דיון שמתחיל מיחסי עבודה, ממשיך לארגון הלקוי של הכדורגל ומגיע לבעיתיות בשיפוט ההיסטורי של המשחק

העיסקה שאמורה להעביר את ג'ייסון קיד לדאלאס מאבריקס תקועה כרגע בגלל שתי בעיות חוקיות. דווין ג'ורג' – אחד השחקנים המעורבים בעיסקה – השתמש בזכות וטו שיש לשחקן על עיסקה כזו בשנה האחרונה לפני שהוא הופך לפרי אייג'נט. הבעיה השניה היא שג'רי סטקהאוס אמר בראיון כי ניו ג'רזי תחתוך אותו אחרי העיסקה ואז הוא יחזור לדאלאס. שזה משהו שמותר לעשות, אבל אסור להחליט על כך מראש. כלומר אסור שיהיו בעיסקה כזו הסכמים לא חשופים. כלומר אסור לבצע עיסקאות קש. אבל לניו ג'רזי מותר להחליט באופן עצמאי לחתוך את סטקהאוס. ואז דאלאס, שלא חשבה על כך קודם, צריכה לשקול להעסיק אותו ולתת לו חוזה.
אני מבין מזה שלושה דברים:
ראשית, שאני לא מבין את החוקים.
שנית, שהספורט סובל מעודף משפטנות.
שלישית, שלפעמים עדיף לסתום את הפה. את הדבר השלישי אולי מבין עכשיו גם ג'רי סטקהאוס.
*
וזה ממחיש את ההבדל העיקרי בין יחסי העבודה בספורט האמריקאי למצב באירופה. ההבדל הוא שהיחסים בין עובדים (שחקנים) לקבוצות ספורט בארצות הברית מושתתים על הסכמי עבודה. לספורטאים האמריקאים לא היה בדיוק תקדים בוסמן. אבל היה לו בוסמן. קורט פלוד הלך לבית המשפט העליון בתחילת שנות השבעים בכדי להפוך לסוכן חופשי ופורמלית שהפסיד. מעמד סוכן חופשי מבטל בעצם את כרטיס השחקן והופך שחקן לחופשי בתום החוזה שלו. אבל הסיבה שפלוד הפסיד הייתה שלבייסבול היה פטור מהגבלים עסקיים מתוקף החלטת בית משפט עליון מאד ישנה. והאמת היא שפלוד בעצם ניצח. כי הסיבה שבית המשפט לא שלל מהבייסבול את הפטור מהגבלים עסקיים הייתה שהבייסבול החל לשנות את דרכיו. ומהר מאד אפשר סוכנים חופשיים. ובעקבותיו עשו זאת בכל הספורט האמריקאי.
האיום הזה, לביטול הפטור מהגבלים, הוא הנשק העיקרי של הקונגרס לפקח על הספורט באמריקה. למרות שהליגות המקצועניות הן עסק פרטי. כך למשל בפרשה האחרונה, כשהתברר שהקומישינר אולי השמיד את סרטי ההקלטה המפלילים של הניו אינגלנד פטריוטס, מאיים הקונגרס לשלול מליגות הפוטבול את הפטור. הפרוש של ביטול הפטור הוא ביטול הדראפט, ביטול חוזה השידור הקולקטיבי ותקרת השכר. כלומר התמוטטות האיזון ביחסי הכוחות בליגה שהביא לה הצלחה כלכלית מסחררת כל כך.
*
קשה לומר שהשיטה האמריקאית היא אידיאלית. כל הליגות המקצועניות עברו עד היום שביתות שחקנים הרסניות. אבל בסופו של דבר אני מעדיף אותה על הנעשה בכדורגל האירופי. באירופה השינויים המרכזיים – חוק בוסמן ונספחיו – התרחשו כולם באולם בית המשפט. בבית המשפט צד אחד מנצח והאחר מפסיד.
מי ניצח בתקדים בוסמן? מספר קטן של קבוצות כדורגל עשירות שיכולות להשתלט לחלוטין על המשחק. והתוצאה היא התקופה הכי צפוייה והכי נטולת הפתעות בתולדות הכדורגל האירופאי. ובנוסף החלשות של הכדורגל העולמי, עומס מוגזם על שחקנים והחלשות גדולה של הליגות במדינות כדורגל קטנות.
בניגוד לליגות הספורט בארצות הברית הגורם שמסדיר את הכדורגל העולמי, פיפ"א, הוא ארגון שלא נתון לשום פיקוח. ולכן התגובה שלו לכל פעולה היא נפנוף בסנקציות. אם בפרמייר ליג רוצים לקיים שבוע משחקים בינלאומי – נשיא פיפ"א מיד מאיים שאנגליה לא תקבל את המונדיאל. אם במדינה מסויימת רוצים לחקור התאחדות כדורגל מושחתת – פיפ"א מאיימת להרחיק אותה מגביע העולם.
המנטליות הכוחנית הזו אחראית למצב של הכדורגל היום. והבעיה הארגונית המרכזית בו היא חוסר הגיון במבנה המשחק. מצד אחד המונדיאל נחלש מאד מקצועית. מצד שני יש מפעל קבוצות חזק מאד – ליגת האלופות – שבנוי בצורה מטופשת שמולידה אלופות די אקראיות. המפעלים היחידים שהם יחסית קוהורנטים – הליגות המקומיות – משובשים באופן תמידי. קבוצה אחת מתרכזת בליגת האלופות. אחרת מאבדת שחקנים לאליפות אפריקה.
*
אני רוצה להניח בצד דווקא את האספקטים הכלכליים והמוסריים ולדון דווקא בהיסטוריה המקצועית של המשחק. ראינו את זה דווקא שבוע שעבר בדיון שערכנו פה על גדולתו של רונאלדו (הברזילאי). חלק הצביעו על הישגיו במונדיאל, אחרים על הישגים פחותים בכדורגל קבוצות. והבעייה המרכזית היא שהכדורגל איבד מכנה משותף והיררכיה.

