הדראפט של כל הזמנים

In כללי

ברור שהסלטיקס חייבים לנצח היום   (סליחה זה מחר!) אז בינתיים אני עורך דראפט של כל הזמנים. אני מבקש שתאבחנו: מדובר בבחירה בדראפט של שחקן לקראת הקריירה אותה הוא עתיד לשחק. לא סדר הבחירה שלי להול-אוף-פיים. בהמשך הסדרה יהיה פוסט בו אנסה לבחור את "עשרת המשפיעים" ואולי בחירות אחרות – תלוי בהשתתפות הצבור. הבחירה היום היא דראפט והקריטריון כזה: אם אני מועדון את מי אני לוקח? (כמובן על הידוע בסוף הקריירה: בראיינט, דנקן ואולי שאקיל עדיין פעילים).




אני מתחיל בחמישה שחקנים שאני מרגיש שהם באמת "פרנצ'ייז פלייר". כלומר שהפרנצ'ייז ייווצר סביבם בטבעיות. שלא צריך לדאוג יותר מדי אחרי שבחרת אותם. הכל יהיה בסדר בצורה טבעית.

 

 

1. מייקל ג'ורדן – כי אני לא מתכוון לצאת אדיוט. הבלוג הזה לא פורטלנד.

 

 

2. ביל ראסל – כי הוא מתחיל לנצח מהרגע הראשון וממשיך עד הרגע האחרון.

 

 

3. מג'יק ג'ונסון – כי אני יכול ללכת לים. אני לא צריך ג'נרל מנג'ר, אני לא צריך צריך פסיכולוג. הוא ימנה מאמן, ישפר שחקנים וינצח.

 

 

 

4. לארי בירד – וריאציה קצת יותר קצרה בשנים של הקודמים לו.

 

 

5. טים דנקן – אני משער שזו בחירה מפתיעה. ולא, אינני חושב שהוא טוב משאקיל או ווילט, אבל אנחנו מדברים פה על דראפט. על תועלת. אני רק מתרשם מכך שבתוך עונה אחת הוא כבר הוביל כמנהיג קבוצה לאליפות NBA. קבוצה קטנה בלי האטרקטיביות המיוחדת להבאת שחקנים. ושאפשר לבנות סביבו אלופה עם ארגנטינאי וצרפתי. וגם שלא תהיה בבוא היום בעיה להפוך אותו למספר 2 בקבוצה. הוא בוודאי לא השחקן החמישי בטיבו בהיסטוריה. אבל בדראפט אני לוקח אותו חמישי.

 

 

סיימתי עם שחקני הפרנצ'ייז שלי. אני עובר לשחקני התועלת:

 

 

6. ווילט צ'מברליין – כי הוא הוכיח בקריירה המאוחרת שלו שעל כל כוחו הרב הוא שחקן שניתן לעיצוב. שאפשר ליצור פה ראסל. רק שזה לקח יותר זמן.

 

 

7. שאקיל אוניל – צריך להביא לו שחקנים מתאימים אבל זה פחות מסובך מאשר עם בראיינט או עם קארים עבדול ג'אבר. הוא באמת הגיע לגמר עם שלוש קבוצות שונות. בתקופות מסויימות היה צריך גארד כמספר 2 שלו (הארדווי, בראיינט) אבל די בטבעיות הפך למספר 2 של דווין ווייד.

 

 

 

8. קארים עבדול ג'אבר. בבחירת ההולאוףפיים שלי נמצא יותר גבוה. הוא רק פה כי אני לא משוכנע שיביא לי הרבה אליפות.

 

 

 

9. קובי בראיינט – בניית הקבוצה איתו היא תהליך ארוך וסיזיפי כי מדובר בשחקן גחמתי. המעברים בין שלבים בקריירה שלו לא חלקים והמועדון משלם מחיר על כך. הג'נרל מנג'ר צריך לעבוד המון. אבל בראיינט פה גבוה כי הקריירה שלו ברמה הגבוהה ארוכה מאד.

 

 

10. אייזאה תומאס. תוכלו בוודאי לחשוב על גלריה ארוכה מאד של שחקנים לא פחות טובים ממנו. אבל עם אייזאה אני משוכנע שהמועדון יזכה באליפות. תגידו אולג'ואן? תגידו מאלון? אולי עוד שחקנים שהובילו אלופות. אבל תזכרו שאייזאה עשה את זה בתפר בין מג'יק לג'ורדן. חלון ההזדמנויות היה קטן מאד.

 

104 Comments

בן 5 ביוני 2010

יפה, אבל המשחק מחר.

גיל 5 ביוני 2010

האמת שאי אפשר להתווכח עם הבחירות שלך. אני מבין שאין חשיבות לתפקידים. כל אחד מהשחקנים שבחרת היה לו אימפקט מיידי. אני אולי הייתי מחליף את קארים עם דאנקן אבל לדאנקן כנראה הייתה השפעה מידיית יותר על האליפות.

ניצן 6 ביוני 2010

אני הייתי הולך עם דאנקן לפני קארים.
אבל חשוב לי לציין משהו לגבי שאק ו-ווילט.
הייתי בוחר אותם נמוך כי הם שיחקו בכמה קבוצות בקריירה.
מכל מני סיבות הם עברו או הועברו יותר מפעם או פעמיים בקריירה שלהם, בשיאם, לפני שיאם ואחרי שיאם.
אם אני בוחר בדראפט כזה, אני רוצה מישהו שישיאר איתי עד הפרישה. והחזרה מפרישה. אח"כ הוא יכול ללכת לוושינגטון.

בני תבורי 5 ביוני 2010

סקרנות: באיזה רשימה ימצא אצלך מקום לצ'ארלס בארקלי?

בר שושני 5 ביוני 2010

ושבדטרויט טוענים עד היום שהם היו צריכים לקחת גם את הגמר שלפני האליפות הראשונה.

מצד שני, רונן, לגבי תומאס, כמו שהזכרת לגבי השאר איך הם נראים אחרי שהקריירה שלהם קצת דועכת, תומאס וליימביר הלכו מכות בעונה אחרי ההדחה מול שיקאגו ופירקו לחלוטין את הקבוצה.

ניינר 5 ביוני 2010

אוף טופיק- נראה לי שאפשר לסגור את עונת המוטו ג'י פי ולהכתיר כבר את לורנצו כאלוף. עם רוסי בחוץ, אין אף אחד שיכול לאיים עליו. איזה טרגדיה

IDO 6 ביוני 2010

קייסי סטונר עציץ? ואנחנו רק מירוץ רביעי.

ניינר 6 ביוני 2010

עידו לסטונר בינתיים יש עונה איומה. אפילו היידן יותר טוב ממנו. אני מקווה שהוא יתאושש וייתן ללורנצו פייט על התואר אבל לא רואה את זה קורה

רועי 6 ביוני 2010

הכן אכזבה גדולה. מה אני עושה עם הכובע מצחיה שלו עכשיו. איך התרסקו גיבורים?

