הייתם צריכים לראות

אזהרה: אין לי מושג כמה גולים ומדליות יש לכל אלו

scirea

הפוסט הזה נכתב, לא אכחיש, כמחאה על כמויות הסטטיסטיקה שמלעיטים הקוראים בדיונים לגבי ספורטאים גדולים! הנה כמה שהיו חוויה שנצרבה לי בתודעה כזכרון חזותי. ואני חושש שאנשים לא זוכרים מספיק.

כדורסל: אנדרו טוני השוטינג גארד של פילי. הדרך בה הוא שחרר את הכדור לקליעה. כאילו עמד שניה באוויר ושחרר קשת מושלמת. אני אוסיף אליו את ויני מיקרווייב ג'ונסון.

כדורגל: רוברט פרוסינוצקי. דריבלר! אוסיף גם את גטאנו שיראה שאני חושש שאנשים רואים "שמונים הופעות כבלם של איטליה. בטח רוצח". ברשימת כדורגל בטח יהיו לי המון. כמו סוסיץ'. או כמו שנגליה הגרוזיני של נבחרת ברית המועצות. וגם דז ווקר. תתפלאו, במונדיאל 90 חלק מהכדורגל היותר טכני היה של אנגליה.

טניס: גיירמו פרז-רולדאן. חובט ארגנטיני מאד מאד אלגנטי.

פוטבול: פרימן מקניל. ראנינג של הג'טס. הזכיר לי מאד את מרכוס אלן אז.

ריצה: מרק בוייט. רץ קנייתי שהייתה לי תחושה שהוא לא נוגע באדמה.

154 Comments

אופיר 1 באוקטובר 2013

רונן, הפוסט נראה כאילו הוא נכתב באנגלית ועבר google translate לעברית. משהו שם תקוע לי.

אופיר 1 באוקטובר 2013

אוקיי, אני לוקח את מה שכתבתי בחזרה, איתך הסליחה.

גיל 1 באוקטובר 2013

נכון, אני מסכים בהחלט. ספורט צריך לראות וסטטיסטיקות לא מכסות הכל. שני שחקנים עולים לי בראש ככאלו שאם אנשים היו מסתכלים רק על הסטטיסטיקה שלהם הם לא היו מבינים מה הרעש, פיט מארביץ' ובארי סאנדרס.

שניר 1 באוקטובר 2013

כן , יש לא מעט אנשים שחושבים כמותך על הפיסטול.

גיל 1 באוקטובר 2013

והם טועים לדעתך?

ניצן פלד 1 באוקטובר 2013

זה משנה מה הוא חושב, או מה הם חושבים?
בסופו של דבר, כשיש מאסה מספיק גדולה של תארים, זה מנצח כל טיעון שכזה. בייחוד בטניס, שהוא לא ספורט קבוצתי.

גיל 1 באוקטובר 2013

לא הבנתי מה זה קשור לפיסטול פיט? גם אם מישהו לא זכה בתארים עדיין אפשר לחשוב שהוא גדול לא?

ניצן פלד 1 באוקטובר 2013

כן, אבל הפואנטה בכל הפוסט הזה היא על שימוש היתר במספרים ונתונים כביכול-יבשים על מנת להכריע מי גדול יותר. במקרה של סמפראס מול הטניסאי שהוזכר בפוסט, זה לא באמת מחזיק מים. זו הייתה הכוונה, לא?

עומרי 1 באוקטובר 2013

פיסטול פיט זה פיט מארביץ', כדורסלן משנות ה-70 שקדם לסמפראס עם הכינוי…

גיל 1 באוקטובר 2013

אני לא מדבר על סמפראס אלא על פיט מארביץ'.

גיל 1 באוקטובר 2013

ניצן כן. בטניס הישגים אישיים הם הקובעים, אם כי שחקנים כמו יאניק נואה ואנרי לקונט היו מהנים מאוד לצפייה גם בלי הרבה תארים.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

המספרים של פיסטול פיט הם אוף דה צ'ארטס. האיש הוא שיאן הנקודות במכללות בהפרש עצום מכל שחקן אחר. כן, אין תארים במקצוענים, אבל למי אכפת?

גיל 1 באוקטובר 2013

אבל אחוזי הקליעה שלו נמוכים יחסית וזה מה שאנשים טוענים כנגדו שהוא פשוט זרק הרבה.

ניצן פלד 1 באוקטובר 2013

אהההה P:

שניר 1 באוקטובר 2013

לא ראיתי אותו משחק.
אבל התחושה שלי שהם לא טועים.

בני 1 באוקטובר 2013

מה רע בסטטיסטיקות של בארי סאנדרס?

גיל 1 באוקטובר 2013

הוא לא הגיע לשום השג קבוצתי.

בני 1 באוקטובר 2013

אם נתחיל עם שחקנים גדולים בעלי סטטיסטיקה אישית טובה ללא תארים קבוצתיים נוכל לעשות רשימה גדולה למדי

austaldo 1 באוקטובר 2013

לא באשמתו. הוא לא יכל לשחק גם בהגנה ואפילו כשהוא היה על המיגרש הוא לא יכל לקרוא את המהלכים. מה היית אומר על מאמן שבמישחק הכי חשוב של העונה נותן את הכדור לאחד הרצים הכי טובים בהיסטוריה רק איזה 7-8 פעמים ומעדיף שדהקווטרבק הבינוני מינוס שלו יזרוק 55 פעמים?

