חידון ליום כיפור (בעצם שאלון)

ראשית, הודעה לא כל כך חשובה. כאמור חדלתי לכתוב בעיתון גלובס שאירח אותי יפה במשך קצת יותר משנה, מאז המונדיאל בגרמניה. שוב, מדובר במדור ספורט מאד אינטילגנטי ונהניתי בו מאד. החל ממוצאי יום כיפור אני מתחיל לכתוב בעיתון "ישראל היום" שהחל לצאת לאור לפני כחודש. לכל העניין הזה אין השפעה על הבלוג, שימשיך להופיע כרגיל.

ועכשיו לשאלון מיוחד ליום כיפור:

1. האם אתם מעדיפים לראות את יריבתכם המושבעת (נניח טוטנהאם עבור ארסנל) נמחקת לחלוטין או שאתם מקווים לגבור עליה במאבק צמוד על האליפות?

2. האם חשוב להיות פטריוטים כשהנבחרת הלאומית שלכם משחקת – או מותר לכם לשאוף שלא רק תנסה להשיג תוצאה בכל מחיר?

3. האם רכילות ספורט מעניינת אתכם? האם אתם רוצים לדעת שרונאלדו הזמין נערות לווי?

4. האם אתם מקנאים בכוכבי ספורט משום שהם מרוויחים כסף רב? האם כבר התגברתם על העובדה שכוכבי ספורט גדולים כבר לא תהיו?

5. במידה והייתם ספורטאים, האם הייתם משתמשים בסמים אם הייתם יודעים שיריביכם משתמשים בסמים וזה חוסם את התקדמותכם והצלחתכם הכלכלית?

6. אם הייתם כדורגלנים האם הייתם צוללים לפנדלים? או לפחות מפנים את תשומת ליבו של השופט כשנפלתם בטעות? או מודים שנגעתם בכדור ביד ברחבה כשהשופט לא שם לב לכך?

7. האם באמת קמתם פעם ביציע ומחאתם כפיים לפעולה ספורטיבית מצויינת נגד קבוצתכם?

8. האם אתם חושבים שהימורים מוסיפים עניין לספורט או מסכנים את קיומו? האם אתם מהמרים בעצמכם?

9. האם אתם מרוצים כשקבוצתכם רוכשת שחקן בית מקבוצה אחרת?

10. האם אתם מערבים פוליטיקה בספורט – נניח בהחלטתכם לתמוך בקבוצה אחת מול קבוצה שניה?

לשאלון אין כמובן תשובות נכונות.
אני שייך לציבור שהולך לבית כנסת בערב יום כיפור לתפילת כל נדרי ואפילו צם. למרות שזה לא היה המצב כל השנים. אבל אני כן שומע מוסיקה וגולש באינטרנט במהלך החג. לכן למי שמעוניין בכך, אשמח לקרוא את התשובות שנתתם לשאלות או לחלקן במסגרת הדיון.

ובכל מקרה גמר חתימה טובה לכולם.

הריעו למיוחד! (זו בערך הפריבילגיה האחרונה שנשארה לנו כאוהדי כדורגל) (הופיע בגלובס)
עמנואל אדבאיור וארסן וונגר

56 Comments

legal alien 21 בספטמבר 2007

גמר חתימה טובה
אני מזדרז להעיר ביחס לשאלה 2 שהניסוח הבעייתי שלה מכשיל את מטרתה. לטעמי שני הדברים יכולים להתקיים גם יחד, לא לרצות תוצאה בכל מחיר אינו סותר פטריוטיות. להיפך, בגלל שאני אוהב את הנבחרת אני לא רוצה לראות את הנבחרת שמייצגת אותי משחקת באופן שלילי (אגב אפשר לשאול אותה שאלה גם על קבוצות אהודות, וכך לנטרל את ענין הפטריוטיות).
וסוב גמר חתימה טובה לכותב, לקוראים ולמגיבים.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2007

לחוקי – אתה מעלה שאלה אחרת – שאולי ראוי שתשאל… אבל אני התכוונתי להזדהות עם נבחרת לאומית

אודי 21 בספטמבר 2007

1) מאבק צמוד
2) פטריוטיות
3)מעניין
4)לא מקנא, לא מצפה
5)לא
6)לא, לא ולא
7)כן
8)מוסיפים, לעיתים
9)עדיף שלא
10)הממ… רק במצב אחד: כשאחת הקבוצות היא גרמנית. ולפעמים גם הנבחרת הצרפתית…

איתי נ. 21 בספטמבר 2007

לא רק שאין תשובות נכונות, גם התשובות שלי כלפי עצמי לא קבועות ותלויות בזמן, במקום, בסיטואציה ובהרגשה הכללית שלי

1. יש לפחות קבוצה אחת שמייצגת בעייני את הרוע והייתי שמח אם היא תיעלם. לגבי השאר מאבק צמוד הוא הטוב ביותר

2. בעברי תמכתי בבוסניה על פני נבחרת ישראל בכדורסל. נדמה לי שגם אז המאמן היה שרף, שפשוט השניא את הנבחרת. ננו מרקוביץ' קבר עלינו איזה 40 נקודות בנצחון שלהם שהיה נדמה לי בהדר יוסף

3. רכילות ספורט היא אחת הסיבות שהפסקתי לקרוא את מדורי הספורט בעיתונים היומיים

4. לא הייתי רוצה להיות ספורטאי. ההתמקדות שלהם במצוינות בספורט באה על חשבון חיים מגוונים. כלפי עצמי הגיוון הוא ערך חשוב יותר

5. קשה לי לענות. אני מקווה שלא, אבל בטוח שיש לא מעט אנשים מוסריים שהגיעו למצב של נטילת סמים. בייחוד אם זה מה שמציל אותם מעוני

6. גם פה אני מקווה שלא הייתי מרמה

7. כן. יותר מפעם אחת, אבל לא יותר מדי.

8. הכל צריך להיות במידה ובפיקוח. אם מדברים על מצב של הכל או לא כלום, עדיף כלום

9. אין לי בעיה עם זה

10. ברמה העקרונית לא, למרות שברור שאנחנו מעדיפים את הולנד על גרמניה לא בגלל שאנחנו מעדיפים כתום על לבן

צום מועיל וגמר חתימה טובה לכל מי שזה רלוונטי עבורו

אור 21 בספטמבר 2007

1) מובסת
2) לשאוף
3) מעניינת מדי פעם, כשהדברים הופכים להיות רציניים.
4) מקנא ותמיד אמשיך לקנא. קנאה זה הדבר שמניע אנשים להצלחה בתחומים אחרים.
5) כשאהיה במצב הזה מבטיח להגיד לך מה עשיתי, כשאני על הכורסא בבית זה צבוע.
6) ראה שאלה 5.
7) לא, אבל בפנים לפעמים התרגשתי. נראה אותך ביציע גימל מוחא כפיים לשלישיות של ביתר, אם זה היה קורה היה לך פחות קורא בבלוג :)
8) הימורים מביאים כסף, כסף משפר תספורט. אני מהמר מקסימום בטור טוטו או טור ווינר בחודש. 10 שקלים נראית לי הוצאה במידה.
9) זה מאוד תלוי בשחקן. כמובן שהכי טוב לקדם שחקנים מהנוער, אבל לא תמיד ישנה אפשרות.
10) קצת, אולי הרבה. תלוי בסיטואציה..

ואני חייב להתייחס למעברך בקצרה. אין לך מושג כמה זה לא מטריד אותי. במילא איני קורא בגלובס וכנראה גם לא אקרא בישראל היום אלא אם ימשיך להיות מחולק לי בחינם.
מה שכן אני יכול להגיד לך שפעם אחת קראתי את העיתון הנ"ל והוא היה באיכות נמוכה מאוד. אני בטוח שעכשיו שאתה שם אולי אשקיע מדי פעם כמה שקלים ואקנה תעיתון.

בברכת צום מועיל (יש שיאמרו) או קל.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2007

התשובות שלי אגב הן:
1. מאבק צמוד
2. אין לי העדפה מיוחדת לנבחרות ישראל במשחקים
3. קשה לי לענות משום שאני עיתונאי. אינני אוהב רכילות ספורט יותר מדי – אבל מעדיף לדעת מאשר לא לדעת
4. אני לא מקנא בספורטאים או בכספם. ממש בילדותי אולי היו לי חלומות להיות ספורטאי – אבל הם לא נמשכו זמן רק
5. קשה לי מאד לענות על שאלת הסמים. לדעתי זוהי הדילמה האכזרית ביותר בספורט. התשובה שלי היא שלא הייתי לוקח אבל אינני משוכנע בכוח הרצון שלי אם הייתה מתעוררת הסיטואציה.
6. לדעתי זה די סביר לצלול לפנדלים במצב של מגע – למרות שצריך לקבל צהוב אם אתה נתפס. זה לא אידיאלי – אבל עד שרשויות הכדורגל לא עושות מעשה לשיפור השיפוט (הוספת שופטים) אי אפשר להפיל את העניין על שחקנים. אין חובה אתית בשני המקרים האחרים. צלילה שנועדה להביא להרחקת שחקן היא מתועבת.
7. בודאי – ולא פעם
8. הימורים מסכנים את הספורט. אני מהמר לעתים
9. חבל לי שזה המצב.
10. כן. אני מערבב לעתים. בעיקר בכדורגל הקבוצות.

ג'וני אמסטרדם 21 בספטמבר 2007

דבר ראשון דורפן אני נהנה לקרוא אותך בצורה בלתי רגילה.

ולתשובות שלי:
1. אני תמיד יעדיף מאבק צמוד ומרגש על התפרקות של היריבות.
במיוחד אם ההתפרקות כמו בצ'לסי מתרחשת בחדרי ההנהלה,
יריבות צריך להביס אך ורק על המגרש.
2. שנבחרת ישראל משחקת מבחינתי שיעלו עם 6 שוערים ו6 בלמים, כי אין אין כמו לפגוש איזה צרפתי מתנשא ולדעת שכמעט דפקנו להם את המונדיאל ובסוף רק את התוצאות זוכרים.
שהולנד (הנבחרת השנייה שלי) משחקת אני רוצה כמובן שיחשקו סקסי.
3. רכילות ספורט מעניינת אותי מאד ובביצת הכדורגל הישראלי מעניינת אפילו יותר מהנעשה על המגרש.
בכלל הרבה יותר מעניין לראות בני אדם משחקים (והרכילות חושפת את חולשתיהם האנושיות) ולא בובות קרטון שיווקיות פוליטיקלי קורקטיות של נייקיאדידס.
4. אני לא מקנא בכוכבי הספורט.
התגברתי על העובדה שכוכב ספורט כבר לא אהיה, אבל היי אם גרנט קיבל את צ'לסי , הכל אפשרי.
5. אני לא ספורטאי ואני משתמש :-)
6. אני שונא צוללנים, אבל סביר מאד להניח שרגע האמת הייתי עושה אותו דבר.
7. לפעמים יש מהלך עוצר נשימה שאי אפשר לא לקום ולהתפעל.
8. אני מהמר ונהנה מזה, הימורים הם חלק מתרבות הספורט.
להתערב עם חבר על ארוחת ערב על משחק כזה או אחר זה בסדר, וגם ויקטור צ'נדלר זה בסדר, ברור שאם שחקן המעורב במשחק מהמר כנגד קבוצתו זה פסול.
9. תלוי את מי, את הונטלאאר אני מאד שמח לראות באיאקס את ואן בומל לעולם לא!
10. אני מערב פוליטיקה וספורט כל הזמן, ואני לא היחיד. פוליטיקה וספורט הולכים יחד, אני מבחינתי הייתי מעדיף עם ישראל הייתה משחקת באסיה במגרש הפוליטי האמיתי שלה ולא נגד יריבות לא מעניינות ולא קשורות מאירופה, מכבי VS זאמלק הרבה יותר מענייו ואמוציונאלי מאשר מכבי VS ארצ'יאספור.

