אלכס אברבוך

במהלך שנותיו הראשונות של אלכס אברבוך בישראל, הופיעו לא פעם כתבות בעיתונות על הצורך למצוא פתרון למצוקותיו הכספיות. אברבוך לא הרוויח, לפחות בשלבים מסויימים, מספיק כסף באתלטיקה והוא לא קסם במיוחד לספונסרים. אני אחסוך לעצמי את הזמן הנחוץ למצוא ניסוחים מעודנים יותר – הוא לא קסם לספונסרים משום שהוא עולה מרוסיה. כפי שאנה סמשנובה מעולם לא קסמה לספונסרים כמו שחר פאר – שעם כל כשרונה הרב והפוטנציאל שלה עדיין לא עברה את הישגיה של סמשנובה בדרוג העולמי (וכולנו מקווים שהמשפט הזה יהיה נכון רק עד יום שני).

דיברו אמנם על עברית ועל הזמן המועט יחסית בו אברבוך שוהה בארץ, אבל האמת שאין פה מה להסביר. פרסום הוא עולם מסחרי שפונה למיין-סטרים. הציבור הרוסי הוא לא מיין סטרים בישראל. אין כנראה תועלת כלכלית בנסיון למכור מוצרים לציבור תוך שימוש בשמם של אלכס אברבוך או אנה סמשנובה או רומן גרינברג או מיכאל קלגנוב. ספונסרים הם לא נדבנים ולא אשמים בבעיה. זו בעיה חברתית בישראל, אבל לא משהו שהספורט יכול לפתור. אולי אם אברבוך היה אלוף אולימפי או סמשנובה הייתה זוכה בפלשינג מדו הדברים היו משתנים. אבל זה לא קרה.

*

אלכס אברבוך מרגש אותי בחלק המסיים של הקריירה שלו יותר משריגש אותי בשיאה. בשיאה היה קופץ מוט של 5.93 וגם אסף מדליות באליפות עולם ואת אליפות אירופה. אבל בשתי האליפויות הגדולות האחרונות הוא חושף תכונות של מתחרה גדול. למשל לפני שנה בגטבורג באליפות אירופה, כששיחק פוקר עם מתחריו שכשלו בגשם, ויתר על קפיצות במשך למעלה משעה ובקפיצה אחת זכה באליפות. אתמול אברבוך לא זכה במדליה. הוא סיים שביעי. אבל הוא קבע תוצאה זהה לזוכה במדליית הארד. קצת מזל היה חסר פה.
בדימדומי הקריירה שלו הוא בא לתחרות גדולה ושיפר את השיא העונתי שלו ב-11 סנטימטר. קראתי לפני שנים מאמר שהראה שרק תשיעית מהמתחרים במשחקים האולימפיים מצליחים להגיע לשיא אישי במשחקים האולימפיים. אני לא יודע מה בדיוק הנתונים לגבי אליפות עולם והיחס לשיא העונתי. אבל ברור לי דבר אחד. אלכס אברבוך הוא כבר מזמן לא קופץ של 5.90 ה-5.81 אתמול היא התעלות נוספת שלו ברגע הגדול של העונה. וזה קשה במיוחד בקפיצה במוט שהיא אולי הפעולה הפיזית המורכבת ביותר באתלטיקה הקלה. אני מפנה אתכם אפילו להיסטוריה העגומה (יחסית) של סרגיי בובקה במשחקים האולימפיים כדוגמא.

מה שמחזיר אותי לתחילת הדברים. יש לי פתרון מצויין לפרנסתו של אלכס אברבוך ברגע שיפרוש מאתלטיקה. הייתי ממנה אותו לראש היחידה לספורט הישגי ולאחראי העיקרי על הנבחרת האולימפית. גם אם אין לו את הרקע המדעי המתאים או נסיון כמאמן. את האנשים עם הרקע המקצועי הייתי שומר כמובן בסביבתו, כי יש להם מה להגיד. אבל אלכס אברבוך יודע איך מגיעים לשיא במעמדים גדולים וזה העניין המרכזי ביותר בספורט אולימפי. נכון שיש לנו עוד שכשכמותו – כמו אריק זאבי וגל פרידמן, אבל אני מעדיף את אברבוך. ולו בגלל שחצי מהמשלחת האולימפית של ישראל באולימפיאדה שעברה הייתה ממדינות חבר העמים במוצאה. הגיע הזמן לשלב אותם בממסד הספורט, ממש כמו שבNBA ובספורט האמריקאי עושים מאמצים לשלב שחורים בהנהלות.