יוהאן קרויף, למשל, הוביל קבוצה לאליפות הולנד, ועל הגב של ההצלחה הזו הוביל אותה לאליפות אירופה, ואיש לא חלק על כך שהוא היה תקופה מסויימת השחקן הטוב בעולם. עכשיו יש לנו מצב אחר. בכדורגל ליגות בשנה שעברה כנראה שכריסטיאנו רונאלדו היה השחקן טוב ביותר. אבל בגביע האלופות קאקה העפיל עליו. אבל זה אולי קרה כי קבוצתו של קאקה לא מתאמצת כל כך בליגה. כי אפשר להגיע לגביע האלופות גם בעונה בינונית ואת הכסף הגדול מבטיחים בזכייה במקום הרביעי ולא הראשון. וכך בחצי גמר האלופות ניצחו קבוצות שויתרו על הליגה קבוצות שהיו במאבק אליפות. בדומה, סטיבן ג'ררד כבר הוביל קבוצה פעמיים למשחק הגדול ביותר. מבלי שהיה אי פעם במאבק אמיתי בליגה מקומית. האם הוא עומד לצד רוד חוליט ששיחק גם הוא פעמיים במעמד הזה?

משחקי ליגת האלופות מגיעים מחרתיים לשלבי ההכרעה. ערב רב של קבוצות שחלקן יחליטו שזה המפעל החשוב להן, אחרות יתרכזו דווקא בליגה. חלק יהיו בלחץ משחקים כי הן נאבקות בגביע המקומי, או לא הבטיחו את המקום הרביעי. הסיכוי לאלופה אדירה דומה לסיכוי לאלופה רנדומלית. בספורט האמריקאי, אמנם ייתכנו הפתעות בפלייאוף, אבל לא ייתכן מצב כמו יונייטד-ארסנל אתמול. משחק מרכזי בין שתי הקבוצות הטובות ביותר – שלא בטוחות איך הן מתייחסות למשחק מבחינת הקצאת משאבי שחקנים. וכך איננו יודעים מה בעצם קרה שם? ניצחון ענק של יונייטד? ניצחון של חצי יונייטד על חצי ארסנל?