גיל 2 באוקטובר 2013

ברור שזה לא באשמתו בכלל, אני פשוט אומר שאנשים עלולים לחשוב שהוא לא היה כזה גדול כי היה בקבוצה מפסידה.

שחר דמרי 1 באוקטובר 2013

סיאד חלילוביץ ורונאלדיניו.
בסדר הזה.

עומרי 1 באוקטובר 2013

איציק זוהר. גיימר.

גארי פייטון.

וילי מקגיניסט.

גיא 1 באוקטובר 2013

נדב הנפלד

דורפן 1 באוקטובר 2013

לפני שמכבי סירסה אותו. ראיתי אותו מול צרפת במשחק הכי מושלם של כדורסלן ישראלי אי פעם.

BirdWatching 1 באוקטובר 2013

צודק דורפן, אבל תן לי לדייק אותך: מחצית מושלמת.

הייתי במשחק. במחצית הוא היה עם 20-8-4-4, חט-אסיסט-ריב'- נק'.
פסיכי. הוא הגיח מקונטיקט והיה פוינט פורוורד מושלם בהתקפה, בנוסף על היותו ציר הגנתי מושלם.

כמה טוב נראה אז העתיד.

גיל 1 באוקטובר 2013

למה מכבי סירסה אותו אגב? לי נראה שהוא היה קצת פחדן כי לא אהב לזרוק. יש את הסיפור שהוא לבש כפפה מיוחדת שאיתה היה קולע בלי הכרה אבל הוא חשב שמגוחך ללבוש אותה.

udi 1 באוקטובר 2013

דניס ברגקאמפ. גאון כדורגל.

דור בלוך 2 באוקטובר 2013

הקדמת אותי, ואוסיף את דויד ז'ינולה

ניצן פלד 1 באוקטובר 2013

אנשים משתמשים במספרים בוויכוחים כי אלה – כביכול! – אובייקטיביים. זה לא טיעון רציני, "הוא טוב כי ראיתי שהוא טוב".

לכן אני חושב שכבר מזמן הדיונים האלה היו צריכים לעלות רמה ולשלב קטעי יוטיוב. זה גם היה הופך את הקריאה של הוויכוחים האלה לכיפית בהרבה :)

שחר דמרי 1 באוקטובר 2013

זאת בדיוק הבעיה, אנשים חושבים שזה אובייקטיבי אבל זה ממש לא.
אבל גם אני תומך בכמה שיותר קטעי וידאו.

פולדש 1 באוקטובר 2013

לגבי טניס אני מסוגל להבין איך קטעי וידאו ישפרו את רמת הדיון. לגבי כדורסל פחות, ולגבי כדורגל בכלל לא. כשאני רואה משחק באצטדיון/אולם התובנות שלי שונות ורחבות משמעותית מאשר דרך שידור הטלוויזיה, קל וחומר דרך קטע ערוך.

אלעד 1 באוקטובר 2013

שילוב של קטעי היילייט מיוטיוב, לא מהווה תחליף ללראות שחקן בזמן אמת, ואת התפוקה הכוללת שלו. והאמת אי אפשר להילחם בזה. אחרי עשרות שנים, מה שנשאר זה התארים והסטטיסטיקות, ואז שחקנים כמו כריס וובר הופכים לנקודה עמומה בהיסטוריה, למרות שכל מי שצפה איתי בקינגס של תחילת שנות ה-2000 יודע יותר טוב. (האמת, במקרה של וובר קטעי ההיילייטס יכולים לעזור, דוגמא לא טובה).

επτά 1 באוקטובר 2013

הדבר היחיד שקטע יוטיוב יכול לעשות בכדורגל הוא להוכיח תכונה מסויימת של שחקן. לדוגמא: להביא סרטון שבו יש מהלך ששחקן נותן ספרינט מטורף כתגובה למישהו שטוען שמדובר בשחקן איטי. מעבר לזה, בכדורגל, יוטיוב הוא אינדיקטור מהגרועים שיש.

אלעד 1 באוקטובר 2013

כדורגל פחות מעניין אותי. לעומת זאת בכדורסל, קטעי ההיי-לייט יכולים לגמרי לעוות את התמונה.

בר 1 באוקטובר 2013

כל מה שיש לי להגיד זה זה
http://www.youtube.com/watch?v=XsZkCFoqSBs

D! בארץ הקודש 1 באוקטובר 2013

מישהו הצליח לשים לב אם השדר התכוון במקרה לדניס ברקאמפ?

ירון נ. 1 באוקטובר 2013

שני דברים שמדהימים בקליפ יותר מהבעיטה של ברגקאמפ:
1. המסירה. להערכתי, מעל 50 מטרים.
2. איך שברגקאמפ עוצר אותה. הכדור נשאר בדיוק איפה שהוא רוצה אותו, לא עף ולא מתגלגל לשום מקום. ברגקאמפ היה כל כך אלגנטי במשחק שלו.

ניצן פלד 1 באוקטובר 2013

רגע רגע… לכל מי שהגיב כאן להודעה שלי…

איך זה שכולכם מסכימים שקטעי יוטיוב זו אינדיקציה… לא טובה?!

