היה ארוע מאד עצוב אתמול לפני משחקה של ליברפול מול טולוז בגביע אירופה, שהיה משחק מצויין של בניון. גבר ואישה בגיל העמידה עמדו בדמעות כשברקע מנוגן המנון היריבה העירונית אברטון, ואוהדי ליברפול מכבדים את הארוע. הם היו הוריו של ריס ג'ונס, אוהד אברטון בן 11 שנרצח לפני כמה ימים ביריות בזמן ששיחק כדורגל עם חברים. הסולידריות בין אוהדים בעיר ליברפול היא מאד גדולה בשני העשורים האחרונים – מאז אסון הילסבורו.
הרוצחים היו נערים שרכבו על אופני BMX וכנראה לא היה להם שום קשר לריס ג'ונס. לרצח אין שום הסבר ספיציפי מלבד העובדה שהילד הזה גדל בקרוקסטת' – אזור בו להמון צעירים יש כלי נשק. בשנים האחרונות נחשפה שם תופעה בה צעירים שוכרים כלי נשק מכנופיות בכדי להגן על עצמם, וכך מפתחים תלות בכנופיות.
*
כמובן לא הכל שלילי בקרוקסטת'. קרוקסטת' די מפורסמת באנגליה משום שהיא השכונה ממנה יצא ווין רוני, אולי השחקן האנגלי הטוב בדור הזה. גם ווין רוני הילד חלם כידוע להיות שחקן באברטון. הוא לא הכדורגלן היחיד שגדל שם – גם פרנסיס ג'פרס ששיחק באברטון וארסנל ועכשיו משחק בקרדיף – גדל בקרוקסטת'. אבל מסתבר שלמרות שקרוקסטת' הייתה אזור מאד גרוע גם לפני עשר שנים – המצב שם כיום חמור דרמטית משהיה בילדותם של רוני ושל ג'פרס.
עסקנו בעניין הזה קצת בדיון שערכנו בעקבות רשמים שלי מביקור באי מאדיירה בו גדל כריסטיאנו רונאלדו. על ההבדל בין הכוכבים שבאים מהעוני בפרובינציה – לעומת אלו שבאים מעוני עירוני בארצות העשירות. גם רונאלדו גדל בעוני ואבא שלו היה אלכוהוליסט ולאחיו הייתה בעיית סמים. אבל עוני כלכלי ואפילו הורה לא מתפקד זה לא הכל. אין שום סיכוי שרונאלדו הילד נתקל בילדותו בילדים בני גילו עם נשק חם. משפחתו בודאי לא אכלה במסעדות אבל סביר להניח שזכה לתזונה סבירה שמבוססת על התוצרת החקלאית באי. לכל שוחרי טובתם של ילדים – מורים, כמרים, עובדים סוציאלים או מאמני כדורגל – יש סיכוי במקום כזה. הילדים שהלכו איתו לבית ספר הם רובם עכשיו אנשים שעובדים באי במשכורות שהם נמוכות בהרבה מהממוצע בשוק האירופי – אבל לא חיים חיי ייאוש בחסדי כנופיות. הסיכוי שלהם לחיים נורמלים טוב הרבה יותר.
*
אפשר לצפות בסיפור ריס ג'ונס בקטע החדשותי הבא. האנשים מדברים במבטא הסקאוסרי המצחיק ששומעים אצל ווין רוני או סטיבן ג'ררד. המרחק הוא לפעמים מאד קטן. כמו רוני וג'ררד, גם ג'ואי ברטון מניוקאסל גדל בשיכונים בליברפול. הוא היה מעורב בכמה אירועים פליליים, הן בכדורגל והן מחוץ לכדורגל, ואחיו מרצה מאסר עולם על מעורבות ברצח גזעני.
אמו של ריס ג'ונס פנתה בטלוויזיה בנאיוויות לרוצחים שיסגירו את עצמם – "כי איך יוכלו לחיות עם עצמם אחרי שביצעו פשע כל כך מחריד?". אין פה יותר מדי מסקנות או דברים או לא ידועים. רק סמליות מקברית די זולה: כמו ההורים של ווין רוני, גם ההורים של ריס ג'ונס הוזמנו למשחק צ'מפיונס ליג. גם הם מקבלים תשומת לב מהתקשורת הארצית. גם כאן הטלוויזיה מראה תמונות של ילד בן 11 במדים של אברטון.