בדומה,אין לנו יכולת לשפוט הרבה מההישגים ההיסטוריים של המשחק. למשל, כשזינאדין זידאן ביצע קאמבק מרשים ב-2006 והוביל קבוצה לגמר אליפות העולם. בעבר היינו אומרים שזה קאמבק מרשים על הבמה הכי גדולה. המונדיאל זו באמת הבמה הכי גדולה – אבל על הבימה הזו מתנהל מפעל מנופח בנבחרות חלשות בצד נבחרות חזקות של מתאמנות מספיק. ולא מעט ציניקנים אמרו שלא היה פה קאמבק. זידאן היה ונשאר שחקן מוכשר ביותר גם בשנים 2004-2006. אבל הוא כבר היה גמור גופנית. ובליגה הספרדית ובגביע אירופה רצים בעוד במונדיאל הולכים.
אני לא בא לחרוץ דיעה בעניין הזה – לא על הרונלדואים, לא על זידאן ולא על ג'ררד. אני רק מצביע על אי הודאות הגדולה שהכדורגל נמצא בא.

ההפסד בדרבי (2)
על הומוסקסואלים בכדורגל

32 Comments

גיל 17 בפברואר 2008

אני דווקא מאוד שמח על מה שדווין ג'ורג' עשה. סוף סוף שחקן שמשתמש בכל מה שמתיר לו החוק ולא להפוך לסחורה. האמת שדאלאס פישלה פה בגדול, כי הם אמורים היו לדעת את זה והיו צריכים לברר מראש אם הוא מוכן לעבור. בסופו של דבר הוא כנראה עשה איתם חסד, כי בהיסטריה של אחרי עיסקת גאסול מגיעים טריידים לא הגיוניים כמו הטרייד הזה. העניין של סטקהאוז מצביע על בעייה אחרת של טריידים בנבא. בגלל כל מיני מגבלות של שכר, הרבה פעמים יש מעבר של שחקנים זניחים רק כדי שהמשכורות יתאימו.

בספורט האמריקני יש חוסר איזון מסוג שונה. בכל ספורט שהוא לא הנבא, האלופה אינה בהכרח הקבוצה הטובה ביותר אלא זו שהייתה הכי טובה בפלייאוף. זה בייחוד נכון לגבי פוטבול כפי שראינו לפני שבוע וחצי.

אני בעד קביעת היררכייה ברורה בכדורגל, וחזרה לשפיות שתקבע למשל מספר משחקים מסוים ששחקן יכול לשחקן בשנה שלאחריהם הוא מושבת. השחקנים מנצלים את הכוח הכלכלי שלהם בהעברות, אבל לא את הכוח שיש להם כדי להשפיע על המשחק עצמו וחבל. בלעדיהם הרי אין שום דבר.

רונן דורפן 17 בפברואר 2008

הבעיה שאין מי שיילחם על העניין הזה. פיפ"א לא רוצה ארגון שחקנים עולמי כי זה יגרע מכוחה לקבוע כל דבר במשחק.

גיל 17 בפברואר 2008

אולי פלאטיני אם יהיה נשיא פיפ"א?

ד"ר א. 17 בפברואר 2008

מה שמדהים אותי בכל פעם מחדש הוא היכולת של הספורט האמריקאי לקיים משק בעל מאפיינים שׂמאלניים מובהקים בתוך חברה מהימניות ביותר בעולם. בלתי נתפס.

רונן דורפן 17 בפברואר 2008

דוקטור א'. אתה משוכנע שזו חברה ימנית ביותר? זה נכון אם בוחנים את מעורבות הממשלה במשק ובשירותים הסוציאלים – אבל לא את כוחם העצום של האיגודים – דבר שמתבטא בספורט.

ד"ר א. 17 בפברואר 2008

בהחלט משוכנע.

