איך בוחרים קבוצה?

התעורר הצורך, מכל מיני סיבות, לאהוד קבוצה בהוקי קרח השבדי. לא אפרט את הסיבות, אבל אומר רק זאת: אם במשך השנים אהדתי קבוצה בכדורגל הישראלי, לא נראה לי שיהיה מסובך מדי לאהוד קבוצה בהוקי קרח השבדי. כמובן שזו לא תהיה אהדה רצינית כמו לאיזו קבוצת כדורגל מסויימת שמוזכרת לעתים כאן בבלוג. אבל עדיין זה מסוג הצמתים בחיים שמחייבים החלטה.

ההחלטה לא הייתה פשוטה. בתחילה בדקתי מיהי הקבוצה היהודית בליגה השבדית – אבל כמובן שאין קבוצה עם זיהוי יהודי. הוקי קרח זה ספורט של גויים ושבדיה זה מדינה מאד גויית. בשלב השני ניסיתי לברר לאיזו קבוצה יש אוריינטציה סוציאליסטית. אוריינטציה סוציאליסטית? במדינה בה אנשים עם מקצועות חופשיים מכובדים חיים כל חייהם בדיור ציבורי? ומקבלים מדי פעם שיחה ממרפאת השיניים כי לא הגיעו לבדיקת החינם התקופתית? לא, לא, בשבדיה סוציאליזם לא קשור לספורט, הוא קשור לשירותים סוציאלים.

כל אלו הביאו אותי להחלטה גיאוגרפית – לתמוך בHV71. ההחלטה, למרות שהתקבלה בתמימות, התבררה כאומללה ביותר. במקום להשביע את האוהד החדש מרורים, הקבוצה סיימה את הליגה במקום הראשון ועברה בקלות את שני סיבובי הפלייאוף הראשונים בדרכה אל הגמר. קו ההתקפה בראשות יוהאן דווידסון ודויד פטרסק רומס את הגנות הליגה. אוהד של הצלחות מביש נהייתי! למרבה המזל הקבוצה הפסידה הערב את המשחק הראשון של הגמר לקבוצה משטוקהולם.

*

הפעם הקודמת בה נאלצתי להחליט על אהדה לקבוצה הייתה כשעברתי להתגורר במלבורן שבאוסטרליה בסוף 1999 והייתי צריך לבחור קבוצת פוטבול אוסטרלי. במלבורן דווקא לא ראיתי צורך לאהוד קבוצה של יהודים, דווקא מפני המבחר הגדול. יש איזשהי נטייה יהודית לאהוד את סיינט קילדה, אבל גם לאסנדון יש תמיכה לא קטנה. באותה תקופה היה לאחת הקבוצות, מלבורן, נשיא רב – הרב ג'ו גוטניק שמימן את מסע "הנתניהו טוב ליהודים" של בחירות 1996. כמובן שלא התכוונתי לתמוך בקבוצה שלו.

יש לי במלבורן חבר טוב מימי הצבא, יאיר, אוהד הפועל ירושלים, שמאל פוליטי-כלכלי מובהק, והוא המליץ לי על קבוצתו – הווסטרן בולדוגס. הם באמת מייצגים את השכונות היחסית פרולטריות של מלבורן והם גם קבוצה לוזרית למופת.

הם לא אכזבו אותי לרגע מאז. גם בשנה בה ביקרתי באופן די סדיר במשחקיהם, וגם במעקב הרופף שלי מאז. באופן כללי יש להם שני סוגים של עונות: עונות גרועות ועונות שוברות לב. בשנה שעברה הובלנו 7 דקות לסיום משחק חצי הגמר.

בכל אופן מה ששכנע אותי סופית לאהוד את הדוגיז היה סרט שנדמה לי שקראו לו year of the dog על שנה בחיי הקבוצה, כששמה היה עדיין פוטסקריי, על שם השכונה ממנה באה. הסיפור הוא עצוב מאד. השחקן הצעיר ביותר בקבוצה, שון בקסטר, לוקה בסרטן והקבוצה על סף התפרקות בגלל קשיים כספיים. בשלב מסויים עורכים שחקני הקבוצה מופע חשפנות לגייס כספים למועדון הכושל. בסיום העונה מתפטר הנשיא והאוהדים לא יודעים אם תהיה עונה נוספת.

מה שקרה בפועל הוא שאת הקבוצה לקח מיליארדר יהודי בשם דייויד סמורגן. ומאז מצבה הכספי יציב. הוא שינה את שם הקבוצה לווסטרן בולדוגס, בכדי לנסות לגייס תמיכה מכל השכונות המערביות של העיר – שם אין קבוצות מתחרות. בקסטר, ככל הידוע לי, שרד את המלחמה בסרטן.

האוהדים באופן כללי קיבלו את השינוי, אבל תמיד יש גם וותיקים נרגנים שלא אוהבים שום שינוי והמשיכו לקרוא לקבוצה פוטסקריי. אני דווקא לא נמנה על אוהדים שכאלו. כך למשל אתם יכולים לראות שאני מכנה את קבוצתי האהודה בליגה האנגלית "מנצ'סטר יונייטד" ולא "ניוטון הית'” (למרות האזכור ברשימת הנושאים). אבל איכשהו מצאתי את עצמי במשחק הראשון בו ביקרתי שומע זקן נרגן בשורה שלנו צועק "come on you foo-tes-cry”. מיד נתקפתי אימפולס של התלהבות וזעקתי מעומק הנשמה "fight for the old footscray”. הזקן הביט בי בשביעות רצון.

באותו יום דווקא הלמנו קשות בקרלטון, אחת מקבוצות הפאר, באיצטדיון הדוקלנדס הנפלא. שרנו את שיר הניצחון – באוסטרליה יש מנהג יפיפה בו הקבוצה המנצחת ואוהדיה שרים את ההמנון בסיום המשחק – ויצאנו טובי לב אל העיר. ובעודי משוחח עם יאיר על הניצחון המצויין, לפתע נתקל בנו הזקן הנרגן.

– “הרבה מהאנשים פה אני לא מכיר. הצעירים הללו לא יודעים מה זה לסבול", הוא אמר לי בנרגנותו הייחודית על רקע העליצות הכללית.

– “עזוב, חצי מהאנשים פה הם יאפים שלא היו בחיים בפוטסקריי", עניתי בלי להסס.

*

ואתם, קוראים יקרים, מתי לאחרונה נאלצתם לבחור קבוצה לאהוד?

בלקבורן. זכרונות מ-1995
הניצחון בסיטי. עדיין האלופים

102 Comments

טל 15 באפריל 2010

יונייטד היא הקבוצה הסוציאליסטית והיהודית בפרמיירליג?

רונן דורפן 15 באפריל 2010

טל – הסיבות לאהוד קבוצה עכשיו לא דומות לאלו שבעבר. כתבתי פעם שאני משער שאם הייתי בוחר קבוצה היום זו הייתה טוטנהאם. את יונייטד אני אוהד קצת בגלל סבא שלי ובעיקר בגלל סיפור תאונת המטוס. אבל בתקופה שהתחלתי לאהוד אותם בהחלט היה להם זיהוי סוציאליסטי חזק. בשנים שלפני מלחמת העולם השניה הם היו הקבוצה המועדפת על האיגודים. מה שנשאר מזה, ואולי זה לא מעט, זה שפרגוסון הוא סוציאליסט. האמת היא שהגרעין הממש קשה של האוהדים במנצ'סטר עצמה כולל קומוניסטים וסוציאליסטים. השיר we'll never die הוא לפי לחן המנון האיגודים באנגליה.

אסף 15 באפריל 2010

טוב!

בחירת קבוצה בNBA , עונת 89-90, בשלושה שלבים:
1. הקבוצות של מנחם לס, בסדר יורד: סלטיקס, ניקס, סיקסרס. מכאן תצא האחת.
2. היו כבר כמה אוהדי סלטיקס בכיתה ה'1, והם גם אהדו את מכבי חיפה, הוכחה שצריך להתרחק מהעדפותיהם הספורטיביות.
3. לניקס יש כוכב? יואינג? נשמע מבטיח. אני עם הניקס!

טל 15 באפריל 2010

סתם לידע כללי ומתוך בהנחה שגם הקבוצות מליברפול מזוהות עם סוציאליזם, הקבוצות מלונדון מזוהות היסטורית עם הקו השמרני?

רונן דורפן 16 באפריל 2010

טל – בליברפול החלוקה היא מעניינת. ליברפול מזוהה יותר עם האיגודים והמספנות, אבל דווקא אברטון מכונה לפעמים "הקבוצה של העם" כי פועלים לא מאוגדים היו מעמד עוד יותר נמוך מפועלים מאוגדים.

לגבי לונדון – כדורגל לרוב לא מזוהה עם ממסד ושמרנות. בשביל זה יש קריקט וראגבי. החלוקה הישנה בצפון לונדון הייתה שארסנל הייתה של האירים וטוטנהאם של היהודים.

טל 16 באפריל 2010

זה מענין, כי בעולם דווקא הכדורגל מזוהה בדרך כלל יותר עם קבוצות ימניות.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

טל, באנגליה כדורגל הוא לחלוטין ספורט של השמאל. וגם כשזה ימין – אז זה ריפרף גזעני כמו במילוול או צ'לסי ולא הימין האריסטוקרטי. אגב, להשלמת התמונה הקודמת – הקבוצה היהודית יותר של מנצ'סטר תמיד הייתה סיטי. לא ממש מסתדר עם מפת הבעלויות הנוכחית…

טל 16 באפריל 2010

תמיד חשבתי שצ'לסי היא המייצגת של הימין האריסטוקרטי.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

טל – לא לא. שום קבוצה לא מזוהה עם האריסטוקרטיה באנגליה. צ'לסי אולי מזוהה קצת עם כסף חדש.  בהיסטוריה העתיקה הייתה קבוצה בשם הקורינטיאנס קז'ואלס שהייתה מורכבת מיוצאי אוקספורד וקיימברידג'. היא הייתה חובבנית לחלוטין אבל לא השתתפה בליגה אלא בעיקר סיירה בעולם. היא הייתה עד תחילת המאה חזקה מהקבוצות המקצועניות (כי הם היו עשירים ממש ויכלו להתאמן כל היום. מקצוענות פירושה הייתה עוד כמה לירות מבעל המפעל להתאמן בכדורגל) ולפעמים נבחרת אנגליה הורכבה רק מהקורינטיאנס. הם היו משחקים מדי שנה עם הזוכה בגביע ומנצחים אותה.