החלקתם על השכל?
באתם לעבוד עליי?

מראה עיניים זו אינדיקציה *לא* טובה?

לא הבנתי.

פספסתי משהו?
זו בטח בדיחה.

אלעד 1 באוקטובר 2013

ניצן, אני מחזיק ממך בנאדם רציני.
אתה משווה צפייה במשחק שלם, על כל העליות והמורדות, לצפייה בהיילייט של 2:35 דקות שמרכז את כל האירועים הבולטים?
האם מספיק לראות פרומו של 2 דקות במקום את הסרט של שעתיים? כבר הלכתי לסרט כי הפרומו שלו שפך אותי מצחוק. הסתבר שאלו היו 2 הדקות היחידות שהצחיקו בסרט…

אלעד 1 באוקטובר 2013

צדיקים מלאכתם נעשית…
עכשיו רק תמצא קליפ של כל הפאשלות של כרמלו ודוויין וייד, ואנשים יתחילו להצדיק את הבחירה של הפיסטונס.

גילעד 1 באוקטובר 2013

אם קטעי וידאו היו אינדיקציה, ג'יי ג'יי אוקוצ'ה היה מתחרה ראש בראש עם רונאלדיניו על תואר הכדורגלן הגדול אי-פעם.

חסון 1 באוקטובר 2013

רודריגו גולדברג הווינר הכי גדול שראיתי

יואב 1 באוקטובר 2013

אורי מלמיליאן. אלטובלי. ברונו קונטי.
מייק מיצ׳ל ז״ל. אנתוני פרקר.

שלו 1 באוקטובר 2013

אין על ברונו קונטי חוץ אולי מבני טבק… :)

עופר פרוסנר 1 באוקטובר 2013

ייז'י בז'נצ'ק, אנדרו קנדי, רוביניו כשהיה צעיר בסנטוס והאמת שהוא נחשב גדול, אבל לא מספיק גדול – אריאל אורטגה.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

וואי, אורטגה, איזה שחקן. איך הרג לארגנטינה את הגביע ההוא מול הולנד

גילעד 1 באוקטובר 2013

בזמנם בסנטוס דווקא העדפתי את דייגו. ראה את המגרש כמו שמעט מאוד ראו וגם היה לו הכישרון הטכני לעשות עם זה משהו.

επτά 1 באוקטובר 2013

הבעיה של סטטיסטיקה היא שהיא לרוב חסרת קונטקסט. יש שני מצבים שבהם אני אוהב להשתמש בסטטיסטיקה בדיון וירטואלי – הראשון הוא כזה שבו אני מנסה לחשוף מישהו שלא רואה או עוקב אחר הספורטאי/קבוצה לגדולה של מישהו/משהו. בקטע של "תראה, המספרים שלו לא פחות טובים מהכוכב הזה שאתה מעריך מאוד אז אולי כדי שתעקוב אחריו קצת ותשפוט בעצמך כמו שצריך במקום לשלול בתור DEFAULT רק כי אתה לא צופה ועוקב", וכד'. המצב השני הוא סיטואציה שבו אני מנסה לסתור טענה מסויימת עם נתון סטטיסטי די קיצוני וחד משמעי, שגם אם מכניסים קונטקסט לנתון ומדללים אותו, הוא עדיין יבהיר שהטענה הנ"ל לא כל-כך נכונה.

באופן כללי, הסתמכות על סטטיסטיקה בדיון של מי גדול יותר היא דבר שהוא מאוד תלוי ענף כשמגדירים עד כמה יש לה מקום או לא. כדורגל מול בייסבול אם רוצים דוגמאות מנוגדות.

שניר 1 באוקטובר 2013

צ'ונסי בילאפס.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

צ'ארלס בארקלי, כמובן. אף תואר קבוצתי אבל איזה בן בן זונה של שחקן. ואם כבר שחקנים של הפיניקס ההיא, אז גם קיי ג'יי

עומרי 1 באוקטובר 2013

ביל סימונס מרבה יחסית לקדם את מעמדו של קיי ג'יי ומדבר עליו במונחים של שחקן גדול וחריג.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

לתקופה מסוימת הוא באמת היה. סוג של טוני פארקר של התקופה ההיא. עוד שחקן שלא זכה לתהילה שהגיעה לו בגלל מייקל ג'ורדן

שלו 1 באוקטובר 2013

כדורגל:
פאולו מלדיני – ענק, ענק, ענק.
פרנצ'סקו טוטי – קצת יותר טוב.

גילעד 2 באוקטובר 2013

הפוך, גוטה

יניב - אדום עולה 1 באוקטובר 2013

כפיר אודי בחודש שנילסן הפך אותו לחלוץ ועד הפציעה .

אדם בן דוד 1 באוקטובר 2013

+1

בלינדר 1 באוקטובר 2013

קובי יכול לשחק עוד 50 שנה והוא לא יהיה אדי ג'ונס

אלעד 1 באוקטובר 2013

אם כבר יוצאי טמפל – אהרון מק'קי

שניר 1 באוקטובר 2013

טוב שלא אמרת אריק סנואו…

אלעד 1 באוקטובר 2013

לעניין הפוסט הזה, לגמרי אריק סנואו. לעניין התגובה שלי, מה הקשר? הוא לא היה בטמפל

שניר 2 באוקטובר 2013

לעניין הפוסט הזה.

