עניינים בהם עסקנו לאחרונה (עוד פעם סמים וניו יורק ניקס)

בעזרתו של אלכס גלעדי – שהוא אדם עם דאגה אמיתית לעתיד הספורט – העברתי באי-מייל לדיק פאונד, ראש הארגון הבינלאומי למלחמה בסמים בספורט, את השאלה הבאה: מדוע שWADA לא תתמוך בספורטאים נפגעים בתביעה כספית נגד ספורטאים שנתפסו משתמשים בסמים או נגד המערכת שסיפקה להם סמים?

לצורך המחשה: התובעים לדעתי יכולים להיות ספורטאים שהפסידו לספורטאי שנתפס (למשל מי שסיימו אחרי מריון ג'ונס או הפסידו בגללה מדליה), או התנועה האולימפית (על פגיעה בתדמית המשחקים) או אפילו רוכשי הכרטיסים בתביעה ייצוגית. ספורטאי אחד שיפסיד את המכנסיים שלו בתביעה כזו יכול להיות לקח טוב לרבים. בדומה חברה כמו BALCO יכולה להתמוטט וטוב שכך.

פאונד ענה לי בכתב שהפתרון "מפתה" אבל הוא חושש מהאלמנטים הבאים. 1. הוכחת הנזק של צד נפגע היא קשה. 2. להרבה מהספורטאים אין נכסים שאפשר להניח עליהם יד.

אני לא מקבל לחלוטין את הגישה הזו. ראשית, חלק מהנזק ניתן להוכחה. אם במדינה מסויימת המענק על מדליית ארד זהב הוא 200 אלף דולר, ומישהי הפסידה למאריון ג'ונס וקיבלה רק 100 אלף דולר הנזק הוא ברור. גם נזק נפשי מסויים ניתן לתבוע פה. באותה מידה הנזק לרוכשי הכרטיסים ברור. הם שילמו (ביחד) כמה מליוני דולרים אוסטרלים וראו מרוץ פסול במקום מרוץ כשר. שנית, אם מאריון ג'ונס תחוייב, למשל, לשלם שלושה מליון דולר זה באמת לא מציק לי אם יצליחו לגבות ממנה רק 200,000 דולר. הלקח לכל מרים משקולות או סייף או ביאטלט מריקאוויק ועד ניו זילנד, יהיה ברור. אלו ספורטאים עניים הרבה יותר ממאריון ג'ונס וייזהרו מאד בעניינים כאלו.

יחד עם זאת אני מסכים שיש פה סבך של בעיות. "נזק לתנועה האולימפית" הוא לא קל להוכיח וגם יש בעיות של התיישנות במקרים כמו ג'ונס. למרות שחובה לזכור. אולי ג'ונס היא לא המקרה הכי נוח לתביעה כזו ואפשר לחכות למקרה יותר קל להוכחה וקרוב בזמן.

יום אחר כך הודיעה WADA כי הלקח שהיא למדה מסיפור ג'ונס הוא שעתיד המלחמה בסמים הוא חקירה באמצעות משטרות. הסוכנות ציינה נכון שג'ונס לא נתפסה בבדיקות אלא בחקירה משטרתית. זה רעיון שאני מאד מסכים איתו בתנאי מקדמי אחד – ששימוש בסמי ספורט אסורים יוגדר פלילי. גם כאן יש בעייתיות לא קטנה. הרבה סמי ספורט הם סמים מותרים לעניינים אחרים. חוקי סמים רגילים אוסרים למשל על אחזקה ועל סחר – ויהיה זה אבסורד להפליל ספורטאי על עניין כזה. ולכן הייתי מעדיף כי חקירות כאלו לא יהיו תחת הכותרת של "סמים" אלא תחת הכותרת של "מרמה" – כלומר שימוש בסמים משפרי ביצועים בספורט יקבל את אותו היחס של רמאויות בתחומים אחרים של החיים.

הבעייה הגדולה בסוג חקירה כזה היא שיהיו מדינות שלא ינקפו אצבע. ואני מאד חושד במארחת המשחקים האולימפיים הקרובים.

לסיום עניין הסמים, בקרוב יהיו המלצות ועדת מיטשל – ועדת החקירה של הקונגרס בענייני סמים בבייסבול.

*

סטפן מרבורי נעלם במהלך המסע של הניקס במערב. אל תדאגו הוא כבר חזר. הניקס קנסו אותו ב-195,000 אלף דולר. ואני מיד עשיתי חישוב. חילקתי את המשכורת של מרבורי – שהיא 19,012,500 דולר בשנה ב-82 – שזה מספר המשחקים בNBA. אחר כך הפחתתי את הקנס וגיליתי שמארבורי עדיין קיבל כ-36,000 דולר עבור משחק אותו החליט לא לשחק בכלל. שזו דרך נהדרת לחנך ספורטאים. כפי שהעירו פה מגיבים בפוסט קודם הבעיה הגדולה של הניקס היא שהקהל שלהם מוכן לסבול את השלטון ההזוי של אייזאה תומאס בקבוצה. כי כל עוד הם סובלים אותו ההנהלה ההזויה ממשיכה להרוויח כסף טוב.

