ספורט בינלאומי ברמתו הגבוהה ביותר

ראגבי הוא ספורט בו המאמן הלאומי קובע למאמן בקבוצה מי בריא ויכול לשחק במשחקי הליגה. ראגבי הוא ספורט בו אם שחקן לא משוחרר לאימון נבחרת מדובר בחדשות שערוריתיות. על שחרור למשחק בינלאומי אין בכלל מה לדבר. ראגבי הוא גם ספורט בו אין כמעט הבדל בין משחק בינלאומי סתם למשחק בטורניר רשמי. האיצטדיון יהיה מלא, השחקנים יסחטו מעצמם כל טיפה של מאמץ. ראגבי בינלאומי הוא מה שהיה פעם כדורגל בינלאומי. ספורט ברמתו הגבוהה ביותר – הן מבחינה מקצועית והן אמוציונלית. מכדורגל בינלאומי נותרו במקרה הטוב אמוציות.

מה שהיה חסר לראגבי הבינלאומי במשך השנים היו כמה הפתעות. בגלל אופיו הפיזי של המשחק שמקשה מאד על האנדרדוג לשרוד במשך 80 דקות. וכך נוצרה היררכיה, שבראשה מדינות חצי הכדור הדרומי האנגלו-סקסיות, ומתחתיה המדינות הבריטיות וצרפת, ומתחתיה ארגנטינה ואיטליה ואולי כמה נבחרות מאיי האוקיאנוס השקט.

אבל ההיררכיה הזו די נשברה בשנים האחרונות. רק ניו זילנד נותרה במין מעמד מיוחד- למרות שלא זכתה בגביע העולם כבר 20 שנה. זו לא רק הרמה שלהם. לפעמים מפתיעים אותם. זה בגלל שהם המראה המרגש ביותר בספורט. אבל הערב הראגבי-יוניון קיבל הפתעה נפלאה שתצית את משחקי גביע העולם שנפתחו.

ארגנטינה היא הבן החורג של הראגבי הבינלאומי. מבחינת רמתה היא שייכת לדרג העליון. אבל יריבותיה לדרג העליון מערימים קשרים על קבלתה לאחד הטורנירים השנתיים – טורניר שש האומות (של אירלנד, אנגליה, סקוטלנד, ווילס, צרפת ואיטליה) או טורניר שלוש האומות (של אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה).

ובגלל זה בארגנטינה עדיין אין כסף גדול בראגבי והראגבי בליגה בארגנטינה הוא האחרון מהרמה הגבוהה שמשמר את האתיקה העתיקה של המשחק – שהיה חובבני עד 1995. ארגנטינה היממה 80,000 צופים במשחק הפתיחה של אליפות העולם מול צרפת, המארחת ואלופת החלק האירופי של העולם, והובילה 17-9 במחצית. זה היה יפה אבל לא קרוב למגננה ההירואית של המחצית השניה בראשות הקפטן מעורר ההשראה שלהם – אגוסטין פישוט.

ועשר דקות אל תוך המחצית השניה הצרפתים חיברו את המתקפה המוצלחת ביותר שלהם במשחק. המשחק התנהל במשך כשלוש-ארבע דקות במרחק 2-3 מטרים מקו השער הארגנטיני. אבל הקו הארגנטיני סירב לקרוס. הם ניצחו 17-12 בהפתעה פנטסטית, כנראה הגדולה מאד מאז שצרפת הפתיעה את ניו זילנד בחצי הגמר לפני שמונה שנים.

זה משבש את תכנית המשחקים שנתפרה בכדי להפגיש את ניו זילנד וצרפת בגמר. שזה אומר שמעכשיו יש להמון קבוצות סיכוי לגמר (למרות שבמשחק הגמר עצמו אל תהמרו נגד ניו זילנד).

מידע פרקטי למי שלא יודע: ראיתי את המשחק הזה בטלוויזיה הצרפתית בערוץ 131 ביס, וגם ערוץ אגו-טוטאל שמביא את המשחק למנויי הכבלים. בגלל שאני ממליץ על המשחק כל כך בחום, מצאתי בYOUTUBE סרט הדרכה על המשחק. למרות שהוא באנימציה הוא טוב מאד.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

צר לי לאמר שהכדורסל הבינלאומי הולך בדרכי הכדורגל.

אני לא בא לקרר את ההתלהבות של הכדורסל הישראלי לאחר ההישג היפה ביותר שלה זה שנים רבות – ניצחונות על סרביה וקרואטיה במשחקים רצופים. 16 הריבאונדים של יניב גרין היו הקרבה במיטבה. אני לא ציני כלפי ההישג הזה. כי הרבה כדורסלנים ישראלים, שהם נפגעים של הכדורסל הלא תחרותי בישראל והלחץ של מכבי תל אביב להצליח באירופה בכל מחיר, שיקמו את כבודם בשלוש הימים האחרונים.

אבל אם נשים בצד את היותנו ישראלים אפשר להגיד בצער שחוק בוסמן והגלובליזציה והכסף הגדול של הNBA סיימו לעשות לכדורסל הבינלאומי את מה שעשו לכדורגל. להפוך את המשחקים הבינלאומיים לכדורסל מדרגה חמישית. כדורסל שהוא מתחת ליורוליג שפה ושם יש שם הבלחות מהסוג של מכבי תל אביב תחת פיני גרשון אבל בטח שאין קבוצות כמו שהייתה יוגופלסטיקה של קוקוץ'. מתחת לכדורסל המכללות שאיבד את האיכות שלו אבל לפחות לא איבד את הייחוד והמסורת. ומתחת לNBA שבתקופת הפלייאוף זה כדורסל סוג ב'. כדורסל סוג א' שיחקו בNBA עד לפני כמה שנים ולא נראה לי שישחקו אותו יותר. זו לאו דווקא פרישת ג'ורדן, לדעתי גם בסדרה בין לוס אנג'לס לסקרמנטו בשנת 2002 עדיין שיחקו כדורסל סוג א'. היום כבר לא.
הגלובליזציה בכדורסל למעשה חמורה מהכדורגל. בכדורגל המשחק המקומי נהרס בהרבה מקומות, אבל לפחות יש כמה קבוצות עילית – ברצלונה, יונייטד, ארסנל, ריאל מדריד, מילאן – שכל אחת בתורה ניצלה את הגלובליזציה בכדי ליצור מפעם לפעם כדורגל מרתק שמשלב בין הטוב בתרבויות הכדורגל השונות. וכדורגל הוא משחק שאיש לא יהרוג אותו כל כך בקלות. אבל בכדורסל הרסו עם הכסף גם את כדורסל המועדונים באירופה וגם את מערכת עתודת השחקנים במכללות ובנוסף גם הNBA שלא מדגדג את מה שהיה בעבר.

