מקס ג'ייבן

על מקס ג'ייבן כתבתי היום לעיתון. מקס ג'ייבן הוא בחור שעלה לישראל בחודש אוגוסט האחרון, צורף לנבחרת השחייה של ישראל ואתמול קבע פה באיינדהובן את הקריטריון הישראלי ב-200 מטרים חופשי למשחקים האולימפיים. ובאופן מאד צפוי שמעתי כמה לחשושים על "אמריקאי שלוקח מקום של ישראלי".
על הצד החוקי אין לי מה להרחיב. כל אדם יהודי, גם אם הוא שחיין, רשאי להופיע בשער מדינת ישראל ולבקש אזרחות ולקבל אותה. ואין שואלים למה הגיע. אחרי שהגיע וקיבל את תעודת הזהות הכחולה מצבו כמו כל ישראלי אחר – אם שירת בצבא, השתחרר על סעיף נפשי או קיבל ספורטאי מצטיין ולא שירת שירות צבאי אמיתי.
משהפך לאזרח שווה זכויות, קיימים במדינת ישראל קריטריונים להשתתפות במשחה 200 מטרים חופשי באולימפיאדה. וכל האנשים שמקצועם הוא לשחות 200 מטרים חופשי רשאים לנסות לעמוד בהם. הוא עמד בהם יחידי והוא הנציג. עדיפויות לצברים, יוצאי יחידות קרביות, מקורבים לאגודת ישראל או בני מושבים פסולות פה.
די הצחיק אותי לשמוע הורה לשחיין צבר אומר לי "הבן שלי עבר את כל תהליך קבלת ספורטאי מצטיין". עניתי לו שאני עשיתי את כל התהליך של להיות ביחידת שריון שלוש שנים ואני לא ממש מתפעל מהתהליך שלהם. מדינת ישראל פטרה אותם מסכנת חיים לבנם, אז שיפסיקו להתלונן כל כך הרבה. ישראלי אחר זכה למקום של הילד שלהם ביחידה קרבית מחורבנת.
אז בואו נניח את העניין החוקי בצד.
*
השאלה האמיתית היחידה בעיני היא האם הרשויות בישראל צריכות לעודד את התופעה הזו – וללכת לחפש ספורטאים יהודים שייצגו אותנו. זו תופעה מאד רחבת היקף בעולם. כל מדינות המערב מאזרחות אלופים, שחקני כדורגל ושאר ספורטאים. אפילו ללא הזיקה שקיימת במקרה של יהודים וישראל.
הדיעה שלי היא שהשאלה הזו היא לחלוטין שאלה של ספורט ולא שאלה של זהות או מדיניות הגירה. באספקט הספורטיבי אין ספק שיש פה תועלת. רוחב מביא לאיכות. ג'ייבן למשל לא גזל את מקומו של איש במשחקים. להיפך, יש סיכוי טוב כי בזכותו ייסעו שני ספורטאים שנכשלו בקריטריון – שי לבנת ונמרוד שפירא – כי לרביעיית השליחים יש פתאום סיכוי.
השיחה שלי עם מקס אתמול בערב הייתה מאד מרעננת. קודם כל, להבדיל מהורים ישראלים, הוא התייחס לנושא בגילוי ואמר לי שמגיל 5 הוא מייצג את הקהילה היהודית בקנזס בתחרויות. והוא גדל על כך שתורמים ומתפללים לשלומה של ישראל. וסבא שלו ז"ל היה ציוני גדול עוד בפולין והוא בטח היה מאושר אם היה יודע.
והוסיף סיפור על מאמן שחיה שהיה לו בקנזס, מרק דין. ב-1988 הדין הזה עבר ניתוח בגלל קריסת ריאות. ואיכשהו הגיע למבחנים והדהים את פאבלו מורלס ונסע לסיאול. וזה כמובן לא הפתיע אותי. יש עוד עולה אמריקאי במשלחת, מאיר חצבני. הוא שיפר אתמול ב-4 שניות את השיא שלו במקצה החלש שלו – 200 מעורב, וכמעט עלה. היום עלה לחצי גמר ה-200 פרפר.
ילדים אמריקאים גדלים במנטליות שועדות לא שולחות אותך לאליפויות. אתה מגיע ביום התחרות לאיצטדיון ונותן את השיא שלך. אם משהו מזה יידבק בספורטאים ישראלים יש פה תועלת דרמטית.

האולימפיים
חידון מספר 68 (שחיה)

37 Comments

michaly 20 במרץ 2008

אני בעד. זאת התופעה ההפוכה לבריחת המוחות – עליית השרירים.

לון 20 במרץ 2008

בעיניי זו בהחלט שאלה של זהות ושל הגירה. לספורט לא אמור להיות מעמד אחר מזה של תחומים אחרים.
כמו כן, לא הוחלט על מדיניות של סיוע לספורטאים הישראלים ע"י יבוא של ספורטאים מחו"ל.

לכן, בעיניי השאלה היא האם הגיע לארץ כדי לחיות פה או שהגיע כדי להגיע לאולימפיאדה.