להבנתי, האיגודים בארה"ב חזקים מאד משום שהם גדולים מאד. הם גדולים מאד משום שהכל בארה"ג בדול מאד. אבל אני לא רואה איך האיגודים מסכלים העברת מקומות עבודה מחוץ לארה"ב בשיטת ה-outsourcing, למשל. עוד אחד מהמֻתוסים על ה-trickle down effect שחוטף אגרוף בבטן.

גרתי 4 שנים בברקלי, קליפורניא, מקום שאמור להיות אחד ממעוזי השׂמאל האמריקאי. ואם זה השׂמאל, הרי שללא ספק מדובר באחת החברות הימניות ביותר. מסקנה זו מאוששת גם על ידי ההשפעה שמקרינה ארה"ב ברחבי העולם, ודאי שפה בארץ.

לפני זמן קצר ביותר הזדמן לי לקרוא לראשונה את ה-Powell Memo. (מי שלא מכיר – פשוט חפשׂו בגוגל; אני נמנע מלהוסיף קישורים). קריאה חובה בכל דיון על ימין ושׂמאל בארה"ב, על שביתת המרצים שהיתה כאן לא מזמן, או על תקפותן של תיאוריות קשר.

שמרלינג 17 בפברואר 2008

וואו רונן. מהפוסטים הגדולים שלך. לטעמי, יותר פוסט של ליגת אלופות מאשר מונדיאל.

זיזו 17 בפברואר 2008

טור מצוין.
אני אפילו לא התפתה לכתוב על זידאן…אופס.

בקשר לג'ורג'. אני חושב שזו היא זכותו המלאה וחוצפה מצד אנשים (במיוחד הקבוצה, אם זה קורה) לומר שהוא אנוכי. היחסים בין הקבוצות לשחקניהם בNBA הם על בסיס ביזנס.
רק שנבין. הקים אלג'ואן עבר בטרייד מיוסטון, שקיל עבר בטרייד מהלייקרס.
אין נאמנות הצד הקבוצות אז איך אפשר לבוא ולדרוש משחקן להיות נאמן לקבוצה שאומרת לו שהיא לא רוצה אותו. דווין ג'ורג' דואג לביזנס של עצמו וזה מה שעליו לעשות. הרי דאלאס יכולה הייתה לחסוך את כל הסיפור אם הייתה מבינה את העניין, מחתימה ומעבירה את קית' ואן-הורן(שלא פרש רישמית רק בשביל מקרה כזה) וסוגרת עניין. הסיפור הוא שזה היה עולה לה עוד כמה מליונים, רחמים על מארק קיובן (הוא יודע לבזבז עשרות בשביל להפיק שואה טלביזיונית שמפארת את האגו שלו, אבל כמה בשביל אליפות… לא צריך להגזים).
ביזנס אמרנו?

בדיון בפוסט שנכתב על הלייקרס והמחויבות שלהם למצוינות, רבים (laker-haters) העלו ספקות לגבי נכונות הקביעה.
השבוע שמתי לב למשהו מעניין. ב D-league, ליגת הפיתוח של הNBA ישנם 14 קבוצות שנמצאות בבעלות משותפת של קבוצות שונות בליגה. חוץ משתי קבוצות שלהם יש קבוצת אם אחת. אתם רוצים לנחש למי הם שייכות…נכון. ללייקרס ולסאן-אנטוניו. כמה מפתיע!!!
וזה לא שהם סתם משלימים סגל. בשנה שעברה ג'ורדן פארמר, הגארד המפתיע והמבטיח שלנו (הוא משלנו הוא משלנו) קבע תקדים ששיחק באותו יום בקבוצת הבת ובקבוצה הראשונה של הלייקרס.
היום בעונתו השנייה הוא בורג חשוב בהצלחה של הקבוצה.
השנה השחקן שעושה שעות נוספות בין הקבוצות הוא קובי קארל, בנו המחלים מסרטן של ג'ורג' קארל.
סיפור יפיפה בפני עצמו.