הסתכלו בוידאו הזה:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

זו נבחרת הכדורסל היוגוסלבית, שמרביתה קרואטית בשנת 1989. היא הייתה הבסיס לנבחרת קרואטית שזכתה במדליית הכסף האולימפית ב-1992. זו לא נבחרת כדורסל, זו תזמורת. לזה אין קשר לכדורסל בינלאומי היום. בודאי לא לאליפות אירופה, אבל גם לא למשחקים בטורניר האולימפי. המלחמה ביוגוסלביה גרמה סבל אנושי עצום, אבל דווקא לא היא אשמה בחורבן הכדורסל. את הכדורסל הנפלא הזה הרסו בכדי שלקבוצות הNBA יהיו עוד כמה גבוהים על הספסל.

ראיון קוראים עם גלעד בלום וחידון מספר 39 שעוסק משום מה ביורו
על אנגליה-ישראל

48 Comments

גיא 7 בספטמבר 2007

מה שלמדתי מהמשחק הערב, כמו מכל הטורניר, הוא ש(מבלי להמעיט מגודל הניצחון) כל השחקנים שהולכים ל NBA חוזרים משם די מטומטמים (בכל הנוגע לכדורסל).
הנבחרת שלנו, עם כל המוגבלות שלה, משחקת כדורסל הרבה יותר אינטליגנטי מנבחרת קרואטיה או סרביה (קרואטיה עשו רושם שהם חושבים שמדובר בתחרות השלשות של ערב האולסטאר).

רפי 7 בספטמבר 2007

יופי של קליפ. דברים כאלה וכמו הספר של מנחם לס מזכירים לי למה התחלתי לאהוב כדורסל. לראות את ראדג'ה, קוקוץ', פספלי, דיבאץ' וכמובן "פטרו" הגדול בקבוצה אחת, מספקים כל משחק תקציר קליעות שקבוצות אחרות מספקות בעונה שלמה…
קצת אנוכי לומר בהקשר הזה אבל ארורה המלחמה ההיא.

בעניין גביע העולם בראגבי – הבנתי שיש התארגנות של כתבי סוכנויות ידיעות במטרה להפסיק להעביר דיווחים במחאה על הגבלות שהוטלו עליהם ע"י מאמני נבחרות. סולידריות עיתונאית או בכיינות?
(אולי דרא"פ יפתיעו הפעם?)

למנויי יס – בסופ"ש הזה אפשר לרראות את הסרט הדני המרתק "מוות על המגרש" העוסק בכדורגלנים שמתמוטטים ומתים על המגרש ללא כל סיבה לכאורה. מעבר לזה שהסרט אקטואלי מתמיד לצערי, הוא מציג את הקלות שבה נוטלים שחקנים משככי כאבים, בוחן קשר אפשרי בין התרופות למקרי המוות ומביא עדויות של שחקנים, מאמנים ורופאים.

באחד הקטעים בסרט, רופא מומחה שרואיין טוען שבעצם כל שחקן שנוטל משככי כאבים עשוי להיות הבא שיקרוס. אין קבוצת סיכון.

תומאס האדום מצד הרחמים 7 בספטמבר 2007

רונן, תודה.
קטע הוידאו העלה בי ריגושים וזכרונות לגבי מהות הכדורסל.

מדהים מדהים מדהים…
יהי זכרו ברוך.

תומאס האדום מצד הרחמים 7 בספטמבר 2007

באמירת "יהי זכרו ברוך" בתכוונתי לפטרוביץ', אך בעצם אפשר לייחס זאת גם לכדורסל עצמו. :-)

אסף THE KOP 7 בספטמבר 2007

הייתי לפני 13 שנה בטיול אחרי צבא באוסטרליה וניו-זילנד. במהלך אותה תקופה הייתה לי חברה ניו-זילנדית ועל כן שהיתי בניו-זילנד כ-9 חודשים. בזכותה ובזכות החבר'ה שלה יצר לי להכיר את ה All Blacks, נבחרת הרוגבי של ניו-זילנד (יצא לי גם ללמוד איך לשחק קריקט אבל נוותר על ההרחבה באפיזודה זו). הם לימדו אותי את חוקי המשחק ואפילו הלכנו לראות משחק אימון של החבר'ה האלה… הנבחרת הזאת היא אחת מארועי הספוקט המרגשים שיש, החל מהריקוד המפורסם שלהם בתחילת המשחק וכלה בצורה שהם משחקים. הם עוצמתיים, לעולם לא מוותרים ומה שמצא חן בעיני במיוחד, משלבים שחקנים מאורים בסגל ובהרכב כדבר מובן מאליו (הקפטן האגדי שלהם היה ממוצא מאורי).

בטיסה חזרה לארץ התמזל מזלי והם היו על אותה הטיסה שלי בדרכם לטורניר באירופה. יצא לי לראות אותם לפני ההמראה בדיוטי פרי ולפתח סמול-טוק עם כמה מהשחקנים. השחקנים המאורים שמחו לשמוע שאני מישראל ואמרו שהם מעריצים אותנו (הם נוצרים באמונתם והם קוראים לישראלים The Chosen), אני כמובן החתמתי אותם ואני שומר על החתימות עד היום. כעבור שנים יצא לי לראות טת חלקם בטורניר השביעיות שהיה באיצטדיון טדי.

אלו הן חוויות הרוגבי שלי. שבוע טוב ו- YNWA לכולם.

אסף THE KOP 7 בספטמבר 2007

סליחה על שגיאות הכתיב…
אחרי הכל, אני עדיין סקאוזר !

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

גיא – אני לא חושב שכל השחקנים בNBA מטומטמים מבחינת כדורסל. אבל עצוב לראות את הכדורסלנים שייצגו את הכדורסל היוגוסלבי הכל כך חכם – הופכים לחוטבי עצים ושואבי המים של הNBA.
מעטים הביאו לשם את האיכויות הנדירות שלהם.

רפי, הייתה התארגנות כזו, והיא בוטלה ברגע האחרון. אני חושב שהיא נסבה על זכויות שימוש בחומרים אונליין ולא בהגבלות של המאמנים.

לאסף, הייתה לי חוויה די דומה. לא עם האול-בלאקס עצמם – אלא עם נבחרת קנטברי מניו זילנד שזכתה בטורניר הסופר-12 בשנת 2000, במשחק גמר מדהים שראיתי בקנברה בו ניצחו 22-21.
בלילה שאחרי המשחק השחקנים ירדו ללובי של המלון וישבו שם עם האוהדים ויכולת לשתות איתם בירה ולדבר איתם על ראגבי. הרבה אוהדים אוסטרלים הצטרפו גם כן. זה היה נפלא.

לון 7 בספטמבר 2007

בהתחלה חשבתי מהכותרת שכתבת על חצי הגמר הנהדר בין הנין לונוס וויליאמס…
שהיה ניגוד מוחלט לחצי הגמר המזעזע בין קוזנצובה לצ'קווטדזה.

