כדורגל מחפיר

בדבר אחד אברם גרנט מאכזב מאד מאד.
זה לא ההפסד לטוטנהאם. גם מוריניו וגם אלכס פרגוסון יכולים להפסיד לטוטנהאם ביום נתון. ותחת מנהיגותו של חואנדה ראמוס הימים הללו יתרבו. לא ההפסד לטוטנהאם ולא רמת המשחק של צ'לסי מאכזבים. צ'לסי משחקת כדורגל שמנצח משחקים. אל תקחו את זה מגרנט. המעבר שלו מכדורגל תוצאות בישראל לכדורגל תוצאות באנגליה הוא מרשים ומהיר מאד. אני לא בטוח בכמה השתנו אחוזי ההצלחה לעומת מוריניו – אבל השינוי לכאן או לכאן הוא לא דרמטי.
מה שמאכזב הוא שהמנטליות שלו לא השתנתה בכלום. אני מרגיש לא טוב אולי לכתוב על זה אחרי הפסד חשוב אבל זה נכון. והגישה שלו במשחקים גדולים היא מחרידה. כדורגל שלילי וציני. התעלמות מוחלטת מהדרך בה כדורגל משוחק. ואני חייב להגיד פה משהו לגנותו. ג'וזה מוריניו לפחות היה ישר. הוא אמר לא פעם שכדורגל יפה לא מעניין אותו. גרנט מדבר בצורה חסרת שחר על מחוייבותו לכדורגל התקפי.
בדיון סביב גרנט בנבחרת ישראל היה תמיד נתון אחד להגנתו. תומכיו תמיד אמרו שזה מה שאפשר לשחק עם חומר השחקנים הנתון בישראל. וקשה מאד להתעמת עם הנחה כזו. עכשיו יש לו סגל מלא בשחקנים התקפיים נהדרים. עוזר מאמן התקפי שכבר עבד בברצלונה ובאיאקס. ובשורה של משחקים חשובים בתוך שבועיים – ליברפול, אולימפיאקוס וגמר גביע הליגה אנחנו מקבלים את אותו כדורגל ישן של גרנט. כדורגל של קבוצת תחתית שמשוחק על ידי שחקנים טובים מאד.
צ'לסי במקום השביעי בהבקעת שערים באנגליה. המרחק בינה לארסנל או יונייטד גדול מהמרחק בינה לפולהאם, ההתקפה מספר 19 בליגה האנגלית.
*
באחד הדיונים שערכנו פה לאחרונה נאמר פה, על ידי עזי דן, שהכדורגל הישן "נגנב" לנו. כלומר הכדורגל הקהילתי פינה את מקומו לכדורגל כלכלי בו מספר קטן של קבוצות מולטי-עשירות שמשתלטות על הכוכבים.
זה נכון בהסתייגות אחת. אני כותב את הדברים הללו בזמן שאני צופה בברצלונה-לבנטה. וצופה שוב ברשת בשערים של יונייטד מאתמול. ובכן לברצלונה ויונייטד וגם לריאל מדריד וארסנל (מעט פחות עשירה אבל עדיין עשירה מאד יחסית לרוב העולם) יש דבר אחד לומר להגנתן: פעם או פעמיים בשבוע השופט שורק לפתיחה ועם השחקנים שאספו מכל כדור הארץ הן משחקות זן חדש של כדורגל. כדורגל רב-סגנוני ורב תרבותי מרהיב שמשלב את המיטב מצפון אירופה ודרום אירופה ואפריקה ודרום אמריקה. ואני חושב שלפחות בסוף חשבון, הכדורגל שהן משחקות הוא כדורגל המועדונים הטוב ביותר ששוחק אי פעם. יש הרבה בעיות בכך שהמפעל שמפגיש בין קבוצות העל הללו הוא מפעל גביע חונק – אבל זה עניין לדיון אחר. אני חושב שאם אין יכולת להחזיר אחורה את גלגל הגלובליזציה בכדורגל הדיון בליגה אירופאית פתוח לחלוטין.
פרנק רייקארד לפחות מנצל את הגלובליזציה בכדי לצור תאום בין כוכבים כמו אטו, איניאסטה, רונאלדיניו, דוס סנטוס ומסי. זה לא היה אפשרי פעם. ביונייטד אלו טבז, רונאלדו ורוני שבאים מתרבויות שונות כל כך והתחברו למשהו שונה כל כך מכל קבוצת עבר טובה במועדון. בריאל מדריד זה פחות חדש – כי איכשהו הם לא התקשו להיות מין נבחרת עולמית הרבה לפני בוסמן. במיטבו לכדורגל הזה בכל זאת יש מסר חיובי על בינלאומיות ורב תרבותיות.
אבל כשצ'לסי אוספת את אסיין, דרוגבה, קאלו, שבצ'נקו, באלאק, רייט פיליפס, קול, למפרד, אנלקה, בלטי ואחרים רק בכדי לשחק כדורגל הגנתי זה חסר הצדקה לחלוטין. פשוט אסון לכדורגל. תדמיינו איזה כדורגל היה חואנדה ראמוס משחק עם השחקנים הללו. צ'לסי לא לבד. אבל קשה לחשוב על דוגמא יותר רעה ממנו במשחק הכדורגל.

סינדלר. הסיפור האמיתי
משהו על דה סילבה ועוד משהו על ראמוס

40 Comments

בני 24 בפברואר 2008

רונן, אני מסכים עם רוב דבריך. בוא נעזוב לרגע את העובדה שגרנט בא בלי ניסיון קודם ברמות הגבוהות, לעומת ראמוס שהיה היום מולו והצליח להרכיב חבורה טובה מסביליה עם תקציב שפוי שמשחקת כדורגל אטרקטיבי. גם את השינוי שהוא עושה בטוטנהאם כבר מרגישים אחרי זמן לא רב.

הכדורגל של צ'לסי משעמם להחריד הרבה בזכות המאמן. עוד טעות שגרנט עשה – עד היום הוא שיחק ברוב המשחקים עם שני וינגרים וחלוץ והיום הוא התפתה לספסל את ג'ו קול ולפתוח עם אנלקה ודרוגבה. זה אולי טוב לניסיונות במשחק בית מול דרבי אבל לא על משחק של מאני-טיים. קול היה השחקן הכי טוב של צ'לסי העונה והוא נכנס רק בסוף.