אלכס אברבוך צריך להיות שם כי ספורטאים צריכים לא רק הדרכה אלא גם מנהיגות והשראה. והוא צריך להיות שם בדיוק מהסיבה בגללה התקשה כל כך עם עניין הספונסרים. האיש פשוט לא מחובר למנטליות הישראלית.

מנטליות אמריקאית
יום של עיתונות צהובה בבלוג! (נערות לווי, צבי שרף וקוליגאליות עיתונאית)

29 Comments

גע"ס 2 בספטמבר 2007

לא הייתי ממהרת לצאת בהצהרות על גזענות. הוא לא קסם לספונסרים כי אין לו כריזמה תקשורתית. הדבר הזה שהופך ספורטאי לסלב. עובדה שכבר היו פה פרסומות שכיכבו בהן שחקני כדורסל שחורים וגאידמק מככב כרגע בפרסומת לפלאפון.

ג'וס 2 בספטמבר 2007

רונן – הפעם התעלית על עצמך.
גם אני מעריץ שלו, וסיבותיי נעוצות ברצון העז שלו להיות ישראלי. חסר לנו כאלה. אז מה אם הוא לא ידע את התקווה בהתחלה – הוא רצה ואפילו מאוד להיות ישראלי. הוא הסתובב עם הדגל הישראלי בגאווה כזו שלא הייתה מביישת קצין מצטיין בצנחנים. הוא ספורטאי מצטיין גם כשהוא לא בתקופת העליה שלו, כמו שחר פאר (שגם אותה אני אוהב מאוד). ואני מסכים לחלוטין – הוא חייב לקבל מקום בהכשרה של הספורטאים שלנו, ולא רק העולים.

איש 2 בספטמבר 2007

אני חושב שאריק זאבי, שהוזכר בפיסקה האחרונה, הוא דוגמה למצב הפוך. מבלי לזלזל בהישגיו, כמעט לפני כל תחרות גדולה- אליפות עולם, אליפות אירופה, משחקים אולימפיים, הבחור פצוע (גם הפעם שנפרד מחברתו וזה השפיע על יכולתו נספרת אצלי כפציעה). לדעתי יש כאן מרכיב מנטלי כלשהו שקשור להופעה של פציעות אצל ספורטאים דווקא במועדים מסויימים והוא דוגמה מעולה לכך.

רונן דורפן 2 בספטמבר 2007

גע"ס = בישראל אין שום גזענות כלפי שחורים אמריקאים ואין מניעה שיהיו גיבורי תרבות. לגבי גיידמק – הוא לא מעיד על כלום. הוא קנה את מעמדו בעשרות מליונים.

another one 2 בספטמבר 2007

תגובה:
אני באמת לא מבין את כל אלה שצועקים "גזענות" כל פעם שרוסי או אתיופי לא מצליחים להשתלב בחברה הישראלית. רונן, ברור לך שאני מתלוצץ, נכון? המקרה של ויק או יותר נכון, סיקור המקרה של ויק, מונע מגזענות טהורה למרות ג'ורדן, קובי ואחרים. בדיוק כמו שלמרות שגיידאמק נהפך לאייקון תרבותי, עדיין הבון טון השולט הוא זה הגיזעני. ואני כמובן חוטא בכך שאני לא מפריד בין גזענות בשל צבע לבין גזענות בשל שוני תרבותי. אבל רק להראותך שאדם קרוב אצל עצמו ורגישות כלפי אחד אין דינה כדין רגישות כלפי אחר.

רונן דורפן 2 בספטמבר 2007

לAnother One
אינני יורד לסוף דעתך. אם אתה סבור שסיקור ויק מונע מגזענות טהורה – אז הטענה שלך היא חמורה מאד ופרושה שיש לסבול כל סוג של התנהגות מאדם, רק בגלל שהוא שחור.
אני לא חושב שכאן יש מקרה של גזענות. בנאדם זכאי לזכויות שוות, אבל הוא איננו זכאי לספונסר ומפרסמים, שמפנים את הפרסומות שלהם לאנשים שמושפעים מפרסומות, רשאים להחליט שרק ילדות אשכנזיות מוכרות. זה יותר ניתוק תרבותי..