לי באופן עקרוני הייתה הרבה סימפטיה למרבורי ושמחתי שהניקס החתימו אותו. כי לפני כמה שנים ביקרתי בשכונה בה גדל ולמדתי קצת על מקורותיו. זה היה ב"פרוג'קטס" של קוני איילנד באזור של ניו יורק בו לא תמצאו את חנויות הרשת של ארצות הברית. כי הרשתות בארצות הברית לא עובדות במקומות בהם לאנשים אין קרדיט רייטינג. ושם באמצע כמה בניינים גבוהים היה מגרש כדורסל יפה וילדים שחורים שיחקו ביניהם משחקים עוצרי נשימה. ועל הקיר הייתה תמונה גדולה של שחקן כדורסל.

זה לא היה מרבורי. זה היה ג'ייסון סיואל שיחד עם מרבורי הוביל את בית הספר התיכון אברהם לינקולן לאליפות ניו יורק. וכשמרבורי התקבל לג'ורג'יה טק סיואל התקבל לטנסי. אלא שאז סיואל נקלע למקום בו התרחש קרב יריות אליו לא היה קשור ונשאר מת על המדרכה.

אז מרבורי מייצג במשהו את החיים בעיר ניו יורק אבל נמאס. הבעיות שלו בחיים כבר נפתרו. זכותו כמובן להיות אנטגוניסט מוחלט כלפי אמריקה הלבנה ואמריקה של הקואופורטיבים. זכותו להבין את מייקל ויק ולהגיד את זה ולחשוב שקרבות כלבים זה ספורט. זכותו להגיד בבית משפט שעובדות אצל הניקס אמורות פחות או יותר להזדיין עם שחקנים. ואם אנשים סובלים את זה, אין לי מה להגיד אלא דבר אחד. הנזק שמרבורי גורם לאמריקה השחורה הוא מזעזע ומגעיל אותי. וגם שאם אתה מתכוון להיות מנוול גדול כדאי שתנצח במגרש. וגם שאני שמח שמרבורי רוצה לסיים את הקריירה באיטליה – כי שם אין סיכוי שהאוהדים יסכימו להתנהגות כזו (הממ.. מסתבר שיש לי מה להגיד על מרבורי).
הפתרון לניקס, כך אני מבין, נמצא בברוקלין. שם מחכים להחלטה אם הנטס יוכלו לחזור לניו יורק אותה עזבו אחרי האיחוד בין הABA לNBA ב-1976. למרות שאז לא שיחקו בתחומי העיר ממש אלא בלונג איילנד. מדובר באולם כדורסל מתוכנן שצריך להיות מאושר על ידי הרשויות ונמצא בדיון ציבורי.

את האולם הזה מתכנן פרנק גרי והוא אמור להיות חתיכת יצירה ארכיטקטונית. הנטס היו אלופי הABA האחרונים וייתכן כי באותה שנה היו הקבוצה הטובה ביותר של ארצות הברית – דוקטור ג'יי היה כוכב הקבוצה. בכל אופן, חזרה של הנטס לניו יורק אולי תגרום לניקס להתחיל להתנהג.

חכמת ההמון וטפשות ההמון
חידון מספר 50 (העם עם הנבחרת)

26 Comments

אסף THE KOP 15 בנובמבר 2007

אלכס גלעדי הוא אדם עם דאגה כנה לספורט ?! לא נראה לי. משפחות ההרוגים מאולימפיאדת מינכן דווקא רואים בו את אחד המתנגדים לאזכור הטרגדיה באטלנטה 1996 ויש לו יד ורגל בבחירה השערורייתית של סין כמארחת האולימפיאדה השנה.

הקרב נגד הסמים הוא קרב אבוד. אני חושב שדווקא יש להתיר שימוש בסמים. באופן אבסורדי, אם כל הספורטאים ישתמשו בסמים, היתרון היחסי של המתשמשים כיום יבוטל.

נ.ב.
האם אתה מתנגד לשימוש בסמים גם באומנות.

גילוי נאות: מעולם לא לקחתי סמים, אפילו לא עישנתי סיגריה.

יוגב 15 בנובמבר 2007

ובדיוק בגלל הגילוי הנאות שלך, אסף, אסור בשום אופן להתיר שימוש בסמים.
המשמעות המעשית של ההיתר הזה היא זו-
בחרת ספורטאי כמקצוע? אחלה.
בזה הרגע קיבלת על עצמך להשתמש בקביעות בסמים שיהרסו את בריאותך הפיסית והנפשית ויקצרו את חייך.