הבדל חשוב בין גרנט למוריניו: מוריניו זה מאמן ששחקנים שיחקו בשבילו וחתמו בצ'לסי כדי לעבוד איתו. אני לא יודע איזה שחקן בסדר גודל עולמי יעבור לצ'לסי בקיץ אבל לדעתי יהיה תהליך של שנתיים-שלוש בהם הסגל של צ'לסי ישתנה לחלוטין וייחלש בהדרגה עד שתחזור להפוך לקבוצה הלא מאיימת. צ'לסי של זולה אמנם לא איימה על האליפות אך הייתה חביבה ושובת עין לעיתים קרובות. צ'לסי של גרנט עשויה להפוך לא רק למשמימה אלא לבינונית. בתור אוהד יונייטד אני לא ממש נהנה להגיד את זה כי התחרות שנתנה צ'לסי של מוריניו הצמיחה בצורה זו או אחרת את הקבוצה הנוכחית של יונייטד. אולי עם קצת פחות אתגר פרגי היה נח על זרי הדפנה ומסתפק בקנייה של שחקנים פחות טובים.

רונן דורפן 24 בפברואר 2008

אני מסכים שמוריניו כפה שינוי גדול מאד על יונייטד – וגם על ארסנל.
אני לא חושב שצ'לסי של גרנט תהיה בינונית. היא פשוט תהיה מבחילה

שי 24 בפברואר 2008

רונן דבר ראשון אחלה פוסט.

עכשיו מה דעתך על חאונדה ראמוס בתור מחליף עתידי לפרגסון?

רונן דורפן 24 בפברואר 2008

שי. הוא בהחלט מאמן "פרגוסוני". אבל אני די משוכנע שפרגוסון לא יפרוש בצורה הרגילה של הדברים. הוא יגדיל ויגדיל את סמכויותיו של קירוש עד שיעשה ממנו מאמן ראשי

Gilad Bloom 24 בפברואר 2008

If we win the Uefa Cup can we be considered in the big 5 club?this Ramos guy is very impressive,we were playing good football with Jol but with Ramos we are winning big games(and titles) and have somewhat of a defens,i always hated Grant's style even though he was effective ,i just don't understand Avramovich,it is the job of the management to determine what type of football is played,Man U always played attacking football even in the second division,Barca and Real are commited to that kind of game as well(Spurs too by the way),the "results first" mentality is good for Italian teams(Milan,Juve) or to teams that are fighting relegation ,if i recall well Chelsea was known in the 90s as an offense oriented club with Zola,Ghulit,Petty etc.,they were winning cups but not Championships,then came the special one and changed it but his team(and him) still had way more charm than Grant and this team,i think that this type of negative football,playing careful,safe and hoping that Drogba will save the day is better for Europe and that is where they will have the best chance,having said all that may i remind you that Chelsea did have a streak of good quality games in the beginning of Grant's era,some without Drogba even,i'm not sure if it was a concious effort to play attacking style or if it was a combination of luck and weak oponents,having said all that if Grant manages to wiesel his way to a Champion's league title he will be worshipped by the worst antisemetic Chelsea fans and we will all eat our hats,YALLA SPURS!!!

Yair 24 בפברואר 2008

מסכים במאה אחוז, למרות שכאוהד יונייטד אני לא ממש אובייקטיבי…
הפחד שלי מעבר לרצון שצ'לסי לא תזכה בתואר היה שאברם יזכה בתואר, נמאס לי מאנשים שלא מבינים למה אני לא יכול לפרגן לגרנט, הרי הוא ישראלי… חוסר הבנה מזעזע של עולם הכדורגל ע"י אנשים שעצם הגעתו של גרנט לצ'לסי חשף אותם לעולם שאין להם מושג בו, מעבר לרעיון של "כל הכבוד לאברם תראה לאן הוא הגיע"
האמת היא שמאז הגעתו של גרנט לצ'לסי הם פשוט לא מעניינים אותי, יסלחו לי אוהדי צ'לסי אבל בלי מוריניו שיספק את הכותרות ועם סוג הכדורגל הזה, צ'לסי פשוט עוד קבוצה. יונייטד וארסנל הרבה הרבה יותר מעניינות, אפילו ליברפול מספקת בידור להמונים העונה (ולא על המגרש בד"כ).

יואב 24 בפברואר 2008

גילעד, ברכות על התואר. יש לי סימפטיה לטוטנהאם בדיוק מהמקום שרונן כותב עליו- מחוייבות לכדורגל יוזם.בניגוד לכדורגל הפסיבי, המשבש והמסרס. כאוהד מכבי, אני יכול לספר על שורה ארוכה של כשלונות בגמרים ובמשחקי עונה, כשהוא בא פיבוריט גדול יותר מאשר היום.מעבר לתרגילי מנהיגות זולים שהוא עושה לטרי ולמפארד ובסוף מרכיב אותם(זה ממש מגוחך)לא לפתוח עם השחקן הכי יצירתי ובולט שלך העונה(קול) כי אתה רוצה לתקוע עוד קשר דפנסיבי באמצע, זה מספר את כל הסיפור.ואני לא חושב שזה קשור לניסיון. זאת תפיסת עולם שמתגברת ככל שאתה מטפס במעלה הסולם ואתה רוצה לשרוד. לצלסי יש חומר נהדר.טוב מלארסנל. ברבע שעה האחרונה, טוטנהאם לא נשמו מרוב לחץ.איפה קאלו, קול ובאלאק(הכי משמעותיים בצלסי בחודש האחרון)היו קודם?
הכדורגל "המהנה" (מענה!) של אברהם זאת עוד גניבת דעת שלו מיני רבות.
ועוד נתון קטן- היו לו שישה משחקים משמעותיים וגדולים השנה.
ליונייטד, ארסנל וטוטנהאם הוא הפסיד. ליברפול ואולימפיאקוס-שיוויון. וניצחון אחד בולנסיה.
בכל המשחקים הוא כבש שלושה שערים.

birdman of the savanah 24 בפברואר 2008

יש רק שני דברים מעשה ידי אדם שניתן להבחין בהם מהחלל. החומה הסינית, והשינוי שחואנדה ראמוס חולל בטוטנהאם. 30 שנה טוטנהאם חיכתה לו. ראמוס עשה לגרנט בית ספר.
ואולי אם צ'ך לא היה טועה כה פטאלית, היינו בכלל כותרים כתרים לראשו של גרנט? השפיץ של הנעל. הפינה של הראש של ג'ונתן וודגייט. ג'ונתן שער-עץ.
לעניות דעתי העניה באמת, גרנט מייצג את ישראל. כמו 'בופור' באוסקר או כל דוגמא אחרת, ולכן אני מאחל לו הצלחה. אין לי ספק שהוא יריץ את קלטת המשחק פעמים רבות, וכולי תקווה שילמד ממנה.

