מסר של תקוה

ההתמוטטות המוסרית של הספורט עוד יכולה להסתיים בטוב!

In כללי

just-do-it

נכון להיום טייגר וודס הפך ללוזר חביב. לוזר אינו שחקן לא טוב אלא להיפך. שחקן שהוא לא פעם בסביבה אבל כשטורניר גדול מונח על הכף הוא פתאום קצת מתקפל. כמובן שיש ספורטאים כאלו וזה לא דבר חדש – אבל כאן מדובר במי שהיה אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה. מהמעטים שהייתי משווה למייקל ג'ורדן בשני האספקטים: עליונות טכנית על יריביו ועליונות מנטלית על יריביו.

יש כמה ספורטאים שעומדים במדרגה הג'ורדנית באחד האספקטים – מנטלית אני יכול לחשוב על מונטנה, על נדאל, על בירד. טכנית אני יכול לחשוב על שנים מסויימות של פדרר, על גרצקי, על רייס (והוא גם לא היה רחוק מנטלית). אבל הצירוף של שניהם מעטים: מראדונה רק שלתקופה קצרה יחסית והוא לקה בתחום הג'ורדני שנקרא לו שכל. אבל טייגר וודס בהחלט היה שם. והנה העניין המנטלי התנדף כלא היה.

וכל הנושא הזה עלה אצלי כי קראתי לא מזמן באיזה מגזין עם אוריינטציה עסקית שטייגר וודס הוא אדם חדש וחיובי ומסביר פנים וגם על עניין חיי הזוגיות הוא השתלט עם לינדזי וון – למרות שזה מצחיק אותי שעדיין יש אנשים שהם חושבים שהם יודעים משהו על החיים של הסופרסטארים. ומה שמרשים אותי בכל העניין הוא שלינדזי וון היא באמת אדם חסר פחד.

ולא מפתיע אותי שזה הופיע במין מגזין עם אוריינטציה עיסקית (אני באמת לא זוכר איזה, זה היה בסל הזה של המגזינים ליד האזורים של צוות השירות בטיסה) כי העולם העסקי תמיד מחפש מוסר השכל בספורט. מכאן אגב החלו הצרות התדמיתיות של וודס: בנו עליו תילי תילים של תאוריות להסביר את הצלחתו. שהוא איש משפחה, ושהושקע הרבה בחינוך שלו והוא עובד קשה, כשהמציאות הייתה אחרת: הוא היה מניאק באגו טריפ שדרס כל דבר בדרך שלו. ועכשיו כשהוא עוזר לזקנות לעבור את הכביש ומודאג כל הזמן מהשאלה של איך הוא מתייחס ליריביו – הוא מפסיד. משחק טוב ומפסיד.

אנרגיות מנצחות בספורט הן לא פעם אנרגיות שליליות ובהחלט יש סיכוי שספורטאי נתן הופעה גדולה כי רצה קצת כסף כי בעיר בה התקיימה התחרות יש בית זונות מצוין ולא רק כי “הוא במיוחד אוהב את הקהל בתחרות הזו”. יתרה מזאת – אפילו בספורט קבוצתי שלכאורה יותר מושתת על חברות ורוח צוות זה אפשרית – ופיל ג'קסון היה אומן בתיעול השנאה בין חלק מכוכביו (שאק-קובי, רודמן-פיפן) לטובת הקבוצה.

אני אסיים עם מסר של תקווה!

התגובה הטבעית שלי לכל הפרשיות האחרונות שקשורות בספורט על סמים וכשלים מוסריים אחרים היא קריאה בספר ישעיהו, שם בפרק א פסוק כ”א נאמר: “איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". ואומר לעצמי צדק הנביא ובאמת זונות בני זונות כולם. מסוממים ולא נאמנים למועדון ולאישה החוקית ואולי גם מוכרים את הspread. והיציעים גזענים.

אבל אז עלתה בי מחשבה: אולי ההתמוטטות המוסרית של הספורט תגרש את הקואופרטיבים. הקואופרטיבים של הכסף ואפילו את אלו של המעשים הטובים כמו יוניצף. פשוט יניחו לנו. יבינו שספורט זה משהו שעדיף לא להתקרב אליו. שרק צרות יש לנו מזה. שספורט זה לא לבני תרבות.
ואז כל הפירמידה הכלכלית של הספורט תתמוטט והכל יהיה עממי וזול יותר. ולבנאדם המעוצבן מהפסד הכלבים שלובשים את חולצת קבוצת הכדורגל יישאר קצת כסף לוודקה ולביקור במועדון החשפנות הקרוב.