לא מתאים.

רונן דורפן 15 בנובמבר 2007

אסף – אני מכיר את האדם ועומד מאחרי דברי. כלל אצבע: אל תשפוט אדם בתפקיד פוליטי-ביצועי כפי שאתה שופט את מי שרק מביעים את דעתם (כמוני למשל).
הטעות שלך היא שמה שמטריד אותך בסמים היא שהתחרות לא פיירית. ואז באמת אם מתירים לכולם סמים זה פייר. אבל הבעיה בסמי ספורט היא שאנשים מתחילים למות מזה. כולל אנשים מאד צעירים.

אני לא מבין את המושג "שמוש בסמים באמנות". יש אמנים שמשתמשים בסמים. אני בעד לגליזציה של כמה מהסמים הפחות מסוכנים. בלי קשר לשאלה אם האדם המשתמש הוא מוסיקאי מרתק או מנהל חשבונות.

Old Timer 15 בנובמבר 2007

Ronen, I will not underestimate the significance of the collection difficulties argument. Generally, this is the most important variable in deciding whether or not to pursue legal proceedings, and since the lawsuits you refer to are civil suits, this should clearly make a difference. Also, if WADA will sue others will sue as well and the chances of actually collecting anything will be even smaller. With the cost of conducting legal proceedings, I’m not sure that the cost benefit balance is in favor of a lawsuit if there are no assets to the defendant. I don’t think that a few high profile lawsuit will actually work to deter other cheating athletes. Only a long-term consistently applied lawsuit policy may work as a deterrent and I’m not sure the money is there for that . As to criminalizing such activity and spending tax payers’ money on enforcement, I’m not convinced that society as a whole (as apposed to the sports community and the sports fans) will benefit from it. I would rather have the cops in the street fighting criminals that endanger my life and well being rather than having them spending resources on essentially regulating a voluntary activity.

ליאונידס 15 בנובמבר 2007

רונן לניקס יש מזל שהם משחקים כדורסל ושהם ממוקמים בניו יורק .כיום חלק לא קטן מהצופים שלהם הם אנשי עסקים/ תיירים חובבי ספורט שבילוי בגרדן{במרכז מנהטן} מעניין אותם יותר משואו בברודווי או מצפייה באחת הקבוצות המצליחות יותר בעיר, אשר משחקות בענפים שלא מפותחים בארצם כמו בייסבול פןטבול או הוקי קרח.
על מנת שהניקס יתחילו "להתנהג" לא תספיק העובדה שהנטס יחזרו לעיר לאחר 30 שנה.עליהם יהיה לתח ארגון מנצח ויותר מזה תדמית זוהרת ומושכת יותר על מנת לכרסם בבסיס התמיכה הכלכלי של הניקס.
מבחינה מסוימת ארגון הניקס מזכיר לי את ענף הכדורגל בארץ אשר מספק את התמורה ההכרחית/הזעומה ותו לא לאוהדיו הטיפשים שמסתפקים בכל מה שיציעו להם.

אסף THE KOP 15 בנובמבר 2007

רונן – כלל אצבע: מי שפוליטיקאי צריך לוותר קצת על מצפון ומוסר. אני לא מכיר את הבן אדם ולא רוצה להכיר אותו, אני רק יודע שיש 11 משפחות שכולות שרואות בו חרפה.

לעניין הסמים – אז ספורטאים מתים ? ביג דיל. אם אדם בוגר הוא מספיק אידיוט כדי למות בשביל תהילה ספורטיבית מטופשת אז שיילך על זה.

שימוש בסמים באומנות דומה לשימוש בסמים בספורט (ספורט הוא סוג של אומנות לא ?). אם מוזיקאי מגיע לשיא יצירתי תחת השפעת סמים אז יש לו יתרון על שאר האומנים בתחום לא ?

yoni 15 בנובמבר 2007

רונן,
פוסט עם שתי חלקים נפלא.

אסף, לדעתי אתה מנסה להיות פרובקטיבי כשאתה משווה בין אומנות לבין תחרויות ספורט שנמדדות באופן ישיר בין ספורטאים מתחרים לעיתים על חודה של עשירית השניה.
אין דבר כזה באומנות.
אני אישית מעודד שימוש מתון של סמים קלים בקרב מכריי (מותר להגיד את זה אאאוט לאוד?!) כי אני באמת ובתמים מאמין שניתן להשיג פלטפורמות שונות שדרכן ניתן להגיע לתובנות שונות ולעתים אך איכותיות יותר מאלו שהמוח במצב קונבנציונלי מייצר.

לגבי ספורט,
שימוש בממריץ, יציאה מהאדנית במירוץ 100 מטר לפני הזמן, קיצור דרך במרתון, העלת 12 שחקנים במשחק כדורגל, או אפילו להחזיק 5 אסים בקלפים. כל הנ"ל הם רמאויות.
חלקן גסות יותר חלקן לא, כולן לא חוקיות ויוצרות יתרון לא חוקי על המתחרה.