הנבחרת הקרואטית נראתה היום כנבחרת מטומטמת לחלוטין. ממש כמו מישהו שנמצא בהתקף אמוק ותוקע שוב ושוב את הראש בקיר, כך שוב ושוב זרקו משלוש. לא היה שום מהלך אלטרנטיבי. נושאים את שם קרואטיה לשווא.

כדי לשחק כדורסל טוב, אפשר להתחיל ממשחק חכם, אין חובה בווירטואוזים.

הסרטון מראה את פטרוביץ' במיטבו. אח"כ הוא הפך להיות ראשון שחקני הספסל האירופיים ב – NBA ואחרי כמה זמן, עוד שחקן חמישייה. עצוב מאוד.

ולא פחות עצוב שיניב גרין יובש ע"י מכבי ת"א. וטפירו מראה היטב איך אפשר וצריך להפעיל את הלפרין. אה, סליחה. הוא שייך למכבי ת"א. תפקידו להתייבש שם.

אני לגמרי מסכים שהרמה בטורניר הזה היא חמש דרגות מתחת למה שהיה פעם.
לא להאמין שיוון, עם סגל אפור כהה, היא סגנית אלופת העולם ואלופת אירופה.

תיקונים טכניים לפוסט:
במקום: "ובגלל זה בארגנטינה עדיין כסף גדול בראגבי" אני מניח שצריך להיות: "ובגלל זה בארגנטינה עדיין א י ן כסף גדול בראגבי.."

במקום: " ניצחונות על סרביה ויוגוסלביה" צ"ל : "ניצחונות על סרביה וקרואטיה."

אנונימוס 7 בספטמבר 2007

פשוט עצוב מה שנהיה מהכדורסל האירופי. לא ממש עקבתי אחרי הנבחרת עד האליפות, ובכלל אחרי כדורסל אירופי בשנים האחרונות.
זה נראה ממש ממש גרוע. הנבחרת שלנו על הנייר חלשה למדי, ועדיין עושה בית ספר לחצי אירופה.
האפטיות, חוסר המעוף והטיפשות לשמה מאפיינים את הכדורסל האירופי. רחמיי נכמרים ממש על אנשי הכדורסל הסרבים והקרואטים, שחווים על בשרם נפילה כזאת ברמת הכדורסל המקומי שלהם.

יותם מ 7 בספטמבר 2007

רונן,

הקדמת אותי והוצאת לי את המילים מהפה.

התמזל מזלי ולא מזמן חזרתי ממשחק הפתיחה. היה מדהים. ישבתי עם הארגנטינאים ותשוקתם לנבחרת חסרת גבולות, כאילו כדורגל הוא ענף איזוטרי במדינתם. אפילו הצרפתים שסביבם התחילו לעודד את הפומות.

בנושא אוגוסטין פישו:
שמעתי וראיתי אותו במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק ואני חייב להודות שזה זמן רב לא ראיתי ספורטאי כה חביב וכריזמטי. המאמן לופרדה בקושי דיבר ופישו היה הכתובת עבור כל שואלי השאלות (הוא גם דובר צרפתית, ספרדית ואנגלית שוטף). וזה מביא אותי לנושא השני. פישו אמר שמעבר לחשיבות הברורה של ניצחונם של האגנטינאיים (הם היו סוג של אנדרדוג בבית המוות, וכעת עליה לשלב הבא קרובה ביותר), מדובר במשחק היסטורי. שוב, הוכיחו הפומות שמקומם בטורניר בינלאומי גדול. למרות שהליגה המקומית חובבנית, למרות שאף נבחרת גדולה לא ששה להגיע למשחקים בארגנטינה ובגלל שרוב שחקניהם משחקים באנגליה וצרםת ןלכן לא תמיד מגיעים למשחקים בינלאומיים, הצליחה ארגנטינה להוכיח מה היא שווה. ויותר.

בחורף האחרון הצביע הIRB בעד צירוף ארגנטינה לאחד משני הטורנירים הגדולים. אחרי הערב, זה תהליך שחחיב לקרות בשנה הקרובה.

אני חושב שהערב ארגנטינה היא
THE BEST OF THE REST
כלומר אחרי שלושת מדינות הטריי נישיונס.

אותי הם קנו.

אגב, התערבתי עם כמה מחברי האנגלופילים ושמתי את כספי על הארגנטינאיים. עשיתי קופה יפה.

רונן דורפן 7 בספטמבר 2007

יותם, אכן לקנא בך ושאלה: אתה קורר לו פישו – ואני קורא לו פישוט – כי שמעתי את שמו לראשונה באיזה שידור אוסטרלי…איך הבנאדם קורא לעצמו? האם אתה רק מצטט את הצרפתים או שאתה יודע שזה שמו?

עדי קיסן 7 בספטמבר 2007

יוון עם סגל אפור? פאופלוקס, הלו! דיאמנטידיס (מצטער אבל הגנה עושה לי את זה יותר מהתקפה), פאפודופולוס חוטב עצים אבל שחקן אדיר. גם ספרד נבחרת מעולה.
הבעיה של קרואטיה היום היתה רכות. היא נתנה לישראל לשחק, וגם כשהשלשות שלה נכנסו ישראל היתה במשחק. הם לא למדו אותנו ולא ניסו לעצור אותנו. ואגב, השלשות של תמיר נכנסו. וזה לא דבר שאתה בונה עליו, למרות היד הטובה שלו. גם באליפות – השלשות שלו לא נכנסו ברוב המקרים. כדורסל אירופאי הוא מסעיר כשהוא כולל מלחמה, ו2 הנבחרות שניצחנו היום לא נלחמו.
אגב, מההזדנות האחרונה ועד היום ניצחנו את כל המדינות שמרכיבות את יגוסלוויה הגדולה.
לגבי הכדורסל, אני חושב שזה יחזור. בשנת ה50 של הנבא היו הסקורים הכי נמוכים ועשו שם ישיבה וחשבו איך לסדר את החוקה ככה שהיא תהיה אטרקטיבית. בקרוב יעשו עוד ישיבה כזו. וגם עתודות השחקנים במכללות יחזו למה שהם היו, פשוט כי יש גיל מינימום לנבא. אולי זה גם ישפר את השחקני היגוסלווים ברוכי הגנים. כי מערכות הספורט שם יודעות לגדל שחקנים. הם עוד יחזרו.

יותם מ 7 בספטמבר 2007

אני לא מצטט, כך שמעתי פישו. לא מבטאים את ה-ט. הייתי נוכח במסיבת העיתונאים ואף אחד לא קרא לו פישוט.
האם כבר הזכרתי כמה הוא חביב?