תומר 21 בספטמבר 2007

1.מאבק צמוד כמובן.
2.אני לא מצפה מישראל שתשחק כדורגל/כדורסל מדהים כי אני מודע למגבלות מסוימות.אני כן מצפה להקרבה,הגינות וכיבוד המשחק והאוהדים,לתוצאה אין קשר.
3. התשובה ההגיונית היא שלא,אבל לפעמים צריך גם את הצהוב הזה.הבעיה היא כמו שאיתי אמר כשהרכילות הופכת לחדשות.
4.אני לא מקנא בכוכבי ספורט בגלל הכסף,אני כן מקנא בהם על כך שניתנה להם הזכות לעסוק במקצוע שיכול לרגש אנשים ברמות מאוד גבוהות.אני לא חושב שאני אי פעם אפסיק לפנטז על היום שבו אני אדחוק מ3 מטרים בקופסא אבל התגברתי על העובדה שזה לא יקרה.הדבר נכון גם לגבי מוזיקאים למשל.
5.הייתי רוצה להאמין שלא,אבל אין לי מושג איך זה להיות בסיטואציה כזו ואני גם לא רוצה לדעת.
6.תשובה מאוד דומה ל5 רק שכאן כן הייתי רוצה לדעת איך זה להיות בסיטואציה.
7.כן,אפילו בשבת האחרונה נגד סכנין.אלישע לוי הוביל 2-0 והכניס חלוץ במקום קשר אחורי.
8.אני מהמר לעיתים רחוקות,בדרך כלל זה הורס לי את חווית הצפיה.
9.השאלה הכי קשה,אני לא חושב שיש לי תשובה חד משמעית.
10.אני מערבב ערכים וספורט,לא פוליטיקה.אני נגד בית"ר ירושלים כי אני נגד הגזענות של האוהדים ושל הקבוצה ולא בגלל שהיא מייצגת מפלגה מסויימת.אני גם אוהד שקט של סנט פאולי.

לון 21 בספטמבר 2007

צום קל לרונן ולאחרים שצמים.
(רונן, האם התחלת ללכת לבית הכנסת ולצום רק אחרי שעברת לגור מחוץ לישראל ?)

ברכות על המעבר לעיתון החדש. (מאחל לך כמובן הצלחה אישית גדולה מקצועית וכלכלית. מצד שני, מהיותו עיתון שנועד לקדם את ענייני ביבי נתניהו, אני מאחל לעיתון להיכשל. מצטער. ראה תשובתי לענייני פוליטיקה וספורט…).

1. אני מעדיף שהיריבה המושבעת תימחק לחלוטין. ככל שהשפלתה גדולה יותר, כך התענוג גדול יותר. ירידת ליגה תהיה נפלאה :)

2. בספורט כמו בחיים בכלל, מבחינתי המטרה אף פעם אינה מקדשת את כל האמצעים. אני מעדיף שמירת וקיום ערכים חשובים יותר מניצחון ספורטיבי. בנוסף, למען הטווח הרחוק אני בהחלט מוכן לכישלונות בהווה. מלבד זה, אשמח אם הנבחרת תנצח.

3. כפי שכבר כתבתי כאן, כל דבר תלוי הקשר. כך גם רכילות ספורטיבית. חיי המין של השחקנים לא מעניינים אותי. לעומת זאת עניינים שיש להם השלכה ישירה על המשחק חשובים בעיניי. למשל חילופי מהלומות בין שחקנים אחרי שהשתכרו. או פעילות פוליטית של שחקנים. וכמובן פגישות חברתיות עם שחקנים או עסקנים ממועדונים אחרים (דבר שיכול להוביל בסופו של דבר למעבר של השחקן למועדון יריב).

4. לא מקנא באף אדם ולכן גם לא בכוכבי ספורט. בחלומותיי אני עדיין מבקיע שערים מרהיבים ומכריעים, אם כי זה הולך ופוחת…

5. בריאות ואינטגריטי הם ערכים חשובים מידי עבורי כדי להקריב אותם עבור שימוש בחומרים אסורים.

6. ניצחון ברמאות חסר טעם בעיניי. בעיניי אין דבר כזה "לרמות מעט". אם מרמים קצת, אז אפשר גם לשחד את השופט. לכן, כששיחקתי נהגתי להודות כשנפסקה עברה לטובתי שלא היתה. (מאוד הופתעתי כשקראתי את ההתלהבות של הורנבי משערים והצלחות של קבוצתו שנוצרו מאי צדק). לכן למשל מאוד מבאס אותי שקולאוטי משחק בנבחרת הכדורגל ושתמיד יש אמריקאים בנבחרת הכדורסל. העובדה שגם נבחרות אחרות עושות זאת לא מעניינת אותי בהקשר הזה. אם זה כך, אז למה שלא נקנה למשל כמה שחקני אן.בי.איי. ונשלם להם פר טורניר כדי שייצגו אותנו.

7. לצערי אכן נאלצתי למחוא כפיים לתיירי הנרי במדי ארסנל נגד יונייטד. ועוד יותר קשה מזה, לריאל מדריד נגד יונייטד.

8. אני לא מהמר בספורט (אולי כדאי שאתחיל…). לגבי אנשים "רגילים", הימורים יכולים להוסיף עניין. הצרה היא שיש גורמים עברייניים שבגללם ההימורים מאוד מסכנים את הספורט.

9. אני מרוצה כשהקבוצה שלי רוכשת שחקן מצויין. אם זה היה נתון לבחירתי, הייתי מעדיף שלא יהיה שחקן בית של קבוצה אחרת. אבל מהרגע שנרכש, זה לא מדיר שינה מעיניי.

10. אני מערב פוליטיקה בספורט באופן קבוע. פוליטיקה במובן הרחב כמובן. כמה דוגמאות:
בגלל הגזענות של חלק גדול מאוהדי בית"ר ירושלים הפסקתי לאהוד את הקבוצה. אני מייחל לכשלון של מילאן בגלל ברלוסקוני. כל עוד לואיס ארגונייס הגזען מאמן את נבחרת ספרד אני מייחל להפסדים שלה. חלק משנאתי לריאל נובע מהרקע הפשיסטי שלה.
וגם הפוך, אני מייחל לניצחון של ספורטאים ועמים שבאים מרקע חלש או שסבלו מגזענות. למשל, אחרי הקריאות הגזעניות נגד אטו, קיוויתי שהוא יצטיין, יבקיע הרבה ויזכה בתארים.

שנה טובה.

אופיר 21 בספטמבר 2007

בהחלט שאלון מעניין.

1. לא רק שאני לא רוצה לראות את היריבה המושבעת נמחקת לחלוטין, אני אפילו מוכן להפסיד לה מדי פעם כל עוד היא קיימת. הכיף הגדול בספורט הוא האפשרות להתמודד עם היריבים שלך, גם היריבים מחוץ לספורט, על המגרש. יריבה מושבעת גם עוזרת לך להגדיר את עצמך מולה.

מהאוהדים של היריבה המושבעת שלי כן הייתי מוכן להיפרד לתמיד, אבל לא נפתח את הנושא…

2. כמו שכתב החוצן החוקי, פטריוטיות יכולה להתבטא בדרישה למשחק יפה ולאו דווקא בדרישה להישגים.

3. רכילות מסוג הפפראצי לא מעניינת אותי ונראית לי מיותרת. עם זאת, רכילות שעולה מהראיונות עם השחקנים עצמם, ומביאה פרטים מעניינים על החיים הפרטיים שלהם, כן מעניינת. למשל העובדה שקרלוס טבז מופיע עם להקת קומביה ארגנטינאית, או שניקולאס בורדיסו מאינטר פרש מכדורגל לחצי שנה כדי לטפל בבת שלו, שחלתה בלוקמיה(היא כבר הבריאה מאז).

4. כוכבי הספורט בימינו אמנם מרוויחים הרבה כסף, אבל מפסידים את הפרטיות שלהם, ונמצאים תחת לחץ עצום. אני אוהב לשחק כדורגל וכדורסל, אבל הייתי סובל יותר מדי מכל מה שמסביב, ולא משנה כמה כסף הייתי מרוויח. אמנם אני עדיין חולם על כך שהעולם יכיר סוף סוף ביכולת הספורטיבית העילאית שלי, אבל אלה חלומות בהם אני יכול להרשות לעצמי לפנטז על הצלחה גדולה ומעריצות נלהבות, בלי להיכנס לכל הצרות שזה מביא.

5. לעולם לא הייתי משתמש בסמים. אני מעדיף להפסיד ולא לרמות או להרוס את הבריאות שלי.

6. בנגיעת יד לא הייתי מודה, כי אם היא לא היתה בכוונה אין סיבה לשרוק לה. לעומת זאת לא הייתי רוצה לקבל פנדל שלא היה, ואני מקווה שאם הייתי מקבל אחד כזה, הייתי מתקן את השופט. כך אני מתנהג עם החברים בשכונה ואין סיבה שדווקא מול כל העולם אחליט להפוך לרמאי.

לגבי הצלילות, זאת בעיה – השופטים של היום שורקים לעבירה רק אם השחקן נופל, ולכן באופן מוזר הדבר הנכון לעשות ברגע שאתה מרגיש מגע הוא ליפול, ולתת לשופט להחליט אם היה פנדל או לא.

7. פעולה ספורטיבית מצוינת נגד קבוצתי? פעולות נגד קבוצתי הן לעולם לא ספורטיביות או מצוינות, הן פעולות נפשעות שצריך להיענש עליהן!

וברצינות – אף פעם לא מחאתי כפיים לפעולה נגד הקבוצה שלי (אלא אם בתור מחאה נגד היכולת של הקבוצה שלי בעצמה). אני לא יכול ליהנות מפעולות כאלה.

8. אם מישהו צריך להמר על משחק כדי להוסיף עניין, כנראה שהמשחק עצמו לא מעניין אותו במיוחד. כלומר שבעצם הוא רואה את המשחק בשביל ההימור ולא להיפך. ההימורים מסכנים את קיום הספורט, אבל אין מה לעשות נגד זה ולא הייתי מוציא אותם מחוץ לחוק. צריך פשוט לפקח עליהם.

אישית הימרתי במשך כמה שנים כשהייתי צריך כסף כדי לשהות בדרום אמריקה. הבעיה היא שאני שונא להמר, ולכן ברגע שלא הייתי זקוק לכסף מההימורים, פרשתי מהם. הימורים גורמים לך לראות את המשחק מזווית אחרת במקום מהזווית הטהורה של הנאה מספורט.

