משחקים בטבע

תגידו מה שתגידו על אמריקאים. הם גדולי המפיקים. והמראה שהם הפיקו היום היה עוצר נשימה. הם שמו מגרש הוקי קרח באמצע ריגלי פילד ובדקות שאני כותב את זה הם משחקים שם משחק ליגה מקצועני – על פי מסורת חדשה של משחק אחד בשנה תחת כיפת השמיים. מחווה לשורשים של המשחק של ילדים שמשחקים תחת כיפת השמיים בטבעמחווה של ההוקי לאיצטדיון בייסבול איקוני. וסתם מראה נפלא. הוקי תחת כיפת השמיים ביום חג חורפי בלי שרה פיילין.

והנה תמונה שמישהו העלה אתמול בפליקר מהאימון לפני המשחק:

 

איצטדיוני ספורט שנתנו לי תחושה של חיבור למקום:

הייבורי. עד בערך 50 מטרים מהמגרש לא הבחנת באיצטדיון. והלכו אנשי ארסנל והקימו במקום איצטדיון יפיפה עם שעון ותצפית לרכבת חולפת מבנה שהוא כיעור נוראי. הוא לא באמת שונה חיצונית משדה תעופה או קניון מודרני. אין בו שום אלמנט שמייחד אותו כארסנל או כמגרש כדורגל. נכון שהם היו צריכים משהו חדש אבל המשהו כל כך חסר דמיון ואהבת כדורגל. יפה עשו שקראו לו איצטדיון האמירויות כי הוא מחובר לסביבה בערך כמו גורדי השחקים במדבר לחוף המפרץ הפרסי.

קי-ספאן פארק. איצטדיון מינור ליג בייסבול בברוקלין, שהוא מחווה ללונה פארק שפעם היה שם.

הסידני קריקט גראונד. בתוך אחת השכונות ההיסטוריות של אוסטרליה.

פולהאם. לא בגלל שהוא קטן וקומפקטי. בגלל הארובות מלבנים. אחד הדברים היפים שם הוא לראות את התמז דרך הרווח בין היציעים. כשלעתים יש חותרים בנהר

האיצטדיון באינסברוק שיושב בתוך אמפיתאטרון של הרים ומתחת למקפצה של הקפיצות סקי

ימק"א. שבבנייה מחדש של הזכרונות נותנים לי תחושה של ירושלים צנועה של לפני הלאומניות הקיצונית.

 

 

תוצאות הבחירות: פלפס (בשיניים)
האבולוציה של המשחק

No Comments

אור הלוי 1 בינואר 2009

רונן יש לי שאלה אליך בקשר לבחירות הקרובות… איזו מפלגה הכי טובה לספורט בישראל?

יובל 1 בינואר 2009

פוסט יפה רונן. באמת מזניחים לפעמים את החשיבות של האיצטדיון באווירה ובחוויה של אירוע הספורט.
אני אוסיף את הבומבונרה, שיושב באופן טבעי בתוך שכונת לה-בוקה ומשתלב בה בצורה נהדרת. נקודות זכות נוספות הוא מקבל על המבנה המיוחד שלו ועל יציעי העמידה שרועדים כשבוקה מבקיעה.

רונן דורפן 1 בינואר 2009

אור הלוי -אין לי מושג…. ֿ
יובל – עוד נגיע..

עופר 1 בינואר 2009

או, פוסט על איצטדיונים, נגעת במקום מאד מאד רגיש אצלי…
אם אפשר להוסיף כמה…

תרזה הררוס – האיצטדיון של ראיו וייקנו – הוא קטן ואינטימי, אבל עם אשליות גדולה (שלוש קומות קטנות בכל אחד משני היציעים המרכזיים).

לנדסדאון רואד בדבלין – הוא היה בשיפוצים, אבל כמה שהוא נראה דבלין.

אסטדיו סנטנריו במונטווידאו – בדיוק כמו העיר שהוא נמצא בה, נראה כמו אישה מבוגרת שפעם הייתה יפהפיה שחבל על הזמן, אבל עכשיו אתה רואה שהיא לא משקיעה, לא עושה שחי, אבל הפנים שלה עדיין יפות מאד.

האיצטדיון של סיאנסיאנו בקוזקו – קשה לשים את האצבע אבל הוא מרגיש בדיוק נכון.