בפעם הבאה אגש אליו ואשאל ישירות את המקור.
אגב, לידי ביציע ישב אביהם הגאה של האחים קונטמפומי שסיפר לכולם בגאווה איך שיכנע את ילדיו לרדת מכדורגל ולעבור לרוגבי. ללא ספק החלטה נבונה.
אני חושב שלנבחרת הזו יש עוד הרבה פוטנציאל. דווקא מי שאמרו להיות הכוכב, חואן מנואל הרננדז היה היום דווקא שקט. זה היה משחקו הראשון כפליי האף ויודעי דבר אומרים שדן קרטר קטן עליו.

עופר 8 בספטמבר 2007

אני מאד אוהב רוגבי, אך לצערי יש יותר מדי ספורט לראות ואין מספיק זמן… אני ראיתי את הניצחון של הקולטס על הסיינטס ב(עוד) משחק מדהים של פייטון, שהיה נחשב משחק מצויין לכל ק"ב אחר רק שאצל פייטון זה רגיל.

אני מאד שמח שהארגנטינאים ניצחו את צרפת, ורונן, אם תוכל, איפה אפשר ללמוד קצת יותר על ההיסטוריה של התפתחות הרוגבי מול הקריקט למשל, נשמע מעניין למה מדינות מסוימות משחקות רוגבי ואחרות קריקט. (גם חוזר קצת לפוסט של איזה ספורט פופולרי באיזו מדינה). אני כמובן יודע שהאנגלים נסעו בעולם והפיצו את המשחקים, אבל למה בהודו ופקיסטן לא משחקים גם כן רוגבי?

בנוגע לכדורסל האירופי, תודה רבה על הסרט ביו טיוב.
מאד עצוב מה שקרה לכדורסל. אני לא יודע אם הוא יחזור, אני באופן אישי די התייאשתי.

מעניין לראות שדווקא פטרו, הגדול מכולם בכדורסל האירופי, היה השחקן שהרס אותו בסופו של דבר. (למרות שאם סאבוניס היה יוצא כשבחרו אותו בדראפט אולי ההיסטוריה הייתה אחרת). כדורסל הנבחרות באירופה נראה עלוב, מרגיש עלוב, וההגדרה הטובה ביותר שלו הוא אישה מקשישה שאתה יכול לראות עליה לפעמים שהיא הייתה פעם יפה. נורא נורא נורא עצוב. הלוואי ועדי קיסן צודק, והוא יחזור. הלוואי ותהיה הגבלה על הזרים באנביאיי, הלוואי ושחקני קולג' יחוייבו להשלים לפחות שלוש שנים מהתואר שלהם אם לא ארבע, והלוואי ויקטינו את האנביאיי ב6 קבוצות, ואת היורו ליג יחזירו ל16. איכשהו, לא נראה לי שיקרה.

יורם אהרוני 8 בספטמבר 2007

נראה לי כי באליפות אירופה בכדורסל מתאמצים אלה שיש להם רעב להצלחה כי הם לא באו על סיפוקם בקבוצות. מעניינת ההשואה בין יניב גרין וליאור אליהו. לטפירו שדדו אליפות. הלפרין יובש על הספסל. איפה בורשטיין? איפה שארפ? המקצוענות הורסת את הספורט!!! מי שראה אתמול את ליגת הזהב מציריך – איזו תחרות עלובה. בשביל מה צריך אותה אחרי אליפות עולם? אז שילמו לספורטאים קצת כדי שיבואו אחרי האליפות. אז הם עשו טובה ובאו…

תומר 8 בספטמבר 2007

לא ראיתי את משחק הפתיחה אתמול,אבל מתי המשחק הבא שמשודר בערוץ הצרפתי?בדקתי עכשיו בלוח השידורים ולא ראיתי זכר לאליפות העולם.
אין ספק שה all bkacks הם מראה נהדר,מכיוון שהייתי גם באוסטרליה וגם בניו זילנד קשה לי לבחור בינם לבין הוולביס כי אני פשוט מת על שתי המדינות אבל במקרה של מפגש שכזה(אחד המפגשים המרתקים בספורט)אני הולך עם הקיווים כי התשוקה שלהם להמשחק היא אדירה,יותר מכל תשוקה של מדינה אחרת למשחק שראיתי כולל מדינות אירופאיות לכדורגל,לדרום אמריקה ואפריקה אני לא יכול להשוות כי עדיין לא ביקרתי.
נבחרת הכדורסל בהחלט הפתיעה אותי עם הניצחון על קרואטיה אבל אני אמשיך לסרב להתלהב(למרות שאני אשמח על כל ניצחון שיבוא)מכיוון שכל הניצחונות האלה לא אומרים כלום על הכדורסל בארץ,רמת השחקנים הישראלים הולכת ומתדרדרת.זה נכון שזהו תהליך גלובלי כמו שרונן ציין אבל איכשהו נראה שאנחנו מצליחים להקדים את שאר העולם בנושא הזה.
עצוב לראות ששחקן כמו גרין ביזבז את שנותיו הטובות כדי לעודד את וויצ'ץ.

birdman 8 בספטמבר 2007

אליפות אירופה הנוכחית היא לא פחות ממצוינת. סגלי יוון, רוסיה, ספרד הם כמעט הכי טובים שיכולים להיות. כוכבי אנ. בי. איי. דוגמת נוביצקי וקירילנקו משתתפים בחפץ לב. הכוכב שקרואטיה חסרה הוא ניקולה וויצ'יץ' שבכלל לא משחק באנ. בי. איי.
דורפן, בקליפ נבחרת יוגוסלביה שהבאת, אנו חוזים בדור הזהב שמעולם לא היה להם כמותו. מה היה בדיוק לפני הקבוצה ההיא? דליבאסיץ' ודליפאגיץ' בערוב הקריירה שלהם. קבוצה שגם אז ישראל ניצחה, הרבה לפני האנ. בי. איי. והמלחמה הארורה ההיא.
ההישג של ישראל הוא פנטסטי, מלהיב, ומנפח חזה מגאווה.

שאוליקו 8 בספטמבר 2007

6 אומות? אני ספרתי 7. יש עוד טעויות בעברית. גביע העולם נפתחו…?

יוני 8 בספטמבר 2007

עוד 20 שנה, שנשב עם בירות על הכרס וניזכר בכדורסלנים גדוליפ, לא נחשוב על אף אחד מהאליפות הזו פרט לבודדים. זכיתי לראות את אתונה 95, עם משחק פתיחה בין יוון ליוגוסלביה וקרב אימים בין פאסולאס לדיבאץ.
כנראה שעומק השחקנים בסוף שנות ה-80 הוא תופעה לא מוסברת, או שאנחנו נוסטלגים, או שהולך ופוחת הדור. קשה להשוות את השחקנים בנבא באותן השנים לאלו שמשחקים היום. אולי הפיתויים מבית מונעים מחלק מהילדים לשחק בחוץ אחר הצהריים, ואולי לא. כמות ואיכות השחקנים פחתה באופן דרמטי

לון 8 בספטמבר 2007

שאוליקו, אנגליה רשומה בטעות פעמיים.
מה שמזכיר לי את השיר הנהדר של רפי פרסקי: כמה פעמים ספרת עד עשר ?

