אורח בבלוג! על אבולוציה וריצות ארוכות

מאט באזבי אמר פעם: “כל בלוג ספורט טוב צריך פסיכולוג אבולוציוני טוב". ובבלוג הזה זה גיל גרינגרוז, שהיום מכבד אותנו בטקסט אורח על אבולוציה וריצות ארוכות.
טקסטים אבולוציונים על ספורט תמיד מעניינים אותי. ישנה גישה כי משחק באופן כללי, וספורט כחלק ממנן, הוא מותרות שפיתחו בני האדם אחרי שפתרו את בעיות ההשרדות שלהם. מה שמשייך את הספורט לתרבות. אבל אני לא משוכנע שאין בספורט צרכים קיומיים. למשל, תחרות ריצה בין ציידים-לקטנים, עשויה לסייע לאחת הנקבות מביניהם לבחור בן זוג שייתן לה צאצאים שרידים יותר.
בכל אופן גיל מספר במאמר הבא על ריצות ארוכות, ומה שמעניין הוא שאנחנו הקוף היחיד שבאמת מצטיין בהן. כלומר חלקנו.
בריצות ארוכות עדיין נותר לדעתי גם בימינו מרכיב דמוי-אבולוציוני יותר מאשר גנטי. ולטעמי האישי, ההצטיינות בה נובעת פחות מגנטיקה ויותר מתנאים סביבתיים. העמים ששולטים בריצות הללו – הקנייתים והאתיופים – עושים זאת בין היתר משום שהם חיים בחברה לא ממונעת וצורכים מעט מאד בשר אדום, אם בכלל.
בדומה אפשר לראות באירופה איך תקופות כלכליות קשות הולידו דורות של רצים גדולים. הפינים של אחרי הכבוש הרוסי ששלטו לחלוטין בריצות הבינוניות והארוכות. ואחרי המלחמה שורה של רצים שבאו ממדינות שהיו שרויות בצנע: זאטופק הצ'כי, קוטס הרוסי, באניסטר האנגלי, מימון הצרפתי-אלג'יראי ואחרים.
בעניין אחד אינני תומך במאמר – כשגיל אומר שבריצות ארוכות הפער בין נשים וגברים קטן יותר. מעשית הפער בין גברים ורצים בשיאים עולמיים בריצה עומד כמעט תמיד על עשרה אחוזים – מלבד בריצת 100 מטרים בה הפער יותר קטן – אבל השיא העולמי לנשים לחלוטין לא קביל (מלבד שימוש מוגזם בסמים גם מדידת רוח לקויה). ידוע שנשים סגרו מהר יותר את הפער על השיא העולמי לגברים בריצות הארוכות מאשר בקצרות. אבל לכך יש סיבות ספורטיביות היסטוריות. נשים לא רצו יותר מ-200 מטרים במשחקים האולימפיים עד 1956 כך שלא התאמנו ברצינות בריצות הללו. הן נכנסו לריצות הארוכות בעולם הרבה יותר פמיניסטי, מתקדם רפואית, ועשיר בידע ספורטיבי שנצבר בתחרויות גברים. דוגמא: פאבו נורמי היה הראשון להבין שריצה בקצב קבוע היא המפתח לתוצאות שיא. נשים לא היו צריכות ללמוד את זה מחדש. ולכן נוצרה אשלייה שהשיאים לנשים התקדמו במהירות גדולה יותר בריצות הארוכות.
השאלה היא לא התקדמות השיא, אלא הנקודה בה הוא "נתקע". וכאן אינני רואה הבדל סטטיסטי בין הריצות. למרות שאולי גיל מתכוון כאן לריצות ארוכות מאד, והדמיון של עיתונאי ספורט תקוע על 42,195 מטרים.

בכדי להפוך את הפוסט של היום לחגיגה של ריצה ארוכה אני מוסיף פה סרט טלוויזיה בחמישה חלקים על ריצה בקניה ואתיופיה. זה החלק הראשון:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

וגם השני, השלישי, הרביעי והחמישי.
*
ועכשיו לטקסט של גיל:
בשעה מאוחרת בלילה, אחרי שתיית כמות הגונה של בירה, התווכחו שני חברים בפאב וולשי קטן האם אדם יכול לרוץ מהר יותר מסוס. אחד האנשים טען, שאם המרחק יהיה מספיק גדול, הבן אדם יהיה מהיר יותר מכיוון שהסיבולת שלו גדולה יותר ולכן הוא ינצח. חברו טען שזה בלתי אפשרי והסוס תמיד ינצח. כך נולדה לה התחרות אדם נגד סוס, שמתקיימת משנת 1980 ובה מאות בני אדם מתחרים נגד עשרות סוסים (עם רוכבים) לאורך 22 מיילים (קצת יותר מ-35 קילומטרים). המסלול אמנם קצר יותר ממרתון, אבל התוואי הסלעי קשה יותר מרוב המרתונים. בשנת 1985 הותר לראשונה לרוכבי אופניים להתחרות, ואלופת ארה"ב לרכיבה על אופניים הפסידה בקושי רב לסוס שסיים ראשון. בשנת 1989 רוכב אופניים היה הראשון שסיים את המסלול לפני כל אחד מהסוסים. ב-2004, לראשונה אי פעם, רץ אנושי סיים את המסלול בקצת יותר משעתיים והיה לאדם הראשון שרץ מהר יותר מהסוסים. בשנה שעברה המנצח האנושי הקדים את ראשון הסוסים ביותר מ-11 דקות.
ריצות ארוכות היוו מאז ומעולם מטאפורה למאבקים שאנשים חווים ביום יום, ותחרויות ריצה בין אנשים הם אולי הספורט העתיק ביותר, ונחשבים בעיניי רבים כענף הספורט הטהור ביותר. אבל בעוד שריצות למרחקים קצרים מאוד מקובלות, בשנים האחרונות ישנה עלייה דרמטית במספר הרצים במרתונים השונים ואפילו במה שנקרא אולטרא מרתון, שבהן המרתון מהווה רק חימום קל. האם יש משהו באבולוציה שלנו שמכין אותנו לריצות הללו?
התיאוריה המקובלת בקרב חוקרי אבולוציה היא שההומינידים הראשונים ירדו מהעצים אל הסוואנה הפתוחה והחלו ללכת על שתיים בגלל אילוצים של חיפוש מזון. אלמלא היו הולכים זקוף סביר שלא היו שורדים את הסביבה החדשה. שני חוקרים, הביולוג דניס ברמבל והפלאואנתרופולוג (רגע, האם הבלוג צריך גם פלאואנתרופולוג? ר.ד) דניאל ליברמן לא מתווכחים עם התיאוריה הזו אבל טוענים שהיא לא מספרת את כל הסיפור. על פי התיאוריה שלהם, בני אדם עוצבו מבחינה אבולוציונית לרוץ מרחקים ארוכים במיוחד, ושהגוף שלהם מותאם מבחינה אנטומית לריצות כאלו.