9. החלום שלי הוא שקבוצתי תתבסס על שחקני בית בלבד. לצערי כיום כולם קונים מכולם, ועד שהמצב לא ישתנה, אני יכול רק לשמוח אם מגיע שחקן טוב, ולהתגעגע לישראל אלימלך והאחים בלול.

10. הגורם העיקרי לתמיכה שלי בקבוצה במשחק כלשהו הוא מה שהיא מייצגת מחוץ למגרש.

גע"ס 21 בספטמבר 2007

ולהלן תשובותיי:
1. הייתי מעדיפה שהקבוצה שלי תיקח אליפות קלה, בעוד הקבוצה היריבה תפסיד למישהו אחר במאבק צמוד על כרטיס לגביע אופ"א, נגיד.

2. לא שאלה של חשוב, אבל אני באופן אישי פטריוטית

3. כמו כל רכילות אחרת. מעניין במידה.

4. מזתומרת אני כבר לא אהיה כוכבת ספורט גדולה? מי אמר? ובעניין הכסף אני קצת מקנאה, ובשאר הזמן תוהה ממה הם אמורים להתפרנס אחרי הפרישה.

5. רוצה להגיד שלא, ממש לא בטוחה שזה מה שהיה קורה.

6. מפנה את תשומת לבו של השופט לא, אבל גם בטח לא מודה במשהו שהוא לא ראה ולגמרי שותקת אם הייתי נופלת באמת לא בגלל עבירה והשופט היה מסיק שבכל זאת היה פנדל.

7. בחיים לא. מקסימום אסנן איזו קללה ואגיד בשקט שזה היה מהלך יפה.

8. פה ושם. מוסיף עניין לאדם הפשוט, הורס כי קשור לפשיעה כבדה.

9. אם הוא טוב.

10. לגמרי, אבל יש לי עוד כל מיני שיקולים לא ענייניים אחרים.

יורם אהרוני 21 בספטמבר 2007

1) נמחקת. תמיד אפשר למצוא יריבות חדשות. מי יתן ומכבי תל-אביב ובית"ר ירושלים ירדו ליגה.
2) שהנבחרת תשחק יפה. להפסיד 5:2 יותר טוב מאשר לגמור 0:0. אבל אם האפס אפס נדרש כדי לעלות לשלב הבא…
3) ברור שרכילות מעניינת…
4) לא מקנא בכוכבים.
5) לא הייתי משתמש בסמים וגם כאשר אימנתי לא חשבתי על כך.
6) כאשר הייתי ילד הייתי מודה שהוצאתי את הכדור לחוץ. בבוגרים לימדו אותי לא להודות אבל מעולם לא ניסתי להשפיע על שופט כאשר ידעתי שאני לא צודק. כאשר שופט שרק שריקה מקפחת בעליל מחיתי על כך בכל תוקף. אם כולם היו נוהגים כמוני לשופטים היה הרבה יותר קל…
7) מחיאות כפיים לביצוע יפה של יריב הם אצלי דבר שבשגרה.
8) אני שולח לפעמים שני טורים בטוטו. מעולם לא הימרתי נגד הקבוצה אותה אני אוהד. אני ממלא תמיד מה שאני רוצה שיקרה. הזכייה הגדולה שלי דרך אגב היא 60 ₪.
9) אני מרוצה שהקבוצה רוכשת שחקן שיכול להשתלב בה אבל לא על חשבון שחקני הבית.
10) אני בעיקרון תמיד בעד הפועל ונגד מכבי ובית"ר. אפילו אם זה הפועל טמרה נגד מכבי טמרה.

יוסי גלס 21 בספטמבר 2007

שאלונים קצת מייגעים אותי, רק רציתי להגיד תודה על הבלוג הנפלא ושנה טובה.

עופר 21 בספטמבר 2007

1. מאבק צמוד. אני אוהד מכבי חיפה, ואני יכול להגיד שזה לא כיף כשאין קבוצה שאני לא סובל לעקוב אחריה. בניגוד להרבה אוהדים של מכבי חיפה, שהקבוצה השנואה עליהם היא מכבי ת"א או הפועל ת"א או בית"ר (תלוי בני כמה הם ותלוי בגישה הפוליטית שלהם) אני לא אוהב אף אחד מהקבוצות האלה, אבל את הפועל חיפה אני שונא. והפועל חיפה בליגה השנייה, ואין דרבי. אני זוכר דרבי שהלכתי אליו ולא היה מלא, וממש ממש התבאסתי. אז כן, שיבוא מישהו עשיר ויקנה את הפועל חיפה ואז שננצח אותם.
2. מותר לשאוף שתשחק כדורגל יפה, אבל אני רוצה שהיא תעלה. לנבחרת ישראל אין מסורת של כדורגל יפה, ולא ממש אכפת לי איך היא תשחק כל עוד השחקנים שלה ילחמו על המגרש. אני בטוח שמשחק לחימה הוא אטרקטיבי.
3. מעניינת אותי לעתים, אבל רוב הפעמים לא. אני חושב שכל אדם ראוי לפרטיות. אם הרכילות עוסקת במשהו מהותי, אז כן.
4. אני כבר לא מקנא בהם. אבל כן הייתי רוצה להרוויח הרבה כסף כמוהם, זה היה עוזר לי לממש חלק מהחלומות שלי.
5. אני לא יודע איך לענות על השאלה הזו. אני רוצה להגיד שלא, אבל אני לא יודע כמה זה אמיתי.
6. לא הייתי צולל וגם לא הייתי מודה בזמן המשחק.
7. במשחק הפיטורים של אלי כהן נגד מכבי פ"ת. ובכל מיני מקרים אחרים מול הטלוויזיה.
8. אני אוהב להמר, אני הימרתי תקופה לא קטנה, ולדעתי האישית, זה מוסיף למשחק, כמו שליגות פנטזי מוסיפות. אני מהמר רק על כסף כיס בצד. הצלחתי להוציא מזה כסף לחודש בארגנטינה:). הימורים לא הורסים את הספורט לדעתי.
מה שכן, צריכים להיות יותר הימורים שמפוקחים על ידי המדינה.
9. כל שחקן שהקבוצה שלי רוכשת הוא שחקן בית של קבוצה אחרת כלשהי. הייתי תמיד מעדיף שחקני בית.
10. לא. אני מודע לפוליטיקה מן הסתם אבל היא לא חלק מהמערך החלטות שלי בבחירת קבוצת כדורגל או כל ספורט אחר. יש לי את מכבי חיפה בארץ בכל ענף ספורט שהוא כולל בליגת הדוקים, ובחו"ל יש מגוון סיבות אחרות, שבד"כ לא פוליטיות.

יובל מונד 21 בספטמבר 2007

אני אמנם מהקוראים הםחות אקטיבים בתגובות בבלוג, אבל יש כאן כמה עניינים שצדו את עיניי. אז להלן תשובותיי:
1. מאבק צמוד, הרי אי אפשר להגדיר אהדה ללא שנאה/עוינות ליריבה (אני לפחות לא יכול).
2. לא צריך להיות פטריוטים בכל מחיר. אפשר לדרוש ממי שלכאורה מייצג אותך שיעשה זאת בכבוד.
3. רכילות ספורט מעניינת, כי היא חושפת צדדים אנושיים בתחום. מה שאני לא אוהב זה שרכילות כזו הופכת לרדיפה, או מנוצלת לצורכי קידום אינטרסים, בין אם של עיתון כלשהו או של גורם ספורט. וכמו שאתה, רונן, כתבת – עדיף לדעת מאשר לא לדעת.
4. לא מקנא, כי כבר מזמן הבנתי שהכסף הגדול הזה הוא פחות בגלל הביצועים שלהם על המגרש ויותר בשביל הלגיטימציה שהוא נותן בכך להעביר ביקורת / לקלל / לפגוע להם בפרטיות (חוזר לשאלת הרכילות). מבחינתי, זו הסיבה לסכומים הרבים שמתגלגלים בעולם המודרני.
5. אם לסמים האלה לא היתה בשום אופן וסיכוי פגיעה בבריאות בטווח הרחוק אלא רק גחמה של מארגני התחרויות, יכול להיות שהייתי שוקל וסביר להניח שגם הייתי משתמש.
6. ברור שהייתי צולל, ואני באמת לא רואה שום פסול בנסיונות של שחקנים לסחוט פנדלים ולהתחזות, וצריך גם להפסיק את העליהום הזה בתקשורת. גילי לנדאו הסביר פעם, כשהתייחס לשער שהבקיע בגמר הגביע של 83' ביד, שכדורגל זה משחק ערמומי והשחקן צריך לדעת לנצל אותו לטובתו. ואני באמת מאמין בזה. אין לטעמי שום פסול בנסיון של שחקן לגרום לשופט לחשוב שנעשתה עליו עבירה, כי זה משחק אנושי וטעויות שיפוט הן חלק ממנו. השאלה לטעמי היא מה הוא עושה אחרי שהשופט לא קונה את ההצגה שלו: אם הוא קם וממשיך כרגיל, צריכה להיות הבנה שערמומיות היא חלק מהמשחק, ואני שונא כששופטים שולפים כרטיס במקרים כאלה. אבל אם הוא מתחיל לבכות לשופט אז מגיע לו צהוב, כי זה כבר לא לגיטימי.
7. האמת שהיום זה קרה :) בכמה מכות פור-הנד מבריקות של הצ'יליאנים נגד אנדיוני (איזה מותחן!). אבל בענפי ספורט שבהם המעורבות הרגשית שלי גדולה יותר, לא זכור. אני לא גאה עצמי על כך יותר מדי.
8. ההימורים מסכנים את הספורט, כפי שהם מסכנים עניינים אחרים בחברה. אני, כצפוי מדבריי, לא מהמר.
9. אני מרוצה כשמדובר בשחקן שאנחנו צריכים בתפקיד ששחקני הבית שלנו לא מספיק טובים בו. אבל אני תמיד נתקף צער עמוק כששחקני בית שלנו עוברים לקבוצות אחרות.
10. בהחלט, בהמון מקרים. ואני לא מאמין למי שמייחל שהספורט ינותק מהשפעתו מגורמים חיצוניים, כמו חברה, כלכלה או פוליטיקה.

גמר חתימה טובה לכולם.

אנונימוס 21 בספטמבר 2007

1. נמחקת
2. דווקא במקרה של נבחרת לאומית שהיא ייצוגית בהגדרתה, בפירוש לא בכל מחיר.
3. לא. נקודה.
4. לא מקנא, בעיקר עצוב על שרובם לא יודעים להתנהל איתו, ועל הפערים הגדולים בין הכוכבים למרבית השחקנים, מה שאחריא להרבה מהפגמים בספורט המקצועני.
5. קל לענות מאחורי מקלדת…אין תשובה נכונה.
6. כנ"ל
7. קרה, לא הרבה אבל (בעיקר מאחר שאני רואה רק משחקים בארץ שלא מצדיקים ברובם שום מחיאות כפיים)
8. אני חושב שמסכנים את קיומו לטווח ארוך. בעצמי לא מהמר מלבד טופס טוטו פעם בשנה בערך.
9. לא. עוד בעיה כואבת בספורט המקצועני
10. מערב, בהחלט. מי שאומר שאין פוליטיקה בספורט בעצם רק משליך את דעתו שאינו רוצה שתהיה מעורבת. יש פוליטיקה בכל תחום בחיים, ומי שסבור אחרת גם בטח חושב שיש כזה דבר עיתונות אבייקטיבית ופוליטיקאים חסרי אגו.