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

בירדמן – תמיד היו להם שחקנים גדולים – דליבסיץ ודליפגיץ וצוסיץ היו שחקני ענק. הם נחסמו מהNBA רק בגלל הקומוניזם.
בירדמן וגם יוני – דור הזהב שלהם התרחש משום שהשחקנים שיחקו בקבוצות מקומיות עד גיל 23 ולא נבחרו בגיל 18 על ידי דטרויט כדי שעוזר המאמן של דטרויוט יעבוד איתם בליגת הקיץ על כמה מהלכים.
אתה רשאי להתנפח מגאווה – משום שגם הכדורסל הישראלי הושחת באותה מידה (במושגים שלו – יניב גרין הוא מגיש המגבת של וויצ'יץ') – ולכן תנאי הפתיחה
הם זהים והניצחון הוא יפה. ניצחון יפה – אבל כדורסל תת רמה.
שאוליקו תודה – אנגליה נספרה משום מה פעמיים….

אופיר 8 בספטמבר 2007

למרות שארגנטינה היא מדינת כדורגל, ההתלהבות שם היום מהרוגבי גדולה. בעיתון הספורט "Ole" עמוד השער מוקדש לניצחון על צרפת, ומוסף מיוחד של 12 עמודים יצא לכבוד המשחק. לא דבר של מה בכך בשביל עיתון ארגנטינאי ש-90% ממנו קשור לכדורגל.

תמונת השער למעוניינים: http://www.ole.clarin.com/diario/2007/09/08/portada.jpg . אגב, אני לא יודע איך פישו/פישוט רוצה שיקראו לו, בארגנטינה קוראים לו "פיצ'וט".

בכלל ארגנטינה מתפתחת בהרבה מאד תחומי ספורט, וההצלחה מביאה עניין ואוהדים. כדורסל, טניס, רוגבי, כולם נהפכים ליותר ויותר פופולריים, בנוסף לנבחרת הנשים בהוקי שדה, שהיא אולי הנבחרת השניה בחשיבותה בספורט הארגנטינאי.

לגבי הרמה החלשה בכדורסל האירופאי, אין ספק שחלק ממנה קשור לעזיבת השחקנים ל-NBA, אבל לדעתי יש עוד כמה סיבות לא פחות חשובות. בראש ובראשונה המעבר לשעון של 24 שניות, שמבחינתי הרס את הכדורסל האירופאי. במקום להמשיך את הכדורסל החכם והיפה, חוק ה-24 שניות הפך את הכדורסל האירופאי ל-NBA לעניים. עכשיו כבר אין חוכמה במשחק אבל גם אין את הכישרון שיש ב-NBA.

בעיות נוספות הן המבנה המוזר של הטורנירים, עם יותר מדי שלבים שאין כמעט סיכוי לעוף מהם, לא משנה כמה אתה גרוע. אין מתח ברוב המשחקים כי תמיד אפשר לתקן. גם ריבוי הזרים בעייתי, הוא מונע מהקהל להזדהות עם הקבוצה ומוריד מהנשמה של כל קבוצה, שהיתה חלק חשוב ממנה בעבר.

עזי 8 בספטמבר 2007

בירדמן, יוני, יוגוסלביה של שנות השבעים, אלופת עולם ואירופה, עם קיצאנוביץ', דליפגיץ', דליבסיץ', צוסיץ' וסלאבניץ' (מאמן סרביה כיום), היתה נבחרת מופלאה עוד יותר.
הגלובליזציה, שהורסת את הכדורגל, כבר הרסה את הכדורסל כפי שנכתב פה. חוץ מזה כדורסל מעולם לא היה ענף פופוארי באמת באירופה והוא בהידרדרות כבר שני עשורים מבחינת ההתעניינות, שלא לומר הרמה.

יותם מ 8 בספטמבר 2007

אופיר,

הבנתי שאחות של חואן מנואל הרננדז, כוכב נבחרת הרוגבי, היא אחת הכוכבות של נבחרת הוקי השדה. האם ידוע לך משהו בנושא?

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

עזי – אני חושב שקצת נסחפת בנוסטלגיה עם "המופלאה עוד יותר".
לא היה שחקן אירופי ברמתו של דרזן פטרוביץ או בסביבת רמתו והוא ההבדל. אני בהחלט מסכים איתך ששחקן כמו צ'וסיץ היה טוני קוקוץ' שנים לפני קוקוץ'. אבל פטרוביץ הוא ההבדל.
הם היו הנבחרת האחרונה שפגשה נבחרת קולג'ים חזקה – באליפות העולם של 1990 – והם היכו אותה. אני חושב שהנבחרת הזו היא הנבחרת הלא-אמריקאית הטובה אי פעם. בתחילת הסרטון אפשר לראות הסגל – יורי זדובץ', ווראנקוביץ ודג'ורג'ביץ הם הספסל בנבחרת!

birdman, the shark surrounded 8 בספטמבר 2007

אליפות אירופה הנוכחית היא ספורט בינלאומי ברמתו הגבוהה ביותר.
נבחרות ספרד ויוון יכולות לסיים מעל נבחרת ארה"ב באליפות עולם, ונבחרות כגון רוסיה וליטא יכולות לנצח אותה ביום נתון.
דירק נוביצקי הוא כיום הכדורסלן הטוב בעולם.
ישראל כמובן נופלת מהמוזכרות לעיל, אך דווקא בשל כך אין להמעיט בהישגיה.
דליבאסיץ'/פאגיץ' ויתר שחקני שנות ה-70' היו אכן דור זהב. אבל היו תקופות בהן הכדורסל היוגוסלבי לא היה בפסגת המשחק, כמו היום, וכמו פעם בשנות ה-80'.

תומר 8 בספטמבר 2007

עזי,אני צעיר מידי כדי לדעת אבל למה הכוונה שהכדורסל לא היה מעולם ענף פופלרי באמת באירופה?
ברוב אירופה המערבית זה נכון,שם הכדורסל תפס תאוצה רק בזכות שחקנים בnba,כמו פארקר ונוביצקי וגם במקרים האלה זו לא פופולריות גדולה באמת.
אבל במזרח אירופה של לפני 20 שנה אני לא בטוח שגמר גביע אופ"א היה מושך יותר ענין מאשר פיינל פור שנערך במוסקבה.
אני אפילו זוכר תקופות טובות יותר של הכדורסל האיטלקי לפני 10 שנים בערך שלא רק בבולניה שהיא עיר כדורסל(חוץ מהעונה שבה באג'יו שיחק שם:)) היו משחקים מלאי קהל ואיטליה אף זכתה באליפות אירופה.
הכדורסל שהיה או אמור היה לתפוס את המקום השני אחרי הכדורגל מצא את עצמו אחרי אופניים,כדוריד ועוד כמה ענפים.
שוב,אני צעיר אבל השאלה שלי היא האם גם אז ב77 רק את ישראל זה עניין או שגם באיטליה או ספרד (המדינות הכי מערביות שיש בהן תשוקה לכדורסל)אליפות אירופה הייתה שניה רק לכדורגל?

