מנטליות ספורטיבית

אנגליה ספגה בחודשיים האחרונים את אחת מהמהלומות הקשות בהיסטוריה הספורטיבית הקרובה. לפני שנה וחצי היא הצליחה להחזיר לעצמה אחרי 18 שנים את הASHES – גביע הקריקט שנודד בינה לבין אוסטרליה ב130 השנים האחרונות, בסדרה שמתקיימת פעמיים בכל ארבע שנים. היא הגיעה לאוסטרליה בכדי להגן על התואר עם אלפי אוהדים שקנו את הכרטיסים יותר משנה מראש.

הסוף הוא שהאוסטרלים לא רק החזירו לעצמם את הגביע. הלילה בחצות במגרש הקריקט של סידני האוסטרלים יסיימו את העניין בניצחון 0-5 בחמישה משחקים. ה-0-5 הראשון בסדרה הזו ב-86 שנים. הדמורליזציה במחנה הקריקט האנגלי – כולל התקשורת – היא עצומה. קריקט הוא כידוע משחק מאד ארוך. וחמשת התבוסות הלו נמרחו על פני חודשיים, ויותר מעשרים ימי משחק. תוך מסע ביבשת חמה ותובענית. והלווינים שלחו לאנגליה תמונות מעוררות חמלה. שחקנים אנגלים לבנבנים, עומדים במגרש ב-40 מעלות צלזיוס, בלי טיפת צל, האולטרסול נמס להם מהפנים, הם יודעים שהם הפסידו – אבל בניגוד לרוב המנוצחים בספורט נשארו להם עוד שעות וימים של הסיוט הזה. למרות שהבוקר זה יגמר סוף סוף.

בנוסף יש את הקטילה חסרת רחמים של התקשורת האנגלית. חסרת רחמים כי ההפסד הזה לא קשור לאופי ולא להכנה לקויה ולא לטעויות מנטליות. אף אחד לא אשם בהפסדים הללו. הקריקט באוסטרליה טוב בהרבה מהקריקט האנגלי. הפער הוא,למשל, הרבה יותר גדול מאשר בין אנגליה לנבחרות הכדורגל הבאמת טובות.

אבל יותר מזה: הפער המנטלי הוא בשנות אור. שתי דוגמאות.

*

המראה הסוריאליסטי בסדרה הזו הוא לא במגרש, אלא ביציעים. אלפי האוהדים באנגלים ביציעים לא מפסיקים לשיר. קוראים להם הBARMY ARMY והם הארגון הרשמי של אוהדי אנגליה. גם בפיגור 0-3 בסדרה, אלפים המשיכו לטוס לאוסטרליה לשני משחקים חסרי משמעות ממשית. הם מקבלים המון תקשורת חיובית, הם אוספים קצת כסף לצדקה ומקיימים מסיבות גדולות בימים בין המשחקים. המנהיגים שלהם תמיד מציינים בצדקנות שמטרתם היא להפוך את העניין לכיף ותקן את התדמית שיצרו בעבר אוהדי הכדורגל.

אבל האמת, לפעמים הם קצת מעצבנים את אוהדי הקריקט הוותיקים. כי רובם בעצם באו לטיול באוסטרליה בחורף האנגלי. חוש ההומור שלהם קצת מחודד מדי לטעם האוסטרלי. למשל כשהם שרים "אל נצור את המלכה – שלכם!" (אוסטרליה עוד לא נפטרה מהשטות הזו של מלוכה אנגלית) או "שלושה דולר לפאונד" (להמחשת יתרונם הכלכלי). האוסטרלים לוקחים ללב. באזורים הפחות נאורים של אוסטרליה – כמו קווינסלד – הם די שנואים. המשטרה שם, שהיא מין מהדורה אוסטרלית למשטרה בטקסס, אפילו סילקה מהמגרש את החצוצרנים שלהם מהאיצטדיון בבריסביין באיזה טיעון פרוצדורלי. עיתונאים רבים רמזו שבמידה רבה האוהדים האנגלים נותנים מוטיבציה לשחקנים האוסטרלים. והסימפטיה האינסופית שלהם לשחקניהם היא סימפטיה של אימא לילד לא מוכשר. הם מריעים להם על כל הישג קטן ומשדרים באופן כללי לנבחרת שלהם חוסר ציפיות.