רונן דורפן 24 בפברואר 2008

בירדמן – שינוי שם נפלא…
ייצוג של ישראל הוא לא רק במגרש. אלא גם בנסיבות מינויו. ולכן אני אמביוולנטי.

לגבי כתרים. אני אומר פה בפה מלא: הוא מאמן כדורגל טוב מאד. אבל הוא נזק עצום ורב למשחק. הייתי מוכן לתת לו קרדיט ולקבל את הטיעון כי לא ניתן לשפוט אותו על הכדורגל שהציג עם נבחרת ישראל. אבל עם הסגל של צ'לסי פרגוסון או וונגר היו משחקים בערך את אותו כדורגל שהם משחקים ממילא. וראמוס היה עושה פלאים.

רונן דורפן 24 בפברואר 2008

גלעד – אני לא חושב טופ 5. את העונה הזו קשה לשפוט כי ראמוס החל לעבוד באיחור. אין סיבה שטוטנהאם לא תאבק שנה הבאה על מקום 3-4. היא קבוצה עשירה מאד ואין לה מאמן ליגה פחות טוב מאף אחד.

Glenn Edward Schembechler 24 בפברואר 2008

I think you are a little bit too severe with Grant. You create the impression that the best, (or lets say some of the best) players in the game that were programmed for more than 3 years for one type of football can change radically in the same season.

I don’t remember a different case in the past. Sure you can win more or less, gain confidence and improve things (Spurs-like) but not changing completely your “DNA” of the game. Especially with key players of this system playing few years together.

Can anyone give me an example of a team that really changed its style in the middle of the year? Grant’s real fault right now is (you mentioned it) his promise for a more positive football this year. But that is of course Grant the politician and for our ears it is not surprise.

I think that that the only one who will decide how Chelsea will play (Style wise) is the rich guy that crossed his fingers yesterday for the PhD Boxer. I don’t think Chelsea’s style really bothered him up to now and I can’t predict what does he want?

And speaking about the devil: I couldn’t stop thinking about Malika & the devil after the sad incidence that happened yesterday in Birmingham.

IDO 24 בפברואר 2008

ראשית, אני באמת רוצה שגראנט יצליח.

אבל כל המינוי שלו היה יותר מתמוהה, והסתמך על רצף תוצאות תיקו של נבחרת שבשיאה הגיעה עד דרג ב'. בניגוד לרונן אני חושב שצלסי משחקת רע השנה.
אין את הראש היצירתי בהתקפה, האלכסונים המרהיבים של ברצלונה או ההסתננות מאחורי השחקן של ארסנל (אני עדיין לא רגוע מה 0:0 נגד מילאן).

בתקופת מוריניו היה לחץ של בעיטות מרחוק בלתי פוסק של צלסי, ובתקופת גרנט נשאר רק הלחץ על הכדור, ושחקנים מרהיבים כמו באלאק ג'ו קול ודורגבה פשוט נראים אפורים בתקופה של גרנט. אני לא מעיז לדמיין מה וואגנר היה עושה עם שחקן כמו באלאק…

כיוון שגרנט חטא בחטא ההיבריס ולקח קבוצה שהיא גדולה ממידותיו אני מקווה שנראה אותו שנה הבאה בקבוצה שמתאימה לו יותר – ברמינגהאם מקסימום ניוקאסל.

זיזו 25 בפברואר 2008

ממש הפתעה, גרנט משחק כדורגל מבחיל ומקשקש בראיונות.
תמיד הסתייגתי מגרנט ומהסגנון שלו. הדיבור שלו בנבחרת בנוסף לאיך שהם נראו (לא שאני חושב שאפשר היה להוציא יותר עם חומר השחקנים) הטריפו אותי.
הדרך בא הגיע לתפקיד בצ'לסי החליא אותי.
מאז הוא מקשקש על מחויבות התקפית והמזל היחיד שלו הוא שהקהל הבריטי עוד לא מכיר אותו ומאמין למילה שלו. גרנט לא ישחק כדורגל אחר בגלל שזה הוא הסגנון שלו, הסגנון שהוא מאמין בו והיחיד אותו הוא מכיר. אף מאמן לא באמת משתנה.

גדולה של מאמנים גדולים בספורט נמדדת גם בהסתכלות על המורשת שלו. שחקנים שעברו תחתיו ועוזרי מאמן שהוא גידל כמו שראינו בזמן האחרון אצל בובי נייט הגדול. כשאני חושב על גרנט, כל מי שעולה לי בראש זה אייל לחמן והסגנון הברוטאלי שלו. ממש תביעות אצבע להתגאות בהם.

נ.ב. חשבתי על זה כשראיתי את המשחק של ארסנל בבירמינגהם. בירמינגהם שיחקו באופן ברוטאלי גם אחרי הפציעה המזעזעת של דה-סילבה (שמעו את הקללות של ביליץ' עד לפה).
אני לא מבין גדול וזאת סתם הרגשה ממה שראיתי אבל אני חושב שדה-סילבה צריך המון מזל כדי לחזור לשחק כדורגל. על העונה הבאה אני בכלל לא חושב שיש מה לדבר.
זה היה מזעזע ופשוט חבל.
אני אוהד ארסנל, אבל אני מרגיש צער גם על טיילור. הכניסה הייתה ברוטאלית ומגעילה אבל היא לא נראתה לי שונה מאלף כניסות אחרות שראיתי במהלך השנים. ראו גם את התגובה שלו, כשהוא אומר שלא הייתה לו כוונה לפצוע אני מאמין לו.

שוב פשוט חבל, זה היה יום רע לכדורגל.