גיא זהר 16 באפריל 2010

באזשהו אופן מוזר וכנראה בהתאמה עם הדי.אן.איי שלי גם הקבוצות המצליחות שאהדתי הפכו לנמושות (עם הבלחות מדי פעם) ליברפול, סלטיקס וגולת הכותרת ה-49. נראה לי שהשנה אאלץ מטבע הדברים לבחור בקאבס (בייסבול משאיר אתי דיי אדיש) אחרי שהרד סוקס הסירו את הקללה.

הצפרדע 16 באפריל 2010

איך לבחור קבוצה?
פשוט מאוד, בודקים איזו קבוצה אוהד אהוד אולמרט.

רועי שהגיע אחר-כך 16 באפריל 2010

בעונת 95-96 לא ידעתי דבר על כדורגל אנגלי. ידעתי שיש את ליברפול, שילדים בכיתה שלי אהבו כמה שנים קודם בגלל רוני רוזנטל, ובזה בערך הסתכם הידע שלי. בתחילת העונה התחלתי לעקוב קצת אחר מדורי הספורט של ימי ראשון ושני, ובדקתי מה קורה בטבלאות של הליגות האירופאיות. לקראת סוף 95 שמתי לב שיש איזו קבוצה באנגליה, ניוקאסל, שמוליכה את הליגה בהפרש ניכר. אחריה השתרכה איזו קבוצה אחרת, יונייטד. ואז שמתי לב שמשבוע לשבוע הפער מתקזז לאיטו. לא ידעתי, כאמור, מי זו היונייטד הזו אבל לא יכולתי שלא להעריך את הניסיון, הכמעט סיזיפי, שלה לעשות את הבלתי יאומן. אז החלטתי שאני בעדה. ומאז אני פה.

ויכסלפיש 16 באפריל 2010

ואם אני לא טועה הקורינתיאנס אלה המגבעות של האריסטוקרטים והקבוצה הברזילאית בשם זה הוקמה ע" אנגלים וכך קבוצת העניים נשאה באופן אירוני שם אריסטוקרטי.

הרבה יותר קל וטבעי לשנוא (=לרצות בכשלונה) קבוצה מאשר לאהוד, לא סובל את מילאן של עידן ברלוסקוני ואין לי קבוצה באיטליה (גילוי נאות: חגגתי ב-88' כשחוליט וואן באסטן נתנו בראש למראדונה ונאפולי), לא סובל את צ'לסי מ-2004 ואין לי קבוצה באנגליה (פעם היתה ארסנל), שונא ריאל של שנות הגלקטיקוס ולא ממש אוהד בארסה

מצד שני מפרגן בדרך כלל לישראלים שמשחקים בחו"ל גם אם הם יוצאי הפועל ת"א או בית"ר כי הם סוג של מודל לחיקוי,

אריגיא 16 באפריל 2010

אצלי הבחירה הייתה תמיד די קלה. את ליברפול לא בחרתי, היא יותר בחרה בי, אבל מאז הקבוצות שנבחרו היו חייבות להיות מחוץ לעיר הגדולה, עדיף בדרום, ואוטומטית הגיע עם גם העניין של המעמד הנמוך, אבל בעיקר מקומות שבהם כדורגל הוא לא קונצרט אלא הזדמנות לצדק חברתי, כמו שתמיד האמנתי שהפועל באר שבע שלי צריכה להיות. על כן החלוקה די ברורה: ספרד – סביליה, צרפת -מארסיי, איטליה – נאפולי.

המקום היחיד שקצת חרגתי מזה הוא ברזיל, שם יצא לי לצפות בכמה משחקים של פלמנגו, שעונה על העניין המעמדי אבל לא הגאוגרפי. מי שכן עונה על הגאוגרפי היא אינטרנסיונל מפורטו אלגרה, שאפילו משחקת באדום ואני מודה שיש לי סימפטיה אליה, מאז שגיליתי שהוא זכתה בשלוש אליפויות, שתיים מהן בשנים 75-76 בדיוק כמו גאוות הנגב.

גמל אדום 16 באפריל 2010

אני לא חושב שאפשר לבחור קבוצה, זאת הקבוצה שבוחרת בך.
אני לא זוכר מתי "התחלתי" לאהוד את הפועל ב"ש, אין לי שום זיכרון מוקדם יותר.
——————–
כשהייתי בארה"ב למדתי סוף סוף את כל החוקים של הבייסבול והתחלתי לראות קצת משחקים. ביום הראשון שלי שם נתקעתי בלי אף מלון והחלטתי לישון ברכב. חניתי ליד מועדון ג'אז ונכנסתי לעשות שמח לפני השינה. מהר מאוד התחברתי עם מנהל המועדון (שהיה יהודי עם זכרונות טובים מישראל). הוא הושיב אותי בשולחן הכי טוב במועדון, הזמין אותי לאלכוהול משובח ואחרי ההופעה עשה לי סיבוב בין כל הפאבים והמועדונים באיזור והכיר לי את כל הברמנים והמלצריות. כשהוא שמע שאני מתכוון לישון במכונית הוא התעקש שאבוא לישון אצלו. ישבתי איתו ועם חברה שלו כל הלילה שתינו וניגנו.
כשקמתי גיליתי שהם הלכו לעבודה והשאירו אותי (זר מוחלט) בדירה שלהם כי לא רצו להעיר אותי.
הבחור כתב לי מכתב נחמד עם המלצות לפאבים שאפשר לראות בהם ספורט. את המכתב הוא כתב בצד האחורי של פוסטר של הפיליס.

כמו שאמרתי, אני לא בוחר קבוצה. הקבוצה בוחרת אותי

גמל אדום 16 באפריל 2010

אוף זה כל הזמן קורה לי.
רונן, תמחק בבקשה את התגובה הזאת

רונן דורפן 16 באפריל 2010

את מה למחוק?

רפאל 16 באפריל 2010

בהזדמנות זו יש להזכיר שהחבר'ה מהאסכולה האמריקאית יותר בקטע של לעקוב אחר מסגרות מסוימות, לפתח בהם עניין וציפיות ואז אחרי שיש אמון ומרוצים ממה שרואים בוחרים קבוצה ושחקנים אהובים שיש לנו חיבה יתרה אליהם.
בספורט האירופאי ובעיקר בכדורגל הגישה הזו מאוד הפוכה- קודם כל אוהדים קבוצה והמטרות שלה קודמות לכל, גם לליגה שבמסגרתה היא משחקת.
זהו הבדל משמעותי שלא ניתן לאיחוי והפערים האלה בהגדרת העניין התחרותי הם הסיבה המרכזית מדוע קשה מאוד להבין אחד את השני בהרגלי הצפייה והאהדה בספורט.
באשר לתשובה – איכשהו אהבתי את הניקס מאז כיתה ג ועודני זוכר את הרגע שצ'ארלס לייפ אפ סמית' קיבל את שמו ואז הייתי צריך לנגב את הדמעות בדרך לבית ספר.
אלה היו הימים הטובים- שלא ידעתי כמעט על ספורט ישראלי. היה גם שידור טוב בטלוויזיה ומאבקים הרבה יותר אינטנסיביים.
השנה האחרונה שעוד התעניינתי בקבוצה הייתה העונה שהפסידו לטורונטו בסיבוב הראשון, כבר לפני 9 עונות. מאז לא זכור לי שאפילו הגיעו לפלייאוף, יכול להיות שאני טועה.

בבייסבול משום מה זכור לי שהייתי לטובת אטלנטה בגמר של 96' ששודר בערוץ הספורט ודי התאכזבתי שהיאנקיז חזרו לנצח. אבל רק למדתי איך המשחק עובד אז. שנתיים אח"כ כששוב שידרו את הפלייאוף כבר הייתי שבוי בקסמו של ג'יטר והקבוצה הגדולה שניצחה 114 משחקים בעונה. שחקנים כמו טינו מרטינז עשו ממני אוהד גאה ומאושר.
מאז שהגיעו ג'יאמבי ובוודאי רודריגז העניין כבר התחיל לרדת בהדרגה. האליפות ההיא של בוסטון יחד עם ההבנה שהקבוצה הזו קונה את מי שהיא רק רוצה הוציאו את החשק.
מילא הייתה עוד קללה ובפלייאוף היה מצווה לנצח את הרד סוקס למען המסורת.
עוד קבוצה בבייסבול היא כמובן פלורידה כי היינו אצלם באצטדיון ורואים את הפרומואים העלובים לקבוצה העלובה עוד יותר בטלוויזיה, מה עוד שחזרנו עם מרצ'נדייז שלהם אז מה נעשה? נתכחש?

ביתר הענפים, במיוחד האזוטריים או מטומטמים להחריד, בד"כ הולכים עם מישהו שמכירים ויש איתו דיבור. ואם לומר זאת במילים אחרות- להיות פרגמטיים.
בפיפ"א 96 הייתי משחק תמיד עם ברצלונה של סטויצ'קוב, חאג'י ואמור בקישור, קומאן ופרר הבלמים. היה איזה שוער מעצבן וגרוע ו2 מגינים בינוניים להחריד שגרמו להרבה הפסדים למילאן, איתה היה משחק אחי הצעיר שמאז עשה בשכל והתרחק מכדורגל.
בליגה האנגלית הייתי עם נוטינגהאם פורסט של בריאן רוי וסטן קולימור בחוד. גם השוער והבלם פירס זכורים לי לטוב.
למה בריאו רוי? איכשהו, הייתה משיכה להולנדים ממוצא סורינאמי. רייקארד, ווינטר וכמובן רוד חוליט פשוט תפסו את הדמיון יותר מאחרים. כנראה גם הייתי רגיל מה NBA ששחקנים שחורים יותר טובים :).
בנבחרות – במונדיאל 94, איטליה – לא יודע איפה הם שיחקו בכלל או מה עשו בקריירה אבל זוכר את כל השמות ואת הנשיקה של פאליוקה לקורה.
בזמנו הליגה האיטלקית נחשבה בעיני לטובה ביותר, עד שנת 99' עמדתי על כך בתוקף שהיא עולה על זו הספרדית למשל.

אף פעם לא הייתי בעד באיירן מינכן, כן הייתי בעד ולנסיה עם מנדייטה. בעד אייאקס באירופה תמיד, בליגה עצמה בכלל לא הכרתי את הקבוצות ומכך שזה לא היה משנה ( אסכולה אמריקאית ).
דל פיירו , מאלדיני , טוטי וגיגס הם סמלים שגורמים לי להתרגש כל פעם מחדש למרות שאין לי עניין בקבוצות שלהם.
ודייגו- רק אתו הרכילות באמת מעניינת : ).