אני יודע שאני במיעוט בעניין הזה.
אני גם לא אוהב את השילוב של האמריקאים שאוזרחו בנבחרת הכדורסל. ברגע שמסתיימת הקריירה שלהם הם חוזרים לארה"ב.
ואני גם לא אוהב את השילוב של קולאוטי בנבחרת הכדורגל.

בעיניי מדובר בניסיון להגיע להישגים גבוהים יותר בתחמנות.
העובדה שגם מדינות אחרות עושות זאת, אינה משנה את העניין העקרוני.

אם זר מייצג את המדינה, אז למה לא לעבור לשיטה של שכירי (חרב) ספורט.
מראש כל מדינה תגדיר איזה סכום כסף מוקצב לאיזה תחום וכולן ינסו לגייס ספורטאים מכל העולם.

S&M 20 במרץ 2008

קראתי את מה שכתבת על ג'ייבן, ולמרות בעיית ההגהה המסויימת שהשתרבבה לטקסט, רק מחשבה אחת עברה לי בראש – מתי כבר הוא יזכיר את שער העונשין בבעיטה החתוכה?! כניראה שהתרגלת שרונאלדו עושה את מה שהוא עושה. ;-)

יוסי 20 במרץ 2008

זו באמת שאלה ספורטיבית בלבד, מה גם שבעיני לא לעשות צבא זו דווקא מעלה.

אבל אולי צריך לשאול למה המדינה משקיעה כסף בשחייה, ומשם לנתח את השאלה אם עליה לחפש שחיינים גולים ברחבי העולם.

הגישה של השוק החופשי תטען שאם האזרחים רוצים שחייה, אז שיואילו לממן אותה באופן ישיר, כמו שהם מממנים את ערוץ 2, נגיד, בכך שהם צופים בפרסומות שלו.

הגישה האחרת תטען שהאזרחים בחרו נציגים כדי שאלו יחליטו מה לעשות עם המיסים שהם משלמים. הנציגים החליטו לממן שחייה, אז זה בסדר.

אני נוטה לתמוך בגישה השנייה, בדרך-כלל, אבל כמו כל החלטה של השלטונות, גם כאן יש מקום לתהייה וביקורת על ההחלטות הללו. לדעתי מימון ענפי ספורט לא רווחיים צריך להתבסס על הרווח הציבורי בעידוד ספורט במדינה. אני חושב שספורט הוא עיסוק מאוד חינוכי ויש לעודד את האזרחים לעסוק בו, בין השאר בעזרת קיום ספורט תחרותי.

כל זה אומר, לדעתי, שהאינטרס הראשון במעלה של מימון ממשלתי צריך להיות מתקני ספורט לעם, אולי בעיקר לנוער. במסגרת המאמצים האלו יש מקום לעודד עניין בשחייה בעזרת מציאת ספורטאים יהודים בחו"ל, אבל חשוב לזכור שזו לא המטרה העליונה של מימון ציבורי לספורט. המטרה העליונה היא פיתוח תשתיות שיעזרו לכל הישראלים לעסוק בספורט, ויעודדו נערות ונערים להשקיע את מרצם בספורט. כמו בארה"ב, בעצם, שם עיקר המימון הציבורי, אם לא כולו, מושקע בספורט בבתי הספר (נדמה לי. אני שוכן באופן זמני בארה"ב, אבל אני עדיין לא בטוח לחלוטין בעובדה הזו).

זה מתקשר לעיסוק אקדמי שנחשפתי אליו לאחרונה, בתחום הסוציולוגיה והפסיכולוגיה הארגונית, וגם בעונה הרביעית של "הסמויה". כדי להגיע להישגים מופשטים כמו "שיפור הספורט" אין ברירה אלא לקבוע יעדים ספציפיים כמו "3 מדליות באולמיפיאדה", אבל אז תמיד יש סכנה שהגופים והאנשים תחתייך יתמקצעו בלהשיג את המטרה הספציפית בלי להשיג את המטרה המופשטת, שהיתה למעשה המטרה המקורית. קוראים לזה goals displacement.

ד"ר א. 20 במרץ 2008

אני מזדהה מאד עם הכתוב בפסקא הלפני-אחרונה של יוסי.
אם נצא מנקודת הנחה שאנחנו רוצים לפתח את הספורט המקומי ככל האפשר, אזי "יבוא" של ספורטאים מצטיינים יכול לעזור רק במסגרת השקעה בתשתיות ובאימון בדרגים הנמוכים.

הסיפא של הטור מדברת על השיטה האמריקאית, בה כולם מגיעים ליום המבחנים, ומי שמצטיין ממשיך הלאה. השיטה הזו בנויה על קיום כמות אדירה של מועמדות ומועמדים בכל תחום. אין בכלל ספק שהמנצחים/ות במבחנים האמריקאים יעמדו גם בקריטריון האולמפי.
למספרים של ארה"ב לא נגיע לעולם, מדרך הטבע. אבל אין לנו גם התשתית של מתקנים ואימון, שיאפשרו גישה כזו.

אתגר 20 במרץ 2008

שאלת תם:
על-פי אילו קרטריונים בדיוק ניתן להגדיר את "ישראל היום" כעיתון?