אין דמיון כזה באומנות. אולי בכוכב נולד (אומנות~ ?!) וגם שם פסלו קולות של סמסים בעקבות רמאות :)

אני בעד ענישה קשה כלפי אירגונים והתאחדויות שמעלימים עין, או אפילו מעודדים שימוש כזה.

אני דווקא בניגוד לרונן יותר סלחני לספורטאים עצמם. הם לא תמימים אבל הם עומדים בלחצים קשים ואני בטוח שאין להם מושג מלא מה באמת הם צורכים בקוקטלים (החוקיים) שלהם.
מה גם שבדר"כ עם כל ההכנה הפסיכולוגית לקראת תחרויות ייתכן שהם לא שולטים לגמרי בעצמם ומחזיקים בשיקול דעת מוחלט. העסקנים סביבם, המאמנים וכאמור המוסד עצמו אחראים הרבה יותר מהם לגופם ולהחלטותיהם של הספורטאים (ביזארי ככל שזה ישמע).

אגב, לכן אני מפרגן למהלכים כמו של היונייטד שדואגים לזונות של רונלדו שחס וחלילה לא יצא ויביא אותן בעצמו.
זה אירגון רציני וזה אירגון שאני מאמין שגם לא יתן לשחקניו לשפר השגים ע"י שימוש בממריצים.
כל מהלך שיקח מהספורטאים את ההחלטות שאינן קשורות לתחרות עצמה מבורך ויעשה את השחקנים ממוקדים יותר על מה שהם יודעים הכי טוב ו/או בלבד, שזה לבעוט בכדור או להרים משקולות.

יאיר 15 בנובמבר 2007

הנקודה הבאמת מעניינת בקשר לריב הנוכחי בחדר ההלבשה של הניקס הוא שמרבורי איים לספר דברים על אייזייה שעוד לא שמענו. הכל שם מסריח ונראה לי שגם לאייזיה יש איזה משהו שהוא מחזיק על דולן כי באמת כל מה שהולך שם זה מוגזם.

בקשר למרבורי: דבר ראשון הסרט של ספייק לי "HE GOT GAME" מושפע באופן כללי מהסיפור של מרברי- כשהוא סיים תיכון כל הקולגים הגדולים רצו אותו ובסוף הוא הלך לג'ורג'יה טק אחרי שלפי הסיפור המאמן שלהם ישן אצלו בבית(וכנראה עזר להחביא את הכסף מתחת למזרון) כשהוא הגיע לNBA היו דיבורים שהוא מרוויח בחוזה רוקי שלו פחות ממה שהוא הרוויח בקולג…

בכל מקרה למרות שהוא שחקן מגעיל וסרטן בחדר הלבשה שלך הקבוצה ורר הניקס יכלו לתת לו כל כך הרבה כסף אחרי שנכשל כמעט בכל מקום שהוא היה בו קודם(הנטס פרחו עם קיד ואותו דבר בפיניקס עם נאש)אבל מבחינת תרומה לקהילה באמת שאי אפשר לבוא אליו בטענות.
הלוואי וכל כוכב ספורט היה מתעקש מול חברות האופנה על זה שהנעליים עם השם שלו ימכרו במחיר נמוך. מהבחינה הזאת אתה נופל לדימוי שתקשורת יצרה לו ולדומיו (הרבה פעמים בצדק). באותה משבצת אפשר לשים את רון ארטסט שבילה את כל הקיץ באפריקה (בכתבה שקראתי נטען שהוא גם באמת עסק שם בעבודה התנדבותית) אבל כשמזכירים את התדמית שלו בתקשורת דברים כאלה לא זוכים לאזכור כמעט (ארטסט זכה בפרס התרומה לקהילה מטעם הNBA ).

בקשר לאולם של הנטס; כשהייתי בספטמבר בניו יורק ידיד משפחה שהוא עו"ד בעירייה טען שמבחינת אישורים של העירייה לגבי השטח בברוקלין הכל כבר כמעט סגור והמעבר יקרה תוך שנתיים שלוש. צריך לזכור שהקבוצת בעלות של הנטס כוללת כמה סלבריטאים (הידוע שבהם הוא הראפר JAY Z ) ככה שעבר לניו יורק בתוספת סלבריטיז על הקווים יכול לגרום לתחרות. מצד שני יש מספיק ברוקרים במנטהן גם בשביל הניקס וגם בשביל הנטס.

legal alien 15 בנובמבר 2007

יאיר הקדים אותי באזכור קו הנעלים של סטפון מרבורי, שזו נקודה ענקית לזכותו. הנעלים שנושאות את שמו נמכרות ב 15 דולר, ואף אחת מהרשתות הגדולות לא מחזיקה אותן (כי הן יתחרו בנעלי לברון ג'יימס שעולות 150 והרשת מרוויחה על כל זוג פי עשר ויותר). זו אלטרנטיווה אמיתית לנער מהשיכונים שרוצה להיות קול אבל אין לו את האמצעים (וגם לי יש שני זוגות !!). חבל רק שהוא כזה דפוק בראש…
וגם ראשיד וואלאס – עוד ילד רע ידוע לשמצה – תורם לקהילה יותר ממרבית שחקני הליגה.