ד"ר א. 2 בספטמבר 2007

בעניין בובקה –
סליחה שאני שוב גולש לנושׂא השחוק הזה (וכפליים סליחה אם יצא שדברי הם בגדר לשון הרע, ואנא תקנו אותי אם כן), אבל היו מי שטענו שהוא מצטיין בעיקר בתחרויות בהן בדיקות הסמים הן, איך נאמר, פחות נמרצות.

מצד שני, היו מי שטענו שהוא שובר שׂיאים רק בתחרויות שיש בהן פרס כספי גבוה (ואת זה אפשר לבדוק).

יורם אהרוני 2 בספטמבר 2007

ההיסטוריה העגומה של בובקה? כמה אליפויות עולם ברצף הוא לקח? נתנו לו להשתתף ב- 1984? בובקה הוא אולי גדול המתחרים. יש הרבה עם שבע מדליות זהב מאליפויות עולם ומשחקים אולימפיים במקצוע אחד?צריך לזכור גם שבשנים 1985 ו – 1989 לא נערכו אליפויות עולם.

אמיר 2 בספטמבר 2007

אולי אופיה של אנה והסתגרותה מנעו את התקבלותה ? שורה אוברוב לעומתה נכנס אל תוככי הישראליות בקלות גם משום שהיה לו עניין בכך.אניה גוסטמלסקי היא דוגמא נוספת לכך ששיתוף פעולה עם התקשורת ופתיחות לא יעצרו בחומת "הרוסיות".אפשר להוסיף את ארקדי דוכין או אניה בוקשטיין או לוסי דובינצ'יק ושלל דוגמאות נוספות מתחומים אחרים .אברבוך לא יכול למכור מוצרים אבל גם פרידמן וזאבי וארד התקשו בכך.ישראל היא מדינת כדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל ולעיתים ורק במקרה של הצלחה גם מעט טניס ולכמה רגעים גם שחיה וג'ודו.שחר פאר ללא ספק טניסאית טובה מסמשנובה.
שמעתי הערב את רוגל נחום מסביר את פשר הבחירה מעוררת המחלוקת של אברבוך לדלג על הגובה של 5.86 – מתברר שלאחר ההצלחה שלו בקפיצה השלישית לגובה של 5.81 הוא היה אמור להיות ראשון הקופצים וברור שלא היתה לו את היכולת לבצע קפיצה מהירה.

לון 2 בספטמבר 2007

רונן, מצד אחד אתה צודק, המוצא שלו והאופי השקט שלו תרמו לכך שקיבל חשיפה מוגבלת ולא קיבל ספונסר.
מצד שני, ספונסרים משקיעים מעט מאוד בענפים שאינם כדורגל וכדורסל.
הפוטנציאל של פאר גדול באופן ברור מזה של סמשנובה ובינתיים רק חברה אחת אימצה אותה.
אני מניח שרק זכייה משמעותית תשנה את זה. אם פאר תזכה בגראנד סלאם נראה אותה מפרסמת בנק או משהו דומה. אם היא תמשיך להיות ספורטאית מצויינת כמו עכשיו, אבל ללא הישג משמעותי, זה לא יקרה.

אברבוך הוא פשוט מקצוען מהדרגה הראשונה.
אפרופו דיון קודם, הוא גם מהמר לא קטן.
בגטבורג ההימור הצליח. הפעם ההחלטה לא לקפוץ 5.76 יתכן שעלתה לו במדליה.

מה שספורטאים ישראלים צברים צריכים ללמוד ממנו זה מוסר העבודה, הרצינות, הבנה עמוקה של מהות תחרות גדולה.
הקריזיונריות של גל פרידמן לא מתאימה וגם לא ההכנות של זאבי לתחרויות הגדולות (זה הרי ממש לא מפתיע שנפצע לפני אליפות העולם, זה חלק קבוע בהתנהלות הקריירה שלו. הוא לא יודע לשמור על עצמו לפני תחרויות גדולות. הידע הזה הוא בדיוק חלק מהמקצוענות של אברבוך).

אבל אני לא יודע האם דווקא ראש היחידה לספורט הישגי הוא התפקיד המתאים. אני לא מספיק יודע מה מהות התפקיד ואיזה יכולות נדרשות לה.