רק שווין רוני הוא סמל וריס ג'ונס הוא מציאות.
33 Comments
ועל כל ויין רוני אחד יש כנראה הרבה יותר מריס ג'ונס אחד.
עצוב זו לא מילה.
דורפן, פוסט נפלא. מצפה לתשובה שלך במייל. בלי שום קשר, רק טעות אחת אקוטית פה: רוני הוא לא השחקן האנגלי הכי גדול בדור הזה, אלא סטיבן ג'רארד
רונן, מה קרה שרשמת את שם הקבוצה אותה עמיחי (וגם אני) אוהדים?
סולארי – משום שזה נעשה ברוח טובה וזה קצת לא ברוח הדברים בפוסט הזה להשתמש בכינוי פ.צ מרסיסייד שנדמה לי שהפך פופולארי משני הצדדים של המתרס. אגב, השם הזה הופיע מדי פעם בבלוג – משום שלפעמים מופיעים פה קטעים שגם מתפרסמים בעיתונות רגילה. אני מבטיח לך שבענייני הכדורגל השוטפים פ.צ מרסיסייד תוחזר מיד!
עמיחי – מעולם לא שמעתי על השחקן שאתה מציין אבל מיד אערוך חיפוש בYOUTUBE בכדי לברר את העניין זה נשמע מעניין מאד. (ושלחתי לך תשובה במייל…)
הבנתי אותך.
אחלה פוסט.
הצרה היא שיש לא רק הרבה יותר ריס ג'ונס אחד על כל רוני, אלא גם הרבה יותר כמו הנער/ים שרצח/ו אותו (יש כרגע עצור בן 15. החקירה עדיין בעיצומה).
רוני וג'רארד וג'ואי ברטון הצליחו באמצעות הכדורגל לשפר את חייהם באופן ניכר, אבל הרוב ממש לא.
הישועה לילדים והנערים הללו, כמכלול, לא תגיע מהספורט.
נדרשות פעולות חינוכיות, רווחתיות, משטרתיות וכו'.
יתכן שהחיוב במקרה הזה, שהפעם הנרצח הוא ילד שקשור לכדורגל ולכן רמת המודעות תעלה.
לפחות באנגליה זה מחריף את הקולות נגד הנשק שמוחזק בידי אזרחים.
כמה עצוב שרק אסונות מצליחים לקרב בין שני מחנות אוהדים…
גם מדלן מק'קאן הילדה שנעלמה בפורטוגל מצולמת באחת התמונות כשהיא לבושה במדי אברטון.
הולי וולס וג'סיקה צ'פמן בנות ה-10 מסוהאם ששרת בית הספר רצח אותן הופיעו באחת התמונות שפורסמו במהלך החיפושים כשהן לובשות את מדי יונייטד.
אנחנו קרובים אצל עצמנו אבל מעקב קבוע אחרי שידורי sky news מגלה שרמת אלימות הנוער באנגליה גבוהה וחמורה מזו שמתרחשת כאן.
זאת היתה באמת מחווה מרגשת, אבל לא לגמרי הבנתי למה עשו את זה במשחק של ליברפול ולא במשחק הבית הבא של אברטון (15 בספטמבר, נגד היונייטד).
הרי אין ממש ערך לחשיפה בינלאומית מדינות ששידרו את המשחק.
לטעמי היה קצת מבולבל, אבל נחמד בסך הכל.
וקח בחשבון שלאחר הפוסט הקודם הציפיות הן שכל פוסט יהיה אדיר
:)
רונן,הגעתי לבלוגך מהאתר של ספורט חמש בו הם לוקחים טורים מהפורום.
בשעתיים האחרונות קראתי המון טורים שלך,ונהנתי מאוד.
יש לי רק בעיה אחת-אתה אוהד מנצ'סטר,ואני אוהד מושבע של התותחנים.
בכל מקרה כל הכבוד על הטורים שלך…!
סקולסי הוא השחקן הטוב בדורו של גירארד.. רוני בדור שאחריו..
המחווה של ליברפול מרגשת כי היא לא מחוייבת…(רונן, מעניינת אותי דעתך בקשר לתסביך הקורבן- תוקף שאופף את ליברפול כל כך הרבה שנים).
לנוה תודה רבה.. ואם תישאר עימנו תראה שהרבה מהמשתתפים הם אוהדי ארסנל.