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

תומר – כדורסל לא מתחרה בכדורגל בשום מקום. גם במזרח אירופה, וגם בתקופות מצליחות של מדינה מסויימת. אנחנו מקבלים איזשהי תמונה מעוותת של המציאות. טוני פרקר אולי מעלה את הפופולאריות של הכדורסל – לעומת זאת 80,000 איש באים לכל משחק של נבחרת הראגבי. שכמו טור דה פראנס, פורמולה-1, טניס ועוד לא מעט ענפים מקדים את הכדורסל בשנות אור. כדורסל הוא ספורט משמעותי במעט מאד מדינות – שלישי בארצות הברית, שני בישראל ואולי בליטא וכמה מדינות יוגוסלביות

ויכסלפיש 8 בספטמבר 2007

קראתי פעם שמחצית משחקני ה-NFL או לפחות אחוז ניכר אינם עוברים את גיל 50 בגלל בעיות של השמנת יתר. האם יש הבדל משמעותי מבחינה פיזית בינם לבין אנשי הראגבי? מישהו מוכן להסביר לי איזה משחק מביניהם אלים יותר ומדוע?

תומר 8 בספטמבר 2007

רונן,בליטא הוא לא עולה על הכדורגל?

לון 8 בספטמבר 2007

עכשיו בערוץ הראשון "גלובוס" על היסטוריית הכדורגל האנגלי.
פתחו עם המערכון הנפלא "למרמור".

אוהד 8 בספטמבר 2007

רונן
אם כבר מצמדים משהו על רוגבי ועל התדרדרות מצב הכדורסל כדאי אולי לצלול קצת יותר לעומק אל תוך עולם הרוגבי. אני לא מבין גדול בעניין אבל שתי נקודות עקרוניות וחשובות: החוקים בראגבי, ובעיקר הגבלת המסירה לאחור ואיסור על מגע בשחקן ללא כדור מחייבים יצירתיות. נכון, יש רוגבי של כוח בלבד, אבל למרבה המזל קיימת גם האסכולה היצירתית, שלצרפתים ולניוזילנדים מקום של כבוד בה (למי שמעוניין להרחיב קצת, נייר של מאמן צרפתי חשוב מאוד :http://www.rugbycoach.com/documents/DecisionMaking.pdf).
הנקודה השניה חשובה עוד יותר והיא שחוקי הראגבי כל הזמן משתנים וגם כשלא, הויכוח על כך תמיד אקטואלי. השינויים שנעשו במהלך שנות התשעים הכניסו הרבה מאוד דינאמיות למשחק ושינו אותו למדי.
ואם כבר אלל בלאקס והפניות ליו טיוב אז אי אפשר בלי ג'ו רוקוקוקו במהלך קבוצתי מרהיב: http://www.youtube.com/watch?v=9PgRJVx5NQU

שנה טובה לכולם

אופיר 8 בספטמבר 2007

יותם, בדיוק היום ב-"OLE" הזכירו את העניין. חואן מרטין הרננדז הוא אח של מריה דה לה פאז הרננדז, שהכינוי שלה אם הבנתי נכון הוא "מריפי", שחקנית הנבחרת בהוקי שדה.

הייחוס המשפחתי שלו מכובד לא רק בזכות אחותו, אלא גם בזכות דוד שלו, פטריסיו הרננדז, שחקן סגל נבחרת ארגנטינה במונדיאל 1982 (שלא שיחק אפילו דקה אחת, ככה זה כשאתה המחליף של מראדונה).

דני דגן 8 בספטמבר 2007

אני לא עזי אבל בערך בגילו תומר, הכדורסל לפי 15-20 שנה היה יותר פופולארי במערב איראופה אבל לא הספורט השני (או השלישי או הרביעי).

לא מרושע 8 בספטמבר 2007

מסתבר שדוויד לייסי קורא עברית ואת הבלוג הזה והשפעתו של רונן מרחיקה למחוזות מעבר לים. הוא פותח היום הבלוג שלו בגארדיין על המשחק נגד ישראל בסגנון דמוי תנכ"י נחות בהשוואה למקור – דורפן (לי זה מזכיר יותר השראה מקריאת תקציר של "סיפורי קנטרברי").
http://blogs.guardian.co.uk/sport/2007/09/08/threadbare_england_must_make_d.html

אינני בקי ברוגבי – הבריטים כינו אותו לפני המלחמה rugger (או שמא היה זה הכינוי היחודי למשחק שהיה פופולארי אז רק ב-public schools ). אולם מפעם לפעם, הייתי מתבונן, בייחוד בימיו של יונה לומו שנראה בעיני הלא מלומדות כמקבילה לג'ורדן. הן הרוגבי והן הפוטבול האמריקני דוחים אותי בגלל מרכיב האלימות במשחק. המשחק גם נראה לי כלא אינטליגנטי בהשוואה לענפי ספורט קבוצתיים אחרים בשל הסיבות הבאות: האיסור על מסירה קדימה ברוגבי, והעובדה שנבחרת אנגליה עדיין מגיעה להישגים נכבדים במשחק זה.

פעם דנתי ארוכות עם פרופ' דן הורוביץ ז"ל בסוגיית ההשוואה של דרישות האינטליגנציה שדורשים ענפי ספורט קבוצתיים שונים. הגענו יחד למסקנה שכדורגל הוא המשחק הדורש את האינטליגנציה המירבית הן מן השחקנים וגם מן השופטים.
א. קודם כל צריך להתעלם מן ה"רעשים" שיוצרים ענפי ספורט אחרים עם התרגילים המתוכננים, הפסקות התדרוך, וכו' היוצרים רק רושם של כובד ראש אינטלקטואלי.
ב. חוק הנבדל הוא החוק המסובך ביותר בכל ענפי הספורט, הן לשחקנים עצמם, והן ליישומו מבחינה שיפוטית. לגבי אוכלוסיות גדולות על רקע תרבותי שונה מירב הסיכויים שהמקשיב לך יבין את החוק רק לאחר שהשתלט על מכניקת הקוואנטים.
ג. וזו הטענה העיקרית שכמובן דורשת פיתוח שאין לו מקום היום. המשחק דורש מכל השחקנים, בניגוד לענפי ספורט קבוצתיים אחרים, צפייה ופעולה מתמדת לקראת העתיד להתרחש.