דותן 20 במרץ 2008

אולי בהזדמנות זו יבטלו את החוק המטופש שקובע שמי שלא שירת בצבא לא יכול לייצג את ישראל בנבחרותיה השונות, אלה עם הוא ערבי במקרה….

צביקה 20 במרץ 2008

אני לא כל כך בטוח שרוחב של ספורטאים בוגרים ברמה האולימפית מביא איכות. רוחב שמביא איכות זה רוחב ברמות הילדים והנוער, שמתוכו עשוי להצמיח איכות. אם כבר, הייתי מייבא מאמריקה מאמנים ותוכניות שחייה אוניברסיטאיות, ולא שחיינים.

איתי כ 20 במרץ 2008

בזמן האחרון חדרו אלמנטים טוקבקיסטים לתגובות. חבל.

איציק אלפסי 20 במרץ 2008

יבוא ספורטאים מסב רק נזק לספורט המקומי.
הוא יוצר אשלייה של הישגיות והצלחה במקום שבו לא צומח דשא, וכך במקום השקעה יסודית בתשתיות ונוער מתכסים באצטלה של הישגים שאין בינהם ובין מערכת הספורט המקומית שום דבר.
אם אנחנו שואפים יום אחד להיות מדינת ספורט מתוקנת אנחנו צריכים להתמודד עם מה שיש לנו, גם אם זה מעט, ולנסות לשפר אותו. גם אם אברבוך יביא מדליית זהב באולימפיאדה לכולם ברור שמדובר בפיקציה, בהישג שאין לו משמעות מבחינת הספורט הישראלי.
השמחה בהישג של ספורטאי נובעת מזההזדהות איתו, מזה שמישהו שגדל בשכונה כמוני "משחק אותה" ו"מראה לכל העולם", זה נותן לי אשלייה שגם אני יכול. תרבות המקומית. אני מעדיף משלחת של עשר ספורטאים אבל לפחות שאם נביא מדלייה נדע שזו מדלייה "ישראלית" של מישהו שהראה שאפשר גם בתנאים הקיימים בארץ להצליח כמו אסתר שחמורוב (פורים היום לא? אין מתאים מזה להזכיר את ה"מלכה אסתר").
אני לא רואה שום גאווה במדלייה של מישהו שלא גדל כאן, לא מדבר את השפה ולא מבין את התרבות. איך בדיוק יוצא שהוא מייצג את ישראל?
עם כל הצער והכאב שבדבר מדלייה של אריק זאבי מרגשת אותי הרבה יותר ממדליה של עולה חדש שנמצא בארץ שנה או שנתיים.
למרות זאת, אם מדובר במישהו שאכן עלה לארץ מסיבות אידאולוגיות ובכל מקרה היה מגיע לכאן גם אם לא היה ספורטאי, אני אשמח לראות אותו מייצג את המדינה.

Old Timer 20 במרץ 2008

Lon:

If sports is no different than any other field than he should be allowed into the national team since he is a full-blown Israeli like any other new immigrant. The Israeli law does not question the motives of the immigrant. It oncerns itself with only one question – is the immigrant a jew? An immigrant can practice medicine in Israel if he passes the proper exams without anyone asking himself why he immigrated and sports should be no different. What you are asking is for the sprots organizations to be discriminatory and check his motives. Why should they be the leaders of this "we acept only immigrants that come here for the right reasons" trend?

אריאל 20 במרץ 2008

כל דיון בנושא השתלבות זרים בספורט בארץ נגוע בשנאת זרים וקסנופוביה ביחס לספורטאים זרים שמשחקים תחת דגל ישראל, מה שלא מאפשר דיון אוביקטיבי. ראינו את זה ביחס לאלכס אברבוך ואנה סמאשנובה למשל, שגם אחרי שנים ששיחקו בכחול לבן נחשבו לזרים פה.
חוץ מזה, אני מסכים עם רוב מה שנאמר פה – אם באמת רוצים להשקיע בספורט, שישקיעו בנוער.
לדעתי, בכלל כל ההשקעה בספורט בארץ היא בזבוז כסף. הלוואי והיינו כמו המדינות המפותחות שיכולות להרשות לעצמן להשקיע בספורט, אבל במצבנו אנו כל ההשקעות הקטנות האלה בספורט הן לעג לרש. יש מעט כסף ומחלקים אותו בין עשרות ומאות גופים קיקיונים. או שישימו מטרה לאומית הצלחה בספורט, ואז שיממנו במקומות הנכונים (אתלטיקה ושחיה למשל, במקום להשקיע בכל מיני קליעה למטרה וגלישת גלים) או שיפסיקו לבזבז את הכסף וישקיעו אותו במקומות שצריכים אותו (חינוך, למשל)