ההיסטוריה של בובקה באולימפיאדות מאוד מאוד חשודה.
הוא זכה באולימפיאדה הראשונה שלו בסיאול 88. היו אלה שנות השמונים האפלות של מזרח גרמניה, פלו ג'ו וכו'.
ואז באולמפיאדות הבאות, שבהן היו הבדיקות לחומרים אסורים הוחמרו, ודאי בהשוואה לתחרויות אחרות, הוא פשוט נעלם לחלוטין.
בברצלונה 92 הוא נכשל בכל שלוש הקפיצות הראשונות שלו, לא עבר אף גובה והודח מהתחרות. בשנה הזו הוא שיפר את שיא עולם שלוש פעמים בחוץ ופעם אחת באולם ל- 6.12 ו- 6.13. אחד מהשיאים הללו היה בסה"כ חודש אחרי האולימפיאדה…
באטלנטה 96 היתה לו פציעה (?) שמנעה ממנו לקפוץ אפילו פעם אחת.
בסידני 2000 הוא כשל בגובה 5.70. רחוק רחוק משיאו.

במונחי כדורסל, זה כמו שמייקל ג'ורדן היה קולע 5 נקודות בכל סדרת פלייאוף בשיא הקריירה שלו.
במונחים ספורטיביים רגילים זה פשוט לא הגיוני.

עזי 2 בספטמבר 2007

בדיקות הסמים באליפויות עולם ואליפויות אירופה (ובובקה זכה באחת עדיין כסובייטי) הן לא פחות מחמירות ממשחקים אולימפיים. האיש זכה בשש אליפויות עולם רצופות! יש לו זהב אולימפי ופעם אחת בגלל החרם לא השתתף. כן, הוא כשל בברצלונה – איזו חוצפה מצידו – והיה פצוע באטלנטה, חוסר מזל. לון, זה שבגיל 37 בסידני הוא נכשל ב-5.70 ואתה מתייחס לזה כרחוק משיאו בהגבלה לדוגמת מייקל ג'ורדן שלך זה כאילו היית מצפה ממיקל שחזר לוואשינגטון וויזארדס להוביל אותם לאליפות ואתה מתלונן שהוא לא הוביל אותם לפלייאוף.

יורם אהרוני 3 בספטמבר 2007

לא מבין את מה אתם רוצים בין מזאבי ביחס לאוורבוך. כל ספורטאי ברמה גבוהה נע על ציר מאד דק שבין הגעה ליכולת שיא לבין הגזמה שתביא לפציעה. אני זוכר בדיון בפורום אתלטיקה בין-לאומי ב – 2003 שמשתתפיו הביעו פליאה איך זה שאוורבוך השתתף בתחרות קפיצה לרוחק בסוף יולי אותה שנה, זמן קצר לפני אליפות העולם בסן-דני ששם בסופו של דבר הוא לא עבר גובה התחלתי במוקדמות. לאוורבוך רקורד מצויין באליפויות אבל היו לו גם כשלונות וכך גם לזאבי ואפילו לבובקה.

RdMaN 3 בספטמבר 2007

זה היחס הכללי לאתלטיקה בארץ. אז איך בדיוק ניתן לצפות שמישהו יהיה ספונסר לענף שאין בו כמעט ענין ברוב בתי האב בארץ?

לון 3 בספטמבר 2007

עזי, אשריך – איש תמים אתה.
נכשל בברצלונה זו פשוט הגדרה לא מתאימה. לא כשהוא לא הצליח לעבור את הרף אפילו פעם אחת. וחודש אח"כ שבר שיא עולם.
הוא ניסה פעמיים לעבור 5.70 ובשלישית 5.75 – גבהים שמתוך שינה הוא אמור לעבור.

הפציעה באטלנטה, להזכירך, היתה במשחקים עצמם. דבר שלא קרה לו בתחרות גדולה אחרת. מי שמעוניין להתבונן במבט תמים, יראה בכך פציעה אמיתית וחוסר מזל. יש מי שמריח כאן התחמקות אלגנטית (אם היה מביים פציעה קשה לא היה מגיע למשחקים עצמם ואז היה מוגבל לזמן רב. לא יכול היה פתאום להחלים).

בסידני, למרות שזכר היטב את כשלונו בברצלונה, החל לקפוץ רק בגובה 5.70. הוא כשל בכל שלוש הפעמים ולא עלה לגמר.

ג'ורדן בגיל 38 קלע בוושינגטון 23 נקודות בממוצע, נתן 5 אסיסטים וחטף 1.5 כדורים. להזכירך כדורסל הוא ספורט קבוצתי ולהגיע לפלייאוף לבד הוא לא יכול.