ועוד שניים אחרונים, שני הענקיים שעומדים אחד ליד השני באווז'נדה – של ראסינג ושל אינדפנדיינטה – משהו בטירוף הזה של שני איצטדיונים של מעל 50000 מקומות כל אחד שנמצאים כל כך קרוב אחד לשני, פשוט מגלם את כל הגישה של הארגנטינאים לכדורגל.

רונן דורפן 1 בינואר 2009

עופר גם האיצטדיון של הקבוצה ממנה רכשנו את ווין רוני ויריבתה העירונית קרובים ביותר. וגם אלו של נוטס קאונטי ונוטינגהאם פורסט – אבל נדמה לי ששני הקרובים בעולם הם דנדי ודנדי יונייטד.
http://www.worldstadiums.com/stadium_pictures/europe/united_kingdom/scotland/dundee_dens_park.jpg

בני תבורי 1 בינואר 2009

רונן,
אני חושש שאתה צעיר מכדי לזכור את ימק"א. עזוב אותך מרומנטיקה ותפטר את הקבלן שבונה לך את הזכרונות. מאז ומתמיד היתה שם אווירה של ביירות מצד חלק לא גדול מספרית, אבל מאוד משמעותי של הקהל. במתמטיקה ירושלמית קוראים לזה קומץ. מצד שני, חלק עצום מהקהל היה נפלא בכל קנה מידה, כולל הכנסת אורחים. תמיד מצאת מישהו שינגב לך את הדם ויכבד בבורקס.

יואב 1 בינואר 2009

פוסט יפה. המיגרשים שעשו לי את זה-המכבייה, מגרש המשחקים הפרטי שלי בילדותי. מצר על העובדה שלא ראיתי בו דרבי בוגרים. הקופסה-, מאיים, מרגש, מפחיד וקטן עם יציעי העץ מכל הצדדים. וולדרום- לפני השיפוץ של המונדיאל. קהל קרוב למגרש, יציעי העמידה הגבוהים , האווירה המוטרפת. משתלב נהדר עם חוסר היומרניות של העיר. הייבורי-מסכים עם הכל.

עופר 1 בינואר 2009

רונן, אני יודע שזו הדעה הרווחת, אבל הנה לינק מצורף

http://cultureofsoccer.com/wp-content/uploads/2007/08/racing-independiente1.jpg

מה אתה אומר :)?

רונן דורפן 1 בינואר 2009

בני – באופן מוזר זכרויות ימק"א שלי הם מעונת הליגה הארצית, כשאחותי הייתה סטודנטית בירושלים וגרה בסמוך למגרש. המגדל, העצים – ובעונת ארצית הקהל היה זועם פחות.

יובל 2 בינואר 2009

קצת עצוב לי להכניס לרשימה המשמחת הזו גם את האיצטדיון הגרוע ביותר שהייתי בו, אבל אני חושב שראוי להזכיר אותו לדראון: איצטדיון רמת גן.
לא חלק מהעיר, לא מרגיש שייך לשום מקום. נראה כמו זרוע של הקניון הצמוד וכל כולו מיועד לנתק את היושבים באיצטדיון ממה שקורה על הדשא ולהחריב כל טיפה של אווירת ספורט ביציעים. פיכסה.

birdman 2 בינואר 2009

לקראת יורו 2004 שנערך בפורטוגל נבנה אצטדיון בראגה. מפאת אוכלוסית העיר הקטנה יחסית, הקונספציה היא כמות מקומות ישיבה מוגבלת ל- 30,000. היציעים נבנו רק מצדי המגרש ובמשחקי הקבוצה המקומית האצטדיון מלא. מעל אחד מקצוות המגרש נישא מצוק גרניט אשר האצטדיון נחצב בו, ומצדו השני, האצטדיון משקיף על העמק מתחת.

Danny 2 בינואר 2009

how about Camden Yards, in the hart of baltimore, just a great place to watch a baseball game.

רונן דורפן 2 בינואר 2009

דני, בירדמן – כל המגרשים שמניתם נפלאים… רק שעוד לא הייתי בהם

birdman 2 בינואר 2009

רונן, זה בסדר גם אני לא.

birdman 2 בינואר 2009

כשהנבחרת שיחקה בלטביה (אולי במולדובה?) ראינו אצטדיון קומפקטי אשר היציעים סוגרים מסביב למגרש כך שנוצרת אקוסטיקה נפלאה. שלמה שרף כינה אותו: "בונבונירה". אחד השחקנים אמר לאחר המשחק: "יש כאן רק 10,000 צופים אבל הם נשמעים כמו 50,000".
לנו יש אצטדיון של 50,000 צופים שנשמעים כמו 10,000. עכשיו כשמטוסים טסים לעזה עמוסי פצצות, זאת הזדמנות מצוינת להפציץ גם אותו.