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 במרץ 2008

To Alfasi,i understand your position,we heard it for many years about Smashnova but it's a dangerous one,borderline racism,if a person has an Israeli passport he is Israeli,it doesn't matter if he/she was born there or came to Israel yesterday or if he/she did the army or in cases like Kolauti and Derek Sharf if they are not jewish,the reasons of immigration are not the concern of the state,we (or our parents) were all immigrants at one point…it is a more pure pleasure if the medal winner is a tzabar and did army or came from Dimona but it's cruel to judge an athelete's reasons for moving to Israel,sports has always had a special place in the culture of nations,even Israel,that is why outstanding atheletes get non combative jobs in the army and not future lawyers or architects,the state recognizes that if you are top in your field it is the state's interest to help the athelete and allow him/her to develop their career,there is a consensus that atheletes are ambassadors and help the state's image and can lift the nation's morale…it is common in most countries,in Germany they have special units for atheletes,in Israel they call it "sportai mitztayen",as far as immigrants taking the place of a tzabar,it sounds like a bunch of complaining by frustrated parents,i don't see how the presence of a good athelete can stop someone else from improving,in fact it is the oposite,a true sportsman welcomes the competition 

לון 20 במרץ 2008

לבא בימים, אני כלל לא עוסק בשאלה החוקית. ודאי שזה חוקי.
השאלה היא האם אנחנו מעוניינים בזה והאם זה תורם לנו.
גם האזרוח של הכדורסלנים הוא חוקי וגם זה של קולאוטי.
ולכן אני אומר שאם כבר ייבוא, אז פשוט לעשות מכרז לספורטאים מצטיינים מכל העולם.

עוז 20 במרץ 2008

אלפסי- אתה שוכח שספורטאים מעורבים בספורט בסביבתם באותם 350 ימים בשנה בהם אין תחרויות. והספורטאים האלו, ודאי שהמוצלחים בהם, יודעים בדיוק מה הביא אותם להצלחה.
ליאוניד קאופמן שאימן אלופה אולימפית בברית המועצות יודע אילו מתקנים ואילו אימונים דרושים כדי להצליח. גם אנה סמשנובה השפיעה ודאי לא מעט על הטניס בישראל – אם לא כמאמנת, אז כמודל לחיקוי. צמיחה אורגנית היא דבר יפה מאוד, אבל אם נשווה את הספורט למודלים כלכליים, ארה"ב שמתגאה בצמיחה הגבוהה במערב כמעט בכל עשור בשישים השנה האחרונות מבססת כמחצית מהצמיחה שלה על גידול באוכלוסיה, חלק משמעותי ממנו מגיע ממהגרים. החצי הזה של הגידול מניע את החצי האורגני ומספק לו דלק בעירה ולדעתי המודל הזה נכון גם לגבי הספורט: עניין, מודלים לחיקוי, תנאים, ניהול מקצועני – כולם חלק מעוגת צרכים אחת. אם תייבא חלק ממנה, הגדלת את הסיכויים שהחלקים האחרים 'יוולדו'.

ואגב, מה ההבדל בין אנה סמשנובה לבין ישראלים 'אסליים' שחיים בחו"ל (אני למשל). מדוע היא פחות טובה ממני, או ששנינו לא ראויים לייצג את המדינה?

יורם אהרוני 20 במרץ 2008

אני לא מסכים אתך רונן. מדוע שחצבני וג'אבן לא יתחרו במבחנים של ארה"ב? רק כי אין להם שם סכוי? אני עדיין כואב את פרשת הנדלסמן-כץ למרות שאנחנו כבר רבע מאה אחריה. מה היה נגרע אם כץ היה רץ באליפות העולם 1983 ובמשחקי לוס-אנג'לס 1984? הנדלסמן לא היה מעולם ישראלי. כץ צמח כאן ומאז לא היה לנו רץ כמוהו. אם חצבני וג'אבן באמת רוצים לייצג את ישראל הם צריכים גם לחיות כאן, לפחות תקופה מסוימת. ראיתי שבאליפות ההחלקה על קרח יש שוב כל מיני ישראלים שמשתתפים שספק אם מדברים עברית. מדוע הם צריכים לייצג את ישראל דווקא?

איציק אלפסי 20 במרץ 2008

עוז,
אנה סמאשנובה היא לא מודל לחיקוי לאף אחת, שחר פאר כן.
איזה דוגמא ילדה מאופקים או מהוד-השרון שנשרמה לחוג טניס תיקח ממישהי שלא מחברת שני משפטים בעברית?
ההגירה שאתה מדבר עליה היא הגירה שנטמעת באוכלוסייה, בשונה מהגירת ספורטאים שההיטמעות היחידה שלהם היא לבישת מדים שכתוב עליהם באנגלית Israel. באמריקה (כמו באוסטרליה ובמערב אירופה) מעודדים הגירה איכותית של אנשים שבאים ונטמעים באוכלוסייה המקומית ולבסוף הופכים מקומיים לכל דבר.
לא ממש קשה ללמוד עברית- אם סמאשנובה באמת הייתה רוצה היא הייתה מדברת עברית יופי אחרי כמה חודשים. אותו דבר אברבוך. מצטער אבל אני לא ממש מצליח להזדהות עם ספורטאים שלא מדברים את השפה, לא גרים כאן ועוד כל הזמן מתלוננים שלא נותנים להם מספיק תנאים (בעצם בזה הם דווקא כן מאוד "ישראלים"…).
ליאוניד קופמן הוא דוגמא למישהו שעשה עלייה במובן הפשוט של המילה- עבר לחיות כאן וקשר את גורלו בגורל המדינה. במקרה המקצוע שלו הוא גם מאמן שחייה והספורט הישראלי מרוויח מזה. אני בטוח שבאיזה קולג' באמריקה הוא יכל להרוויח יותר, אבל כאן הוא רוצה לחיות וכאן הוא עובד. אני לא מכיר את הבחור שרונן דיבר עליו אבל מסקרן אותי לדעת אם הוא יחיה בארץ ויגדל כאן משפחה אחרי שיסיים את הקריירה.