אסף THE KOP 15 בנובמבר 2007

יוני – כאשר כל הפורטאים יצרכו את אותם סמים, לא יהיה שום יתרון יחסי לספורטאי אחר על רעהו. זה הרעיון שלי באופן כללי. כמו שאמרתי, מי שהוא מספיק אידיוט כדי להסתכן במוות עבור הישג ספורטיבי שיילך על זה.
זו לא פרובוקציה – זו המציאות.
להערכתי, הותרת השימוש בסמים דווקא תפחית את השימוש בהם כי הסיכונים שבצריכה, ההשפעות על הגוף, הסכנות הכרוכות וכל שאר המידעים יהיו גלויים לכולם.

נ.ב
כאוהד יונייטד, אני לא מצפה ממך להבין מדוע ספורט הוא סוג של אומנות.

ובאומנות, בדיוק כמו בספורט – יש תחרותיות רבה.

לון 15 בנובמבר 2007

רונן, קודם כל, כל הכבוד. לא רק כתבת את דעתך כעיתונאי, אלא פנית לגורם המוסמך כדי להשפיע.
התגובה שקיבלת לא מפתיעה אותי אבל בהחלט מצערת.
זו תגובה של מי שמסרב לקחת אחריות ולפעול.
מי שלא מעוניין לשנות ולפעול תמיד ידגיש את הקשיים והבעיות.

זה מזכיר לי מודעת פרסומת ב"ניו יורק פוסט" לתליון. (משהו שלפני המון שנים פרסמה העיתונאית תמר אבידר – אטינגר) :

WINNERS VS. LOSERS

THE WINNER IS ALWAYS A PART OF THE ANSWER

THE LOSER IS ALWAYS A PART OF THE PROBLEM

THE WINNER ALWAYS HAS A PROGRAM

THE LOSER ALWAYS HAS AN EXCUSE

THE WINNER SAYS "LET ME DO IT FOR YOU"

THE LOSER SAYS "THAT'S NOT MY JOB"

THE WINNER SEES AN ANSWER FOR EVERY PROBLEM

THE LOSER SEES A PROBLEM IN ANY ANSWER

THE WINNER SEES A GREEN NEAR EVERY SAND TRAP

THE LOSER SEES TWO OR THREE SAND TRAPS NEAR EVERY GREEN

THE WINNER SAYS "IT MAY BE DIFFICULT BUT IT'S POSSIBLE"

THE LOSER SAYS "IT MAY BE POSSIBLE BUT IT'S TOO DIFFICULT"
BE A WINNER!

רונן דורפן 15 בנובמבר 2007

OLD TIMER אני בכלל לא חשבתי על תביעה בכדי לזכות בכסף. חשבתי על תביעה בכדי לצור תקדים. שספורטאים יידעו שרמאות שלהם יכולה להסתיים בתוצאות לא נעימות.

ליאונידס. לפי דעתי הנטס יהיו הקבוצה הברוקלינאית הראשונה מאז הדודג'רס (האם יקראו לעצמם ברוקלין או ניו יורק?) וזה יכול לתת להם תדמית רומנטית.

אסף – תעשה חיפוש בגוגל תחת המלים "מוות מוקדם, פוטבול, צעירים". אחרי זה תחזור אלינו עם ההצעה שכל הסמים יהיו חוקיים.

יאיר והשוהה החוקי. אתם צודקים. שכחתי את העניין הזה עם מרבורי! אתם רואים מה ההתנהגות האדיוטית שלו יכולה לעשות! אגב, אולג'ואן היה הראשון שהתעקש לצאת בקו של נעליים זולות – אבל מגיע למרבורי קרדיט על העניין.

גיל 15 בנובמבר 2007

הוגש כתב אישום נגד בונדס על עדות שקר ושיבוש הליכי משפט. טוב מאוחר מאשר אף פעם.