לגע"ס – אני חושב שהיה חשוב להראות פה סולידריות עירונית. מלחמות הכנופיות בליברפול הם לעתים על רקע אהדת כדורגל והקבוצות עושות הכל להלחם בתופעה.
עמית, אני מקווה שאתה צודק אבל אני חושש שיש גם תופעה אחרת. רצח של ילד במועדונים, שקורה לפעמים בישראל, לא מגיע לתודעה הלאומית. ראש ממשלת בריטניה בעצמו נדרש לסיפור. אצלנו זה לרוב בחדשות אבל בוודאי לא חשוב כמו עוד פעולה של צה"ל איפשהו.
לון – בודאי שזה נכון. הבעיה הנוספת היא שכיום גם הסיכוי בכדורגל יורד – בגלל מספר הזרים בכל הליגות באנגליה.
המועדונים מחזיקים פחות ופחות ילדים מקומיים בקבוצות הנוער שלהם – וכך יש פחות ילדים במסגרות שונות.
הבנתי שגם סולפורד, עירם של סקולס וגיגס, מתדרדרת למלחמות כנופיות.
אני אולי תמים אבל באנגליה ילדים עם נשק יורים מאופני BMX, זה נשמע הזוי לגמרי. כמו איזה סרט הוליוודי.
נכון שאני מעולם לא הייתי באנגליה וברור שיש פשע ואלימות וכו' אבל להגיע לרמה של ילדי שכונות יורים ברחוב זו התדרדרות מוסרית רצינית.
בהזדמנות זו אני הזכיר את מותו הנוראי של פוארטה. זה מתחבר לשחקן שנפטר במונדיאל ולמקרים נוספים שקורים בליגות זניחות יותר. האם זו תופעה חדשה בעולם הכדורגל (וכמעט שכחתי את מני לוי).
הרגע הודיעו ששחקנה הזר של הפועל באר שבע התמוטט במהלך האימון הערב.
לא יאמן!!!
מאז אסון הילסבורו שהתרחש לפני משחק שהיה אמור להתקיים בין שתי הקבוצות.
דורפן זה היה חצי גמר הגביע נגד נוטינגהאם פורסט ב-15/4/89. הגמר היה בהמשך נגד אברטון. הדרבי בגמר לא היה אמור להתקיים אלא היה פונקציה של המנצחות בחצאי הגמר.
ושאול אדר כתב על כך בהרחבה בספר על ליברפול, לגבי האחווה העירונית שיצר האסון בגמר ההוא.
טעות שלי, היה עוד דרבי בליגה שאכן התרחש שבועיים אחרי האסון
רונן, באוף אוף טופיק, חבר שלי עם שורשים מנצסטריים טוען שאין חשש שסולפורד תתדרדר למלחמת כנופיות שכן היא מצויה בה מזה 20 שנה. חוץ מזה הוא טוען שסקולסי נשאר לגור בשכונה שנים ארוכות אחרי שיכול היה להרשות לעצמו לגור בבאקינגהם פאלאס, נגיד. עוד סיבה – אפילו שלא צריך – לאהוב את פול קשישא.
לפחות באנגליה בניגוד לכאן האלימות נשארת מחוץ לאיצטדיון הכדורגל.לא שזה מנחם את הוריו של ריס אבל זה רק מראה שזה אפשרי.
יגאל – יש בסולפורד שכונת יוקרה אחת שנקראת SALFORD KEYS עם דירות יוקרה שמשקיפות על התעלה… אולי סקולס גר שם?
קשה לי מאוד להאמין. קראתי פעם בפור פור טו כתבת דיוקן עליו והיו ברקע שיכונים שמשקיפים על נוף אורבני מדכא מאוד.
ואגב, אם עסקנו לאחרונה ב MVPשלונסקי ובשורט סטופ שייקספיר, מומלץ לכל שוחרי היונייטד שביננו להשיג ולראות את "המפצח", אחת מסדרות המופת הגדולות של הטלויזיה לטעמי, אשר מתרחשת כל כולה במנצ'סטר שליטא ויש בה אפילו פרק אחד שנושא היריבות בין היונייטד מול מועדון כדורגל מרסיסייד מהווה חלק די גדול מהנרטיב. דרך מצויינת להכיר את היום יום במנצ'סטר האפורה והקסומה בלי צבעי איפור.
יגאל
מחזק. סידרה עצומה, שאחד משיאייה מתרחש באולד טראפורד.. גם בדיחות על המבטא הסקאוסרי לא חסרות.