ובנימה אישית אני מצטער לשמוע על מעבךר. לא שאני מחבב את גלובס, אבל החינמונים בהחלט מצדיק את שמם – You do get what you pay for. מאחל לך לחזור במהרה לעיתון שקוראיו מעריכים את הכתוב בו עד כדי כך שהם משלמים עבור תכניו.

איתי נ. 21 בספטמבר 2007

שתי הערות: אחת, אני חושב שהספורט מערב אלמנטים סוציולוגיים הרבה יותר מאשר פוליטיים פרופר

שתיים, ליורם – אתה טועה. להמר על הקבוצה שלך מביא נאחס
:-)

Glenn Edward Schembechler 21 בספטמבר 2007

Because I like your blog so much and because
I really want you to feel Yom Kippur the right way :
Here are some suggestions for things you might find in the tube for this
special day:
1) Denis Law last goal in a very nice career.
2) Stokes goal on 1976 final.
3) Sunderland goal on 1979 final.
4) A.C Monaco goal ( Trezeguet ) on champions-league quarter final 1998
5) Some pictures from the crash.
Tomorrow evening you’ll feel probably better going back to Neo Camp 1999 and
all the other great moments..
As for your first issue in the questionnaire: After all, thank god we have Man.United.

TZOM KAL

birdman 21 בספטמבר 2007

תודה על החידון האינטראקטיבי.
1. אני מקבל בברכה כל החלשות של ירובות קבוצותי. נמחקת לגמרי? אווו, לא יודע.
2. אני טיל פטריוט. אני נושא בגאון את כוכב דוד על מגיני.
3. רכילות היא ממני והלאה, שרונלדו יזיין את מי שהוא רוצה בכיף.
4. אני בהחלט מקנא בכוכבי ספורט. לא רק על הכסף, כשאני רץ בשדות לפעמים אני מדמיין את עצמי נכנס ראשון לאיצטדיון אולימפי בריצת מרתון "ובירדמן עובר את קו הסיום" (ניסים קיוויתי).
5. לעולם לא הייתי נוגע בסמים.
6. לעולם לא הייתי צולל לפנדל. זוהי רמאות, אני בז לצוללנים, הם הורסים את המשחק.
7. יש לי זכרונות ילדות של אבא שלי מוחא כפיים בעקבות מבצעים יפים של שחקני יריב במשחקי כדורעף בקיבוץ. מנהג שאימצתי בחפץ לב.
8. הימורים בספורט מוסיפים עניין, הכנסות הטוטו עוזרות למועדונים. אני ממלא כשהפרס הוא מעל עשרה מיליון.
9. בעולם מושלם כל קבוצה תהיה על טהרת שחקני הבית. האהדה וההזדהות יהיו ללא גבול.
10. פוליטיקה וספורט כבר מזמן לא מתחברים אצלי. פעם אריה מליניאק דיבר ברדיו על לאבן מרסר כשהאחרון פרש מנבחרת ישראל, מליניאק אמר ש"הדבר הכי חשוב בחיים זה להיות אדם טוב". תחת איזה דגל ספורטאי מתחרה, בשבילי זה חסר משמעות לחלוטין.

נהניתי, תודה. אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו בבלוג במהלך השנה, גמר חתימה טובה,

יגאל 21 בספטמבר 2007

1. כמאמר המלך לאונאידיס לבוגד הספארטני הגיבן שמכר את נשמתו לפרסים, כמו שאולי יצא לכם לראות ב"300" (ואם לא מהרו לדוידיות), "הלוואי ותחיה לנצח".

2. הדבר משתנה ותלוי בזוית החמסה של קואוץ' קשטן, ובאיזה שלב במשחק איציק זוהר גורם לי לרצות שנפסיד גם אם אנחנו משחקים נגד פ.צ מרסיסייד.

3. אני רוצה לדעת הכל על כדורגל אנגלי, כולל מספר הטלפון של הסוכנות.

4. מה זאת אומרת "לא תהיו". מכיוון שלא זכיתי במשחק פרידה למרות הופעותי ההירואיות בין קורות שערה של מכבי חיפה – נערים ב' – אני רואה את עצמי ככחלק מהסגל, ומצפה לטלפון מרוני לוי בכל רגע.

5. רונן, לא תאמין, אני בודק את העניין ברגעים אלו ממש.

6. פר פליי. מאוד הערכתי למשל את העובדה שאבישי ז'אנו במעמד כה מחייב כמו משחק עליה לשלב הבא בליגת האלופות החטיא בכוונה את הפנדל שקיבלנו בצורה מפוקפקת נגד באייר לברקוזן, מכיוון שמצפונו לא יכול היה אחרת. ועוד הגדיל לעשות, וכדי לתת נפח דרמטי לסיטואציה אפילו בעט לקורה ורק אז הטיס את הכדור לבוכום!

7.ככה אני מבלה בכל השבתות מתחילת העונה הנוכחית.

8.אני חושב שהימורים היא הסיבה לקיומם של די הרבה ענפי ספורט. אני חושב שזה עצוב מאוד.

9. האליפויות שאני הכי אוהב בקבוצות שלי היו הראשונה של חיפה עם 9 שחקני בית בהרכב, ואלו של היונייטד עם הנווילים, באט, סקולסי, גיגס, בקהאם והאחרים, למרות שהיו אליפויות מרשימות הרבה יותר. גישה לא מאוד פונקציונאלית, אני יודע.

10. לא.

שתהיה לכולנו שנה ספורטיבית שתגרום לרונן לעבור ולכתוב שני פוסטים ביום, ושימשיך להיות כיף לקרוא את התגובות, ואפילו להכנס לזירה לכמה חבטות מילויות מפעם לפעם.

אהה. כן, ושנה טובה במיוחד למנג'ר החדש של צ'לסי. מי יתן אברם שגם אתה תחיה לנצח.

יובל 21 בספטמבר 2007

1. במקרה הספציפי שלי (אוהד בית"ר שהאויבת המושבעת שלו היא הפועל תל-אביב) אעדיף אליפות אחרי מאבק צמוד. מה גם שלליגה אין זכות קיום בלי הפועל תל-אביב והקהל שלה (ומכבי תל-אביב, ומכבי חיפה, וכמובן בית"ר ירושלים).

2. פטריוטיות.

3. רכילות לא מעניינת אותי. אני מודה שאני לעתים חוטא בהתעסקות בה לאחר פרסומה, אבל הייתי מוותר ברצון על הידע המיותר הזה.

4. לא, וכן "התגברתי" – משום שלא היתה לי שאיפה רצינית כזו מעולם.

5. לא.

6. לא הייתי צולל בכוונה ברחבה, אבל גם לא הייתי טורח לציין בפני השופט שנפלתי "בטעות" או מודה שנגעתי ביד וגורם לפנדל נגד קבוצתי ובכך פוגע גם באוהדי הקבוצה.

7. כן, יצא למחוא כפיים לקבוצה יריבה מספר פעמים. הפעם הראשונה היתה במשחק ביתי של הפועל גליל-עליון (קבוצת הכדורסל האהודה עליי) בעונת 92/93 החלומית, כשהפסדנו במשחק הראשון בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות מסל בשניה האחרונה מחצי מגרש, נגד אפס פילזן.
גם במשחקי בית"ר זה קרה מספר פעמים.

8. הימורים פוגעים בספורט, והייתי מבטל את כולם מלבד משחק הטוטו הישן – שכן משחקים דוגמת "ווינר" והימורים לא חוקיים מעודדים את כניסתם של גורמים עבריינים לשוק ההימורים והטיית המשחקים.

9. תלוי ספציפית במקרה. אין לי בעיה עם זה באופן כללי.

10. עירבוב פוליטיקה וספורט הוא בעייתי אצלי. בעבר החלטתי לתמוך ברומא רק בגלל ששמעתי על הגזענות של אוהדי לאציו (לאחר מכן הסתבר לי שגם אוהדי רומא חוטאים בגזענות), וגיליתי חיבה לקבוצת סט. פאולי הגרמנית עקב התנגדות אוהדי הקבוצה לגזענות.
מצד שני, אני שמאלני ואוהד של בית"ר ירושלים…

צום קל ומועיל וגמר חתימה טובה לכולם!

נתן העזתי 21 בספטמבר 2007

גמר חתימה טובה לכולם.

אנונימוס, באשר לתשובתך על שאלה 10, נזכרתי בשיר של שימבורסקה (ותוך שיטוט גיליתי שיש לו לחן) שנקרא "הכל פוליטי". אולי תמצא אותו מעניין:

http://allsongs.co.il/index.php?sType=&sStr=&prdID=72086&prdTitle=%D7%94%D7%9B%D7%9C+%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99

הבית האחרון הנפתח ב"כל דבר שאתה עושה…" איננו של שימבורסקה אלא תוספת, אני מניח שהוא משתלב איכשהו בגרסא המוסיקלית, אותה אינני מכיר.

בינו 21 בספטמבר 2007

חתימה טובה לכולם.
1. וודאי שמאבק צמוד, וככל שיהיו יותר כאלו כך תיגבר היריבות הספורטיבית מהות הספורט היא לנצח את הטובים והחזקים לא את החלשים. חוץ מזה שהייתי שמח אם מכבי ת"א כדורגל ירדו ליגה כבר, רק כדי שיפסיקו להגיד שהם מעולם לא היו בליגה השנייה, אולי העונה.
2. לצערי במשחקי נבחרות התוצאה מקדשת, אגב קמפיין הכל תיקו כמו של גרנט זה לא תוצאה.
3. תלוי, רכילות כגון רונאלדו הזמין נערות ליווי לא. רכילות כגון מתיחות ביחסים בין אברמוביץ' למוריניו מאוד רלוונטית.
4. לא. כוכבי ספורט מרוויחים כסף רב על השקעה של שנים ואורח חיים מפרך, בנוסף הקריירה נגמרת בגיל 30 ומשהו וכך גם מקורות ההכנסה.לא צריך להיות כוכב ספורט גדול בשביל להנות ממנו, אני בטוח שאני בכדורגל של שישי לא נהנה פחות מכריסטיאנו כשהוא מלהטט באגף.
5. הייתי רוצה לענות שלא, אבל אני לא יכול להעמיד את עצמי בסיטואציה.
6. צולל בוודאי שלא, אני סולד מצוללנים (אינזאגים כאלה), אם נפלתי בטעות סביר להניח שהייתי מתריע בפני השופט. יד ברחבה שלי שהשופט פספס הייתי מתחבא מאחורי הקורה ועושה קולות של דשא.
7. כן, ויותר מכך, אני יודע למחוא כפיים גם לשחקנים שמשחקים נגדי ועושים לי בית ספר.
8. הימורים הומצאו כשהומצא הספורט, לפיכך הם חלק בלתי נפרד ממנו. מכירת משחקים לעומת זאת היא פשע נתעב והורסת את כל מה שיפה בו.
9.תלוי, שחקן בית של יריבה ספורטיבית לא אבל אין לי בעיה עם רכישת שחקני בית צעירים מקבוצות בליגות נמוכות.
10. לא! הייתי ביציע השרופים של לאציו באולימפיקו ונהניתי מכל רגע. במונדיאל האחרון הייתי בעד גרמניה, למרות שהנבחרת שלי היא איטליה, גם בגמר, הגרמנים פשוט שיחקו את הכדורגל הכי יפה בטורניר.
הייתי רוצה להוסיף שאלה,כתגובה ל"הרהורים.." שפורסם לפני כמה ימים, האם אתם מרוצים שקבוצתכם מוכרת שחקני בית לקבוצות גדולות יותר?