מה הופך אותנו לכל כך טובים בריצות ארוכות? לרוב מוחלט של היונקים, ובעיקר קופי אדם שהכי קרובים אלינו מבחינה אבולוציונית, אין בכלל סיבולת לריצות ארוכות. יונקים אחרים רצים מהר יותר לטווחים קצרים יותר, מה שמאוד יעיל בצייד או בהתחמקות מטורפים. בני אדם לעומת זאת, לא כל כך מהירים בריצות קצרות, אבל מסוגלים להחזיק מעמד הרבה יותר טוב בריצות ארוכות. על פי החוקרים, לא רק שאנחנו מהירים יותר מסוסים, אלא שאם יהיה מסלול ארוך מספיק, בני אדם ירוצו מהר יותר מכל חיה אחרת, כולל כלבים, זאבים, צבועים ואנטילופות שהן החיות בעלות הסיבולת הגדולה ביותר בטבע. בלוטות הזיעה העשירות, גיד אכילס ומפרקי הברכיים הופכים אותנו למכונות ריצה יעילות להפליא. האנטומיה הייחודית הזו חשובה לריצה ולא משחקת כמעט תפקיד בהליכה, מה שמרמז שבהיסטוריה האבולוציונית שלנו נאלצנו לרדוף אחרי חיות למרחקים ארוכים על מנת לשרוד בסוואנה האפריקאית.

אחד ההבדלים הבולטים בין בני אדם לחיות אחרות שגורמים לנו לרוץ כל כך טוב, היא ביכולת שלנו לקרר את הגוף במהירות על ידי מיליוני בלוטות זיעה שבגופנו. רוב החיות האחרות מתנשמות בכבדות כדי לצנן את גופן, תהליך שדורש אנרגיה רבה יותר. גם העובדה שאין לנו פרווה עוזרת לפזר את החום בצורה מהירה הרבה יותר. חוקרים משערים, שהסיבה שבני אדם פיתחו את התכונות הייחודיות הללו נובעת מהעובדה שנכפה עליהם לעבור מחיים ביער מוצל, לחיים בסוואנה לוהטת וכמעט ללא הגנה מהשמש. התכונות הללו היו חשובות במיוחד בזמן מאמץ. בני אדם מפיקים פי שש חום בזמן ריצה מהירה בהשוואה לישיבה תחת שמש קופחת. כאשר מפיקים כל כך הרבה חום, בני אדם כמו כל חיה אחרת, חייבים לעצור ולנוח, אחרת הם מסתכנים במכת חום או אפילו במוות. מכיוון שאנחנו כל כך מצטיינים בהשלת חום ובריצות למרחקים ארוכים סביר שעוצבנו לרוץ הרבה, ולתקופות ארוכות.

אחד היתרונות הגדולים בריצה, שיש לבעלי חוליות אחרות ואין לבני אדם, הוא הזנב. הזנב חשוב במיוחד בבעלי חיים הולכים על שתיים, כמו הקנגרו, שבהן הוא מהווה את האיבר המרכזי לשמירה על שיווי המשקל. אנחנו הולכי על שתיים היחידים בהיסטוריה שרצים בצורה יעילה ללא זנב. אחת הדרכים להתגבר על חסרונו של הזנב היא על ידי ריצה בצעדים ארוכים יותר. אם משווים סוס בזמן ריצה לאדם, רואים שכאשר הם רצים באותו קצב, המרחק שאדם עובר בכל צעד גדול יותר. אבל הדרך הטובה ביותר להתגבר על חסרונו של הזנב היא על ידי העכוז. לבני אדם יש עכוז גדול בהשוואה לפרימאטים אחרים, והעכוז הוא בעצם תחליף הולם לזנב ומשמש אותנו בעיקר בריצה, כאשר אין לו כמעט שימוש בהליכה.

בניגוד למה שרבים חושבים, ריצה אינה גירסה מהירה יותר של הליכה אלא תנועה שונה לגמרי. הרגליים הופכות קפיציות ואינן מתקשחות כמו בזמן הליכה, ומרכז הכובד נמוך יותר. רוב האנרגיה מרוכזת בגידים, בעיקר בגיד אכילס המקשר בין שרירי השוקיים לעצמות העקבים. הגידים מתמתחים ומשתחררים במה שמשגר אותנו לצעד הבא. אין שום סיבה הגיונית לפיתוח גידים כל כך גדולים אלא אם כן הייעוד שלהם הוא ריצה.

מבחינה אבולוציונית, ריצה אינה יכולה להיות תוצר לוואי של הליכה מכיוון שהליכה התפתחה לפני 4.5 מיליון שנה, אצל האוסטרלופיטקוס, כתוצאה מהרידה מהעצים (למרות שהם עדיין יכלו להלך בין העצים). אבל ההומינידים הראשונים (הומו אביליס, הומו ארקטוס, ולבסוף הומו סאפיינס) לא הופיעו אלא 3 מיליון שנים מאוחר יותר, והגוף שלהם היה שונה מאוד מזה של האוסטרלופיטקוס. לאוסטרלופיטקוס היו רגליים קצרות יותר, ידיים ארוכות יותר, והרבה יותר שרירים שמחברים את הכתף לראש ולצוואר. אם הברירה הטבעית לא העדיפה שנרוץ, כנראה שלא היינו משתנים כל כך.