לורנצו כנראה כל הדרך לאליפות. אבל הבחור נטוה להתרסק הרבה. זאת באמת ההזדמנות שלו ללכת כל הדרך.
סטונר אם יהיה חזק מנטלית בהחלט יכול להאיים.
פדרוסה זה יהיה הפתעה אבל הוא כבר הרבה זמן בסבב ורוסי לא שם אז אולי לחץ ירד ממנו.

הפרש הנודד 5 ביוני 2010

חבל שנכנסת לזה כי לא יוצאים מזה. יש ראויים יותר מאשר תומאס ובראיינט.

רונן דורפן 5 ביוני 2010

בני – ברשימת המרגשים

בני תבורי 5 ביוני 2010

טוב. והד"ר?

יוני 5 ביוני 2010

כנראה שברשימת המפוספסים (ABA בשיאו) והמלהיבים.

ניינר 5 ביוני 2010

רונן, מסכים עם הבחירות שלך לחלוטין. כל חמשת הראשונים הוכיחו נאמנות ומחוייבות לפרנצ'ייז שלהם ובנו בו שושלת. זה גם דבר שצריך לקחת בחשבון בבחירת דראפט. האם השחקן יישאר נאמן למועדון או יעוף ברגע שיוכל מכל סיבה שלא תהייה.
אני כג'נרל מנג'ר לוקח בבחירת דראפט ראשונה את רוברט הורי כי אני יודע שהאליפויות כבר יגיעו, מה שלא יהיה :). הבנאדם מגנט אליפויות

אריאל 5 ביוני 2010

צריך לומר משהו על איזייה – הוא לא עשה את זה בתפר בין מג'יק לג'ורדן – הוא עשה את זה גם נגד מג'יק וגם נגד ג'ורדן. בניגוד לג'ורדן, שהצליח לנצח את מג'יק בדמדומי הקריירה שלו, הרי שאיזייה ניצח את מג'יק ב-88, כשהלייקרס עדיין היו בשיאם ושנה אחרי שמג'יק לקח אליפות מול הסלטיקס הגדולים. גם את ג'ורדן הוא עבר בדרך לאליפות, כשג'ורדן כבר היה השחקן הטוב על הפלנטה.

בשיאו, באותן שנתיים-שלוש, איזייה תומאס היה, ואני מוכן להלחם נגד כל מי שחושב אחרת, הפוינט גארד הטהור (מג'יק לא נספר, אין הגדרה בשבילו) הטוב בהיסטוריה המצולמת (אין לי מושג איך בוב קוזי היה, לרוב האנשים אין)

נדב 7 ביוני 2010

ב-1989 ביירון סקוט לא שיחק בכלל בסדרת הגמר, ומג'יק נפצע במשחק 2 ולא חזר. אז ישעיהו תומס לא ניצח את הלייקרס בשיאם.

גיא זהר 5 ביוני 2010

רונן, לגבי קארים. חמש מהאליפויות שלו אתה נותן למג'יק אבל מה עם האליפות שלו עם מילווקי.לגבי השאר, אין ויכוח מבחינתי.

ארנון 5 ביוני 2010

אני לוקח ראשון את לברון.
ההשפעה שלו היא מעבר לכדורסל – הוא ממנף כלכלית עיר שלמה.
מבחינת כדורסל אני מסכים עם הרשימה שלך אחד לאחד.

יואב 2 5 ביוני 2010

הוא ממנף כלכלית עיר שלמה רק בגלל שהעיר היא קליבלנד. את ניו יורק אף אחד לא יכול למנף. גם את ל.א. / בוסטון / שיקגו עדיין גדולות עליו

יואב 2 5 ביוני 2010

הוא ממנף כלכלית עיר שלמה רק בגלל שהעיר היא קליבלנד. את ניו יורק אף אחד לא יכול למנף. גם את ל.א. / בוסטון / שיקגו עדיין גדולות עליו

שלו רומא 5 ביוני 2010

בהשאלה מהפוסט הקודם:

1. מייקל – לא צריך להסביר למה, צריך להסביר למה לא.
2. מגי’ק – ככמה שאני שונא את הלייקרס, הגדיר מחדש את עמדתו
3. בירד – צעבר לסטאטיסטיקה, תמיד נתן לי תחושה שהוא סופר אינטלגנט.
4. הד”ר – כי הוא שרף אותי בגיל צעיר, ובגללו תמיד חבל לי על פילי.
5. מוזס מלון – נדמה לי ורק נדמה לי שהוא הסנטר הכי טוב שראיתי (אני מניח שזה לא נכון אבל יש דברים שנצרבים ואי אפשר להלחם בהם)
6. ברקלי – אני לא הייתי מסתכן בלקבל ממנו עבירת תוקף.
7. קארים – כי כמה שאני לא אוהב את הלייקרס, מה שהוא עשה בקריירה זה לא מה שאפשר למחוק כך סתם.
8. צ'מברלין – רק מהסיפוריפ לא ראיתי אף פעם
9. ראסל – כנ"ל, ועדיין כנראה היו מאוד גדולים.
10. רג'י מילר – נראה לי מכובד לסגור איתו את הרשימה.

LT 5 ביוני 2010

יפה מאוד

עזאזלו 5 ביוני 2010

רשימה יפה, ובנוסף לכל הבחירות שאי אפשר להתווכח עליהן – נפלא שלא שכחת את אייזאיה (אני חוזר על עצמי, הזכרתי אותו כשחקן שהיה חסר לדרים-טים האבסולוטית). ובצדק. על כתפיו נוסדה קבוצת-על לדטרויט, אולי העיר הכי מיוחדת באמריקה.

יוני 5 ביוני 2010

מסכים לגבי החמישה. הם גם יוצרים את חמישיית העדיפים עליי בכל עמדה. הפריע לי המיקום של ג'אבר, אז בדקתי. לקח את הבאקס לעוד פיינלס, די לבד, ב-74 והפסיד לקאוונס עם הבליצ'ק. לא רע.
החיסרון הגדול הוא היעדרות מהפלייאוף ב-75, 76. בפלייאופס של 80-86 הוא עדיין היה דומיננטי. לקח זריקות קלאץ', כך אומרים. תמיד שיפר את הביצועים לעומת העונה הסדירה. אצלי הוא לפני שאק.
וילט שינה את עורו כדי להוכיח שהוא יכול, לא כדי לנצח. קבוצה של ביילור/גודריץ', ווסט ווילט (כולם עדיין עם משהו בטאנק) הצליחה לקחת אליפות אחת בלבד בין 69 ל-73, 5 עונות, 3 מתוכן עם ביילור. שאק היה עושה יותר.
לכן – ג'באר, שאק, בריאנט, איזיאה, וילט. איזיאה וכמובן בריאנט, הרבה יותר מחויבים לניצחון.