יותם מ 21 בספטמבר 2007

חתימה טובה לכולם!

הערה אישית לרונן:

בהקשר לשאלה 7:
הפעם הראשונה בה אני זוכר את עצמי מריע לקבוצה/נבחרת יריבה, הייתה באולימפיאדת לילהאמר כשסילביו פאונר האיטלקי ניצח את ביורן דהאלי הנורבגי במירוץ השליחים. לכן תשובתי היא כן :)
-מאז זה קרה פעמים רבות…

zikit 22 בספטמבר 2007

צום קל וגמר חתימה טובה
1. מאבק צמוד
2. מצדי שישחקו מכוער וינצחו
3. תלוי מה, לא מעניין אותי איפה אכלו וכמה טיפ השאירו ונערות ליווי. יום לפני משחק מכריע, זה כן יעניין (הנערות) וגם יחסים בקבוצה וכאלה.
4.לא מקנאת בכסף, התגברתי. מעריכה על ההתמסרות לדבר אחד בחיים שלהם (לא הייתי מסוגלת לכך בעצמי)
5. לא יודעת, מקווה שלא.
6. לא צוללת, אבל רק בגלל הפחד להיתפס. זה לגיטימי לדעתי ואם הייתי חושבת שלא אתפס, הייתי צוללת. לא מתוודה מיוזמתי, ולא מתקנת שופט.
7. לא, אבל פרגנתי בעל פה. לא צריך להגזים…
8. לא יודעת. לא מהמרת, ממלאת טור בטוטו כשהפרס גדול ומתערבת עם חברים (זכיתי בוויסקי בפלייאוף הנ.ב.א)
9. לא אכפת לי. לא אוהבת כשמוכרים שחקני בית.
10. מערבבת.
מי עושה סטטיסטיקה לניתוח התשובות?

יורם אהרוני 22 בספטמבר 2007

אם כבר הייתה כאן הפניה לשיר אז בטח מתאים גם עולם פוליטי של בוב דילן:
אנחנו חיים בעולם פוליטי,
האהבה בו היא חסרת ישע.

אנחנו חיים בתקופה בה לפשעי האדם אין תרופה

וחסר פנים הוא הפשע.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

גלדי קרח תלויים לא נמסים.

פעמוני חתונה מצלצלים ומלאכים שיר מסלסלים

עננים את הארץ מכסים.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

אל הכלא מושלכת הבינה.

היא מחלידה בתא בפינה, הייתה למשל ושנינה

ויחידת חילוץ גם באופק לא זמינה.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

הרחמים על קרש צר מכוסי עיניים צועדים.

החיים משתקפים במראה, המוות נעלם בהמראה

אל הגדה הסמוכה פניו מועדים.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

בו האומץ הוא מושג ישן הטמון בארון.

הבתים מכושפים, ילדים לא רצויים ונרדפים

היום הבא עלול להיות האחרון.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

זה העולם הברור והמוחשי.

אבל אין עם מי לעשות בדיקה, כולם בחבילה הדוקה ודביקה

אנחנו רק יודעים כי העולם אמיתי וממשי.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

בערים של בדידות מפחידה.

צעד אחר צעד אתה מתקדם אל היעד

אך למה אתה כאן זו חידה.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

הכל תחת המיקרוסקופ נבדק.

אתה יכול את כל זמנך לבלות, בחיפוש מקום מתאים להיתלות,

תמיד יימצא חבל שעל צווארך יהודק.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

עוסקים בהתחבטויות והלקאות

כל עוד אתה ער אתה החוצה חותר

מחפש דרך קלה חסרת תלאות.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

בו את השלום הס מלהזכיר.

כל דלת לפניו נסגרת, הוא ינדוד בבדידות מזהרת

או יעמוד עם הגב לקיר.

אנחנו חיים בעולם פוליטי

כל דבר הוא שלה או שלך, לא של כולם.

אל מרכז הזירה אתה בא באלוהייך נשבע

מהו בדיוק לא תדע לעולם.

בר שושני 22 בספטמבר 2007

צום מועיל לכולם

1. מאבק צמוד
2. הרבה פעמים יוצא לי לרצות שנבחרות ישראל יפסידו, בעיקר אם הן משחקות מזעזע מתוך כוונה-תחילה לשחק מזעזע.
3. מאוד מאוד לא.
4. אני לא חושב שאני מקנא בהם על העובדה שהם מרוויחים הרבה כסף. אני מקנא בהם על העובדה שהם ספורטאים. ולא, למרות שזה כבר כמה דראפטים שבוחרים כוכבים צעירים ממני, אני עדיין מקווה לגבוה 20 סנטימטר בקיץ אחד, ואז עוד 20 בזה שאחריו.
5. לא. אבל אולי זה בגלל שמעולם לא השתתפתי בסוג הלחץ ואין לי את מבנה האישיות של ספורטאים גדולים.
6. אני כן חושב שהייתי צולל ברחבה, אבל גם חושב שהייתי מודה בפני השופט על נגיעת יד שלי שהוא לא ראה.
7. כן. באופן מוזר, אגב, הקבוצה של מכבי של האפמן ומקדונלד גרמה לי להתאהב בה, בו בזמן שאני אוהב, מעודד ורוצה בכל הכוח שהפועל ירושלים שלי תנצח אותה. ספורט זה עסק מוזר.
8. לא מהמר, לא הימרתי. אני לא אוהב להמר – אני חושב שזה עוזר רק לאנשים שלא מתעניינים בספורט "להכנס למשחק". אבל אני לא צריך עידוד חיצוני כדי להתלהב מאיזשהוא סוג ספורט.
9. אני לא מסתכל על השחקנים לפי החלוקה הזו. אני מסתכל על האישיות שלהם – למשל, עידו קוז'יקרו היה שחקן בית של הגליל, והפך לאהוב-ליבי בהפועל ירושלים. גור שלף היה סוג של שחקן בית במכבי, ובאלוהים, הייתי מכה את דני קליין אם הוא היה מביא את הטרפה הזו. אבל אולי זה קשור יותר ליחס שלי למכבי.
10. לא. אני חושב שהעירוב של פוליטיקה בספורט הוא ארכאי, בעיקר בארץ, ואין לי את היכולת להכנס אל תוך פוליטיקה מקומית במדינות אחרות.
7.

יואב ג. 22 בספטמבר 2007

תודה יורם על התרגום הנהדר
בקשר לחידון: לי אכפת פחות או יותר רק מהאישה שלי, הקבוצה שליוהמשפחה שלי. לכן לא מעניין אותי רכילות, הקבוצה היריבה, הנבחרת הלאומית, שחקני בית או פוליטיקה.מה שכן מעניין זה ההימורים. מישחושב שהימורים מסכנים את הספורט צודק אולם ידע כי ללא הימורים הספורט כפי שאנו מכירים אותו לא יהיה. תעשיית ההימורים מגלגלת את תעשיית הספורט ולא להיפך. אני מהמר אגב הרבה מאד
צום קל וגמר חתימה טובה לכולם (ואיפה אפשר להשיג 'ישראל היום'?)

יואב ג. 22 בספטמבר 2007

אגב, יגאל, אחלה חומר, תודה מהחברים

רוני שטנאי 22 בספטמבר 2007

1. הייתי מעדיף להזיע, לירוק דם, לאבד שלושה שחקנים חשובים(נתפסו בסעיף אחר בשאלון) ואת המאמן שהזמין נערות ליווי ערב לפני משחק העונה בכדי לנצח את היריבה המושבעת שלי על התואר ולא לראות אותה קורסת ולהישאר עם יריבות אחרות. צריך שתהיה תחרות על מנת שהניצחון יהיה מתוק יותר. אני חושב שאפילו שמעון מזרחי היה מעדיף לראות הפועל תל אביב חזקה-אז גם אז אושיסקין יבנה מחדש ויו"ר הפועל יהיה חולדאי.

2. שאלה מצויינת , לעיתים קרובות ערב המשחקים גורמים בנבחרת ומחוצה לה יכולים לגרום לי לרצות שהיא לא תצליח, אבל ברגע האמת אין דבר כזה תמיד אני רוצה ניצחון (בנבחרת שלנו גם תיקו זה איזשהוא סוג של ניצחון), יש מספיק אנשים שמייחלים להפסד או לתצוגה רעה- את חלקם הגדול קוראים יום לאחר מכן בעיתון. כשם שאני תמיד מייחל ניצחונות לקבוצתי, על אף הכעסים שאני רוחש (למה מכרתם אותו, למה?? איך לא מצאתם מאמן נורמאלי ?? איך בכל עונה חולצה יותר מכוערת ?זה ההרכב? כבר עדיף שהייתי עולה עם עוד עשרה מהשכונה…) ולמרות שלעיתים רצוי שהמאמן יודח, תמיד הקבוצה מעל הכל.

3. תלוי איזו רכילות וכיצד היא משפיעה על ביצועי הספורטאים על מגרש. והאם היא תשפיע על היחס שלי כלפי הקבוצה או הספורטאי, לשמוע על מי יצא עם מי לא מעניין אותי, אבל לדעת ששחקן מסויים הוא גזען שמכה את חברתו זה כן.

4.ישנם עוד הרבה אנשים שמרווחים סכומי עתק , וגם בהם אני לא מקנא , כבר התבגרתי והתגברתי ולמדתי שלכל דבר יש את החסרונות שלו ושצריך לדעת להסתפק במה שיש ולשאוף ליותר אבל לא ליותר מדי.

לגבי החלק השני אני הבנתי די מהר שלא אהיה ספורטאי , פרט אולי למקרים שקראתי את מעלליהם של אלון ורפי של אבנר כרמלי וחשבתי שגם אני אחלץ מהשבי המצרי כדי לזכות בגביע העולם אחרי פיגור של שבע אפס בבעיטה משישים מטרים היישר אל בין החיבורים של הצוררים.
ואני חושב שגם די חיבבתי את רננה החברה של אלון או רפי.

5. קל לי להגיד שלא הייתי נוגע בזה כי זה הורס את החיים. אבל אני בכלל לא מתקרב לסיטואציה כזו של להתאמן מגיל צעיר מאוד במשך שעות ארוכות בכדי לא להשיג כלום, אז עד שלא נמצאים במצב הזה קשה לשפוט.