ויכסלפיש 2 בינואר 2009

לצערי טרם הייתי במספיק איצטדיונים בעולם, אבל שני הקרובים ביותר הם מכבי השקמה ווינטר באיזור הספארי ובשניהם יש אווירה של פיקניק בפארק הלאומי

גלן 2 בינואר 2009

מאד מאד מדוייק. דיי מצטער שלא נכחתי שם בסוף אחרי כל המאמץ.

כמה מדוייק? בדקות הראשונות דמיינתי את הארי קאריי מכריז על השחקנים האהובים עליי (יוהן פרנצן, זטרברג) וזה לא יצא לי מהראש.
אני לא יודע עם ראיתם את הפרה-גיים שהיה נוגע ללב למי שאוהב את ריגלי וגם הוקי. גם CBC הקנדיים הראו שהם מבינים במה מדובר.

רונן דורפן 2 בינואר 2009

גלן – ראיתי את הפרה-גיים, אלא שהשדר ההונגרי כל הזמן קטע אותו כדי לדבר עם הפרשן.

דוד מירושלים 2 בינואר 2009

רונן, ירושלים לא כזו לאומנית קיצונית.
המסטאייה איצטדיון מדהים בעיניי, והוא נסגר השנה, אז כמתנת שחרור מצה"ל סידרתי לעצמי ביקור בו אוטוטו.
וכל זה מחבר אותי לטור שלך רונן, מלפני איזה שנתיים ב"שם המשחק", בו כתבת על כך שאיצטדיון האמירויות נראה כמו איצטדיון פליסטיישן לעומת הייבורי שהוא מיוחד.
וקרייבן קוטג' מזכיר לי את פולהאם שהיא (וניוקאסל) הקבוצה שאני מעדיף באנגליה.

לון 2 בינואר 2009

כשהגעתי לראשונה לאולד טראפורד, הלכתי קודם כל למוזיאון. אני תמיד אזכור את ההרגשה של ההגעה הביתה. ראיתי את גביע האלופות של 1968 וצילומים מפעם, הדמעות עלו בעיניי וצלצלתי נרגש לחבר לספר לו על ההרגשה.
אח"כ ההגעה למגרש היתה מלווה בתחושה שאני חובר לעשרות אלפי החברים שיש לי במנצ'סטר.
זו כמובן חוויה אישית מאוד, אבל זה מה שאולד טראפורד היווה בשבילי.

מלבד זה מאוד נהניתי להיות בווייט הארט ליין. היתה תחושה נעימה של כדורגל טוב ושל אווירה נעימה. ראוי לציין שאני מדבר על שנות התשעים.

הזיכרונות שלי מימק"א הם של חוויה שדומה מאוד לביקור בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, רק הרבה יותר צפוף ודחוס. המזרח התיכון במירעו.

תומר 2 בינואר 2009

הוקי הוא המשחק שהכי הייתי רוצה לעקוב אחריו אבל אני לא עוקב. לא הייתי במספיק אצטדיונים העולם(בארץ הייתי כמעט בכולם) אבל מאלה שכן ביקרתי בהם אלו הרשימו אותי:
הוואלי של צ'רלטון-הייתי בטראפורד ובסטמפורד ברידג', בוואלי מול ווטפורד הרגשתי שאני באנגליה.
פריץ וולטר בקייזרסלאוטרן-ככה אצטדיון כדורגל אמור להיראות.
שיקרי סראג'ולו-האצטדיון של פנרבחצ'ה מכיל חמישים אלף צופים אבל נראה כמו אחד של ארבעת אלפים וכשהם שורקים לקבוצה היריבה אתה לא מבין איך השחקן שמחזיק את הכדור לא עוזב אותו והולך הביתה.
הקופסא-בית.

בני תבורי 2 בינואר 2009

– המגרש הישן ברחוב אברבאנל, עם יציעי עץ רועדים וחורקים בצד המערבי ויציע בטון של שלוש שורות במזרחי. אליפויות של הפועל פ"ת וחגיגת העלייה של מחנה יהודה לאומית.