מצד שני, השינויים הללו הופכים אותנו לרצים גרועים למדי למרחקים קצרים. זו אחת הסיבות שחוקרים נטו לחשוב שאנחנו רצים גרועים באופן כללי. אנחנו נוטים לחשוב שרק ריצה מהירה חשובה, בעוד שמה שחשוב באמת זו ריצה במהירות סבירה לאורך זמן. בחברה המודרנית אנחנו רגילים לאמצעי תחבורה מהירים, ורק לעיתים נדירות צריכים באמת לרוץ מרחקים ארוכים, מה שלא נכון לחברות של ציידים לקטים.

עדיין לא ברור למה בדיוק היינו צריכים לרוץ מרחקים ארוכים כל כך. אחת הסברות היא שריצה כזו הייתה הכרחית בתקופות שהטכנולוגיות לא היו משוכללות, לפני המצאת החץ וקשת או חניתות שהפחיתו את הצורך בריצות ארוכות. אפשרות אחרת היא שבני אדם והומינידים אחרים, פיתחו סיבולת גבוהה שאיפשרה להם להגיע לחיות מתות לפני שיגיעו אליהן חיות אחרות, במאבק על ארוחת הצהריים הקרובה.

הנה רשימה של כמה מאפיינים נוספים שייחודיים לאדם וחשובים לריצה:

1) גולגולת שמונעת חימום יתר בזמן ריצה. הזיעה על הפנים והמצח מקררת את הדם במוח. ורידים נושאים את הדם המקורר ליד העורק הראשי ותורמים להתקררותו.

2) פנים שטוחות ומאוזנות יותר, שינים קטנות ואף קצר עוזרים להזיז את מרכז הכובד אחורה, כך שהראש שלנו מאוזן יותר ולא נע יותר מדי קדימה ואחורה.

3) בניגוד לקופי אדם הקודמים להומינידים, הכתפיים שלנו מופרדות במידה רבה מהצוואר והראש, מה שמאפשר לגוף להסתובב בזמן ריצה בזמן שהראש מופנה קדימה כל העת.

4) גובהם של בני אדם, יחד עם מתניים וירכיים צרות יוצר עור עם שטח פנים גדול יותר, מה שמאפשר קירור גדול יותר של הגוף בזמן הריצה. זה גם מאפשר לחלק הגוף התחתון והעליון לנוע בצורה חופשית ובלתי תלויה אחד בשני. החלק העליון של הגוף מאפשר להפעיל כוח נגדי לפיתולים של הרגליים שלנו.

5) החוליות והדיסקים בעמוד השידרה, שגדולות באופן יחסי למשקל הגוף אצל בני אדם, מהוות בולם זעזועים מצוין ומאפשרים לגב לסבול את הזעזועים של הריצה.

6) רגליים ארוכות, רצועות וגידים מאפשרים צעדים גדולים יותר. הרגליים גם נמצאות במקום נמוך עם הרבה פחות שרירים, מה שהופך אותן לקלות יותר וכאלו שזקוקות לפחות אנרגיה שתזיז אותן בזמן הריצה.

7) לבני אדם יש עקבים גדולים שטובים לבלימת זעזועים. יש לנו גם אצבעות כף רגל קטנות יותר, ובוהן שמופנה לאצבעות האחרות, דבר המאפשר דחיפה של האצבעות בזמן הריצה.

אגב, מעניין לציין הבדלים בולטים בין גברים ונשים בריצות ארוכות. ככל שהריצה ארוכה יותר, יש לנשים יתרון גדול יותר והן משיגות תוצאות טובות יותר מגברים. הסיבה העיקרית היא מאגרי השומן הגדולים יותר שיש לנשים באופן טבעי ושמשתמשים בהם בזמן ריצות כאלו, כמו גם בקליטה המהירה יותר של גלוקוזות בזמן הריצה עצמה. נשים גם יכולות כנראה לבצע פעילות אירובית בצורה יעילה יותר, כזו שמובילה לספיגת חמצן גבוהה יותר.

על הומוסקסואלים בכדורגל
ליון (ואירופה) לפני ואחרי

55 Comments

Glenn Edward Schembechler 19 בפברואר 2008

Great.

I will try to bring more references for the “non scientific” public but I think we also learn some fascinating facts in the last few years how some of our Energy mechanisms (such as the mitochondria respiratory chain and the Coenzyme Q system) have evolved from yeast via rats and other mammals toward Homo Sapiens.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

גלן – הספקת להגיב במהירות של אצן… ולפני שהוספתי הערה לגבי הפערים בין שיאים עולמיים לגברים ולנשים.

Glenn Edward Schembechler 19 בפברואר 2008

You mean I am more of a Tiger and less of a Homo Sapiens?

Glenn Edward Schembechler 19 בפברואר 2008

I am offended because I consider myself to be more of the Wolverine type emotionally as well as physically .

yoni 19 בפברואר 2008

Nה אם איזה פוסט לחימום הקנה? יש ליגת אלופות סופסופ, באמצע הלילה אמנם. אבל כמה חיכינו.

זיזו 19 בפברואר 2008

אז מה המסקנה?
שהעכוז התפתח אצל ההומו-סקסואל?

לא יכולתי להתאפק.
טור מצוין ומעניין מאוד.
שאלה: יכול להיות שהגב (עמוד השדרה) שלנו שלא נוצר בכדי להיות זקוף עוד לא השלים את התפתחותו ולכן כ"כ הרבה אנשים סובלים מבעיות בחלק זה של הגוף?
במיוחד אנשים שעוסקים בפעילויות שאולי יוגדרו כלא קיומיות ולכן האבולוציה לא עסקה בהם?