59 Comments

יורם אהרוני 23 ביולי 2013

בשיעורי התנ"ך בתיכון, לפני יותר מ-40 שנה, לא התעמקנו בנושא השיעור, אך מאחר שממילא היו מונחים לפנינו ספרי התנ"ך על השולחן, קראנו את הפרקים המעניינים שמן הסתם לא היו כלולים בתוכניות הלימוד. הפרק החביב עלינו היה כמובן יחזקאל כ"ג. אתה יכול להוציא משם ציטוטים טובים יותר כמו: כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי נֹתְנָךְ בְּיַד אֲשֶׁר שָׂנֵאת בְּיַד אֲשֶׁר-נָקְעָה נַפְשֵׁךְ מֵהֶם. וְעָשׂוּ אוֹתָךְ בְּשִׂנְאָה וְלָקְחוּ כָּל-יְגִיעֵךְ וַעֲזָבוּךְ עֵירֹם וְעֶרְיָה וְנִגְלָה עֶרְוַת זְנוּנַיִךְ וְזִמָּתֵךְ וְתַזְנוּתָיִךְ. עָשֹׂה אֵלֶּה לָךְ בִּזְנוֹתֵךְ אַחֲרֵי גוֹיִם עַל אֲשֶׁר-נִטְמֵאת בְּגִלּוּלֵיהֶם

דורפן 23 ביולי 2013

אני אגיד לך משהו על ספר יחזקאל. אפשר היה לכתוב אותו רק בתקופה בה לא היה שר חינוך מהמפלגות הדתיות

אסף THE KOP 23 ביולי 2013

אני מעדיף את:

וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ–כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.וּמִתּוֹכָהּ–דְּמוּת, אַרְבַּע חַיּוֹת; וְזֶה, מַרְאֵיהֶן–דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה.וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם.וְרַגְלֵיהֶם, רֶגֶל יְשָׁרָה; וְכַף רַגְלֵיהֶם, כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, וְנֹצְצִים, כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל. ידו (וִידֵי) אָדָם, מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם, עַל, אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם; וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם, לְאַרְבַּעְתָּם. חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ, כַּנְפֵיהֶם: לֹא-יִסַּבּוּ בְלֶכְתָּן, אִישׁ אֶל-עֵבֶר פָּנָיו יֵלֵכוּ. וּדְמוּת פְּנֵיהֶם, פְּנֵי אָדָם, וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל-הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם, וּפְנֵי-שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן; וּפְנֵי-נֶשֶׁר, לְאַרְבַּעְתָּן. וּפְנֵיהֶם, וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמָעְלָה: לְאִישׁ, שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ, וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת, אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה. וְאִישׁ אֶל-עֵבֶר פָּנָיו, יֵלֵכוּ: אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן. וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי-אֵשׁ, בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים–הִיא, מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת; וְנֹגַהּ לָאֵשׁ, וּמִן-הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק. וְהַחַיּוֹת, רָצוֹא וָשׁוֹב, כְּמַרְאֵה, הַבָּזָק. וָאֵרֶא, הַחַיּוֹת; וְהִנֵּה אוֹפַן אֶחָד בָּאָרֶץ אֵצֶל הַחַיּוֹת, לְאַרְבַּעַת פָּנָיו. מַרְאֵה הָאוֹפַנִּים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעֵין תַּרְשִׁישׁ, וּדְמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן; וּמַרְאֵיהֶם, וּמַעֲשֵׂיהֶם, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאוֹפַן, בְּתוֹךְ הָאוֹפָן. עַל-אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן, בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ: לֹא יִסַּבּוּ, בְּלֶכְתָּן. וְגַבֵּיהֶן–וְגֹבַהּ לָהֶם, וְיִרְאָה לָהֶם; וְגַבֹּתָם, מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב–לְאַרְבַּעְתָּן. וּבְלֶכֶת, הַחַיּוֹת, יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים, אֶצְלָם; וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ, יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים. עַל אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁם הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ, שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת; וְהָאוֹפַנִּים, יִנָּשְׂאוּ לְעֻמָּתָם, כִּי רוּחַ הַחַיָּה, בָּאוֹפַנִּים. בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ, וּבְעָמְדָם יַעֲמֹדוּ; וּבְהִנָּשְׂאָם מֵעַל הָאָרֶץ, יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם–כִּי רוּחַ הַחַיָּה, בָּאוֹפַנִּים. וּדְמוּת עַל-רָאשֵׁי הַחַיָּה, רָקִיעַ, כְּעֵין, הַקֶּרַח הַנּוֹרָא–נָטוּי עַל-רָאשֵׁיהֶם, מִלְמָעְלָה. וְתַחַת, הָרָקִיעַ, כַּנְפֵיהֶם יְשָׁרוֹת, אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ: לְאִישׁ, שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה, וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה, אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם. וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל-שַׁדַּי, בְּלֶכְתָּם–קוֹל הֲמֻלָּה, כְּקוֹל מַחֲנֶה; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. וַיְהִי-קוֹל–מֵעַל, לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם; בְּעָמְדָם, תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. וּמִמַּעַל, לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם, כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר, דְּמוּת כִּסֵּא; וְעַל, דְּמוּת הַכִּסֵּא, דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו, מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמָעְלָה; וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו, וּלְמַטָּה, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב–הוּא, מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה; וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי, וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.

