הכי כיף – סטף! (תוצאות הבחירות)

קארי הוא הMVP של דה-באזר

טוב הקולות נמנו ויש לנו MVP.

במקום הראשון ללא מתחרים ללא היסוס ולא שאלות סיים וורדל סטפן קארי, יליד שרלוט, בוגר דייוידסון, בנו של שחקן העבר דל קארי ושחקן הגולדן סטייט ווריורס. שאתמול דפק עוד 40 נקודות בקאמבק היסטרי של קבוצתו. ‬

קארי זכה ב282 נקודות מ-64 הבוחרים שזה בממוצע 4.4 נקודות מ-5 אפשריות מכל בוחר. 37 מ-64 בחרו בו במקום הראשון ו‬מה שאולי ‫‬עוד יותר מפתיע. כל הבוחרים הלגיטימים בחרו בו. מה זה בוחר לגיטימי? פסלתי כל בחירה שלא כללה לפחות שחקן אחד שקיבל קול נוסף. אז קארי בנוסף לשחקן גדול הוא שחקן מאד מאד אהוב.

אגב בחירות הבלון ד׳בלוג שנערכות בפורמט דומה ניחשו תמיד את זוכה הבלון, וכשהבלון הוחרם על ידי פיפ״א דימו די במדוייק את בחירת העיתונות. מכיוון שהעיתונות תבחר את הMVP אין לי ספק שקארי ייבחר.

ומי שסיים שני כאן ובמציאות הוא ג׳יימס הארדן עם 243 ו-22 קולות למקום הראשון. גם הוא הופיע כמעט בכל טופס.

לברון ג׳יימס סיים שלישי עם 135 נקודות, 3 בחירות למקום הראשון. כאן אולי תהיה הטייה בגלל סימפטיה ישראלית לקליבלנד. אבל אני רוצה לדבר על עוד הטייה בקריירה של לברון דווקא לאור העובדה שעסקנו בימים האחרונים בשחקנים גדולים בתולדות הליגה.
בכל הבחירה שלנו כאן, 64 איש שאני משער שעוקבים אחרי NBA בצורה רצינית, שום שחקן בכל האזור המזרחי לא קיבל יותר מבחירה אחת. והיו רק ארבעה כאלו ושניים מהם (קלי אוליניק ואייזאה תומאס) קצת בצחוק.

לברון ג׳יימס משחק את כל הקריירה באזור המזרחי שהוא בדיחה. וככל שהוא שחקן גדול ושחקן היסטורי הוא היה ונשאר המתמרן הגדול. דואג לסגל שיש לו סיכוי קלוש מאד לפספס את גמר המזרח. אני בהחלט מסכים שהוא השחקן הטוב בליגה כבר כמה שנים, אבל אני מאד לא ממהר להגיד שהוא מתקרב אצלי ל-6-7 ההיסטורים ביותר. וחוץ מזה צפיתי בשלושת המשחקים של קליבלנד עד עכשיו נגד בוסטון-קולג׳ והם נראים לי לא טובים.

אנטוני דייויס קיבל 132 נקודות עם קול אחד למקום הראשון, מעניין אם העיתונאים אכן ימקמו אותו מעל לברון.

ראסל ווסטברוק חמישי אצלנו עם 121 נקודות וקול אחד למקום הראשון. אין לי ספק שהיה מסיים שלישי אם אוקלהומה הייתה עולה לפלייאוף. הוא נעדר בגלל העניין הזה מלא מעט טפסים.

אחר כך הגיעו השחקנים הבאים:

כריס פול ‬17‬

קוואי לנארד, שנבחר לשחקן ההגנה של העונה 11

מרק גאסול הוא האירופאי המצטיין שלנו עם 6. ראוי לציין ששש בחירות שונות

ג׳ף טיג הוזכר בבחירה אחת בה קיבל 2 נקודות

ובכך הקדים את כל מי שקיבלו קול בודד ואלו הם: דמרקוס קזינס, טים דנקן, איזאה תומאס, קלי אוליניק, פאו גאסול וניק יאנג. ‬

df

חידון מספר 445. תמונות שחקני NBA
ווילט. אינדיוודואליזם

204 Comments

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

רונן,

אוף טופיק, אבל מעניינת אותי מה עמדתך הנוכחית בסוגיית סטוקטון?

אני מבטיח לא לפתח דיון, פשוט מעניין אותי אם היא השתנתה בפרספקטיבה של 20 שנה, ממה שהצגת בספר.

דורפן 24 באפריל 2015

שאסיסטים הם נתון מנופח? בכל מקרה שיפוט שלו ב-1995 חייב להשתנות, כפי שכתבתי על דנקן לפני כמה ימים. הוא הגיע לעוד שני גמרים מאד תחרותים מול הבולס. אז הוא לא באותו מקום בו הוא נמצא לפני כן.

תוהה בדרכים 24 באפריל 2015

כתבת משהו בסגנון ש"שהעובדה שהוא עבר את מג'יק בטבלת האסיסטים היא בדיחה מכוון שחלק גדול מהאסיסטים שלו הם סלים שרק קרל מאלון יכול לקלוע בזמן האסיסטים של מג'יק משאירים שחקן לקלוע מתחת לסל".

דורפן 25 באפריל 2015

כן – ואם נשים את מג׳יק בצד – נאש ששיחק מאז הוא מוסר הרבה יותר מקורי ומבריק ומגוון ממנו. עדיין הייתי לוקח את סטוקטון על נאש בגלל הגנה.

איציק 25 באפריל 2015

האם אני מזהה שכתבת את הצמד "נאש" ו"הגנה"? עזוב כרגע את ההקשר :-)
נאש שחקן התקפה ענק, אך עדיין לא ברור מה עשה בצד השני של המגרש. אם היה אפשר כמו בכדוריד להחליף שחקנים כל הזמן, לבטח היה אחד הגדולים באמת.

גיל 25 באפריל 2015

זה נו בריינר. סטוקטון שחקן יותר טוב ממנו. ההתקפות עם נאש היו מרהיבות ועם הרבה נקודות אבל הרבה פחות יעילות בפלייאוף. סטוקטון היה קילר בשני צידי המגרש.

Matipool 25 באפריל 2015

דורפן – ובכל זאת , איפה היית ממקם את סטוקטון היום ? לדעתי , הוא בטופ 3 של הרכזים ב-40 השנים האחרונות .
נ.ב – בהמשך לטור שלך בעיתון ביום העצמאות , אלון מזרחי באמת אמר ״ עשינו את המקסימום המינימלי״ ? לא זכרתי את זה ואנשים ברכבת לידי לא הבינו ממה אני פתאום כל כך צוחק .

גיל 24 באפריל 2015

מעולם לא ראיתי שני שחקנים כמו קארי ותומפסון שיכולים לייצר קליעה מכל מצב ולזרוק מתי שבא להם באחוזים טובים. לדעתי זו לא טקטיקה שתזכה באליפות אבל עוד נראה.

אבל עם כל הכבוד לקארי אתמול המשחק לא היה צריך בכלל להגיע למצב כזה. הפליקנס פשוט נאיבים וטיפשים. בערך 100 התקפות רצופות הם לא מצליחים לקחת ריבואנד התקפה אחד ואם היו עושים האק דה שאק היו מנצחים.

איציק 24 באפריל 2015

ההרגשה שלי שאתה צודק, אבל מדובר על ה-MVP של העונה הסדירה ובה קרי מועמד מאוד ראוי.

גיל 24 באפריל 2015

על זה אין ויכוח, ברור שהוא צריך להיו הMVP, רק שבפלייאוף מהסיבוב השני יהיה לו יותר קשה ואני מקווה שישחקו נגד הספרס בגמר המערב כדי לראות באמת כמה הוא שווה.

תiמר 24 באפריל 2015

אין להם סיכוי מול ס"א..

גיל 24 באפריל 2015

אני ממש לא בטוח אבל נצטרך לחכות ולראות.

ניימן 24 באפריל 2015

האק דה שאק למי בדיוק?

גיל 24 באפריל 2015

בוגוט אם הוא על המגרש, והאמת כל שחקן שהוא לא קלי או תומפסון. זה היה עוצר את המומנטום וגם מונע שלשות ומאפשר להם לקחת ריבואנד במקרה של החטאה, מה שקרה שם זו פשוט נאיביות לשמה.

ניימן 24 באפריל 2015

אבל בוגוט לא היה על המגרש, ולא היו קלעי עונשין גרועים. אתה מציע לעשות האק-ד-שאק על קלעי עונשין טובים? אסטרטגיה חדשנית משהו.

גיל 24 באפריל 2015

במשחק בית בנקודות ספציפיות כן. אם יש סכנה גדולה לשלשה, נקודה וחצי בממוצע משתי קליעות עונשין זה לא רע.

ניימן 24 באפריל 2015

הבנתי, אז המונח האק-ד-שאק לא מתאים פה – ואני לא מכיר איזושהי קבוצה שאי פעם השתמשה באסטרטגיה הזאת, כך ש"נאיביות לשמה" זה אולי סופרלטיב מוגזם.

גיל 24 באפריל 2015

אני לא יודע אם ראית את המשחק אבל הם פשוט נראו בהלם מוחלט. הם היו חייבים לעשות משהו כדי לעצור את הקרקס של קארי. משהו כדי להוציא את גולדן סטייט מהקצב שלהם. זה נראה כאילו בחמש הדקות האחרונת משחק נגד שחקני תיכון. האק דה שאק עוזר לשבש את קצב המשחק. זה יכול לפגוע בך כמו שקרה עם הספרס לפני יומיים אבל כאן זה יכל לעזור לדעתי. לא נורא, הם יהיו טובים יותר שנה הבאה.

ניימן 24 באפריל 2015

ראיתי ראיתי… לא סתם ככה אני יודע שהם שיחקו סמול-בול בזמן הקאמבק ובוגאט לא היה על המגרש..

תשמע, יש לך דוגמא של קאמבק דומה מהכדורסל הישראלי: הגביע האחרון של הפועל ירושלים מול מכבי ת"א. אז מכבי ת"א עשו פאולים בצרורות (לא בכוונה), והתוצאה היחידה הייתה נקודות קלות לירושלים וצמצום הפער. זה רק הגדיל את השטפון, ולא עצר אותו.

אסף 24 באפריל 2015

שוב האק-א-שאק… אתם לא אוהבים כדורסל, נכון?

ניימן 24 באפריל 2015

שמת לב שאני נגד, נכון?

גיל 24 באפריל 2015

אנחנו בעד האנדרדוג. לא יכלו לזרוק איזה עצם לפליקנס אתמול?

אסף 24 באפריל 2015

ניימן, סליחה. פשוט השיטה הזו מטריפה אותי.

גיל 24 באפריל 2015

אסף, אני ממליץ לך לדלג על המשחק של הספרס הלילה.

חד פעמי 25 באפריל 2015

"נקודה וחצי בממוצע משתי קליעות עונשין זה לא רע"? נקודה וחצי בממוצע זה 150 נקודות ב-100 פוזשנס. זה לא סתם רע, זו המקבילה הכדורסלנית למלח בקפה במקום סוכר. בשבילך הלכתי לבדוק, דאלאס 92-93 בעונה סדירה של 11 נצחונות נתנה 114.7, הנתון הכי נמוך בהסטוריה של הליגה (יחד עם עוד שתי קבוצות).

יותם 25 באפריל 2015

מה? איפה בדקת? העונה הכי הרבה נקודות למאה פוזשנס היה פחות מ110. בתחילת השנה כשדאלאס קלעו משהו כמו 112 למאה פוזשנס (לפני הטרייד) דיברו עליהם כעל קבוצת התקפה היסטורית. 150 נקודות למאה פוזשנס זה אליפות.

חד פעמי 25 באפריל 2015

ברור ש-150 נקודות לפוזשן זו אליפות, לכן כתבתי שההצעה של גיל לאפשר 1.5 בממוצע לפוזשן היא זוועתית.
כאן הנתונים (DRtg):
http://bkref.com/tiny/xSjku

יותם 25 באפריל 2015

אוקיי, טעות שלי בקריאת המשפט. חשבתי שהתכוונת שקלעו 114 וזה הכי נמוך בהיסטוריה.

גיל 25 באפריל 2015

גולדן סטייט קלעו 54 נקודות ב17 דקות שזה קצב של כמעט 150 למשחק. עדיף היה לעשות עבירות אפילו על קארי כי 2 נ'ודות היו עדיפות על שלוש. זה כמובן בתנאי שהם ממשיכים לקלוע בצד השני.

יריב 25 באפריל 2015

עבירות זה יותר פוזשנים, דבר שצריך לקחת בחשבון (שלא לדבר על זה שעבירות לאורך 17 דקות יגמרו לך את הסגל).

