חקיקה שיפוטית

ההבדל היסודי בין "המשפט המקובל" (שזו שיטת המשפט האנגלו-אמריקאית הנהוגה באופן כללי גם בישראל), לבין השיטה הקונטיננטלית-אירופית הוא שבמשפט המקובל יש לשופטים הרבה חופש פעולה לפרש חוקים בעוד באירופה הם נצמדים למילה הכתובה. בגלל זה ספרי החוקים של האירופאים ארוכים ומפורטים הרבה יותר. ובגלל זה באמריקה ואנגליה תקדימי בית המשפט העליון כל כך חשובים. מה שנקרא "חקיקה שיפוטית".

לפני כמה ימים נתקלתי בהחלטת שופט בכדורגל שהדגימה איך התפישה הזו של תפקיד השופט באנגליה מחלחלת גם לכדורגל. זה קרה במשחק בו הביסה ארסנל 2-6 את בלקבורן. לוקאס ניל, הקפטן של בלקבורן, הכשיל את רובין ואן פרסי ברחבה. ניל היה המגן האחרון בדרך לשער. הקהל של ארסנל דרש הרחקה. כפי שדורשת החוקה. אבל השופט בחור לא להרחיק את ניל.

זו לא הפעם הראשונה העונה בה השופטים באנגליה מתעלמים מהדרישה הזו להרחקה, אך ורק בסיטואציות בהן שרקו לפנדל. אם אני לא טועה כל הדיון הזה התחיל לפני כמה שנים כשמייק טיילור, שוער בירמינגהם, הכשיל את פול סקולס, הורחק מהמשחק ויונייטד קיבלה פנדל. סטיב ברוס, המנג'ר של בירמינגהם אמר בצדק: "היה פנדל. אבל הייתה פה בסך הכל עבירה אחת. למה אני צריך להיענש גם בגול (הפנדל הובקע) וגם בהרחקה?" ברוס צדק בדברים שלו ומאז הרבה שופטים אנגלים, באקט פרשני שדומה למשפט מקובל, מקבלים את דעתו.

זוהי פרשנות מאד מאד צודקת:

ראשית, צריך לבחון את מטרת החוק. המטרה היא למנוע הכשלות ציניות בכדי למנוע שערים. כשהשחקן מוכשל מחוץ לרחבה, בעיטת העונשין היא לא תחליף הולם למצב ההבקעה שנגזל. האדום עושה צדק רב במצב הזה. אבל אם ניתן כאן פנדל, הקבוצה ממילא מקבלת מצב הבקעה שכמעט בכל המקרים הוא מצב טוב יותר יותר.

שנית, צריך לבחון את הכוונה. סביר להניח שהמגן שהכשיל מחוץ לרחבה עשה את השיקול הציני שלו. לעומת זאת המגן שהכשיל ברחבה אולי ביצע עבירה אבל ספק גדול אם התכוון לבצע אותה. כי כאמור היא לא באמת מביאה לו תועלת.

שמעתי לפני כמה חודשים פרשן אחד מצדיק את ההחלטה בנימוק שהוא פלפול משפטי יפה. התיקון לחוק שמסדיר את עניין ההרחקה הזו הוסף לספר בשנת 1990, וקובע שההרחקה תתבצע כאשר העבירה "מנעה הזדמנות הבקעה ברורה לקבוצה של השחקן המתקיף". זהו מצב שהשחקן אולי איבד הזדמנות ברורה להבקעה (אלא אם יבצע את הפנדל) אבל הקבוצה לא איבדה את ההזדמנות הזו. ההזדמנות רק השתנתה וברוב המקרים השתדרגה.

זו דוגמא יפה איך למרות ההתנהגות הדיקטטורית של פיפ"א עולם הכדורגל מסוגל לתקן בעצמו כמה מהפגמים בחוקי משחק. אם הכדורגל היה מתנהל במערכת שיפוטית נורמלית, ועדת החוקה הייתה מתכנסת בכדי לתקן את הפגם שיצרה ברשלנותה. אבל בפיפ"א לא מודים בקלות בטעויות. וההעדפה שלהם בשנים האחרונות היא לבצע שינויים בחוקה שיוסיפו פה ושם כמה שערים, ולא חוקים שיביאו לניהול צודק של המשחק.

 

 

חידון מספר 3 (סיכום 2006)
חודורוב

3 Comments

גיל 30 בדצמבר 2006

אני מסכים אבל צריך גם להסתכל על המקרים ההפוכים: הכשלות רחוקות מהשער שמונעות התקפות מתפרצות, או התנהגויות לא ספורטיביות כמו התחזויות, פוגמות בשטף של המשחק ובאסתטיות שלו. צריך להעניש שחקנים גם על דברים "קטנים" יותר כביכול, גם אם לא מדובר במצבים שמונעים שער בטוח.

פידל 31 בדצמבר 2006

אגדת כדורגל ישראלית הלכה לעולמה.
יענקל'ה חודורוב מת הבוקר.
יהי זכרו ברוך.

יואב 31 בדצמבר 2006

יענקל'ה חודורוב זה לא השוער הזה?

Comments closed