ואגב, גם אני חי כרגע בחו"ל ואני מרגיש יותר ישראלי מישראלי. אין כאן קריטריון ברור, אם גדלת בארץ היית בצבא וכו' אתה מן הסתם ישראלי. למרות שייתכן ואם אתה חי עשרות שנים בחו"ל ולאט לאט מאבד את הזהות שלך ומתחיל להכחיש כל קשר לארץ הזאת אז לא הייתי רוצה לראות אותך מייצג את המדינה, או לא הייתי יכול להזדהות איתך אם היית נבחר לעשות כן.

רונן דורפן 20 במרץ 2008

אתגר – ראה את עצמך פטור מלקרוא מה שאינך רוצה. ואינך חייב להודיע זאת בפורום הזה.

אלפסי – הטניס הוא דוגמא מעניינת. אבל טיפה הגינות. בבקשה גם לא לתת לתורם היהודי מאמריקה לתרום את מרכז הטניס המקומי – בכדי שחס וחלילה לא ירגיש שלבנו יש סיבה לייצג את ישראל.
מדי שנה אנחנו שולחים עשרות שחיינים למכללות. האם כולם חוזרים משם? לא.
אני מבין גם שכדורגלני נבחרת ישראל מסוגלים לחבר שני משפטים בעברית – ואלו חדשות משמחות ביותר. אנה סמשנובה היא בטח לא אזרחית פחות טובה מהם.
לגבי שאלתך – סיכוי טוב שלא ייקלט. רוב העולם מאמריקה לא נקלטים בישראל. חבל.

אהרוני – כי אנחנו לא מדינה רגילה. אנחנו שייכים בשייכות גורל לכל יהודי העולם. אחותו של הנדלסמן, שפגשתי בה, הייתה ציונית מאד. מרק הנדלסמן חשב לבוא לפה ואז שינה את דעתו. הוא לא העולה הראשון או האחרון שמתגעגע הביתה וחוזר. אבל כפי שמפעל היי טק מקבל עולים לעבודה וזה בא על חשבון ישראלים, במקרה הזה זה בא על חשבון רץ. אין שום הבדל. חבל לי על עוז כץ ומה שקרה שם. אבל איננו במצב מוסרי לומר למישהו לא לבוא ואין לנו אפשרות לחזות אם יהפוך לחלק מאיתנו – כמו טל ברודי, או יסתלק בסוף הקריירה, כמו לו סילבר.

צביקה – חלק גדול ממערכת האימון של ישראל הגיע ממדינות אחרות.

martzianno 20 במרץ 2008

החיים של ספורטאי בארץ (אם הוא לא כדורגלן, כדורסלן או שחר פאר) הם כל כך מדכאים ומתסכלים, שמי שבחר לבוא לפה – שאפו.
למה מצפים? שהבנאדם יעבוד בראיית חשבון? הוא שחיין למען השם!

רונן – רציתי לשאול אם התייחסת בעבר לכדורסלן לאנס אולרד. הבחור הוא סיפור מעניין: הוחתם בתחילת החודש ע"י קליבלנד אחרי שכיכב העונה בדי-ליג. הוא כבד שמיעה (ברמה של 75%) ולפי מה שמספרים גם כותב עכשיו איזה שלושה ספרים במקביל, בקיצור – איש רנסאנס.

רונן דורפן 20 במרץ 2008

דותן – עצוב שהגדרתנו המרכזית היא על שירות צבאי – למרות שאני משער שרוב הציבור מסכים איתך.

תומר 20 במרץ 2008

איציק, אי אפשר הרי לבדוק על ידי קריטריונים מי מרגיש יותר ישראלי ומי מרגיש פחות. כמו שכתבו לפני השאלה צריכה להיות מה זה תורם לנו ולדעתי זה תורם.לדעתי אם לא אלכס אברבוך את רוב האנשים לא הייתה מעניינת תחרות הקפיצה במוט,אם בזכותו התחילו אפילו 5 ילדים לעסוק בקפיצה או באתלטיקה אז יצא מזה משהו לספורט.
להגיד שאנה סמשנובה,שהוכיחה להמון הורים איך אפשר להתפרנס מעולה מטניס, לא עודדה את הטניס בישראל זה לא מדויק.
הבעיה שיש לי עם אזרוח ספורטאים היא דווקא בענפים הגדולים,כדורגל וכדורסל. כשהם משחקים בנבחרת זה אולי עוד תורם אבל כשקבוצות לפתע מופיעות למשחק עם 5 זרים + 3 מתאזרחים זה פוגע בתחרותיות. שלא לדבר על איך זרים מסוימים מקבוצות גדולות מתאזרחים בקלות בעוד אחרים לא מקבלים כלל.