נ.ב. נקודה מעניינת שחשבתי עליה. אולי אנחנו עדים לתקופה בה קלעים טהורים נהיו מצרך כל כך נדיר שמעבר שלהם משפיע בצורה דרמתית על קבוצות. ג'ייסון קאפונו זנח את החורבה של מיאמי לטובת הצלחה שטורונטו, קייל קורבר נתן דחיפה אדירה ליוטה.
אולי זה סתם צרוף מקרים. אבל אולי קלעים נהיו מצרך נדיר והכרחי לריווח במשחק הצפוף והאתלטי של ימינו?

דוד מירושלים 17 בפברואר 2008

טור יפה שמעורר את השאלות הנכונות, אבל רק האלוהים יודע מה תהיינה התשובות . . .

זיזו 17 בפברואר 2008

השתוללות על המסלול בדיטונה!!!

ויכסלפיש 17 בפברואר 2008

מה שאתה כותב על התפוררות ההיררכיה מחזק את דעתי בעניין פלה ומראדונה. בישראל ובאירופה שניהם גיבורים בגלל המונדיאל, אבל בסרט שנעשה עליו אומר פלה שהמשחק הגדול בקריירה שלו הוא הניצחון בביניבשתי על בנפיקה של יוזביו. בקנבאואר פושקאש וקרויף תרמו גם בקבוצה וגם בנבחרת די סטפאנו רק בריאל

מראדונה שייך לתחילת עידן הגלובליזציה. לדעתי מפריזים בערכו כי הוא נתן מונדיאל ענק ב-86' וזהו בנבחרת (ואל תתבלבלו עם הזוועה של 90') וסחף את נאפולי לשתי אליפויות עם קארקה ואלמאו, פלוס גביע אופ"א. זה גם צורך של אוהדי ארגנטינה לתת קונטרה לברזיל

הקיצר התפוררות ההיררכיה החלה כבר באייטיז והשלימה את חדירתה לתודעה במילניום החדש.

לון 17 בפברואר 2008

בהחלט טור מעורר מחשבה.

לדעתי נדרשים כמה תיקונים.
ראשית, המרוויחים הגדולים מתקדים בוסמן הם השחקנים. היום כל שחקן מרוויח הרבה יותר, מקבל חוזה יפה יותר ויכול בקלות רבה להשתחרר. (המעמד שלהם התחזק עוד יותר עם התוספות לשחקנים צעירים ומבוגרים).

שנית, דווקא בנושא הזה פיפ"א היתה המתנגדת ואילו השופטים ואח"כ הפוליטיקאים היו בעד.
יאמר לזכות בלאטר שהוא עושה מאמץ להגיע להסכם עם האיחוד האירופי כדי להסדיר חלק מהבעיות שעלו בהתנגשות בין חוקי העבודה של השוק האירופי המשותף לפיפ"א.

דנו בעבר בחולשות מערכות הספורט בארה"ב, ביניהן שליטתו הכמעט מוחלטת של הקומישנר.

כדאי להזכיר ששיטת הפלייאוף היא שיטה לא הגונה באופן קיצוני.
למשל באן.בי.איי אחרי 82 משחקי ליגה, הכל מתחיל מחדש, כשיש רק יתרון ביתיות לקבוצה שהיתה עדיפה בליגה.
כך למשל, בשנה שעברה דאלאס עם המאזן הטוב ביותר הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף בידי גולדן סטייט עם המאזן הגרוע ביותר. העובדה שהיא ניצחה 25 משחקים יותר התבטאה רק ביתרון ביתיות.

מה שקרה השנה בפוטבול המחיש את האבסורד עוד יותר. הקבוצה שסיימה את העונה הרגילה רק עם ניצחונות וללא אף הפסד, אינה האלופה מפני שהפסידה במשחק קובע אחד.
אי הצדק הזה משרת מאוד את הספקטאקל שהאמריקאים כל כך אוהבים. את האהבה שלהם ל"שו' דאון" נוסח "בצהרי היום". קרב אחד מכריע בו הכל נקבע ונחרץ.