נחשון שוחט 23 ביולי 2013

מותר להוסיף לרשימה את גברסלאסי? ההסבר למה הוא Jordanesque – http://debuzzer.sport5.co.il/shohat/2013/05/01/%D7%97%D7%95%D7%92%D7%92%D7%99%D7%9D-40-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%9D/

לגבי התאגידים, הם ממהרים לברוח ולהתנער כשספורטאי נופל אבל זה לא אומר דבר לגבי המדיניות שלהם כל זמן שהספורטאים לא מופללים.
סתם שאלה מעניינת –
http://www.letsrun.com/2012/block-0701.php

שחר דמרי 23 ביולי 2013

יש לי בעוד שעה מבחן באתיקה. ניטשה, מיל, קאנט ואריטסו, ואיכשהו זה מתחבר לי לא רע.

תומאס נוימן 23 ביולי 2013

גרצקי, משך תקופה של כ-5 שנים, היה עילוי טכני-מנטלי ברמה הג'ורדנית ואף יותר מכך.

אין ספק שטייגר איבד קצת מתכונת ה-"בן-זונה" או "חרא בן-אדם" שלפעמים כל כך חשובה בספורט והיא נמצאת כמעט תמיד (במינון כזה או אחר) אצל הווינרים הגדולים ביותר. קראתי היום ציטוט של שמלוק (בטור של פיני גרשון) שמתאים לסיטואציה:

"תביא חרא שיביא לי אליפות אירופה ולא בחור טוב שיביא אותי למקום שני"

matipool 23 ביולי 2013

תומאס – יש כשל לוגי במשפט הפתיחה שלך .
לא יכול להיות עילוי טכני – מנטלי ברמה יותר גבוהה מהרמה הג'ורדנית .

תומאס נוימן 23 ביולי 2013

נכון!

אריאל גרייזס 23 ביולי 2013

נראה לי אתה אופטימי מדי.
דרך אגב, לגבי טייגר – הוא אף פעם לא היה "ווינר" במובן שבו אנחנו אוהבים להסתכל על מייקל ג'ורדן, למשל. הדוגמא הכי בולטת היא שהוא מעולם לא ניצח מייג'ור כאשר הוא הגיע ליום האחרון בפיגור. כלומר, הוא קלוזר מצוין – כשהוא מוביל הוא מנצח, אבל הוא לא ווינר במובן של לקחת את הזריקה האחרונה כשהוא בפיגור ולקלוע אותה.
במובן הזה, הוא לא השתנה. אם אני זוכר נכון, בכל המייג'ורס האחרונים שבהם הוא השתתף והגיע קרוב (כולל זה שבבריטניה השבוע) הוא התחיל את היום האחרון בפיגור, גם אם לא גדול.
חוץ מזה, הסיפור הגדול מיום ראשון הוא בכלל לא וודס אלא פיל מיקלסון. אני לא חסיד גדול של גולף, לא בטוח אם זה בכלל יכול להחשב לספורט, אבל מה שמיקלסון עשה שם זה פשוט מטורף. זה מסלול שרק מתחרה אחד הצליח לסיים אותו אנדר פאר ביום ראשון – ומיקלסון עשה את זה במינוס חמש! זה כמו לקלוע איזה 40 נקודות ברבע האחרון של משחק מכריע כדי לחזור מפיגור שלושים

דורפן 23 ביולי 2013

אריאל – אתה נצמד לסטטיסטיקה שהיא לא כל הסיפור. נכון – תמיד הוביל או חלק יתרון ביום השלישי – אבל היום מקרים שבמהלך היום הרביעי ירד לפיגור והתאושש. ויש כמה חבטות ממש היסטוריות שלו כשמייג'ור על השולחן. חוץ מזה יש גם לא-מייג'ורים. הסטטיסטיקה שאתה מציין היא אנומליה מהסוג של "מייקל ג'ורדן עם ממוצע פחות טוב מלברון במשחק שביעי". נכון – אף אחד לא הביא גמר נגדו אפילו למשחק שביעי.

אריאל גרייזס 23 ביולי 2013

היא לא כל הסיפור אבל היא כן חלק ממנו. מייג'ורים זה מה שחשוב, הסטטיסטיקה הזאת מקבילה לא למשחק 7 אלא לשחקן שנחנק תמיד בפלייאוף כשהוא בפיגור. לא אומר שטייגר לא היה שחקן גדול אבל מה לעשות, תמיד היו לו חסרונות והם עדיין קיימים, וזה בלי קשר לחיי המשפחה שלו שהם באמת חסרי רלוונטיות בכל מידה

ניצן פלד 23 ביולי 2013

אריאל,

זה שהיום מקובל להזכיר את העובדה שטייגר מעולם לא ניצח מייג'ור כשהוא בפיגור אחרי 54 גומות זה באמת חסר משמעות.

א' – כי הוא ניצח פאקינג 14 מייג'ורים בתקופה קצרה יחסית. שזה בלתי נתפס. ולא, בזמן ההוא לא היו לו חסרונות ממשיים. ואין שום דרך שאפשר להוציא נתון מתוך התקופה הזו שיעזור לצייר אותה כמשהו שיכול היה להיות ענק-מושלם-מדהים-נדיר יותר. אין.

ב' -טייגר הוביל כל כך הרבה פעמים אחרי 54 גומות, שזה מה שלא הגיוני ומטורף כאן. לא העובדה שמעולם לא ניצח מייג'ור כשפיגר אחרי 54 גומות.

