הנמר הזקן והטוב

וישי אנאנד חוזר לקרב על הכתר

tiger

אני אפלוש פה לטריטוריה של אייל סגל – שמכל הבלוגים שלנו כאן בדה באזר הוא החשוב ביותר. חשוב משום שהוא לקח תחום מזדקן בתקשורת הישראלית – כתיבת שחמט – ועשה מודרניזציה נהדרת שלו. ואכתוב על רגע ספורטיבי מרגש. וישי אנאנד זכה לפני כמה שעות בתחרות המועמדים. הוא יקבל דו קרב גומלין מול מגנוס קרלסן. הוא עשה את מה שלא עושים – הזיז את גלגלי הזמן לאחור.

מאז שסיקרתי את קרב הכתר שלו מול גלפנד אנאנד הוא ספורטאי אהוב עלי ביותר. אצילי, פתוח, לבבי ומצחיק ביותר. אדם שרחוק מזרח ממערב – אולי כי הוא מהמזרח ולא מהמערב – מהאגוצנטריות והארוגנטיות של רוב גדולי השחמט. ושמונה שנים עם הכתר הופכים אותך לאחד מגדולי השחמט. 

הוא יפסיד את הדו קרב הזה קרוב לוודאי. אבל בניצחון הזה הוא רושם את שמו בהיסטוריה באותיות זהב. כי ההפסד לקרלסן היה אמור להיות מסיים קריירה. הסימן לדור חדש של צעירים וממוחשבים שכבש את השחמט. ואנאנד אומר להם דבר פשוט: קרלסן ניצח אותי כי הוא שחקן גדול. לאחרים יש עוד הרבה מה ללמוד מהנמר הזקן. ומה עם כל ההערכות לפיהן בשנים האחרונות התרכז בפורמט הדו קרבות המתיש, ואיננו כבר שחקן טורנירים גדול?  ובכן – קיבלתם תשובה בטורניר הקשה היותר. הוא ניצח את הטורניר הכי קשה בקלות רבה יותר מאשר קרלסן לפני שנה.

הריעו לוישי! ושסגל כבר יסיים לכתוב את הטקסט שלו.

וילה. הקהל אמר את דברו
צל"ש או טר"ש - גל קורן

21 Comments

Yavor 29 במרץ 2014

מסכים עם הקריאה לסגל. אין לי סבלנות…
וגם מסכים עם הקביעה לגבי מה שאייל עשה לתחום כתיבת השחמט. מטור דהוי פעם בשבוע ב-"7 ימים", הנושא הפך לעניין כיפי ומעניין לדון בו על במה זו. כל הכבוד!

אבו צ'יצ'ריטה 29 במרץ 2014

ברור לגמרי בעד מי אנחנו בדו קרב!! הריעו לוישי
כפי שכבר נאמר – אף פעם אל תזלזלו בלב של אלוף (או של נמר)

גיל 29 במרץ 2014

השאלה היא אם זה לא מעיד על משבר בעולם השחמט. נראה שחוץ מקרלסן אין שחקן על אחר שהוא יציב, ואנאד לא הבריק בתחרות לפי מה שאני מבין אלא בעיקר לא עשה טעויות טיפשיות כמו המתחרים העיקריים שלו שעשו. אם קרלסן ינצח שוב בקלות את הדו קרב מה יש לעולם השחמט להציע בשנים הקרובות?

ארנון 29 במרץ 2014

כל מילה, רונן.
אי אפשר שלא לשמוח בשמחתו של אנאנד. ניצחון משכנע ומרגש.
אולי עוד יפתיע אותנו בנובמבר…

שחר ד. 29 במרץ 2014

לחלוטין מצטרף לקריאה לסגל. תוצאה מדהימה, בטח ביחס למה שציפינו ממנו בימים שלפני התחרות.

ושאלה אם יורשה לי, אתה חושב שהטורניר הזה נותן פרספקטיבה אחרת על הקריירה שלו או שידובר על הישג מפתיע שלא ישנה את הראיה ההיסטורית לגביו?

דורפן 29 במרץ 2014

אני חושב שהיא מוסיפה על מה שממילא הייתה אמורה להחשב קריירה מדהימה. האיש בא ממדינה ללא רב אמן לפניו. האיש היחיד מחוץ למסורת האירופית שהחזיק בתואר לפניו היה קפבלנקה – והוא החזיק בו יותר שנים ממנו.

שחר ד. 30 במרץ 2014

תודה.