איתמרק 16 באפריל 2010

הסיפור שלי עם כדורגל אנגלי דומה קצת לזה של רועי, רק שלי היה המזל (המפוקפק?) להיכנס לעניינים שנה קודם לכן, ב94-95. לא רק שהאנדרדוג (כביכול) רדף אחרי המיליונרים הנלוזים כל העונה, השחקן הכי טוב של האנדרדוג הורחק רק בגלל שהוא בעט באיזה אוהד שקילל אותו! הייתם מאמינים? האוהד קילל אותו, למה שלא יבעט? איזו הרחקה מגוחכת.
האכזבה היתה מרה כשהמאבק הצמוד הוכרע לטובת הרעים, אבל כבר היה מאוחר מדי – נהייתי אוהד של כשלונות. גלורי גלורי.

אבל הפעם האחרונה שהייתי צריך לבחור קבוצה היתה בשנה שעברה, כשגרתי בגרמניה. את הכדורגל של שטוטגארט חיבבתי עוד מימי משולש הזהב, ואיתרע מזלי לגור בעיר במשך חצי שנה. ובכל זאת, לאהוד את שטוטגארט? הם רק זכו באליפות שנתיים קודם לכן, ועדיין זכורות לרע הבושות שהם עשו לנו באלופות. הלכתי למשחק נגד דורטמונד, ישבנו ליד היציע של הצהובים, וכל המשחק לא יכולתי שלא להתפעל מהקהל של דורטמונד שנשמע חזק יותר מהאוהדים המארחים. זה השפיע עליי עמוקות.
ואז נזכרתי מה המטרה בכדורגל, ודורטמונד שיחקו גרוע. ואמרתי לעצמי: אז מה אם שינו את השם של האצטדיון למרצדס-ארינה, מבחינתי זה עדיין הדאימלר-בנץ, ולאצטדיון הזה של עיר המכוניות הזו צריך להתייחס בכבוד! בדקה השבעים ומשהו היצלספרגר שלח את חדיירה באגף, וההרמה שלו פגעה נכון במריו גומז. 2-1 מוצדק לקבוצה שלי.

ובשביל שלא הכל יהיה כדורגל: ב-1998 טיילנו במערב ארה"ב ומצאתי את עצמי במשחק של הסיאטל מרינרז. באותה עונה לו פינלה הנערץ היה המנג'ר ובקבוצה עצמה עדיין היו שמות כמו ראנדי ג'ונסון, קן גריפי ג'וניור ואחד אלכס רודריגז. ג'יי ביונר ואדגר מרטינז הוסיפו לכוח האש. כמו כדי להוסיף לרומנטיות, עזבנו אחרי האינינג השמיני בנסיון להימנע מהפקקים, ולא זכיתי לראות את הניצחון עצמו (על המילווקי ברוארז).
בשנים שחלפו הסופרסטארים עזבו והקבוצה עצמה לא הצליחה לעשות כלום, לא אז ולא מאז. לא נורא. לפחות גריפי חזר הביתה.

גיל 16 באפריל 2010

את איפסוויץ' התחלתי לאהוד בתחילת שנות ה80 בגלל השם החידתי והמוזר ביחס לשאר הקבוצות ובגלל שחקנים כמו ג'ון וורק ואלן ברזיל שגרמו לי לחשוב על כל מיני ארצות רחוקות. הבעייה מאז שלקחתי קבוצה בשיאה ומאז היא לא בפורמה.

איתמרק 16 באפריל 2010

(תיקון: אצטדיון גוטליב דאימלר, כמובן)

דחילו ורחימו 16 באפריל 2010

לפני כמה שנים הייתי צריך להשלים טופס ווינר, הדבר היחיד שאפשר היה להמר עליו היה ליגה גרמנית, והלכתי עם קייזרסלאוטרן – פשוט בגלל שזה שם שמאוד כיף להגיד במבטא גרמני. הם ניצחו ומאז אני איתם, בלב ובווינר, כל הדרך לליגה השנייה.

אסף 16 באפריל 2010

מבחינתי זה היה די פשוט. בתחילת שנות השמונים נאלצתי לבחור קבוצת כדורגל וקבוצת כדורסל. כל החשיפה שלי לספורט הייתה מבט ספורט ביום חמישי. הם הראו שם משחקים מאנגליה ו NBA. זה היה או יונייטד או ליברפול בצד הכדורגל ואו לייקרס או פילדלפיה מהכדורסל.

אחי בהיותו בכור קיבל את זכות הבחירה. הוא הלך על יונייטד והלייקרס. מה שהשאיר אותי עם ליברפול ו 76.

אני מאד שמח שזה מה שבחרתי כי כשגדלתי הבנתי כמה זה מתאים לי לאהוד את ליברפול.

אבל זה שאתה מזכיר את טוטנהאם זה מאד מעניין כי לכל אחד יש קבוצות שהוא מספמט.

אצלי הרשימה יחסית ארוכה. ניוקאסל כי אף פעם לא משעמם. ווסטאם מאותה סיבה פלוס אני גר בשכונה. לידס ופולהם כי אימנתי אותם במשחק מנג'ר וטוטנהאם. כי זה שכונה גנובה.

קורא אדוק 16 באפריל 2010

דבר ראשון,התלבושת חייבת להיות לא צהובה או כחולה. העדיפות היא כמובן לאדום לבן.
לדוגמא התחלתי לעקוב ברצינות אחר פוטבול לפני שנתיים,ומייד בחרתי בקרדינלס בגלל שהם קבוצה יחסית לוזרית כושלת שאיזה שישים שנה לא זכתה באליפות,עם תלבושת אדומה ובגלל שפיצ׳גרלד מזכיר לי מאוד את השחקן האהוב ההולנדי הכושל דריינטה עם התספורת.

ניר 16 באפריל 2010

"בשנה שעברה הובלנו 7 דקות לסיום משחק חצי הגמר."
גאוני.

גמל אדום 16 באפריל 2010

אני לא חושב שאפשר לבחור קבוצה, זאת הקבוצה שבוחרת בך.
אני לא זוכר מתי “התחלתי” לאהוד את הפועל ב”ש, אין לי שום זיכרון מוקדם יותר.
——————–
כשהייתי בארה”ב למדתי סוף סוף את כל החוקים של הבייסבול והתחלתי לראות קצת משחקים. ביום הראשון שלי שם נתקעתי בלי אף מלון והחלטתי לישון ברכב. חניתי ליד מועדון ג’אז ונכנסתי לעשות שמח לפני השינה. מהר מאוד התחברתי עם מנהל המועדון (שהיה יהודי עם זכרונות טובים מישראל). הוא הושיב אותי בשולחן הכי טוב במועדון, הזמין אותי לאלכוהול משובח ואחרי ההופעה עשה לי סיבוב בין כל הפאבים והמועדונים באיזור והכיר לי את כל הברמנים והמלצריות. כשהוא שמע שאני מתכוון לישון במכונית הוא התעקש שאבוא לישון אצלו. ישבתי איתו ועם חברה שלו כל הלילה שתינו וניגנו.
כשקמתי גיליתי שהם הלכו לעבודה והשאירו אותי (זר מוחלט) בדירה שלהם כי לא רצו להעיר אותי.
הבחור כתב לי מכתב נחמד עם המלצות לפאבים שאפשר לראות בהם ספורט. את המכתב הוא כתב בצד האחורי של פוסטר של הפיליס.
———
כמו שאמרתי, אני לא בוחר קבוצה. הקבוצה בוחרת אותי

גיא 16 באפריל 2010

אצלי זה היה בהגיעי לשליחות ולימודים בארה"ב, הגעתי לגור בניו יורק בינואר 94, וכמובן כבר אהדתי את הניקס, לגבי הבייסבול היה ברור שיש רק מטס או יאנקיס, הלכתי לשני משחקים והמטס היו ממש מגעילים ולעומתם הכניסה ליאנקי סטדיום הישן הציתה בי משהו… אז יאנקיס!

בפוטבול כבר היתה בעייה, מצאתי קבוצה עם האות G על הקסדה (גרין ביי) ומייד הבנתי שברט פארב הוא אגדה אז גרין ביי…! לאורך השנים הג'איינטס הפכו להיות הקבוצה שלי כי יצא לי להיות בכמה וכמה משחקים שלהם ואת LT האגדי יצא לי לראות באיזה מועדון פעם והוא היה ממש נחמד… רדוד אני יודע

והיה גם הוקי קרח.. כמובן הניו יורק ריינג'רס עם מרק מסייה האלוהי, הראשון שקניתי חולצה שלו וכמובן הזכייה ההיסטורית אחרי 40 שנה והחגיגות בלילה באפר איסט סייד… היה גדול

IDO 16 באפריל 2010

שאני עברתי למלבורן, אולצתי לבחור קבוצה. חבר שלי מארק הסביר לי שהיהודים הולכים שנים עם קרלטון, עוד מהיימים ששהיהודים הראשונים גרו בקרלטון לפני שעברו לגור בסנט קילדה. אבל אני לא ממש התחברתי אליהם.

אז הלכתי על החולצה האדומה, וככה יצאתי עם סידני דווקא…

רונן דורפן 16 באפריל 2010

עידו – עכשיו מתברר שהיהודים הולכים עם קרלטון? נראה לי שליהודים שם לא ברור עם מי הם הולכים…חוץ מזה שהם לא הולכים עם קולינגווד.

עומרי 16 באפריל 2010

כמעט בלתי אפשרי לזכור איך הפכנו לאוהדים של מועדונים אותם אנחנו אוהדים מלפני גיל 12.
אח"כ זה הופך ליותר מסובך, שכלתני.

אני נתקלתי בבעיה כשהתחלתי לראות פוטבול בסביבות 2001.
בהחלטה שכלתנית החלטתי לאהוד את בולטימור, בכלל לא בגלל שהם היו אלופים שנה קודם אלא משום שאני מעריץ של הסדרה רצח מאדום לשחור. וגם בגלל ריי לואיס.

אבל משהו שם לא עבד, ובפלייאוף מצאתי עצמי נמשך לניו-אינגלנד עד הסופרבול המדהים שהפך אותי לאוהד פאטס לנצח.

אחרי מונדיאל 2006 לביל סימונס היה קראש רגעי על כדורגל והוא החליט להתחיל לאהוד קבוצה באנגליה, כמו אמריקאי טיפוסי שאם כבר הוא מכיר בספורט שנקרא כדורגל יקבל את קיומו באנגליה בלבד.

אז הוא כתב על זה אחלה טור:

http://sports.espn.go.com/espn/page2/story?page=simmons/060719

YairN 16 באפריל 2010

This is the year, Ronen. This is the year!! We have a full forward! THE FLAG WILL WAG! This is the year that everything changes.