יואב 25 בפברואר 2008

גלן, אתה יודע מה המשותף לפציעה של פץ ושל ברומר? הפוצעים היו חניכיו של גרנט באותו זמן. זה פשוט קפץ לי שהזכרת את מליקה. צרוף מקרים אירוני.

tksr 25 בפברואר 2008

מוריניו נתן לצ'לסי ערך מוסף שאף מאמן בכדורגל העולמי לא יכול היה לעמוד מולו – זה לא קשור לכדורגל שצ'לסי הציגה אלא למימד ההרתעה שמוריניו הצליח ליצור.פתאום באה קבוצה אבל למעשה בא מאמן שיכול היה להתבונן בלבן שבעיניים של פרגוסון ולא למצמץ.פתאום בא מאמן שתבונתו,מקצועיותו,יהירותו הפכו את פרגוסון וונגר לפחות רלוונטיים.
היו משחקים שצ'לסי של מוריניו נראתה כקבוצה בעלת עוצמה כמעט מפחידה.היא לא היתה סקסית והתקפית אבל היה נדמה שהיא בלתי מנוצחת.והיא היתה ראויה לתואר אירופי (בודאי יותר מליברפול)
צ'לסי של גרנט הפכה לעוד קבוצה שאתה רוצה לנצח אבל בהיעדרו של מוריניו אבדה ההתרגשות המיוחדת שליוותה את המשחקים בשנים הקודמות.
ההצלחה של טוטונהאם חשובה לליגה האנגלית שמשוועת לעוד שלוש ארבע קבוצות איכותיות שתאלצנה את ארבע הקבוצות המכונות "הגדולות" להתאמץ.
רונן,לא הגיע הזמן לפוסט על טייגר וודס או שאולי כבר אין מה לכתוב על הספורטאי הגדול של ימינו ?

לון 25 בפברואר 2008

קודם כל חובות מהימים האחרונים:
קראתי עכשיו את חידון ברזיל והיה אחלה. תודה לעזי. (רונן, התוספת שלך על הונגריה היתה בהחלט מעניינת וכך גם הדיון על המאזן של ברזיל מול נבחרות שונות).

הפוסט על סינדלר היה מעניין. דנו בו בעבר וגם אני, כמו עזי, ראיתי את הסרט של הבי.בי.סי. מעדויות של אנשים הרושם היה שתאונה היא האופציה הכי פחות מתאימה.

(דרך אגב, סינדלר או שינדלר ? אני לא מכיר את הכיתוב הגרמני, אבל אני מניח שזה אותו שם של המציל הידוע).

בעיניי חשוב להזכיר שוב ושוב שהיתה זו איטליה הפשיסטית שזכתה בגביע העולמי ב- 1934. ולא סתם איטליה.

רונן, בהקשר של אוסטריה-הונגריה, אחרי המון שנים ראיתי שוב לפני כמה ימים את הסרט "קולונל רדל" של אישטוואן סאבו ההונגרי.
אם אתה לא מכיר, אז מדובר בסרט מצויין שעוסק בדעיכתה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה.
הגיבור אמנם קתולי, אבל יש קשר לא ברור ליהדות.
הסיפור מתאר את עלייתו מילד בפנימייה צבאית ועד נפילתו כגנרל במזימה פוליטית ערמומית.
את קולונל רדל משחק קלאוס מאריה ברנדאואר. שחקן אדיר. הוא שיחק גם בשני החלקים האחרים בטרילוגיה של סאבו: "מפיסטו" (סרט מופת) ו"האנוסן" (לא מופת, אבל טוב מאוד).
בקיצור, מאוד מומלץ.

אני לגמרי מסכים איתך שבזכות הגלובליזציה אנחנו מקבלים כדורגל קבוצתי באיכויות הרבה יותר גבוהות מבעבר.
זה נכון גם לגבי הקבוצות הבינוניות בליגות האירופיות. גם בהן יש היום כדורגלנים מכל העולם. (כך למשל כמות הברזילאים בכל אירופה היא מדהימה, או כמות האפריקאים בצרפת).

באשר לגרנט, אני בהחלט מסכים. הוא אכן מאמן טוב מאוד. אבל כמעט תמיד שיחק רק על תוצאות ולעיתים נדירות ראינו כדורגל משובב נפש ועין מהקבוצות שלו.
לזכותו יאמר שבזמן האחרון כבר לא שמעתי אותו מדבר על כדורגל יפה.
כשיבנה את הקבוצה בקייץ לפי השקפתו, נוכל לראות איזה שחקנים הוא יביא ואיזה משחק יסגל לקבוצה. אז כבר לא יעזרו הדיבורים על הגעה אחרי שהעונה החלה.

האמת היא שיש לי תחושה, שאם הוא היה מספיק חזק, הוא לא היה מעלה את למפארד. הרושם שלי שהוא לא רצה לקומם עליו את למפארד ולכן נכנע.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

לא – לא אותו שם של המציל הידוע – זה sin-de-lar . הוא ממוצא צ'כי.

לגבי למפרד. כתבתי בעיתון ערב המשחק שההצלחה הכי גדולה של גרנט הייתה שהוא העביר את הקבוצה מלמפארד לבלאק – שבסופו של דבר הוא שחקן טוב בהרבה. יש לי הערכה ללמפרד- אבל באלאק הוא מנהיג בקנה מידה היסטורי. נראה לי שחשש להפסיד בלי למפארד. גם השחקן השני שהתקדם אצלו, ג'ו קול, לא פתח. הפחדנות של גרנט היא לא בהכרח כדורגל שלילי. היא האובססיה לצאת טוב בתקשורת. כדאי לו ללמוד מהר מאד שהעיתונות האנגלית רק עצות אחיטופל יש לה.

עמיחי שלו 25 בפברואר 2008

דורפן, פתאום כשמסתכלים על הסגל של צ'לסי, לא רואים יותר מדי שחקנים נוצצים כמו בשנתיים הראשונות של מוריניו: דרוגבה הוא חלוץ מצוין, אבל לא וירטואוז, לפחות לא בד"כ. ג'ו קול ובאלאק הם כאלה, אבל מי עוד? לאט לאט שחקנים התקפיים ומרשימים כמו רובן או דאף, ושבצ'נקו בקרוב הבינו את הרעיון וחתכו, וצ'לסי לא נראית כזאת איכותית כפי שהיתה: מי משחק בה? באלטי שנזרק מברסה, טל בן חיים, סטיב סידג'וול, קלאודיו פיזארו, הם אמנם לא שחקני הרכב, אבל שחקני סגל. אצל מוריניו גם בלם רביעי היה תותח. בנוסף, הרכישה של אנלקה היא יותר מסמלית. דיברו על קאקה, רונלדיניו, מגה סטארים, ובסוף גמרו עם אנלקה ב-15 מיליון ליש"ט, ומדברים על שחקנים מעולים ממזרח אירופה, אבל לא נוצצים. למפארד הוא סתם ג'יימי רדנאפ משופר…

ויכסלפיש 25 בפברואר 2008

עולה פה הרושם שגרנט הפוליטיקאי אולי מעדיף את באלאק אבל מבין באיזה צד מרוח הצ'ק ושלמפארד וטרי יכולים להעיף אותו לחפש אוליגרך חדש או לחזור לאורווה/אבא הלל, ולכן מוריד פרופיל ותוקף את השופט.