ג' – יש בנתון הזה כדי לרמוז על בעיה מנטלית כלשהי אצל וודס. כמו שאתה לקחת את זה (רחוק מדי) וניסית לקשור לזה תיאורים כמו "לא מנצח משחק בזריקה האחרונה כשהוא בפיגור). וכל ניסיון לרמוז על בעיה מנטלית כלשהי אצל וודס באותן שנים מטורפות של זכיות במייג'ורים הוא משול לניסיון לומר שלג'ורדן הייתה איזושהי בעיה מנטלית בגמרים. במלה אחת: הזוי. בכמה מלים יותר: מגוחך, לחלוטין חסר קשר למציאות. העליונות המנטלית של וודס באותן שנות זכיות במייג'ורים הייתה – אולי יותר מהעליונות הטכנית שלו – הייתה אחד הדברים הכי מדהימים בתולדות הספורט באשר הוא ספורט.

**

ובלי קשר, בטח שגולף זה ספורט. זו תהיה מאוד פרובינציאלית לתהות, "האם זה ספורט". זה משחק תחרותי שקם ונופל על היכולת שלך לבצע פעולות פיזיות שדורשות מיומנות פיזית ייחודית, גם עדינות וגם כאלה שדורשות ים של עוצמה ודיוק.

אז הפעולה הפיזית שעומדת בבסיס המשחק הזה לא גורמת לשחקנים להזיע כמו חמורים אחרי 5 דקות. אבל זה ממש לא הקריטריןו לאם משהו הוא ספורט או לא.

גיל 23 ביולי 2013

אריאל, ההבדל הוא שגולף צריך לשחק עד הסוף. גם אם משחקים קצת יותר שמרני עדיין צריך לתת חבטות טובות וכמו שדורפן אמר, נקודת הזמן אחרי 36 או 54 גומות היא קצת שרירותית. היו נקודות זמן ביומיים האחרונים של מייג'ורס שהוא היה צריך לתת חבטות קלאץ' ועשה אותם. המייג'ור האחרון שזכה והלך לפלייאוף הוא הכניס חבטה לא פשוטה בגומה האחרונה כדי שיהיה פלייאוף. אבל זה באמת לא קיים היום והוא מפספס יותר מדי פאטים פשוטים ביומיים האחרונים.

עומרי 23 ביולי 2013

מי זה רייס?

ארז (דא יונג) 23 ביולי 2013

נהג המירוצים הראשון בהיסטוריה. על שמו נקראים המירוצים – רייס

וברצינות:
http://en.wikipedia.org/wiki/Jerry_Rice

בני תבורי 23 ביולי 2013

עומרי,
אני מתחנן בפניך, בבלוג של דורפן לעולם אל תשאל מי זה רייס. ולא מי זה קיפרניק.

עומרי 23 ביולי 2013

כמובן שאני יודע מי זה ג'רי רייס, צדקתו תעמוד לנו וכו'…

פשוט 'רייס' לא אוטומטית מתקשר אליו כמו נניח 'גרצקי', לכן לא נצנץ אצלי ונאלצתי לשאול.

עורב סגול 23 ביולי 2013

שאלתי את גיל שלי לאיזה מאנינג הוא מתכוון

martzianno 23 ביולי 2013

ברור, כי תאגידים תמיד מתרחקים משערוריות ובוודאי מפרובוקציה.
זה מביא פרסום ותאגידים לא חפצים בפירסום.
מוסר זה ערך עליון לתאגידים. נר לרגליהם ממש (במובן זה שהם דורכים עליו מדי שעה).

ניצן פלד 23 ביולי 2013

מרציאנו, אל תבלבל

סקנדלים זה טוב – כשהם מגיעים כאנומליה ומתוך נורמה של ערכים חיוביים.

אם נורמה של בלגאנים וסקנדלים היה מה שמושך מפרסמים היו הרבה יותר שלטי פרסום בבתי בושת, "כספומטים" בלוד ובכדורגל הישראלי.

מתי 23 ביולי 2013

כן, אבל תמיד יהיה גם ספורט איכותי שמושך מיליונים במקביל לסקנדלים האלה. ותמיד יהיו ספורטאים שנראים כמו גיבורי על. למה שהספונסרים יוותרו על כל זה בגלל פרשית מין?

ניצן פלד 23 ביולי 2013

אתה בדיוק צודק. הם לא. הרעיון שהועלה בפוסט הוא מה יהיה אם כל הספורט יהיה רק שערוריות וסקנדלים.

אלעד 23 ביולי 2013

יש לי הערה קטנה, שאני חושב שהיא רלבנטית, לגבי ההשוואה בין ג'ורדן לספורטאים מענפים של בודדים.
כשג'ורדן עולה על המגרש סביר להניח שרוב הקבוצה מולו תעשה במכנסיים. יכול להיות שיהיה מולו איזה איץ (ג'ון סטארקס כזה) שלא יוריד את האף, אבל עדיין כקבוצה הקבוצות ששיחקו מול ג'ורדן נמסו מנטלית ברגעים החשובים.
בספורט של בודדים, אם אתה פוגש ביחיד שלא נופל ממך מנטלית, זה ממוסס את היתרון שלך. כך למשל פדרר כושל פעם אחר פעם מול נדאל, בעוד שמול רוב התחרות האחרת הוא מתמודד יפה.