To keep up to date check the online spiritual home (Footscray not Wester Bulldogs) at http://bit.ly/coLNXg

ניר 16 באפריל 2010

איך אתה מתחיל לאהוד קבוצה? אני מנחש שהרבה בני דורי באו לסלון עם הפיג'מה ערב אחד בשנות השבעים, ביקשו להשאר קצת מול הטלוויזיה וראו את עודד מכנס מבקיע שלושער בשחור לבן ומאז הם תקועים עם נתניה.
.
באמריקה אני מתרשם שאנשים בדרך כלל יעודדו את הקבוצה שקרובה אליהם גאוגרפית (או למקום שנולדו בו, או הלכו לקולג' וכו').
.
השנה היתה לי ההזדמנות הנדירה אשכרה לבחור קבוצה, כשהתחלתי לראות פוטבול ברצינות. אחרי המשחק של מינסוטה מול שיקגו היה לי ברור את מי אני אוהד – אני מניח שכל קבוצה שפארב היה משחק בה באותו ערב היתה הופכת הקבוצה שלי. יאמר לזכותו שהוא דואג לתת תמורה מלאה לכסף, גם ובעיקר בחצי גמר המופלא/נורא.

באבא ימים 16 באפריל 2010

למען האמת – די לאחרונה ולא נאלצתי לבחור. בחרתי מרצון ונהייתי אוהד הצלחות מובהק. ב – 2008 עם ההעפלה לוורלד סיריס כל העיר נשטפה בהתלהבות שלא היתה לי כל כוונה להתנגד לה. רק תנו לי הזדמנות ואני קופץ על העגלה. אפילו למדתי את החוקים של הבייסבול (אם כי עם כל ה – ERA RBI והשד יודע מה עדיין קשה לי). מאז, כבר שנתיים ארוכות, אני עפ הפיליס.

חלפס 16 באפריל 2010

בביקורי באוסטרליה הייתי בדיוק בשלבים הסופיים של ליגת הפוטבול וגם הלכתי למשחקים, על כן קבוצה הייתי חייב למצוא. אסנדן וקולינווד אמנם קבוצות של יהודים אבל גם של שני חברים מעצבנים, סנט קילדה נראת כמו כלום ושום דבר באותה עונה, לסידני היה את השחקן הכי טוב בליגה אבל נראו כמי שמכינים עצמם לעונה הבאה ודווקא קרלטון נראו מתאימים – קבוצה שבונה את עצמה ולכן מפסידה בצרורות אבל בשילוב של צעירים מבטיחים וותיקים שקצת נגמר להם, אז הלכתי למשחק שלהם בטלסטרה דום(יופי של אצטדיון סגור) נגד הות'ורן, קבוצה עם עבר של אליפויות משנות השמונים ששם שיחק דיפר, שחקן גדול וחזק עם שפם אדיר. יש לו כנראה ילדים בכל רחבי אוסטרליה. הות'ורן קרעה לקרלטון את הצורה בתצוגת פוטבול מהירה ואגרסיבית ואותי תפס שחקן שלהם, לבן עם ראסטות מגניבות שלא הפסיק לרוץ. נקבעה הקבוצה. בסוף אותה עונה הם גם זכו באליפות עם נצחון מפתיע על ג'ילונג הפיבוריטית בגמר.
מיותר לומר שהייתי בבירון ביי שיכור לחלוטין באותו צהריים.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

סליחה – יש עדכון. היהודים הולכים גם עם קולינגווד. אני מקווה שהם לא הולכים עם ג'ילונג

יואב 16 באפריל 2010

כשהורי היו בשליחות במארסי(וגרו חמש דקות הליכה מהמגרש)אבא שלי, פריק כדורגל שכמותו, החל ללכת לוולדרום(תקופת טרום טאפי).כששהיתי שם בחופשות,הלכתי איתו ופיתחתי חיבה לתשוקה, לפאנטיות ולכל העולם נגדי.
אבל אניכבר מזמן בתהליך הפוך.רק מסנן ומאבד עניין בכל מיני אהבות ילדות קטנות(יובה, נבחרת איטליה, מארסי) כי אין מקום להכיל מעבר למכבי ויונייטד. כמובן שאני אוהד כל יריבה של הפועל לשעה וחצי אבל זה לא באמת נחשב.

ערן קאלימי 16 באפריל 2010

לאמיר מוטאפצ'יץ' היה שם ממש מגניב. אז אמרתי לעצמי שנאהב גם אותם, לא רק את מכבי. ואז מהר מאד הבנתי שאני לא ממש מתרגש ממכבי, לא בנצחון ולא בהפסד, אבל מהבוקסות על מוקי בעיתון, כן. וככה, ילד עכואי בן 12 מתחיל לאהוד את הפועל.

יוסי שושני כובש צמד חוקי שנפסל? גיא גת מורחק שלא בצדק (ברקוביץ' היה ממש מעצבן והגיע לו!)? כולם בכיתה אוהדים את מכבי חיפה המשוקצים שזכו בדאבל בחוסר צדק משווע? הפועל פ"ת היר איי קאם!

דל פיירו! זו הבחירה המוצדקת וההגיונית היחידה שלי. וגם יובה נראים כמו קקי.

הפועל עכו כמובן, בכ"ז גדלתי 3 דקות מגבעת נפולאון.

במלחמת המפרץ ראיתי בערוץ המזה"ת (אצלנו קראו לו ערוץ חדד) לבן גמלוני ומשופם קולע מכל מצב, מייד הבנתי שמדובר בקבוצה הטובה בעולם, ושאין בלתה, אז נהייתי סלטיק. ומשם אוהד של קבוצות הספורט של בוסטון.

עם הזמן הבנתי שצריך לנסח כללים מצמצמים לאהדה, כי דברים החלו לבלבל אותי, יותר מידי אופציות בחירה, אז נוסחו כללים שיחייבו בחירה מעתה:
– על הקבוצה להיות מזוהה עם השמאל.
– על הקבוצה לשחק משחק הגנתי ומכוער, עדיפות לאלים וברוטלי.
– משחק בכל מדים שאינם אדומים לא מקובל.
מכאן מתברר שלא רק שאין לי קבוצות חדשות לאהוד, אני נאלץ להפטר מישנות.

שלו רומא 16 באפריל 2010

הכל התחיל בגלזר…
אמא שלי שגדלה בקיבוץ לא הבינה שאסור לה לאהוד את הצהוב כחול (שאז היה עדיין לבן כחול) וכשהגע גלזר היא יצא מהארון, וכן מאיר יערי זימן אותה לברור "איפה טעינו" מאז הכל בצל של מכבי. את יונייטד קיבלתי בירושה מאחי הגדול שלא הרשה לי לאהוד את הוילה בטענה שאסור לאהוד קבוצה כי היא אלופה (מכאן ניתן להסיק את השנה…) ומאז כל קבוצה היא תוצר לוואי של שתי ההחלטות האלה, הסימפטיה לרומא התחילה בגמר של 84 כי "ליברפול באנגליה הפועל בישראל" מכריח אותך לאהוד את מי שמנגד, תמיד תהיה סימפטיה למי שלובש צהוב-כחול. או ל 76' כי הדוקטור היה הראשון (ולא לבלבל אותי עם עובדות) אני לא אוהב כדורגל צרפתי / גרמני / ארגנטינאי (ושוב לא לבלבל עם עובדות) בספרד זאת בארסה, בהולנד אייקס (קרויף היא תשובה זהה, לשאלה למה) בברזיל קורינטיאס (כי היא הקבוצה של המשפחה).

דניאל 16 באפריל 2010

שלו, זה "מנצ'סטר באנגליה, הפועל בישראל". לא ליברפול. בוודאי שלא ליברפול (אבי כהן התל אביבי למשל).

שלו רומא 16 באפריל 2010

כתבתי אל תבלבלו אותי עם עובדות, בשנות השמונים בבת-ים, ההקבלה ליברפול = הפועל הייתה מתבקשת, וכן גם מנצ'סטר = מכבי.

דניאל 16 באפריל 2010

אז לא נבלבל :)

rondi 16 באפריל 2010

הפעם היחידה שבחרתי קבוצה הייתה בטעות..
בתור יליד הבירה גדלתי על זכרונותיו של אבי מימק"א. משחק הכדורגל הראשון שאני זוכר שריגש אותי היה משחק גמר גביע המדינה ב-89' בין בית"ר ומכבי חיפה. המשחק הזה השאיר אותי עם פינה חמה בלב לירוקים..
שנתיים עברו, בית"ר ירדה ליגה ואוחנה חזר מבלגיה. למרות שמעולם לא הייתי מחובר כל-כך לליגה השנייה כמו באותה עונה(זוכר את משחק ה-10 של אוחנה כאילו היה שלשום), חיפה הפכה לנציגה הרשמית שלי בליגה הראשונה..
בעונה שלאחר מכן, בזמן שחרזי ואוחנה קרעו את רשתות הליגה כל הדרך לאליפות, הלב שלי כבר היה ירוק לגמריי..
כפי שכבר אמרו כאן רבים וטובים לפניי – קבוצה לא בוחרים…

rondi 16 באפריל 2010

ואלה שמות – מכבי חיפה כדורגל, מכבי ראשון כדוריד, מכבי ת"א כדורסל וגם גליל עליון.. בארסה, ליברפול, אייאקס, מילאן, בוקה ג'וניורס, סאו-פאולו ורק לא מארסיי! בוסטון סלטיקס, בוסטון רד-סוקס, ניו-אינגלנד פטריוטס (הכל בגלל הסלטיקס..) וצפון קרוליינה טאר-הילס.

ברגומי ברזי אנצ'לוטי דונאדוני…(אופס, נכנסתי חזק לשיר..)

דניאל 16 באפריל 2010

רחבת בי"ס יסודי בן צבי. משחק כדורגל באצטרובל על הפסקת העשר. כולם היו בית"ר, וצעקו "אוחנה" כשבעטו בכדור. סליחה, באצטרובל.
רק אני צועק "סיני". ואז התחוור לי, והתחבר לי, שאין מה לעשות. אבא שלי עשה עבודה טובה (?). אני אדום.
לא עברו כמה ימים, הפועל היתה בדרך לפירוק ועלינו עם הנוער. פחות משבוע ואהובתי כבר גרמה לי לבכות.

סוס זקן 16 באפריל 2010

שנת 1973. שני אירועים דרמטיים מסעירים את המדינה: מלחמת יום הכיפורים פורצת וסוס זקן (אז עדיין סייח צעיר) מתחיל להתעניין בכדורגל.
ההולנדים נתפסים כידידים היחידים של ישראל, ולכן באופן טבעי הסוס בוחר בנבחרת הולנד, באייאקס ובברצלונה – קבוצתו של יוהן קרויף. הדמעות שהזיל בהפסד בגמר המונדיאל לגרמניה עדיין זכורות באורווה המשפחתית.