חוץ מזה, את התקשורת האנגלית הרבה יותר קשה למרוח מאוסף מלחכי הפינכה של תל אביב, שעסוקים בציטוטי אמרות השפר שלו.

שאלה לכותבים: אם גרנט לא ימשיך, מה אופציות האימון שלו בחו"ל?

לון 25 בפברואר 2008

רונן, אין ספק שלהפסיד בלעדיו ובלעדי טרי היה מעלה שאלות אצל חלק מהעיתונאים. אבל אני לא בטוח שבמקרה של למפארד זה קשור רק לעיתונות. יש לי הרגשה שזה יותר קשור לכח של למפארד אצל השחקנים (ביחד עם טרי) בתוספת להשפעה על הקהל.
בעבר, כשגרנט הרגיש בטוח, הוא לא חשש לספסל כוכבים או אפילו להדיחם מהסגל (ברקוביץ' למשל).
אבל הוא יודע שכרגע הוא עדיין מוחזק כחשוד בעיניי הקהל (וגם התקשורת) ואולי גם בעיניי חלק מהשחקנים. הרי עם כל הכבוד לאימונים, בינתיים לא השיג איתם דבר. חלקם ודאי יודע שיש מאמנים שיודעים להעביר אימונים אבל לא יודעים לנהל משחקים. או לא יודעים לנהל משחקים גדולים.

עדי 25 בפברואר 2008

החלק השני של הפוסט הוא מאוד נכון, אני חושב (ואמנם אני משוחד) שדווקא ארסנל היא המייצגת הטובה ביותר של הגלובליזציה בכדורגל, גם בגלל שאנחנו קבוצה לונדונית (יש עיר יותר גלובלית מלונדון?), גם בגלל סגנון המשחק והדרך שבה שחקנים מתעצבים אצלנו. למרות הדברים שרשמת בסוף הפוסט, אני חושב שזה נכון לגבי הליגה האנגלית בכללותה- לא רק על ארסנל ומנצ'סטר יונייטד. גם אסטון וילה ומנצ'סטר סיטי (קבוצה שלא מתהדרת במאמן ההתקפי בעולם) הן הרבה יותר טובות והכדורגל שמשוחק בלא מעט קבוצות הוא הטוב ביותר אי פעם, מבחינתן.

לגבי צ'לסי, אני באמת לא מזהה שום דבר שונה בצורה משמעותית בסגנונות המשחק מימי מוריניו לימי גרנט, צ'לסי שיחקה כדורגל משעמם והגנתי תחת שני המנג'רים, רק שאת צ'לסי של מוריניו אף אחד לא יכל לנצח במעמדים כאלה והפורטוגלי לקח החלטות נכונות, אתמול גרנט עשה לא מעט שטויות נגד מאמן הרבה יותר חכם ממנו.

ואחרי הכל, הגביע הזה הוכרע בטעות שוער מזעזעת, שהעונה כבר הספיק לאבד נקודות יקרות שכנראה עלו לצ'לסי בסיכויים להיאבק על האליפות (במיוחד נגד ארסנל בגרוב)

ולגבי טוטנהאם: באמת מזל טוב, אחרי תשע שנים מאז התואר האחרון (שגם הוא היה גביע הליגה) החגיגות ההיסטריות וההתרגשות הגדולה מובנות, אבל בעיקר מעידות היכן הם עדיין נמצאים. וגביע אופ"א? אפילו מידלסברו הגיעה לגמר. כהרגלם, אוהדי התרנגולות שוב קופצים מעל הפופיק, מדברים על כך שהם חלק מ"ביג-5" או שהם באמת מסוגלים להתחרות בארסנל (נאמר בעיקר אחרי חצי הגמר) ומדברים על כך שהם מועדון גדול. נו באמת, ראמוס עשה שם עבודה טובה מאוד, אבל מכאן ועד הצ'מפיונס ליג הדרך ארוכה. בנייה לא לוקחת שלושה חודשים.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

עדי. דווקא בכדורגל של ארסנל אני מזהה אחדות סגנונית יותר גדולה. אל תבלבל בין כדורגל מבריק לכדורגל רב-סגנוני. אם לחטוא בסופר-הכללה: ארסנל זה כדורגל הולנדי של אייאקס עם טכניקה אישית יותר גבוהה. זה כמובן לא כדורגל אנגלי. אבל התכוונתי ברב-תרבותיות לשחקנים שונים מאד בעותה קבוצה: נניח ואן ניסטלרוי ורוביניו. או גודיונסון עם רונאלדיניו.

אני כן שותף להתלהבות מטוטנהאם, כי בדרכם העקומה היה פה תהליך. מרטין יול לקח קבוצה מביכה ולא מתפקדת ועשה הרבה לשקם את סגל השחקנים.
חואנדה ראמוס הוא מאמן גדול מאד וקיבל פלטפורמה מאד טובה להמשיך ממנה. תראה את הדוגמא: משחק ראשון מול ארסנל הפסיד צמוד. אחר כך מול ארסנל של גביע הליגה – תיקו חוץ. אחר כך הביס את ארסנל.
משחק ראשון עם יונייטד הפסיד. משחק שני ליונייטד היה מזל להוציא תיקו. משחק ראשון עם צ'לסי הפסיד. שני הוא כבר ניצח.
לפי דעתי טוטנהאם לא מבקיעה פחות מארסנל ויונייטד מאז שהוא הגיע – ולשפר הגנה הרבה יותר קל מאשר לבנות התקפה.

yoni 25 בפברואר 2008

teribble game.

both played ugly old british football.
goal from a free kick, a penalty and a mistake from the goaly.

so true what is talked here.
if we are so affraid of the game that is stolen from us by this new era, we should all shut up and enjoy the best MAN U team ever.
Best Arsenal ever.
and for sure the highest quality of football in the EPL ever.

you're all forgetting the Germany's domination is gone.
B Munich is weak. No Dortmnud, no ugly German football.
Even domination of Italian's is fading.

it's sexy football time adn if money made it come then we need to thank the money.

we're enjoying a shiny time of Real, Barca, Man U and Arsenal, when all don't only look and play so reinvented football but look way out of the old football's league.