– סטמפורד ברידג'. התרגשתי מזה שלא מעשנים!!! החוק נאכף לעילא ולעילא.

– אפטון פארק ראיתי את בניון במשחק הטוב ביותר שלו בווסטהאם, כך על פי הפרשנים. שער ובישול לטדי שרינגהאם נגד בלקבורן.

– NEYLAND STADIUM נוקסוויל טנסי, 107 אלף מקומות ישיבה. נכנסים ויוצאים כמו בטיול בפארק. קהל מוטרף. משחק מעפן. טנסי vs וושינגטון סטייט, נגמר 3:0. הייתם מאמינים? ועוד אחרי לילה בתור לכרטיסים.

– האורווה. והמשכיל בעת ההיא ידום.

תומר 2 בינואר 2009

דוד מירושלים-אחלה מתנה סידרת לעצמך, אני אוכל לא מעט את הלב על כך שהמסטאיה הוא אצטדיון שלעולם לא אבקר בו.

אריאל 2 בינואר 2009

אי אפשר לא להזכיר את פנווי, שנמצא כחלק אינטגרלי משכונת מגורים. וגם את האיצטדיון של הסן פרנסיסקו ג'איינטס שהוא אמנם חדש אבל נבנה במסורת של איצטדיוני הרטרו וגם כשאתה עומד לידו אתה לא ממש שם לב אליו. ואיזה נוף מדהים על המפרץ יש ממנו

ספיידרמן בקיבוץ 2 בינואר 2009

אני לא אוהד יאנקיס חלילה, אבל לשבת בג'יאנטס סטדיום הישן ולראות את הסאבווי עוברת, עם נקנקיקיה (כשרה) של פיימוס נתן ביד, זה הכי ניו יורק שיש. הבנתי שבחדש כבר לא יהיה את זה.

בכלל, בענין של חיבור למקום, במשך שנים ארוכות היתה נטיה להעביר אצטדיונים החוצה ממרכזי הערים אל הפרברים, או יותר מדויק לצדי ההייוווי – לא עוד מדיסון סקוור גרדן והייבורי. זה די הגיוני משיקולים פרקטיים אבל מהווה מכת מוות לענין החיבור למקום. לשמחתי נדמה לי שבשנים האחרונות המגמה הזו קצת ננטשה. אני מכיר כמה דוגמאות בארה"ב – אצטדיון הבייסבול בסט לואיס או הארינה החדשה בניוארק. אשמח אם מישהו אם ידע נרחב ממני בענין יוכל להתייחס

אנונימוס 2 בינואר 2009

אם נישאר קצת בישראל – מעבר לאיזכור המובן מאליו של אוסישקין (כל מילה מיותרת) אין על המכתש. פשוט אצטדיון שכולו זועק היסטוריה, מסורת, בית. מהפעם הראשונה שהייתי בו פשוט התאהבתי. העלייה המפורסמת, היציע הדחוס, היציע החצוב בתוך הגבעה, השעון הישן ששנים כבר לא פועל עם סמל הפועל, המרפסת הידועה, השכנים המשקיפים. פשוט פנינה קטנה שאני מאד מקווה שתישאר איתנו עוד הרבה שנים.

ג'יאניקולו 2 בינואר 2009

soldier field הישן של שיקגו, על האגם, עם עמודי הכותרת היווניים מעל היציעים, האיצטדיון עם הכי הרבה אופי שביקרתי בו. זה היה ב-2001, עם רוח של מינוס 15. מאז הוא הפך לאיצטדיון הייטק חדיש, העמודים היוונים נשארו על הסוללה החיצונית, והאוהדים בוכים שהקסם הלך.