עזי, אני מבין שהוא גיבור ספורטיבי שלך ואתה מתקשה להסתכל בעיניים חשדניות כלפיו.
בעיניים שלי, יש כאן תופעה חשודה מאוד.

אני אשמח אם תתן קישור שמראה שהבדיקות באליפויות העולם בשנות השמונים והתשעים היו מחמירות כמו באולימפיאדה.

ד"ר א. 3 בספטמבר 2007

עזי –
מצטרף לבקשה של לון.

עזי 3 בספטמבר 2007

לון, בובקה לא גיבור ספורטיבי שלי, ככה שזה לא העניין. קרל לואיס – שהוא כן גיבור ספורטיבי שלי וגם גדול קופצי הרוחק בהיסטוריה – לא זכה להחזיק בשיא עולם במקצוע בו שלט. גם בגלל שלא רצה לעלות לגבהים וגם בגלל חוסר מזל (רוח גבית מעל למותר בטוקיו ועוד). בובקה כן זכה במדלייה אולימפית מוזהבת.
החל מאליפות העולם הראשונה ב-1983 בוצעו בדיקות סמים לכל המדליסטים ולחלק נוסף מהאתלטים, בובקה כמובן נבדק כי זכה. מה שהבינו ב-IAAF עם השנים זה שאתלטים מנסים להיות מקיים לפני תחרויות גדולות ולכן הרחיבו מסוף שנות התשעים את הבדיקות אל מחוץ לתחרויות הגדולות ואל בדיקות פתע, אם תרצה.
יש כאןhttp://www.iaaf.org/newsfiles/33107.pdf
סטטיסטיקה לעיונכם.
הבדיקות של הועעד באולימפי הבינתאומי ושל התאחדות האתלטיקה היו דומות בשנות השמונים והתשעים.
הWorld Anti-Doping Agency הוקמה רק ב-1999 כשבובקה היה בשלהיי הקריירה. יש לארגון אתר עם הרבה חומר בעניין, קצת יחצ"ני אמנם – http://www.wada-ama.org/en/

איציק אלפסי 3 בספטמבר 2007

תרדו מבובקה- מוט זה עניין ב -99% של טכניקה ולא סיבולת או כח כמו במקצועות האתלטיקה האחרים, לכן עניין הסמים פה לא רלוונטי.

לגבי אלקס:
זה מתחבר לראיון הנפלא של דני ענבר עם אסתר רוט שראיתי אתמול ב"סיפורו של אלוף". אסתר ריגשה אותי כ"כ. היא מייצגת עבורי את הישראלי היפה. החום, התמימות, הפשטות והישירות שלה כובשים את הלב. אפשר היה לראות בעיניים שלה מה המשמעות של לייצג את ישראל עבורה. מה שהכי ריתק לשמוע היו הסיפורים שלה על תנאי האימון הבלתי אפשריים (נאלצה להתאמן בלילה עם אור של פנסי רכב משום שאף אחד בווינגיט לא היה מוכן להדליק פנס מסכן אלד מעל המסלול בשבילה) ועל ההתמודדות עם הבירוקרטיה והקטנוניות הישראליים ששמו לה מקלות בגלגלים. ומצד שני סיפורים לא מעט דברים קטנים (כמו החתונה המפוראת שאירגנו לה כשהיא בכלל רצתה להינשא בביכנ"ס כמעט בהיחבא..)שמדגישם את המשפחתיות והיחודיות שלנו כאן בארץ. זאתי ספורטאית שמייצגת אותי כי היא מכילה בתוכה את כל מה שיפה בנו וצמחה מתוך סביבה מוכרת כ"כ שכולנו גדלנו בה. לכן אני כ"כ יכול להזדהות איתה והיא יכולה להוות מודל לחיקוי עבור ספורטאים צעירים בארץ.
אלקס, עם כל הכבוד, הוא מהגר שהגיע לכאן מטעמים פרקטיים ולא אידאלוגיים. הוא התחנך וגדל בבריה"מ לשעבר וגם המנטליות שלו נשארה כזו. ייתכן מאד שבגל זה הוא ספורטאי מעולה, ואני בהחלט רוחש לו המון כבוד, אבל אני לא מרגיש שהוא מייצג אותי. ממש כמו שאני מניח שאף אמריקאי לא התרשם מהקפת הניצחון של לאגאט עם דגל הפסים והכוככבים אתמול באוסקה.