ניצן פלד 23 ביולי 2013

אלעד, אתה מתכוון שג'ורדן שיחק מול לוזרים, או שהעליונות המנטלית שלו היא שגרמה להם להתקפל?

בכלמקרה, אתה ממש מתקרב כאן לאחת הנקודות הכי חשובות בקריירה של טייגר (לפחות בתקופה הפסיכית בה לא הפסיק לזכות במייג'ורים):

העליונות המנטלית שלו על פני יריביו הייתה מצמיתה, וחלק מרכזי ממנה היה העובדה שהיריבים שלו היו נמסים רק מהמחשבה שהם קרובים אליו, או שהוא קרוב אליו, או שהוא חובט בצד השני של הגבעה.

את זה הוא איבד. וסיכוי נמוך שהוא ישחזר את זה.

אלעד 23 ביולי 2013

אני אומר שהעליונות המנטלית שלו קיפלה אותם. וזלגה לחבריו לקבוצה. ואז גם אם היה מישהו מאוד קשוח בקבוצה השנייה, לא היה לו סיכוי. בספורט יחידני לפעמים אתה פוגש מישהו שאתה לא עליון מנטלית לעומתו. ואז אתה בבעיה.

יריב 23 ביולי 2013

החלק שאתה מתאר הוא לא תכונה שלו, הוא תכונה של היריבים שלו. כלומר, המוניטין שלך הוא מה שאחרים חושבים עליך, זה לא קשור רק לתכונות שלך. נראה סביר (אם כי אני לא מבין כלום בגולף) שטייגר איבד את זה והוא לא יוכל לשחזר את זה, אבל זה צריך להבהיר במידה רבה דווקא את העובדה שההצלחה של שחקן, אפילו מה שנראה כדברים שתלויים בו, הם לא בהכרח כאלו. עם חלק מרכזי ב"עליונות המנטלית" שלך היא בכלל לא תכונה שלך, אלא היחס שבו הסביבה מתייחסת אליך, צריך לחשוב שוב על המונח הזה.

גיל 23 ביולי 2013

זו נקודה שלא ממש רלוונטית ומגזימים בחשיבות שלה. בשיאו, טייגר שיחק גולף מעולם אחר. גם היום רואים את זה לפעמים אם כי לא באותה עקביות שהייתה בעבר. אם הוא יחזור לשחק גולף ברמות הללו, אפילו אם "רק" יתן 4 ימים טובים במייג'ור כמו שעשה ביומיים הראשונים באופן, אז מה אחרים חושבים עליהם ואיך הם מתנהגים יהיה לא רלוונטי.

matipool 23 ביולי 2013

אני לא חושב שמראדונה מתקרב בכלל בצד המנטלי לג'ורדן . אני מניח שהתייחסת לפיק של הקריירה שלו במקסיקו 86' ששם הוא באמת היה ג'ורדני ( מינוס יד האלוהים ) .
אפשר להוסיף אולי את מג'יק ג'ונסון כאחד שמתקרב לג'ורדן בקומבינציה .

דורפן 23 ביולי 2013

מראדונה זה בשנים 86-89

matipool 23 ביולי 2013

תראה מה זה – בדיוק על השירות הסדיר שלי .
מכיוון שלא היו אז סמארטפונים / טאבלטים / מחשבים / 120 ערוצים בטלוויזיה והתקשורת היחידה עם הבית או החברה הייתה בטלפון קווי עם חוט מאריך מהסמב"ציה שעה לפני כניסת שבת כשכל הפלוגה מחכה בתור , אז לא קיבלתי דיווח מלא עליו ולך תסמוך על זה שיגיעו כל יום עיתונים לפלוגות בשטח .
מזל שאת המונדיאל הספקתי לראות עוד לפני הגיוס אבל ע"ח הבגרויות .

קורא אדוק 23 ביולי 2013

מעולה כרגיל

גלן 23 ביולי 2013

דיברתי עם סרגיו גרסיה והחלטנו פה אחד ש'חביב' וטייגר וודס לא מסתדרים. כל שאר הטקסט עבר אישור. ראיתי את האינסידנט האחרון בינהם איזה 5 פעמים. חרא נשאר חרא. רק תגית הלוזר הוספה.

תומאס נוימן 23 ביולי 2013

הוא עדיין חרא כלפי גולפאים אחרים. כלפי שאר העולם, ובעיקר כלפי נשים, הוא יותר "נייס"

גיל 23 ביולי 2013

אתה מתכוון לומר שאתה לוקח את הצד של גרסיה האפס, זה שלא מסוגל להתקרב לזכייה במייג'ורס ונותן הערות גזעניות?

אריק החדש 23 ביולי 2013

רונן איזה טור!!!
מה היה לנו?
זונות.
בני זונות .
אחד נביא אקטואלי שמתאר מצב אמיתי אז והיום.
כוכבי כדורגל כדורסל טניס וגם גולף.
וודקה כלבים ומעודון חשפניות .
פתאום התחבר לי מצוין לקטע המנטלי של מראדונה.
קצת היה חסר לי ברשימה היצוג הנשי בתחום הספורט
לא יודע למה אבל האחיות החביבות סרינה וונוס דווקא
התאימו לי בצד המנטלי והכשרון.
צחקתי והחכמתי.
תודה .
נ.ב
מה יהיה עם רוני

ארז 23 ביולי 2013

"עליונות טכנית על יריביו ועליונות מנטלית על יריביו".
חובטים זה בעיקר טכניקה. משלחים יותר קל, שיין וורן.