גיל 25 באפריל 2015

לא צריך לאורך 17 דקות אלא ב5 הדקות שבהם גולדן סטייט עושה כל מה שהיא רוצה במגרש. וזה לא בהכרח יותר פוזשנים אם עושים פאולים בחכמה לפני הזריקה.

יריב 25 באפריל 2015

אין דבר כזה "עושים פאולים בחכמה לפני הזריקה", אם אתה מחכה עד שתדע שהשחקן הולך לזרוק אתה תעשה את העבירה בזריקה, ואז זריקה ל3 הופכת ל3 זריקות עונשין ולא הרווחת כלום. אם אתה לא מחכה עד אז, אתה מקצר את הפוזשן ויהיו יותר.

גיל 25 באפריל 2015

לא צריך לחכות שהוא יזרוק. מה הבעייה לעשות פאול כשקארי מקבל את הכדור? זה יקצר קצת את הזמן אבל יועיל לקבוצה. במצב שהיה הם לא היו מסוגלים לקחת ריבואנד התקפה בעוד שלקחת ריבואנד מהחטאת עונשין או לפתוח בהתקפה אחרי עונשין מבטיח להם פוזשן. במקרה הזה היו לניו אורלינס יותר פוזשנים.

יריב 25 באפריל 2015

יכול להיות שהבעיה היא שהוא הרכז.

גיל 25 באפריל 2015

הכדור לא אצלו כל הזמן ויש הרבה פעמים מספיק זמן לעשות פאול. גם במהלך האחרון יכלו לעשות פאול מייד אחרי הריבואנד.

חד פעמי 25 באפריל 2015

אתה כותב עדיף שתיים על שלוש כאילו אחוזי קליעה זה נתון לא רלוונטי, אתה פשוט מניח שהשלשות יכנסו. זה לא עובד ככה. עונשין על קארי זה 1.8 נקודות לפוזשן, כדי שיהיה משתלם לשלוח אותו לקו, אתה צריך להניח 60% מהשלוש. ג"ס זרקו 41 פעמים לשלוש במשחק, בשלושים שנה האחרונות (כולל עונה סדירה, כן?) היו רק 10 משחקים של מעל 30 נסיונות מעל 60% ואפילו לא אחד של 40 נסיונות. אתמול באופן ספציפי הם היו 34%, וגם אם אתה מוציא את ה-0/5 של איגודלה עדיין פחות מ-40%. בקיצור, לא קרוב אפילו.

גיל 25 באפריל 2015

כן, אבל אתה לא לוקח בחשבון שהם לקחו כמעט כל ריבואנד בהתקפה במשך רוב הרבע הרביעי כך שאחוזי הקליעה לא רלוונטיים. באיזה סטרץ' של חמש דקות הם קלעו כמעט כל התקפה גם אם זה היה אחד משלוש.

איציק 24 באפריל 2015

מתוך החמישייה הראשונה רק לברון לא נמצא כמעט כל הזמן כשחקן הכי משפיע של הקבוצה שלו. אם מסתכלים על קליבלנד, אז אירווינג ולאב (לעיתים יותר רחוקות) הם מובילים את הקבוצה בחלק די נכבד של המשחקים. אם מסתכלים על +/- אז מוזגוב נתן עונה אדירה עם הרבה משחקים בהם הוא המוביל בקטגוריה זו. אני לא חושב ששחקן שהדומיננטיות שלו לא מספיק מוחלטת בקבוצתו יכול להיות ה-MVP של העונה באופן כללי (ועזבו את הסיפורים שבלאט חייב לספר). הוא עדיין השחקן הכי טוב בליגה כנראה, אבל ההשפעה של יכולת זו על קבוצתו רטנה מכל אחד אחר מהנבחרים בראש.

אסף 24 באפריל 2015

אם מסתכלים על המשחקים של קליבלנד, רואים שלברון הוא השחקן הכי משמעותי שם, ובהפרש אדיר.
לא חושב שמי שראה את הקאבס משחקים העונה יטען ברצינות שלאב או קיירי מתקרבים לרמת ההשפעה של לברון.

גיל 24 באפריל 2015

זה נכון אבל בהשוואה לאחרים הוא לא הוביל את הקבוצה להישג יוצא דופן. מקום שני במזרח בלי יתרון ביתיות בגמר נגד חמש הקבוצות הכי טובות מהמערב זה בינוני מאוד.

מתן גילור 24 באפריל 2015

זו קבוצה חדשה לגמרי עם מאמן חדש ושחקנים שלא רגילים למעמד.
נראה לי שיהיה נכון לשפוט את ההישג או חוסר ההישג שלהם בהיבט של שנתיים-שלוש.
לדעתי, הם היו קונים את התרחיש הנוכחי בתחילת העונה. בטח שבלאט היה חותם בעיניים עצומות.

גיל 24 באפריל 2015

ברור אבל אנחנו מדברים על העונה הנוכחית ולברון. יכול להיות ששנה הבאה הוא יחזור להיות הMVP אם ינצח את המזרח וישחק כמו שהוא שיחק בחצי השני כל העונה.

איציק 24 באפריל 2015

ודאי שהוא השחקן הכי משמעותי, אבל היו משחקים שאחרים לקחו את ההובלה. ביוסטון זה היה הרבה פחות. אני לא זוכר משחקים בהם הארדן לא היה המוביל (כנראה היה אבל נדיר). בגולדן סטייט תומפסון לפעמים היה הדומיננטיות אבל קרי הייה הרבה יותר משמעותי. אותו דבר עם ווסטברוק מרגע שדוראנט נפצע ובטח גם כשהגבוה (ברח לי השם) נפצע. דיויס גם היה מספר אחד, למרות שלא כזה דומיננטי כמו שלושת הראשונים, אבל זה כנראה כיוון שאצלם הכדור ביד והם מחליטים מה יהיה והוא זקוק שיתנו לו את הכדור. בייחס לרביעיה הזו הדומיננטיות של לברון היתה פחותה. לדעתי גם לקאזינס היתה השפעה מאוד גדולה למרות גיי, אבל הוא היה בקבוצה חלשה ולכן לא יכול להיות מועמד ראוי. מה נגיד, שחקן שמזער נזקים הכי הרבה.

אלון 24 באפריל 2015

אני קול פסול, פסלו לי את הבחירה.

shadow 24 באפריל 2015

הייתי שמח אם מישהו היה מסביר לי אחת ולתמיד מה זה MVP?

מה הקריטריונים?

נראה לי הבחירות הן חסרות טעם בדיוק בגלל העובדה שאין קריטריונים.

מדוע מאמן אטלנטה נבחר למאמן השנה? האם הוא יותר טוב מפופוביץ'? האם הוא טוב יותר מבלאט? האם הוא טוב יותר מקר?

מאותה סיבה איני מבין במה קוואי יותר טוב מדריימונד גרין או אנטוני דייויס או דיאנדרה? הוא גם שיחק פחות משחקים.

הבחירה היחידה שאני יכול עוד איך שהוא לקבל היא רוקי העונה. זו הבחירה שהקריטריון בה (למרות שמעולם לא הוצג) הוא פשוט מי הרוקי הכי טוב.
כמובן שאפשר להתווכח איך מגדירים מי הכי טוב אבל זה קצת יותר ברור מאיך בוחנים מי שיחק את ההגנה הכי טובה או אימן הכי טוב או מה זה לעזאזל MVP.

נ.ב

איך מתרגמים VALUABLE לעברית? השחקן הכי "מועיל"? השחקן הכי "משמעותי"?

איציק 24 באפריל 2015

בעל הערך… משהו סובייקטיבי.
הקריטריונים ל-MVP לא פחות ברורים מאשר כדורגלן העונה. למשל רונאלדו נורה רוצה ודוחים את הדד-לין של ההצבעה. האם זה קריטריון ראוי? בכדורגל, כן. ב-NBA זה לא יעבוד. וכיוון שלדעתי לסובייקטיביות יש משקל בבחירה בהכי בעל ערך מבין מספר בולטים, בסופו בדבר זה מתמצע איכשהו וכנראה ברוב המקרים הראוי ביותר נבחר (אלה אם סובייקטיבית אתה חושב אחרת :-) ).

ניימן 24 באפריל 2015

דווקא נראה לי שהקריוטריון מאד ברור: "השחקן הכי טוב בעונה הרגילה":) (זה ע"פ ויקיפדיה). די ברור…

איציק 24 באפריל 2015

ראשית, זה לא מתאים למובן של MVP.
שנית, תגדיר הכי טוב. באיזה מובן, אטרקטיבי, קלע הכי הרבה, באחוזים הכי גבוהים, ריבאונד, RANKING, +/-? יותר מידי עמום מה שתרגמת מויקיפדיה. הכי טוב ללכת על הרגשה כללית, יש להרגשות כאלו נטייה להיות נכונה במקרים רבים (וגם לא).

ניימן 24 באפריל 2015

זה לא מתאים לראשי התיבות – אבל אני חושב שאתה לוקח אותם מילולית מדי.

אני לא חושב ש"הכי טוב" זו הגדרה עמומה. היא כן הגדרה סובייקטיבית (ודי זהה ל"הרגשה הכללית" שאתה מציע). אתה מחפש איזשהי הגדרה סטטיסטית מדוייקת – ואין כזאת, וגם לא צריך שיהיה לפרס כזה. אחרת היינו נותנים למחשב לבחור אותו.

איציק 24 באפריל 2015

אני ממש לא לוקח מילולית, אבל אני חושב שכוונה היתה לא לתת למישהו בעל השורה הסטטיסטית הטובה ביותר כי אם לזה שהיתה לו השפעה הכי גדולה על קבוצתו. כפי שכתבתה, זה סובייקטיבי וטוב שכך. אך מה לעשות, סובייקטיביות יוצרת עמימות.

גיל 24 באפריל 2015

השחקן הכי יעיל. בתאוריה מדובר בשחקנים שתרמו הכי הרבה לקבוצה שלהם. זו הסיבה שהזוכה כמעט תמיד מקבוצה שסיימה ראשונה או שנייה באיזור שלה.

אני דווקא חושב שמוצדק לתת למאמן אטלנטה את התואר כי הוא המאמן שהוציא מהקבוצה שלו הכי הרבה. הספרס יחסית סיימו עם מספר ניצחונות נמוך בהשוואה לשנה שעברה ולכן לא נראה שנעשתה עבודת אימון מיוחדת.

בפועל, קבוצה או שחקן שעשו קפיצה גדולה זוכים ליתרון ולכן הארדן וקארי בדיון.

כל זה לא אומר שהם בהכרח השחקנים הכי טובים אבל יש קייס חזק נגד לברון. הוא לא נתן מספרים רגילים השנה, היה בחוץ תקופה מסוימת וחלק מהזמן נראה כאילו הוא אדיש ולא משקיע. קארי והארדן נתנו הכל כל משחק (גם ווסטברוק) ולכן מה שנקרא הbody of work שלהם יותר גדול. אני מסכים שזה מוזר היה לתת לקוואי את הפרס מה עוד שהוא אפילו לא קיבל הכי הרבה קולות של הבחירה הראשונה.

shadow 25 באפריל 2015

על פי מה קבעת שהכי מוצדק לתת למאמן אטלנטה? אתה לוקח בחשבון פציעות של שחקנים?
אולי איך שהם סיימו את העונה מעיד על עבודת אימון מבריקה?(הכוונה לספרס)

מסכים שבסוף זו תחושה סובייקטיבית, אבל אפשר לצמצם אותם לקריטריונים מסויימים.

לצורך העיניין לקבוע כמות משחקים מינימלית, כמות דקות מנימימלת, כמות נקודות/אסיסטים/רב'/חטיפות וכו'
אפשר לקבוע שלפי העמדה במה משחק שחקן יש דברים שיותר חשובים.
אפשר לקבוע האם רק הצד ההתקפי חשוב או שאולי שילוב.

הנקודה היא שאפשר לקבוע קוים מנחים.

נ.ב

לעניות דעתי הסובייקטיבית לברון הוא שחקן טוב אבל הוא אפילו לא הכי טוב בקבוצתו השנה.
דווקא אם בודקים מי היה הכי משמעותי לקבוצה הזו אפשר להצביע על מוזגוב שעד להגעתו קליבלנד נראה הרבה יותר גרוע ממה שהם נראים עכשיו, וזה לא שעכשיו הם נראים טוב.

ככה זה שלברון מנסה להתמודד גם על תואר מאמן העונה ולא מאפשר לדיויד לאמן כמו שצריך.