Old Timer 15 בנובמבר 2007

Ronen, I understood that. You were suggesting lawsuits as a deterrent. I think it can work as a deterrent only if consistently applied over a long period of time. I don’t think that’s practical. I don’t think the Icelandic biathlete, the Bulgarian weightlifter or the Uzbek shot-putter will be intimidated by a high profile lawsuit (with the best lawyers and media coverage the American legal circus can offer) against Marion Jones. This actually made me think of another argument why I think this is a bad idea. Such lawsuits will have to be filed at the countries in which such athletes live. I think that there will create a disparity between countries with relatively accessible legal system, where such civil suits are filed and enforced and other countries where justice is less readily served and will actually give an unfair advantage to athletes of certain countries.
It gets worse if you think about criminalizing this activity. How will you make the criminal systems of the various countries play ball? What if different countries have different punishments on counts of fraud (a fine in France, prison in the US, amputation in Saudi Arbia). I think that at the end of the day, this idea will bring much more pain, lack of uniformity and injustice.

יואב 15 בנובמבר 2007

אסי, מבלי להכנס לעניין סמים בספורט, הראייה שלך על סמים באומנות מאד נאיבית.אם אתה חושב שסמים יוצרים מוסיקה טובה בהכרח, אתה ממש טועה. יצא המון זבל תחת סמים. זה אישי מאד. זה יכול לעורר יצירתיות אבל גם לדכא אותה. סמים באומנות זה לא יתרון או חיסרון. יש כאלה, שחוסר לקיחת סמים בשבילם זה יתרון(בטח רוב הקומפוזיטורים הקלאסיים).זאת לא תחרות. מה שיש לך להגיד- אתה אומר. סמים זה עוד פילטר בדרך, לא תמיד הכרחי.
נ.ב
יונייטד עושה אומנות גבוהה מאד כבר שש עשרה שנה אבל אתה בטח יודע את זה…..

Ido 16 בנובמבר 2007

יוני, לא הבנתי מה רציני בעובדה שמנצ'סטר יונייטד עושים פימפינג לרונאלדו…

ואני מתחיל להשתכנע שיש בעתיות מסויימת בממריצים… כנראה שהניסוח כ "רמאות" לעומת שימוש בסמים, מאיר את זה בזווית חדשה.

אסף THE KOP 16 בנובמבר 2007

רונן – אין שום צורך לעשות חיפוש בגוגל. אתה מתקשה להבין כי מדע הסמים תמיד יקדים את הבדיקות לגילויים ולו רק בשל הדינמיקה של השימוש. שום עונש לא יעצור את מי שבוחר להשתמש בסמים והם ישארו איתנו לנצח. כמו שאמרתי, אם ספורטאי מודע לסכנות ובוחר להשתמש בסמים – שיבושם לו. אם ימות, אז ימות. הטיעון שלך "ילדים+פוטבול+מוות" הוא פטרוני ודמגוגי. דווקא שקיפות בעניין הסמים תפחית את השימוש בהם.

יואב – אני דווקא חושב שכדורגל בפרט וספורט ככלל הם אומנות. יוני, אוהד היונייטד מהדור החדש, חושב לדוגמא כי ספורט נבחן אך ורק בהישגים מדידים. עבורי הדמעות של מראדונה בזמן קבלת מדליית הכסף בגמר המונדיאל של 1990 זה ספורט ואומנות, עבור ידידנו המודרני הוא בטח נתפס כסתם לוזר. אני מניח שעבורך בריאן רובסון החף מתארים (כמעט) הוא גם גיבור – אני בספק עם יוני יודע מיהו בכלל.

נ.ב
השימוש בסמים בספורט גם יכול לדכא את הנפש, האינך מסכים ?

יואב 16 בנובמבר 2007

תראה , אם יוני חווה את קאנטונה(ואני מאמין שכן)או אם ראה קלטות של הטריו הקדוש צא'רלטון-לאו-בסט, אז הוא מכוסה בעניין האומנות-ספורט לתמיד.
לא בקיא בתסמיני הממריצים למיניהם, אבל בספורט הם מהווים כלי עבודה כדי לשפר יכולת פיזית.המחיר של דיכוי הנפש(שכנראה קיים)כנראה נלקח בחשבון כשממול עומדת האופציה לשבור שיא עולם. האגדה הנחמדה של סמים=השראה=יצירה גדולה, היא חמקמקה משהו.הי'צקוק, קובריק או בטהובן לא נטלו סמים בזמן יצירתם(עד כמה שאני יודע)ובואי, לנון, גילמור הם גאוני מוסיקה עם סמים ובלעדיהם…או סיד וישס, שנפטר מסמים אך לא היה גאון, עם סמים או בלעדיהם.מתקשה לראות את מיכאלאנג'לו מצייר את הפרסקו בקפלה הסייסטינית שהוא מסטול.אני חושב שמדובר במנגנונים שונים לחלוטין.. יכולת פיזית מול יכולת ריגשית…לעיתים האמן נזקק לכל כך הרבה ריכוז ושליטה וסמים רק יקשו עליו את המלאכה.