זיזו 2 באוקטובר 2013

מה שנכון נכון!

בלינדר 1 באוקטובר 2013

מיכאל שטיך

ערן קאלימי 1 באוקטובר 2013

אז הנה מישהו נוכחי. טיאגו סילבה. איזה דבר מדהים שהוא.

ובמידה מסויימת, פירלו.

ניינר (ON THE QUEST FOR SIX) 1 באוקטובר 2013

אורי מלמיליאן. רק מי שראה אותו בשיאו בי.מ.ק.א. יבין
מאט לטיסייה וכמובן גאזה

שי 1 באוקטובר 2013

פפ גווארדיולה. המשחק הקבוצתי של ברצלונה שהוא אימן הוא רק חיקוי חיוור ליכולת שלו על המגרש.

שי 1 באוקטובר 2013

אה, וגם דיאן בודירוגה נתן לי את החוויה הזאת. אבל אז גיליתי שכולם מבינים את זה בזמן אמת.

שלו 1 באוקטובר 2013

הארי האן
ג׳ואל בץ
זיקו אדר סוקרטס ופלקאו הסיבה שאני אוהב כדורגל

בלינדר 1 באוקטובר 2013

אלון גרינברג

שלו 1 באוקטובר 2013

הוא כמעט משפחה…

בלינדר 1 באוקטובר 2013

your brother from another mother?

שלו 1 באוקטובר 2013

הוא נשוי למשהיא שהיא כמו משפחה.

גיל מזימבבואה 1 באוקטובר 2013

שלו, יוניטד מבאסים לך קצת את פתיחת העונה, תיתגבר?

שלו 1 באוקטובר 2013

עם מה שרומא עושה עד כה אפילו היוניטד לא מצליחה להרוס,
וגם מכבי מנחמת פה ושם.
האמת שהיונייטד כל כך הרבה שנים הייתה הקבוצה היחידה שלי שסיפקה תארים שמותר לה לנוח עונה אחת.

red sox 1 באוקטובר 2013

לגמרי.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

אמרת לגמרי על שחקני נבחרת ברזיל או שאני רואה לא טוב???

red sox 2 באוקטובר 2013

היית מת. על אלון גרינברג.

אריאל גרייזס 2 באוקטובר 2013

לא לא, תפסתי אותך על חם

matipool 2 באוקטובר 2013

שלו – לייק .
ברזיל 82' היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לזכרון החזותי והאסטטי האדיר ויחד עם זאת לאי השגת תארים / סטטיסטיקות .
כדורגל הנבחרות היפה והנשגב ביותר שזכיתי לראות בראשות זיקו , סוקרטס ופלקאו ( לא הייתי שם את אדר במדרגה שלהם ) .
הארי האן אכן היה תופעה שאי אפשר לשכוח .

martzianno 1 באוקטובר 2013

ג'יימס וורת'י.

מיכאל 1 באוקטובר 2013

קאנט, בחיפושו אחר האמת, הגיע לאמנות. לדידו, אנו חושבים בהגדרות. הגדרת רוק'נ'רול לדוגמא. אנחנו יודעים להגדיר אותו (או לפחות מומחים, וכן הם מומחים כי הם מתעסקים בזה יותר מהשאר) ומהות ההגדרה היא קצת אמורפית, מעין חוט מקשר/עובר בתוך ההגדרה שקשה להסביר אך למומחים קל לחוש. כאשר יצירה, על פי קאנט מתקרבת לחוט הזה, היא יותר גדולה, יותר טובה. כששחקן גדול נותן הופעה בלתי נשכחת, או שער גדול, המומחים, אנחנו שמקדישים זמן רב לצפייה בספורט, יודעים שזה זה. הוא מתקרב להגדרה, לאותו חוט. אין צורך לגבות את זה במספרים ותיאורים. הגל של רונאלדיניו נגד ברמן בבעיטה חופשית מתחת לחומה הוא כזה.

מיכאל 1 באוקטובר 2013

רק האמן הגאון, לטענת קאנט, יכול ליצור מסגרת חדשה, הגדרה חדשה שכבר תכלול בה את אותו קו מנחה. הגול של דייגו נגד אנגליה, הסיבוב של ברגקאמפ. לדעתי, זה גם משנה את הפוקוס מהויכוח על כדורגל יפה (מוריניו מול שאר העולם) הבונקר של מוריניו עם האוטובוס בקאמפ נואו, בהגדרת אמנות של בונקר, היה יפהפה. הכדורגל של בארסה כדורגל התקפי הוא ענק. אין צורך לגבות במספרים ותארים. זהו, מצטער אם חפרתי ומקווה שהסברתי את דעתי ופרשנותי את קאנט

מיכאל 1 באוקטובר 2013

רק האמן הגאון, לטענת קאנט, יכול ליצור מסגרת חדשה, הגדרה חדשה שכבר תכלול בה את אותו קו מנחה. הגול של דייגו נגד אנגליה, הסיבוב של ברגקאמפ. לדעתי, זה גם משנה את הפוקוס מהויכוח על כדורגל יפה (מוריניו מול שאר העולם) הבונקר של מוריניו עם האוטובוס בקאמפ נואו, בהגדרת אמנות של בונקר, היה יפהפה. הכדורגל של בארסה כדורגל התקפי הוא ענק. אין צורך לגבות במספרים ותארים.

wazza 1 באוקטובר 2013

שגיא כהן, זה אתה?

