שונות לחלוטין – שלא כמו פפ ודל בוסקה.

* מה שמצחיק הוא שאתה מצמיד את ההגדרה שלך ל"ליגה הטובה בעולם" לשנים בהם מועדונים מאותה ליגה הגיעו רחוק בצ'מפיונס. זה אולי נראה אינטואיטיבי, אבל כמו שכבר ניסו להסביר לך – הצ'מפיונס היא לא בהכרח מדד לאיכות הקבוצה. האם הליגה הגרמנית היא הטובה ביותר בשנים האחרונות? בשנה הזו? תסתכל על לברקוזן ושאלקה (קבוצות טובות), שלא לומר פרייבורג ומנשנגלדבאך, ותגיד לי אתה. ליגת האלופות היא בהחלט קריטריון, אבל ממש לא היחידי.

baaaaaaa 19 במאי 2013

איכות הקבוצה = איכות הליגה

ליאור 20 במאי 2013

baaaaa – אני שונא להיות "האיש הזה", אבל טכנית הוא אימן את נבחרת סקוטלנד.
אבל חוץ מזה, אני לא יודע אם השנה היא באמת מדד. ניקח את 4 הליגות הטובות באירופה, נוציא את איטליה כי היא רמת אחת מתחת ל-3 האחרות ונשווה.
באיירן ודורטמונד הן שתי הקבוצות הטובות באירופה, מוסכם? תראה את הליגה הספרדית. ליגה של שתי קבוצות (וחצי – פעם אתלטיקו, פעם ולנסיה, פעם מלאגה – לך תדע) כשהחזקה מבניהם, לכאורה, נחלשה באופן די דרסטי (בהשוואה לפיק שלה) והשנייה גם לא יציבה מאוד השנה – נראה מה יקרה אחרי הקיץ.
אני לא חושב שלברקוזן יותר טובה מאתלטיקו (במיוחד לא אם פלקאו נשאר) אבל הפער בין אתלטיקו ללברקוזן קטן יותר מהפער בין באיי-מונד ריא-ארסה. (חשבתי על השמות לבד D:)
בקשר לליגה האנגלית, אני יודע שאינטואטיבית קל לחשוב שהיא הליגה הטובה בעולם, אבל אם נסתכל עליה השנה נראה שארסנל החזקה סיימה מקום רביעי, וסיטי המפלצתית סיימה שנייה (בקשר לעונה של צ'לסי אפשר להתווכח המון, נעזוב את זה כרגע). אז בעצם יונייטד היא הקבוצה היחידה באנגליה שבאמת היית נותן לה דרג ראשון באירופה. ככה זה השנה לפחות.
למרות שאני חושב שבכללי צריך לעשות הפרדה בין הצד החזק באמת של הליגה, לבין… הצד השני. הצד ה"חזק" של הפרמייר-ליג כולל קבוצות שלא יודע אם הייתי מדרג בטופ 10 הקבוצות הטובות באירופה (שאגב, גם המדד הזה צריך להתחלק לקבוצות הבאמת חזקות ו…לשאר).

אבאלה 19 במאי 2013

אני מבולבל – הצלחה בליגת האלופות היא המדד להצלחה? צ'לסי וליברפול זכו בליגת האלופות והגיעו לגמר פעמיים, ארסנל הגיעה לגמר, יונייטד הגיעה 4 פעמים… ההצלחה של הקבוצות האנגליות בליגת האלופות היא לא מדד לזה שכן היו קבוצות טובות באנגליה באותן שנים ?

אמנון 19 במאי 2013

קבוצה אחת, לא במשמעות של מועדון אחד, אלא במשמעות של שני חומרי שחקנים שונים שזכו בגביע. פפ ודל בוסקה לקחו פעמיים את גביע האלופות בזמן קצר(3 שנים, זה שיא של ליגת האלופות), עם אותו חומר שחקנים פלוס מינוס.
אף אחד מהם לא הצליח לקחת קבוצה אחרת(ומצדי אם פפ יחזור לברסה עוד עשור ויוביל אותה שוב לניצחון זאת קבוצה אחרת-שוב, במשמעות הכי בסיסית של team-זה יהיה הישג אדיר). אבל נראה.

אבאלה 21 במאי 2013

למה מישהו גנב לי את השם ?

אבאלה זה לא שם עד כדי כך טוב שאתה צריך לגנוב אותו

אביעד 18 במאי 2013

הטיעון הזה לא חדש לי וגם לא טענת הנגד. אבל דבר אחד כן חדש לי – הטענה שהיונייטד לא הייתה צריכה להיות בגמר. למה אתה טוען את זה?

קיש 19 במאי 2013

אולי "לא הייתה צריכה להיות" זו הגדרה קצת קשה. יונייטד, כהרגלה בקודש, נהנתה לא מעט מהגרלות מאוד נוחות, בין היתר, שעזרו לה להתקדם. יותר נכון יהיה לומר שאת שתי הזכיות שלה היא הרוויחה לא בצדק, למרות הסיפור הגדול שזה יצר.