יוני 19 בפברואר 2008

אותי מעניין כמה מגולשי הבלוג וידעניו עדיין בכושר..
זכור לי החבר אהרוני כידען אתלטיקה נכבד

יוני 19 בפברואר 2008

אמנם אני חש בור בנושא, אבל יש לי תחושה שיש משמעות לכוח הנפשי של האדם לעומת הכוח הנפשי של החיה… אנחנו יודעים או מניחים שיש לנו היכולת. יש לנו דחפים להצליח, או כל דבר דומה

גיל 19 בפברואר 2008

תודה רונן על פירסום הפוסט. אני אוסיף כמה דברים בתגובה להתייחסות שלך. אכן, המחשבה (השנויה במחלוקת יש לומר) היא שנשים טובות לפחות כמו גברים בריצות שארוכות יותר ממרתון (מה שנקרא אולטרא מרתונים). יש כמה דוגמאות בקישור שנתתי במאמר בבלוג שלי לאולטרא מרתון וגם בתגובות הקוראים שם. עדיין קשה לדעת מכיוון שאין מאסה קריטית של נשים שרצות מרחקים כאלו, וגם הרבה מהתוצאות בריצות כאלו שנויות במחלוקת כי אינן אחידות.

בנוגע לחשיבות האבולוציונית של ספורט בכלל, זה נושא נפרד שלא כתבתי עליו אבל אין כמעט ספק שזה נכון. בכל חברה בעולם עוסקים בספורט כלשהו, לרוב אגב בספורט קבוצתי. תצפיות של חברות ציידים לקטים היום מראות שבהרבה מקרים יש משחקים שבהם כל השבט צופה יחד (מעניין לראות איך כדורגל תופס בכל מקום). ברוב מוחלט של המקרים מדובר בגברים שמשחקים ונשים שצופות. אפשר לראות בספורט גירסה מעודנת יותר של צייד, שבו השחקנים מפגינים יכולות אתלטיות ונשים בוררות את המוצלחים שביניהם כבני זוג. עד היום זה קיים כמובן ואפילו לא צריך להיות ספורטאי מצטיין בשביל כך. גברים המחטבים עצמם בחדר כושר, נחשבים אוטומטית לאטרקטיביים יותר, כנראה שריד לזמני עבר.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

גלן – אבל אתה גם טייגר (בבייסבול?)

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

גלן – אבל אתה גם טייגר (בבייסבול?)
זיזו – ובכל זאת תשתדל להתאפק. אולי יש לבלוג הזה קוראים הומואים שלא ממש בא להם לשמוע את הבדיחות הללו?

לשאלתך: לדעתי, הלא מנומקת, האבולוציה האנושית נגמרה… אבולוציה לא יוזמת שינויים. היא מכחידה חלשים. אבל בעולם בו הטכנולוגיה פותרת בעיות הרבה יותר מהר ספק אם יש לה תפקיד.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

יוני. אני בכושר נפלא. הערב אצפה במשחק ליגת אלופות על מסך אחד, כשאני עוקב אחרי שלושת האחרים במקביל.
זה לא צריך להפתיע אותך. ביום האחרון של טירונות השריון של פברואר 1987 נערך בוחן בר אור לכל מי שלא השלימו אותו קודם לכך בגלל פטורים שונים, גימלים, כושר לקוי או כל אלו ביחד.
עבדך הנאמן זכה בריצת ה-2000 כשהוא מנפץ לרסיסים את מחסום ה-12 דקות, שעד אז נחשב בלתי אפשרי לפטורניק בחיל שריון.

Glenn Edward Schembechler 19 בפברואר 2008

I am of course but I assume you all know that once there was a MLB team called Detroit Wolverines and though we were not even alive my feelings go for this name more than Tigers. And as I say I am not quick enough to be called a real Tiger.

גיל 19 בפברואר 2008

מבחינה מטאפורית, טייגר הוא דווקא יותר רץ למרחקים ארוכים. הוא מכוון להיסטוריה והתארים שהוא אוסף בדרך הם כמו תחנות השתייה במרתון.

רונן, תיקון קל. האבולוציה לא מכחידה חלשים. המתאימים שורדים ולא החזקים. בחמישים אלף השנים האחרונות אכן לא היו שינויים אבולוציוניים משמעותיים ולכן התרבות והטכנולוגיה מאפשרות לפצות על הרבה דברים שלא בורכנו בהם (אם כי קצת קשה לפצות על מחסור בגנים כמו של גבריסלאסי).

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

למה? נכנסתי למכונית והצלחתי להשיג את גברהסילאי. אבל אז נדמה לי שנתנו לו מרצדס על ניצחון במרתון ברלין..

עומר ח. 19 בפברואר 2008

פאם ריד, אמריקאית ממוצא סקנדינבי ניצחה פעמיים בשנים האחרונות (מבין שני המינים) את המרוץ הנחשב לקשה בעולם- Badwater Ultramarathon. עניין זה היה אחד המרכזיים בחשיבה על יתרונם של נשים בריצות ארוכות, עם זאת, צריך לזכור כי אין כמות גדולה של משתתפים באירועים ביזאריים שכאלה, כדי לספק סטטיסטיקה מאוד ברורה על התופעה.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

עומר, נכון. מרגע שגברהסילאסי מקבל כסף גדול לרוץ 42195 מטרים, למה לו לרוץ יותר בשביל פחות?

גיל 19 בפברואר 2008

יש גם את אסטריד בנוהר, שעל השיאים הביזאריים שלה בריצה אפשר לקרוא כאן:

http://en.wikipedia.org/wiki/Astrid_Ben%C3%B6hr

ואת אדית ברסס, שתשמח את ליבו של רונן על שום מוצאה ההונגרי:

http://en.wikipedia.org/wiki/Edit_Berces

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 19 בפברואר 2008

יתרון נוסף שיש בריצות בינוניות ומעלה הוא שאחרי כעשרים דקות של פעילות אירובית (ואת זה אני אומרת בתור צועדת למרחקים בינוניים) משתחררים החומרים שהופכים את הפעילות ממשהו מעיק למשהו מאוד נעים שגורם לתחושה שנעה בין התרוממות רוח לאופוריה (פעילות אירובית גם מומלצת לסובלים מדיכאון, אגב).