I don't know who's exactly the one we need to thank but a big reward to Venger is needed for sure.
and even for Murinyo witch wasn't so attractive with his team but for sure added so much.

English is Hard, i miss my laptop in China
.
yoni, thailand.

עדי 25 בפברואר 2008

אדבאיור, חלב ו-ואן פרסי, למשל זה שילוב של סגנונות אחרים. אדוארדו (שכולי תקווה שעוד יחזור מתישהו לשחק) הוא בכלל עוף מוזר, אפילו ת'יאו וולקוט. בעיניי זה לא נראה מובן מאליו, ואלה שחקנים די שונים שבמקומות אחרים כנראה היית רואה מהם סגנון משחק שונה.

לגבי טוטנהאם, בוודאי שנעשית עבודה טובה של ראמוס והשיפור ניכר לעין גם למי שמנסה להתעלם מכך, אבל אני פשוט משועשע מהתגובות של אוהדי טוטנהאם שאני קורא ביממה האחרונה. שוב הם בפנטזיות על כך שהם "מועדון גדול". התהליך הוא נכון, אבל הם בסך הכל זכו בגביע הליגה בגלל טעות שוער, קצת פרופורציה. דווקא החגיגות הגדולות מעידות על מידה רבה של נחיתות…

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

עדי. אתה צריך לראות את התמונה הגדולה. כשמנג'ר מעולה מצליח בקבוצה קטנה מאד, אתה מניח שכנראה ימשיך משם. אבל לטוטנהאם בטווח הארוך יש הרבה מאד דברים לבנות עליהם.
הם קיבלו אישור הגדלה ל52000 מקומות – והאוהדים שלהם במצב כלכלי דומה לאלו של ארסנל (כלומר, בממוצע העשירים ביותר) – והם יוכלו להתחיל לייצר הכנסות לא כל כך רחוקות מכם. לטוטנהאם גם יש בעלים מאד מאד עשירים (הכי עשירים מהבריטים) כך שיש להם כספים לגבות בניית קבוצה. נראה לי פשוט שהם חיכו למנג'ר ששווה לתת לו כספים.
המהלך של ראמוס הוא אקוטי. אוהדי כדורגל מוכנים לסבול נחיתות לעומת יריבה – וארסנל תמיד הייתה גדולה מטוטנהאם. אבל טוטנהאם, עד וונגר, לפחות התגאתה שהכדורגל שלה היה יפה ואטרקטיבי – לרוב יותר מארסנל. דווקא אם מרטין יול היה מצליח הוא היה מייצר פחות אלטרנטיבה. ראמוס הוא אלטרנטיבה.

עדי 25 בפברואר 2008

כמובן שיש פוטנציאל בטוטנהאם, כבר היום מדובר במועדון עשיר מאוד, ואף אחד לא חיכה למנג'ר ששווה לתת לו כספים- הם הוציאו על רכש בעשור האחרון הרבה יותר כסף מארסנל, אפילו יותר מליברפול. ואם כבר ליברפול- ראמוס הוא מנג'ר טוב ומבטיח, ההצלחות שלו בספרד בשנתיים האחרונות היו נפלאות, אבל יש עוד אחד עם הישגים לא פחות גדולים ממנו עכשיו במרסיסייד שמחכה למכתב פיטורין ברגע שהוא עף מהצ'מפיונס ליג. ואני יודע מה התשובה הבאה- בין ראמוס לבניטס יש פער משמעותי באופן שבו הם תופסים את המשחק, ראו את זה גם בהבדלים בין ולנסיה לסביליה.
מה שאני רוצה להגיד בעצם, הוא שגם אם התהליך נראה חיובי מבחינת טוטנהאם ויש בסיס במועדון, כל ההצהרות החגיגיות ותחושת ההתעלות המזויפת היא מוגזמת, אחרי זכייה בגביע הליגה בסך הכל. גם בקיץ פיזרו שם הצהרות כאלה, והיום הם בקושי מגרדים את המקום העשירי.

אגב, אני די משוכנע שהבעלים שלהם, ENIC, יהיו מעוניינים בקרוב למכור את טוטנהאם למרבה במחיר. הפוטנציאל הכלכלי בטוטנהאם הוא לא קטן בכלל, כפי שציינת, ובניגוד לגורמים מאוד קהילתיים שמחוברים למועדון בהנהלה שלנו, בטוטנהאם אלה אנשי עסקים ממולחים שירצו להחזיר את ההשקעה.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

עדי. אין לך לב… אוהדים מחכים תשע שנים לתואר ומשיגים אותו בניצחון על הרכב מלא של צ'לסי בוומבלי. זה טבעי לגמרי. אני מקווה שתבין את התחושה יום אחד…

מכיוון שבמקרה אני מכיר באופן אישי את אחד הבעלים שלכם – אני יכול להעיד שהוא אכן אוהד ארסנל בנשמתו. אינני יודע על טוטנהאם יותר מדי. אני חושב שלוי הוא אוהד וכמוהו בוכלר ויעבץ. שוגר, שעדיין מחזיק בחלק לא קטן, הוא אוהד טוטנהאם מילדות אבל הוא נכווה קשות מהתקופה שלו בכדורגל. זה פשוט לא התאים לו.

בני 25 בפברואר 2008

לטוטנהאם, בדומה לניוקאסל, יש את הפוטנציאל הכי גדול להתחרות בשנים הבאות על הכרטיס לליגת האלופות ואני בכוונה אומר פוטנציאל כי הוא עדיין רחוק ממימוש.

העונה יש קבוצות טובות מאוד כמו אברטון ואסטון וילה אבל בסופו של דבר אני חושב שליברפול תסיים רביעית. העניין עם טוטנהאם שיש לה סיכוי טוב לשבור בשנים הקרובות את מונופול 4 הגדולות. אני לא מדבר על אליפות כי היא לא תתקרב לשם אבל העפלה לליגת האלופות היא אפשרית בהחלט ובלי קשר לגביע הליגה הם נראים לי בדרך הנכונה.