פרנק לאמפרד 19 במאי 2013

עכשיו אתה הופך ממש להזוי.

גביע אירופה הראשון – אינטר, יובה, באיירן.
השני – ליון, רומא, ברצלונה, צ'לסי.

הגרלות קלות?

דסקל 18 במאי 2013

פרגוסון מעולם לא ניסה להחליף אחד לאחד שחקנים שהוא זרק. זה די מדהים. הוא העביר את הקבוצה שלו אבולוציה כמעט בכל רכישה משמעותית. אחרי עזיבת בקהאם הוא מצא את רונלדו – שחקן אחר לגמרי. אחרי רונלדו הוא בנה את הקבוצה אחרת לחלוטין. אף פעם לא ניסה להחליף מישהו – אלא שינה את פני הקבוצה ואיך שהיא משחקת.

mnm 18 במאי 2013

איזה סטנדינג אוביישן מרגש במשחק הבית האחרון של פריז לכבוד בקהאם!!! כמעט הזלתי דמעה…כמו שמגיע לגדולים באמת!!

דורפן 18 במאי 2013

אחד הדברים המדהימים לגבי בקהאם שמעולם לא ראיתי ספורטאי יותר אהוב ממנו – מחוץ להקשר הספורטיבי. היחידים ששונאים אותו – באופן לגיטימי – הם אוהדי קבוצות מתחרות. אבל בציבור הרחב בכל מקום בו היה תמיד היה אהוב מאד. המקרה הכי מדהים מבחינתי הייתה שהייתי במשחק של ריאל מדריד בבילבאו וריאל התקבלה בשנאה איומה – חוץ מבקהאם שאוהדים וכמובן אוהדות בחוץ מחאו לו כפיים ומישהי גם רצה לנשק אותו.

mnm 18 במאי 2013

הוא השחקן האהוב עליי מ98-97 בערך ואני בן 21..אני יודע שהוא לא השחקן הטוב בדור הקודם אבל הוא כל מה שרצינו ממנו בתור אוהדי יונייטד ואנגליה והוא תמיד נתן 150%

גיל 19 במאי 2013

האמת היא שב99 הוא היה שנוא בכל אנגליה ולא בגלל מנצ'סטר אלא בגלל מה שקרה במונדיאל. מעולם לא ראיתי שנאה כזו לשחקן אחד במשך עונה שלמה ורק על זה הוא היה צריך לזכות בבלון דור.

אמנון 19 במאי 2013

רונן, כולי תקווה שתראה את זה.
הטקסט שלך על המקרה הזה עם בקהאם בבילבאו הוא אחד מהאהובים עליי, ואני לא מצליח למצוא אותו באינטרנט. אתה זוכר במקרה מה הייתה הכותרת שלו, מאיזו שנה?

גמאני 18 במאי 2013

אכן מסר מנצח-אבל תמיד מנקרת השאלה למה לא החזיר אותו לעונת פרישה ביונייטד.המסר הופנם ע"י כולם כולל בקהאם עצמו ואולי בעונת פרישה הוא אפילו היה מחזק את קונספט הנאמנות בחדר ההלבשה
ומה שעוד יותר מוזר הוא למה בקהאם לא מחכה 3-4 שבועות לראות לאן נושבת הרוח אצל מוייס.
אולי הוא פשוט חייב לעצמו פרישה נוצצת…..

דורפן 18 במאי 2013

גמאני – אין עונות פרישה ביונייטד. גם לא לפרגוסון או לסקולס. או שאתה בעניין או שלא.

גמאני 18 במאי 2013

אל תתפוס אותי במילה :) יכול להיות 2 עונות פרישה……
הכוונה הייתה שקשה למצוא סיבה למה לא חזר ליונייטד אחרי סיום הפרק אמריקאי.בעיקר כשהמצב היה לא משהו באגפים השנה (למרות שמי ידע ששחקן השנה שעברה יעבור ירידה כל כך חדה בתרומה).
אני תמיד בצד של פרגוסון בכל החלטה אבל אני חושב שכל אוהד יונייטד רצה לראות אותו לובש שוב את החולצה האדומה לפני הפרישה.
היה ויש לו עדיין מה לתרום ברמות האלה

שחר 18 במאי 2013

בקהאם-ביונייטד הייה שחקן מעולה,בכל חלקי המגרש,הדרך שבה הוא היה מוציא התקפות מהירות ומדוייקות היתה יפה לעיין.
היכולת שלו לשמור על מוסר עבודה גבוהה למרות הבלאגן התקשורתי מסביבו ראויה לציון ולדוגמה לספורטאים אחרים.
יש לציין שהוא נשאר אוהד יונייטד גם לאחר העזיבה שלו.
יש לי תחושה עצובה של סוף עידן ביונייטד,אני מקווה שמויס יצליח לשמור את הקבוצה על הפסים הנכונים.