וכדי לסגור מעגל, שווה להביא ציטוט חופשי מאחת מהסצינות המופלאות כנגד גזענות שיצא לי לראות: בילבורו, קצין המשטרה ההומאני שיש לו מנוי לאולד טרפורד גורר לחדר שלו בתחנה חשוד ניאו נאצי עם חולצת יונייטד לפוסטר שתלוי לבילברו בחדר על הקיר. ואז הוא מסתכל לו עמוק בעיניים ואומר משהו כמו "שמייכל הוא דני, קאלצ'קיס אוקראייני, קנטונה צרפתי ופול אינס שחור חתיכת ראש זין דפוק".
באמת מומלץ בחום.
יגאל, אכן סדרה מומלצת ביותר (למעשה כמה מיני סדרות).
לפי מיטב זכרוני, השחקן רוברט קרלייל גילם את דמותו של האוהד הלא שפוי.
לון, אתה צודק. וכדי להשלים את הסיפור, התוכנית שלו היתה לרצוח 96 אנשים ובכל זירת רצח הוא השאיר את רצף הספרות 150489.
אוקי אותי שכנעתם.
אצא לי לתור אחרי כמה פרקים ברחבי ה WWW …
בהחלט לון. רוברט קרלייל מגלם את דמותו של אלבי, אוהד מ.ס מרסי סייד אשר מתגורר במנצ'סטר. רובי קאלטרן מגלם את פיץ', הוא הוא המפצח, וגם שאר הקאסט נפלא. לפרק האמור קוראים "To be a somebody"
נשמע מצוין
אמנם קשור לתגובות הפוסט הקודם, ובכל זאת…
שאלתי קולגה שלי לעבודה, ילידת ארה"ב, צאצאית של גנרל רוברט אי. לי (!) לגבי מלחמת האזרחים, להלן תגובתה: הנושא מורכב כמו כל תהליך היסטורי
בגדול המדינות הדרומיות רצו יותר אוטנומיה לכל מדינה מאשר הצפוניות
השמות מסמלים הבדל זה:
Union vs. Confederacy
נכון שסוגיית העבדות הייתה קיימת והיו לחצים בצפון לביטול ואיסור
של מוסד זה אולם באשר למלחמה זה היה נושא משני שצבר תעוצה במהלכה
בוא נגיד שהלוחמים לא חרפו נפשם רק או בעיקר בגלל הרצון לשחרר עבדים שנתפסו גם על ידי צפוניים רבים כגזע נחות בכל אופן אי אפשר לשפוט מעשים דאז לפי מוסכמות ודעות של היום
אני לא יודעת אם אפשר היה למנוע את ההינתקות
אצטרך ללמוד יותר על הנושא כדי לגבש עמדה
יש את האמרה עדיף להיות חכם מאשר צודק
אבל לא בטוח שפוליטיקאים ומדינאים פועלים על לפי עקרון זה
במישור העקרוני
למשל בוש:
מי שלא איתנו הוא נגדנו
אני בטוחה שהוא הרגיש נורא צודק כשאמר את זה
אבל זה ממש לא היה חכם
יש להניח שלינקולן הרגיש מחוייב לעקרונות ואינטרסים
של ארצו כפי שהוא ראה אותם ולפי הלחצים שהופעלו עליו
קשה לדעת אם יכול היה לעשות מאמץ יותר גדול להשגת פתרון.
הקולגה מוסיפה שהנואם הראשי היה אוורט, שנאם במשך שעתיים (!), תפקידו של לינקולן היה להכריז על אתר הזיכרון, והוא עשה עבודה מצוינת בשתי דקות.
פרוש המילה score הוא 20.
"For score and seven years ago"…
בעברית: לפני 87 שנה…
כמו כן הקטע הראשון מופיע במחזמר "שיער".
four ולא כפי שנכתב לפנים.
מדהים.
ספורט, שאמור היה להיחשב הנחות מבין תחומי העניין, מצליח להכיל בבלוג אחד קטן וחתרני הארות והערות על הסטוריה של ארה"ב, מאבק בסמים, גזענות, ספרות קלאסית ותרגומיה, ועוד ועוד ועוד…
:-)
מדהים…
לתומס, כמו שהזכרתי פעם, ספורט זה לא מטאפורה לחיים אלא החיים עצמם.