6. גם שאלה טובה, שמחזירה אותי לילדות – הייתי שוער וכדור שנבעט שיפשף לי את האצבע ויצא לקרן(אף אחד לא ראה והביאו לי את הכדור כדי לחדש את המשחק), זו הייתה קרן שלישית שמשמעה פנדל של יואב התימני בעל בעיטות הפצצה. לא יודע ממה חששתי יותר מבעיטת הפצצה, או מהתגובה של איציק הגדול(איציק הקטן היה זה שסבל מרוב ההטרדות שלו) שהיה הקפטן של הקבוצה שלי. בסוף גם כמעט שברתי את היד מהפנדל שנכנס ועוד יותר חמור מכך, איציק מאז לא בחר אותי להיות השוער של הקבוצה שלו, ובכלל במשך איזה חודשיים,הפכתי להיות אחד מאלו שבוחרים רק כשאין ברירה ..
מסקנה – עדיף להיות חכם ולא תמיד צודק כי זה לא תמיד משתלם.

באחד הפוסטים הקודמים דנו בשאלה האם יש שחקנים שיודו כשהשופט לא רואה- אז היו כמה דוגמאות של צדיקים, השאלה היא האם קבוצה או שחקן במשחק חשוב באמת(גביעי אירופה, אליפויות עולם, אירופה ,אולימפיאדה וכו'), יודו במשהו לשופט , כאשר ההודאה עלולה לעלות להם במשחק, אני מאוד מסופק .

צלילות- זה מגעיל אותי, אבל אני מניח שאם שחקן בקבוצה שלי היה צולל לא מייד הייתי רץ לשופט ומסרב לקבל את הפנדל, כי עד כמה שזה נשמע קטנוני אף אחד מהקבוצה השנייה לא היה עושה את זה.

7. לא יצא לי , אולי חשבתי בליבי שזו פעולה יפה אבל התמקדתי יותר בשטויות של הגנת הקבוצה שלי שאפשרה את הפעולה, או בתהיה מדוע אין לי שחקן מבריק כל כך.

8. אני מאוד אוהב הימורים, הם חלק מהספורט ואני לא חושב שהם מסכנים את קיומו. אלא מאי ההימורים כפי שהם נערכים כיום הם בעייתיים וגורמים לתופעות פסולות. הימורים על ליגות נמוכות, ועל מקצועות בהם הספורטאים אינם יכולים לסרב להצעות שלא ניתן לסרב להן, הם אחד המקורות להשתלטות של גורמים עבריינים. הגורמים הללו נמצאים גם בליגות המקצועניות בהן מתגלגלים סכומי ענק, אולם שם הדבר לרוב פחות משמעותי- כי אפשר לתת שוחד בפומבי(מענקים לשחקני קבוצות בספרד, להגברת "המוטיבציה"), כך שההימורים הם לא הסכנה הגדולה ביותר שקיימת.

בארץ ,המקום לא מספיק רחב לכן בקצרה – ההימורים הם אסון, אחת הסיבות המרכזיות היא המונופול ההרסני שאמנם מפריש כספים לספורט אבל הוא רקוב לחלוטין, דוגמא אחת היא האפשרות שילדים יתמכרו למשחק בו הסיכויים לזכיה נמוכים מאוד.

* אני לא מהמר בכלל.

9. נקודה כואבת מאוד לאוהד של קבוצה שהייתה החממה של אירופה. כעת היא בקושי מסוגלת לרכוש שחקן בית של יריבה ומדיניות הרכש שלה בנויה על שחקנים שהעתיד מאחוריהם(גברי, רוג'ר, אורסאיז, לוקה…), אין מה לעשות וצריך להשלים עם המציאות , הייתי מעדיף הרבה יותר שחקני בית וכישרונות צעירים, אבל הם לרוב עוזבים עוד לפני שהספיקו לתרום באופן ממשי למועדון. באבל הוא הדוגמא האחרונה. ולאלפסי הפשע בהצבה שלו באגף השמאלי התחיל הרבה לפני בניטז – בלינד, טן קאטה וואן באסטן היו שם קודם.. על האיכויות שלו בהזדמנות אחרת.

10. לעיתים רחוקות כשמדובר בנושא מהותי ביותר אני מערבב, לרוב ישנם גורמים לאו דווקא פוליטיים(כפי שהזכיר איתי ) שיכריעו אצלי את הכף באהדה לקבוצה.

גמר חתימה טובה ושנה טובה.

רוני שטנאי 22 בספטמבר 2007

*לגבי ההימורים אני חשוב כעת שהדוגמא שלי לא הייתה טובה ודווקא התמריץ נועד ליצור תחרותיות בפסורט, הבעיה היא שעל התמריץ החיובי שומעים , אוליו על השלילי שועמים בדיעבד או שלא שומעים בכלל. הסכנה הגדולה לטעמי לספורט, עוד הרבה לפני ההימורים היא השוחד- דש ממוגי'..

ואם כבר הימורים ויום כיפור מדוע לא להמליץ על ספרות משובחת-
מוזיקת המקרה של אוסטר, ההגרלה בבבל של בורחס, וכמובן הקוביוסטוס שיצא כמדומני בתרגום חדש ונקרא המהמר של דוסטוייבסקי.

טל 22 בספטמבר 2007

1.התשובה: לנצח במאבק צמוד.
כמכביסט מלידה, אני יכול להגיד שלא כיף לי שאין הפועל ת"א בכדורסל. אין כמו לנצח בדרבי. אבל כן כיף לראות אותם מתבוססים בבוץ.

2. תוצאה בכל מחיר. לא אכפת לי איך, אם ישראל הייתה עולה לטורניר גדול זה היה שווה את זה. לא שומעים את אזרחי גרמניה מתלוננים על הנבחרת הטכנית שלהם.

3. לא. כשהמצרך קיים – אני בהחלט קורא את "גליצ'ים". אך אם זה היה תלוי בי – לא הייתי נותן למוצר הזה להיות על המדף.

4. (אני בן 26) וכבר לא. אבל הייתי במשבר כלפתע אתה מגלה שאתה מעודד שחקנים צעירים ממך. לא קל.

5. אני אומר בפה מלא: לא. לא בגלל שלא הייתי רוצה, אלא בגלל שאני פחדן גדול מדי – והייתי אובססיבי לגבי השאלה: מה יקרה כשיתפסו אותי.

6. הייתי צולל ולא הייתי מודה בכלום. בשביל זה השופט שם ומשלמים לו כסף. כדבריו של אל בנדי הגדול:
It's not cheating if you don't get caught.

7. המון פעמים קרה לי בנוקיה. כאוהד כדורסל קשה להישאר אדיש למהלך כדורסל מבריק – ולא משנה של מי (אלי הופ של קבוצה יריבה למשל… מהלך כדורסל חכם…).

8. אין ספק שזה מוסיף למשחק. אי עצמי כמעט ולא מהמר. חבל לי על הכסף.

9. כל עוד הוא שחקן טוב – אין לי בעיה עם זה.

10. לא. מנס לא לערב בין ה-2.

רונן 22 בספטמבר 2007

ראשית, תודה שעזרת לי להעביר את השעה האחרונה של הצום, נהניתי מאד מהקריאה כאן.
1. אחת ההנאות הגדולות בספורט בעיני היא לגבור על היריבה המושבעת, למרות שלרב אין לכך משמעות הישגית או טבלאית ממשית.
2. מושג הפטריוטיות הלאומית אינו קיים בכל תנאי בעיני. הדוגמא המובהקת מבחינתי היא נבחרת הכדורגל המאוסה של ישראל.
3. מעניינת בפרופורציות הנכונות. בארץ, בהיעדר דמויות ספורט זה בלון סתמי שנועד למלא עוד כמה אינצ'ים כתובים.
4. מקנאים, מעריכים, לגמרי לא התגברתי רק בשנים האחרונות וזה רק בגלל הגיל.
5. הייתי משתמש.
6. הייתי עושה הכל כדי להשיג את המטרה ואני לא חושב שיש בכך פגיעה ספורטיבית אבל זה עניין לדיון ארוך.
7. לא זוכר משהו ספציפי אבל לגמרי לא שולל.
8. גם מוסיף עניין (בגלל אישי), גם מסכנים מאד. אמנם אני בתקופת גמילה אבל כעקרון מהמר והרבה.
9. תלוי מי ולגופו של עניין. תלוי יותר מי השחקן ולא מאיפה הוא בא.
10. ככל שהבחירות נעשות בגיל מאוחר יותר (ולכן מדובר בבחירות יותר רגעיות ופחות מושרשות) אני מערב יותר פוליטיקה אבל לא מדובר בבחירות משמעותיות.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 22 בספטמבר 2007

1.תבוסה.
2. אני מעדיף לראות כדוגל אטרקטיבי, מאשר ניצחון או תיקו של ישראל.
3.מה שהם עושים בזמנם הפנוי, לא מעניין אותי.
4.לא אני לא מקנא, ואף פעם לא היה לי חלום להיות כוכב.
5.כנראה שכן.
6. לא הייתי צולל, אבל כנראה לא הייתי אומר שנגעתי עם היד בכדור.
7.אני לא זוכר מתי הלכתי בפעם האחרונה למשחק כדור-גל, אבל בורסמיל, בטוח לא הייתי עושה את זה.
8. אני חושב שהימורים מוסיפים עניין לספורט. אני אישית מהמר על משחקי NBA באופן קבוע ופעם בכמה שבועות על כדור-גל.
9.לא ממש, אבל אני מוכן שהקבוצה שלי תקנה שחקני בית מקבוצות אחרות, בתנאי שהבדלי הרמה בין שחקני הבית לבין השחקן שאנו קונים הוא גבוה.
10.כן, אני כמעט תמיד מעדיף את הקבוצה שמשחקת האטרקטיבי, על קבוצה שמשחקת מגעיל.

אלי 22 בספטמבר 2007

המשתמש האנונימי זה אני.

אהרן 22 בספטמבר 2007

1.בעיקרון ודאי זו הרגשה יותר טובה יותר לגבור ברגע האחרון, אבל להיות מודאג כל העונה ? אולי עדיף שיעלמו ודי… אבל כיון שרגש זה הרבה בספורט נסגור על אליפות במאבק צמוד.

2.אני חושב שפטריוטיזם (ולא רק בספורט) אמיתי זה לרצות לנצח בכל מחיר לא ?

3.בודאי שכן.

4.לא מקנא בכסף אלא במעמד, כלומר הייתי מת להיות שחקן מקצועי, אפי' בליגה שלישית (אבל עם פוטנציאל לליגה ראשונה). לא התגברתי וזה עדיין חלום, אולי בגלל שאני צעיר יחסית (23).

5.אני רוצה לחשוב שלא, נראה לי שאם זה משהו מכריע הייתי נכנע, אבל בשביל הבדל בין מקום חמישי לשישי כנראה שלא.

6.לדעתי לשקר במשחק ובעיקר בכדורגל (פחות סיכויים שתיתפס) זה חלק מהענין.