ניר לוי 5 ביוני 2010

אני יודע שזה מאוד אופנתי היום לקטול את לברון, וגם אני חושב שהוא ממש לא ג'ורדן, וגם לא ברמה של קובי או שאר המועמדים לתואר "השחקן הטוב בהיסטוריה שלא עונה לשם מייקל", אבל עדיין יש לו מקום ברשימה הזאת. אי אפשר להתעלם מזה שהוא לקח קבוצה די עלובה והפך אותה למועמדת לגיטימית לאליפות בשנתיים האחרונות, וזה מעבר למינוף הכלכלי של הקבוצה.
הוא לא ג'ורדן, אבל הוא מהגדולים

אמיר 5 ביוני 2010

בחירות יפות אבל שאקיל חייב להיות הרבה יותר גבוה -דווקא בבחירה מסוג זה. כל קבוצה מתחילה מסנטר אין מה לעשות, ואתה לא יכול לוותר על מפלצת כזאת, שכבר הוכיחה יכולת לשחק כמספר 2 לכוכב אחר. חייב להיות בין שלושת הראשונים לפחות ולא פחות.

איש 5 ביוני 2010

שאקיל כבר לא פעיל, רק הפה שלו ממשיך לשחק. אני הייתי מחליף אותו בדיקמבה מוטומבו, בין השאר גם בגלל אישיותו.

מלוויל 5 ביוני 2010

גמר נשים מרגש מאוד היום ברולאן גארוס. היה כיף לראות כמה סקיאבונה רוצה את התואר הזה. על הדרך היא הפכה לזוכה הכי מבוגרת בגראנד סלאם (29) מאז 69', הלא טופ 10 הראשונה שזוכה ברולאן גארוס מאז 33' וכמובן, האיטלקיה הראשונה שזוכה בגראנד סלאם, נתון די מדהים כשלעצמו. אם למישהו יש הסבר לבינוניות הדי מסורתית של האיטלקים בטניס, אשמח לשמוע

עזי 6 ביוני 2010

היא לא הזוכה המבוגרת מ-69', אלא הזוכה הכי מבוגרת שזוכה בפעם הראשונה מ-69', זה הבדל מאוד משמעותי.

YB 5 ביוני 2010

מאד אוהב את הבחירות אבל איפה אוסקר רוברטסון? ואיפה לברון ג'יימס?

רונן דורפן 5 ביוני 2010

YB – לא לברון ולא ביג או הפכו מועדונים לזוכים סדרתיים. רוברטסון עבר קבוצה כדי לקחת אליפות לבסוף. לברון לא יהיה ברשימת הטופ-10 על כך שהפך קבוצה עלובה לקבוצה של חצי גמר אזורי. זה לא משהו היסטורי בינתיים.

ארנון 6 ביוני 2010

וגם גמר אזורי וגמר כללי. זה לא כל כך רע אם מסתכלים באופן אובייקטיבי, ולא על סמך ציפיות מוגזמות.
נראה אם הזעזוע הטרי – פיטורי דני פרי – ישאיר את לברון, יצרף אליו כמה שחקני משנה נורמליים (מצחיק להשוות את החבורה ששיחקה איתו לאורך השנים עם החבר'ה ששיחקו עם קובי בשנים הללו ועם ג'ורדן בשנים ההן. אני מכיר את הטיעון של "הם עשו את החבר'ה סביבם טובים יותר", וזהו טיעון לא רע, אבל עדין אין מה להשוות)

גיל 6 ביוני 2010

לברון? מה בדיוק לברון עשה עד עכשיו? כל השחקנים שהוזכרו פה הפכו קבוצות לקונטדריות כמעט באופן מיידי. לברון אולי מזכיר בינתיים את דיוויד רובינסון שהיה מעולה בעונות הרגילות אבל בפלייאוף לא הגיע רחוק עד שדאנקן נחת.

ארנון, עם צוותים משופרים לברון מגיע פחות ופחות רחוק מאשר הגיע לבד לגמר אז איך אפשר לומר שיש ממנו ציפיות בשמיים? זה גם לא הציפיות להשגים אלא למלחמה ויכולת. מה שקרה לו בשני המשחקים האחרונים השנה רק מראה שבינתיים אין לו את הדרוש להיות ברשימה של הכי גדולים.

ארנון 6 ביוני 2010

סתם סיפור, חצי אופ-טופיק:
באיזה בלוג הדן בהוראת מתמטיקה, מסופר על מורה שרצה לעורר ענין בקרב תלמידיו בקורס לסטטיסטיקה. הוא סיפר להם שבשנת 1985, חמישה סטודנטים סיימו בהצלחה את החוג לגיאולוגיה באוניברסיטת צפון קרולינה, וביקש מהם לנחש את משכורתם השנתית הממוצעת לאחר מספר שנים.
הסטודנטים זרקו מספרים בין 50 ל-100 אלף דולר.
המורה תיקן אותם: 4.9 מיליון. לאחד הסטודנטים קראו…
כך הוא התחיל את הוראת נושא החציון.

יורם אהרוני 6 ביוני 2010

ארנון, מצד שני , החציון נותן לך מידע רק על איש אחד בקבוצה: זה שנמצא בדיוק באמצע מבחינת הדירוג. לפני כמה זמן בדקתי ממוצע הישגים של כיתה מאד הטרוגנית שיש בה כמה בעלי הישגים מעולים אבל גם כאלה שהישגיהם נמוכים מאד. הממוצע אכן השתפר מאחר שרוב התלמידים התקדמו, גם החזקים וגם החלשים אבל החציון ירד מאחר שהחלשים השתפרו, אבל לא במידה מספקת בכדי לעבור את אותו תלמיד שבאמצע הקבוצה שקצת ירד בהישגיו…

רמי מורנל 6 ביוני 2010

אגב,פורטלנד שפיספסו את ג'ורדן בשביל סם בואי(היו צריכים סנטר….),ההיסטוריה חזרה על עצמה עם בחירת אודן על חשבון דוראנט(שוב,היו צריכים סנטר..).זה לא אותו גודל פספוס(בכל זאת,ג'ורדן) אבל זו עוד כאפה ללב של פורטלנד ל10-15 שנים הקרובות.פעם הבאה שיש לכם בחירה גבוהה ושניי מועמדים,פשוט קחו את המוכשר יותר,רבאק.

הפרש הנודד 6 ביוני 2010

כיף להיות חכם בדיעבד.
לא מכיר את הסיטואציה המלאה שהובילה לבחירה של בואי, אבל הבחירה באודן הייתה לגיטימית לגמרי. הוא היה הסנטר מס' 1 במכללות וזה עוד כששיחק רבע עונה עם היד החלשה שלו (חצי עונה היה מושבת). אודן בלי פציעות הוא בקלות סנטר טופ5 בליגה, מצרך נדיר מאוד. אודן עם פציעות הוא סתם עוד שחקן בליגה.
הכשלון אם כבר היה בבדיקות הרפואיות. 