*

בצד השני יש מנטליות ספורטיבית אכזרית. הנבחרת האוסטרלית שולטת במשחק יותר מעשור בעוד הלחץ התקשורתי על הנבחרת כמעט בלתי נסבל. שני כוכבי הנבחרת האוסטרלית, שיין וורן וגלן מקגראת', סיימו בסדרה הזו את הקריירה ואפילו הודו שהתכוונו לפרוש לפני שנתיים – אבל לא היו יכולים לחיות עם הבושה של היותם חלק בנבחרת שהפסידה את הASHES לאנגלים. למרות ששניהם נחשבים לשחקנים מהגדולים בהיסטוריה של אוסטרליה. שחקן אוסטרלי אחר, דמיאן מרטין, פרש מקריקט במהלך הסדרה כי לא יכול היה לעמוד בביקורת הציבורית על יכולתו. וזה במצב בו אוסטרליה מובילה כבר 0-2. בקיצור, מין מהדורה ספורטיבית של הפוליטיקה היפנית.

אבל את הדוגמא – מדהימה או מקוממת – למנטליות ספורטיבית נתן הלילה גדול השחקנים האוסטרלים בדור האחרון. באחד מקטעי הטראש טוק המדהימים ביותר אותם ראיתי. שיין וורן נבחר לפני כמה שנים כאחד מחמשת שחקני הקריקט של המאה. בקריקט לא משתמשים בבטוי "כל הזמנים" כי בכל זאת מדובר במשחק עם סטטיסטיקות מלפני המלחמות הנאפוליאוניות. וורן הוא הטוב בזורקים בדור האחרון ואפילו שינה את המשחק במידה רבה. הוא החזיר לאופנה את הזריקה המסובבת לאחר שנים של דומיננטיות של הזריקה המהירה. המשחק בסידני הוא האחרון בקריירה של וורן, בנוסף לשני שחקנים אוסטרלים אחרים – מקראת' וג'סטין לנגר. העיתונות בכל העולם האנגלו סקסי הרעיפה על כל השלושה אהבה ומחמאות. ועל וורן יותר מכולם.

המשחק החמישי נראה די שקול במשך יומיים, אבל וורן הכריע אותו דווקא עם המחבט. למרות שהוא זורק, ומהם מצפים להרבה פחות נקודות, הוא היה דווקא החובט הטוב ביותר של אוסטרליה במשחק הזה. סיום מושלם לקריירה הירואית. ואז בתוך הקונצנזוס הזו הוא מגיב לתלונה של האנגלים על החלטת שיפוט. הוא מדבר אל פול קולינגווד ומזכיר לו שקיבל תואר כבוד מהמלכה למרות ששיחק רק משחק אחד בלי תרומה משמעותית בסדרה הקודמת. וורן תוקף נקודה רגישה. גם דעת הקהל באנגליה חושבת בדיעבד שהשחקנים קיבלו יותר מדי כבוד, מוקדם מאד מהרצוי.

אחר כך הגיע תורה של אנגליה לחבוט ושיין וורן לא מניח לקרבן. הוא ניגש אל קולינגווד ואומר לו בפשטות שהוא שחקן ברמת מועדונים ולא צריך לשחק במשחק הזה. לא קללות. לא רמיזות מיניות על האישה או על החברה. סתם קטילה מקצועית משחקן גדול ממנו בהרבה. מועדונים זו רק הרמה השלישית של המשחק. קולינגווד הנסער באמת נפסל די במהירות.

התקשורת האנגלית די נסערת הבוקר מהתמונה הזו . שחקן אגדי, בשיא תהילתו, אחרי ניצחון גדול בסדרה ובמשחק, מתעלל בשחקן צעיר במשבר בקבוצה מובסת. אבל מה לעשות. גם זו גדולה ספורטיבית.