דווקא בארץ לא מצאה אותי אף קבוצה, עד שנחשפתי בשנים האחרונות לפעילות הקהילתית של הפועל תל-אביב. מועדון המקים קבוצת כדורגל לילדים עם אוטיזם הוא יותר מראוי לאהדה.

אלכסנדר 16 באפריל 2010

מונדיאל 1990 הוא הראשון שאני רואה. נבחרת אפריקאית אלמונית פוגשת את אלופת העולם ארגנטינה עם דייגו במשחק הפתיחה. 90 דקות של לחימה, שני אדומים ופרנסואה אומם-ביאיק אחד מסדרים אחד אפס ענק לקמרון ואוהד נוסף בדמותי.

המולי 16 באפריל 2010

הבעייה לבחור התעוררה במלוא עוזה במקרה של הפועל ירושלים והפועל קטמון.
בחרתי להיות פעיל יותר בקטמון, אך לא לנטוש את הפועל ירושלים.

סימנטוב 16 באפריל 2010

את יונייטד התחלתי לאהוד כשהייתי בן 7 וקיבלתי חולצה. את פ"ת אני לא זוכר מתי בחרתי (טראומה?). את גולדן סטייט ווריירס ואריזונה קרדינלס בחרתי כשגרתי במתחם הקורפורטיבי שלהם.

תושב חוזר (fka ספיידרמן בקיבוץ) 16 באפריל 2010

ראשית, אני חייב לומר שהזדעזעתי לשמוע כי לבלוג לא היתה כל עמדה בהוקי קרח השבדי עד לאחרונה. תמוה בלשון המעטה, ואני מברך על כך שהמחדל תוקן.
שנית – השאלה עצמה היא מעט נטולת משמעות. איך בוחרים קבוצה? איך בוחרים בת זוג? או מקצוע ? באותה מידה אפשר לשאול "איך חיים?". זה לא קל, אבל מישהו צריך לעשות זאת.
יונייטד – שילוב של חוברות פנדל ואסון מינכן ולוזריות רבת שנים (אוי רובו רובו)
ב – 96 הייתי בקוסטה ריקה, ממתין באיזה עיירה שכוחת אל לאוטובוס ליעד אחר. העיירה היתה שטופה במכוניות שנסעו עם דגלים סגולים. הינחתי שעומד להתקיים משחק כדורגל, ובירור קצר העלה כי אכן כך – בעוד שלושה ימים בסאן חוזה. מדובר היה במשחק מכריע לאליפות כשהליגה הסתיימה בשויון מוחלט בין ספריסה מסאן חוזה לליגה דה אלוחאלה. הענין הטריף את המדינה ממש.
שיניתי את יעדי, בערב כבר הייתי בסאן חוזה וימים אחדים אחר כך ביציעי האצטדיון, עטוי סגול ומריע במלוא גרון:
vamos, vamos morados
en este tarde
tenemos que ganar

תושב חוזר (fka ספיידרמן בקיבוץ) 16 באפריל 2010

ורציתי גם להוסיף כי הפוסט הזה והדיון שבעקבותיו הינם מהמשובחים בתולדות הבלוג. הסצינה עם הזקן הנרגן האוסטרלי קורעת ממש (רונן – עלה על דעתך שמא גם הוא היה מתחזה כמוך, עו"ד שמתמחה במקלטי מס מהצד היאפי של העיר?) 

עזאזלו 16 באפריל 2010

התחלתי לעבוד בחנות בגדים על גבול ספניש הארלם.
בדיוק מצאתי דירה, לא היה לי כסף לצאת יותר מדי, והתחלתי לראות בייסבול, כדי להבין מה הדבר הזה.
כמה חבר'ה בחנות דיברו על "דוקטור קיי".
אז ככה החלטתי להפוך לאוהד המטס.
והשנה היתה 1986.

בהמות 16 באפריל 2010

ואל תשכח את צסק"א..

YairN 16 באפריל 2010

Also you need one of these http://bit.ly/cwOTzI for when you come to bay 18

CARN THE 'SCRAY!!!!

יורם אהרוני 16 באפריל 2010

הפועל פ"ת – התחלתי להתעניין בספורט בתקופת חמש האליפויות. במשך השנים עזבתי אותם. עברתי באופן טבעי להפועל בית-שאן כאשר הם עלו ללאומית ובאופן מאד לא טבעי משם להפועל תל-אביב.
כדורסל ישראלי – בילדותי הייתי אוהד של הפועל בית-אלפא כי שם גדלתי. כיום – כל קבוצה שמנצחת את מכבי תל-אביב.
טוטנהאם – כנראה למדתי לקרוא בעונת הדאבל.
בוסטון סלטיקס – בעקבות הכתבות של מנחם לס בחדשות הספורט בשנות הששים.
שיקגו ברס – ראיתי את וילי גולט באליפות העולם באתלטיקה 1983 וכמה שנים אחר כך ראיתי בערוץ המזרח התיכון שהוא משחק בברס.
יריבויות באתלטיקה: קו נגד אובט: אני בצד של אובט. הינגסן נגד תומפסון(קרב-10 בשנות השמונים) – תומפסון. בן ג'ונסון נגד קרל לואיס – לואיס. רצים אתיופים נגד קנייתים – אתיופים.

חלפס 16 באפריל 2010

מעניין למה רב מי שאני מכיר, שמתעניין בריצה, תמיד בעד האתיופים.

סימנטוב 16 באפריל 2010

למה אובט? מעניין
גם אני תמיד בצד של האתיופים

שלו רומא 16 באפריל 2010

בעבר היה כאן פוסט על קבוצות שהבלוג היה רוצה אבל לא אוהד (הגדרה נכונה?), אז בנוסף לווילה אני חייב את חיבתי להפועל ירושלים כדורגל, הפועל רמת-גן כדורסל, הפועל בת-ים כדורעף, מכבי רשל"צ כדוריד, נבחרת אנגליה / הולנד. 

ד"ר א. 16 באפריל 2010

מכבי ת"א כדורסל –
בגיל 6, כששכבתי בבית-חולים הדסה. הנצחונות התחילו להצטבר בגביע אירופא לאלופות (6 קבוצות בלבד, סיבוב בית וחוץ, ואז הגמר), והסתמן סיכוי להפתיע.
[]
בוסטון סעלטיקס –
באופן אינטואיטיבי, מתוך העדפה ברורה של בירד-מקהייל-פאריש על פני מוזס מלון, נניח, או הכנופיה של הלייקרס.
[]
גליל, חולון, זאדאר וכן, גם פרטיזן (שיקחו את הגביע אמן) – כי כולן ניצחו אותנו בנשק שלנו.
עקרונית אני אמור לתמוך גם במכבי חיפה מטעמי לוקל-פטריוטיות, ואפילו ניסיתי בגמר בשנה שעברה, אבל השנה הם ממש לא מלהיבים.
[]
פתוח להצעות לגבי כדורסל נשים במחוז כרמל.
[]
[]
חוץ מזה, היה כאן דיון ארוך על פני כמה טורים, ובו הושמעו מגוון דעות בזכות השׂנאה הספורטיווית. כיון שאני מקפיד להפריד ספורט מפוליטיקא, החלטתי להתנסות. יש פעם ראשונה לכל דבר.
[]
הבחירה ביונייטד היתה טבעית. אחרי הכל, זה מועדון הספורט שאני יודע עליו הכי הרבה בזכות האכסניא של הבלוג. הוא גם מתחרה על בסיס קבוע ברמות הגבוהות ביותר. ובדיוק אחרי פסגות מסחררות של הצלחה. נשמע הימור טוב.
[]
חוץ מזה, לרגל נושׂא הטור, החלטתי לצדד באופן חד-צדדי בשוודיא בכל דרבי שאי-פעם ישׂוחק נגד נורווגיא.
הכבוד האבוד מוונקובר נקם ינקם:
http://www.youtube.com/watch?v=ED70OPdbGCI

רן 16 באפריל 2010

רונן, ציינת כאן שאהדת בעבר קבוצת כדורגל ישראלית, מיהי הקבוצה ולמה בחרת דווקא בה?

moby 16 באפריל 2010

להיות ירוק בעיר האדומה העיר של אבא חושי (בייחוד שאבא שלי הוא מהתנועה…) זו היתה התרסה. מה עוד שמשום מה הכרמל של אז (כן הכרמל של אז ועדיין היום) היה מעוז מפלגת העבודה. כשהחברה מטירת הכרמל, בת גלים ,קרית ים היו מכבי) מאז הקבוצות שלי הם קבוצות קשוחות שלא בוחלות במשחק פיסי על גבול הברוטלי. שיקאגו ברס,דטרויט פיסטונס (ורודמן הגדול מכולם) בין ברזיל וארגנטינה תמיד עם פסי הכחול לבן.

אביעד 16 באפריל 2010

את מכבי חיפה – כי מה יעשה ילד קרייתי? יעודד קבוצה מהליגה השנייה?
אבא שלי, כולו נרעש ונרגש מההחלטה הכה מבזה עבורו, החליט שבנושא מנצ'סטר לא תישאר לילד ברירה. מאז (1991/2) אני פה.
הפעם האחרונה שבחרתי קבוצה הייתה כשביקרתי בגרמניה ולקחו אותי למשחק. דואיסבורג נגד מינשנגלדבאך. אפנברג היה אז במינשנגלאדבך והורחק שבוע-שבועיים לפני כן בשל תנועה מגונה לשופט. במשחק בו הייתי כל הקהל הסתובב עם אצבעות מפלסטיק "לכבוד" השופט. מאז אני עם מינשנגלדבאך…

עזאזלו 16 באפריל 2010

עיקר שכחתי. את נבחרת ארגנטינה תיעבתי, כמו כל ישראלי חובב הולנד (74) ואנגליה (מאז ומעולם), במיוחד אחרי מונדיאל 86'. ואז, בגלל בת-זוג פורטנייה, נאלצתי לעבור אליה. "אתה לא תעודד שום נבחרת אחרת חוץ מארחנטינה!".
היום אני כבר שרוף, ולמען האמת – לא יכול לחשוב על נבחרת יותר מלהיבה/ טראגית/ מה שתרצו.
ואמוס.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

רן – את בית"ר ירושלים. בגלל אורי מלמיליאן וגם התחברות עם מין אאוטסידריות באזור מערכיניקי מאד.