ראמוס, בדומה למוריניו, מבין שהוא צריך להתבסס על שלד אנגלי ולא סתם הוא קנה את וודגייט ולא שחקן ספרדי שהוא מכיר טוב יותר. וודגייט, לנון, ג'נאס ורובי קין (למרות שהוא לא אנגלי הוא קרוב מספיק למנטליות) אמורים להיות עמודי התווך יחד עם ברבאטוב ושחקנים שראמוס יביא בקיץ. עונת 08/09 אמורה להיות מלבבת במונחים של וייט הארט ליין.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

בני – אתה צריך להוסיף לרשימה את סיטי ואת אברטון אם תבנה מגרש יותר גדול. יש לי איזה חשש אמביוולנטי, שבצד כל ההתחזקויות הללו, יונייטד עלולה לברוח קצת לאנגליה.
צ'לסי תלויה לחלוטין במשאבי אברמוביץ בעוד ארסנל תלויה כמעט לחלוטין בהישארותו של וונגר. יונייטד יכולה להגדיל ולהגדיל את כוחה רק ממשאביה והכנסותיה. אני שומע על רכישה אפשרית של בנזמה וברבטוב בקיץ. זה לא בריא.

זיזו 25 בפברואר 2008

אחרי צפייה במשחק של ריאל אתמול חשבתי על הגול שהם חטפו.
אני לא בא להאשים את השופט ולא את שחקני חטאפה או ריאל. שחקני ריאל טעו בצורה מובנת וחטאפה ניצלו את המצב להבקעה ואין להם על מה להתנצל.

ומצד שני… זה לא כדורגל. גול כזה יכול לשנות פני עונה והוא הרי לא מייצג יכולת או עליונות אלא סתם מזל מחורבן. לשיפוט לא צריכה להיות השפעה על המשחק. שוב, אני לא מאשים כי אני לא יודע מה החוקה מאפשרת לשופט לעשות במצב כזה אבל לדעתי אם הוא יכול הוא צריך לעצור את המשחק ולהבהיר לשחקני ריאל את המצב לפני שהמשחק מחודש כשקנאברו וראמוס נמצאים מאחורי שער היריב.
אם החוקה לא מתייחסת לעניין אז צריך לתקן אותה ולהכריח את השופט לעצור ולתת לקבוצה להתארגן.
הרי לא מדובר במצב שקורה כל הזמן ויעצור את שטף המשחק, מדובר במצב חריג שקורה לעיתים רחוקות והניצול שלו מגוחך.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

זיזו –
ראשית, בדיוק בגלל מה שאתה אומר לא צריך לעשות דבר. זה מקרה שקרה ב-81 עם ירון אדיב ואיווניר והתרחש עכשיו שוב. הבעיות שצריך לפתור הן אלו שמתרחשות לעתים קרובות (בעיות נבדל) ולא אלו שמתרחשות לעתים כל כך נדירות. אין שום סיבה בעולם לתת קדימות לפתרון בעיה כל כך נדירה.

לגבי השפעה על עונה. יש המון גורמים מקריים. אליפות זו היכולת להתגבר על מזל רע, טעויות שיפוט, פציעות וגם טעות מטומטמת של השחקנים.

עוד עניין לגבי חוק: אין שום אפשרות לנסח אותו.

והערה אחרונה: חגיגות של שחקנים אולי נראות לך ספונטניות. אבל פעמים רבות הן ציניות ומחושבות מתוך רצון להשפיע על השופט ולהתסיס את הקהל. מראדונה סיפר בספרו איך קרא לשחקנים האחרים לחגוג איתו את שער היד והשפיע על השופט.

עכשיו, שאלה רטורית:אם השופט היה פוסל פתאום את השער בגלל איתות קוון ואנגליה הייתה יוצאת למתפרצות ומבקיעה. האם הייתה לך סימפטיה לארגנטינה אחרי נסיון להשיג שער ברמאות? אני יודע שריאל לא ניסתה לרמות. אני לא יודע אם ניסתה ללחוץ על השופט. אבל כל התחום הופך אפור.

כך שאני דווקא כן חושב שחוק ישפיע לרעה. אם אני מאמן ויש חוק כזה אני אומר לשחקנים: "כדור נכנס לשער – קודם כל תחגגו בערימה גדולה".

זיזו 25 בפברואר 2008

רונן
נכון שיש פה בעיית ניסוח ואני גם מסכים איתך לגבי ההשלכות של ניסוח חוק כזה.
אני חושב ששופט יכול (או שצריך לאפשר לו) לקחת על עצמו יותר אחריות שמעבר לחוקה ובמקרה חריג שכזה לעצור את השחקנים ולתת לקבוצה להתארגן. בלי שאילתות וערעורים לעליון, הגיון פשוט ששופט יכול להפעיל ולעזור למשחק להיות יותר צודק.
הרי אף אחד לא אוהב לנצח ככה, בטח שלא להפסיד.

נ.ב. לא התכוונתי לחוקק חוק ספציפי לטעות המקרית הנ"ל אלא הנחיה לשופטים לעצור את המשחק בסיטואציות חריגות. אם שופט מזהה סיטואציה חריגה שמעוותת את המשחק צריך לתת לו את החופש לתקן אותה. כמו שחוק היתרון מיושם. זהו בעצם מין חוק יתרון הפוך (חוק החיסרון,סתם).

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

זיזו.
שחקני ריאל פשוט טעו ואין פה יותר מדי מה לדון לעומק. איש לא הטעה אותם (אם השופט היה מסמן לשער ופוסל אותו אחר כך, הייתי מסכים איתך) וחטאפה לא צריכה להפגע מכך:

בוא נאמר הפוך. נניח ששחקני ריאל לא היו חוגגים. עדיין הייתה לחטאפה הזדמנות לצאת למתפרצת. אמנם לא ארבעה נגד שניים אבל בכל זאת מתפרצת (שהיא באופן טבעי הנשק המרכזי של חטאפה במשחק כזה). האם זה הוגן לשלול מהם את המתפרצת רק בגלל טעות של שחקני ריאל.
על פי הצעתך מאמנים יתנו לשחקנים הוראות לחגוג אחרי כל שער פסול בכדי למנוע מתפרצת.

אין לשופט מה לקחת אחריות פה כי לא נוצרה שום בעיה. איש לא רימה. נפל שער כתוצאה מטעות של הקבוצה שחטפה אותו. לא הראשון ולא האחרון.

ובכל זאת, אם יש לשופט איזשהי אחריות בעולמנו, זה לשטף המשחק. ולא לעצור כי אחד מתחזה לפצוע ואחר מתחזה למבקיע.