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

לומו היה יותר כמו ג'ורדן המוקדם – כוח בלתי עציר ללא מודעות טקטית יוצאת דופן לשימושים שונים לכשרונו. למרבה הצער הוא חלה במחלת כליות קשה שחיסלה את הקריירה שלו בהדרגה.

לגבי "חוכמת" המשחקים השונים אני נוטה להסכים. אני חושב שזו הסיבה אגב שהעילית החברתית לרוב מתנשאת על כדורגל ומעדיפה ראגבי. ראגבי הוא משחק שמתגמל על אתיקה של עבודה קשה ועל ארגון, ולכן הוא נפוץ כל כך בכוחות המזויינים במדינות בהן הוא משוחק. כדורגל מייצג מין חוכמת רחוב אנרכיסטית משהו.

דנתי בזה גם בעבר בהקשר כדורסל ישראלי. העיתונות נהגה תמיד לצייר את נדב הנפלד ודורון שפר כשחקנים חכמים משום שהם עבדו קשה וידעו למלא הוראות. תכונות שבחיים האמיתיים אנחנו לא מייחסים לחוכמה.
לעומת זאת עודד קטש לא הוגדר כשחקן חכם אלא יותר אינדווידואל – כשבכל תחום אחר בחיים אנחנו כן דווקא מייחסים לאינדוודואליזם וליצירתיות רמה שכלית גבוהה.

רונן דורפן 8 בספטמבר 2007

תומר – ליטא היא באמת אולי המדינה היחידה באירופה בה כדורסל הוא הספורט העיקרי. מרצ'וליניס וסאבוניס הם גיבורים לאומיים שם. אבל ליטא היא מדינה מאד קטנה.

דני – אכן בראגבי הכניסו הרבה שינויים בחוקה וביישום שלה, שהועילו למשחק וצריכים להיות חומר מחשבה לכדורגל.

גיל 8 בספטמבר 2007

אני לא בטוח שהכדורגל הוא המשחק הכי אינטיליגנטי. מצד אחד יש את כמות השחקנים הקטנה ביותר על פני שטח גדול יותר, והכושר הגופני הוא גורם משמעותי שמשפיע על ביצועים. אבל אם נשווה את זה לכדורסל, פסקי זמן עוצרים את שטף המשחק ולחזור אחריהם ולבצע הוראות בצורה מדויקת זה לא פשוט בכלל. דווקא על שטח קטן, גאונים יכולים לעשות את ההבדל ולהראות כמה דברים מסובכים הם בעצם פשוטים.
אפילו בטניס, חכמת משחק יכולה לכפר על נחיתות פיסית או אחרת.

תומר 8 בספטמבר 2007

אני לא יודע איזה משחק אינטיליגנטי יותר אבל המשחק של הנבחרת היום היה ממש לא אינטילגנטי.אני האחרון שיצא נגד משחק טקטי על מנת להוציא תוצאה טובה אבל להוציא כדור חוץ ליד רחבת היריב ולמסור לאחור עד לשוער? השער הראשון שהגיע בעקבות המהלך הזה פשוט עשה צדק.ולא היתה שום הצדקה לכך,נבחרת אנגליה לא התאמצה כלכך,ישראל פשוט באה ונתנה לה את המשחק על מגש,כולם מחכים על ה16 להתקפות האנגליות.
מתי מאמנים ישראלים יבינו ששני חלוצים זו שיטה טובה יותר להגן על השער ולא רק לתקוף? נבחרת ישראל שיחקה כאילו שאתמול היא למדה איך משחקים כדורגל.
אני לא מופתע מהתוצאה אבל לכזה דבר לא ציפיתי,ראיתי תבוסות בעבר אבל הופעה כזו חסרת השראה זה שפל חדש לדעתי.
ולמה דני נוימן קיבל sms כל חמש דקות?

יוגב אמיתי 8 בספטמבר 2007

גברת עם סלים –
מתי מקבלים את הדיבידנדים של הכבוד על ההימור המוצלח? מהמרי ה-0:3 לאנגליה מחכים בקוצר רוח!

יותם מ 8 בספטמבר 2007

תודה אופיר.

בלאקיפ הצרפתי יש כתבה גדולה על הרננדז ובה תקציר תולדות משפחתו הספורטיווית.

מבקר המדינה 13 בספטמבר 2007

החלק השני בטור שלך פשוט מגוחך, דורפן.
מספיק להסתכל על נבחרת ספרד של היום בשביל לראות מה זו תזמורת, לא שאני בא להוריד מערכה של הנבחרת היוגוסלבית, אבל יש פה ראייה קצת נוסטלגית מדי של הדברים.
לנבחרת הספרדית של היום יש ארבעה שחקני NBA סופר משמעותיים, עוד אחד שעוד לא הראה מה הוא יודע ועוד אחד שבאבו אבוע יראה מה הוא יודע עוד כמה שנים. לא טובים כמו יוגוסלביה הגדולה, לא אבל נבחרת כדורסל מעולה. לא שזה ממש משנה, אם תחבר את מדינות יוגוסלביה של היום לשאר למדינה אחת ולא יהיו משתמטים תקבל נבחרת מצוינת גם כן.
אז מספיק לקבור את הכדורסל ההאירופי, הוא לא היה ולא יהיה אחד מענפי הספורט המובילים ביבשת. הוא כן במצב הרבה הרבה יותר טוב מלפני 15, 20 ו-30 שנה.
מספיק לראות משחקים מפעם בשביל לראות את ההבדל, זה נראה כמו כדורסל נשים של היום.

רונן דורפן 13 בספטמבר 2007

ספרד נבחרת טובה. לא קרובה ליוגוסלביה ההיא ולא לברית המועצות/ליטא של סבוניס ומרצ'וליניס.

הסיבה שספרד לא נפלה בכדורסל ואפילו השתפרה, היא שספרד במצב מאד שונה מהליגות ביוגוסלביה לשעבר – בכלל כוחה הכלכלי של ספרד עדיין יש בה ליגה מקומית מאד חזקה.

אם אתה נהנה יותר מכדורסל בינלאומי היום אני מקנא בך.

מבקר המדינה 13 בספטמבר 2007

כמו שכתבתי, לספרד יש חמישה שחקנים שהם בפוטנציה שחקני NBA לגיטימיים, בעגת עכברי הכדורסל, שזה יותר ממה שהיה ליוגוסלבים. אז ה-NBA היום זבל, נכון, אבל זה בהחלט ראוי לציון
היא אולי פחות טובה (אני בעצמי לא בטוח), אבל לא קרובה? למה בדיוק? אלופת העולם בעידן שבו שחקני NBA כבר משחקים.
אני נהנה לראות נבחרות כמו ספרד וליטא משחקות, אולי כדאי שתראה אותן קצת יותר ואולי תלמד משהו.
כוחה הכלכלי של ספרד לא קשור לעניין, זו תופעה של ה-10 השנים האחרונות, לא קשור לנפילת פרנקו. הם פשוט מגדלים שחקנים אדירים, לכסף אין שום קשר לכך. גם לליגות ביוגוסלביה אין קשר, הן באותו מצב כמו לפני 20 שנה. פשוט כל השאר הלכו קדימה, וגם השחקנים עוזבים מוקדם את הקן אחרת הקבוצות שלהן תתחסלנה.
תרכיב בעצמך נבחרת משחקנים של יוגוסלביה לשעבר היום ותראה שהיא קרובה מאוד לאיכות של יוגוסלביה ההיא.