בני אלון 16 באפריל 2010

חיפה 1970 – כולם בכיתה דווקא אהדו את מכבי, אז הלכתי על הפועל.
מנצ'סטר יונייטד – בגלל חוברות פנדל.
NBA – משתנה עפ"י שחקנים – ג'ורדן, יואינג, קובי, נוביצקי, ג'ינובילי. לברון למשל מבאס אותי – הכל נראה אצלו קל מידי ובניגוד לג'ורדן או קובי אין טיפת קלאסה במשחק שלו.
איטליה – רומא. מאז שהתחלתי לקרוא את הבלוג ונתקלתי ב"שלו, רומא", הוא ממש אוהב אותם אז מגיע לו.
ספרד – ריאל, לא ברור למה.
מונדיאל – המסורתיות זה אנגליה והולנד. וחוץ מזה בגלל השחקנים – פולין של לאטו, רומניה של חאג'י, בולגריה של סטויצ'קוב, דנמרק של לאודרופ, צרפת של ליליאן טוראם וזידאן, גרמניה שמרגיז איך תמיד מדברים על הכדורגל הרובוטי שלה, למרות שבבעשר השנים האחרונות הם משחקים ממש יפה.
וכשאין לי שום העדפה מראש ואני נופל על משחק אני כמעט תמיד בעד האנדר דוג.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

יורם אהרוני – אני הייתי לגמרי עם אובט, אבל תומך בקנייתים נגד אתיופים.

תושב חוזר – לאור מצב השיניים של הבחור, אני נוטה לחשוב שהוא אוהד פוטסקריי די אוטנטי.

יאיר – פורום חשוב ביותר לעולם החופשי!

תומר חרוב 16 באפריל 2010

בחיי הבוגרים אני תמיד הולך על קבוצות עם צהוב שחור ולכן בפוטי אני בחרתי בנמרים מריצ'מונד למרות שבאמת כולם בקולפילד זורמים לרוב עם אסנדום או סיינט קילדה. לכן אני גם מסמפט את דורטמונד(שהיא עיר תאומה של נתניה) ובגלל זה ביום ראשון האחרון כשהייתי באמסטרדם ארינה כדי לצפות באייאקס מול קבוצה בשם ויקום נצבטליבי כאשר עלתה הקבוצה הקטנה למגרש בצהוב שחור כמובן ואוהדיה המסורים והקולניים התרכזו יפה בפינת האיצטדיון ואילו אני נמצא בין אוהדי אייאקס, מחזיק בסימפטיה ברורה למועדון האמסטרדמי ונקרע לנוכח התסבוכת שיצרתי לעצמי. בסתר ליבי קיוויתי שהצהובים שחורים שבאו כאנדרדוג מובהק יעשו איזושהי הפתעה והמשחק נפתח עם שתי התקפות נחמדות של החבר'ה. כשבדקה ה12 כבר היה שלוש אפס לאייאקס-נפלו פני אך ליבי זרח, מצאתי את מכבי נתניה ההולנדית, זה הסתיים בשביעיה עם שלושער של לאויס סוארז(שחקן אדיר).
פרט לכך יש לי את איטליה במונדיאלים(בגלל באג'יו), את יובה(בגלל באג'יו),את ולנסיה(קילי גונזלז),את הלייקרס(מג'יק וקארים)ואת מארסיי(הנגיחה העצומה של באזיל בולי) אבל כמו יואב אני די מסנן בזמן האחרון, נתניה אחת זה מספיק, למעשה זה אפילו יותר מידי.

יורם אהרוני 16 באפריל 2010

סימנטוב, סטיב אובט ואני נולדנו באותה השנה, 1955. כאשר התחלתי לחתום על השבועון הבריטי, אתלטיקס ויקלי בשנת 1977 הוא היה הכוכב. סבסטיאן קו צעיר ממנו בשנה וקרא עליו תיגר. לא מצאתי טעם לתמוך בו.
הקרב הגדול בין קנייתים ואתיופים שראיתי "במו עיני הפרטיות", כפי שאמר מי שאמר, היה בכינוס הפועל 1971 באצטדיון רמת-גן. הקנייתי המפורסם, קיפ קיינו, שהיה אלוף אולימפי ב – 1500 ורץ נוסף מארצו התמודדו בריצת 5000 נגד שני אתיופים אלמונים. ההובלה עברה כל הדרך בין הרצים עד שבסיום פרץ אחד האתיופים במהירות מסחררת וניצח. התברר ששמו מירוטס ייפטר.

בני תבורי 16 באפריל 2010

הפועל פ"ת- לוקאל פטריוטיזם, תורשה.
מכביסל ת"א – הקבוצה של המדינה, לא?
ליברפול – הביטלס והמרסיביט באדיבות רדיו רמאללה.
49נרס'- קן קיזי, טימוטי לירי, ניל יאנג, גולדן גייט פארק, אהבה חופשית, מריחואנה ובעיקר בזכות כמה חודשים שם ב – 82'.
סיקסרס – מוזס מאלון. טוב נו, גם הד"ר.
יובנטוס – בגלל הצ'ינקווצ'נטו.
בארסה – הסבא הקומוניסט.
מונטריאול קניידינס – דוד מייק וחורף 82'.

IDO 16 באפריל 2010

תומר – ריצמונד הם לאחרונה צהוב לבן, הכי קרוב שתמצא זה הות'ורן (צהוב חום) שמתאמנים בפארק בקולפילד!!

רונן – הדוגיס הלוזרים שלך לקחו את גביע NAB השנה! בג'ילונג ניתן למצוא בימים אלו פיליפינים ומלאכי גיהנום בלבד.

ארנון 16 באפריל 2010

רוב האהדות שלי נקבעו בגיל שבו הייתי חף מאידיאולוגיה כלשהי – אז זה בא מהמשפחה או מאפיזודות בלתי חשובות בעליל.

הפועל חיפה, כי כולם בקיבוץ אהדו את באר שבע, והיינו משפחה של "חייבים להיות שונים". היתה לנו סבתא בקרית חיים, אז המרד הטבעי ביותר היה לאהוד את הפועל חיפה.
כשהם לא במאבק האליפות – תמיד, חוץ מ-99, אז פתאום התאחדנו כולם למשחק האליפות של רוסו נגד מכבי, ואני עוד שומר את דו"ח החניה שקיבלתי מעיריית חיפה (פקחים מכביסטים!) – אני בוחר לי קבוצה אדומה אחרת.

ארסנל – כי הביאו לי כובע ממשחק ב-71, וזה היה ארסנל או ווסטהאם. הכובע של ארסנל היה יפה יותר.

סן אנטוניו – בכיתה ג' התכתבנו עם ילדים יהודים מסן אנטוניו. מאז, בכות ילד בשם לייב, אני איתם. כשהם לא בתמונה, אני שמח לבחור לפי שחקנים וסגנון משחק – לארי בירד, ג'ורדן, קוקוץ', נאש והסאנס (אם הם לא נגד הספרס) או לפי האנדרדוג (הלכתי כך עם הרוקטס כל הדרך לאליפות ב-94), ותמיד, תמיד נגד הלייקרס!

כדורסל בארץ – כל מי שהוא לא מכבי ת"א (אבא פאנאט בנושא. הוא גם תמיד נגד נבחרת ישראל בכל ספורט, אבל כאן לא הלכתי בעקבותיו).

כדורסל באירופה – כנ"ל, עם חיבה ליוגוסלביות למיניהן.

גביע עולמי – הולנד בגלל קרויף, דנמרק בזכות 86, צרפת בזכות חצי הגמר הנפלא ושובר לב ב-82, וכדי להיות נגד כולם מסביבי – איטליה על ברזיל ב-82! מלבד זאת מטפח אהדה לכל מדינה שאני מבקר בה.

קו על אובט, סמפראס ופדרר על אגאסי ונאדאל (כאן אני אוהד הצלחות! ולפני חודש קיבלנו בדיוק את הזוגות האלה במשחק ראוה…)

שחמט – פישר נגד הסובייטים, קספארוב על קארפוב, ובאופן כללי בעד תדירות גבוהה של שינויים בצמרת.

אוהד בני יהודה 16 באפריל 2010

אני לא תימני,עירקי… ומעולם לא גרתי בשכונת התקווה ולמרות זאת,אני לא זוכר למה אני ואחי בחרנו בה,בסוף שנות ה-70.
נבחרת בעולם-רק ארגנטינה,מ-78 כמובן.ויוצא מכך ,שאני אוהד את השחקנים הארגנטינאים,ובראשם-באטיסטוטה!
נבחרת באירופה-איטליה(גם אני הייתי מהבודדים ששמח בניצחון איטליה על ברזיל ב-82'.
– נ.ב.א-פילדלפיה 76'
-פוטבול-גרין ביי פאקרס
-אנגליה-ליברפול
-גרמניה-המבורג
שונא-מכבי ת"א כדורגל/כדורסל
הפועל ת"א,יונייטד

זיזו 16 באפריל 2010

יובנטוס בגלל בג'יו.
ריאל בגלל האג'י.
לייקרס בגלל הרחם.

matipool 16 באפריל 2010

2 האהבות הראשונות שלי , ליברפול והפועל כפר-סבא , החלו כשהייתי בכיתה א' , אי שם בשנת 74'-75' ואחראים להם קווין קיגאן שהיה כוכב ימי חמישי בערב ( "משחק השבוע" , ערוץ 1 , שחור לבן ) ואליל הכדורגל הראשון שלי ולהבדיל , ישראל פוגל שהיה שכן שלי ובמקרה גם החלוץ של הפועל כפר-סבא .
כמה שנים מאוחר יותר כשלארי בירד הגיע לליגה , התאהבתי בו ובסלטיקס ואני מודה שבגדתי מס' שנים והלכתי שבי אחרי ג'ורדן לאחר פרישתו של בירד אבל זו הייתה אהבה לג'ורדן ולא לבולס .
נבחרות ומונדיאלים – ב-78' הייתי עם הולנד ורנסנבריק , ב-82' עם ברזיל וזיקו וממונדיאל 86' אני אוכל את כל המרור עם אנגליה .
כדורסל ישראלי – כילד , כמו ( כמעט ) כולם , אהדתי את מכבי . כשחולון בנתה את הקבוצה של אלימלך , בוגין והחברים , נטשתי את מכבי ועברתי אליהם . למרות שמאז לא ממש שמרתי על קשר עין , הייתי מאושר בטירוף כשדורסמן לקח להם את האליפות .
לבחור קבוצה כשאתה ילד , זה די קל . מספיק שחקן אחד שמוצא חן בעיניך , מישהו יותר מבוגר שגורם לך להסתקרן , פרט קטן ושולי כביכול שתופס את תשומת הלב שלך וזהו – אתם נשואים לכל החיים .
כשאתה מבוגר – זה כבר הרבה יותר קשה .