ובעניין ההבדלים בין גברים לנשים, האם נבדקו ההבדלים בענפי ספורט אחרים במרחקים ארוכים? נגיד שחייה למרחקים ארוכים (יש בכלל שחייה במרחקים ארוכים)?

michaly 19 בפברואר 2008

איך לא מזוהה?

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

לא מזוהה.
הפער הכרונולוגי הכי קטן בין שיא עולם לגברים ונשים היה שיא ב-1500 חופשי של שיין גולד מ-1973, שהיה מהווה שיא עולם לגברים שבע וחצי שנים קודם לכן.

Glenn Edward Schembechler 19 בפברואר 2008

i WOULD ASSUME LESS OF A GAP IN MID-LONG RANGE SWIMMING AS WOMEN HAVE HIGHER PRECENTAGE OF FAT.

גיל 19 בפברואר 2008

בקשר לשחייה, שוב, 1500 מטר זה רק חימום. אם נסתכל על החצייה של הלה מאנש למשל, נראה שהאישה הראשונה שחצתה אותו, גרטרוד אדרלה, שברה את השיא הגברי בשעתיים.

נדמה לי שנשים יכולות להחזיק מעמד טוב יותר בטמפרטורות נמוכות. לא מזמן ראיתי תוכנית שבה הראו מישהי ששחתה קילומטר באנטרטיקה.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

גיל – הסיבה לכך הייתה שאדרל הייתה השחיינית הטובה בעולם והגברים שניסו את המשחה היו סתם הרפתקנים. בסך הכל היו ארבע חציות לפניה במשך כמה עשורים. כיום גברים שוחים את הלה-מאנש מהר מנשים.

גיל 19 בפברואר 2008

טוב, אני באמת לא יודע אם נשים טובות יותר במשחים ארוכים, יכול להיות שבתנאים קיצוניים הן טובות יותר. בעייה אחת שיש בהשוואות הללו היא הבדלי מוטיבציה עצומים. יש הרבה יותר גברים בעלי מוטיבציה להרפתקאות המטורפות הללו, למרות שיתכן שפיסית הם קצת נחותים.

ליאור שיאון 19 בפברואר 2008

הסיבה שיש טענה (די מבוססת מדעית) שנשים קרובות יותר ואף טובות יותר מגברים בספורט סיבולת אקסטרים (אולטרא מרתונים ארוכים מאוד) היא בעיקר בכמות השומן שנשים אוגרות בגוף, שהוא באופן גנטי גבוה יותר אצל נשים. בספורט סיבולת (3 שעות+) מוטיב השומן בגוף גבר מתחיל לשחק תפקיד חשוב – לדוגמא לקראת מרתון, חלק מהאימון הוא תרגול השריר לאגור יותר פחממות ולהשתמש בשומן ביעילות. קשה באמת להוכיח את התאוריות האלה כי אין מספיק סטטיסטיקות רציניות (אין מספיק אנשים) שעושים כאלה סוגי ספורט.

דני 19 בפברואר 2008

גיל, מעניין מאוד.

http://en.wikipedia.org/wiki/Kalenjin_people

במאמר הזה מסופר על אומת הקלנג'יו בקניה שקטפה 40% מהמדליות בריצות ארוכות ב-30 השנים האחרונות, וישנה סברה שיש להם יתרון ביולוגי. מה דעתך בעניין?

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

דני. היתרון של הקלנג'יס על כשלושים שבטים אחרים בקניה ממחיש כמה חשובה מסורת. כשהבריטים שלחו צבא כיבוש למדינה הקלנג'יס הראו את הנחישות הכי גדולה מולם. לכן הבריטים כרתו איתם ברית (אחרי שרצחו את המנהיג שלהם בשפלות) והפכו אותם למרכזיים באדמיניסטרציה שלהם. כתוצאה מכך הם קיבלו בתי ספר טובים יותר ונחשפו מוקדם יותר לספורט.
בהחלט יש להם יתרון ביולוגי אבל לא גנטי. הם שבט צמחוני וחי בגובה. אם תיקח ילד מחדר הלידה שלהם ותשים אותו בקליפורניה ותגדל אותו על מקדונלד – לא יהיה לו כל יתרון על חבריו לכיתה.

גיל 19 בפברואר 2008

אני חושב שכן יש להם יתרון גנטי, אבל כל יתרון גנטי חייב לבוא לידי ביטוי בסביבה מסוימת וזה קשור לתזונה, תרבות, מסורת וכו'. אם תיקח ילד לבן ותגדל אותו בשבט הנאנדי למשל, אני בספק אם הוא יצטיין. הוא בוודאי יהיה טוב יותר מרוב הלבנים אבל הגנים שלו יוכלו להביא אותו רק למקום מסוים ולא מעבר לכך.

אגב, אני עדיין סבור שיש גם מרכיב גנטי שמונע משחורים להצטיין בשחייה. זה גם עניין של מסורת ותרבות, אבל אפילו בארה"ב לא גדלים ענקי שחייה שחורים.

לפני כמה שנים אגב, היה ניסיון של אחת המדינות (נדמה לי שבדיה) לאזרח שחור ולהפוך אותו לגולש סקי מצטיין. זה היה בעיקר קוריוז אבל זה לא ממש עבד כי אי אפשר לאמן אתלט, טוב ככל שיהיה, בגיל מאוחר. מאוד אפשרי שיש יתרון גנטי מסוים לעמים הנורדים בסקי אבל אני לא מכיר מחקרים בנושא הזה.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

אני ממש לא מסכים לגבי שחיה. מדובר בענף כל כך יקר במתקנים ובידע המדעי להכשרה שאי אפשר להסתכל על המין האנושי כקבוצת מחקר אובייקטיבית.