מיכאל 1 באוקטובר 2013

פחדתי מתגובה כזו, בגלל זה לא הייתי בטוח אם לכתוב אץ דעתי אבל נראה לי שאם בכלל, דה באזר זה המקום

wazza 1 באוקטובר 2013

צוחק אל תיפגע

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

תגובה יפה. כמו שניסחתי את זה לעצמי פעם (בלי לקרוא אף פעם את קאנט) – אמנות טובה היא כזאת שלא תמיד אתה יודע להגדיר מה טוב בה, אבל כשאתה רואה אותה, אתה יודע שזה טוב.
סתם בתור דוגמא, כשהייתי בברצלונה היינו במוזיאון של מירו. כשמסתכלים בצורה פשטנית על הציורים של מירו רואים קווים וצורות, יש יגידו – קשקושים. ואולי זה אמת ככה, אבל כשאני הסתכלתי, ראיתי משהו יפה, אפילו שלא היה לי מושג להגיד למה.

אסף THE KOP 1 באוקטובר 2013

יחיאל אבן-צור: חומה בצורה.

אלעד אחד 2 באוקטובר 2013

את החומה הסינית אפשר היה לבנות רק מהכרטיסים שהוא קיבל

red sox 2 באוקטובר 2013

היה אפשר לבנות אותה פעמיים מהכרטיסים שהיה צריך ולא קיבל.

MOBY 1 באוקטובר 2013

קורן אמישה וגיא גודס לפני הצהבת

אדם בן דוד 1 באוקטובר 2013

כריס וודל.

ניצן פלד 2 באוקטובר 2013

אין מלים. רק צמרמורת

גיא 2 באוקטובר 2013

שירה בתנועה

משה 1 באוקטובר 2013

הקלאסה של ואן באסטן(ויסלח לי ברגקאמפ)
הטכניקה של אנטוניו קונטה
הטירוף של גרובלאר
חוכמת המשחק של ז'אן טיגאנה
יוגופלסטיקה ספליט(כולה)
דרז'אן פטרוביץ' בגיל 17(כשמה שהוא עושה בא לך בהפתעה, אחר כך כבר הבנת כמה גדולה ניצבת בפניך)
ההגנה של מייקל קופר
בעיטת פאלש של בני לם
דהירה באגף של שלמה שירזי

אסף THE KOP 1 באוקטובר 2013

ווליפרד זאהה – שחקן כובש.

http://sports.walla.co.il/?w=/316/2682173&m=1

:-)

דורפן 1 באוקטובר 2013

אני חושב שאפילו הסקאוסר הכי עיוור צריך להודות שבשערוריות מין, אף אחד לא בליגה של יונייטד.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

זה כבר עכשיו נכנס לטופ-3 של היונייטד, יחד עם הגיסה של גיגס והזקנות של רוני. כלומר, של היונייטד הנוכחיים

דורפן 1 באוקטובר 2013

של הנוכחים אולי. יש לך את בסט ויש לך סרט הפורנו של דוויט יורק ובוסניץ' ואת זה שהתפטר מאמן בגלל האישה של הפיזיותרפיסט. לזכותם ייאמר: הם חגגו מאז משלושים שנות נישואין… אז די מגוחך שהוא היה צריך להתפטר על זה במושגים של אז.

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

אמרתי, של הנוכחיים. את הסיפור של סרט הפורנו של יורק אני לא מכיר

D! בארץ הקודש 1 באוקטובר 2013

אולי הוא רצה לשכב את דרכו למעלה…
את הסיפור של יורק אני גם לא מכיר – הרחבה?

אסף THE KOP 2 באוקטובר 2013

עם כל הכבוד למנצ'סטר, ובהחלט מגיע, הרי שבכל מה שקשור לזיון סבתאות על הזכויות שמורות לליברפול.

רוני הוא סתם עוד סקאוזר מסורתי.

red sox 2 באוקטובר 2013

מודה ועוזב, רונן.

אופיר 1 באוקטובר 2013

ארסנל נגד נאפולי: גברים נגד ילדים. היינו כחולמים…

matipool 1 באוקטובר 2013

מדהים מה שהם עשו להם במחצית הראשונה ( אפשר להגיד שהם עשו לנאפולי "ברצלונה" ? ) . הייתה תחושה של זלזול קל .
אני מתחיל לחשוש שארסנל העונה היא הדבר האמיתי ( עדיין חסרים שוער וחלוץ ) .

אריאל גרייזס 1 באוקטובר 2013

עם איך שז'ירו נראה, אני לא בטוח עד כמה חסר חלוץ. וזה עוד כשוולקוט פצוע

אופיר 1 באוקטובר 2013

הבעיה מתחילה כשז'ירו מקבל מכה קטנה בשוק, ואז ניקי בנדטנר קם להתחמם, וכל אוהד ארסנל עלי אדמות מסמיק ומחפש פירורים בחולצה במבוכה.

wazza 1 באוקטובר 2013

אופיר מברוק, לא האמנתי שתיקחו את זה אחרי שראיתי מה נאפולי עשתה לדורטמונד, עוד ווינר הלך

אופיר 1 באוקטובר 2013

wazza, כדורגל זה משחק מאוד מורכב. קשה מאוד להשליך ממאצ'-אפ אחד למשנהו, ואפילו עניין הבית-חוץ עדיין משחק תפקיד משמעותי. ייתכן שאם היגוואין היה משחק, למשל, הדינאמיקה של המשחק היתה אחרת.