7.בארץ ? הלואי והיתה הזדמנות לזה… אני מאמין שבספרד או אנגליה כן. מול הטלויזיה עשיתי את זה.

8.הימורים מוסיפים לספורט. אני לא מהמר כעיקרון על כלום. (גם לא ספורט).

9.בטח.

10.לא חשבתי על זה באופן מודע כשהתחלתי לאהוד את ברצלונה, אבל כששואלים אותי, זה נראה לי מתחבר מאוד ל"נון קונפורמיזם" שלי. גם לאהוד את חיפה בשבילי זה נון קונפורמיזם לעומת מכבי ת"א.

ד"ר א. 22 בספטמבר 2007

קודם כל, שאפו על התאמת אופי החידון לרוח החג.

1. שיהיה מגוון ומפתיע (ורצוי שננצח יותר משנפסיד).

2. מעודד את נבחרות ישׂראל, בכל מקרה. מעודד גם כל קבוצה ישׂראלית שמתחרה מול קבוצה זרה. יוצא הדופן היחיד: הפועל-פורטו, 1993/4 (אבל גליל-גילפורד הסב לי עגמת נפש כבירה).

3. רק אם הוא מגיע גמור למשׂחק יום אחרי. או, להבדיל, אם מדובר במעשׂים פליליים (כגון אונס "בת-הטובים").

4. לא מקנא, כן התגברתי (לא שהיו לי אשליות…)

5. לא זכור לי שנמצאתי במצב בו הייתי צריך לרמות כדי לישר קו עם רמאים אחרים. הואיל וכך, כל תשובה שאתן תהיה חסרת משמעות.

6. לא הייתי צולל, אולי הייתי מתקן, לא סביר שהייתי מודה. אבל הכל תלוי מאד במי היריב. במשׂחק מול יריבים ספורטיביים במיוחד הייתי נוהג יתר הגינות; מול נבלות גם המוסר שלי היה מתכופף יותר בקלות.

7. בלי בעיא, הרבה פעמים ביד-אליהו. וגם לא הייתי היחיד.

8. לא מהמר. לא יודע עד כמה הימורים מסכנים את הספורט וכמה מקדמים אותו. אין לי מספיק נתונים.

9. אין בעיא.

10. גם אני הייתי פעם אוהד בית"ר, ונגמ(ע)לתי בעקבות הנוכחות של ביבי ביציעים. בשאר הזמן בד"כ לא (אילו כן, הייתי צריך להיות אוהד הפועל – בררר…).

רונן דורפן 22 בספטמבר 2007

כמה דברים:
התשובה המעניינת בעיני היא כמה מעטים מכם שוללים באופן מוחלט את האפשרות שהיו משתמשים בסמים. וזה עוד לפני שאנחנו יודעים את היתרון שנותנים הסמים לספורטאים מסויימים.

נשאלתי שאלה אישית, האם אני צם והולך לבית כנסת רק מאז שעברתי לחוץ לארץ. התשובה שלי היא כן, וההסבר שלי הוא שאינני אדם מאמין אבל אני מרגיש יותר צורך להזדהות עם העם היהודי.

תודה ליורם על עוד תרגום דילן – אבל חייבת להיות בימה ראויה יותר לכל העבודה הזו מאשר התגובות כאן בבלוג. האם אתה מרכז את התרגומים הללו איפשהו? האם תרגמת במהלך יום כיפור? דרך טובה להעביר את הצום.

לון 22 בספטמבר 2007

רונן, תודה על התשובה.
זה עניין אותי מפני שאני מכיר עוד כמה חילונים שכשחיו בחו"ל החלו ללכת לבית הכנסת. הסיבות שלהם היו הרצון לחוש יהודים ולחוש חגים יהודיים.
בעיניי זה מעלה שאלות לגבי האפשרות להיות יהודי חילוני מחוץ לישראל.

בעיניי התשובות לגבי הסמים ולגבי הצלילות-נפילות וכו' מעניינות במיוחד (ואני מודה שגם התאכזבתי מעט למראה כמות האנשים שלא היו שוללים שימוש בסמים וכמות "הצוללנים" בפוטנציה).
מאוד מסקרן אותי לדעת איך היו עונים במקומות אחרים בעולם.

מצטרף לתודה ליורם.

יורם אהרוני 22 בספטמבר 2007

חלק גדול מהתרגומים נמצאים באתר:
http://www.angelfire.com/blues/hebrewdylan/
אחרים אפשר למצוא בפורומים שעוסקים או עסקו בבוב דילן. יש לי הבטחה עמומה מהבן שלי שהוא יבנה לי בעתיד אתר נורמלי. את התרגומים עשיתי ברובם לפני כשבע שמונה שנים

גיל 23 בספטמבר 2007

לון, זה באמת מורכב. אנשים צוחקים על חילוניים שנדרש להם כביכול היציאה מהארץ על מנת לגלות את יהדותם. אני אתאיסט גמור ולא הולך לבית כנסת בחו"ל או עושה משהו שונה, אבל ההרגשה הזו מוכרת. הנקודה היא שבארץ אתה לא צריך להיאבק על זה שאתה יהודי וזה מובן מאליו שאתה כזה, גם אם אתה חילוני. החגים נכפים עליך ואתה מרגיש את היהדות בעל כרחך. בחו"ל, אם לא תעשה משהו שיבחין אותך בתור יהודי, אף אחד לא ידע שאתה כזה, ואז אתה מתחיל לחשוב מה בעצם מבדיל אותי מכל אחד אחר כאן. גם אני בהתחלה הייתי הולך לבית כנסת פה ושם בחגים, ומנסה למצוא יהודים לחגוג איתם את ראש השנה או פסח, אבל עם הזמן זה נראה לי ביזבוז זמן.

בתור מי שיש לו בעייה עם כל דת, אני נגד הגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית, אבל זה נושא כבד מדי לבלוג.

ירון 23 בספטמבר 2007

אני קורא די באדיקות כבר המון זמן ונהנה (כמעט) מכל מילה, אז לכבוד יום הכיפורים זו הזדמנות ראשונה להגיב.

1. אין כמו ניצחון בשנייה האחרונה על היריבה המושבעת.
אומנם אני לא מאלה שאוהדים משנאת המן ולא מאהבת מרדכי, אני תמיד יעדיף את האהבה לקבוצה שלי על פני השנאה ליריב, אבל בספורט תחרותי אתה נמדד יחסית לאחרים, אתה צריך לגבור על היריב וככל שהיריבות גדולה יותר כך הניצחון מתוק יותר. ולכן ללא יריבות מושבעות הניצחון שווה פחות.

2. למה פטריוטיות נמדדת רק בתוצאות? אני רוצה שהנבחרת שלי תשחק טוב, אם היינו מצליחים לגנוב תיקו אפס בוומבלי, אז זו הייתה תצוגה פטריוטית? אני בכלל לא בטוח. אבל אם השאלה היא אם אני מעדיף תוצאה בכל מחיר על פני המשחק עצמו אז התשובה היא לא. (למרות שאם היית שואל על הקבוצה האישית שאני אוהד יכול להיות שהתשובה הייתה אחרת, שם יש מקרים שהתוצאה מקדשת את הדרך)

3. לא, ממש לא, ובמילה אחת לחלוטין לא.
אז איך זה שאני כ"כ מעודכן בכל הרכילות, באמת לא ברור…

4. כן, בפרוש כן. לא רק בכסף (שאני משוכנע שהם לא שווים אותו) אלה במעמד, ביכולת לעסוק לפרנסתם (המצויינת) במשהו שרובנו עושים בשביל הכיף בשעות הפנאי. כל פעם שאני במשחק, כל פעם שאני משחק כדורגל עם הילד עולה המחשבה על אלה שחיים מזה.

5. אני רוצה להגיד שברור שלא. אבל מעולם לאעמדתי בסיטואציה שכזו, מעולם לא ניסיתי סמים "בשביל הכיף" גם כשהציעו לי, ואני רוצה לקוות שאם הייתי ספורטאי מקצועי הייתי מבין שהגוף הוא המקור לפרנסתי והייתי מתייחס לעניין במקצועיות והייתי שומר על הבריאות (יותר ממה שאני עושה היום)

6. פה אני יכול להגיד שלא. מצבים של לעגל פינות ולרמות כדי להתקדם פוגשים בכל עבודה ובכל מקצוע. וכמו שאני לא עושה את זה היום, גם במקרים בהם ברור לי שאי אפשר לתפוס אותי בשקר, אז בטח שאני לא יעשה את זה מול מצלמות טלויזיה.

7. לא. אבל גם לא זכור אירוע ספורטיבי יוצא דופן. אבל אני לא בטוח שכשאני באיצטדיון וכולי בהתרגשות ובהרתמות כללית לטובת הקבוצה שלי שבכלל אני מסוגל להבחין באירוע כזה אם הוא מהקבוצה היריבה.

8. אני לא מהמר בעצמי פשוט כי הסיכוי לא שווה את הסיכון, וברור לי שרווח לא ייצא לי מזה (הצלחתי להוציא פעם 0 בטוטו)
אם זה פוגע? כנראה שכן אבל אין לי ידע מספק מה ההימורים תורמים לספורט, כי מכירות משחקים וכדומה לא היו בלי הימורים.

9. תלוי בשחקן, שחקן טוב אין לי בעייה אם הזהות שלו כל עוד היא לא מוחלטת (נמני הוא סדין אדום מול אוהדי הפועל) אבל רועי דיין שהוא שחקן בית לא מוחלט אין לי בעייה איתו.
כמובן שמהצד השני אני מאוד כועס על כל מכירה של שחקן בית שלנו.

10. לא. בקושי את המפלגה שאני מצביע לה אני בוחר לפי הפוליטיקה.

יצא די ארוך ומאוד פילוסופי בשביל תגובה ראשונה. נשאר לקוות שזו לא תהייה האחרונה.
וכאמור רונן, אני קורא כל מילה שלך בשקיקה.
שיהיה בהצלחה בעיתון החדש.

ד"ר א. 23 בספטמבר 2007

אני התחלתי לצום על אי בתאילנד, והפכתי את העניין להרגל כשגרתי בברקלי.
מגיל שנתיים ועד הנסיעה לארה"ב גרתי בתל-אביב. שם לא צריך לעשׂות שום דבר מיוחד כדי לדעת שיום כיפור – מספיק לנשום ולהקשיב. בחו"ל זה עניין אחר לגמרי. (שם גם למדתי כמה כיף יכול סדר פסח להיות באמת).

גיל –
אתה מוזמן אלי לבלוג, שמוקדש רובו ככולו לבירור העניין של יהודית ודמוקרטית (ביחוד לשניים-שלושה פוסטים הראשונים, אבל הנושׂא עולה כמעט בכל פוסט בדרך זו או אחרת).

רונן דורפן 23 בספטמבר 2007

לון – אני חילוני לחלוטין.