אסף THE KOP 16 בנובמבר 2007

העניין עם היונים למינהם הוא שהיות ועבורם ספורט נבחן רק במדד ההצלחה הרי שהרובסונים תמיד יהיו עבורם לוזרים או ספורטאים מחורבנים וזאת בשעה שאתה, הרואה במכלול הקרוי מנצ'סטר יונייטד, יצירת אומנות, בודאי תכיר בתרומה של השחקן הזה להתהוות היצירה. בניגוד ליונים, אתה לא תפטור את בריאן רובסון כלוזר עלוב ובצדק.

אני לא מאמין באגדה שסמים=השראה=יצירה גדולה. אני טוען שאיסור השימוש בסמים מביא דווקא למסך ערפל ומשחקי חתול ועכבר שפוגעים בסופו של דבר בבריאות הספורטאים. בעולם ספורטיבי בו הסמים גלויים לכל והשימוש בהם מותר, דווקא גדלה שקיפות הנזק העלול להיגרם למשתמש ומכאן,להערכתי, תהיה רגרסיה ברמת השימוש.

קח לדוגמא את הטור דה-פראנס, התחרות הזאת היא תחרות גמורה ולא בגלל השימוש בסמים, אלא דווקא בגלל המיסתורין בדבר השימוש. אנשים תמיד יטילו ספק בזוכים בה כיוון שהם יאמרו לעצמם שהזוכה בטח משתמש בסוג של סם רק שאין דרך לגלותו עדיין (עד הפעם הבאה וחוזר חלילה כמובן). אם כל המשתתפים יוכלו להשתמש בסמים הממריצים הרי שלכולם יהיה סיכוי שווה. אם לכולם יש סיכוי שווה הרי מה שינצח את התחרות הקשה הזאת תהיה, בסופו של דבר, רוח האדם – וזאת ידידי המנצ'סטרי בדיוק המשמעות של הספורט.

גיל 16 בנובמבר 2007

אסף, הטיעון שלך בעניין הסמים מאוד בעייתי. זה שיש שקיפות לא יהפוך את התחרות להוגנת יותר אליה יכניס אליה אלמנטים לא רצויים. אם רוב האנשים הישרים יודעים שסמים מזיקים לטווח הארוך, ושהשימוש בהם מותר, זה ימנע מהם לנסות להתחרות. מה הטעם להתחרות בצורה שלא מזיקה לבריאות שלך אם אתה יודע שאחרים לוקחים סמים? זה יהפוך את כל הספורט לספורט של מסוממים ולא של אנשים הגונים שחרדים לבריאותם ובהכרח יוריד את הרמה של כל ספורט.

אסף THE KOP 16 בנובמבר 2007

גיל – ד"ר בוב גולדמן, מומחה עולמי בנושא פיתוח הגוף, שאל 198 ספורטאי צמרת האם הם היו מסכימים ליטול סמים ממריצים בידיעה שיזכו להצלחה ולא יתפסו. 195 השיבו בחיוב, 3 השיבו בשלילה. לרוב המכריע של הספורטאים אין בעייה מוסרית או מצפונית להשתמש בסמים כדי לקדם את הישגהם ומעמדם. עושה רושם שאת הבעייה הזאת יש רק לנו כצופים. דרך אגב, ששאלו אותם את השאלה הבאה: האם תסכימו לקחת סמים בידיעה שבמשך 5 שנים תזכו בכל תחרות אבל כעבור עשור תמותו – 50% ! ענו בחיוב !!

חואן אנטוניו סמארנש, הציע בזמנו לבטל את האיסור לשימוש בסמים ממריצים שאינם מזיקים לבריאות. עושה רושם שההגיון והשכל הישר מתחילים לחלחל גם לארגון השמרני והמושחת שהוא עמד בראשו.

גיל 16 בנובמבר 2007

האם בגלל שלאנשים אין בעייה מוסרית להשתמש בסמים ולא איכפת להם מהבריאות שלהם זה צריך למנוע מאנשים הגונים שרוצים להתחרות ביושר להתחרות? ברגע שתפתח את הספורט לסמים המצב יהיה הרבה יותר גרוע מאשר היום. אולי זה בעצם רעיון לא כל כך רע. אחרי שאנשים יחדירו לעצמם כל כך הרבה סמים שזה יגרום לפגיעות קשות בטווח הקצר, לא נראה לי שמישהו ירצה להשתמש בסמים יותר.

רונן דורפן 16 בנובמבר 2007

אסף. כבר מוסכם מזמן שסמים לא מסוכנים צריכים להיות מותרים. סמארנש לא בראש התנועה האולימפית כבר קרוב לעשור. ולגבי הסכמה של ספורטאים לקחת סמים זה מאד נחמד שמתעמלות בנות שש ברומניה נותנות את הסכמתן להיות מסוממות.
כל מה שהמחקר הזה מוכיח היא שהמסוממים הצליחו להבריח את הלא מסוממים מהספורט. גדולת השחייניות אי פעם, שיין גולד, פרשה בגיל 16 כי לא הייתה מוכנה לסמם את עצמה. ואתה רואה במי שנשאר אמנים? זה נשמע לי כמו קצת אידיאליזציה בסטייל עלה ירוק.