גיל 25 באפריל 2015

מוצדק כי אטלנטה הייתה מקום 8 במזרח שנה שעברה והשנה עשתה מהפך גדול והגיעה ל60 ניצחונות. בבירור רואים עבודה של מאמן. הספרס, אם כל הכבוד, לא שיחקו פשוט טוב חצי עונה והתעוררו רק בחצי השני בדומה לקליבלנד. מה שקורה זה שבוחרים מסתכלים על מידת השיפור של הקבוצה ועל איך הייתה ביחס לשנה שעברה מבחינת הסגל למשל. סטיב קר למשל גם שיפר את הווריורס והוא מועמד לגיטימי.

לא חושב שאפשר לקבוע קווים מנחים כי אלו דברים סובייקטיבים. מה שכן, צריך לתת למאמנים אחרים לבחור כי הם יודעים הכי טוב מי המאמנים הכי טובים. כנ" לגבי כל תואר אחר. שהאנשים הרלוונטים יבחרו.

בכל מקרה, כל הפרסים הללו די סובייקטיבים ולא הייתי עושה מהם יותר מדי עניין.

ניינר 24 באפריל 2015

לברון ב6-7 הכי גדולים בהסטוריה??? נו באמת דורפן, שתית יותר מדי טוקאי? אולי אם ייקח אליפות עם הקאבס ( חס וחלילה שאלוהים ישמור) ניתן לו טופ 20 מלמטה אבל אני מקווה שזה לא יקרה כדי שלא יהיה צורך לפתוח את הדיון

גיל 24 באפריל 2015

הוא כתב שהוא לא ממהר לומר את זה. כמובן שלא צריך לסכם קריירות מוקדם אבל אני חושב שבשלב הזה של הקריירה הגעה לגמר זה לא השג שיוסיף הרבה למורשת שלו. רק אליפויות יעלו אותו בדירוג.

ניימן 24 באפריל 2015

מסכים. בטח לא הגעה לגמר מהמזרח עם הסגל הספציפי שהוא בחר להשתייך אליו.

מתן גילור 24 באפריל 2015

בערך 50 שנים לא הגיע שחקן 5 שנים רצופות לגמר ה-NBA. אפשר לספר סיפורים על נסיבות מפה ועד אוהיו, אבל לדעתי זה ועוד איך יוסיף למורשת שלו. קל וחמר כשאיזשהו שחקן יעשה זאת עוד 50 שנים ילכו לבדוק מי עשה זאת בפעם האחרונה (ויגלו את ג'יימס ג'ונס).
לכתוב שהוא יהיה טופ 20 מלמטה אם יזכה באליפות זה הייטריות לשמה. לא מתיישר עם שום נתון, סטטיסטיוקה וסתם זוג עיניים שרואה כדורסל בעשור האחרון.

גיל 24 באפריל 2015

הישג סטטיסטי ייחודי אבל חשוב לשמור על ההקשר. אני לא יודע עוד מה יהיה השנה אבל עד עכשיו היה לו הפסד מעמדת הפייבוריט לדאלאס כשהוא לא מתפקד טוב. ניצחון יפה על אוקלהומה ושניות מהפסד לסן אנטוניו כשהוא עושה המון טעויות במשחק, ותבוסה משפילה בגמר שנה שעברה.

ואני מסכים שעם עוד אליפות הוא בוודאות טופ 20 או 15 אבל לא בעשירייה הראשונה עדיין.

מתן גילור 24 באפריל 2015

נסכים לא להסכים. וכמובן, כמו שכתבת, חשוב לשמור על הקשר כמו שאותן טעויות היו ברבע של 16 נק' שהחזירו אותן מהקבר או שהוא קלע את השלשה לפני אלן או שבאותו משחק הוא קלע את סל הניצחון בהארכה. המספרים שלו מדברים בעד עצמם. לא רואה מצב שהוא לא כבר עכשיו בעשירייה. עוד אליפות והוא בחמישייה.
סתם כמה נתונים שעולים לי לראש: ממוצע נק' (שלישי או רביעי בהיסטוריה), כמות נקודות (הכי הרבה לגילו בהיסטוריה – ברור שמושפע גם מהגבלות בתקופות אחרות), כמות אסיסטיים (הכי הרבה לפורוורד בהיסטוריה), 4 MVP, 2 MVP גמר, אפשר לעבות בעוד המון נתונים חריגים כמו חמישיית העונה, בחירות לאול-סטאר, מאזן הקבוצות איתו ובלעדיו, לפני שהגיע ואחרי שעזב והשינוי בזמן ששיחק, טופ 10 בחטיפות בפלייאוף ועוד כהנה וכהנה.
אז נכון שכל אחד בנפרד זה לאו דווקא מוכחי, אבל יש גבול למקריות, כשכל כך הרבה נתונים מצטברים מראים כזו חריגה, אז יש דברים בגו'.
בודדים מראים רזומה כזה מרשים לאורך הקריירה וצריך לזכור שהבחור כולה בן 30, כלומר יש לו עוד כמה שנים לצבור נתונים.
בארץ אוהדים לשנוא את ג'יימס וזה בסדר. אולי אפילו מגיע לו. אין לי כל צל של ספק שאם יעשו סקרים בסוף הקריירה שלו (לדעתי גם עכשיו) הוא יהיה טופ 10. סיכוי טוב מאד גם לטופ 5.

איציק 24 באפריל 2015

הבעיה שלי עם לברון זה לא איכות המשחק שלו. כשחקן הוא ענק. אני פשוט לא נהנה לראות את המשחק שלו. יש משהו לא אסטטי לטעמי (מדגיש – לטעמי) בצורת המשחק שלו (כך גם הארדן לטעמי) מסטפאן קרי אני מתמוגג, למרות שמודע שמקומו הרחק מלברון מבחינת מעמדו ההיסטורי.

מתן גילור 24 באפריל 2015

אני דווקא נהנה, אבל עניין הסגנון זה שובר שוויון בעיני. כלומר, אם יש 2 שחקנים שממש קשה להכריע ביניהם, אפשר ללכת לשם. זה בהחלט לא נתון מכריע. ד"א, מהקטעים שאני ראיתי, צ'מברליין היה הרבה פחות "מושך" מג'יימס. וגם שאק. מעבר לזה שמוזר לי שאתה לא רואה את היופי באסיסטיים שלו. כמה מהם העונה היו פשוט יוצאים מהכלל.

איציק 24 באפריל 2015

דוקא מהאסיסטים אני נהנה הרבה פעמים, אבל מאופן החדירה לסל, ועוד אלמנטים של יכולת אישית של אחד על אחד, או שנים או שלושה פחות (למרות שהן מאוד יעילות). מה לעשות שהמשחק שלו לא מורכב מאסיסטים בלבד.

אסף 24 באפריל 2015

הדרך המקובלת כאן בבלוג ( על דעת בעל הבלוג, אאל״ט ) למדוד גדולה היסטורית היא כמה השחקן טוב מול התחרות בתקופתו.
אני חושב שסביר לטעון שלברון הוא השחקן הטוב בליגה מאז 2009 ( השנה הראשונה שזכה בmvp ), כלומר 6-7 שנים ברצף. כולל שנות הזכיה של רוז ודוראנט.
מי שלט כך בליגה לפניו? ג׳ורדן, ג׳באר וראסל.
מג׳יק ובירד מקבלים הנחה כי שיחקו אחד מול השני.
דאנקן בריאנט ושאק כנ״ל, למרות שלאף אחד מהם אין יותר משנה-שנתיים בהן היה בבירור הטוב בליגה.
לא רואה איך לברון מחוץ לטופ 10 כבר היום, לדעתי על סף החמישייה.

edgecator 24 באפריל 2015

מסכים עם אסף ומתן, הוא לפחות באיזור הטופ 10 כבר עכשיו. אין באמת אפשרות לשים 15 שחקנים מלפניו ולגבות את זה בטיעונים רציניים.

גיל 24 באפריל 2015

כן, אבל זו בדיוק הנקודה שהוא לא שלט בליגה. הוא היה השחקן הטוב ביותר אבל לא הביא את הקבוצות שלו להישגים יוצאי דופן. בקליבלנד אמרו שלא הייתה לו קבוצה למרות שפעמיים היה עם המאזן הטוב בליגה. במיאמי היה חלק מקבוצת על שניבאו לה שרשרת אליפויות היסטורית והוא סיים ב2:2 והיה קרוב מאוד להיות 1:3.

כדי להיות בטופ 10 אתה צריך לומר מי לדעתך הטופ 10 או 5. האם הוא טוב מבירד, מג'יק, דאנקן, ראסל, שאק, ג'ורדן? לא כרגע.

אסף 24 באפריל 2015

גיל, אתה רציני? אתה שם לב שכל קבוצה שלברון משחק בה היא אוטומטית קונטנדרית, בלי קשר לאיכות השחקנים שסביבו? אפילו כשהצטרף לקאבס בקיץ, עוד לפני הטרייד על לאב, דיברו עליהם כמועמדים לקחת את המזרח. וזו קבוצה שסיימה רביעית מהסוף בעונה שעברה!
למה בקליבלנד הם לקחו את המזרח? בזכות מו וויליאמס? למה ניבאו למיאמי שרשרת אליפויות, בגלל כריס בוש?
אנחנו לא מדברים פה על איזה טי-מאק, או דוויין ווייד/קובי בריאנט בחלקים מהקריירה שלהם שנותנים עונות בקליבר של mvp בקבוצות על סף הפלייאוף. אנחנו מדברים על מישהו שרלוונטי לסיפור האליפות כל שנה, החל מהעונה הרביעית שלו בליגה.
השחקן הזה לבדו מגדיר את יחסי הכוחות במזרח כבר כמעט עשור. אין פה תלות במאמן, שיטה, הנהלה או צוות מסייע. הוא פשוט כל כך טוב. זו בדיוק המשמעות של לשלוט בליגה.

אסף 24 באפריל 2015

ופרסונלית: לדעתי אם הוא פורש היום הוא מתחת לג׳ורדן, מג׳יק וג׳באר.
ראסל ווילט שיחקו משחק אחר, לא בר השוואה.
בירד, דאנקן, שאק – זו המדרגה שלו.
אני יכול להגיד כך: אם ארבעתם עומדים לדראפט דמיוני, בתחילת הקריירה, אני בוחר בלברון. בפועל, בגלל שהוא נבחר ע״י מועדון נכה, הוא עלול לסיים קריירה פחות מעוטרת מהם. אבל אני לא יכול לזקוף את זה לחובתו.

גיל 24 באפריל 2015

במה הוא טוב היסטורית מבירד, דאנקן ושאק שיש להם יותר אליפויות כשהם השחקנים הראשיים בהם?

ובאותו דראפט דימיוני אני לא אקח את לברון. מכל אחד מהגדולים האחרים אני יודע שאקבל 100% מאמץ ורצון להשתפר כל משחק וכל סדרת פלייאוף, אצל לברון אני לא יודע מה אני אקבל. הוא הכי פחות מרשים מכל אלו שיש להם יומרה להיות בטופ 10.

ומה זה נבחר על ידי מועדון נכה? זה היה מועדון חלש שתחתיו הגיע כבר לגמר הנבא! ואחרי זה הוא עבר בפחדנות למיאמי כי לא רצה להתאמץ יותר מדי בקליבלנד, ואחרי שקליבלנד התחילו להשתפר בגלל העזיבה שלו וכל בחירות הדראפט הוא חזר אליהם. מעולם לא היה שחקן שהיה לו כזה לוקסוס לשחק עם שחקנים טובים חלק גדול מהקריירה שלו כשהם מגיעים מוכנים פחות או יותר.

אסף 24 באפריל 2015

יש לי בעיה באינטרנט. מופיע שם שכתבת שהוא חזר לקליבלנד אחרי שהם התחילו להשתפר בגלל העזיבה שלו.

גיל 24 באפריל 2015

מה הבעייה? אם לא היה חוזר הם בדרך לפלייאוף עם אירווינג וויגינס.

אסף 24 באפריל 2015

בשנים בלעדיו סיימו 29,27,28,22. בדרך הבטוחה לפלייאוף.

ניינר 25 באפריל 2015

אסף- בירד,דנקן ושאק ברמה שלו? מתי התחלת לראות אן בי איי? אם להשתמש בעולם המושגים הלוזוני, הוא לא יכול לצחצח להם את הנעליים.

אסף 25 באפריל 2015

ניינר – מה הטיעון?

גיל 25 באפריל 2015

אסף, בשנים בלעדיו הם זכו ב3 בחירות ראשונות שלפחות שתיים מהן מצוינות. היו להם מאמנים מחורבנים אבל בלאט היה ללא ספק משפר אותם ומביא אותם לפלייאוף תוך שנתיים.