במובן הזה ליגת האלופות דומה הרבה יותר למתכונת הפלייאוף בפוטבול האמריקאי. אם כי בה יש לפחות שני משחקים של בית וחוץ עד למשחק הגמר.
מצד שני, במתכונתה הנוכחית היא עדיין מאפשרת לקבוצות קטנות כמו פורטו, מונאקו, לה קורוניה וכו' להגיע רחוק מאוד בטורניר.
בליגה אירופית כפי שרצו הג'י 14 זה לא היה קורה. (ואני זוכר שפורטו היתה חברה בארגון).

בסופו של דבר זה חוזר תמיד לכך שאין תקרת שכר בספורט האירופי.

באשר לשינויים, חשוב לזכור שהעולם כולו משתנה ולא רק הכדורגל.

מה שאתה מתאר לגבי הדעות השונות הוא מצב פוסט-מודרני מובהק. יש נראטיבים שונים. יש שבירה של ההיררכיות הישנות.

סה לה וי.

גלן (בו) 18 בפברואר 2008

לון:הסופרבול והפליאוף אלו עובדות איתן אנו חיים לטוב ולרע 40 שנה ויותר. הן לא השתנו באופן כל כך גורף ולא מוטטו מסגרות שמרבית הכותבים כאן הכירו מההתחלה. הכדורגל האירופאי מוטט וממוטט יום-יום את הסדר הישן ואכן המונח שעלה גם לי לראש זה פוסט-מודרניות. מאחר וזאת בעיני מחלת סוף המאה הקודמת והתחלת הנוכחית אין סיבה שלא לנסות להלחם בה (ולהפסיד?).

גיל 18 בפברואר 2008

עכשיו אגב מדווחים שקיד כן ילך לדאלאס בעיסקה חדשה שתכלול שחקן שפרש (קית ואן הורן) כדי שהמספרים יסתדרו.

IDO 18 בפברואר 2008

אכן טור שמעלה מספר שאלות…

תשובה אחת תהיה ביטול כל המפעלים הלא מקומיים בשנת אליפות עולם. קיצור הליגות עד אפריל, ואליפות עולם עם ביצים שתארך ביולי.

אני חושב שזה מגיע לנו האוהדים. כל אוהד יתייצב מאחורי הנבחרת שלו. ונוכל לראות אותם בתור קבוצה (TEAM) לא בתור כמה אינדבדואלים, שנמצאים על אותו מגרש.

חוצמזה מצב של חוסר איזון (אי שיווי משקל) הוא מצב ששואף להפתר למצב מאוזן (שיווי משקל) ככה זה עובד בטבע, אז כנראה שהמצב בכדורגל העולמי הוא זמני בלבד.

yoni 18 בפברואר 2008

אכן טור מצמרר.

לדעת שארסנל -מנצסטר ראש בראש בגביע, כששתיהם מתחרות בליגה, חושבות בכלל על הליגת אלופות שלהם זה מעליב ותקדימי.

הכל מחושב מידי, שח מטאי מידי,
היריבויות ההיסטוריות כבר לא חשובות באמת כמו האסון של הדחה מהאלופות.
וכמובן המגעילה מכולם ליוורפול עם העליבות בליגה (האהא ובגביע) לעומת הריכוז באלופות.

2.
אותי מצמרר ששחקנים בכלל עוברים מבראסה לריאל, או ממכבי להפועל בכזו קלות.
כיף לי שהבלם עם השם הגרמני לא היה יכול לעבור לליוורפול.

זכויות עובדים, איגודים ובתי משפט שישארו במפעלי מכוניות בדטרויט ובהסתדרות.
לספורטאים, ולקבוצות אין אח ורע בעולם.

ראול, דל פיירו וגיגס הם מופת בעיניי.

ואני רוצה נאמנות לנבחרות לאומיות, אחכ לקבוצות ומפעלים ומקומיים ואחכ טורינירי קבוצות בין לאומיים.

החודש זה היה צריך להיות כך:
אליפות אפריקה
גביע אנגלי
ואז ליגת האלופות.