זורו 6 ביוני 2010

ללברון ממש עוד אין מקום ברשימה כזאת, בטח לא בשלב הזה של הקריירה שלו. אם הוא לא ייזהר, הוא עוד עלול להפוך בסוף לקארל מלון.
ברקלי לעומת זאת חייב להיות מדורג, למרות שגם לו אין אליפות. פאונד פור פאונד, הוא בעיניי השחקן הגדול ביותר שאין לו טבעת. לפני מאלון והרבה לפני פטריק יואינג.

ג'ו 6 ביוני 2010

ורשימה הפוכה – אילו שחקני אולסטאר לא הייתם לוקחים? הרשימה שלי:
1. וינס קארטר. צריך להסביר?
2. מארבורי אלן יוסטון ספירוול בקיצור, כל שחקן שדרך בניקס.
3. כריס בוש סטודאמייר. לא מספיק טובים כדי לבנות סביבו קבוצה.
4. עופר פליישר.

אורי 6 ביוני 2010

טרייסי מגריידי, פני הארדוויי וגרנט היל .בכישרון, לא נופלים אפילו בקצת מקובי בראיינט. היה עדיף אם לא היינו רואים אותם בשיאם כי סתם מעצבן לחשוב מה אם.

המזל עם הרעים.

moby 6 ביוני 2010

יוצא ספריוול מהרשימה לאלתר. איך אתה משווה את הווינר האולטימטיבי הזה למרבורי? האיש הוביל קבוצה בלי כלום לגמר. כל מה שהיה לו זה פוואר לא הכי בריא. הוא אחד שמאמנים גדולים בלבד יכולים לאמן ולא היו לו כאלו.
חוץ מזה הוא חנק מאמן שזה אומר שאופי יש לו.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

אלן יוסטון וספריוול לא שייכים לרשימה. אם כבר הם אובר אצ'יוורים ולא אנדר (כמובן שזה לא אומר שהחוזה של אלן היה מוצדק)

ניינר 6 ביוני 2010

ספריוול שחקן אדיר ווינר אמיתי בשיאו. זה שהוא חנק את קרליסימו רק מוסיף לו נקודות זכות

moby 6 ביוני 2010

אילי אל תכניס את אלן יוסטון וספריוול לאותו משפט בבקשה. הם שחקנים שונים באופיים ביכולתם ובאיכותם.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

מובי- בשנת הקסם הם היו שותפים זהים. הם שונים מאוד אך אלן תרם את שלו

moby 7 ביוני 2010

אילי בשנות הקסם אני הייתי יושב הגארדן אלן לא היה מנהיג מעולם ובדקות הסיום לא רצית שיקבל החלטות מקסימום שיקבל כדור ויקלע (גם אז ברגעים הקריטיים הוא היה מחטיאץ)

אורי 6 ביוני 2010

אני רואה את הדיון הזה כשאלה של איזה שחקן הכי סביר להניח שלא היה פורש ללא אליפות. בכל עידן וללא קשר לאיזו קבוצה היה משחק ולהתפתחות הקריירה. הרשימה שלי היא קצרה מאוד והולכת ככה.

1. ג'ורדן.
2. שאק.
3. מג'יק.

חוץ משלושת השחקנים האלה, אין עוד שחקן בהיסטוריה שהייתי יכול לומר עליו שהיה מביא אליפות בוודאות.

דורון 6 ביוני 2010

אורי,

אתה ראית את לארי בירד משחק?

קראת קצת על מה עשה ביל ראסל בליגה הזאת?

אורי 6 ביוני 2010

כמובן שראיתי וכמובן שקראתי. את 50 הגדולים של מנחם לס קראתי יותר מדי פעמים. ובכל זאת, ראסל שיחק בתקופת האבן ואין לנו ממש פרמטר להשוואה. ממה שאני קצת יודע, ראסל הוא כנראה גדול שחקני ההגנה בהיסטוריה של הנ.ב.א אבל הוא גם היה ננס בעל יכולות התקפיות מוגבלות. כיום בשביל להיות דומיננטי, צריך גם הגנה וגם התקפה (ראה מקרה דווייט הווארד, לא שאני משווה). מבחינתי האקים (לדעתי הסנטר הגדול מכולם) הוא דגם משופר של ביל ראסל. גבוה, פריק אתלטי, שחקן הגנה מושלם ושחקן התקפה מרגש. מצד שני, הוא לקח אליפות רק כשג'ורדן הרשה לו.

בקשר ללארי, כנראה השחקן האינטליגנטי ביותר ששיחק את המשחק. אבל כל האליפויות שלו הגיעו עם סגל מדהים. האם אתה יכול להגיד שהוא שחקן יותר טוב מסטוקטון למשל ? לא יודע. אני תמיד אזכור שאייזאה תומאס אמר עליו שאם הוא היה שחור, הוא היה רק עוד שחקן כדורסל שחור טוב. אני לא מסכים עם זה אבל אני גם לא שיחקתי נגדו.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

אורי אתה לא רציני נכון? אני מת על סטוקטון אבל הוא ובירד אותו דבר? נו באמת

אורי 6 ביוני 2010

בארקלי הוא האגאסי של הכדורסל. ללא ספק שניים מהספורטאים האהובים עליי ועל מכורי ספורט אחרים. ולמרות שאגן עליהם ועל מקומם בהיסטוריה בחירוף נפש, תדרש לכך מנה לא קטנה של שכנוע עצמי. 

אורן 6 ביוני 2010

מסכים עם רוב הבחירות שלך אבל תאר לעצמך את הסנריו הבא: קווין גארנט מגיע מהתיכון ל nba ב-95 כשהוא ללא ספק אחד הכשרונות הענקיים שנחתו בליגה הטובה בעולם. במקום להבחר חמישי ע"י מינסוטה (ולשקוע לתוך שיממון) הוא מגיע לשיקגו, או לליקרס או לדטרויט וכו'. מה היה קורה אילו אלילת המזל הייתה לצידו של הביג טיקט? אני חושב שההסטוריה הייתה נכתבת מחדש וללא ספק הייתה מכתירה אותו כמס' 4 הגדול ביותר בכל הזמנים. תראה מה קרה כשהוא בא בסערה לבוסטון בשנתו הראשונה שם כשלצידו כוכבים מזדקנים בשלהי הקריירה? מה היה קורה אילו היו לצדו 2 כוכבים באותה הקבוצה? לדעתי הייתה נרקמת שושלת אליפויות הסטורית. אבל לצערי מרפי לא חובב את KG . אבל אולי כל זה ישתנה עוד כמה ימים

גיל 6 ביוני 2010

אורן, הגזמת. גארנט לא הוביל את מינסוטה לשום דבר בפלייאוף מלבד שנה אחת שהם הגיעו לגמר המערב. אם תשווה אותו לדאנקן זה מרחק שנות אור. יש הרבה שחקנים שהם מוטאציות ומפלצות סטטיסטיות אבל בשורה התחתונה לא מובילים קבוצות לשום מקום.