גיל 24 באפריל 2015

היא אוטומטית קונטנדרית כי היא במזרח. שים אותו במערב עם קליבלנד והוא בקושי מגיע לפלייאוף ומועמד לעוף בסיבוב הראשון (לפחות השנה). למיאמי הוא הגיע לקבוצה שהייתה מקום 5 במזרח וביחד עם אולסטאר. אז אין ספק שהוא משדרג מיידית כל קבוצה שהוא מגיע אליה אבל ההקשר חשוב.

על קליבלנד בלי לאב ולברון דיברו שאולי תגיע לפלייאוף.

ברור שלברון היה האחראי הראשי לזה שהם היו הכי טובים במזרח, אז למה האחריות שלו נעלמת בפלייאוף? הוא בהחלט לא טימאק, אבל גם לא דאנקן או בירד או מג'יק.

יריב 24 באפריל 2015

במובן של אליפויות רק שני שחקנים שלטו בליגה (ראסל וג'ורדן), ובשני המקרים השאלה כמה מזה קשור לדומיננטיות שלהם וכמה למעטפת היא שאלה פתוחה. כדורסל, אחרי הכל, הוא ספורט קבוצתי.

גיל 24 באפריל 2015

אבל אם ריי אלן לא מציל אותו כולם היו מדברים על האיבוד כדור ולא הייתה בכלל הארכה. הבעייה עם לברון היא שמכל השחקנים שנחשבים להכי גדולים והוא מושווה אליהם הוא נראה עם הדרייב הכי חלש למשחק. הוא משחק הרבה פעמים באפתיה, הוא יותר מדי מודע לעצמו ומדבר על המורשת שלו, ופחות מדי מתרכז בכדורסל.

אני ממש לא רואה אותו טופ 10 כרגע בטח לא טופ 5. ג'ורדן, בירד, מג'יק, קארים, דאנקן, שאק, ראסל ויש עוד כמה ברשימה שאפשר להכניס, ממי הוא יותר טוב כרגע?

הנתונים הסטטיסטיים שלו מרשימים אבל בהקשר של שחקן 12 שנה בליגה הם לא יוצאי דופן בקרב הכי גדולים. הוא פשוט שיחק המון משחקים אבל הוא עדיין לא עשה משהו היסטורי באמת. שחקנים כמו מג'יק ובירד העלו את הליגה והקבוצות שלהם לגבהים חדשים. לברון הוא שחקן מצוין שהגיע לגמר הרבה אבל בפלייאוף שם המורשת באמת נכתבת בכדורסל יש לו רזומה לא אחיד ביחס לאלו שנחשבים להכי גדולים. אין לי בעייה שיפסיד בגמר למשל אבל שיעשה את זה תוך תצוגות הרואיות סטייל ברקלי ב93 למשל.

מתן גילור 24 באפריל 2015

מודה שיש לי בעיה אם כל מיני ספקולציות למיניהן. אני שופט לפי מה שקרה בפועל.
באותה מידה, אם המזגן בס"א עובד אולי הוא בטריפיט. אין לדעת וזה גם לא משנה.

גיל 24 באפריל 2015

זה ממש לא אותו הדבר. כאן מדובר היה באליפות שהוכרעה על חוד השערה ובוודאות החטאה אחת הייתה חותמת אותה. שנה שעברה היה מדובר במשחק אחד ושום דבר בסדרה הזו לא מרמז שהייתה יכולה להגמר אחרת. מיאמי הפסידו בהפרש הגדול אי פעם לסדרת גמר, לא היה להם שום סיכוי בכושר של הספרס אז.

גיל 24 באפריל 2015

ואגב, עוד נקודה לרעתו הוא שפעמיים כבר הוא מצטרף לקבוצה עם שני אול סטארים וכאלו שלא הוא יצר. אין לו סבלנות או רצון לפתח שחקנים סביבו אלא להצטרף לקבוצת כוכבים שתתן לו הזדמנות לאליפות מייד. לא מכיר אף שחקן בקליבר שלו בהיסטוריה שעשה את זה כשהוא בשיאו ועוד פעמיים. אלו קיצורי דרך שאף אחד לא עשה.

מתן גילור 24 באפריל 2015

ברור, צ'מברליין לא הצטרף בכלל לקבוצה עם 2 כוכבים.
שאק לא נע ונד בין הפרנצ'ייז הכי מוצלחים בליגה. הוא בכלל לא הצטרף לנאש וסטודמאייר בשיאו (בהרבה יותר כוכבים מלאב וקיירי הנוכחיים).
ולקרוא ללאב וקיירי, שלא חוו פלייאוף, כוכבים, זה מוגזם. ג'אבר עבר לקבוצה עם כוכבים לא פחות גדולים מהם.
ורק לברון "עבר בפחדונות". לא שאק, לא ג'אבר ולא צ'מברליין.
בירד לא יותר גדול מג'אבר, רק כי האחרון עבר קבוצה והראשון לאו. יש הבדל עצום בין להיבחר ע"י מיווקי או בוסטון ולשחק עם פאריש ומקהייל.
מעבר קבוצה נהיה רע רק כשלברון עבר להיט. לפני זה אף אחד לא דיבר על זה בשום הקשר. זה מראה כמה הוא גדול, כשהאנשים שרוצים לגמד אותו ממציאים פתאום חסרון שלמרות שנעשה רבות בעבר, הוא חסרון רק אצלו.

גיל 25 באפריל 2015

שים לב שלא הזכרתי את צ'מברליין ברשימה שלי. ושאק עבר ללייקרס לא להצטרף לכוכבים אלא לבנות קבוצה סביבו. אם היה רוצה אליפות מהירה היה עדיף לו להשאר באורלנדו שם עם הארדווי בריא היה לו סיכוי לא רע. אחרי זה הוא עבר למיאמי שהיה לה כוכב אחד אבל שלא השיג עדיין כלום וזה כבר לקראת סוף הקריירה שלו. להצטרפות שלו לפניקס אתה קורא בשיאו? אתה רציני? הוא שיחק 5 משחקים שם.

היחיד שאולי דומה למה שעשה לברון היה ברקלי אבל הוא לא עבר לקבוצה עם שני אולסטארים כל כך טובים.

מה מוגזם לקרוא לשני אולסטארים כוכבים?

וכן, זו פחדנות לשמה לעבור לקבוצה בתנאים סופר נוחים שמוכנה אינסטנט להסתער על אליפות.

אכן לפעמים יש מזל רע ליפול על קבוצות גרועות ואחרי שנים שבו לא משיגים כלום הגיוני לעזוב כמו גארנט למשל. אבל אחרי שאתה משחק בקבוצה שהגיעה כבר לגמר הנבא ופעמיים עם המאזן הטוב בליגה ואז לעזוב אז זו פחדנות מהתמודדות עם אתגרים. זה כמו שג'ורדן היה עוזב את שיקגו להצטרף לבוסטון או דטרויט בסוף שנות ה80 כי היה קשה לו נגדם.

אז בקצרה, זה מעולם לא נעשה בעבר בצורה שהוא עשה את זה. שחקן בשיאו בקבוצה טובה מאוד שחובר לשני שחקני אול סטאר כדי לקצר דרך לאליפות.

יריב 25 באפריל 2015

גיל, אתה חייב לעבוד על הבנת הנקרא שלך.

הצטרף לנאש וסטודמאייר בשיאו – שיאו של סטודמאייר.

גיל 25 באפריל 2015

זה בכלל לא ברור מהכתוב, הרי הוא כותב על שאק. בכל מקרה, הצטרפות בסוף הקריירה רק בשביל לקחת אליפות לא מוסיפה כלום למורשת.

יריב 25 באפריל 2015

נקודת המוצא צריכה להיות קישור של חלקים קרובים במשפט, אלא אם הפיסוק או הסמנטיקה כופים פרשנות אחרת. פה אין פיסוק והסמנטיקה כופה את הפרשנות הזו.

גיל 25 באפריל 2015

לא. הוא דיבר על "הוא" ואחרי זה הזכיר שני שחקנים ברצף אז סביר שהתכוון לשאק. שום פיסוק לא יכול להפוך את המשפט לברור יותר.

מתן גילור 25 באפריל 2015

"אם היה רוצה אליפות מהירה היה עדיף לו להשאר באורלנדו שם עם הארדווי בריא היה לו סיכוי לא רע."
המשפט שאני הכי פחות מסכים לגביו בכל הדיון הזה.
אליפות מהירה??? האם ברור לך שמדובר על שיקגו שעשתה 72-10 ו-69-13? אולי הקבוצה הכי טובה בכל הזמנים…
וכמובן שהתכוונתי לאמארה בשיאו.
קיירי ולאב עוד לא עשו פלייאוף בחייהם. זה מעיד על כמה הם כוכבים. וחוץ מזה שהוא עבר לקליבנלד לאב לא היה שם. האם הוא אמור לנסות לטרפד הבאת כזה שחקן כמועיל לקבוצה או לסייע לו? בסופו של דבר מדובר על ספורט קבוצתי ולעזור לקבוצה, בין היתר, זה לעזור להביא את השחקנים הטובים ביותר והמתאימים ביותר שאפשרי להביא.

איציק 25 באפריל 2015

לברון הוא סופרסטאר על, אחד שמשנה קבוצה.
הוא גם שחקן שמוסיף דברים כמעט כל שנה, שיפר פוסט-אפ, קליעה משלוש…
יש לו בעיות התנהגותיות מבחינתי: אופן המעבר למיאמי, דיבור יתר על המורשת שלו, סיפור המבחן שהוא מעביר את בלאט, ועוד. הבעיה העוד יותר גדולה זו ההעלמות שלו לפעמים במשחקים החשובים. הבעיה האחרונה היא הקשה מכולם להפיכתו למישהו ברמה של בירד, או מג'יק (לג'ורדן הוא לא מתקרב בכול מקרה).
ועדיין, אחרי הכל, הוא יירשם כאחד הגדולים ובצדק

גיל 25 באפריל 2015

אז היה מחכה שנתיים, מה בוער? בסופו של דבר הוא נאלץ לחכות 4 שנים עד האליפות הראשונה. רק תחשוב איזו קבוצה הם היו עם הפרישה של ג'ורדן, בשלים לאליפות.

נכון, קיירי ולאב לא השתתפו בפלייאוף עדיין אבל הם שחקני על צעירים, שטובים מבוש ווייד כרגע. מה שלברון עשה הוא לראות ירידה ביכולת של הקבוצה שלו ובמקום להלחם ולעשות שינויים בתוך הקבוצה (שבכל זאת, הגיע לגמר הנבא שנה שעברה) בחר במסלול הפחדני להתחבר לשני שחקנים טובים ששיאם עוד לפניהם. זה לא משנה אם לאב לא היה שם. היה לו את וויגינס שבדרך להיות שחקן עצום (רק ששוב, מה לו ולפיתוח שחקנים לצידו). אין שום קבוצה עם רמת כישרון כמו שלו במיאמי וקליבלנד בכל המזרח ואולי בליגה, גם אם הניסיון לא שם (ולכן אני לא מצפה מהם לזכות באליפות השנה וזה לא יהיה כישלון לדעתי).

מנינג 24 באפריל 2015

תגיד אתה אמיתי גיל? אתה ממש חסר הבנה אה

גיל 24 באפריל 2015

עוד טרול הגיע?

ניינר 24 באפריל 2015

מר גילור אני מוכן להתערב איתך שראיתי הרבה יותר כדורסל ממך על פני שנים רבות יותר
אני עוד ראיתי את לארי ומג'יק בזמן אמת אז בודאי שיש לי פרספקטיבה לגבי לברון-טופ 20 בלחץ

דיזידין 24 באפריל 2015

אם לברון רק טופ 20 בלחץ, ואם לברון הוא השחקן הכי טוב בליגה כבר שנים לא מעטות, המסקנה היא שהרמה באן-בי-אי נמוכה מאי פעם.
וזה כמובן לא נכון.

מתן גילור 25 באפריל 2015

מאמין שיש לך פרספקטיבה מצוינת וחושב שאתה לא משתמש בה לגבי ג'יימס באופן בה אתה משתמש לגבי השאר – כך לפחות עולה מן התגובות שלך שאני קורא לגביו (ולא רק פה).
ד"א, לא ראיתי בזמן אמת את ראסל וצ'מרבליין וברור לי שהם בטופ. כדורסל זה 50% מספרים.