גם בטחון זה דבר חמקמק, והרצף הטוב של החודש יכול באותה הקלות להתחלף במגמה רעה בכריסמס.

היום הקבוצות של לונדון עשו כבוד לפרמיירליג. מחר הקבוצות של מנצ'סטר יבזו אותה…

זורק מילה 2 באוקטובר 2013

אני רואה את ארסנל השנה ולא מאמין,זה טוב מדי מכדי להיות אמיתי…אני צובט את עצמי כל מחדש להאמין שזה לא חלום…ועדיין אני די בטוח שאיפשהו בדרך זה יתפקשש (מדבר על הליגה,בצ'מפיונס גם בכושר הנוכחי הם לא שווים זכיה).

ואופיר,ארסנל הביאה כבוד היום,זה ברור,אבל איזה כבוד צ'לסי הביאה?לנצח קבוצה ברמה של ליגת לוזון בישראל?כי זה מה ששווה הליגה הרומנית וקבוצות רומניות כיום.

wazza 2 באוקטובר 2013

אופיר בסך הכל ניסיתי לפרגן לכם על הניצחון ושתדע שזה לא בא לי בקלות

matipool 2 באוקטובר 2013

אריאל – התכוונתי למקרה שז'ירו ייפצע .

matipool 1 באוקטובר 2013

יצחק שום האחד והיחיד . לא מקבל אפילו חלק קטן מהקרדיט שמגיע לו .
סטיב מקמנמן – כיכב בתקופה שחונה של ליברפול אבל איזה חוויה אסתטית הוא היה !

D! בארץ הקודש 1 באוקטובר 2013

מגיע לו רק על התפקיד שלקח על עצמו כדי להיות בריאל ועל מה שעשה כששיחק שם.
וזה אני אומר בתור אחד שבכה כשהוא עזב אותנו. ענק.

matipool 2 באוקטובר 2013

לגמרי .
שחקן אגפים אדיר במהותו שבגמר ליגת האלופות הוסב לקשר אחורי והיה המצטיין במשחק .

גילי פלג 1 באוקטובר 2013

יארי ליטמאנן. אחד השחקנים הכי underrated שיצא לי לראות : טכני להפליא, מוסר מחונן, גולר, הנהיג את אייקאס כשלצידו עילויים צעירים כמו דוידס, קלויברט, סידורף ואחרים. תענוג.

סימנטוב 1 באוקטובר 2013

"הקטר הצ'כי" בסגנונו המותש
הפנדלים של לה טיסיה משהו (והבעיטות ממרחק אדיר כמובן משהו משהו)
סטיסטיקה פחות חשובה עד שיבוא איזה בילי בין חדש ויהפוך את הסדר מחדש.

יורם אהרוני 1 באוקטובר 2013

לא מרק בויט אלא מייק בויט. בחירה מוזרה במקצת. יכול להיות שהיה יכול להגיע לפסגות גבוהות יותר אבל מאחר שקניה החרימה את המשחקים האולימפיים של 1976 ו-1980 ואליפות עולם ראשונה התקיימה רק בשלהי הקריירה שלו, ב-1983, נמנעו ממנו הזדמנויות לתהילת עולם. הוא אף פעם לא היה מספר 1. תמיד היו טובים ממנו. במינכן 1972 היה שלישי ב-800, בגביע העולם 1977 נכנע לחואנטורנה ובסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 הוא עמד בצילם של אובט וקו. נאמר עליו כי כמעט לא התאמן. לפני שנה ביקר בארץ ברוס טאלו שאימן אותו תקופה מסוימת והוא לא הסכים עם הקביעה הזו. באתלטיקה לא משנה אם הסגנון שלך יפה. זה לא התעמלות. מה שקובע הוא מי מגיע ראשון. הייתה לגבי בויט תחושה שהוא יכול להגיע להרבה יותר. אני זוכר שבמחצית השנייה של שנות השבעים התחילו להיות פופולריות בדיקות של חומצת חלב ונאמר במקום מסוים שעל סמך הבדיקות חזו תוצאה של בויט ב-800 מ' בדיוק של עשירית השנייה. רץ גדול, אבל אף פעם לא העפיל ממש עד הפסגה.

יוני (המקורי, מפעם) 1 באוקטובר 2013

בני קוזושוילי. זה סוס עבודה על האגף הימני

סימנטוב 2 באוקטובר 2013

אוי קוזו, קוזו איפה הימים…

אלעד אחד 2 באוקטובר 2013

יוסי שושני, שכמעט והביא לנו אליפות…
ואכן, קוזו היה ענק

red sox 2 באוקטובר 2013

יוסי שושני, יוסי לוי ותשעה גרזנים. פעם הייתם קבוצה!