רמי מורנל 6 ביוני 2010

מוזר לא לראות כאן שמות כמו קלייד דרקסלר ואולאג'וואן..בארקלי לא הביא את הפרנצ'ייז שבחר בו לשום מקום.בפניקס נתן שנים יפות אבל למרות קבוצה נפלאה(קיי.ג'יי ומארלי בשיאם) לא הביא טבעת בשנתיים נטולות ג'ורדן.
1-ג'ורדן
2-שאקיל.דומיננטיות של מפלצת.
3-לברון.קל לחבוט בו עכשיו,אבל בתור אוהד שיקגו אני מחתים אותו בקיץ על חוזה לפני כל שחקן בדראםט ההיסטורי,למעט השניים מעליו.
4-מג'יק.שחקן גדול איש נדיר וקוסם.סליחה אם פגעתי במישהו כששמתי את לברון מעליו ומעל לארי.
5-לארי בירד.
6-דאנקן
7-קובי
8-קלייד דרקסלר.אנשים שכחו שעד הגמר בין 92 היה ויכוח מי יותר טוב,הוא או מייקל.כזה גדול הוא היה ועם קצת מזל גם היה מוביל את פורטלנד ל2-3 אליפויות.
9-סקוטי פיפן.
10-האקים אולאג'וואן.

נמנעתי מלבחור שחקנים משנות השבעים ולפני שלא ראיתי משחקים..

אילי מנינג 6 ביוני 2010

לא הבנתי את הלוגיקה. ברקלי לא קשור כי לא ניצח ולברון שעדין לא עשה כלום כבר מספר 2?

אילי מנינג 6 ביוני 2010

ואף פעם לא היה וכוח. מייקל תמיד נחשב הרבה יותר גדול מקלייד. לפני שהוא לקח אליפויות הויכוח היה אם הוא שייך לרשימה של מג'יק ובירד. קלייד רחוק מרחק שנות אור מהרשימה

דורון 6 ביוני 2010

רונן,

בחירות לגיטימיות. אני הייתי מאוד רוצה לראות את Hakeem the Dream ברשימה, אבל זו רק דעתי.

איזאיה כוכב על, ואני לא חולק על בחירתו. אני רק חושב שביל ליימביר היה מביא לכל קבוצה שלי את אותו אלמנט של רוע והפחדת היריב, מסוג השחקנים שאתה פשוט שונא לשחק נגדם וכל כך רוצה אותם בצד שלך בסדרת פליי אוף. אמנם בחור נבזי על המגרש, אבל כמו שקווין מקהייל אמר עליו פעם: "בחור שמשחק גולף ואוהב בירה לא יכול להיות כל כך גרוע".

ואוף טופיק – יש לי 8 שעות לשרוף בבודפשט – יש לך רעיון טוב?

אלון 6 ביוני 2010

דאנקן הוא השחקן האידאלי לבנות סביבו קבוצה גם כי כל שחקן בליגה ירצה להיות לידו וכל מאמן ירצה לאמן אותו.
ראסל וצאמברלין שיחקו כדורסל בתקופת האבן, להשוות אותם לדאנקן, שאקיל ואלאג'ואן זה לא רציני.

גיל 6 ביוני 2010

אלון, לא רציני? יש לך צל של ספק שראסל היה שחקן ענק גם היום?

אלון 7 ביוני 2010

אולי כן אבל בתקופה שלו היו שני שחקנים גבוהים בכל הליגה והשליטה שלו בליגה מטעה. ה 4 אליפויות של דאנקן הרבה יותר מרשימות.

moby 6 ביוני 2010

רשימה מכובדת למדי. אני לוקח את שאק שני (טעם אישי, ואותו ראיתי לא בשחור לבן ורועד כולו-הסרט לא השחקן).
אני הייתי מוסיף את רודמן (שוב טעם אישי) לפני בארקלי בודאי. לרודמן יש 5 אליפויות ועוד כמה כמעטים. נכון הוא לא הצליח להפוך את רובינסון לווינר (דאנקן הצליח), אבל כל קבוצה צריכה לפחות תולעת אחת שחוטבת עצים ושואבת מים. הוא משלים את שאק. ואז כשראסל נכנס הוא יורד לנוח. (או ההפך).
נכון דאנקן ענק אבל אני צריך גם למכור חולצות הלו, נבא זה עסק. מחליף את 2 ב-7 ומכניס את רודמן ודאנקן יורד למקום של קארים.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

להורי יש יותר אליפויות. עם כל הכבוד לרודמן הוא לא קשור לרשימה. הוא בורג במערכת ולא יותר.

moby 6 ביוני 2010

מקבל, ואני רוצה אותו במערכת שלי.

סימנטוב 6 ביוני 2010

1. ג'רדון
2.ביל ראסל
3. מג'יק
4. טים דנקן
5. בירד
6. ווילט צ‘מברליין
7. קובי בראיינט
8. שאקיל אוניל
9. עבדול ג‘אבר
10. הד'ר או אלארגוואן
והרשימה ההפוכה:
1. אולוואקמבי.
2. ג'ו סמית'
3. מקריידי

איש 6 ביוני 2010

ובדראפט של אברבאנל-
1. דניס רודמן
2. שון קמפ

moby 6 ביוני 2010

מה עם ספריוול, וובר, ארטאס, ראשיד וואלאס,
וכנראה המופרע הגדול מכולם ארל ה"עז" מניגולט שלא שיחק בנבא אבל באברבנל יש לו מקום.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

וובר היה אחד השחקנים החכמים והלא ממוצים. אני לא חושב שהוא שייך לפריקס

סימנטוב 6 ביוני 2010

מסכים וובר היה בסדר

אילי מנינג 6 ביוני 2010

הרשימה שלי
1 מייקל (כל מילה מיותרת)
2 ביל ראסל (הוא הביס את ווילט בכל הזדמנות זה כמו שמשהו היה מביס את שאק בכל התנגשות)
3 מג'יק
4 לארי
5 טים דנקן (התלבטות קשה בינו ובין אקים.
6 אקים אולאג'ואן (האליפויות הן לגמרי סביבו עם צוות מסייע לא מרשים. גם כרוקי עם ראלף סמפסון העיף את הלייקרס הגדולים אחרי ראסל הוא מספר שתיים בין שחקני הציר. טים הוא פאוור פורוורד)
7 איזייה – למרות מה שעשה לניקס הוא הוביל את דטרויט עם חוטבי עצמות לשתי אליפויות והיה רחוק מרחק קרסול מלהעיף את הלייקרס בגדולתם ואיבוד כדור שנה לפני זה להעיף את בוסטון)
8 שאק – שלוש אליפויות כאלפא קשה לוויכוח
9 קארים – התלבטות גדולה שכן גם וולטון הוביל קבוצה פעם אחת לאליפות. האליפויות האחרות בפירוש היו יותר של מג'יק. אני שומר זכות לתקן את המיקום)
10 יכול להיות קובי. אני עדיין מאמין שדווין ווייד בניקס יעקוף אותו. ווילט היה צריך להיות ברשימה אבל לדעתי הוא היה גדול בתור שחקן בודד ולא כמוביל קבוצה. עם היתרונות הפיסיים שלו התבוסות שלו לסלטיקס מדברים בעד עצמן.) אחר כך ברקלי סטוקטון ואחרים מאלון עם כל הכבוד צריך לבוא אחרי סטוקטון  

אביעד 6 ביוני 2010

קודם ג'ורדן, אחרי זה מג'יק ובירד ואחרי זה ראסל. במדרג מתחת תוכלו למצוא עוד הרבה שמות. שאק, דאנקן, קארים, וולטון ואחרים. שחקנים שעצם קיומם הופך את הקבוצה שלהם לקונטנדרית. קובי ולברון אינם כאלה לטעמי. לברון אולי עוד יהיה.
מוזר לי שאיש לא מזכיר את ג'ורג' מיקאן…

אילי מנינג 6 ביוני 2010

ג'ורג' מיקן שיחק בלי יריבים מתאימים לפיסיות שלו ולכן קשה לדרג אותו. לכל השאר היו יריבים

עומרי 6 ביוני 2010

אם היינו בסופרנוס אני מניח שהייתי מגיב ב-או!!!!!!