אסף 24 באפריל 2015

אפשר להגיד שלברון דואג לסגל שיש לו סיכוי טוב להגיע לגמר.
דרך אחרת להסתכל על זה, היא שלברון לא יכול לסמוך על ההנהלה שתדאג לו לסגל טוב (ראה ערך דאנקן, בריאנט, דוראנט, קארי וכו) ונאלץ לעשות משהו בנושא.
ויש אפילו עוד דרך להסתכל על זה: שלברון הוא בעצמו זה שהופך את הסגלים האלו לכאלה שמגיעים לגמר.
תזכורת: 2010 – קליבלנד עם לברון מסיימת במקום הראשון בליגה. 2011 – בלעדיו הם במקום הלפני אחרון בליגה.
מיאמי לא עברה סיבוב פלייאוף מאז גמר 2006 עד שלברון הגיע. איתו – 4 גמרים. השנה עזב (והוחלף בשחקן הממוצע בליגה לתפקידו, לואל דנג), והם לא בפלייאוף.
קליבלנד בחרה ראשונה בדראפט 3 פעמים ב 4 השנים בלי לברון, כולל תחתית הליגה בשנה שעברה.
השנה איתו – מועמדת לגמר.

גיל 24 באפריל 2015

למיאמי השנה יש נסיבות מקלות. בוש לא שיחק חצי עונה.

אסף 24 באפריל 2015

נכון. אולי איתו היו מצליחים למקום השמיני (למרות שבשבוע שהודיעו על המחלה שלו הם צירפו את דראגיץ׳ ).
הרעיון ברור.

Rondi 24 באפריל 2015

יצאה לי הבחירה הכי לגיטימית האפשרית. ( ;
בקשר ללברון, הוא בזבז חצי קריירה שלו ליד שחקנים כמו בוזר דלונטה ווסט ומו ויליאמס, למד בדרך הקשה איך הופכים כישרון לאלופים והשנה עמד יפה בחלק הפתיחה של האתגר שלקח על עצמו להפוך כישרון לאלופים.
רק שהשנה היו לפחות שניים טובים ממנו…

אלון 24 באפריל 2015

הוא שיחק שנה אחת עם בוזר.

גיל 24 באפריל 2015

למה בזבז? הוא היה פעמיים עם המאזן הכי טוב בליגה? זה לא מצב שג'ורדן היה באמת נחות בכישרון לעומת בוסטון ודטרויוט במזרח.

אסף 24 באפריל 2015

חד משמעית כן. קליבלנד (בלי לברון כמובן ) היתה נחותה בכישרון בערך מכל קבוצת פלייאוף במזרח, כמו שיקאגו בלי ג׳ורדן באייטיז. וזו לא ספקולציה: ראינו בדיוק לאן הקאבס נפלו ברגע שלברון עזב.

גיל 24 באפריל 2015

איך היא הייתה נחותה אם סיימה פעמיים עם המאזן הכי טוב בליגה? על פני עונה של 82 היא הכי טובה ואז בפלייאוף היא פחות טובה? וענית בדיוק לשאלה. ראינו מה קורה כשלברון עזב בדיוק כמו כשהוא לא משחק טוב בפלייאוף. אי אפשר להפיל את ההדחות המוקדמות שלו על כל הקבוצה בלי שתהיה לו אחריות. לצד תצוגות מופת היו לו כמה משחקים שהוא פשוט ויתר עליהם מראש וזה משהו מטריד לשחקן בקליבר שלו.

מנינג 24 באפריל 2015

תשמע רמת החוסר ידע שלך חריגה לאתר הזה. התחלת לראות כדורסל השבוע? אתה ממש רפה הבנה

גיל 24 באפריל 2015

אולי מישהו יטפל בטרולים כאן?

אסף 24 באפריל 2015

גיל, לפעמים אני מרגיש שאתה לא ממש קורא את מה שאני כותב…
כתבתי שקליבלנד *בלי* לברון היתה נחותה. הדגמתי בכך שאיתו הובילו את הליגה, ובלעדיו סיימו במקום ה29.
אם אתה מסיק מזה שהיתה שם קבוצה חזקה סביבו, סבבה.

גיל 24 באפריל 2015

אני הבנתי מצוין אני רק לא הבנתי למה אתה עוצר את הטיעון שם. אין ספק שאיתו הצטיינו בעונה הרגילה אבל מה עם הפלייאוף? שם האחריות שלו מסתיימת? ולמה לא להסיק שהייתה לו קבוצה מצוינת אם יש לה את המאזן הטוב בליגה?

יריב 24 באפריל 2015

לצורך השוואה, אגב, אפשר להסתכל לאן נפלו שיקגו בלי ג'ורדן ב86 (לגבול הפלייאוף) וב 94 (למאבק על המקום הראשון במזרח).

D! פה ועכשיו 24 באפריל 2015

רק אני מתרשם ממה שנראה כמו שעות של חישובים?

כל הכבוד רונן, אם כי אני בטוח שתוכל בקלות יחסית להטמיע טפסי הצבעה אלקטרוניים.

Yavor 25 באפריל 2015

ממתי הפסדים בגמר זה כתם?
4 שנים – 4 גמרים – זו תעודת כבוד.
עדיף לעוף בסיבוב הראשון מול קבוצה המדורגת שמינית? או שאסור להזכיר כאלו עניינים למאתרגים המקצועיים של דאנקן והספרס? האם משהו מהמורשת של ה-4 הגדול בהיסטוריה נפגעה מזה? האם רק לי נדמה שהפסד של לברון בגמר נתפס כיותר חמור מהפסד סיבוב ראשון כשאתה מדורג ראשון.
ובהערת אגב: אני שונא את העובדה שצריך להזכיר כאן כשלונות של אחרים שאני מאוד מעריך (טימי אצלי בחמישיית כל הזמנים ובטח בטופ 10) רק כדי להציב מראה מול השונאים המקצועיים.
ועוד הערה: האם כל אי-הגעה-לגמר של מדורגת 1 נחשבת לכישלון? העונה איש לא ייפול מהכיסא אם הקאבס או אפילו שיקגו ייצגו את המזרח בגמר – הפרוייקט של אטלנטה לא ייחשב ככישלון. רבאק – אנשים פה מהמרים על הספרס (מקום 6, בעצם 5) כנציגת המערב. זה אומר שאם זה קורה אז 4 קבוצות נכשלו השנה? פלייאוף זה לא רק למי יש יתרון ביתיות, וזה נכון לא רק השנה, אלא גם בשנים שלברון עלה לגמר ממקום 2 או פחות, או כשלא עלה ממקום 1.

גיל 25 באפריל 2015

הפסדים כשלעצמם הם לא כתם כמו שהם גם לא בהכרח תעודת כבוד. להגיע לגמר מהמזרח עם קבוצה כל כך חזקה כמו מיאמי זה הדיפולט כך שאין כאן ממש הפתעה. אבל מה שיותר חשוב זה לא ההגעה אלא איך הוא משחק בגמר ובפלייאוף עצמו. לצד תצוגות גדולות היו לא משחקי נפל ומשחקים שהוא נראה חסר חשק ובהלם. מעולם לא ראיתי שחקן שנחשב טופ 10 כל הזמנים כמו בכמה מהמשחקים שלו.

הספרס הפסידו פעם אחת בסיבוב הראשון כשהם פצועים ועם מאצ'פ גרוע אבל לפחות נלחמו עד הסוף. מותר להם במשך 20 שנה לפשל פעם אחת. לברון פשוט קפא בסדרה אחת נגד בוסטון, היה זוועתי נגד דאלאס בגמר וגם היה אנדר א'ציבר בעוד סדרה נגד אורלנדו.

ולא, אי הגעה לגמר לא תחשב לכישלון של לברון כשלעצמה אבל אם הוא יפסיד בסדרה נגד שיקגו או אטלנטה כשהוא משחק רע אז זו כן תהיה נקודה לרעתו. ובמערב יש 6 קבוצות שחזקות יותר מכל קבוצה במזרח מלבד אטלנטה אז העומק הרבה יותר גדול ואלו קבוצות טובות שאין בהן ממש מפסידות.

גיל 25 באפריל 2015

איזו קליניקה עושים הספרס על קליפרס. פשוט העלימו את כל משחק ההתקפה שלהם. ואיזה שחקן לינארד. ההתפתחות שלו פשוט מדהימה ולא הייתה מתרחשת בשום מקום אחר. איזה ביטחון יש לו והוא פשוט החבילה השלמה בהגנה ובהתקפה.

אריק 25 באפריל 2015

אנשים גם לא מבינים את החשיבות שלו לספרס.
לא חשוב כמו לברון לקאבס אבל הרבה פחות רחוק ממה שנדמה.

אייל הצפון 25 באפריל 2015

אפשר לדון למה בכלל יש לאנשים צורך לדרג כל מני דברים. אבל אין לי כח לזה.
בגדול, כבר נכתב בילקוט הכזבים: "מפקד אחוז טוב הוא זה שלא עושה כלום והכל בסדר. מפקד 50% בסדר הוא זה שעובד כמו חמור והכל בסדר"… וכן הלאה.
אז אפשר לדון גם בהגדרה של מה זה ה-V ב-MVP, אבל גם אם יגיעו אי פעם להסכמה (ולי נראה שיש סיבות טובות להרבה מהדברים שנאמרו למעלה, בסופו של דבר זה עניין של העדפה אישית, אם נצא מנקודת הנחה שכולם משקיעים את כל המאמצים כדי להגיע לתוצאות בזמן הקובע, האם אנחנו מעדיפים את השחקן ש(נראה כאילו), הוא עושה את המינימום ההכרחי, או את זה שעושה את הכל תוך כדי זה שהוא מזיע, יורק וצועק.
אני חושב שהבחירה מעידה בעיקר על הבוחר, ולכן הערך היחידי שאני רואה בבחירה הוא היכולת של כל אדם לגלות בה משפיע על הבחירה שלו. היות וממילא (כמעט), כל דבר בספורט המקצועני של ימינו ממותג ומעוצב, אז מה שנשאר (אחרי שמרדדים ומפשטים את הסוגיה למונחים דיכוטומיים) הוא האם ההעדפה האישית נתונה למי שמציג את עצמו כמי שכולם אוהבים או את מי שמציג את עצמו כמי שרוצה שכולם ישנאו?

משיח 25 באפריל 2015

like

איציק 25 באפריל 2015

לפי הגיון זה כנראה מילר מועמד לשחקן המצטיין. עשה מעט מאד ובכול זאת קליבלנד שנייה במזרח ;)

דמוסתנס 25 באפריל 2015

גיל זה מתחיל להיות מייאש. הסבירו לך שוב ושוב ואתה בכוח הופך את זה לדו שיח של חרשים.

מה שאסף אמר הוא ש*בוודאות* אפשר לדעת שהסגל שהיה לצד לברון בקליבלנד היה זוועתי וחלש באותה מידה אם לא יותר מהסגל שהיה ליד גורדן כשזה הפסיד לפיסטונס ושאר הירקות ( משפט שתמיד רציתי להגיד). אפשר לדעת זאת מכוון שבעונות בלי לברון, הקאבס לא חצו 30 ניצחונות, ובעונות איתו חצו את ה60. משמע לברון כמעט כמעט לבדו היה שווה לקבוצה הזו מעל 30 ניצחונות. זה נתון מדהים.

גם בלי הסטטיסטיקה הזו, אתה יכול באמת להסתכל על הסגל של הקאבס בקדנציה הראשונה ולהגיד שזה צוות מסייע ראוי? עובדתית בשנה שלאחר מכן הם היו הכי גרועים בליגה. מו וויליאמס היה השחקן השני הכי טוב בקבוצה ההיא!!! איזה "קבוצה מצוינת" ואיזה נעליים.

הסידרה של דאלאס היא הכתם על לברון מבחינתי, אבל דווקא מאז הוא עבר איזה שינוי מהותי ו4 גמרים ב4 שנים זה לא פחות מפנומנלי. להגיד שבלי השלשה של אלן הייתה לו רק אליפות אחת זה מצחיק. זה כמו להגיד שבלי הליי אפ של נוביצקי במשחק 2 היו לו 3 או שבלי סטיב קר לגורדן היו 5 או שבלי רוברט הורי כל ההיסטוריה הייתה משתנה (טוב זה נכון (-: )

אצלי לברון ממוקם אחרי
גורדן
מגיק
בירד
ראסל
גאבר
דאנקן
ווילט
הדוקטור
לברון

מקום 9 ומכובד.

איציק 25 באפריל 2015

לרשימה היתי גם מוסיף את:
בארקלי
איזיה תומאס
שאקיל
קורט רמביס
בטח יש עוד, זו רשימה שעולה לי מיד אחרי שינה

יריב 25 באפריל 2015

בלי לקשור לדיון על לברון, נראה לי שיש פה הטיה תקופתית. יש משהו מאוד מוזר בכך שכולם כוללים את ראסל וצ'מברליין, אבל כמעט לעולם לא רואים את מיקאן, ווסט, קוזי, ביילור ורוברטסון. הפער לא נראה לי כל כך גדול (אני לא מתרשם שהוא נתפס ככל כך גדול על ידי בני התקופה), אז המובהקות של ההפרדה נראית לי בלתי סבירה.