Yavor 3 באוקטובר 2013

איתן בודניוק

גל 1 באוקטובר 2013

מבחינתי בטניס זה טים הנמן. כל פעם ששואלים אותי מי הטניסאי האהוב עליי ואני עונה אותו כולם בהלם, ״הרי סרב-וולי זה כזה פאסה והיום לא היה עומד מול שום שחקן״.
אבל משהו בהנמן פשוט ריגש אותי.

טיל אוילנשפיגל 1 באוקטובר 2013

דז ווקר היה כוכב באנגליה. כשהגיע לאיטליה התיקולים שלו היו בהחלט טובים, אבל עם הכדור הוא לא היה מספיק טוב בשביל הרמה הטכנית של הליגה האיטלקית. עונה אחת והם הבינו את הפרנציפ.

טיל אוילנשפיגל 2 באוקטובר 2013

לימים, כשלסול קמבל היתה אפשרות לעבור לריאל מדריד, הוא העדיף מעבר לארסנל.

זורק מילה 2 באוקטובר 2013

בארסה – חוסה מריה באקרו
ארסנל – נייג'ל וינטרברן
מכבי חיפה – מתלבט בין ברוך ממן לאבי רן,אבל נראה לי שאבי רן יותר מוכר ומוערך אז אני אלך על ברוך ממן,סופי :-)

ירוק 2 באוקטובר 2013

זורק – אתה ירוק? אז מה אתה מבזבז כ"כ הרבה זמן יקר על ליגה אנגלית VS. ספרדית (סתם, תמשיך) כשאפשר לדבר על דברים חשובים באמת??

ואני מצרף את עופר מזרחי.

זורק מילה 2 באוקטובר 2013

האהבה הראשונה שלי מסוף שנות השבעים הייתה מכבי חיפה,עוד שהיינו בליגה השנייה,קבוצה בסגנון של מכבי פתח תקווה היום (רק עם אוהדים),איזה גביע מדינה אחד קטן בארון הגביעים וזהו.

סורי אבל בעשור האחרון אני מתקשה לראות כדורגל ישראלי,גם בטלויזיה ובטח במגרשים.הרמה הנמוכה של הכדורגל,האלימות סביב הכדורגל בישראל,העסקונה ורמת המתקנים,עזוב.לא מבין כ"כ אנשים מבוגרים (בגילם) שעדיין מוצאים עניין בדבר הזה,אבל אם אתם נהנים ממה שאתם רואים,אז תהנו :-)

ירוק 2 באוקטובר 2013

מבין אותך לגמרי, אבל עדיין – הקשר הרגשי שיש לי למכבי חיפה (ולליגה הישראלית, כפועל יוצא) פשוט לא משתווה לשום דבר אחר. גם אם זה גמר מונדיאל וגם אם זה משחק סופר איכותי בליגת האלופות.

זה מחזיק גם כשאני רחוק (כבר 3 שנים) אם כי בצורה טיפה אחרת. אני נהנה מכדורגל עולמי, מפוטבול (אי אפשר שלא כאן), מעוד הרבה דברים.. אבל באמת להתרגש/לשמוח/להתבאס/להתעצבן – זה רק מכבי חיפה.

אבל זה אני :)

אלעד אחד 2 באוקטובר 2013

אתה ירוק גם בפוטבול?

austaldo 2 באוקטובר 2013

כדורגל: דניס ברגקמפ. איזה שחקן, איזה אלגנטיות. כל נגיעה שלו בכדור זה שירה בתנועה. מצידי רונלדו יכול ללכת לנשק לו את כף הרגל הימנית ומסי את השמאלית.

כדורסל: אלן אייברסון. הוא ניראה כמו הילד הקטן שעושה צחוק מהילדים הגדולים. כן, היו לו בעיות מחוץ למיגרש והכל, אבל הבנאדם השאיר את החלקים שלו מפוזרים על המיגרש כל מישחק.

פוטבול: טרוי בראון. תמיד הוא נימצא איפה שצריך אותו, תמיד עושה את הדבר הנכון, תמיד רואה את המישחק שלושה צעדים קדימה. כדי לנצח הוא יתפוס, ירוץ, יחזיר בעיטות ואפילו ישחק בהגנה. אין, לא מייצרים יותר דברים כאלה.

ריצה: סבסטיאן קו. וגם כמובן היילה גברהסלאסי. אני לא צריך להסביר למה.

אני אוסיף עוד כמה ענפי ספורט ברשותכם:

התעמלות: (אגב, יש אליפות עולם עכשיו): סבטלנה קורקינה. אי אפשר להסביר, צריך לראות כדי להבין למה.

הוקי: ג'ו סאקיץ'. גם שחקן מדהים וגם פייטר בלתי ניגמר.

שחייה: כריסטינה אגרסגי. הסגנון הכי אסטטי שראיתי אי פעם. האנס כריסטיאן אנדרסן טעה – בת הים הקטנה בעצם זכתה במדליות זהב בהפרש עצום ועשתה שיאים שהחזיקו 20 שנה.

ג'ודו: אריק זאבי, האריה מהשכונה שלי.

מתן אשר 2 באוקטובר 2013

הגול של מארק אוברמארס ב6-1 מול יוגוסלביה, יורו 2000.
התצוגה השלמה ביותר שראיתי של נבחרת בתחרות בינלאומית.
לא זוכר מי הגביה מאגף שמאל, אוברמארס עוצר על החזה, מעביר לרגל שמאל, טיל לחיבור השמאלי, השוער של יוגוסלביה מלטף את הכדור שנכנס לרשת.