מילא דאנקן לפני שאק- אני לא מסכים אך מכבד את ההסבר שסיפקת.

אבל דאנקן לפני קארים?
גם קארים הביא אליפות מיידית למועדון בשוק זערורי שלא עשה דבר מאז.
עם שישה תארי MVP והיותו אחד המתקיפים הגדולים בהיסטוריה הבחירה שלך בעייתית מאוד.

וכן- שום מילה על קובי. קובי בריאנט כאחד מעשרת הגדולים זו כמעט עובדה שאי-אפשר להתווכח איתה יותר. ימים קשים.

עומרי 6 ביוני 2010

וזו הרשימה שלי:

1.

2. ראסל- אב-הטיפוס של המונח פרנצ'ייז פלייר.

3. בירד- הגיע למועדון ענק והיפר-הישגי אך הוביל אותו לגבהים ועשה את זה בלי מאמן-על או סופרסטאר היסטורי לצידו.

4. קארים- הטוטאל פקאג' הגדול מכולם עד מייקל.

5. מג'יק- לא לקח אליפות בלי קארים.

6. ווילט.

7. שאק. גם ניצול של רק 90 אחוזים מהפוטנציאל הביאו אותו למקום הזה. לפרקים, נראה היה בדרך לפרוץ את השישיה הראשונה.

8. דאנקן- שחקן עצום וגם חביב עלי, בסופו של יום נפל משאק כאשר שניהם התנגשו בשנות השיא שלהם ומחזיק בקריירה מרשימה פחות סטטיסטית.

9. אייזיאה- פחות גדול מקובי אבל עדיין הייתי בונה סביבו קבוצה לפני בריאנט.

10. בריאנט- זה בעייתי לבנות קבוצה על שוטינג גארד. אם יש מישהו שמתאים לכך פרט למייקל, זה הוא. ימים יגידו אם הוא יסיים קריירה כלייקר הגדול בכל הזמנים.

אופיר 6 ביוני 2010

ציטוט של מייקון מתוך פורטל האיכות וואלה! :

"אני רוצה להיות אלוף, בין אם ברזיל משחקת את הז'וגו בוניטו או לא", אמר מייקון, "בין אם אתה משחק בסטייל או בין אם אתה משחק מכוער, הדבר הכי חשוב הוא שב-11 ביולי ברזיל תניף את הגביע בגמר".

ככה זה, כשאנשים מריעים למוריניואיזם אפילו בבלוג שהוא על טהרת אהבת הספורט, אל תתפלאו כשהוא חוזר לנשוך אתכם בתחת.

שי 6 ביוני 2010

קראתי פעם על טרייד שלא יצא אל הפועל בשלהי 1985 בין יוסטון לשיקגו של מייקל (שבקושי שיחק שנה) תמורת ראלף סימפסון.
מישהו יכול לחלום על מפלצת של מייקל וחאקים באותה קבוצה?

אביעד 6 ביוני 2010

אילי, וגם לווילט וראסל הייתה תחרות מעטה ברוב המשחקים מבחינה פיסית. אני לא רואה שמישהו כאן מפחית מגדולתם.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

הם התחרו אחד בשני. את מיקן לא ניתן למדוד.

mirage 6 ביוני 2010

ברשימת המרגשים לפני כולם: Pete Maravich

תומר חרוב 6 ביוני 2010

יהיה פוסט חי לגמר הרולאן?

בני תבורי 6 ביוני 2010

תומר, הבנאדם באפריקה…

ניינר 6 ביוני 2010

כמו שהמשחק הזה מתפתח זה יהיה פוסט מת
איזה שעמום

תומר חרוב 6 ביוני 2010

בני, דווקא בימים כאלה ודווקא מאפריקה. על אפם וחמתם של הגויים- פוסט חי…

גיל 6 ביוני 2010

עומרי, קארים זכה רק באליפות אחת ב12 השנים הראשונות שלו כשהוא היה בשיאו עם כל תארי הMVP. רק עם מג'יק הוא זכה בעוד 5 תארים. שנות ה70 היו שנים חלשות יחסית בנבא והייתי מצפה לזכיות סדרתיות.

עומרי 6 ביוני 2010

ב-80 קארים נתן את אחת העונות הגדולות בתולדות העמדה, זכה בMVP ובאליפות.
רק שאף אחד לא ממש זוכר את זה בגלל משחק ה42-15-7 של מג'יק בגמר בהעדרו.

סברה לא קיצונית אומרת שמג'יק לא היה השחקן הכי טוב בלייקרס עד 85'. אני לא בטוח שמג'יק בעצמו מתנגד לאמירה הזו.

אין כאן כוונה להפחית מכבודו של מג'יק, גדולתם של השניים היא מהסיבות המרכזיות להיותה של הלייקרס של האייטיז הקבוצה הגדולה בהיסטוריה לדעתי.

גיל 6 ביוני 2010

אבל זהו בדיוק, אחרי 12 שנה הוא התחיל להיות חלק מאלופה סדרתית. בתור שחקן בודד הוא לא היה פרנצייז כמו דאנקן או בירד למשל. העובדה שהוא נזקק לעזרה מקטינה את הערך שלו בדראפט של כל הזמנים למרות האהבה שלי אליו.

עומרי 6 ביוני 2010

אם זו הייתה כל אלופה סדרתית אחרת הייתי מקבל את דבריך, אך הלייקרס של שנות השמונים שונים.

אני מבין שהדיון כאן אינו נסב על קריירות, אבל גם בגבולותיו 2 הנקודות הבטוחות בתולדות הכדורסל חייבות לקבל מקום מאוד גבוה.

מוזר 6 ביוני 2010

אין ספק שתהליך בניית קבוצה עם קובי הוא תהליך ארוך וסיזיפי. לקח לו שבוע שלם להתחבר עם פאו בשביל ליצור שושלת אימתנית, השושלת הגדולה ביותר מאז השושלת של שאקובי. אבל במשך 3 שנים הוא לא הצליח להתחבר לקבוצה עם סמוש, קוואמי, צ'אקי אטקינס, רדמנוביץ', וולטון בחמישיה, בריאן קוק שחקן שישי, ג'ומיין ג'ונס, מו וויליאמס ולמאר אודום ככינור שני.