אביאל 16 באפריל 2010

צ'לסי – בגלל מוריניו, עד אז הייתי בעיקר שונא את יונייטד וליברפול ועם חיבה קלה לארסנל.

ריאל מדריד – לא יודע איך ולמה, פשוט אוהד אותם מגיל קטן, כנראה בגלל שגם אבא שלי אוהד אותם.

בית"ר – לירושלמי שגדל בתקופתי קשה לא להיות אוהד בית"ר.

יובנטוס – בגלל רוברטו באג'יו, רבאנלי וויאלי – איזה קבוצה.

באיירן מינכן ונבחרת גרמניה בכלל – אני חושב שבעיקר בגלל המשפט "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים" – הופך אותי לאוהד הצלחות ?! אבל בעיקר בגלל מתיאוס.

לייקרס – בעיקר כי כולם בכיתה אהדו את ג'ורדן ואת הבולס, מה שגרם לי לשנוא אותם וגם בגלל שאספתי קלפי NBA ובעיקר כאלו של הלייקרס.

נבחרת צרפת – בגלל ששנאתי את ברזיל/ארגנטינה/הולנד/איטליה וגם בגלל שלקחו אותי כמה פעמים שהייתי קטן למשחקים כאשר ביקרתי משפחה בצרפת.

פרארי בפורומולה 1 בעיקר בגלל שומכאר (שוב אוהד הצלחות) עם חיבה מסוימת למקלרן לתקופה קצרה בגלל חואן פבלו מונטויה.

זהו אני חושב.

TD 16 באפריל 2010

כדורסל – מכבי ראשון כיוון שגדלתי על שנות ה-90 הקסומות עם ברקוביץ, זלוטיקמן, בנקס, ספנסר, נלסון ועוד רבים וטובים.
NBA – שיקגו מאז ימי ג'ורדן המוקדמים וההדחות על ידי דטרויט בפליאוף של 88 ,89 ו-90, עד הסוויפ המשמח של 91.
כדורגל – ליברפול מאז בארנס, ראש, בירדסלי, גרובלר ושות'
ובאירופה – נבחרת צ'כיה בגלל השורשים

*מהפוסטים המהנים שקראתי :-)

נינו 16 באפריל 2010

קודם כל שאפו על הטקסט. הסיפורים שלי יחסית טריים למה שקורה בבלוג:
מנצ'סטר – קצת בגלל סבא שלי ז"ל וקצת בגלל המירוץ לאליפות ב-1995 בלי השחקן הכי טוב שלהם (כפי שהסבירו בערוץ הספורט). כל כך הסתקרנתי לראות מי הוא באמת, ובמשחק החזרה שלו נגד ליברפול נפלתי בקסמו לגמרי. יש לי גם חיבה גדולה לווטפורד בגלל תקופת הישראלים ובגלל אבי מלר…
שיקאגו בולס – סיפור דומה: קוקוץ' ריתק את הדמיון שלי בשנת 1994-1995 (בת'ריפיט הראשון עוד הייתי קטן מדי), וגם שם דיברו על חסרונו של הגדול מכולם. ההדחה שלהם מול אורלנדו שבתה את ליבי.
כדורגל ישראל – מכבי ת"א, בגלל אבא שלקח אותי למשחקים בעונת הדאבל ב-96. סעיף חיבה מיוחד: הפועל ירושלים (כיום קטמון) ובני יהודה.
הולנד – אייאקס: הגמר של 95, צריך להרחיב?
באיטליה אני מחבב קלות את רומא ואינטר, שונא את יובה (בגלל גמר 1996) ואת מילאן (בגלל הפוזה ובגלל גמר 1994) אבל מפחד מהם מאוד. עם תחילת משחקי המנג'ר הייתי צריך לבחור קבוצה באיטליה, ובחרתי בקבוצה שבחוד שלה היו סטויצ'קוב וזולה, וזה הספיק לי לגמרי. וגם אהבתי פרמזן, אז הבחירה בפארמה היא צפויה.
גרמניה – דורטמונד, בגלל ההדחה של יונייטד ב1997 והגמר המרגש נגד יובה (לארס ריקן! מתיאס זאמר!).
צרפת – מונאקו, בגלל כדורגל מלהיב בתקופת הנרי, טרזגה ונ'דורם הצעירים וגם בגלל ההדחה של היונייטד ב-1998. בשנת 2004 החזקתי להם אצבעות בגלל הכדורגל השוטף של רוטן, ג'ולי, פרשו, מוריינטס והשאר, אבל מוריניו ניצח אותם לצערי.
ספרד – ברצלונה, בעיקר בגלל איך שהדרים-טים שיחקו ובגלל סטויצ'קוב, אחד האהובים עליי בכל הזמנים. גמר 1994, למרות שראיתי אותו רק לאחר כמה חודשים וכשידעתי את התוצאה, היה כואב מדי…
ארגנטינה – בוקה ג'וניורס, בגלל השחקנים הגדולים והצבעים הדומים לאלו של מכבי.
ברזיל – גרמיו, במקרה, בגלל חשיפה בערוץ 5 למריו ז'ארדל האגדי ולקשר המוכשר נונייז, שהתעצבתי שלא הגיע לנבחרת…
ארצות הברית – בחרתי בשיקאגו פייר גם בגלל העיר ובעיקר בגלל סטויצ'קוב (שוב!)
נבחרות – אנגליה (בגלל האנגלופיליות), ויילס (בגלל האנדרדוגיות), ניגריה (בגלל 1996), קולומביה (ה-5-0 על ארגנטינה! ולדרמה! היגיטה! אספרייה), הולנד – בגלל הכדורגל, בולגריה – בגלל סטויצ'קוב (שוב!)

mirage 16 באפריל 2010

בארץ אוהדי הכדורגל מאד צפויים. כולם אוהדים אותן 2-3 קבוצות באנגליה, אותן 2-3 באיטליה ואותן 2 קבוצות בספרד. לאחרונה שאלתי אוהד צעיר מי הוא אוהד. הנה תשובתו: "באנגליה מנצ‘סטר יונייטד, בספרד ריאל מדריד ובאיטליה מילן". אמרתי לו: "תגיד לא שכחת את באיירן בגרמניה?" אני אף פעם לא אוהד את הקבוצות הגדולות ולא אוהב אותן. בכדורגל בחו"ל אני אוהד רק את Ipswich Town! אני תמיד ממליץ לאהוד קבוצות קטנות. אז יש לך משהו יחודי ואתה לא כמו כולם.

ויינר 16 באפריל 2010

קודם כל, הפוסט הוא מן המופלאים שהיו.
שנית, אצטרף לדין התנועה ואגולל את קבוצותיי גם כן…
בארץ אני כמו רונן. אהדתי את בית"ר היום מחבב. קצת קשה לאהוד קבוצה עם אוהדים כאלה. אבל עדיין יש פינה חמה בלב.
כדורסל- הפועל ירושלים. אבל שום אהבה לכל קבוצה בעולם לא משתווה לשנאה שלי למכבי ת"א.
מילאן – מאז ה4-0 על בארסה ב-94'. אי אפשר לא לאהוב קבוצה שסאביסביץ' שיחק בה.
ריאל מדריד – באמצע שנות ה-90 כשבארסה שלטה, וריאל הייתה הפרובוקציה.
מחבב את ארסנל מאז שקראתי אהבה על הדשא ומאז שונגר הגיע (למרות שזו קבוצה הפוכה).
פוטבול – גרין ביי פאקרס – בגלל פארב. והיום, בגלל האוהדים המופלאים, העיירה המדהימה, ובגלל שגם אני רוצה לעמוד פעם בלי חולצה במינוס 15 מעלות, עם כובע גבינה על הראש.
נבחרות- איטליה. אני אוהב משחק קשוח. לא אוהב קבוצות כמו בארסה.
ועוד כהנה וכהנה, אבל אלו הבולטות…
ושוב, פוסט משגע.

רונן דורפן 16 באפריל 2010

זיזו – למה לא פיורנטינה וסטיאווה?

יוני 16 באפריל 2010

אחלה פוסט כאמור. אצלי זה היה לפי הכלל הבא: "אתה ילד בן 9 בשנת 1989, בחר לך אנדרדוג".
כך נולדו הפועל פ"ת, גרתי בפ"ת, ארסנל של משחק האליפות באנפילד, סמפדוריה של מנציני וויאלי ואטילו לומברדו, וכמובן הבד-בויס של צ'אק דיילי.

סופרפלי 16 באפריל 2010

מנסה כבר שנים לבחור קבוצה באנגליה, ניסיתי לאהוד את מנצ'סטר, ליברפול, ארסנל, צ'לסי ואפילו אברטון.
לא הלך, הקבוצה היחידה שיש לי בעולם הייתה ונשארה הנבחרת האנגלית.

סופרפלי 16 באפריל 2010

אה, והפועל ירושלים-עכשיו-קטמון בכדורגל ישראלי, שכחתי מזה לגמרי.

Amir A 16 באפריל 2010

רק לפני כמה שנים התחלתי להתעניין בבייסבול. ומסיבות גיאורגרפיות עמדו בפני שלוש אפשרויות: היאנקיס, הרדסוקס והמטס. היות והקריטריון הראשי לבחירה היה קבוצה שתגרום לשברון לב קבוע ולתחושת קבס הפור נפל בקלות על המטס. ואכן, מאז ועד היום הם לא מאכזבים בין אם על המגרש האמיתי ובין אם בפנטזי בייסבול.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 16 באפריל 2010

בכדורגל ישראלי הלכתי ללא שאלות אחרי אבא שלי – מכבי* – ולכן החלטתי לפצות על העדר מרד נעורים בכדורגל אנגלי: כנגד צ'לסי שלו העמדתי את ליברפול. שנים רבות לפני יוסי נגד אברם.
עם ה-NBA דווקא יש לי סיפור שטרם ראיתי כאן – היה זה משחק המחשב המופלא מתוצרת EA Sports (גרסת 95' אני מאמין) שאישש חד-משמעית שאני עם יוטה ג'ז: באתי בגלל ג'ון סטוקטון, נשארתי בעקבות מפח הגמר נגד ג'ורדן.