חודורוב
חידון מספר 4

7 Comments

Gilad 4 בינואר 2007

This is the best Cricket review I have seen so far in Hebrew.

good on you mate

From Sydney, Australia

guy 5 בינואר 2007

ronen, what is your e-mail address
Guy, Los Angeles

birdman 5 בינואר 2007

דורפן, אני לא מבין מה אתה מתלהב מה"ספורט" הדפוק הזה. לא צריך כושר גופני גבוה בשביל להיות שחקן טוב (לכושר גופני יש 8 מרכיבים, ואני מתכוון לרובם). אפשר להיות שחקן קריקט טוב אפילו עם כרס, ואם הייתי מעט בקי בענף(אני נזהר לא להשתמש במונח "ספורט") אני בטוח שהייתי יכול להביא לך דוגמאות. ראבבק, באנגליה הם משחקים עם סוודרים!

eedo 5 בינואר 2007

אחלה טור, ואחלה סדרה.
הפומי'ס נשארים באי בשביל הסדרה של משחקי היום. ואם בטסט קריקט האוזיס טובים אז במשחקי היום האחד האוזיס אפילו טובים יותר…

אבל, למרות הקטילה האוסטרלית, לאנדרו פלינטוף הקפטן האנגלי היו לא מעט החלטות תמוהות משהו בסדרה:
– שיתף את מונטי (שגמל לו ב -5 ויקטס באינינג אחד) רק במשחק השלישי באדלייד…
– הוציא את הוגרד אחרי 3 ויקטס במלבורן (אז מה אם הוא פצוע..) ב88/4
– אנדרסון שיחק רק בסידני, והיה מצויין. או לפחות מספיק טוב לשחק בנבחרת טזמניה…

חוץ מזה אנקדוטה קטנה, לכל מי שלא גר באוסטרליה או אנגליה.
מתנת הקריסמס הפופלרית השנה לאוזיס שהשאירו משפחות באנגליה. הוא קסטת המשחק השלישי באדלייד – בו האנגלים עצרו את האוזיס על 150 אחרי האינינג הראשון (הממוצע של האוזיס זה 500 בד"כ), ושיין וורן בתצוגת ענק עצר את הפומיס של 120 (5-7 וויקטס וטראש טוק שייכנס לספרי ההיסטוריה – "פיטרסון מייט, תזוז ימינה, התחת שלך מסתיר לי את לוח התוצאות.. (שיין וורן))

רונן דורפן 5 בינואר 2007

guy – you can try ronendorfan@hotmail.com

רונן דורפן 5 בינואר 2007

בירדמן –
העניין המעניין בתחרויות ספורט הוא לא תמיד מצוינות אתלטית. גם סנוקר, הינדיקים, פוקר ובייסבול יכולים לייצר תחרויות מרתקות.
אני לא כזה אוהד קריקט גדול אבל למשחק הזה יש אלמנט אחד מעניין. הוא משוחק בתרבויות מאד שונות – אנגליה, הודו, אוסטרליה, האיים הקאריביים – והנגודים הללו יוצרים משחק מאד מגוון. ראיתי משחקים באוסטרליה ובאנגליה, אבל דווקא משחק מקומי שראיתי בבנגלור בהודו היה אחד הארועים הספורטיביים המעניינים שראיתי.
למי שלא גדל על המשחק, הוא באמת סובל מיותר מדי קטעים ארוכים ומשעממים. עבורי, הדרך לעקוב אחריו הוא בעיתונים ותקצירים היומיים, ומדי כמה ימים לבחור קטע מעניין של המשחק בכדי לצפות בו.

birdman 6 בינואר 2007

דורפן, תודה על התגובה העניינית. אני מקבל את הסיווג לתחום של "תחרויות מרתקות". בלי ציניות, נקודת המבט שלי תשתנה עכשיו.
בלי שום קשר אני קורא אדוק של הבלוג שלך.
ישר כוח!

Comments closed