7 גמרים ב14 שנות קריירה. תהליך בניית קבוצה גדולה עם קובי מעולם לא נראה ארוך יותר.

עזאזלו 6 ביוני 2010

לא יודע מה איתכם, אותי רפא מרגש.
מה אומרים המבינים? היה מנצח את עצמו לפני?

Royi 6 ביוני 2010

אני חושב שהמארגנים חייבים להעביר אותו לטורניר הזוגות ברולאן גארוס.
רפאל ונדאל יכולים להיות זוג אימתני. אבל אולי על מגרש מורחב מישהו יוכל להעביר כדור מעבר להם…

רועי 6 ביוני 2010

מה אם האציל?
אני חולה עליו.

זיזו 6 ביוני 2010

1.מג'יק – היחיד שבאמת לא משנה באיזה מועדון, מאמן, עיר או קבוצה היה מתחיל התוצאה הייתה אליפויות. הראשון להתחיל איתו קבוצה בכל מצב וסיטואציה. אלוף בכל רמה שבה השתתף. מנהיג של הקבוצה הגדולה בהיסטוריה. הגדול מכולם.
2.ראסל – זאת בחירה לא ממש אחראית. אני באמת לא יכול לנמק יותר מידי אבל המספרים פשוט לא ניתנים לערעור. זה שהוא הפך למאמן שחקן (השחור הראשון לאמן קבוצה מקצועית באמריקה לדעתי) מוסיף לו עוד כמה נקודות.
3.ג'ורדן – השחקן הטוב בהיסטוריה. ההצלחה שלו יותר נסיבתית.
בשיקגו, למרות כל הריבים, ידעו לבנות סביבו את הסגל המתאים ביותר לממש את יכולותיו.
מנהל שהיה חוטא בקיבעון מחשבתי ומנסה לבנות סביבו קבוצה קלאסית היה פוגע בו אנושות.
4.קובי – דרוש מעט מאוד בכדי לבנות סביבו אלופה, הרעב הבלתי נדלה מבטיח אפשרות לשושלת ולשנים רבות בצמרת. לנצח, לנצח, לנצח.
5.ווילט – יכול להיות שזאת טעות אבל עם יכולות כאלו אני חייב להאמין שהיה אפשר להוציא ממנו יותר.
6.קארים – בני דורו נשבעים שהוא השחקן הטוב בהיסטוריה. כמו מג'יק היה אלוף בכל רמה וכנראה שחקן התיכונים והמכללות הטוב בהיסטוריה. אריכות ימים גם עומדת לצידו. בהחלט הכוכב של הלייקרס בתחילת השמונים (שקר לומר אחרת).
7.לארי – יודע לנצח. בדומה לקובי הוא לא צריך הרבה סביבו (תשאלו באינדיאנה-סטייט). גוף לא מספיק אמיד. כדאי לבחור סביבו כמה שחקנים שרוצים לשחק הגנה. לא הגן על התואר.
8.שאק – אליפות כנראה תקבל איתו אבל תהיה חייב לידו מישהו שיכריע את המשחקים. אף פעם לא יוכל להביא את הניצחון בעצמו. כנראה שגם לא תראה אותו במועדון שלך לאורך כל הקריירה.
9.ג'רי ווסט – כי הוא ג'רי ווסט. אליפות תקבל ממנו כשחקן אבל יותר מכך עם תדע להשאיר אותו במועדון כנראה שתראה עוד כמה שושלות בעירך. המנהל הגדול בהיסטוריה.
10.בהתחלה כתבתי טימי – משפיע על המשחק בשתי הצדדים עם הכדור או בלעדיו. ציר אולטימטיבי בעמדה 4.
בדומה לשאק מתקשה להכריע משחקים.
יש לו נשק מיוחד, הוא משחק כמו שחקן משלים. זה מוזר, זה שונה… אבל אפקטיבי!
המצפון לא נתן לי לסגור ככה את הרשימה.
לא יכולתי להשאיר את האקים בחוץ. בשיאו הוא היה הסנטר הטוב והאלגנטי ביותר שראיתי. 4 אליפויות של דאנקן מאפילות עליו אבל הוא הגן על התואר!
יותר מדאנקן הוא היה בלתי ניתן להכנעה.
דאנקן גם בחור נחמד ויסכים לפנות את הבמה. זהו, סופי, האקים!

עומרי 6 ביוני 2010

פרובקטור ומתריס כרגיל! :)

לא יודע, נראה לי שלהגיע לקבוצה שהייתה הסחבה של הליגה ולעשות איתה פעמיים ת'ריפיט מראה על היותך מניה בטוחה יותר ממי שהגיע למועדון שכל שחקן מעוניין לשחק בו והוקף בעוד שלוש בחירות דראפט ראשונות סביבו.

לגבי ספקותיך לגבי יכולותיו של שאק להכריע משחקים- אנא, גש לאתר basketball-references.com
ובדוק את הסטטיסטיקות החד-פעמיות שלו בסדרות הגמר בתחילת העשור.

רונן דורפן 6 ביוני 2010

זיזו – רשמית הוא השחור השני. פריץ פולארד אימן בNFL בשנות העשרים. כמו ראסל הוא היה מאמן שחקן. בחירה מספר 2 שלך אחראית ביותר!

לברון 9 ביוני 2010

זיזו.. כרגיל שחצן וטועה…
טימי לא מספיק טוב להכנס לרשימה שלך?
כרונולוגיה של טעויות…
זה מה שאני חושב על הרשימה שלך!
אולי יום אחד יהיה לך מושג קלוש לגבי כדורסל..

זיזו 6 ביוני 2010

עומרי
כך לך נראה ולי נראה אחרת.
לא נראה לי שלבחור במג'יק ראשון זאת פרובוקציה, רחוק מכך.
*
אני לא צריך לראות את הסטטיסטיקות באינטרנט. ראיתי את שאק משחק מיומו הראשון ועד האחרון.
במג'יק זה היה פני, בל.א. קובי, במיאמי וויד, בפיניקס כל אחד אחר ובקליבלנד…? (-:
היכולת שלו מהקו תמיד ביטלה אותו בתור אופציה בדקות האחרונות.
זאת המציאות ושום דף לא יוכל לשנות אותה.
יש להיות השחקן הטוב ב45 הדקות הראשונות ויש להיות ב3 האחרונות. זה דורש סט כלים שונה ולשאק חסר מרכיב מרכזי בו.
אם זה לא היה נכון הוא כנראה היה הרבה יותר גבוה ברשימה, יכול להיות שאפילו בטופ!
*
יאמר לזכותו שגם בגילו ויכולתו הנוכחית אפשר היה לראות שהוא אלוף לעומת שאר חברי קבוצתו החיוורים.