גיל 19 בפברואר 2008

אם תסתכל על ארה"ב תראה שכבר מגיל צעיר יש לילדים מתקני שחייה משוכללים. גם אם אין מאמנים טובים בכל מקום, ילד שהוא עילוי היה מתגלה ומועבר למקום המתאים. נראה לי מוזר שאין אפילו שחיין שחור בולט אחד. זה לא נראה מקרי. ברור שזה לא מחקר מדעי אבל לדעתי זה כן אומר משהו.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

גיל – אני חושב שאפשר להתחיל לדבר על גנטיקה רק בענפים שאנחנו משוכנעים שהטכניקה האנושית היא הטובה והיעילה ביותר – ריצה, קפיצה לרוחק. בתנועה מורכבת כמו שחייה כל כך הרבה לא ידוע לנו וכל כך הרבה משתנה עם השנים בסגנון שממש אי אפשר לדבר על דקויות גנטיות. שחיה היא פעולה נרכשת ולא טבעית למין האנושי. זה כמו לומר שלברזילאים יש יתרון גנטי לכדורגל – כשבעיטת הבננה ולהטוטי כדרור הם נרכשים לחלוטין.

גיל 19 בפברואר 2008

אני לא בטוח שכל שחייה אינה טבעית. לתינוקות יש אינסטינקטים שמונעים מהם לטבוע (ואחרי זה הם שוכחים אותם), ואנשים נאלצו לשחות במקומות רבים בשביל לשרוד. אני מסכים שיש הרבה מה לשפר בטכניקה וזו גם הסיבה לשיפורים התכופים בשיאי העולם, אבל יש משהו בסיסי מאוד בשחייה.

יאיר 19 בפברואר 2008

כמה הערות

גלן, להגיד שהמיטכונדריה "הגיעה" אלינו משמרים דרך מכרסמים, זה נכון כמו שהגרעין ושאר מנגנוני התאים הגיעו. המיטוכנדריות מופעיעות בכל האורגנזמים האאקוריוטים. התאורייה השלטת (הכל משנות ה80) שהמקור למיטוכנדריה (יש בה קוד גנטי שמעט שונה מהקוד הגנטי שנמצא בגרעין) הוא סימביוזה בין שני חד תאים שהפכו שאחד מהם היה המיטוכנדריה הקדומה (זה אגב נכון גם לכלורופלסט בצמחים). התגליות היותר מעניינות בקשר לאדם הם שבמחקרים ביו אינפורמטים שנעשו ב10 שנים האחרונות התגלה שכמות לא קטנה של גנים מופיעים רק אצל בני האדם ולא בחיות אחרות, מה שמעמיד בספק הרבה ממש שחושבים על תאוריות אבולציוניות ועל המקום של "העברת גנים אנכית" בתהליכים אבולוציונים. במחקרים יותר מאוחרים כבר סתרו את רוב העובדות שהוצגו במאמר הראשוני (כיום יש הרבה יותר מידע) וכל הנושא הוא מאוד בספק. אבל בכל מקרה בקשר לניצול האנרגתי הבסיסי בתאים שלנו אנו לא שונים משאר היצורים החיים.

בקשר לנושא של יתרונות גנטים לעומת התאמות פיזיולוגיות, בבני אדם הנושא לא נחקר מספיק, ככה שבאת היא אפשר להביא תשובה מספקת. לפני כמה שנים עשו מחקר גנטי שהשווה אוכלוסייה של ברזילאים(ממספר מוצאים), פורטגזים, ואוכלסייה של אי ליד אפריקה שממנו הביאו עבדים לצפון ברזיל. לא נמצא שום קשר חותך. אמנם היו בחלק מהמקרים אפשריות להבחנה בין האוכלוסיות, אבל מצד שני בחלק מהמקרים היתה זהות גבוהה בין ברזליים ממוצא אירופאי לתושבי האי האפריקאים, יותר מאשר לפורטגזים.
נעשו מחקרים גם בקשר להסתגלות לגבהים. הוכח כבר באופן די חותך שלאנשים שגרים בגבהים (טיבט, נאפל,בוליבייה) יש התאמות פיזיולוגיות שונות מאשר לנו. מצד שני מבחינה גנטית לא הגיעו להוכחה חותכת, כך שיכול להיות שזאת בסה"כ התאמה פיזיולוגית ומי שיגור מגיל 0 בתנאים האלה יפתח אותם גם כן (ויש סיפורים על מקרים כאלה, אבל שובככל שידוע לי זה לא נבדק מדעית בצורה רצינית אף פעם). בחיות הראו שיש יכולת לא מבוטלת להתאמות פיזיולוגיות כך שאני מאמין שבאדם בהמצב לא שונה מהותית.
אני אישית מאמין שההבדלים הגנטיים בקבוצות אוכלוסייה הם מינוריים. האדם הוא "חייה" מתורבת תקופה קצרה מדי (כמה עשרות אלפי שנים ברוב מקומות העולם) ולחצי הסלקציה לשינויים בנושאים שמדובר עליהם (ספורט, סיבולת) הם קטנים מדי בשביל שאפשר יהיה לדעתי לראות שינויים גנטיים משמעותיים,(זה לא סותר את זה שבשבט מסויים בקניה, שבו יש נישואים רק בתוך השבט יתגלה יתרון גנטי). התאמות פיזיולוגיות כתוצאה מחשיפה לתנאי סביבה, או תזונה הן הרבה יותר הגיוניות לדעתי.

birdman of the batsmen 19 בפברואר 2008

פעם אחרונה שהייתי באפריקה רדף אחרי נמר, התחלתי לרוץ כמו מטורף. בפעם הבאה אני ארוץ במהירות בינונית בקו ישר עד שהנמר יתעייף.

אני מוצא סתירה קטנה בין גיל לרונן – גיל גורס ש"…בהיסטוריה האבולוציונית שלנו נאלצנו לרדוף אחרי חיות למרחקים ארוכים על מנת לשרוד בסוואנה האפריקאית…"
לעומתו רונן מספר שהמצטיינים בריצות הארוכות הם צימחונים.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

אולי הגיע הזמן לשנות את שמך לbirdman of the savanah?