באותה תקופה גרתי באוסטריה וביקשתי מסבא וסבתא שישלחו קלטות מהשידורים של ערוץ 1 ביורו. את המשחק הזה ראיתי עשרות פעמים.

סימנטוב 2 באוקטובר 2013

קארש דייוויס אומנם במיינורס אבל היה לו את זה, אירגן ושלט במשחק:
http://www.youtube.com/watch?v=lptsSTTWLVQ

גלן 2 באוקטובר 2013

כמה דברים שאני לא שוכח ואחרים דווקא כן:

שקורט רמביס (ככה נראה וולטר ווייט בצעירותו) היה ענק- מעולם לא נראתה עבודה שחורה בכדורסל יותר סקסית מזה.

שאלי מיאלי היה דופק גולים מהסרטים בסיבוב (בבית"ר ואצלנו)

ושקני איזלי היה הסייפטי הכי חכם שראיתי. אילולא השביתה ומחלת הכליות שלו אולי היינו אומרים שהוא סוג של LT של הסקונדרי.

גיא 2 באוקטובר 2013

מייק מיצ'ל ופרוויס שורט 91-92

נחשון שוחט 2 באוקטובר 2013

ג'ייסון וויליאמס שוקולד לבן
הקרוס-אובר של קיילי אירבינג
ובחור שקורא לעצמו air up there או Mr. 720 –
Taurian Fontenette

http://www.youtube.com/watch?v=MBe1s3GSnaw

red sox 2 באוקטובר 2013

למה אתם בכלל מנסים להסביר את הבחירות שלכם? ההסבר מופיע כבר בכותרת הפוסט וממילא מייתר כל נימוק אחר.

תומר ש 2 באוקטובר 2013

הוא אולי זכה בחמש אליפויות עולם אבל הסטטיסטיקה הזו מחווירה לעומת החנייה הטבועים של לראות אותו משחק. ואני מדבר כמובן על רוני אוסאליבן. 

תומר ש 2 באוקטובר 2013

החנייה הטבועים = החווייה האסטטית. אני שונא את האוטו-קורקט

תומאס נוימן 2 באוקטובר 2013

לה-טיסיה. ז'ינולה

עמית 2 באוקטובר 2013

פייר לואיג'י מרזוראטי -קלאסה.
אנטונלו ריבה – קלעי אדיר עם גוף של אל יווני.

אמיר ברמן 2 באוקטובר 2013

אגסי – בגלל האופי, בגלל הקאמבק, בגלל מי שהוא היה כשכל עולם הטניס לבש אפודות לבנות ומכנסונים קצרים מדי, בגלל שטפי, בגלל גיל מאמן הכושר שלו שליווה אותו לאורך הקריירה במגרשים ובקרבות רחוב.

הספורטאי האהוב עליי ביותר.

זיזו 2 באוקטובר 2013

באג'יו

זיזו 2 באוקטובר 2013

חאג'י
גאונות לא הולכת לאיבוד:
http://www.youtube.com/watch?v=q_HUZtCwxfQ

מכבי תל אבי 2 באוקטובר 2013

לא אוהד של הסלטיקס או הפועל תל אביב אבל בארי לייבוביץ זה שירה בתנועה ומייקל קופר הידוע בכינוי "התימני" איזה יד איזה תנועה ואיזה קלאץ

כספרי 2 באוקטובר 2013

לה-טיסיה, גאזה, קאנטונה ( עם הצווארון למעלה) קאז'מיש דיינה, אנצו שיפו, שיראה, ארנול מיורן (מבשל הגול ההוא של ון-באסטן) פרנק ארנסן וכמובן ליאם בריידי.

עמית פרוסנר 2 באוקטובר 2013

לה טיסיה, רובי פאולר, מיאטוביץ' בעיקר בולנסיה, יארי ליטמאנן, ייז'י בזצ'ק, סרגיי קנדאורוב, ו-אל תשאלו אותי איך ולמה, אבל ככל הנראה השחקן הכי אלגנטי ששיחק אי פעם בישראל-תאמאש שאנדור.
ספליט הגדולה, הנטס של קולמן וקני אנדרסון, קווין גארנט מגן, ומיסי פרנקלין-אגדה עכשווית.
ואיך יכולתי לשכוח-מאזיניו. איזהקשר אחורי נפלא הוא היה , האחראי האמיתי על סלטה ויגו ההיא.

רן מון 4 באוקטובר 2013

ולדרמה. ריבלינו. אלכס היגינס. ג'ימי וייט. ריק ברי. בארי ליבוביץ.

ארז ענבל 5 באוקטובר 2013

כדורגל – אייל ברקוביץ'. השחקן שהכי אהבתי לראות והמוסר הגדול ביותר לטעמי. שתי מסירות יפות שלו:

http://www.youtube.com/watch?v=g5lWEhhxkcs

http://www.youtube.com/watch?v=k24oB9eNBMc

טניס – פבריס סנטורו (במקרה, כמו אייל ברקוביץ', גם הכינוי שלו היה הקוסם).

Comments closed