איפה הכסף? (החכם)

כבר אמרתי בעבר שהדיעה שלי על הפוטבול המקצועני הוא שהמשחק תקוע. הוא תקוע טקטית בדמיון מדכא מאד בין הקבוצות. והבעייה היא שהוא תקוע בנקודה שכנראה לא מציקה לקברניטים של המשחק הזה. לפעמים ענף ספורט נתקע בצורה צורמת. למשל כשמוריניו השתלט על הליגה האנגלית עם אגרוף קפוץ במרכז המגרש. או בתקופה שאינטר השתלטה על הכדורגל האיטלקי והאירופי עם הקטנצ'יו. אז את העניין הזה פותרים וממשיכים הלאה.
אבל בפוטבול יש לנו הצפה של הישגים התקפיים אישיים וטאצ'דאונים וסיומים דרמטיים. ואני מתגעגע ללורנס טיילור או להגנת ה-46 של הברס. אלו השנים בהן הייתי הכי מעורב בפוטבול. ואהדתי את הפורטי ניינרס ושנאתי את הג'ייאנטס ואת הברס. אבל זה היה מעניין! היו שם ניגודים! היום זה הכל גילוי עריות בתוך עץ השושלת של ביל וולש.
וכרגע ההתקפות כל כך מסתדרות בקלות עם ההגנות שנדמה שפיגור 6 נקודות שתי דקות לסיום וכדור על קו השלושים שלך הוא מצב די נוח. זה לא שבריידי משלים 115% מהמסירות שלו. אלא קווטרבקים שלא היה לי מושג ירוק שהם יודעים לשחק משלימים 65%.
התייחסתי יותר בהרחבה לדברים הללו בעיתון מחר.
*
בגלל שפוטבול מלווה בלא מעט הפסקות אני משער שהרבה מאיתנו גולשים באינטרנט תוך כדי המשחק. ובאתר USA Today יש מנוע חיפוש עם נתוני שכר על הספורט האמריקאי. וגיליתי כמה דברים מעניינים על ניהול קבוצת פוטבול. פוטבול הוא באופן כללי ענף ספורט מעניין לבחינת החלטות כלכליות. כי הוא מתנהל בעולם של שוויון די גדול.
הקבוצה ששילמה השנה הכי הרבה משכורות, וושינגטון רדסקינס, שילמה 123 מליון דולר. והקבוצה האחרונה, הניו יורק ג'יאנטס, שילמה 75 מליון. הג'יאנטס משחק אחד מהסופרבול ולגבי העובדה שהם משחקים בחוץ אני רוצה לצייד אתכם בנתון הבא: המאזן שלהם בחוץ הוא 1-8. דווקא בבית הם ניצחו רק שלושה והפסידו חמישה. שזה אומר משהו על הקהל בניו יורק אבל על כך בהזדמנות אחרת.

ראשית, ניסיתי לבדוק אם כסף קונה הצלחה? על פניו, לא ממש. נכון שניו אינגלנד האדירה במקום השני בטבלת המשכורות אבל החלוקה הי כזו. בליגה יש 32 קבוצות. 6 מקבוצות הפלייאוף באו מהחצי העליון של טבלת המשכורות ו-6 הגיעו מהחצי התחתון.

הבדיקה השניה שעשיתי היא האם שוויוניות מביאה להצלחה? מנוע החיפוש מאפשר לדרג את הקבוצות על פי שכר החציון שלהן. ומכיוון שסך המשכורות דומה אז ככל שזה גבוה יותר השוויון בין שחקני הקבוצה גדול יותר. ופה יש כבר פחות אחידות ושכר החציון בליגה נע בין 450 אלף דולר ליותר ממליון. והנה לכם דבר מעניין: 8 מ-12 הקבוצות בחלק התחתון ל הטבלה היו בפלייאוף, ורק ארבע בחלק העליון. ויותר מזה: כל הארבע שעדיין עימנו בפלייאוף נמצאות בחלק הנמוך של הטבלה.
בשנה שעברה הטבלה הייתה מעט שוויוניות יותר. מחצית הקבוצות בפלייאוף היו מהמחצית הנמוכה של טבלת שכר החציון. אבל הן כללו את שתי המשתתפות בסופרבול ושלוש מארבע הקבוצות בגמרים האזוריים.
זה לא כל כך מפתיע אותי. בזבוז הכסף בספורט בימינו הוא לא כך כך על הסופרסטארים. הוא על הבינוניים שרוכבים על הגב שלהם.