חוץ מזה האולימפיקו ברומא, מלא בכמעט 80 אלף איש, לאציו נגד מילאן, הגשר שעובר מעל הטיבר, השדרה הפשיסטית עם הפסלים הרומיים, ובפנים עננים סמיכים של מריחואנה. ואז אתה רואה אולפן ליגת האלופות ושומע מאיציק זוהר שהאולימפיקו הוא כמו איצטדיון ר"ג

redsox 2 בינואר 2009

בקשר לאצטדיונים הקרובים העולם-אני לא יודע איפה המרחק במטרים גדול יותר אבל האצטדיונים של ראסינג ואינדפנדיינטה באווז'אנדה זה משהו מיוחד. מהיציעים של אחד אתה רואה את היציעים של השני (לפחות לפני השיפוץ), ומדובר על שני אצטדיונים שהתכולה המשותפת שלהם היא מעל 100,000 מקומות. לא מאמין שיש עוד מקום בעולם שבו שתי יריבות כל כך מרות עם כזאת הסטוריה של אלימות ביניהן משחקות כל כך קרוב אחת לשניה. אנקדוטה נחמדה-האצטדיון של אינדפנדיינטה נמצא בשיפוצים כבר כמה שנים והקבוצה משחקת באצטדיון השכן-ככה שהאוהדים יכולים לעקוב אחרי התקדמות השיפוצים ב"בית" תו"כ צפיה במשחק באכסניה הזמנית שלהם.

ואוסישקין זה התמצית של הפוסט הזה.
(המכתש לדעתי יכל להיות בון-בון אמיתי עם קצת טאץ'. יש בו כל מה שצריך כדי להפוך לאצטדיון אגדי: ארכיטקטורה בלתי אפשרית, חיבור לקבוצה ולעיר, הסטוריה מפוארת….)

ערן קאלימי 2 בינואר 2009

איצטדיון גבעת נפוליאון בעכו – לא כי הוא מצויין במיוחד, או מרגש במיוחד, אלא כי הוא ראשון במיוחד. שם התחלתי לאהוב ספורט באמת. ולא רק בשידורי NBA מקוצרים במידל איסט. עד היום הנצחון של מכבי עכו (שלא קיימת כבר) 2-1 על בית"ר (של אוחנה) הוא אחד מהרגעים הגדולים ביותר שלי בתור אוהד ספורט. וזה למרות שכדורגל רחוק מלהיות הספורט האהוב עלי, ושהקבוצה העכואית האהובה עלי היא בכלל משפחת חתואל.

מלחה – כדורסל הוא הספורט שלי, הפועל היא הקבוצה שלי. הכניסה מהקור הירושלמי לחלל הדחוס הזה, דרך הרחבה שבה מעשנים בחוץ, אל האולם הזה, ואחרי כמה שניות הפרקט נגלה לעיניך, והכסאות ממש עליו, ספסלי הקבוצות נראים כמו המשך טבעי של היציעים, שחקן שלוקח קצת יותר מידי תנופה מוצא את עצמו בתוך הקהל. 4-5 פעמים בעונה (מינימום) האולם עצמו מנצח משחקים עבור הפטעל, וממש ניתן לראות את הקבוצה השניה הלומה ותמהה, כדוריה ממאנים להיכנס לטבעת, איבודים משונים, ובאופן כללי ארומה של פחד עולם מנקבוביות עורם. ברגעים האלו ש-2500 איש עומדים ומעודדים בתיאום. פנטסטי.

וזה כואב לי לכתוב את המקום הבא, אבל ההסתייגות שאוסיף מקלה עלי, יד אריקסוניהו, אבל רק במשחקים שבהם יש קהל דומיננטי. ב- 2 הפיינל פורים (לא של הגויים, של היהודים) שנכחתי בהם, 3 גמרי וחצאי גמר הגביע, ושני משחקי נבחרת, הציגו בד"כ קהל גדול ומעורב, ואז ה"היכל" הזה מדהים. אחרת (ויצא לי לחוות שם כמה משחקים דלילים באמוציות)? גועל נפש של מקום.

רוני 2 בינואר 2009

רדסוקס
אולי במשחקים של לאציו-רומא האולימפיקו הוא כל מה שתיארת. בשני משחקים שאני הייתי, משחקים סטנדרטים יחסית (רומא 3 לצ'ה 2 וינסנט קנדלה כבש צמד, לאציו 0 צ'לסי אפס) לפני כעשור הוא לא היה מרשים כל כך. אצטדיון גדול ודי מנוכר, היציעים רחוקים מדי מהדשא, וכשהוא לא מלא (והוא לא היה מלא בשני המשחקים בהם נכחתי) הוא מרגיש די ריק. אבל הסנדביץ' פרשוטו ליד האצטדיון טוב :)

להגיד שהוא כמו ר"ג זו הסחפות, מעט אצטדיונים מסריחים כמוהו, אבל הוא אצטדיון בעייתי. מבחינתי דרישת סף מאצטדיון כדורגל היא שהוא יהיה…אצטדיון כדורגל, בלי מסלול אתלטיקה ובלי נעליים.