יאיר 20 במרץ 2008

אם כבר בפוסטים האחרונים עסקת בספורט אולימפי וייצוג המדינה אז ננצל את הבמה ע"מ לקדם משחק שיערך ביום שני:

נכים לא רשאים להשתתף באולימפאדת הנכים ולכן מארגנים לעצמם משחקים נפרדים. לישראל יש נבחרת כדורסל חרשים שמייצגת את ישראל באליפויות עולם ואירופה. הקיץ מתקיימת אליפות אירופה בגרמניה.וכמובן שמדינת ישראל לא ממנת (או עוזרת במימון) הנסיעה (דרישה למאבטח בתשלום דווקא יש) ביום שני הזה (24/3) בשעה 19:30 יערך בהדר יוסף משחק שכל ההכנסות שבו יהיו למטרת מימון הנסיעה בקיץ בין נבחרת החרשים להפועל אוסישקין(מקום ראשון ליגה ב מחוז דן- יום רביעי משחק עלייה היסטורי) מחיר כרטיס הוא 15 ש"ח בלבד. בואו בהמוניכם!!

לפרטים נוספים: http://www.hapoeluta.com/?catid={379B6C61-D1F2-486A-A9DF-A007E88325FC}&itemid={853B2CCC-E90D-4783-84B4-BE25BB497BBC}

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 20 במרץ 2008

יתכן שצריך לקבוע מועד מסויים לפני תחרות גדולה (בעיקר אולימפיאדה ואולי גם אליפות עולם בענפים כמו שחייה ואתלטיקה) שעד אליו אפשר יהיה לבצע מהלך של הגירה ספורטיבית.אילו ג‘ייבן היה נדרש לבצע את המהלך שנתיים או שלוש לפני האולימפיאדה,מה שהיה מצריך גם חיים בישראל,האם עדיין הוא היה בוחר לבצעו או מוותר ?
מה ההבל הזה שסמאשנובה ואברבוך לא מדברים עברית ? אנה גדלה כילדה וכנערה בארץ,למדה ביסודי ובתיכון ושירתה בצבא.היא שולטת בעברית וכמוה אברבוך.הבעיה היחידה של אנה היתה בהתרכזות שלה בטניס ולא ביחצנות.לפאר יש כתבי חצר בתקשורת הישראלית שעושים בעבורה את העבודה.
תמוהים בעיניי אנשים שיצאו מדעתם כשפארקר או שאראס הביאו גביעים למכבי אבל מסרבים להתפעל כאשר אברבוך שהגיע לישראל כאתלט של קרב 10 הצליח להביא מדליות בקפיצה במוט.
דרק שארפ ושורה אוברוב הם דוגמאות להגירה ספורטיבית מוצלחת של מי שלא באו לכאן בסיוע הסוכנות היהודית ולא נהנו ממעמד של עולים אבל הם ישראלים טובים כמו כל אחד מהכותבים כאן.
כך שהמבחן בסופו של דבר הוא מבחן הזמן.אם ג‘ייבן יתרום תרומה ארוכת טווח לשחייה הישראלית אפשר יהיה לשבח את צירופו גם אם זה יבוא על חשבון בני הארץ.

יורם אהרוני 20 במרץ 2008

רונן, הנדלסמן מעולם לא חי בישראל ולא התכוון לחיות כאן. כך גם המתעמלת ננסי גולדמידט שגם היא ייצגה את ישראל בלוס-אנג'לס 1984. הנדלסמן היה דרום-אפריקאי שבדרך לחיים בארה"ב קיבל אזרחות ישראלית שאפשרה להתחרות בזירה הבין-לאומית כי דרום-אפריקה הייתה אז מוחרמת. אין לי שום דבר נגד אדם שמרצונו עובר לחיות בארץ אחרת ומייצג אותה דוגמת דניאלה קרוקובר שעזבה את ישראלית וחיה בארגנטינה. צר לי עליה במיוחד כי הייתי מעורב שנתיים בקריירה הספורטיבית שלה כאשר הייתה עוד אתלטית אבל היא עשתה את הבחירה שלה ועברה לחיות בארגנטינה. הנדלסמן מעולם לא חי בישראל. אני שמח בשביל גל נבו שהתעלה ברגע הנכון וגבר על חצבני. אגב, אמא שלו הייתה אתלטית לא רעה ורצה בצעירותה 800 בפחות מ – 2:10

IDO 20 במרץ 2008

אני בדעה שבוודאי שעל מדינת ישראל לחפש תחת כל עץ רענן יהודים שייצגו אותם, מאמנים שיכשירו אותם, ונדבנים שיממנו את כל זה. על מנת ליצור מסורת, ותרבות שחייה.

באוסטרליה הולנד וארה"ב יש עשרות מרכזי שחייה על מנת שכל ילד יקבל טעימה משחיה, ועל כל מליון ילדים שלומדים חתירה מתגלה אחד מוכשר אם פוטנציאל להיות גרהם האקט, בישראל אין עשרות מתקני שחייה ולא כל הילדים נכנסים למיים ללמוד שחייה, אז לעשות סקאוטינג לטאלנטים מחו"ל נראה לי דרך הולמת להתחיל את שושלת השחייה הישראלית ממקום גבוה יותר ולגרוף כמה שיותר ילדים שיתחילו להתאמן.