אילי מנינג 6 ביוני 2010

זיזו ברוך שובך. הפתעת אותי הייתי בטוח שקובי יהיה מספר אחד אצלך

ניצן 6 ביוני 2010

1. מייקל ג'ורדן.
מישהו פה אמר שההצלחה שלו הייתה נסיבתית. איזה דבר לומר. הגיע לאחת מהנמושות הגדולות של הליגה והפך אותה לאחת השושלות האדירות והמשכנעות בתולדות הספורט האמריקאי בעידן בו הליגה נהנתה מדור שחקנים כביר. מהרגע שניצח, לא הפסיד.
*
2. ביל ראסל.
לפי מה שביל סימונס כותב בספר שלו, מעולם לא היה ספורטאי שהדביק את כל מי ששיחק איתו בתשוקה הבלתי מתפשרת לניצחון כמו ראסל.
*
3. מג'יק ג'ונסון.
9 גמרים ב-12 שנה תחת 3 מאמנים שונים.
*
4. לארי בירד.
רמת ההפתעה שהיית חש במקרים הנדירים בהם בירד לא היה מצליח להשתלט על משחק במאני טיים שנייה רק לג'ורדן.
*
5. טים דאנקן.
לא משנה מה תבנה סביבו, הוא יוביל קבוצה לאליפות. עשה את זה עם שתי קבוצות שונות לגמרי (רובינסון-אליוט-ג'ונסון-אלי-רוז-ג'קסון-דניאלס-קר ב-99, פארקר-ג'ינובילי-פינלי-בארי-בואן-בונר-אוברטו-הורי ב-07). בלי יכולת המשיכה, הכסף והעזרה מלמעלה של לייקרס – ומול אחת מקבוצות הלייקרס הגדולות – הצליח לבנות שושלת בעיר שערים מסוגה אומרות תודה על אליפות בדור.
*
6. חאכים אולאג'וואן.
הגיע לגמר כשחקן מרכזי בקבוצה בפער של 9 שנים (86 ו-95). כמעט יחיד במינו מבחינת ההישג הזה. ולבטח יחיד במינו מבחינת הכדורסל שלו. אין לי שום ספק שאם הוא היה נופל ללייקרס כסנטר צעיר ב-96 במקום שאק היה לוקח יותר מ-3 אליפויות.
*
7. קובי ברייאנט.
מגיל 18 הוא מפגין נחישות ודרייב ותשוקה שלבודדים בודדים לאורך כל ההיסטוריה היה מתישהו בקריירה שלהם. מוסר עבודה ג'ורדני. עם זאת, אף פעם לא הצליח להוכיח שהוא מסוגל ללכת עד הסוף בלי ביג מן.
*
8. שאקיל אוניל.
4 אליפויות ב-2 מועדונים שונים ובסה"כ 6 גמרים עם 3 קבוצות שונות. אבל לא רואה אותו הולך עד הסוף עם צוות מסייע סטייל יוסטון של 94-5, אלא רק עם כוכב פרימטר.
*
9. ווילט צ'מברליין.
אדם שהועבר בטרייד בשיא הקריירה שלו לבטח לא היה מישהו שתרם יותר מדי למועדון שלו. אבל עם המספרים המפלצתיים והעובדה שבסופו של דבר הצליח להתחיל להתעניין בקבוצה שלו – אי אפשר להשאיר אותו מחוץ לרשימה.
*
10. ג'ון האבליצ'ק.
כרוקי היה השחקן השישי באלופה ב-63. 13 שנים אח"כ, בגיל 35 ובאותו מועדון, היה אולי השחקן המרכזי בעוד אלופה. בין לבין העמיד מספרים שקובי ולברון היו חותמים עליהם בכל עונה. החבילה השלמה הראשונה, לצד כישורי מנהיגות נדירים ו-ווינריות שיש רק למי שמשחק מהשנייה הראשונה שלו בליגה לצד ראסל.

rondi 8 ביוני 2010

השחקן שחסר כאן ברשימות של כולם הוא ג'רי ווסט. תשע פעמים הוא הוביל את הלייקרס לסדרת הגמר ונעצר רק ע"י האיש שחייב להיות בראש הרשימה – ביל ראסל (בניגוד לשחקן הגדול בהיסטוריה הוא לא היה צריך שבע שנים להבשיל…)!

זיזו 8 ביוני 2010

לא להשמיץ.
אצלי הוא מספר 9.

רונן דורפן 8 ביוני 2010

רונדי – אני התלבטתי לגביו ואומר ככה: אני מתעלם מתרומה פוסט-קריירה של שחקן. אם אני יודע שג'רי ווסט נשאר אצלי במועדון אחרי הקריירה אני שם אותו אפילו חמישי-שישי. אבל התעלמתי מתרומה של אחרי הקריירה. ברשימה אין לי שחקנים שלא היו השחקנים המובילים בזכיה באליפות. כלומר השחקן מספר 1 בקבוצה אלופה.

rondi 9 ביוני 2010

רונן – גם אני מדבר רק על הקריירה שלו כשחקן. מתוך 14 עונות בליגה הוא הוביל את הלייקרס תשע פעמים לגמר ובכל פעם הפסיד לסלטיקס של ראסל…

רונן דורפן 9 ביוני 2010

רונדי – אבל הוא לא עומד בסף של כל עשרת הקודמים – להוביל קבוצה לאליפות. לכן הוא איכשהו נשאר בחוץ

רונן דורפן 8 ביוני 2010

אגב – זיזו – אני לא ראיתי פער מיוחד בין שלושת הראשונים כאבן יסוד לשושלת. בחרתי בג'ורדן משום שלדעתי במפגש ישיר בין קבוצת שיא שלו לקבוצת שיא של ראסל או מג'יק (עם ההסתייגויות הרגילות)הוא היה מנצח. אחד העניינים שהכי מבהירים את הטעות שלך לגבי "נסיבתיות" היא הדרך בה ג'ורדן הבין שויתור על משכורת יבנה לו קבוצה יותר חזקה.

זיזו 8 ביוני 2010

רונן
הוא היה מנצח? לא יודע. לדעתי הלייקרס של שנות השמונים היא הקבוצה הגדולה בהיסטוריה.
*
לגבי הנסיבתיות.
כוונתי הייתה שלדעתי סביב מג'יק אפשר היה אפשר לבנות מגוון של קבוצות שונות אותם יכל להוביל להצלחה בעוד שג'ורדן מצא מערכת שמיקסמה את יכולותיו אבל אני לא בטוח שהיה יכול לממש את עצמו בצורה דומה בסיסטם שונה.
*
לכן אני חושב שבניית הקבוצה סביב מג'יק יותר גמישה.
*
הרבה מזה נובע מהתפקיד השונה שלהם.
*
לפי מה שאני זוכר הוא לא ויתר על כסף אלא פרס אותו בצורה שתאפשר החתמות. הוא פוצה על כך בהמשך החוזה.
זה נראה לי רעיון ניהולי מבריק ולא ויתור אלטרואיסטי.

Comments closed