התגובה שלי על מריון ג'ונס (וגם אולי של רוג'ר קלמנס)
עניינים שעסקנו בהם לאחרונה

17 Comments

גיל 14 בינואר 2008

העניין הכי חשוב בפוטבול זה ניהול נכון ואימון. בהשוואה לענפי ספורט אחרים יש בספורט הזה כל השנה אלפי שחקנים פוטנציאלים מהמכללות שצריך לדעת לבחור את הטובים והמתאימים. לא מדובר בבחירות הנוצצות של הסיבוב הראשון, אלא בבחירות סיבוב חמישי או שישי. למצוא תאקלים או גארדים, או רסיברים שאף אחד לא חשב שיצליחו. הפטריוטס והקולטס טובים מאוד בנקודה הזו. הם מוצאים את השחקנים המתאימים למערכת. למשל, גף סאטרדיי הסנטר הפרו בולר של הקולטס לא נבחר בכלל בדראפט!גם שאנאהאן בדנבר תמיד מוצא ראנינג בקים וכאלו שלא נבחרו בדראפט.

מעבר לכך, יש הרבה שחקנים שרוצים לשחק בקבוצות עם סיכוי לאליפות ומוכנים לוותר על שכר בשביל זה. הרבה שחקנים באים לפאטס בשביל טבעת. מצד שני, לפאטס אין בעייה לשחרר כוכבים שהחוזה שלהם נגמר והם דורשים העלאות שכר והם מחליפים אותם בשחקנים אחרים זולים יותר שמתברר לא פחות טובים. קח לדוגמא את אדריאן ג'יימס שרצה העלאת שכר אצל הקולטס וחתם על חוזה יקר באריזונה. החליפו אותו בלי הרבה בעיות עם הרוקי עדאי.

Glenn Edward Schembechler 14 בינואר 2008

Ronen:

For once I have to understand your position about the money and split of the cake:
I find the figures you gave exciting. As if the “poor” guys have a chance as long as they have the brain/charisma/luck. We can discuss it in opposed to other places where money narrowed the number of decade champions to 3 (EPL).

The price I see is what you say: you try less to invent offence/defense philosophies where you need the best intelligent or dedicated players (say spread or Air Raid). For that I go to NCAAF and thank god next year I’ll have the chance to see how a team is changing her offence face completely.

I share your concern about the homogeneity and what the NFL lost in the last decades but as a Lions fan I can tell you that the first 10 weeks of this season when we saw a chance for a mediocre team (in a good day) to reach the playoffs were much more exciting than being for instance a Man City fan that the best he can get from the Thai money is UEFA or by big chance the CL (and City is not one of the poor clubs). We more and more need to choose between competitiveness and quality. Where you don’t have both you are doomed (Israeli basketball for example).

I’d rather stay with the first option.

זיזו 14 בינואר 2008

גיל
אני חושב שגם המקרה של שאנאהאן וגם הפאטס מצביעים דווקא על נקודה חיובית בליגה.
השיטה גדולה מכל שחקן וההשפעה של מאמנים בNFL אדירה לאומת ענפים אחרים.

וזה עוד כלום לאומת המאמנים במכללות!

רונן
ברמת ההצלחה הכלכלית של הליגה אני לא חושב שיש מישהו שמחפש פתרונות למשהו.
בהקשר של איבוד הזהות של קבוצות אני מסכים לחלוטין (בולטימור יוצאת דופן).
הבארס נתנו תקווה שנה שעברה אבל די התחרבנו.

בקיצור כנראה שאת האופי בליגה יצילו רק דרך מערכת בתי הסוהר!

נ.ב. יכול להיות שהמדדים על שוויוניות בקבוצות הפוטבול בעיתיים בגלל שבקבוצה יש 2-3 כוכבים מתוך סגל של 60 לאומת כדורסל למשל שבו יש סגל של 14

רונן דורפן 14 בינואר 2008

גלן – בעולם אידיאלי המודל של הnfl נכון. למה שלקבוצה אחת יהיו יותר משאבים מלקבוצה אחרת?