גיל 20 במרץ 2008

יורם או רונן, אתם מוכנים להרחיב על פרשת כץ? לא שמעתי מעולם את השם ונשמע לי סיפור מעניין.

רונן דורפן 20 במרץ 2008

הנדלסמן היה רץ דרום אפריקאי יהודי, ממשפחה מאד ציונית, שעלה לארץ בערך ב-1982 כשהדרוג שלו הוא בין 10-12 הראשונים בעולם. הוא ייצג את ישראל באוניברסיאדה של 1983 והגיע לגמר ובאולימפיאדה של 1984, שם לדעתי עבר סבוב אחד ב-800 . באותה תקופה היה לישראל רץ בשם עוז כץ לא כל כך רחוק ברמתו מהנדלסמן. בגלל הנדלסמן הוא לא נשלח למשחקים האולימפיים. הנדלסמן בסופו של דבר לא עלה לארץ – ולפחות על פי אהרוני מעולם לא היו לו כוונות לעלות. הוא למד רפואת שיניים בארצות הברית ונשאר שם.

רונן דורפן 20 במרץ 2008

לון – העניין הוא שהגירה, לצורך עבודה, הפכה לתופעה בינלאומית מאד רחבת היקף. והספורט לא ערוך לזה – למשל בגישה הנוקשה שאדם יכול לייצגת נבחרת כדורגל אחת בימי חייו. ואם התחתן ועבר והשתקע במקום אחר?

שתי שאלות היפוטתיות למתנגדים לג'ייבן:
1. אם ג'ייבן נניח היה עולה לא מארצות הברית, אלא נניח ממקסיקו – אותה יכול היה לייצג עם ההישגים שלו. האם הייתם חשים אחרת? 

2. אם ג'ייבן היה עולה ממדינה שיש בה אנטישמיות כבדה היום, או הייתה בה בעבר ומנמק בכך את רצונו בכך – האם הייתם רואים את זה אחרת?

גיל 20 במרץ 2008

הבנתי, תודה. קצת קשה לי להבין ישראלים מבטן ולידה שמתלוננים שלקחו להם כביכול מקום. הרי מקום באולימפיאדה זו לא זכות אבות או משהו בדומה, אלא אמור לבוא כתוצאה מהישגים ספורטיביים. דווקא אתלטים עולים יכולים למשוך את הישראלים להצטיין יותר לדעתי.

רונן דורפן 20 במרץ 2008

גיל… עניין "הוותיקים" חזק בארץ. וותיקים גם חושבים שאדמות שנקנו בתרומות אמריקאיות לקרן הקיימת יכולות להינתן להם לבניה פרטית.

גיל 20 במרץ 2008

זה עוד כלום, יש גם כמה שחושבים שיש לנו זכות אבות על מקומות שלא בשליטה שלנו.

לון 20 במרץ 2008

רונן, בכדורגל זה דווקא קל מאוד. השחקן ממשיך להרוויח את לחמו במדינה בה הוא משחק בקבוצה, ובמסגרות של הנבחרות מייצג את מדינת הלאום שלו – המדינה בה נולד וגדל.
אני מניח שהכלל נקבע כדי למנוע לחצים לא הוגנים על אנשים צעירים.
לולא זה, היינו תלויים בהצהרה של השחקנים. וזה כאמור תלוי לחץ מהסביבה בה הם גרים ומהקבוצה בה הם משחקים.
בנוסף, זה היה גורם לכך ששחקנים אפריקאים למשל, היו בוחרים לשחק עבור אוקראינה למשל, מפני שהיו מבטיחים להם מענקים שמנים מאוד תמורת משחקים בנבחרת. אוליגרכים או ההתאחדות עצמה.

לגבי שתי הדוגמאות שנתת:
1. אני רוצה שיחיה בארץ זמן מינימום ללא קשר לספורט, לפני שהוא מייצג את ישראל.
יש כל מיני סיבות ספורטיביות להגיע לכאן ממדינות שונות. למשל, יכול להיות מצב שהוא יכול לייצג את מקסיקו, אבל התנאים שם לשחיינים פחות טובים מאשר בארץ, או שיש מאמנים פחות טובים.

2. חובת ההוכחה עליו. שוב, קודם שיבוא לחיות כאן ללא קשר לספורט ואח"כ נבדוק את העניין הספורטיבי.
הרי את האנטישמיות הרגיש עוד כשהיה ילד. וגם הוריו.

דרך אגב, בעיניי המינוי של סטנלי פישר כנגיד בנק ישראל היה חמור מאוד מאותה סיבה.
ללא ספק מדובר באיש מקצוע מהמדרגה הראשונה. אבל לדעתי קודם היה צריך לעבור לגור כאן ורק אח"כ לקבל החלטות שנוגעות לכיס של כל אזרח במדינה.