Red Camel 2 בינואר 2009

התמונה הזאת מזכירה לי את הסרט "מיסטרי אלסקה"

אלי 2 בינואר 2009

טוסיץ' מיועד כרגע להרכב הראשון או לריסרבס?

Gilad Bloom 2 בינואר 2009

אני מתפלא שאף אחד לא הזכיר פה את בלומפילד,אמנם אני משוחד אבל ללא ספק האיצטדיון בעל האווירה הכי טובה בישראל,ומהנוחים לצפיה בייחוד מאז שהותקנו מושבי הפלסטיק.מה שיפה בבלומפילד זה שיש אינספור דרכים להגיע אליו כך שגם במשחקים גדולים ניתן להחנות די קרוב ולהסתלק במהירות מבאיזור לאחר המשחק,אבל השילוב של הדשא הטוב(באופן יחסי),היציעים הקרובים והאווירה של יפו עושים לי את זה.

בני תבורי 2 בינואר 2009

Red Camel
שתהיה בריא בעוד אני שובר את הראש בנסיון להזכר בשם הסרט המקסים הזה, ראיתי אותו עשרות פעמים.

Gilad Bloom
אחרי הרבה שנים ביקרתי השנה בבלומפילד (הצעירה נגד איטליה) ואכן הברווזון המכוער נהיה קצת ברבור. שאפו.

עופר 2 בינואר 2009

גלעד, אני חושב שבלומפילד הוא האיצטדיון הכי כיפי בארץ, אבל אני חושב שאין בו את החיבור הזה למקום. קשה להסביר, אבל זה משהו חמקמק, שאתה מקבל ממנו את התחושה שהאיצטדיון נבנה כחלק מהמקום בו הוא יושב. יש איצטדיונים שהם מעין מיקרו של המקום שבו הם נמצאים. האיצטדיון בהרצליה, אם ביקרת בו, זה דוגמא טובה מהארץ. איצטדיון טוב, שנעים לשבת בו, עם תנאים לא רעים, אבל נטול אווירה לחלוטין. קצת כמו הרצליה עצמה.
או להבדיל אלפי הבדלות, האיצטדיון של פיורנטינה, שכמו כל דבר בפירנצה, יש בו משהו אלגנטי שכזה, למרות שהוא לא יושב במרכז העיר.

Amir A 2 בינואר 2009

נכון שזה פוסט על איצטדיוני כדורגל, אבל אריאל כבר פתח את הדלת לסוגי ספורט אחרים. וגם אני מסכים איתו שאין כמו פנווי. אחרי שאתה שומע כל כך הרבה על האיצטדיון הזה ומצפה לראות איזה מבנה ענק כל מה שאתה רואה מהדרך זה השלט הענק של סיטגו שמסמן לך פחות או יותר לאן צריך לסוע. ואז נחילי האדם שהולכים ברחובות הקטנים ובסוף האיצטדיון שמופיע באחת. לא גדול מי יודע מה ולא מרשים מבחוץ. אבל הרגע שאתה נכנס פנימה ופתאום כל הירוק הזה נפרס לפניך עוצר נשימה.

Red Camel 2 בינואר 2009

אמיר- יש תמונה של מגרש בייסבול שמשחקים עליו הוקי, מה גורם לך לומר שזה פוסט על איצטדיוני כדורגל? (:
קריטריון חשוב באיצטדיון לפי דעתי הוא שאתה נחשף למשטח כמה שיותר מאוחר. רק כשאתה קרוב למשטח אתה רואה אותו

Red Camel 3 בינואר 2009

אני אנסח מחדש, אחד הדברים החשובים באיצטדיון זה התמונה הראשונה שאתה רואה כשאתה נכנס אליו. ואני לא מתכוון למוזיאון או משהו כזה, אלה למגרש עצמו

אבא גינדין 4 בינואר 2009

איך אף אחד לא הזכיר את אצטדיון קרית חיים?
הלוויתן האפור הזה, שנבנה לרחוב ולא לגובה ושנטוע בליבה של קרית חיים, על קו הגבול בין מזרח ומערב.
מהמוצדקים שבמיקומי אצטדיוני ישראל

Comments closed