את זה אפשר להשיג באחת משתי דרכים.
1. לכפות את זה על מפעל קיים (נניח ליגה אנגלית) וזה לא אפשרי. המודל הזה כרוך במידה מסויימת בביטול העליות והירידות ושיטת פרנצ'ייז ואני מאד מתנגד לזה – כי אתה לוקח מכדורגל את כוחו הגדול – הדמוקטריות שלו.

2. להקים מפעל אחר עם דרישות מינימום – נניח ליגה אירופית בה אתה מתחייב להעמיד תקציב בין 150 ל-250 מליון יורו לשנה. זה ייתן לנו את יובה, אינטר, מילאן, יונייטד, ארסנל, צ'לסי, היריבה של אברטון, באיירן, ברצלונה, ריאל ועוד כמה קבוצות. העניין הזה לא כל כך רחוק. ליגה כזו, אני מעריך תנוהל בהגיון כלכלי מסוים.

זה לא פתרון אהוב מדי, אבל אולי הוא טבעי בעולם שאירופה הופכת למדינה אחת (אם וכאשר).

חוסר השוויון הנוכחי בכדורגל הוא גרוע מאד – אבל צריך להפריד בין תופעות.
העובדה שלצ'לסי יש כוח היא בושה וחרפה והזניה של המשחק. כי מחר (בעצם היום) לקווינס פארק ריינג'רס יהיה כוח כלכלי גדול יותר.
לעומת זאת יונייטד, ריאל מדריד, ברצלונה, ארסנל ואפילו היריבה של אברטון הגיעו לכוחן הכלכלי בזכות כדורגל חיובי שסביבו הוסיפו את הצד הכלכלי. זה כבר יותר קשור לספורט.

אבל – זה מביא אותי לדברים של גיל. שפוטבול הוא ספורט של ניהול ואימון. זה מאד מדבר אל האמריקאים וטוב עבורם. בכדורגל הספרדי הכוח המניע הוא פוליטיקה מקומית. אוהדי אתלטיק בילבאו מעדיפים שלהקבוצה תהיה באסקית מאשר להתחרות על אליפות. אמריקה לא יכולה לחיות עם מודל כזה. הכדורגל שזור בכל כך הרבה אלמנטים שהם לא כלכליים – שלא לדבר על כדורגל בינלאומי – שלא צריך לכפות פתרון רק בשם השוויוניות הכלכלית. הוא גם מורכב יותר פסיכולוגית. לאוהד סיטי עונה של מקום חמישי ושתי ניצחונות על יונייטד היא עונה חלומית. אוהדי יונייטד בבלוג הזה חושבים שרונאלדו צריך למסור יותר… האוהדים הצליחו להתמודד עם היחסיות בכסף בעזרת יחסיות בציפיות.

גיל 14 בינואר 2008

רונן, חשוב גם להסתכל על התחתית. בNFL זה לא כל כך בולט (טוב, תמיד יש את אוקלנד) אבל בבייסבול ובNBA יש פרנצ'ייז גרועים ואין לך מה לעשות נגד זה. אין ירידות וקבוצות למעשה מתוגמלות על זה שהן משחקות בצורה מחפירה בזה שנותנים להן בחירות דראפט גבוהות. צריך לדעתי להעניש קבוצות שפוגעות בתחרותיות מהצד ההפוך.

רונן דורפן 14 בינואר 2008

גיל – האמת שאתה צודק והדרפט בכדורסל לא נחוץ. הנה יש לנו דוגמא טריה מהשנה איך קבוצה עברה מהמקום האחרון לראשון במזרח בלי עזרה של הדרפט. מרגע שיש תקרת שכר הוא פשוט לא משנה.

הייתי עושה הגרלה שוות סיכויים בין כל מי שלא עלה לפלייאוף על הבחירות הגבוהות. והגרלה דומה בין העולות.

Glenn Edward Schembechler 14 בינואר 2008

Ronen:

Fans and expectations:
I think we talked a bit about Newcastle. I don’t think they adjusted to the change.

Don’t you think that your comment about unpleasant times to ours ears in games is also part of this not so-well cope with expectations? I do believe that a Villa fan was brought up with the assumption that they might take a championship again. The realization that the chances are close to zero is not something some generations can handle. You are right in that sense that we have new “blood” of fans every year and they adjust better.