אנונימוס 17 באפריל 2010

מעולם לא הבנתי איך אפשר לאהוד קבוצה בלי
1. להיות נוכח במשחקיה למשך פרק זמן סביר
ו/או
2. שתהיה נציגת האיזור שלך
ו/או
3. שקרוב משפחה כלשהו יטחן לך עליה בשכל

לעקוב אחרי קבוצה באופן רציני, כולל להתווכח עם אוהדי יריבות, לקום באמצע הלילה לראות משחקים וכו' – והכל מרחוק ואחרי בחירה די מקרית מבין מקבץ קבוצות משודרות בטלביזיה, זה משהו שנשגב מבינתי

סימנטוב 17 באפריל 2010

יורם אהרוני – מעניין תודה (הסקרנות השתלמה).
לגבי האתיופים קנייתים לי אין סיבה, אולי אסתטיקה. האתיופים נראים כרצים ללא מאמץ  

YairN 17 באפריל 2010

Superplay, try Tottenham. I have also tried to pick an English team without any success until I tried Spurs. There is something about them it will work, especially for an Hapoel Jerusalem supporter.
Ronen, agreed the imporftance of the Footscray not Western Bulldogs forum for the free world cannot be understated. This year we actually have an ex NSW state champion boxer as a full forward and Footscray are going to win the flag, and when I celebrate with the grumpy old man I will buy him a drink for you. Actually you are going to have to come to Melbourne for the Grand Final, surely A Footscray Flag is an event of century defining proportions. Far far more important than things like the winter olympics ffs!

בני אלון 17 באפריל 2010

אנונימוס – זה היופי בספורט. כשגם כשאתה נופל על שידור משחק של שתי קבוצות שאינך מכיר, זה לקוח לא יותר מכמה דקות כדי לפתח מעורבות רגשית.

עמוס אוהד הפועל ירושלים 17 באפריל 2010

כפי שכתב כאן מישהו – הקבוצה בוחרת אותך! ובמקרה שלי, אחרי שהיא בוחרת אותך, היא פוצחת בסידרה של תבוסות משפילות במיוחד. אפילו כשהייתי בגמר בתי ספר תיכוניים במוזמביק (בכדורגל), והקבוצה שבחרתי (האדומה!) קיבלה שישיה

אנונימוס 17 באפריל 2010

בני אלון, זה ברור לי. גם אני תמיד בוחר פייבוריט. אבל אני שוכח ממנו שנייה אחרי שהמשחק נגמר לרוב. רמת המעורבות הרגשית שלי בקשר אליו לא מתקרבת אפילו לרמה של "אוהד".
אני פשוט לא מסוגל להבין את המעבר הזה מחיבה קלה לאהדה בהיקף מלא, של קבוצה שהקשר הראשוני שלך איתה ומרבית הקשר בהמשך הוא שידור טלביזיה ותו לא, ושוכנת אלפי קילומטרים ממך.

יוסי מזרחי 17 באפריל 2010

פוסט נהדר.
אני, באופן הפשוט והטבעי ביותר,כמה נדוש, נולדתי לבית"ר,האנדרדוג של שנות החמישים בירושליים,עם בערך פי עשר אוהדים מהקבוצה השניה שהתקיימה ב"זכות" ההסתדרות והשלטון של אז,ושלא קיימת יותר (איזו שנאה מזוקקת….).
יונייטד, כהמשך לשושלת משפחתית, שבחרה נכון,אז וממשיכה היום.
שאר העולם? אולי ברצלונה.

YairN 17 באפריל 2010

Beitar and Barcelona? Strange combination that.

סופרפלי 17 באפריל 2010

יאירנ, ננסה, אולי בעונה הבאה.

ניצן 18 באפריל 2010

אוהד ספורט בלי בית הנני.
אנא – עזרו לי למצוא קבוצה.

באנגליה אני מאוד אוהב את ווסטהאם, אבל לא הזלתי דמעה כשירדו ליגה בתחילת העשור.
היום אני בעד ארסנל, סתם כי עבר יותר זמן מאז שהיא לקחה בהשוואה לצ'לסי וליונייטד.
אם תיקח, בעונה הבאה אהיה בעד ליברפול.
בספרד פעם שנאתי את ריאל, היום אין לי כוח כבר לבארסה.
באיטליה אפילו את אינטר התחלתי לחבב, בגלל מוריניו ואטו וקבצת הדחויים שנבנתה שם.

בכדורסל בארץ אני בעד כל קבוצה שהיא לא מכבי תל אביב, למרות שלא איכפת לי שמכבי מנצחת באירופה.

בכדורגל פעם היה לי עניין עם מכבי חיפה (כי אחי הגדול חיבב אותם) וגם עם עירוני ראשון, כי הלכתי לכמה משחקים שלהם עם הדוד יוסי ז"ל כשהייתי קטן.

בכדוריד אני מעדיף את נס ציונה. זה התחיל כי אני גר בה והמשיך כי היא אנדרדוג עם שחקני בית טובים שתמיד הולכים לקבוצות הגדולות יותר. קצת כמו ווסטהאם.

NBA התחלתי לראות ממש ולעקוב בפלייאוף 92. גמר המערב: יוטה או פורטלנד? נלך עם יוטה.
אבל אהבתי גם את ג'ורדן בסוף העשור היה לי קשה.
אז עברתי לקינגס.
ואז לספרס.
היום אני ממש בעד הבובקאטס.

בבייסבול אלה היו הרד סוקס, אבל מאז שזכו פעמיים ירד לי קצת מהם.

בפוטבול חיבבתי מאוד את הניינרס באמצע שנות ה-90, אבל באופן אישי אני מאוהב בטום בריישי ולכן בעד הפטריוטס כבר הרבה זמן.

כמו שאמרתי – אין לי בית. ואני בטוח שאני מפסיד משהו. אני חובב ואוהב ספורט אובססיבי באופן כללי, אבל שום קבוצה במיוחד.

מצב מוזר, מה עושים?

רפאל 23 באפריל 2010

זה לא בהכרח חיסרון.
אתה יכול להיות אובייקטיבי לגבי הרבה מאוד דברים שהענפים חייבים לערוך בהם רפורמות.
כשאוהדים קבוצה יותר קשה לעשות את האנליזה בלי להרגיש רע באיזשהו מקום שאולי הקבוצה שלך נדפקת מהמצב או בכלל תומכת בכללים לא הוגנים מלכתחילה.

no name 18 באפריל 2010

אני לא אוהד קבוצות. אני שונא קבוצות. הקבוצה שאני אוהד היא הקבוצה שאני פחות שונא. במקרה הטוב אני לא שונא אותה כלל. כמו ליברפול למשל. אבל העונה גם אותה אני שונא. איזו שנה חרא.

matipool 19 באפריל 2010

אחת התגובות המקוריות ביותר שקראתי בבלוג כלשהו . נפלא .

יואל 19 באפריל 2010

באמת את הקבוצות הראשונות בד"כ לא בוחרים אלא הן באות מהבית (עיר לידה זיהוי פוליטי אגודה שבה שיחקת וכ"ו). מה שכן הרבה מאוד ק"ב בחרתי לפי איזה קבוצות הייתי משחק איתן במנג'ר בכל מדינה. תמיד היה להן כוכב מוכר יחסית כמו פיורניטינה עם בטיגול ואדמונדו המשוגע ותמיד היו חייבות להיות אנדרדוגיות יחסית (אחח בילבאו שעל טהרת איזה רומנטיקה).
כרגיל רונן תענוג לקרוא

אודי 19 באפריל 2010

הפועל ב"ש – הבחירה הטבעית, אבא שלי היה לוקח אותי למשחקים שלהם. זה היה בסוף התקופה של רפי אליהו ומאיר ברד ואביטן היה הכוכב, השארית האחרונה של ניצוצות האליפות. זו היתה קבוצה שכיף לראות אותה ולהזדהות איתה.
בשנים האחרונות איבדתי עניין. נהיה קצת מגעיל, כל עסקי הכדורגל המקומיים.
גולת הכותרת היתה היום שאביטן דיבר איתי! הכדור יצא החוצה ליד המקום בו עמדתי, יחד עם חבר. אביטן בא לאסוף את הכדור והחבר צעק "אביטן יא מניאק". אביטן הסתכל עלי ואמר לי: "תעיף לו כאפה".

מנצ'סטר יונייטד – כולם בכיתה אהבו את ליברפול, שפירקה את אנגליה ופה ושם גם את אירופה. אני רציתי משהו אחר. נדמה לי שפשוט הסתכלתי פעם אחת בטבלה של הליגה האנגלית בעיתון ובדקתי מי מקום שני.
זה היה בכיתה ב'. אני חושב שכמה שנים אח"כ הייתי בוחר בטוטנהאם, לא בגלל היידים. בגלל לינקר, הודל ו-וודל. אבל פשוט לא הצלחתי לאהוד אותם בעקבות אותה החלטה שרירותית כמה שנים קודם לכן. כלומר, אהדתי אותם, אבל כשהם שיחקו מול מנצ'סטר עדיין רציתי שיפסידו, אז בעצם לא אהדתי אותם.

סלטיקס – העדפתי את בירד – פאריש – מקהייל על מג'יק – קארים – וורתי.

ב"ש א' (מכבי ת"א של הליגה הלאומית בשחמט בשנות השמונים, אח"כ העליה הרוסית קצת איזנה את התמונה) – גם זו בחירה טבעית – משהו לחלום עליו כשאתה שחקן ב"ש ט"ו.

רפאל 23 באפריל 2010

לגבי הקבוצות והכדורגל-
תשאלו את עצמכם בכנות אם נראה לכם שהדור הצעיר כיום יכול לאהוד קבוצות שלא בטופ 12 האירופי.
ולמה להיות דיסקרטיים?
יונייטד, צ'לסי, ארסנל, ליברפול וכל קבוצה שתשקיע מאות מיליונים.
בארסה וריאל בספרד.
אינטר, יובה , מילאן ואולי רומא באיטליה.
באיירן בגרמניה.
הקבוצות האלה לוקחות כיום 99 אחוז מהאוהדים הצעירים הבינלאומיים בכדורגל האירופי( גילאי 8-20 ).

התכוונתי פה לקבוצה ראשית, לא לקחתי בחשבון את התופעה בה אוהבים כדורגל ובכל ליגה בוחרים קבוצות שנוטים להיות לטובתם או הקטע הזה של קבוצות מחמד בליגה שמחבבים אותם אבל לא יעשו כלום אף פעם בצמרת.

נראה אם זה ישתנה בעוד 10 שנים.
אם כבר מספר הקבוצות רק יירד בקצב הזה אבל השמות סביר להניח שיישארו אותו דבר.
מישהו אולי חושב אחרת?

רונן דורפן 24 באפריל 2010

אודי – דיברת עם אביטן! הוסף לעצמך שתי נקודות בחידון הבא.

רונן דורפן 24 באפריל 2010

רפאל – בגלל זה אני חושב שהפתרון הטוב הוא רפורמה כללית בכדורגל. אבל בהעדר רפורמה כזו – ליגת על אירופית שתתנהל עם תקרת תקציב עם עשרים הקבוצות הגדולות. זה לא מה שגדלנו עליו – אבל זה יכול להיות תחרותי ומהנה.

Comments closed