זיזו 25 בפברואר 2008

חס וחלילה לא אמרתי שחטאפה צריכה להיפגע. כבר מקודם כתבתי שהם ניצלו בצורה חוקית את הסיטואציה לטובתם כמו שכל קבוצה בעולם הייתה עושה, כולל ריאל. גם שחקני ריאל לא באו בטענות, לא לחטאפה ולא לשופט.
הכל היה בסדר וכמובן שאין פה רמאות או חוסר יושר.

אין פה באמת על מה לקיים דיון מעמיק. אני חושב שהשופט יכול לעצור לשנייה את המשחק בסיטואציות חריגות ולתת לו להמשיך אחרי כמה שניות כשהסיטואציה ברורה והכל נורמלי.
טעויות קרו ויקרו בכדורגל אבל זו לא הייתה טעות בכדורגל אלא משהו שמחוץ לגבולות המשחק ואת החריגות האלו צריך לנסות למזער.

תאר לך מצב של פציעה חמורה או התמוטטות של שחקן ללא עבירה או סיבה לעצור ושחקני הקבוצה רצים לעברו. הרי ברור שהשופט יעצור ולא ייתן לקבוצה השנייה להמשיך ולהבקיע.
אני אומר שאם הגורם למצב הוא פציעה, חוסר הבנה של השופט או כל גורם חריג אחר השופט צריך להפעיל שיקול דעת ולעצור.
ההבדלה החשובה היא בין טעות בכדורגל לטעות שלא קשורה לעניין (השופט מבחינתי הוא משהו חיצוני שהבנתו לא אמורה להיות פקטור במשחק).

נ.ב. אין שום בעיה אם התחזות. השופט יכול להחליט שזו התחזות ולתת למשחק להמשיך (דבר שצריך לקרות הרבה יותר גם היום) + כרטיסים.

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

זיזו… הערת התחזות הייתה חצי בצחוק. אני לא אומר שהם לא חשבו שהם הבקיעו. אבל אם יהיה שיקול דעת במצב כזה יירבו המתחזים הרבים ממילא. ונניח שחקני ריאל כן התחזו (מה שאני לא חושב שקרה). למה לתת להם כרטיסים. העונש של ספיגת שער הרבה יותר הולם.
בכלל – למה תמיד השופט הוא הכתובת? אולי הכתובת היא השחקנים? בשנות החמישים שחקנים היו לוחצים ידיים למבקיע ולפעמים מאיזה חיבוק. היום השחקנים בוחרים לעשות טרראם שלם מכל שער חשוב כזניח. השופט לא צריך להתחשב בכך. והטעות כן הייתה בקונטקסט של כדורגל. היא אירעה במשחק כדורגל על ידי שחקנים ללא שום השפעה מבחוץ. אי אפשר ולא צריך לתקן דברים כאלו בהוראות. כמו שאמרתי – אני לא זוכר עוד מקרה כזה מאז השער של איווניר בימק"א. אולי עזי זוכר?
על פציעה סתם לא עוצרים מתפרצת. ואתה בטח לא משווה בין התמוטטות (סכנת חיים) למצב בו ריאל מדריד חטפה שער טפשי?
לסיכום: הפסד של ריאל מדריד מעורר צער עמוק, אבל אינו מחייב שינוי בחוקה (או את חזרתו של פרנקו).

אמיר 25 בפברואר 2008

רונן,
כעיקרון כל מילה בסלע..תוספת קטנה משלי..עם כל העושר והסגל הבאמת מרשים וחזק פיזית ומנטאלית לצלסי חסר "גאון" כדורגל אחד או שניים כמו רונאלדו שלנו,מסי/רונאלדיניו.
עם הסגל הנוכחי וחיזוק דומה
צלסי יכולה לשחק רק כדורגל
חזק יעיל ומתוכנת אבל לא מלהיב

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

אמיר –
בוא נבדוק רגע למה "נוצר" רונאלדו? או למה "נוצר" פברגאס? או למה "נוצר" מסי?
כי הקבוצה שלהם גידלה אותם. כי כל השלושה הללו קיבלו הרבה דקות משמעותיות בליגה הרבה לפני שהם היו ברמה שהם היום. היה שם תהליך. שבצ'לסי אין.

זיזו 25 בפברואר 2008

אני מסכים שלא צריך לשנות את החוקה. רק חושב כמו שכתבתי שהשופט צריך לקבל סמכות להפעיל שיקול דעת בטווח רחב יותר ממה שיש היום (הצמדות מטופשת לפעמים לחוק היבש).
אנחנו פשוט לא מסכימים על הקונטקסט. אני חושב שמצב כמו במשחק אתמול הוא מחוץ למשחק.

למה הכתובת היא השופט? היא לא. אני אומר יותר, היא גם לא השחקנים ולא אף אחד אחר מכיוון שלא קרה פה שום דבר שיש להאשים מישהו בו. היא פה גול מסיטואציה חריגה שאני חושב שלא עושה שירות טוב למשחק, זה הכל.

דוגמת הפציעה הייתה קיצונים בכוונה למשהו על המגרש שלא בקונטקסט של כדורגל.

נ.ב. לי דווקא אין שום בעיה שישנו את החוקה בהתאם לדרישות והצרכים של ריאל כולל החזרה של פראנקו .מה קרה? 40 מליון ספרדים לא יכולים לסבול קצת בשביל שאנחנו נוכל להנות מכדורגל משובך. לדעתי זו סתם אגואיסטיות מצדם לשלול הצעה שכזאת (אחרי הכל אם בפיניקס חושבים ששאק יוכל לעזור להם לעבור את ל.א. או סאן אנטוניו גם אני יכול להאמין שפראנקו יחזור, לא?).
איך בארקלי אמר על ההגנה שלהם :"they can't stop anybody!!!" (מצטער על הגלישה).

רונן דורפן 25 בפברואר 2008

היא לא מזיקה לכדורגל. משום שכמו שכתבת זה נדיר ואיש לא ינסה לחזור על התרגיל. חוקת הכדורגל צריכה להשתנות רק עבור מצבים סדרתיים.

גיל 25 בפברואר 2008

השער שריאל ספגו הוא באשמתם הישירה. הם צריכים לשים לב שהשופט פסל את השער. מזכיר את מה שקרה בעבר במשחק בין מכבי ת"א לבית"ר.

Comments closed