יורם אהרוני 21 במרץ 2008

הנדלסמן רץ בלוס-אנג'לס 1984 שלושה מרחקים: 400 – 48.17, 800 – 1:47.90, 1500 – 3:45.05.לא עבר לסיבוב הבא בשלושתם. גם באליפות העולם 1983 הוא לא עבר סיבוב ב – 800 למרות שהייתה לו הזדמנות טובה לעשות זאת כי שובץ למקצה האחרון וידע מה הזמן הנדרש לעלייה שהיה בהחלט לא בשמיים. הוא רץ טקטי וסיים עם 1:49.02 במקצה השמיני והאחרון. זמן של 1:47.3 היה מעלה אותו לחצי-הגמר. כץ נשלח גם כן להלסינקי 1983 ואפילו נשא את דגל ישראל בטקס הפתיחה. ראשי המשלחת היראלית קיוו שאולי באופן חריג יתירו את שיתופו מאחר שהיה לו רק מינימום B. אם הנדלסמן לא היה רץ לא הייתה בעייה לשתף את כץ כי לכל מדינה מותר היה רץ אחד עם מינימום B.הנדלסמן גבר על כץ באליפות ישראל 1983 ולכן נשלח לאליפות העולם 1983 על חשבון כץ וכך גם ללוס-אנג'לס 1984. הוא כאמור מעולם לא חי בישראל.

רונן דורפן 21 במרץ 2008

לון ואהרוני – אני רואה את זה אחרת. הצידוק המוסרי לחוק השבות, שהוא על פניו גזעני, הוא שכל יהודי הוא אזרח מדינת ישראל בזכות ובבואו הוא רק מממש זכות זו. אם זה המצב – כל יהודי יכול לייצג את ישראל – גם אם הוא לא חי בא.
אנחנו צריכים לחיות עם המצב שאנחנו מדינת העם היהודי למעשה ולא בתור קלישאה ריקה. יש לנו "מעטפת" אנושית שהיא העם היהודי.
אני אתאר את זה כך:
אני מאד מקווה שמקס ג'ייבן לא ציני לחלוטין בהחלטה הזו. הוא לא אמר לי אגב שהוא בטוח יחיה בארץ. יש לו שנת קולג' להשלים והוא יעשה את זה בשלב מסויים. כמו רוב נבחרת ישראל שלומדת בקולג'ים בארצות הברית.
אבל הוא בהחלט אוהב את ישראל. הוא יודע עברית טובה שלמד מילדותו. כל גופו מקועקע במגיני דוד. אין ספק שבנוסף ליהודי הוא גם אמריקאי ואני בטוח שהוא אזרח נאמן של ארצות הברית. כמו מליון יהודים לפניו ואחריו הוא חי בסיטואציה רבת-פנים.

לון – המצב שתיארת לגבי שחקנים אפריקאים לפעמים עובד הפוך. פרדי קאנוטה החליט לייצג את מאלי למרות שנולד בצרפת ומעולם לא חי באפריקה.

לגבי הנגיד אתה פותח דיון חדש. אם הנגיד משפר את חייהם של תושבי ישראל – מצידי שיהיה שכיר מבנגלדש. הוא לא חייב לדעתי להיות אזרח.
לגבי פישר – בסך הכל הרבה מאנשי הכלכלה הבכירים בישראל עושים קריירה ארוכת שנים בארצות הברית. האם זה באמת משנה שאחד היה בילדותו ציוני בזימבבווה ואחר היה בילדותו בקיבוץ?

ונקודה שתסכים איתי – הצמרת הכלכלית בישראל חיה במנותק מהמציאות בישראל לא פחות מאשר כל מי שתביא מחוץ לארץ…

אנונימוס 21 במרץ 2008

הבעיה האמיתית בשנוא איזרוח ספורטאים היא לא אלו שברור שמגיע להם, כמו זה שתיארת אלא אלו כמו גובאני רוסו שמקבלים אזלרות רק כי שר הפנים באותו רגע חובב ספורט וממש בא לו שהנבחרת תנצח ותתחזק, ומחליט לתת לאחד שיודע להקפיץ כדור טוב אזרחות, בזמן שעשרות ומאות אלפי עובדים זרים פליטים ומהגרי עבודה שמגיע להם במאות מונים יותר לקבל אזרחות אינם זוכים לכך

רונן דורפן 21 במרץ 2008

אנונימוס. אני קצת מבחין פה בין עניין אזרחות וזכויות. ישראל צריכה להנהיג מעמד של "גרין קארד" שייתן לאנשים הללו את כל הזכויות הסוציאליות. לגבי שאלת האזרחות והזכויות הפוליטיות – הייתי, כמו מדינות אחרות, הולך על תקופת צינון ארוכה – נאמר 7 שנות תושבות.

יוני 21 במרץ 2008

גרין קארד לדעתי נהוג המדינה שרבים רוצים לעלות אליה. להבדלי, ישראל היא מדינה שרוצים לעלות אליה מאינטרס (ראה לא מעט עולים מחבר העמים שהמציאו סבא יהודי, חלק מהם נהרג בצה"ל, איזה אבסורד), כיוון שמאוד מאוד קל לקבל פה תעודת תושב.
גרין קארד במדינה לא כל כך אטרקטיבית, אם ישנו את חוקי קבלת האזרחות, באמת יהווה חידוש מעניין

Comments closed