Glenn Edward Schembechler 14 בינואר 2008

sorry Sorry for all the English typo. I’M in a hurry.

ladesma 14 בינואר 2008

בשורה משמחת! אל בנגורה קיבל סוף סוף את רשיון העבודה שלו…
http://news.bbc.co.uk/sport1/hi/football/teams/w/watford/7179542.stm

Glenn Edward Schembechler 15 בינואר 2008

אגב רונן וכלם: בעוד 5 ימים ג'ונס נגד טרינידד. לזכות דון קינג ו-HBO הייתי אומר שלא מנסים כאן ליצור הייפ כמו בהאטון-מייוותר. אפשר לכן רק להיות מופתע לטובה. אני עם ג'ונס (חכמה קטנה). האיש עשה פעם כמה דברים טובים (ל5 דקות).

מנשה 15 בינואר 2008

ריאל מדריד הגיעה לכוחה הכלכלי בזכות הכדורגל אבל גם תודות לעירית מדריד שמחקה חוב של 250 מיליון דולר בתרגיל שלא היה עובר באנגליה .
ראוי להזכיר את ההבדל באופן רכישת זכויות השידור בין ספרד ואיטליה ובין אנגליה.יונייטד היתה נהנית מאוד אילו היו מאפשרים לה לנהל בעצמה את המשא ומתן על זכויות השידור של משחקיה וללא צורך להתחלק באופן שיוויוני עם כל הקבוצות בפרמיירליג.

ד"ר א. 15 בינואר 2008

עם שם כזה לטור, אין מנוס מלהציע את הקישור הבא:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=6105540
שמסביר איפה כל הכסף שאין לחינוך, לבריאות, לניצולי שואה, לתיקון כבישים וכו' וכו' וכו'.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 15 בינואר 2008

אופ טופיק
אני כותב מאושר.
הלייקרס ראשונים במערב בפעם הראשונה מאז 2004 (מרקפוצ'ינו, לא ניחסת!).
בנוסף באתר הליגה הם עלו לראש דרוג הpower ranking לפני בוסטון.

הלייקרס בראשות המערב, הסלטיקס במזרח, נוסטלגיה.
מעניין מתי זה קרה בפעם האחרונה?

לכל הרציונאלים, אל תענו, תנו להנות מהרגע.

זיזו 15 בינואר 2008

האנונימי זה אני

ענר רבון 15 בינואר 2008

אמנם פוטבול הוא שוויוני במיוחד, אבל גם בבייסבול ובכדורסל תופעות דומות. קליבלנד וקולורדו (בייסבול) שעלו לגמר הליגות שלהם ממוקמות נמוך מאד בטבלת השכר, כמו גם אוקלנד שמציבה קבוצת צמרת כמעט כל שנה. בנבא, קליבלנד וסאן אנטוניו אינן קבוצות יקרות, בח לעומת כשלונות כמו ניו יורק ומיאמי. שיטת השכר וריבוי השחקנים בכל קבוצה גורמים לפוטבול להיות מעט יותר שוויוני, אבל אני לא משוכנע שזה ייחודי. הפערים בין שכר בינוני לשכר גבוה הם עצומים ללא פרופורציה והם אינם משקפים בשום דרך שהיא את הפערים בכשרון או בפוטנציאל ההצלחה.

ולנושא אחר. אני ממש ממש לא מבין איך אתה מתגעגע לפוטבול של שנות ה80. אמנם גדלתי בניו יורק כאוהד של הג'איינטס אבל היום אני נהנה מהם הרבה יותר. המגוון הטקטי שעומד בפני מאמן הוא עצום וההנאה של הצופה גבוהה בהרבה. למה יש להתגעגע? למשחק של פילדגולים שהיה נגמר ברגע שקבוצה מסויימת הייתה מובילה ב10 נקודות?

רונן דורפן 15 בינואר 2008

ענר – ללורנס טיילור הגדול מפרק את קו ההתקפה של הניינרס.

גיל 15 בינואר 2008

הבעייה היא החוקים שהשתנו לטובת ההתקפה ושאמורים לעודד סקור גבוה לטובת הרייטינג. הרבה מתלוננים שפוטבול לא קשוח כמו שהיה פעם. הייתי רוצה לראות את LT נגד הפאטריוטס למשל בחוקים של אז.

Comments closed