גיל 25 באפריל 2015

לא הבנתי מה זה "הסבירו" לי? מה אני ילד שצריך להסביר לי משהו שאני לא מבין. תכבד קצת את זה שאתה דן מולו.

קודם כל הסגל של קליבלנד אחרי העזיבה לא היה אותו הדבר כי היו להם הרבה פציעות. הם גם סבלו מההלם של העזיבה שלו ולכן הירידה בתוצאות הגיונית. אבל אתם לא מבינים מה שאני אומר. עם לברון הסגל הזה היה הקבוצה הכי טובה בליגה בעונה הרגילה. בפלייאוף הוא השיג הרבה פחות, מה בדיוק קרה? אם אתה מסכים שלברון הוא זה שהרים אותם לגבהים בעונה הרגילה אז מן הסתם תסכים שלברון אשם בזה שהם היו אנדראצ'בירים בפלייאוף. אתה לא יכול לתת ללברון נקודות זכות על העונה הרגילה ולהאשים את הצוות המסייע בפלייאוף.

לא, לומר שבלי השלשה הייתה לו רק אליפות אחת זו עובדה, אי אפשר להתווכח על זה. כל שאר הדברים שציינת לא התרחשו במשחק 7 ככה שאתה לא יכול לדעת בוודאות. 4 גמרים רצופים זה אכן הישג נאה, אבל בהקשר של המזרח החלש היסטורית זה הישג מוגבל (ב3 מ4 העונות היו עולות עם מאזן שלילי מהמזרח). לאנשים יש זיכרון קצר אבל דיברו על מיאמי כשושלת של 3-4 אליפויות לפחות תוך תצוגות כדורסל שלא מהעולם הזה ואולי עוד עונה של 70 ניצחונות. בפועל לא ראינו הרבה מזה ואין שום דבר מיוחד באליפויות שלהן.

דמוסתנס 25 באפריל 2015

לא קשור לכלום "מה אני ילד" זה משפט שאף פעם לא הבנתי. כאילו שלהיות ילד זה עלבון, הלוואי הייתי ילד (-:

הכוונה שלי לא הייתה שאינך מבין את הנתונים שהציגו לך שוב ושוב, אלא שאתה מתעלם מהם, לכן כתבתי שזה מייאש.

להגיד שהם הפסידו משחקים כי היו בשוק מהעזיבה זה הזוי. מה הם ילדים?

השלשה של הורי מול סקרמנטו הייתה במשחק מכריע, אז אתה יכול גם להוריד לשאק טבעת. שוב להגיד מה היה קורה אם זה מגוחך ואין סופי.

גיל 25 באפריל 2015

איזה נתונים הצגת לי? אני הצגתי לך את הפער בין העונה הרגילה לפלייאוף בקליבלנד למה אתה מתעלם מזה?

ובדווקא שהם היו בהלם מהעזיבה. יש אפקט פסיכולוגי חזק כשהMVP של הליגה עוזב בפתאומיות את הקבוצה. לא הכל מוסבר בזה אבל זה חלק מהעניין.

הסדרה נגד סקרמנטו הייתה סדרה מושחתת זה ידוע. אכן צריך לקחת את האליפות הזו בערבון מוגבל.

Matipool 25 באפריל 2015

הרשימה שלך מקובלת ברובה אבל קשה להתעלם מחסרונו של קובי בראיינט ( אחד השנואים עלי בכל הזמנים ) .
אין מצב בעולם שלברון מדורג כרגע לפניו .
היה נחמד לשחק בדה באזר את משחק המצטיינים בכל הזמנים . להתחיל נניח מהטופ 5 בכל עמדה ומשם להמשיך ולצמצם בדיונים מלאי התלהבות ועניין .

יריב 25 באפריל 2015

איך משווים בין שאקיל למיקאן?

איציק 25 באפריל 2015

שאלתי בפוסט על ד"ר ג'יי האם מישהו זוכר את מיקאן כי הוא היה הרבה לפני זמני ואין לי פרספקטיבה זמנית לגביו. כנראה אתה כמוני. אם יש דבר אחד בו אני יכול להשוות אבסולוטית בין שאקיל למיקאן ללא קשר לתקופה: שאקיל תמיד היה יותר כהה ממיקאן ;)

יריב 25 באפריל 2015

אני לא חושב שכשמיקאן שיחק שאקיל היה יותר כהה ממנו. אני מוכן לקבל שהוא תמיד היה יותר צעיר.

לא ראיתי את מיקאן משחק, אף אחד מתחת לגיל 70 לא ראה אותו (כמעט, האיש פרש לפני 57 שנים). אני יודע, כמו כולם, שהוא היה הגבוה הראשון ועל שינויי החוקים שעשו בגללו. זה נשמע מגוחך, אבל למיטב הבנתי עד מיקאן התפיסה היתה שכדורסל הוא משחק לאנשים נמוכים (כי הם יותר זריזים).

Matipool 25 באפריל 2015

יריב – אין לי תשובה טובה אבל אולי תהיה בדיונים שיתעוררו ואולי בסוף לא תהיה אפשרות אחרת מבחירה נוסח הבלוג ד׳אור .
איציק – היו שנים שממש שנאתי את בראיינט . עכשיו אני סתם לא סובל אותו אבל עם כל האגוצנטריות שלו והמינוסים האחרים , הוא היה שחקן גדול עם הרבה טיעונים לטופ 10 של כל הזמנים .

איציק 25 באפריל 2015

כפי שכתבתי, שחקן אחד על אחד אדיר, אולי אפילו טוב ממיקל. בחש על חמש הוא לא בטופ 10 וגם עם משקפת של אמיר פרץ יתקשה לראות את העשירייה הראשונה.

איציק 25 באפריל 2015

את קובי בראינט לא היתי לוקח לחמישיה שלי בימי שישי במקיף א' באר-שבע, גם אם התוצאה היתה להפסיד את כל המשחקים כל הזמן. הוא לא נמצא בקליבר של שום שחקן גדול!!! הוא אולי אחד משחקני האחד על אחד הגדולים שקמו, ושחקן קבוצתי אחד הגרועים. אחד שלא מנצל את היכולת האישית שלו לטובת הקבוצה בגרוש. קובי חושב על קובי. אם במקרה זה מועיל לקבוצה, טוב; ואם לא, קיבינימט הקבוצה.

גיל 26 באפריל 2015

כבר שיחקו בזה בעבר לא מעט פעמים.

דיזידין 25 באפריל 2015

לארי בירד הוא אוברייטד.

תראו איזה משחקים עלובים היו לו במאניטיים:
1981 – הסלטיקס מפסידים לסיקסרס בחמישה משחקים, למרות ייתרון ביתיות. בירד בפלייאוף בינוני להחריד. במשחק החמישי המכריע הוא קולע 12 נקודות בלבד, באחוזים נוראיים.
1982- שוב מפסידים לסיקסרס, למרות ייתרון הביתיות. בשני המשחקים המכריעים בירד קולע ממוצע של 17 נק,
1983 – מילוויק גוברת על הסלטיקס 4:0. המשחק הכי צמוד בסדרה – זה שבירד לא שיחק בו.
1985 – הסלטיקבמפסידים בגמר למרות יתרון הביתיות. כל הממוצעים משל בירד צונחים.
1988 – בירד קולע 40 סלים מ-114 נסיונות, הסלטיקס מפסידים לפיסטונס למרות יתרון הביתיות.
1991 – שוב הממוצעים של בירד צונחים בפלליאוף. הסלטיקס מפסידים לפיסטונס למרות יתרון הביתיות, בירד קולע פחות מ-14 נקודות למשחק.
1992 – בסיבוב הראשון בפללאוף בירד לא משחק, בוסטון מנצחת 0:4. בסיבוב השני בוסטון מנצחת את קליבלנד ב-7 משחקים. בירד משחק רק בארבעה, מתוכם בשלושה הפסידו.

דיזידין 25 באפריל 2015

שתי הערות:
1. סליחה על טעויות הכתיב, אני כותב לבד בחושך.
2. בפרק הבא: למה מגיק ג'ונסון, קארים, בארקלי וכל שאר הגדולים הם אוברייטד .

גיל 25 באפריל 2015

יש לך כמה טעויות. ב81 בוסטון זכו באליפות. שנות השיא שלו היו בין 84-86 שם זכה בMVP. אני לא יודע למה אתה קורא צניחה, אבל שתי נקודות פחות בממוצע וריבואנד פחות מול לייקרס בשיאה זו לא צניחה. 24 נקודות בסדרת גמר ו9 ריבאונדים זה עצום.

מתן גילור 25 באפריל 2015

אם זה נקרא "עצום", אז מה דעתך על סדרת גמר של 28.2 נק' ב-65% אפקטיבי מהשדה + 7.8 כ"ח + 4 אסיסטיים? ;)

גיל 25 באפריל 2015

שנה שעברה הוא באמת נתן סדרה מעולה ולא במקרה לא הזכרתי אותה בשום מקום כנקודה לרעתו.

אסף 25 באפריל 2015

אז רק כדי שנדע על מה אנחנו מדברים:
את הסידרה מול בוסטון ב2010, בה הוא ״קפא״, לברון סיים עם ממוצעים של 26.8 נקודות, 9.3 ריבאונד, 7.2 אסיסטים.
את הסידרה מול אורלנדו בה היה ״אנדראצ׳יבר״ סיים עם 38.5 נקודות, 8.3 ריבאונדים, ו 8.0 אסיסטים.

גיל 25 באפריל 2015

הוא לא קפא כל הסדרה אבל במשחק הכי קריטי פשוט לא היה שם. במשחק 5 הידוע לשימצה הוא קלע 3-14 והראה חוסר חשק מוחלט. ומה עם הסדרה נגד דאלאס עם ממוצע של 18 נקודות, השלישי בקבוצה? אם היה משחק את המשחק הרגיל שלו הם היו אלופים. אז לצד תצוגות מופת יש לו תצוגות חלשות להחריד שלא מכיר שום שחקן שמתיימר להיות בין הטובים אי פעם שיחק ככה בשיאו.

אסף 25 באפריל 2015

בסידרה מול דאלאס היה חלש מאוד. נגיד, כמו דאנקן מול ממפיס.
במשחק 5 היה מול בוסטון היה חלש מאוד. נגיד, כמו דאנקן מול הלייקרס ב 2001.

ההבדל הוא שאני הייתי צריך לפתוח עכשיו basketball reference בשביל למצוא את המספרים האלה של דאנקן ( שכמובן לא מורידים מגדולתו ההיסטורית, ומקומם עמוק בשרתים של האתר ההוא ) שלא ממש הייתי מודע אליהם, ואתה מדקלם את הנקודות הרעות של לברון מתוך שינה, כאילו הן אלו שמגדירות את הקריירה שלו.

גיל 25 באפריל 2015

אז אתה כנראה לא קורא מספיק טוב. אתה משווה ירידה של 9 נקודות בממוצע של לברון למספרים זהים שדאנקן נתן נגד ממפיס כמו בעונה הרגילה? בסדרה נגד הלייקרס דאנקן נתן 23 ו12 שזה בדיוק כמו הממוצעים שלו בעונה הרגילה. אני באמת לא מבין למה לטעון טענות שבבירור לא נכונות.

גיל 25 באפריל 2015

וכמובן, אחרי 88 הסטטיסטיקות לא רלוונטיות כי הוא היה שחקן גמור. תשווה שחקנים בשיאם ולא בתחילת או סוף הקריירה שלהם. בדיוק כמו שאני לא מביא לך נתונים של לברון מ2005 להראות שהוא אוברייטד כי זה לא רלוונטי, אלא רק כאלו שהוא היה MVP ואם קבוצה חזקה.

יוני 25 באפריל 2015

זה 80, לא 81. בכל מקרה, שאפו למי שכתב על בירד ודאנקן. בסופו של דבר הכל בחירות אישיות. פרט לג׳ורדן☺️

גיל 25 באפריל 2015

מה הכוונה 80? ב81 הם זכו באליפות. וברור שהכל בחירות אישיות אבל צריך לראות את הנתונים בהקשר המתאים לא סתם לזרוק מספרים אקראיים. לבירד ובוסטון למשל הייתה תחרות אולי הכי קשה אי פעם כדי לזכות באליפות. לא רק שהמזרח היה יותר חזק מהמערב באותן שנים אלא שבסוף כמעט תמיד חיכתה הלייקרס. זה לא המסלול הקל שיש ללברון. אם בירד היה משחק היום עם בוסטון שלו לקבוצות של לברון לא היה סיכוי.