יגיל 3 בספטמבר 2007

רוב הישראלים הם מהגרים או בני מהגרים או נכדי מהגרים שהגיעו לכאן מטעמים "פרקטיים" ולא אידאולוגים.
לפני מלחמת העולם השניה הרוב המובהק בעולם היהודי לא היה ציוני.
יהיה מעניין לבדוק האם הוריה של שחמורוב הגיעו לכאן מטעמים ציוניים או היו חלק מהגל שהגיע לכאן בלית ברירה.
אני לא מרגיש שנבחרות ישראל מייצגות אותי.נבחרות תמיד נתפסות בעיני כמעשה מאולץ.

רונן דורפן 3 בספטמבר 2007

איציק –
בוודאי שסמים מועילים לקופץ במוט, זה ענף ספורט שמחייב המון מהירות וכוח. אברבוך הוא אחר הרצים המהירים בישראל ל-100 מטר, רק למשל.

היה לי יותר כבוד לחוסר ההזדהות שלך עם אברבוך אם היית אומר "אני לא אוהב רוסים". טעמים פרקטיים? רק לידיעתך – קופצים ברמתו יכולים לקבל אזרחות אוסטרלית (ומדינות רבות אחרות) ביום אחד על פי סעיף "הצטיינות עולמית בתחומו". ושם הם יקבלו תנאים ומשכורות שאברבוך רק יכול לחלום עליהם. הוא בחר לייצג את ישראל כי הוא יהודי חם. אני חושש שלא כל כך ברור לך המאמץ וההקרבה בשמירת זהות יהודית בברית המועצות לשעבר. אני חושש שהרגישות שלך לאוכלוסיות חלשות בישראל מגיעה רק למקום בו תקשורת הספורט גורמת עוולות איומות לאוהדי בית"ר.

לון 3 בספטמבר 2007

עזי, הקישור הראשון נותן נתונים כלליים של איגוד האתלטיקה ואין בו שום נתון על סוג הבדיקות ואיכותן.
כך למשל בדיקות משנות השמונים מופיעות בטבלה השנייה, למרות שאנחנו יודעים היטב עד כמה לא היו יעילות.
לכן גם הזכייה שלו בזהב ב-88 שווה בעיניי לזכיות של המזרח גרמניות (שאנחנו יודעים היטב כי היו מסוממות לגמרי).

לצערי באתר הסוכנות העולמית נגד סמים לא מצאתי נתוני עבר.

כך שעדיין לא ברור לי על סמך מה אתה כותב שהבדיקות באותה איכות באליפויות העולם ובאולימפיאדה בשנות התשעים.

עזי 3 בספטמבר 2007

לון, אני לא פרקליט של בובקה ואם הוא בעיניך כמו מזרח גרמניות, חבל לי אבל זו זכותך. הIAAF הוא שיזם כבר בסוף בשנות השמונים את בדיקות הדם (בנוסף לשתן) שהועד האולימפי אימץ. הבדיקות שלו היו לא פחות קפדניות ובסופו של דבר אז היו יש רק כמה מעבדות בעולם שבדקו את התוצאות והן עבדו בשביל כולם. ומה לעשות שלא כל דבר קיים ברשת, בוודאי לא דברים של לפני 20 שנה. אולי יורם אהרוני יאיר את עיננו בנקודה.

לון 3 בספטמבר 2007

עזי ידידי, אל תכעס.
אני יודע היטב שלא כל דבר יש ברשת (למרות הקלישאה החוזרת שוב ושוב אצל כמה אנשים שבטוחים שהעולם נוצר לפני עשר שנים…).

ביקשתי קישור מפני שאני באמת מעוניין לדעת.
הרבה פעמים מתקבעות בשיח "אמיתות" שכשבודקים אותן, מגלים דברים שונים.

אני באמת אשמח אם יורם יוכל לסייע בנושא.

עזי 3 בספטמבר 2007

לון, אני ממש לא כועס. להיפך. ברוב הדברים דיעותנו דומות, בעניין בובקה לא.