אבל נראה לי שסדר העדיפויות של בעלי הקבוצות, הרוסיים, אוזבקיים, ואמריקאים הוא אחר.

:(
חבל.

לוקחים לנו את המשחק שגדלנו עליו.

יואב ג. 18 בפברואר 2008

אותו הדין לגבי אבי נמני

עזי 18 בפברואר 2008

יוני, זה לא תקדימי, זה תהליך שכבר קורה שנים. המשחק שגדלנו עליו נגנב, נשדד ומת כבר.
וגיגס בחר תמיד את הנאמנות לקבוצה לפני הנהחרת בה פעמים אין ספור לא שיחק בגלל פציעה רק כדי לשחק כמה ימים אחר כך בקבוצה. לזכותו ייאמר שהיה יכול לבחור לשחק באנגליה והוא בחר בוולס.

פילוסוף רדום 18 בפברואר 2008

אולי צריך להחיל את החוק הרוסי בצורה מוקשחת או שונה במקצת, ואני אומר את זה בניגוד לדעתי לפני שהוחל החוק הרוסי בארץ…

לכל קבוצה צריכים להיות בכל רגע נתון על המגרש 4 שחקנים שמשחקים בשורותיה לפחות 5 שנים.
ההמשכיות תיצור הזדהות ותגרום לשיקולים נוספים בבנית הקבוצות, אבל לא להתגשות עם חוקים קיימים.
ואולי עוד שחקנים יעשו מעשה ראול וקסיאס – אמן ואמן….

רונן דורפן 18 בפברואר 2008

גיגס, ראול וקסיאס הם לא דוגמא לכלום. כי הם במקרה גדלו בקבוצות שנמצאות בראש ההיררכיה הכספית והיוקרתית בכדורגל. על מה הם ויתרו? על מעבר לקבוצות קטנות יותר?

אביעד 18 בפברואר 2008

הדוגמא שכולנו מחפשים נקראת מת'יו לה טיסייה…

פילוסוף רדום 18 בפברואר 2008

רונן הכוונה היא להאט את קצב ההעברות המטורף, וחוסר ההזדהות, שיצור יותר איזון ויותר הזדהות…
לצורך הענין אשלי קול לא היה עובר לצ'לסי אם החוק הזה היה בתוקף, גם אם לא היה גדל בארסנל, ומיקל אואן לא היה עובר לריאל סתם בשביל כסף או לפחות היה עושה עוד שיקול לפני המעבר…

עינב 18 בפברואר 2008

רונן- אני עם ד"ר א' בנושא היותה של החברה האמריקנית ימנית ביותר, ובוודאי ימנית בהרבה מהשמאלניות שמיוחסת לה בציבור. לדעתי, הבלבול נובע מבלבול הנגרם מהליברליות הכלכלית של השוק החופשי האמריקאי מחד, שמשויכת לכאורה למחנה ה"ליברלי"(שהוא בתרגום חופשי ומוטעה, שווה ל"שמאל").
הכלכלה האמריקאית ימנית להפליא, למרות חוזקם היחסי של האיגודים המקצועיים. גם בית המשפט העליון האמריקאי, אם זיכרוני אינו מטעני, הוא מהימניים שידעה המדינה.
פוסט מצוין ותודה מיוחדת לד"ר א.

zikit 18 בפברואר 2008

פוסט טוב, ההשפעה על דברים מחוץ למגרש על הספורט עצמו תמיד מסקרנת אותי.
ללון, זה נכון שבגלל כמות המשחקים הרבה בעונה הסדירה בנ.ב.א וזה שאח"כ יש פלייאוף מביאה לחוסר עניין בחלק מהמשחקים האלו. אבל אני לא חושבת שבמקרה זה מדובר בשיטה לא הגונה באופן קיצוני אלא יותר כזאת עם מקום לשיפור (פחות משחקים במהלך העונה למשל) בנ.ב.א גם (בניגוד כנראה לפוטבול) ממש לא מדובר בקרב אחד מכריע כמו שציינת. מדובר בסדרות של הטוב מ 5 או מ 7 אם אני לא טועה שלביתיות בהן יש יתרון משמעותי. דאלאס גולדן סטייט זה ממש לא מקרה מייצג לנושא. זה קרה לדעתי רק פעמיים בהיסטוריה של הליגה (הפעם לפני היו הניקס בעונת השביתה) דאלאס במקרה ההוא לא יכולים להאשים את השיטה… בשבילי זה מקרה שיותר מדגים את ההתעלות שיש לפעמים בספורט