קורא 18 במאי 2013

מה שאהבתי ביונייטד של עידן 99 זה שהכדורגל שלה היה לא סימטרי בשני האגפים, גיגס בימין חתך פנימה ועבר במהירות שחקנים ובקהאם פשוט בבעיטה אחת עשה את אותה עבודה.

מאז, לא נהניתי מיונייטד כל כך, עם כל החיבה לתקופת רונאלדו.

עומרי 18 במאי 2013

בשנתיים האחרונות שלו ביונייטד ניתן לטעון שרונלדו גדול יותר מהמועדון. התלות המקצועית בו הייתה הרמטית (בעיקר בעונתו האחרונה).
למרות זאת הוא לא נזרק, אלא נמכר בהצעה שאי אפשר היה לסרב לה – שאומנם כיבדה את פרגוסון, כי אם כבר למכור אז למכור בסכום כזה, שאני לא בטוח שהיה שווה לריאל.

לגבי בקהאם – המעבר שלו למדריד היה ההחלטה העסקית הטובה בחייו. הוא הפך אותו למיתי ואחראי ישירות לכך שהרוויח 48 מיליון דולר השנה, בגיל 38, 50 אחוז יותר ממסי ורונאלדו.
לדעתי, גם מבחינה מקצועית הוא תרם למורשת שלו – האליפות שהשיג עם קאפלו הוכיחה למי שעוד פיקפק שמדובר בשחקן מיוחד ובוינר חד פעמי.

דורפן 18 במאי 2013

גדול מהמועדון זה לא יכולת.

ליאור 18 במאי 2013

תגיד את המסר הזה ליד הברנבאו ואולי לא תזכה לראות משחק של מנצ'סטר יותר בחיים.
אולי זה ההבדל בין ריאל (של השנה) לבין יונייטד. אם רק מוריניו היה מוצא 2 נעליים על הרצפה..ריאל הייתה אלופת אירופה בעוד שבוע

אבו צ׳יצ׳ריטה 19 במאי 2013

בפשטות – שחקן נפלא ושגריר נפלא של המשחק. אני בטוח שסיר אלכס מאד גאה בו. פרשנים אהבו להפגין את תבונתם בנימוקים שונים שמסבירים למה הוא בעצם לא כזה שחקן, אבל העובדה היא שמדובר בשלם בגדול מסך חלקיו, ולא בכדי הרוב המוחלט של שחקני ואוהדי הקבוצות בהן שיחק העריך וכיבד אותו כשחקן וכמקצוען

איתמר 19 במאי 2013

מה שהכי מדהים אותי אצל בקהאם, זה שלמרות ששיחק רק 8 עונות מלאות ביונייטד, הוא עדיין מדורג 3 בכל הזמנים של הפרמיירליג עם אסיסטים (152), כאשר רק גיגס ולמפארד מקדימים אותו. עם עובדות אי אפשר להתווכח. מדהים

הונג קונגי 19 במאי 2013

רונן, מעניין שמבחינת כל מה שלא קשור לכדורגל סקולס הוא האנטי תיזה המוחלטת לבקהאם. שתיהם אישיות קיצוניות, לשתי הכיונים ההפוכים.
ושניהם פרשו השבוע.
האם תוכל להעריך איזה שחקן היה משאיר יותר חותם, אם לפול היה את האישיות ונראות של דיוויד, והפוך: אם בקהאם היה משחק את הכדורגל שהוא שיחק, רק היה נראה כמו סקולס ומחזיק באישיות הצנועה שלו.

ראול 19 במאי 2013

כאוהד ריאל, אני חייב לציין את עונתו האחרונה של בקהאם בקבוצה כדוגמה ומופת להתנהגות של ספורטאי.
עונת 2006-7, כבר בערך באמצע העונה התפרסם שבקאהם סגר בגלאקסי.
קאפלו זרק את בקהאם ליציע. בקהאם צפה במשך כחודשיים-שלושה מהיציע איך ריאל רודפת אחרי בארסה. עם זאת, הוא לא אמר מילה והמשיך לתת 100% מעצמו בכל אימון על מנת לקבל אמון מחודש מהמאמן.
בערך עשרה מחזורים לסיום העונה, קאפלו החזיר את בקהאם לסגל ולהרכב, בדרך למהפך בפסגת הליגה ולאחת האליפויות הדרמטיות של ריאל.

אבאלה 21 במאי 2013

אכן מהלך גאוני להביא את ארבעתם במעט כסף..

אבל זה פרגי, זה אותו אחד שהביא את ארווין, שמייכל, קין ואת כל החברה של התקופה ההיא בכלום כסף.. נראה לי באיזה 2 מיליון סה"כ.

Comments closed