חובטים. ויו ריצ'ארדס היה מנטלית הטוב בהיסטוריה, ורהול דרוויד לא סתם קיבל את התואר "הקיר". אבל טכנית הם פחות טובים מנגיד טנדולקר, או לארה.

מישהו שהוא גם עילוי טכני וגם מנטלית טוב מאחרים זה יותר בכיוון של קווין פיטרסון, או אולי וו"ס לקסמן, שהם פחות "נחשבים" מהארבעה האלה. אולי דווקא הכוונה למישהו כמו מייקל ווהן שהיתה לו טכניקה שגורמת לגברים בעניבות צהובות אדומות להזיל דמעות, וגם היה קפטן מעולה, או שיין ואו האוסטרלי. וכמובן בראדמן, שעמד מול הטילים הבאליסטיים של לארווד ולא מצמץ.

אבל אם אני ממש חייב לבחור, אז ג'פרי בויקוט, טכניקה של אנגלי שכל חייו למדו אותו שמותר האדם על הבהמה זה היכולת שלו לנתב כדור אדום קטן בעזרת מחבט, ועם זאת היה מוכן להקריב הכל על מנת לא להפסל, שזו היכולת המנטלית של החובט לנצל את הטכניקה, הידע והנסיון שלו כחובט כדי להמנע ממגע עם הכדור, או לבלום אותו.

דורפן 23 ביולי 2013

רק ויו ריצ'רדס שייך להגדרה הזו מנטלית. זו לא מנטליות חזקה – מנטליות חזקה הייתה גם לגארי נוויל – אלא מנטליות שמפרקת את היריב לגורמים.

ברדמן בוודאי – אבל לא ראיתי אותו. התמקדתי בתקופתנו.

ארז 23 ביולי 2013

הבנתי אותך. אז ככל הנראה ריצ'ארדס הוא היחיד שנמצא פה, והטכניקה שלו לא היתה ברמה "ג'ורדנית" בהקבלה לקריקט.
קווין פיטרסון אולי יכול להיות המקבילה האמיתית של ג'ורדן, אבל הוא לא מפרק יריבות בעצם עלייתו למגרש, כמו סיר ויו, אלא רק אחרי שהוא מאפס כוונות, בערך מהריצה ה40+. כשהוא מאופס, הוא השלמות הטכנית והמנטלית שאתה מדבר עליה

ארז 23 ביולי 2013

ספיקינג אוף לא ראיתי, מסתבר שאני עושה עוול לסיר ויו, שאצלי נתפס כשחקן בסגנון בותהאם או איאן צ'אפל, אחד שהטכניקה שלו נועדה להתמודד עם העובדה שרוב הכדורים שהוא היה רואה היו באונסרים, שזה שונה לחלוטין ממה שאפשר להגיד על "טכניקה טובה". למשל סיהוואג היה בדיוק כזה, מפרק התקפות מעצם עלייתו למגרש, הפחד מלחטוף ממנו רביעיות ושישיות היה כזה שהיריבים היו עולים בהרגשה של פיגור. אבל טכניקה? לא היתה לו בשיט.

אז אני הנחתי שריצ'רדס היה אותו דבר אבל רק עם המחבט הרבה יותר גבוה באוויר כי הכדורים ריחפו בערך שמה באותה תקופה. מסתבר שטעיתי. אחרי חפירה קצרה, הינה תיאור של גארי פאלמר, שהוא שחקן עבר של סאמרסט ומאמן חובטים:

The Great West Indian batsman had the perfect technique and was probably the most destructive batsman the world has ever seen. He was well balanced, well aligned and on completion of shot his finished positions were excellent. When he wanted to improvise there was nobody better at doing this than Sir Vivian Richards.

He attached his individual flare on to a sound basic technique. Even when he hit a straight ball through mid –wicket; he did it by swinging the bat in a straight line towards the ball with a high leading elbow. All he did was to close the face on impact with the ball which is a low risk shot.

Viv had the perfect defence and was the master of milking the bowling with minimum risk of getting out. Viv always looked comfortable and in total control when he was batting.

Viv batted at no 3 and played in an era abundant with world-class fast bowlers and had the ultimate technique to deal with them. The better the bowler the better the batting technique needs to become to combat the bowler. Viv had that technique and minimised the bowler’s options of getting him out or tying him down.

He made batting look easy because he was biomechanically sound.

עומרי 23 ביולי 2013

אגב, בירד ביקש למסור את תודתו על ההכרה במנטליות הג'ורדנית שלו אבל 3 MVP רצופים, עם 2 אליפויות בתווך ועונה רביעית לאחר מכן שעלתה על שלוש אלו שבאו לפניה מדגימה שגם מבחינת דומיננטיות ביכולת לא היה חסר לו.

דורפן 23 ביולי 2013

הוא עוד כדורסלן שנופל רק במבחן הבלתי אפשרי – השוואה למייקל ג'ורדן.

אין מה לעשות.

עומרי 23 ביולי 2013

האמת, כשאני חושב על זה, לברון כרגע ארבעה מחמישה MVP אחרונים ושתי אליפויות בתווך.