גיל 18 בפברואר 2008

זיקית, את צודקת ששיטת הפלייאוף בנבא היא ההגונה ביותר מכיוון שבסידרה של הטוב מ7 משחקים, אי אפשר לומר שהקבוצה הפחות טובה ניצחה. הבעייה עם הפלייאוף בנבא היא שהוא ארוך כאורך הגלות. כמעט 3 חודשים של פלייאוף. לא רק זה, בגלל עיוותים של מזרח מערב ודירוגים פנימיים בתוך כל איזור הסדרות הטובות ביותר לא נשמרות לסוף. שנה שעברה זה הגיע לידי אבסורד. אחרי הסדרה המרתקת בין הספרס לסאנס, היו שתי סדרות משעממות בין הספרס ליוטה והגמר החד צדדי. זה גרוע מאוד למשחק.

תומס האדום מצד הרחמים 19 בפברואר 2008

זיקית
זכורני שגם דנבר היו בין המנצחות מהמקום האחרון, אולי אפילו פעמיים, אם אני לא טועה.
המויחד בניקס של אותה עונה היה שהם הגיעו לגמר.

zikit 19 בפברואר 2008

העונה של הניקס אכן הייתה חלומית, אצטרך לחכות עוד הרבה זמן לפני שאזכה לראות אחת כזאת שוב.
גיל: באמת בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי יותר מרותקת לסיבובים הראשונים, גם הסדרות יותר טובות וגם המשחקים עצמם צמודים. לצערי פה כמעט לא משדרים אותם.
ואגב ביום ראשון, משדרים פיניקס דטרויט בשעה סבירה יחסית 21:30

גיל 19 בפברואר 2008

כן, זו בעייה בארץ לראות משחקים אבל היום אפשרות בקלות יחסית לראות משחקים באינטרנט. אם תרצי, כתבי לי ואתן לך לינק, כדי לא לסבך את בעל הבלוג.

zikit 20 בפברואר 2008

גיל, בהחלט לא הייתי רוצה לסבך את בעל הבלוג, שלחתי לך מייל דרך הבלוג שלך, תודה

רונן דורפן 20 בפברואר 2008

לבעל הבלוג אין בעיה לתת קישורים כאלו. אבל שמתי אותם היום בעיתון: http://www.myp2p.eu/

בבקשה תתייעצי עם עורך דין לפני כל משחק בכדי לוודא שאין למישהו אחר את זכויות השדור של הארוע במדינה בה אתה נמצאת.

zikit 20 בפברואר 2008

זה האתר שלרוב אני משתמשת בו, זה סביר אבל לא באיכות מספיק טובה כדי לקום בלילה.
לצערי השרות של הנ.ב.א בתשלום (NBA League Pass) לא פתוח לתושבים מחוץ לארה"ב. מנוי על שידורי הרדיו שלהם עשיתי פעם. על שידור טוב, אני מוכנה לשלם.
וביום שאני אפגוש את בעל זכויות השידור בארץ (אני לא נודדת כמוך) וזה שבוחר את המשחקים לשידור, אנחנו ננהל שיחה מעמיקה ושקולה שבה אני אוציא עליו עצבים (בארץ זה היה פעם אריק הנינג, לא?).

גיל 20 בפברואר 2008

זה באמת הקישור שהתכוונתי אליו. זה בעצם "אם כל הקישורים" ולרוב מוצאים משהו באיכות טובה דרכו.

Comments closed