איציק 29 במרץ 2014

במידה מסוימת ההישג של אנאנד נותן פרספקטיבה לגבי ההישג של גלפנד בזמנו, במיוחד בתוצאה מול אנאנד.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 30 במרץ 2014

קאמבקים של נמרים זקנים! מרגיש כמו נושא טוב לחידון 339 (או בעצם 340 בגלל הטקסס)

אייל סגל 30 במרץ 2014

תודה – ולגבי הטקסט, אנאנד בחוסר-התחשבות הבטיח את הזכייה שלו כבר סיבוב לפני הסוף, אז אני מחכה שייגמר הסיבוב של היום בשביל פוסט סיכום…

ואכן, הישג נהדר של אנאנד. בפרספקטיבה היסטורית, הוא השחקן החמישי – אחרי סמיסלוב, ספסקי, קורצ'נוי וקרפוב – שזכה יותר מפעם אחת בתחרות מועמדים בפורמט מלא (כלומר, כזה של טורניר או סידרת דו-קרבות; הפעם הראשונה היתה כשהעפיל לדו-קרב נגד קספרוב ב-1995). והוא אלוף העולם השני – אחרי קרפוב – שמצליח לזכות בתחרות מועמדים כזו ולהעפיל שוב לדו-קרב על אליפות העולם אחרי שאיבד את התואר (וכשקרפוב עשה את זה ב-1990 הדבר לא נחשב ממש כקאמבק, כיוון שהוא וקספרוב היו אז עדיין פחות או יותר בליגה בפני עצמם; בוטביניק, בשנות ה-50 וה-60, קיבל דו-קרבות חוזרים אוטומטיים).

אלון רייכמן 31 במרץ 2014

מעולה. עושה לי חשק לחזור לשחק שחמט.

מוטי בננה 31 במרץ 2014

האם גלפנד אגוצנטרי כמו גדולי השחמט? הוא אינו נראה כזה אל איני יודע באמת.

דוד 31 במרץ 2014

גלפנד הוא קר רוח, חסר רגש ויבש כמו צנון
אבל שחקן לא רע

רונן דורפן 31 במרץ 2014

בכלל לא

דוד 31 במרץ 2014

רונן, כתבת בבלוג ההוא על אנאנד שהוא היחיד שעבר את ה2800 נק' ואינו פסיכופת או אגוצנטרי וכו'
אני חושב שלבון ארוניאן הוא ג'נטלמן ואדם מקסים (וגם משכיל) באופן מרשים לא פחות
התבונן בראיונות שלו וכו' אתה יכול לחשוב שארמניה היא ערש התרבות והנימוסים (אם כי הוא מתגורר בברלין)
מהנורבגי הייתי מצפה ליותר עדינות

רונן דורפן 31 במרץ 2014

לא התכוונתי אליו. התכווני יותר לאלופים הסופר גדולים שביניהם אני מונה את אליוכין, פישר וקספרוב שמתאימים להגדרה הזו. אנאנד מבחינת שנים עם התואר שייך לקבוצה הזו – גם אם אולי היה טיפה פחות טוב.

דוד 1 באפריל 2014

תודה
אכן אולי קפאבלנקה היחיד

יריב 2 באפריל 2014

אם אתה הולך כל כך רחוק אחורה, על לסקר מעולם לא שמעתי משהו שלילי בנושא (ביחס לאישיות), והוא בוודאי בין ה"סופר גדולים" (ומבחינת שנים עם התואר אף אחד אפילו לא מתקרב אליו).

אייל סגל 31 במרץ 2014

מכיוון שכל מה שאלוף עולם צריך לעשות כדי לשמור על התואר הוא לזכות בדו-קרבות נגד טוענים לכתר, חשוב לבדוק לא רק את הזמן בו כיהן אלא את כמות ההגנות המוצלחות על התואר. אנאנד היה אלוף עולם שש שנים (לא שמונה), אבל במהלכן הגן על התואר לא פחות משלוש פעמים, שזה מרשים מאוד. בעידן שאחרי מלחמת-העולם השנייה אף אחד אחר לא עשה את זה חוץ מקספרוב, שיש לו חמש הגנות מוצלחות. (בעידן שלפני המלחמה לא היו סבבים מסודרים והתואר היה פחות או יותר רכוש אישי של אלוף העולם, כך שהיה אפשר להעביר הרבה זמן בלי דו-קרב – קפבלנקה, למשל, כיהן כאלוף עולם שש שנים בלי להגן על התואר אפילו פעם אחת – וגם להתחמק מהתמודדות עם היריבים החזקים ביותר.) מצד שני, חוץ מהדו-קרבות עצמם לאנאנד לא היתה אף פעם דומיננטיות כמספר 1 מסוג שהתקרב אפילו לזו של קספרוב-קרפוב-פישר (לתקופה קצרה) – או קרלסן, בשנים האחרונות.

דוד 1 באפריל 2014

אבל שמתי לב שההגנות נעשו פחות טובות עם השנים: זכה עם 4-0, ניצח את קרמניק 3-1, טופאלוב 3-2, גלפנד 1-1, קרלסן 0-3.

Comments closed