אסף 25 באפריל 2015

זה נחמד, גם אני רוצה לשחק!

טים דאנקן הוא אוברייטד.

2001 – הספארס מפסידים 4-0 ללייקרס, עם יתרון ביתיות. דאנקן קולע 9 ו 15 בשני המשחקים האחרונים.
2002 – דאנקן בשיאו האישי, הספארס עפים בסיבוב השני 4-1 ללייקרס.
2004 – לייקרס כבר על סף פירוק. שוב מדיחים את הספארס. שוב סיבוב שני.
2010 – פיניקס, הרבה אחרי השיא, מטאטאת את הספארס של דאנקן 4-0 בסיבוב השני.
2011 – ממפיס מהמקום האחרון בפלייאוף מדיחה את סן אנטוניו שהייתה ראשונה ב 6 משחקים. באף משחק דאנקן לא קולע יותר מ 16 נקודות.
2013 – במשחק 6 בגמר דאנקן יושב על הספסל ברגעי ההכרעה, ורואה את הספארס מפסידים. ( לג׳ורדן זה לא היה קורה ).
במשחק 7 דאנקן מפסיד את האליפות במו ידיו, כשהוא מחטיא בדקה האחרונה כדור מתחת לסל, כשהמגן היחיד בסביבה
שלו הוא שיין באטייה, נמוך ממנו בחצי ראש.

אין ספק, לוזר. בלעדיו כנראה הספארס היו אלופים 10 שנים ברצף. אבל זה עדיין לא אבוד: עוד אליפות או שתיים אולי הוא יוכל לשקם את מעמדו ההיסטורי ולהיכנס לטופ 20.

גיל 25 באפריל 2015

אסף, אתה מתעלם מכל הנקודה שהעליתי. אין בושה להפסיד לקבוצות עדיפות זה קורה לכולם. אבל יש בעייה כשאתה לא נותן הכל במשחק. דאנקן מעולם לא היה אפטי ונתן תצוגות ענק גם בהפסדים. למשל הסדרה שהזכרת ב2002 הייתה מפלצתית של דאנקן עם 29 ו17. מה לעשות שהלייקרס היו עדיפים בהרבה. אצל לברון זה לא תמיד ככה. תסתכל על הסדרה נגד בוסטון לפני שעזב.

אסף 25 באפריל 2015

לגבי דאנקן – ברור.
אתה מבין שרק רציתי (כמו דיזידין, אני מניח) להראות את חוסר התוחלת בחיפוש אחר הכתמים והכוכביות בקריירות של שחקנים גדולים, פרקטיקה שהופכת פה לפעמים לאובססיה.

גיל 25 באפריל 2015

למה ציון כמה נקודות שחורות בקריירה של לברון זה חוסר תוחלת? לא הראיתם שום נקודות שחורות שמתקרבות למה שקרה עם לברון בסדרות נגד דאלאס ובוסטון עם דנאקן ובירד כך שמה שעשיתם לא רלוונטי.

יריב 25 באפריל 2015

ההבדל העיקרי הוא שאף שחקן לא עמד בביקורת דומה לזו שלברון עומד בה. למשל, גם בסדרה ההיא נגד בוסטון הוא קלע 27 למשחק (עם עוד 9 ריבאונדים, 7 אסיסטים ו2 חטיפות). אני מבין שהעובדה שהוא (וקליבלנד בכלל) ויתר על המשחק האחרון כשנותרה עוד כמעט דקה על השעון צורמת לאנשים, אבל בואו לא ניסחף.

גיל 25 באפריל 2015

לא מדברים על המשחק האחרון אלא על זה שלפניו שהוא פשוט לא היה שם. ונכון, הוא שחקן תחת זכוכית מגדלת כל הקריירה שלו אבל חלק מזה הוא מביא על עצמו. הוא מדבר יותר מדי על עצמו והמורשת שלו, משחק הרבה פעמים טוב רק כשמתחשק לו, מדבר על המאמן ושחקנים אחרים כאילו הוא המאמן והGM. שיתרכז בכדורסל זה כל מה שאני מבקש.

יריב 25 באפריל 2015

אתה חושב שלשחקנים אחרים לא היו משחקים ברמה נמוכה בנקודות מכריעות? מה, ג'ורדן לא סיים משחק עם 3 מ18 במשחק פלייאוף כששיקגו בפיגור 2-0 בסדרה (שיקגו ניצחו ב20 הפרש בכל זאת, וזכו בסדרה)?

גיל 25 באפריל 2015

לא, לכל שחקן יש משחקים חלשים אבל כל שחקן מהגדולים ביותר שאני ראיתי נתן הכל בטח בפלייאוף. אצל לברון זה פשוט לא ככה. יש פעמים שהוא אפתי, פעמים אחרות נראה שהוא עושה שביתות איטלקיות באמצע משחק כדי להוכיח איזו נקודה. זה לא צריך לקרות.

יריב 25 באפריל 2015

אז אתה אומר שזה לא עניין של כדורסל, זה עניין של התחושה שאתה מקבל לגבי מה הוא מרגיש כשאתה מסתכל עליו? טוב, על זה אני לא מתכוון להתווכח.

גיל 25 באפריל 2015

וודאי שזה עניין של כדורסל. כששחקן משחק מתי שבא לו רואים את זה על המגרש. תחזור לתאורי המשחקים נגד בוסטון למשל ותראה. לא צריך סטטיסטיקות בשביל זה.

יריב 25 באפריל 2015

אולי ההבדל בינינו הוא שאני לא קורא מחשבות. אני נאלץ להסתמך על פעולות הכדורסל של שחקן כדי לשפוט אותו ככדורסלן.

גיל 25 באפריל 2015

לא צריך לקרוא מחשבות אלא להסתכל על המשחקים. כנראה שלא ראית אותם. הניתוחים הסטטיסטיים לא מראים הכל.

יריב 25 באפריל 2015

כמובן, אם מישהו לא מסכים איתך הוא כנראה לא צופה בכדורסל. אני חושב שכבר שמעתי את זה ממך בעבר, אתה צריך לגוון את העלבונות.

גיל 25 באפריל 2015

זה לא עלבון אלא הצעה כי בפרוש לא צריך לקרוא מחשבות כדי לדעת מה קרה במשחק. כשמשתמשים בטיעון דמגוגי כמו שלך צריך לחזור לבסיס.

יריב 25 באפריל 2015

גיל, אני אומר דבר פשוט: כשאני רואה שחקן כדורסל אני רואה מה הוא עושה. למשל, אני רואה שקליבלנד (ובפרט לברון) לא מנסה מהלכים מהירים בדקה האחרונה של משחק 6 ב2010. אני רואה שלברון קולע באחוזים נמוכים במשחק 5. אתה כנראה רואה גם מה הוא חושב ("לא בא לו", "אפתי" וכו'). נראה שיש בינינו פער ידע שלא מאפשר לנו לנהל דיון, כי מה שאתה מתבסס עליו בטענות האחרונות הוא לא "מה קרה במשחק" אלא "מה לברון חשב במשחק".

כאשר אדם מתווכח איתך על נושא כזה טענה שהעמדה שלו יכולה לנבוע רק מכך שהוא כלל לא מכיר את הרקע היא בבירור עלבון. אני לא יודע מאין יכולה לנבוע הטענה שזה לא עלבון…

גיל 25 באפריל 2015

כשכולם מדברים אחרי המשחק על איך לברון היה אדיש, ברח מהכדור, ולא הנהיג אז אני מסיק שאתה באמת לא מכיר את הרקע או המשחק כי זה היה כל כך ברור. כשלברון קולע בממוצע 2.2 נקודות ברבע הרביעי בסדרה נגד דאלאס ונראה תלוש כולם כותבים על זה ולא מסתכלים רק על הסטטיסטיקות של המשחק. אז כנראה שאפשר ללמוד על המצב הנפשי של אנשים בלי לקרוא מחשבות.

יריב 25 באפריל 2015

ראית שכתבתי משהו פה על הסדרה נגד דאלאס? בסדרה נגד דאלאס לברון היה פחות מעורב התקפית לכל אורך הסדרה. זה קשור בעיקר למבנה ההגנה של דאלאס, אבל זה אכן קרה – ורואים את זה גם בסטטיסטיקה.

בני אדם הם יצורים עדריים. יש משוב חיובי חזק מאוד בכל סוגי הדעות, אז זה שכולם אומרים משהו לא עושה אותו נכון, בטח לא כשלאף אחד מהדוברים אין מקורות מידע של ממש.

גיל 25 באפריל 2015

קשור למבנה ההגנה של דאלאס? נו באמת. לא הייתה לו בעייה לפרק הגנות טובות יותר של דטרויט ובוסטון כשרצה. נגד דאלאס הוא פשוט לא עשה כלום ונראה בהלם.

ואין כאן שום עניין של משוב. אם לא תתעצל תקרא מה כתבו אחרי המשחק החמישי והשישי נגד בוסטון בסדרה ההיא בזמן אמת, כולל אברהמי באתר הזה ובוואלה. החוסר איכפתיות שלו היה כל כך ברור שזה בכלל לא נושא לדיון. הנה דוגמא למה שכתבו עליו בקליבלנד (מתוך כתבה בוואלה):

"אין לי שום הסבר לחוסר אכפתיות שלו. בהתקפה אפשר להסביר את זה במרפק שלו, למרות שהוא נשען עליו בחופשיות במסיבת העיתונאים ובכלל – סוג פציעה כזו אמורה לעודד אותו לחדור לסל. אבל איך מסבירים את האפאטיות בהגנה, את העובדה שהוא נראה תלוש לחלוטין מהמשחק ומחבריו לקבוצה?"

אז נראה לי שצפייה במשחק היא מקור מידע לא רע בשביל זה.

יריב 25 באפריל 2015

לא כתבתי "רמת ההגנה של דאלאס", כתבתי "מבנה ההגנה של דאלאס" – מאותה סיבה וייד השתפר פלאים לעומת הסדרה מול שיקגו.

קראתי את מה שאברהמי כתב על הסדרה, ותאמין או לא, אפילו ראיתי את המשחקים. המחשבה שפרשנות, במיוחד כזו הבנויה כסיפור על אנשים (להבדיל מניתוח טכני – אם טקטי או סטטיסטי) מתחילה אחרי המשחק היא נאיבית. פרשנות מתחילה עם דמויות מוכרות, היא מתבססת על הדימויים הקיימים ואלו לא נבנו מהמשחק, הם נבנו ממשחקים קודמים, מדברים שאינם משחקים (כמו "ההחלטה"), מההתאמה לאתוס ומעוד מלא דברים. לברון נתפס quitter הרבה לפני הסדרה נגד דאלאס, וחצי מהפרשנויות שנכתבות אחרי כל הפסד של הקבוצה בה הוא משחק עוסקות בכך. תאמין או לא, אפילו אחרי ההפסד בגמר בשנה שעברה.

גיל 26 באפריל 2015

מה במבנה ההגנה שלהם בדיוק מנע ממנו לקלוע ואיך זה שבשלושה רבעים הוא זרק כרגיל ואז ברבע הרביעי הפסיק לזרוק?. לברון הוא שחקן מגוון ויכול לייצר מצב קליעה נגד כל אחד כמעט, משום מה הוא החליט לא לזרוק.

ולמה לברון נתפס כquitter? סתם ככה פרשנים וכתבים רוצים להציק לו? יכול להיות שהוא הרוויח את התדמית שלו בצדק? עובדה שהיה קונצנזוס אחרי הסדרה נגד בוסטון וגם נגד דאלאס. הוא הרוויח את התדמית הזו ביושר. לא שמעתי מישהו שקרא לו ככה שנה שעברה בסדרה שהוא דווקא נתן הכל.

יריב 26 באפריל 2015

שום דבר לא מנע ממנו לזרוק, אבל יש כדורסל הוא משחק קבוצתי. גם הטענה ששלושה רבעים הוא זרק רגיל היא, כמובן, לא נכונה. הוא זרק 15 זריקות למשחק בסדרה הזו, מתוכן 3.3 ברבע הרביעי, אז 11.7 בשלושה הראשונים. הממוצע שלו בעונה כולה היה 18.8 למשחק, אין לי את זה לפי רבעים, אבל שלשה רבעים מזה הם 14.1. יש לומר שמבחינת תרומת הנקודות שלו מה שהיה עוד יותר משמעותי הוא הירידה במספר זריקות העונשין (מ8.4 ל3.3). אתה חושב שגם זה לא קשור להגנה של דאלאס?

השאלה למה הוא נתפס ככזה אינה רלוונטית. הוא נתפס ככזה לפני הסדרות האלו ולכן העובדה שהיה קונצנזוס שהוא כזה אחריהן לא אומרת הרבה.