עומרי 23 ביולי 2013

אתה יודע מי התקרב לג'ורדן בעליונות הטכנית? קארים.

https://www.facebook.com/photo.php?v=615106251853384

משיח 23 ביולי 2013

אחלה לינק

מתי 23 ביולי 2013

מייקל ג'ורדן היה עומד בהשוואה למייקל ג'ורדן?

ארז 23 ביולי 2013

אנחנו מדברים על טכניקה, ולבירד היו פגמים טכניים, מה לעשות. החלקים האחרים במשחק שלו פיצו על הפגמים, אבל עדיין, לא היתה לו שלמות טכנית כמו לג'ורדן.

סימנטוב 23 ביולי 2013

מה קרה שכתבת יותר מ113 מילים? היה קשה? :)
כרגיל מעולה ומעורר מחשבה

תוהה בדרכים 23 ביולי 2013

השאלה היא האם שחקן גולף, נהג מרוצים או שחמטאי, בכלל יכול להיחשב בשורה אחת עם גדולי הספורטאים, מתוקף הספורט שבו הוא משחק.

אני יודע שזה קיצוני, אבל יש את היפני ההוא שממש פנומן בתחרותיות אכילת נקניקיה בלחמנייה. האם גם הוא ספורטאי גדול?

דוגמה קיצונית מאד ומוגזמת בכוונה אבל הפואנטה היא ש(לדעתי) אתה לא יכול להיחשב לספורטאי על כאשר המרכיב הפיזי בספורט שלך הוא כל כך שולי או לחילופין כאשר המכונה שבה אתה נוהג מהווה משתנה כל כך משמעותי.

זה לא ששח הוא פחות חשוב או קשה בדרכו מענפי כדור, הןא פשוט פחות ספורט.

דורפן 23 ביולי 2013

אפשר להגיד בדיוק ההיפך. מה הבעיה להיות הסנטר הכי טוב בהיסטוריה. רק 0.001 אחוז מהאוכלוסיה בגכלל בגובה הרלוונטי. בגולף ובפוקר הפירמידה הרבה יותר רחבה. בשחמט דווקא לא כי אני משער שצריך איי קיו מסויים – שזו גם תכונה גופנית נדירה.

תוהה בדרכים 23 ביולי 2013

אבל זאת הנקודה- זה לא ענין של קושי. הרי אפשר לטעון שלזכות בפרס נובל בכימיה זה לא פחות קשה מזכות בבלון דאור, אבל זה עדיין לא הופך את הזוכה לספורטאי.

לעניות דעתי בספורט זה צריך להיות מרכיב משמעותי של מאמץ פיזי, כאשר הכלי המרכזיים שלך הם הגוף והנפש. לדעתי זה קצת פוסל ענפים שבהם אין מרכיב משמעותי של מאמץ פיזי או לחילופין שימוש במכונית.

במידה ומישהו נולד עם יתרון פיזי מובנה ומשמעותי (בולט, שאקיל, לברון) זה חלק מהעניין.

דניאל 23 ביולי 2013

תוהה בדרכים-אני לא רוצה להתייחס לגבי גולף כי אני באמת לא מבין שום דבר בנושא, כצופה מהצד זה באמת נראה "פחות ספורט". למרות שספורט לא חייב להיות מורכב רק ממאמץ פיזי. אבל לגבי נהג מירוצים אין כאן שאלה בכלל, זה ספורט ואפשר לראות את זה גם בקטע הפיזי וגם בקטע המנטלי. פורמולה אחת למשל-לשבת שעתיים בתוך מכונית צפופה לבוש בחליפה מחניקה וקסדה, כשאתה נוהג במהירות ממוצעת של מעל 200 קמ"ש, תחשוב כמה כוחות ג'י פועלים על הנהג בעת סיבוב, זה חתיכת מאמץ פיזי (ומנטלי). ואיפה כל האימונים בסופ"ש לפני המירוץ, ואני בטוח שהם עובדים גם לא מעט במכון כושר

תוהה בדרכים 23 ביולי 2013

הבעיה עם מרוצי מכוניות היא לדעתי בכך שרמת המכונית היא משתנה לא פחות משמעותי בסיכויי ההצלחה, מאשר יכולתו של הנהג. זו תחרות של יצרנים לא פחות מנהגים.

גל דגון 24 ביולי 2013

היפני ההוא שאם אינני טועה כבר לא בראש הפירמידה, והוחלף על ידי פנומן אמריקאי – הוא פנומן פיזי ומנטלי. תחרות אכילת נקניקיות היא דוגמה רעה, פשוט כי בשביל להגיע לרמה הזו נדרשים אימונים יומיומיים מפרכים.

בוא נלך על דוגמה קיצונית אחרת – סטארקרפט. בקוריאה מדובר בספורט תחרותי לכל דבר, עם כסף גדול וספונסרים.

המתחרים ברמות הגבוהות ביותר גם הם יחידי סגולה פיזיים – הם מסוגלים לבצע מאות פעולות מדוייקות ותכליתיות בדקה. וגם זו תכונה שמפתחים באימונים, כי זה ההבדל בין ניצחון להפסד במשחק שבו כל האסטרטגיות הלא יעילות נופו מזמן ונשארו רק הבדלים טכניים בין שחקנים.