לון 3 בספטמבר 2007

אני שמח לדעת שאתה לא כועס (בכתב קצת קשה לקלוט את טון הדברים).
לא יקרה שום אסון אם נשאר חלוקים בעניין :)

באראס 3 בספטמבר 2007

עם כל הכבוד לסמאשנובה, לפאר כבר היום יש הישגים גבוהים יותר.
אמנם דירוג השיא שלה הוא בינתיים רק 15 כמו סמאשנובה, אבל היא כבר הגיעה לרבע גמר גראנד סלאם אחד (ויכול להיות מאוד שהיום זה יקרה שוב) ובשבילה שמינית זה דבר מובן מאליו.
סמאשנובה הגיעה פעם אחת לשמינית גמר הרולאן גארוס ועפה בסיבובים הראשונים בכל שאר הגראנד סלאמים בהם השתתפה (והיא השתתפה בהרבה).
כל התארים שלה באו בטורנירים קטנים (חוץ מאחד נראה לי) ובשיטת הדירוג של היום היא לא הייתה מגיעה למקום ה-15.

עזי 3 בספטמבר 2007

באראס, אתה לא מדייק כלל. סמשנובה קודם כל הגיעה פעמיים לשמינית גמר הרולאן גארוס ולפחות 5 פעמים לסיבוב שלישי, כולל בווימבלדון וארה"ב. דירוג השיא שלה היה ב2003 ושיטת הדירוג דומה מאוד, שלא לדבר על כך שהיא ניצחה ב-12 מ-13 גמרים אליהם הגיעה והיתה בגמר רולאן גארוס לנערות.
מצד שני היא לא באמת ישראלית, להבדיל מאברבוך. פאר, עם כל הכבוד, זוכה לדחיפה תקשורתית מוגזמת לא בגלל שהיא צברית אלא קודם כל בגלל הכסף והקשרים של משפחתה המאוד מאוד אמידה.
ורונן, למה אתה מקווה שהיא תעבור את סמשנובה בדירוג, האם אתה רוצה בהצלחתה רק בגלל שהיא ישראלית?

יורם אהרוני 3 בספטמבר 2007

אין לי שום מושג על סמים. אני רחוק מאד מן הנושא אבל ברור שאלופים רבים לא נתפסו. כמה דוגמאות: באליפות העולם הראשונה ב – 1983 לא נתפס איש אבל סמוך מאד לתחרות זאת התקיימו משחקי פאן אמריקה בונצואלה. שם נערכו בדיקות על-ידי צוות גרמני שהכניס לשימוש מכשיר חדש, נדמה לי שזה היה כרומוטוגרפיה במצב גזי. נתפסו שם כמה מרימי משקלות שהתחרות שלהם הייתה לפני תחרויות התאלטיקה ואז החלו הזורקים האמריקאים לחזור הבייתה. לכל אחד מהם פתאום מתה הסבתא והם היו חייבים לצאת ללוויה…סיפור אחר: לפני כעשרים שנה התקיים טקס של חנוכת חדר הכושר בהדר-יוסף. בהתחלה היו ברכות של ראשי הועד האולימפי ואחרי שהם הלכו הייתה הרצאה של מומחה שוויצרי לפיתוח כוח. הוא יצא מהנחה שכל המאמנים שבאו להרצאה יודעים הכל על שימוש בסטרואידים. די הפתיע אותן שחלק מאתנו לא מתמצאים בכך. הוא אישר למשל שהודף כדור הברזל השוויצרי ורנר גונתר משתמש בסמים וטען שלמעשה כולם משמתמשים בסמים ואי אפשר אחרת. עוד סיפור: קניתי בשנות השמונים באנגליה חוברת הדרכה בסיסית של קורס המאמנים שלהם. זה קורס בסיסי מקביל פחות או יותר לקורס מדריכים בווינגייט. יש שם שורה הנוגעת לסטרואידים אנאבוליים: The normal medical dose is 10 – 20 mgs per day for 4 weeks at a time, followed by four weeks of rest

לון 4 בספטמבר 2007

יורם, התיאור שלך ממחיש עד כמה שנות השמונים היו מלאות בחומרים אסורים.
התיאור של המומחה ושל חוברת ההדרכה, מוכיחים שזה היה עניין שורשי, חלק מתורת האימון, חלק אינטגרלי משיפור ההישגים.
לכן לצערי זה מטיל צל כבד על כל הספורט באותן שנים.

דותן 5 בספטמבר 2007

פשוט מצוין.

מישהו כתב על כתבת התנך המצויינת שהיא צריכה להופיע בדף הראשי של הארץ – אין ספק שזה הכתבה שצריכה להופיע בדף הראשי של שהארץ – אולי היא תגרום לתחושת אי נוחות קלה לכל המזלזלים בתרומה של העליה הרוסית לספורט הישראלי.

Comments closed