רונן דורפן 13 בספטמבר 2007

למבקר – למצב הכלכלי אין קשר לגידול שחקנים – אלא קשר לאפשרות לשמור עליהם. בדיוק כפי שאתה כותב – השחקנים ביוגוסלביה עוזבים מוקדם מדי. מיליצ'יץ הלך לNBA בגיל 18 (נדמה לי). קוקוץ', דיבאץ' וראדג'ה רק אחרי שהובילו קבוצות יוגוסלביות לצמרת האירופית. אני מסכים איתך שתאורטית נבחרת יוגוסלבית כיום קרובה לזו של אז (מלהד פטרוביץ שחורג מכל דבר לפניו ואחריו בכדורסל אירופי)

אבל מה שווה התיאוריה?

הכדורסל הבינלאומי הולך בדרכי הכדורגל בכך שאין אפשרות להקים ולשמר נבחרת מגובשת במשך שנים. המשתמטים מהנבחרות עושים זאת במידה רבה בלחץ הקבוצות שלהם בNBA. בכדורגל פיפ"א מצליחה לפחות לכפות על מועדונים לשחרר שחקנים, וחסרים רק ימי אימונים משותפים. בכדורסל אין אימונים משותפים ולנבחרות אין שום כוח מול קבוצות הNBA.

מבקר המדינה 13 בספטמבר 2007

התיאוריה שווה בכך שהיא מראה שהכדורסל הבינלאומי (והיוגוסלבי) לא התדרדר. מה לעשות שגם יוגוסלביה עצמה כמדינה מאוחדת הייתה רק בתיאוריה וכל יוגוסלבי שהוא לא סרבי יגיד לך את זה. על מגרש הכדורסל אי אפשר לשפוט אותם כיום כי הם לא משחקים ביחד, אבל בגדול זה נכון.
סתם לדוגמה-
יאריץ', גיריצ'ק, סטויקוביץ', קרסטיץ' ווויצ'יץ' מהספסל עולים רקוצ'ביץ' פבלוביץ'נאכבר רדמנוביץ' מיליצ'יץ' דרובניאק ובצ'ירוביץ'. כולם מלבד אחד שחקני NBA סופר לגיטימיים
לגבי המשתמטים מהנבחרות, הם עושים את זה בעיקר כי הם יכולים בלי קשר ל-NBA. למה נוביצקי גאסול פרקר דיאו קירילנקו טורקוגלו אוקור יכולים לשחק 82 ואז לבוא לאליפויות כבר שנים כמו טטלה ושאר הרדמנוביצ'ים, ילדי השמנת המפונקים שיש להם חלק גדול באיך שיוגוסלביה נראית מאז אליפות העולם 2002 לא יכולים? כי הם לא רוצים. מעדיפים לנוח. לאנשים מתחיל להימאס מאיך זה נראה, ובקרואטיה היה איזה שר בממשלה שיצא נגד וויצ'יץ' או משהו כזה.
בזה שהם מעדיפים את ה-NBA מקרין גם על איך שהם נראים.
באליפות האחרונה בסרביה ראינו את זה טוב אצל הנבחרת המארחת. האיכות שלהם לא ירדה, המחויבות שלהם לכדורסל האירופי, גם שהם כן באים לשחק, היא הבעיה.
לשחקנים שציינתי שכן באים יש את המחויבות הזו. פרקר בא אז גם דיאו פיטרוס ודיאוורה באים.
שהם לא יבואו שה-MVP של סדרת הגמר בא?
גאסול בא אז גרבחוסה עושה הכל כדי להתאושש בזמן מפציעה נוראית וכן לבוא.
סטויקוביץ' לא עושה את זה, אז גם שקרסטיץ' יעשה את זה? הבנת את הראש.
השחקנים המובילים מהווים דוגמה.
אין שום לחץ מהקבוצות שיכול למנוע מהשחקנים הללו לשחק ברגע שהם שמים את הרגל שלהם למטה, כמו שאומר הביטוי האמריקני.
ובכלל לא התייחסתי לנבחרות לא אירופאיות כמו ארגנטינה. גם אצלם אתה חושב שמעמד הכדורסל בירידה?

רונן דורפן 13 בספטמבר 2007

בנבחרות לא אירופאיות מסויימות רואים התקדמות עצומה – ברזיל וארגנטינה כמובן, אבל גם במדינות בלתי צפויות כמו ניו זילנד. אבל בכל המקומות הללו מדובר בנסיקה מהירה ברמת השחקנים. לדעתי ללא ליגות מקומיות חזקות (ואני לא יודע את מצב הליגות שם) זו לא תהיה תופעה שתחזיק לאורך שנים.

אתה מעלה נקודה נכונה לגבי דוגמא אישית. ייתכן שלסרבים ולקרואטים נמאס מהלאומנות במדינות שלהם ואפשר להבין את זה.
כמו שאפשר להבין את השחקן שהולך בגיל 18 למקצוענים ולא משחק ליגה אדריאטית – כדי להיות עשיר יותר

מבקר המדינה 13 בספטמבר 2007

אני חושב שאם נבדוק את חשבונות הבנק של הדור היוגוסלבי שאתה מדבר עליו לא נגלה יתרון לדור של היום, אפילו להפך.
רוב השחקנים שאתה מתגעגע אליהם במילא הלכו ל-NBA בגיל יחסית מאוחר,26,27. את המיליונים שלהם באירופה הם כבר הספיקו לעשות עד אז בקבוצות מערביות והם גם יצאו שחקנים טובים יותר כי הם שיחקו, ולא התייבשו על הספסל.
אם הם היו עושים את זה היום הם היו יוצאים עשירים עוד יותר, עם השתוללות הסכומים המטורפת שהולכת בשנה-שנתיים האחרונות.
במקום לומר לאומנות פשוט תאמר שהם שמים יותר על התחת שלהם מאשר על המדינה שלהם, זה ניסוח יותר טוב.
מה קשורה המילה "מקצוענים" לפה? זה כמו ההתנשאות האמריקאית על הכדורסל הבינלאומי,"העונה הראשונה שלו "at the Pro's וכאלה? לא במקום.
אגב, בתגובה הקודמת שלי שכחתי את נסטרוביץ'. דרובניאק הביתה.

Comments closed