צלילות בעיני הן עניין שונה לחלוטין מסמים. אני מקבל את עמדתם של קבים שמדובר במשהו כמעט אה-מוסרי. אתה צולל – מקבל פנדל או כרטיס צהוב. אם אתה מרבה לעשות את זה יוצא לך שם רמאי ואתה מקבל פחות שריקות… אם אתה עושה את זה מעט כנראה תקבל יותר שריקות כשכבר תיפול. אם פיפ"א הייתה נורא רוצה שזה ייפסק הייתה שמה מצלמות, או אולי קוון נוסף.
בעיני זו תחמנות, אינני אוהב את זה, אבל זה לא מדיר שינה מעיני ולא פוגע באינטגריטי של המשחק.
סמים לעומת זאת הם רמאות ממש ועלולים להפיל את הספורט. ראינו בטור דה פראנס איך אחד האירועים האהובים בעולם הפך חסר ערך ובדיחה.

לון 23 בספטמבר 2007

גיל, תיארת באופן מדוייק את הדילמה. התיאור שלך ממחיש באופן מובהק את הקושי לאור האתיאיזם שלך.

אני מתחבט בעניין הזה גם בארץ. לא מספיק בעיניי שיש אווירת חג כללית. אני אתיאיסט ובמקביל הזהות הלאומית שלי כיהודי חשובה לי.
לכן אני מנסה לקחת סממנים דתיים ולתת להם אופי אחר. הדוגמה הכי מובהקת מבחינתי, זה הדלקת נרות בערב שבת.
מבחינתי זה משהו שמוסיף צבע וייחוד. כמובן שאין לו שום משמעות דתית בעיניי. זה לא מבדיל בין קודש לחול אלא מבדיל בין הימים הרגילים בשבוע ליום אחד שונה (שבלאום היהודי נקבע כשבת). אני חייב להודות שאני לא מקפיד בעניין.

להבחין את עצמי כיהודי חילוני בהחלט דורש מאמץ מיוחד.

אף פעם לא חייתי בשגרה של עבודה או לימודים בחו"ל וקשה לי לומר איך הייתי נוהג. שמעתי מחברים שבית הכנסת מהווה פשוט מועדון חברתי ליהודים, במיוחד בתי הכנסת הרפורמיים. מצד שני זה נוגד את אי האמונה שלי ומחייב קשר עם סממנים דתיים.

רונן, זה ברור שאתה חילוני. הרי בדיוק על הדילמה של החילוני בחו"ל כתבתי. אם לא היית חילוני, לא היתה דילמה.

בעיניי, תחמנות זה שם קצת יותר יפה לרמאות. אם השחקן צולל הרי הוא יודע שהוא ישיג משהו שכלל לא מגיע לו וייגרם נזק כבד לקבוצה היריבה.
העובדה שהעונש הוא רק צהוב גורמת לרבים לחשוב שמדובר בעניין קל.
ההסתפקות בצהוב נובעת מכך שהרבה פעמים יש קושי לדעת האם השחקן צלל, הופל או פשוט נפל.
כל מי שמשחק כדורגל יודע שיש סיכוי טוב ליפול כשאתה רץ עם כדור וצריך לשנות כיוון, או בא במגע פיזי חוקי בכתף (והשחקן נופל כמובן מעצמו ולא בגלל שהוכשל).
לכן גם זה כלל לא קשור לענייני מצלמות. גם בהילוכים חוזרים מכמה מצלמות, קשה הרבה פעמים להכריע מה היה ושומעים זאת בוויכוח בין השדרן לפרשן (ומלבד זה, פיפ"א עדיין לא פתרה את עניין הכדור שעבר או לא עבר את הקו, כך שזה לא מהווה מדד ליחס לנושא).

רונן דורפן 23 בספטמבר 2007

גיל ולון. אני חייב לציין שבלונדון הייתי מעט מאד פעמים בבית כנסת בחגים – לרוב בגלל הזמנה ולא תחושה אישית.

אבל בית הכנסת שהייתי בו בערב כיפור הוא בבודשפט. ובהונגריה נרצחו לפני קצת יותר מ-60 שנה 650 אלף יהודים בתוך שבעה חודשים.
ולכן את הפריבילגיה של הגדרות אישיות אני משאיר לעצמי כשאני בישראל או באנגליה (וזו גם חשיבותה של ישראל). בבודפשט אני מרגיש חובה להיות בבית כנסת ביום כיפור.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2007

לון – אני מוכן בהחלט לשינוי חקיקה לפיו צלילה ברורה ברחבה היא אדום. זה לא עניין החומרה.

צלילה ברחבה היא בתוך הקונטקסט הלוהט של המשחק. שחקן חטף מרפק ברחבה, בהתקפה הבאה הוא מול אותו מגן ברחבה. הוא חושב לצלול. זה דינמי. כפי שלא נעמיד לדין פלילי על מרפק לצלעות בזמן משחק, אלא אנו מניחים לרשויות הכדורגל לשפוט בעניין, גם פה צריך להבין שזה קונטסקט של משחק.

שימוש בסמים הוא רמאות מאחרי הקלעים במחשבה צלולה ומבלי שזה חשוף או שקוף לקהל.

לון 23 בספטמבר 2007

רונן, מאוד מעניין בעיניי שאתה חש חובה בגלל הנסיבות של המדינה המסויימת הזו.
האם יש משהו בהתנהלות ההונגרים ביום יום שמהווה תמריץ בעניין ?

באשר לצלילות, אני בהחלט מסכים שחלק מהן נעשות בלהט המשחק. כפי שכתבתי, יש כאן בכלל מצב הרבה יותר מורכב שאינו תמיד ברור. במובנים האלה זה בהחלט שונה מעניין הסמים.
לעומת זאת, יש שחקנים שאצלם זו פשוט מדיניות. הכי ידוע זה כמובן אינזאגי. את אלה הייתי משעה כמו רמאי הסמים.

ד"ר א. 23 בספטמבר 2007

את אינזאגי אני זוכר לרעה מהדקות האחרונות של המסע המופלא של הפועל באופ"א.
מילאן גוננה בחירוף נפש על ה2:0 שלה בסן-סירו (נכון שזה נשמע כמו סיפור פנטזיא?) ואינזאגי לקח את הכדור ליד עמוד הקרן, גונן עליו בגופו, ואז ניצל את מלוא הכבוד שהשופט העניק לו כדי לסחוט שריקה לעבירה דרדלה, שהעבירה את הזמן עד לסיום.
כמה יעיל, ככה מכוער.

רונן דורפן 23 בספטמבר 2007

אני לא נתקל בתמריץ מסוים – והחוגים שאני נתקל בהם כמובן פתוחים מאד ליהודים.

האנטישמיות קיימת פה כמו בכל אירופה, אבל הונגריה בשנים האחרונות לקחה אחריות על מעשיה בשואה, אבל עדיין אני מרגיש שזה ערבון מוגבל. העיר מאד מדגישה את ההיסטוריה היהודית שלה – יש פסטיבל יהודי שנתי שנמשך שבועיים ומקודם על ידי הרשויות. לעומת זאת הנשיא קצת אנטי-שמי, בעוד ראש הממשלה (שהוא בעל הכוח) פרו יהודי. בראש השנה הוקראו בבית הכנסת אגרות ברכה של ראש הממשלה ושל שמעון פרס.
הם למשל מדגישים שוב ושוב את הטרגדיה של 1956 כשנהרגו כמה אלפי הונגרים בפלישה הסובייטית (לדעתי 4000). זה לא שאני סטטיסטיקאי בדברים הללו, או מזלזל חלילה ב-1956, אבל ב-1944 נהרגו 400 אלף אזרחים הונגרים (אלא שרובם היו יהודי – המספר 650 אלף כולל פליטים יהודים ממקומות אחרים).

צביקה 23 בספטמבר 2007

1. לגבור ביום האחרון. כמו שהורנבי חווה עם ארסנל אז.

2. אני בעד תוצאה ולא דרך, גם בנבחרת וגם בכל מועדון.

3. צבוע מי שאומר שלא.

4. כן ולא, בהתאמה :-)

5. רוצה לאמר לא, אבל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

6. אני בעד צלילה ונגד הודאה עצמית בעברות. כמו שאמרתי למעלה: מבחן התוצאה, נצחון בכל מחיר.

7. קפצתי פעם בחדר המדרגות. נה נחשב?

8. לא מהמר, אבל הימורים מממנים חלק גדול מהרבה ענפים שאני אוהב. *משיכת כתפיים*

9. מבחן התוצאה. מבחינתי אפשר להביא את כל ההרכב הראשון של אברטוו ויונייטד לליברפול, וזה יהיה בסדר גמור.

10. ממש לא.

לון 23 בספטמבר 2007

פסטיבל יהודי שנתי שנמשך שבועיים – מעניין מאוד. איזה תכנים יש בו ?

רונן דורפן 23 בספטמבר 2007

יש בו הופעות בשלושה אתרים מדי ערב. הרבה מוסיקה יהודית מסורתית ומודרנית. הדברים היותר טובים הם מהסוג של oy va voy ודומיהם. אני ראיתי הופעה של תזמורת הכלייזמרים היהודית בשיתוף עם להקה צוענית – שהיה מצויין. בסך הכל זו לא עיר יהודית קטנה. יש בה 80 אלף יהודים מקומיים, עוד לא מעט ישראלים וגם אמריקאים יהודים, וגם הרבה אנשים עם זיקה ליהדות – כמו בנים למשפחות מעורבות וכו'.

לון 23 בספטמבר 2007

נשמע בהחלט טוב.

לא 2 באוקטובר 2007

הגעתי לפוסט באיחור, אבל זה שאלון מעניין, אז אני אענה עליו למרות שבטח אף אחד לא יקרא כבר:
1. נמחקת. אבל לא מנקמנות, מפסימיות.
2. במקרה של ישראל, עדיף לשאוף למשחק יפה. זה לא שהיא תזכה באליפות העולם/אירופה.
3. אני אוהב אנקדוטות משעשעות. פרטי מידע סתמיים הם סתמיים.
4. כן וכן. כסף מאפשר חיים נוחים, אם כי לא בטוח שהייתי יכול לעבור מה שספורטאים עוברים כדי לזכות בו.
5. לא. אבל מפחד מהתופעות של הסמים.
6. לא הייתי צולל ולא הייתי מעיר לשופט על טעויות לטובתי. אני מניח שסטטיסטית, כמות הטעויות לטובתי משתווה עם כמות הטעויות לרעתי, נדיר לראות מישהו שמודה בזה וזה חלק מהיופי במשחק (שבכדורגל גם לגורל יש חלק, לא שאף אחד לא מודה בטעויות לטובתו).
7. לא. אבל זה עניין של אופי. נדיר שאני מריע לפעולות חיוביות של קבוצתי.
8. הימורים הם דבר שלילי ואני לא משתתף בהם.
9. לא עם הסתייגות. הייתי מעדיף לחיות בעולם שבו קבוצות מסתדרות עם מה שיש להן ויש סיכוי ליותר מ- 4 קבוצות לזכות בפרמייר ליג. ההסתייגות היא מנקודת המבט של השחקנים. זה היה בזבוז משווע לתקוע את בניון כל הקריירה במאבקי התחתית והליגה הלאומית של הפועל ב"ש או את רוני במאבקי אמצע הטבלה של אברטון כשהם יכולים לשחק בליגת האלופות.
10. כן.

Comments closed