אז אתה מבדיל בעצם באופן שרירותי לחלוטין בין אתלטיות וסיבולת לתכונות פיזיות אחרות סתם כי זה מתאים לך. וויצ'יץ' היה שחקן כדורסל פחות טוב מבאסטון או ספורטאי נחות ממנו פשוט כי היה פחות אתלטי? ברור שלא.

תשתחרר מההגדרות הסובייקטיביות הללו, הן נטולות היגיון. אתה לא חייב לאהוב ענפי ספורט כמו אכילת נקניקיות, אבל הטענות שלא מדובר בספורט נשענות על כרעי תרנגולת מבחינה לוגית.

ההסתייגות שלך ממרוצי מכוניות היא משהו טיפה שונה אבל כמו שיש הבדלים בין מתקן אימונים אחד למשנהו, כך יש הבדל בין מכונית אחת לאחרת. זה אולי ענף ספורט קצת פחות "טהור" אבל זה עדיין ספורט.

ניינר 23 ביולי 2013

רונן, השם מג'יק ג'ונסון חסר לי ברשימת הספורטאים הדגולים בפוסט. קרוב מאד לג'ורדן בשני האספקטים

דורפן 23 ביולי 2013

השמות נבחרו בקפידה על ידי ועדה בלתי תלויה והמועד לערעורים תם.

ניינר 23 ביולי 2013

אני מברך כל ועדה שהיא אנטי לייקרס

יובל (אחר) 27 ביולי 2013

ובכל זאת, הייתי מציע כמועמד את קופאקס (למרות קריירה קצרה מדי).

גיל 23 ביולי 2013

אני מסכים עם רוב מה שאתה אומר על וודס, אם כי קצת מסתייג ממה שאמרת על זה שהוא משחק טוב ומפסיד. הוא זכה השנה ב4 טורנירים, יותר מכל אחד אחר ושיחק גולף מצוין בטורנירים הללו. במייג'ורס, הוא משחק טוב יומיים ראשונים ואחרי זה משחק בינוני ומטה. אם היה שומר על עקביות לאורך ארבעה ימים הוא היה כנראה זוכה בלפחות מייג'ור אחד השנה כך שאי אפשר לומר שהוא משחק כל כך טוב במייג'ורס. הוא גם משקר לעצמו כשהוא אומר שהוא מרוצה מההופעה שלו, אבל יותר הגיוני שהוא אומר את זה רק לתקשורת ויודע באמת שהוא צריך להשתפר (אפשר לראות את זה בתיסכולים שלו אחרי חבטות גרועות).

אני חושב שבהקשר שלו יש חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הרעות הן שהוא כמובן לא זכה במייג'ור כבר 5 שנים. גרוע מזה, השנים האחרונות הן שיא בתחרותיות בגולף. 18 מ20 המייג'ורס האחרונים ניצחו שחקנים שונים (רק מיקלסון ומקלרוי זכו פעמיים). העומק של התחרות וגם חוסר הפחד ממנו הופכים כל זכייה במייג'ור לקשה. מהבחינה הזו, אם נתעלם מההיסטוריה שלו, הוא שחקן בקליבר של מייג'ור שצריך לנצח את אחד הבאים.

החדשות הטובות יותר הן שהבעיות שלו הן בעיקר מנטליות. הוא ניצח מייג'ורס אחרי שהוביל בסיבובים השלישי והרביעי ומעולם לא ניצח בקאמבק. זה קשור לדומיננטיות שלו שהוא פשוט היה כזה מעולה, אבל יתכן שזה גם משפיע על המשחק שלו. כמו שאמרו אתמול, כשהוא הוביל במייג'ורס הוא היה צריך בעיקר לשחק הגנתי ולא לעשות טעויות (כאלו שמיקלסון נוהג לפעמים לעשות) ופשוט לתת לשחקנים סביבו לקרוס אחד אחרי השני (אפקט טייגר). עכשיו הוא צריך להעז יותר ולשחק התקפי. למעשה, אני ממש לא בטוח בזה כי אני חושב שאם היה עושה אפילו פאר פעמיים ביומיים האחרונים הוא היה קרוב מאוד לזכייה. כל זה אומר שהוא צריך לשנות משהו במנטליות שלו.

עוד דבר שפועל לטובתו ושלא כל כך היה קיים בתקופת ניקלאוס זה שהוא כנראה יוכל לשחק גולף תחרותי לפחות עוד עשור. אם מיקלסון ואחרים מנצחים הרבה לתוך גיל ה40, הוא שהוא פריק של כושר יוכל בקלות להיות תחרותי עוד זמן רב. כך שמבחינת לחץ להשיג את ניקלאוס יש לו עוד לא מעט טורנירים לשחק.

בסך הכל הוא צריך להיות מרוצה. תראה איפה הוא בהשוואה למקלרוי שפשוט מתרסק. זה רק מראה כמה החזרה למקום 1 בעולם ולרמה שהוא מציג היא לא טריוואלית, גם לא לשחקן כמו טייגר.

צור שפי 25 ביולי 2013

אני אף פעם לא קורא מגזינים של מטוסים, מזל שאתה כן.

Comments closed