שיכורים

היינו שלושה. אני, א. (שהוא ישראלי) וכריסטוף, חבר גרמני.

יום ההולדת ה-37 של כריסטוף, באסן בחבל הרוהר. אני רואה את כריסטוף בערך פעם בשנה אבל הוא חבר מצויין. הזמנו נקניקיות בקארי. שתינו יין. אשתו של כריסטוף, מורה, נסעה לטיול שנתי. כריסטוף הלך לארון סודי והביא בקבוק בורבון אמריקאי שמעולם לא שמעתי את שמו. ממש מעולה.

דיברנו על הפוליטיקה ועל הכוסיות בטלוויזיה. ואז על הכדורגל. החיים מדהימים. יונייטד ראשונה, שאלקה (הקבוצה שלהם) ראשונה. מה יכול להיות טוב יותר? אז המשכנו לשתות ונזכרנו בסיפורי ספורט פרטיים. אני נזכרתי בשער הניצחון שהבקעתי לשאר העולם נגד אנגליה בעיירת קטיף אבטיחים בצפון קווינסלנד ב-1991. כריסטוף, שני מטרים וארבע, היה סנטר בקבוצת כדורסל שעלתה מהליגה התשיעית לשמינית בגרמניה. שלא תחשבו שמדובר באנשים שרק מדברים על ספורט.

ואז הגיע הרגע המשמעותי של הערב. כריסטוף ביקש ממני שלכבוד יום הולדתו ה-37 אבחר לכבודו את ה-11 הגרמנים הטובים ביותר שראיתי. התרגשתי מהכבוד העצום שנפל בחלקי. ניגשתי בכובד ראש למשימה ומראש הבהרתי שלא אבחר שחקנים מוקדמים יותר ממונדיאל 1982 מכיוון שלא ראיתי מספיק כדורגל גרמני מוקדם יותר. כריסטוף הסכים. בחרתי את להמן, ברהמה, זאמר, קולר, ברייטנר, מתיאוס, שוסטר, אפנברג, ליטברסקי, פלר ורומיניגה. כריסטוף הודה לי ומזג כוסית בורבון נוספת. מיניתי את רומיניגה לקפטן הקבוצה בכדי לא לגרום לחיכוכים בין מתאוס לשוסטר.