אסף THE KOP 17 בנובמבר 2007

רונן – מי שמסמם ילדות בנות 6 הוא פושע שמקומו בכלא. אין פה בכלל שאלה.

היות ושיעור אלה מבין הספורטאים שאינם מוכנים לסמם את עצמם, ע"פ המחקר שצוטט למעלה, הוא פחות מ-2%, הרי שהטענה שלך שהמסוממים הבריחו את הלא מסוממים היא חסרת כל בסיס. הספורטאים תמיד ירצו, ברובם הגדול, לצרוך סמים כדי לשפר את הישגהם והבדיקות לגילוי הסם תמיד, אבל תמיד, יפגרו אחרי הסמים החדשים. היות וזה המצב ולמרות הפגיעה באידאליזציה של הספורט הרי שהדרך היחידה להחזיר את השיוויוניות לתחרויות היא הותרת השימוש בסמים.

רונן דורפן 17 בנובמבר 2007

אסף – הדבר המרכזי שהוא חסר בסיס הוא התבססות שלך על מחקר שטותי. למעשה 50% מהכתבות בידיעות אחרונות או לאישה מתחילות במלים "מחקר חדש קובע".

מכיוון שהתבססת על דוקטור גולדמן ובמקרה נתקלתי בו, בוא נביט לרגע במחקר שלו:

האדון גולדמן שאל "198 ספורטאים מארצות הברית ברמה אולימפית".

1. הם כולם בארצות הברית אז זה תלוי תרבות. ארצות הברית רקובה מסמים. זה לאו דווקא משקף את מה שקורה בפורטוגל, קניה, יפן או ישראל. שיין גולד, למשל, הייתה אוסטרלית מאד דתייה. אז אולי יש לה ערכים אחרים?

2. הם כולם היו מארצות הברית – פירוש העניין שאפשר להרוויח יותר כסף מספורט. זה גם משפיע על סמים.

3. הם ספורטאים ברמה אולימפית. מכאן שאחוז המשתמשים בסמים בתוכם הוא גדול.

4. את הספורטאים הללו שאלו בשאלון. במציאות אחוז יותר קטן מ-98 משתמש בסמים. זה ימחיש לך את חולשת השאלון כמחקר מדעי. האם במציאות מחצית הספורטאים מסכנים את חייהם בשימוש מופרז בסמים. לא. מה קרה – הם שכחו את מה שענו בשאלון של דוקטור גולדמן?

למעשה אין 50% באוכלוסיה שמוכנים למות בשביל איזשהו עניין. אתה כל כך משוכנע שגם אלו שהם נשואים ויש להם ילדים מוכנים למות בשביל
מדליה אולימפית?

אגב, בכדי להיות הוגן עם דוקטור גולדמן. זה לא היה מחקר. זה היה שאלון. במחקרים בודקים מה קורה באמת. שאלון הוא דרך להשיג רמזים עבור מחקר רציני שייעשה אחר כך.
אז בקיצור, לפני שאתה מבין מדוקטור גולדמן ש50% מהספורטאים מוכנים למות בשביל מדליה אולימפית (בלי קשר לסמים) תפעיל קצת שכל ישר (ויש לך הרבה שכל ישר).
לי אישית המלים "מחקר קובע" ממש לא גורמות להשתכנע במשהו.

martzianno 17 בנובמבר 2007

אסף, דבריך תומכים הלכה למעשה ברעיון שאני מגלגל כבר מספר שנים: ה-Smack Olympics (או אם תרצה: אולימפיאדת המסוממים) – את מקום המדינות המשתתפות יתפסו מעבדות הסמים וחברות התרופות, שישלחו למשחקים ספורטאים מטעמן, שיציגו את הפיתוחים האחרונים בתחום הנרקוטיקה. הכל מותר, הכל שקוף והכי שיוויוני (על-פי טענתך).
נשמע טוב?!
ובנוגע לאמנות:
מבלי להיכנס כרגע לדיון (הארוך והמייגע) – "אמנות מהי?", אציין כי אכן קיימים קווים משיקים בין שני התחומים. במיטבם גם הספורט וגם האמנות מעוררים רגש, אך אל לנו להתבלבל – לא כל מסירה מאחורי הגב היא יצירת אמנות. הספורטאי והאמן לא נמדדים על-פי אותם ערכים (וטוב שכך!) ולכן גם הדיון על סמים באמנות אינו רלבנטי – עוד לא שמעתי על צייר שלקח סטרואידים כדי לשפר את הביצועים שלו על הבד, כמו שכדורגלן לא ייקח אל.אס.די בשביל לקבל תובנות חדשות על המשחק – כן, אפילו הסמים שונים…

Comments closed