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

אגב, כשאני חושב על תחילת הסיפור של גיל. הגרנד נשיונל – שנחשב מרוץ סוסים מתיש עד כדי כך שארגונים למען חיות תוקפים אותו – הוא בסך ריצה לשני מאייל עם מכשולים. פרוסת עוגה לרצים קנייתים

גיל 19 בפברואר 2008

רונן, המירוץ הוא ל35 מייל ובמסלול הררי קשה. אגב, נכון שלרצים יש יותר מוטיבציה אבל אסור לשכוח שהסוסים לא רצים לבד אלא יש להם רוכבים שגם הם בעלי מוטיבציה לנצח. עם זאת, לקח כמעט 25 שנה עד שסוס הפסיד בריצה.

לגבי צמחונות, אני לא לא יודע אם אחוז ניכר מהרצים למרחקים ארוכים צמחוניים אבל חשוב לזכור שהיום אפשר לתת לגוף כל מה שהוא צריך גם מצמחונות. בסוואנה, קצת יותר מסובך לתכנן ארוחות לטווח ארוך ואוכלים מה שיש.

רונן דורפן 19 בפברואר 2008

דבר אחד אני חושב שחסר בהסברים שלך. מה לגבי היכולת הקוגנטיבית? הרי ריצה, אפילו לעשרה קילומטרים, צריך לתכנן תוך מודעות לאורך הריצה המתוכננת. אולי יונקים אחרים פשוט אינם מסוגלים לכך?

זיזו 19 בפברואר 2008

יש התקדמות אדירה באתלטיות האנושית המאה האחרונה.
אני לא מדבר על מקצועות האתלטיקה בהם עיקר השיפור הוא הטכנולוגיה מסביב וסמים.
אני מדבר על מקצועות כמו כדורסל. לראות משחק NBA היום לאומת משחק מלפני 20 שנה זה יום ולילה.
כמובן שהתזונה והאימונים שעוברים היום שחקנים מגיל צעיר היא הגורם המרכזי אבל יש מקרים שנראה שזה פשוט זינוק קדימה באבולוציה.
אני אפילו לא מדבר על מפלצות כמו דוויט האוורד או לארי ג'ונסון(and the foul) שלא נראו בעבר.
ראיתי בESPN אייטם על בחורה שמשחקת כדורסל תיכונים שמטביעה.
עכשיו כולם יגידו, כבר ראינו בחורות מטביעות וזה לא סיפור חדש. אבל לא רק שמדובר פה בתיכוניסטית, הבחורה הזאת מטביעה על אמת. לא דרדל'ה כמו ליסה לסלי או ליי-אף משופר של קנדיס פארקר (הסליחה לאנת'וני), הטבעות כמו שצריך. ביד אחת, בשתיים או עם הקפצה על הקרש.
בקיצור זה לא נראה כמו משהו שאני לפחות ראיתי.
לשיפוטכם:
http://www.youtube.com/watch?v=tuDfRzY2Vqw

גיל 19 בפברואר 2008

אתה צודק, זה אספקט אחר לגמרי. אין ספק שיש לנו יכולות קוגנטיביות שעולות על כל חיה אחרת וזה עוזר. מצד שני, כשאנחנו רצים להנאתנו (אם אפשר לקרוא לריצת 100 ק"מ הנאה) אנחנו יודעים שתמיד אנחנו יכולים להפסיק אם קשה. חיה שנאבקת על הארוחה הבאה שלה תהיה יותר מכוונת מטרה. אולי אם נשים איזה טרף בקצה המסלול במירוץ עם הסוסים, ניתן להם את המוטיבציה הנדרשת לנצח.

לון 20 בפברואר 2008

איפה הפוסט על ליגת האלופות ? (רונן, היו לך כמה חודשים להתכונן. אני מציע שתוריד לעצמך נקודה בחידון האלופות הקרוב).

תומאס, אם אתה חושב שמגיעה לך התנצלות, קבל אותה. (רונן, מה עם השיפור הטכני של הבלוג ? זה שלמשל אפשר יהיה לראות מי הגיבו אחרונים לאיזה פוסט).

ולענייננו:
הצורה שבה אינטר שיחה היום היתה פשוט מבישה.
זאת אלופת איטליה ? זאת הקבוצה שתזכה באופן ודאי באליפות איטליה גם השנה ? האם כל מה שהיא מסוגלת לתת זה משחק בונקריסטי עלוב ומפוחד ?
גם כשהיתה עם 11 שחקנים, במשך חצי שעה, היא שיחקה באופן מחפיר.
ראינו כבר מספיק קבוצות משחקות בעשרה שחקנים משחק הרבה יותר טוב ואמיץ מהעליבות והתבוסתנות שאינטר הפגינה.
אפס בעיטות לכיוון השער בכל המחצית הראשונה.
שתי בעיטות לכיוון השער במחצית השנייה (כולל בעיטה אחת של ויירה שהמושג "לכיוון השער" פשוט מטעה לגמרי).
וכמובן אפס בעיטות למסגרת.

31% אחוזי החזקה בכדור לקבוצה שעולה מאות מיליוני דולרים.

האירוניה היא, שאינטר מחזיקה סגל עמוק במיוחד. והנה, היום היא הזדקקה לו, והשתמשה בשני בלמים מחליפים.
והאירוניה חזקה במיוחד, כשדווקא כשהחליפה חלוץ (קרוז) בקשר אחורי מהטובים ביותר שיש (ויירה) היא חטפה שני שערים.

בהיסטוריה ירשם שאינטר זכתה באליפויות. אבל אוהדי הכדורגל ייזכרו שזאת קבוצה בינונית במקרה הטוב עם אתוס הגנתי פחדני.

לעומתה, סגניתה רומא, הראתה איך אפשר לשחק כדורגל יפה, אמיץ ומנצח.
אני בטוח שגם בסנטיאגו ברנבאו, רומא לא תפגין את העליבות של אינטר.
ליברפול רחוקה, רחוקה מאוד, מלהיות אהודה עלי, אבל אינטר גרמה לרצות בכל ליבי שליברפול תעפיל על חשבונה.

יורם אהרוני 20 בפברואר 2008

על שני הנושאים הנידונים במאמר פרסמתי בעבר מאמרים ב'עולם הריצה'. בגיליון 123 מאמר המבוסס בעיקר על התיאוריה של ברמבל וליברמן וליברמן שהופיע בנייצ'ר ב – 2004, אך נותן קרדיט גם לאחרים שהקדימו אותם. בגיליון 119 מאמר בשם W האם ישיגו אי פעם הנשים את הגברים בתחרויות ריצה. מי שמעוניים בטקסטים של המאמרים או בתרגום לעברית של המאמר מנייצ'ר מוזמן לפנות אליי לכתובת: yoramaharoni@gmail.com

ד"ר א. 20 בפברואר 2008

בירדמן –
על זה אמר רומן באימבאיב (ציטוט מזכרון): כשרץ למרחקים ארוכים מתרגז על אצן, הוא ירדוף אחריו, יתפוס אותו ויקרע לו את הצורה. כשאצן מתרגז על רץ למרחקים ארוכים, הוא יתפוס אותו תיכף על ההתחלה ויפרק אותו. שבו, תמלאו כוסות, אין לאן ללכת.

גיל – תודה על מאמר מרתק. איך (והאם) הוא משתלב עם התאוריא של ברוס צ'טוון על האדם ההולך?

לון – תוך כדי זפזופ אקראי עלתה אינטר על המסך שלי אמש, והשעמום אכן נדף למרחקים.

ומה תאמרו על הפועל מגדל? איזו קבוצה יש שם השנה – עליות ומורדות עוצרי נשימה. אבל במשׂחקים החשובים עד כה היו דוקא עליות. נראה מה יקרה בשבוע הבא בטורקיא.

רונן דורפן 20 בפברואר 2008

נו לון… כתבת בעצמך את הפוסט על המפעל המרתק הזה.
אני דווקא צפיתי בשינויים הגדולים בצ'לסי. בתקופת מוריניו אחרי עבירה מאחור לעצירת מתפרצת השחקנים היו מסתערים יחד על השופט. גרנט הביא שינוי גדול. השחקן שמבצע את העבירה מנענע בראש ועושה תנועות כאילו השחקן המקוצץ צלל.

רונן דורפן 20 בפברואר 2008

יאיר וגיל. בכל מקרה יש מספר מסורות של ריצה ארוכה של עמים לא שחורים מתנאי גובה.

ֿדרום אפריקה הלבנה העמידה מרתוניסטים גדולים מאד.
ספרד של הפירנאיים.
ההלכים המקסיקנים.
ארגנטינה.

לכל אלו אין את העומק המדהים של רצי הקלנג'יס אבל צריך לזכור שבניגוד לכל המדינות הללו בקניה אין ענף ספורט משמעותי אחר.

רונן דורפן 20 בפברואר 2008

גיל – אני התכוונתי למשהו אחר. סוס ואפילו טייגר לא יכולים "לדעת" שהם עומד לצאת לריצה של 35 קילומטרים. ולא יכול להתכונן אליה בחלוקת כוחות. היכולת של האדם לעשות את זה היא רק קוגנטיבית ולא אינסטינקטיבית. (אני לא מדבר על המרוץ הספציפי בווילס ששם יש רוכב)

Old Timer 20 בפברואר 2008

How do you factor the weight of the person the jockey carries. Did human runners carry a proportionate weight?

IDO 21 בפברואר 2008

כתבה מעניינת אבל לא יכולתי שלא לשים לב ש:
א) לחיות עם 2 רגליים תמיד יש תחת גדול, להלן בת יענה, פינגווין וקנגרו.
ב) המאמר מתייחס למרוץ, בעוד שחיות פראיות רצות ממקום למקום בגלל הצורך שלהם לנדודים רוויה או לאוכל.

לפיכך אני מציע את המירוצים הבאים אשר נערכים בהתאם למסורת של בעל החיים (כן אני מחזיק את המקלדת בפאב אשר בווילס … )

התחרות שחיה וריצה מקוויבק לקוטב הצפוני שחיה דרך מפרף לברדור חזרה לקוויבק במרוץ נגד דב הקוטב הלבן.

או

תחרות שחיה באלסקה במעלה הנהר כנגד דג הסלומון

או

מרוץ למרכז קימברלי מעונת האביב עד הסתו נגד הקנגרו האדום במערב אוסטרליה.

או (זה נראה לי שיתפוס)

אדם מול סוס ומאחוריהם להקת זאבים, מי שנשאר בחיים מנצח !

רונן דורפן 21 בפברואר 2008

גיל – שאלה: בן דודי היקר ד. שהוא תלמיד רפואה ובוגר ביולוגיה אומר: מה לגבי כלבים? חלקם יכולים לרוץ מרחקים ארוכים מאד ביעילות.

גיל 21 בפברואר 2008

רונן, אני באמת לא יודע לגבי כלבים. כולם נתפסים לזה שהחוקרים אמרו שאנחנו מהירים מכל החיות אבל יכול להיות שיש בכל זאת כמה חיות מהירות מאיתנו בטווח הארוך. קשה לבדוק את זה מהסיבות שציינת לגבי הסוסים. התנאים אף פעם לא אידיאלים לחיות. חוץ מזה, צריך לזכור שגם אם יש כמה אנשים יוצאי דופן שמהירים מכל חיה, יכול להיות שבממוצע יש חיות קצת יותר מהירות מאיתנו.

יורם אהרוני 23 בפברואר 2008

עוד משהו לגבי השוואה בריצה בין אדם לסוס. ככל שבעל-חיים כבד יותר, כך קשה לו יותר לרוץ בעלייה. מאחר שסוסים כבדים מבני-אדם, ריצה עם הרבה עליות נותנת יתרון לבני-האדם. חוקר אחד חישב כי הליכה במהירות מסוימת בעלייה הגביר עכבר את צריכת האנרגיה שלו רק ב – 23% בעוד אצל שימפנזה הצריכה עלתה כמעט פי שתיים ואצל סוס זה היה יותר מאשר פי 6! לא פעם אנו רואים ילדים נהנים לשחק על גבעות חוליות. הם מטפסים שוב ושוב וגולשים במורד. בגלל משקל גופם הקטן זה הרבה יותר קל להם מאשר לאנשים מבוגרים.

Comments closed