גיל 26 באפריל 2015

כשאמרתי שהוא זרק רגיל עשיתי לו הנחה. אכן הוא זרק פחות מבעונה הרגילה. ואכן, המשחק הקבוצתי שלו עזר להם מאוד נגד דאלאס כי הם הרי ניצחו את הסדרה לא? ווייד קלע הרבה יותר ממנו בסדרה, אפילו בוש קלע יותר ממנו. בוודאי שזה לא קשור בעיקר להגנה. מה מנע ממנו לחדור ולקבל עבירות? אפשר לחשוב שהייתה לדאלאס איזו הגנה אימתנית עליו. הוא הסתדר עם הגנות טובות יותר. זה לא שהוא תקף את הסל והחליט לא לזרוק במקרים רבים, זה היה ברור שהוא פשוט פאסיבי. זה כנראה ברור לכולם חוץ ממך.

ואיך שהוא נתפם לפני כן לא רלוונטי. הרי אף אחד לא טען שהוא פאסיבי בסדרה נגד שיקגו או שנה אחרי זה נגד אוקלהומה. לאף אחד אין אג'נדה נגדו בעיתונות אלא אנשים פשוט מתארים מה שהם רואים.

יריב 26 באפריל 2015

לא "המשחק הקבוצתי שלו", כדורסל הוא משחק של קבוצה כנגד קבוצה. אם היריבה שלך משחקת בצורה שמטרתה להקשות במיוחד על אספקט מסוים בהתקפה שלך, היא מזניחה (באופן יחסי) אספקטים אחרים, ורצוי שהקבוצה תנצל את ההזנחה היחסית הזו. בהתאם לכך, ובהתאם לצורה שדאלאס שיחקו הגנה, וייד ובוש זרקו יותר מהרגיל ולברון פחות.

כמובן שאיך שהוא נתפס לפני כן לא רלוונטי, הרי לא יעלה על הדעת שאנחנו מגבשים את התפיסה שלנו בהתאם לרעיונות שכבר היו בראשנו. להזכירך, את הסדרה נגד שיקגו כמו גם את זו נגד אוקלהומה מיאמי ניצחו.

גיל 26 באפריל 2015

ומיאמי לא עשתה שום התאמות? לברון סתם נתן להם לשחק ככה? ממש מסכן, איך שהגנת דאלאס האימתנית אימללה אותו והוא במקרה עמד שם על המגרש חסר אונים. עם כל ההגנות הוא מסתדר ורק זו של דאלאס שלא עשתה שום דבר שאף קבוצה אחרת לא עשתה היא זו שגרמה לו להיות אדיש?

מיהם בדיוק אותם אנשים שגיבשו עליו דיעה לפני כן ודבקו בה אולי תאיר את עיניי? אתה מתאר את זה כאילו אוהדים ועיתונאים מראש חיכו לו בפינה כששום דבר מזה לא באמת קרה. ונכון, את הסדרות שהוא ניצח כולם שיבחו אותו אז גם שם יש להם אג'נדה מוכנה מראש או שאולי אנשים מתארים מה שהם רואים?

יריב 26 באפריל 2015

מיאמי עשתה התאמות, וחלק מההתאמות האלו היו פחות זריקות של לברון. אלו כנראה לא היו ההתאמות הנכונות, או לא מספיק התאמות, עובדה שהם הפסידו.

אני לא הולך לזרוק פה שמות, אני לא בעניין של עלבונות. לאנשים יש תפיסה מגובשת לגביו, כמו לגבי כל שחקן מוכר אחר (או כל אדם מוכר בכלל). התגובה האוטומטית להצלחות, וגם לכשלונות, היא לשלוף את ההסבר הסטנדרטי, זה שתואם לדימוי הקיים, ובמקרה של לברון ההסבר לכשלונות הוא תמיד (או לפחות מאז 2009) שהוא בורח מאחריות. זה לא אומר שהוא לא עושה את זה, אבל זה אומר שאני רוצה לראות סימנים יותר טובים מ"כולם אומרים" בשביל לקבל את זה. כמו האנוכיות של ברייאנט – אני לא אומר שזה לא נכון, אני אומר שאומרים את זה גם כשזה לא נכון.

גיל 26 באפריל 2015

באמת? הם עשו התאמות שלא כללו שיתוף יותר פעיל של השחקן הכי טוב בליגה? סדרה שלמה לא מצאו דרך שהוא יזרוק יותר לסל והוא לא עשה כלום בנוגע לזה? כבר ראינו מה קורה כשהוא מגיע למשחק עם מוטיבציית על ומפרק קבוצות. אחרי שראינו מה עשה לדטרויט ובוסטון לא יכול להתקבל תירוץ שהוא לא מתאים לשיטת המשחק נגד היריבה.

ואני לא יודע מי אלו אותם "אנשים". אלפי אנשים כותבים על לברון, לחלקם יש תפיסות מגובשות לשני הצדדים ואחרים אובייקטיבים. כך או כך הסדרה הזו היא כתם על הקריירה שלו. אתה יודע מה? אולי באמת הוא לא היה אפטי. אולי הוא סתם שיחק חרא ולא היה מספיק טוב נגד יריבה שההגנה שלה היא עשירית בליגה באותה עונה. כך או כך הוא יוצא רע מאוד מהסדרה הזו.

והאנוכיות של בריאנט כמו של ווסטברוק היא עובדה, זה לא משהו שניתן להתווכח עליו.

יריב 26 באפריל 2015

הם עשו התאמות שכללו שיתוף פחות פעיל. כפי שאולי כבר ציינתי, המטרה בכדורסל איננה "שלברון יזרוק לסל יותר" אלא שהקבוצה תקלע יותר מהיריבה. לפיכך מה שחיפשו, אני מניח, הוא דרכים לדאוג לכך שהקבוצה תקלע יותר מהיריבה. זה יכול לבוא על ידי כך שלברון יזרוק פחות, אם הוא מושך אליו יותר תשומת לב מההגנה של היריבה ובכך מקל על חבריו לקבוצה לקלוע.

לכל האנשים יש תפיסות מגובשות, ואין אנשים אובייקטיביים. זה, אגב, נובע מכך שאנשים הם סובייקטים ולא אובייקטים. אני לא מתווכח (עכשיו) על האנוכיות של ברייאנט, אני אומר שזו ניתנת כהסבר לכשלונות גם כאשר היא בבירור לא מסבירה אותם.

גיל 26 באפריל 2015

אבל הם נכשלו בזה שהם קלעו יותר, זו כל הנקודה. ולברון הוא השחקן הכי טוב שלהם וזה שקולע הכי הרבה אז איך בדיוק עוזר להם לא להשתמש בו? וזה לא שדאלאס הייתה כזו קבוצה חזקה כאמור. מעניין שאתה מתלונן שלכל אחד יש דיעה מגובשת על לברון אבל אתה מעקם את המציאות בהתבססות על כל מיני הנחות שהמצאת שאין קשר בינן למה שכולם ראו על המגרש. לברון לא פתח שום נתיבים חדשים לקליעה כי הוא פשוט ברח מהכדור במקרים רבים והיה נון פקטור בהתקפה. אתה עושה שמיניות באוויר כדי להתחמק מההסבר הפשוט ביותר שכולם ראו וזה שלברון היה חלש מאוד בסדרה. אתה חושב שלברון שיחק מצוין וזה רק היריבה שמנעה ממנו להצטיין או תוכנית משחק כושלת?

שוב, אני לא יודע מי הם אותם אנשים שאתה מדבר עליהם וזה גם לא ממש חשוב. אבל המחשבה שאין שום דיעה אובייקטיבית היא מופרכת. לפי ההגיון הזה יש אותו משקל למי שחושב שקארי הוא שחקן גרוע לכזה שהוא שחקן טוב. בסדרה הזו בבירור לברון היה פחות טוב ומה שאתה מספק תירוצים בלי להתייחס לפיל בחדר.

יריב 26 באפריל 2015

אני לא יודע איך אני יכול להסביר את זה אחרת, לפעמים תרומתו של שחקן להתקפה היא במשיכת ההגנה אליו. אם ההגנה נוטה ממילא להתמקד בו, זה יכול לשחרר את שאר הקבוצה למשחק יותר יעיל (נגד הגנה יותר חלקית). טענתי באיזה מקום שלברון שיחק מצוין? אני לא חושב כך, וזה גם לא נכון. טענתי שאני לא רואה בסיס לטענה שמספר הזריקות הנמוך יותר שלו בסדרה ההיא היא תוצאה של זה שהוא ברח מהכדור או מהמשחק.

הצירוף "דעה אובייקטיבית" הוא אוקסימורון. אולי זה נראה לך מופרך, יש הרבה דברים נכונים שנראים לאנשים מופרכים. אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אותו משקל", אותו משקל איפה? אני ארצה לשמוע בדיון טיעונים יותר טובים מ"קארי נראה לי שחקן טוב", ואני חושב שרוב האנשים יוכלו לספק אותם. אפשר להצביע על נתוני הקליעה שלו, על הביצועים של הקבוצה (איתו ובלעדיו, או בכלל), על מגוון נרחב של מדדים מתוחכמים או פשוט על העובדה שחבריו לקבוצה רואים בו את השחקן המוביל באותה קבוצה טובה בצורה יוצאת דופן (כפי שנמדד, אובייקטיבית, על פי מספר הנצחונות שלה). כל אלו יתנו טיעונים מעניינים ומשכנעים למדי, אבל כל אחד עדיין יכול לחשוב שקארי שחקן גרוע, זכותו.

שים לב שהטענה שלך לא היתה שלברון היה פחות טוב. אני בהחלט מקבל את זה שלברון היה פחות טוב, כפי שנמדד במבחן התוצאה, אבל אתה טענת משהו בסגנון "הוא לא התאמץ", ואת זה אתה לא ממש מגבה (ואיך תגבה טענה כזו?).

גיל 26 באפריל 2015

אתה אומר כאן ספקולציות שאין להן בסיס. יש את המשחקים שאפשר לראות וזה לא קרוב למה שאתה אומר. לברון משך את ההגנה אליו? הוא לא עשה שום דבר קרוב לזה. הוא התחבא ברבע הרביעי ונראה כאילו הוא בורח מהכדור.

יש לך אינספור נתונים שתומכים בזה שלברון שיחק חלש, וצפייה במשחק מראה שהוא ברח מהכדור ונראה אפתי. בוודאי שאפשר לראות מאמץ ואינטנסיביות במשחק ויש לנו הרבה משחקים אחרים שלברון הראה את זה. לכן די בקלות אנשים יכולים לציין שהוא אפתי וברח מהכדור. אתה לא סיפקת שום ראייה שתומכת בתאוריה שלך שהיא ספוקלטיבית בלבד ולא מבוססת על שום דבר שאנחנו יודעים על המשחקים הללו.

omer 25 באפריל 2015

בתור אחד שנמצא במחנה הייטרים של לברון קשה לי להתווכח על גדולתו כשחקן.

מבחינה סטטיסטית, כבר עכשיו הוא טופ 10 על הנייר.

אבל, כפי שציין בעל הבלוג החולשה ההיסטורית של המזרח הוא משהו שצריך לקחת בחשבון שמשווים בין לברון לשאר הגדולים (לפחות ב30 שנים האחרונות).

לא שזה מוריד מגדולתו של לברון, אבל אם נחליף אותו בקווין דוראנט, לא שחקן שקרוב לטופ 10 לפחות כרגע, האם יש כאן מישהו שבאמת חושב שמיאמי לא הייתה מגיעה לגמר 4 פעמים ברצף? מצד שני, אם נשים את לברון באוקלהומה- כמה מכם חושבים שלאוקלהומה הייתה אליפות כרגע? אגדיל ואומר, אם היינו מחליפים את לברון בשחקן הרבה פחות טוב ממנו, כריס פול למשל, האם יש פה מישהו שבאמת חושב שמיאמי לא הייתה מגיעה ל4 גמרים ברצף?

לברון בחר בקריירה שלו ב"החלטות קלות". להקים את הקרטל במיאמי הייתה דרך כמעט בטוחה להבטחת אליפות שכן זה שם אותו בגמר אוטומטית. ה"חזרה המרגשת לעיר ילדותו" בעיניי לא קשורה לשום שיקול רגשי. מיאמי מזדקנת, המערב קשה, לקליבלנד יש אולסטאר ובחירה מס' 1 בדראפט=לברון שם את עצמו בעמדה הכי קלה שוב להגיע לגמר.

למען האמת, אני לא זוקף את הבחירה בדרך הקלה לגנותו של לברון. מי מאיתנו היה מעדיף עבודה קשה יותר עם פחות אופציות להתקדם באותו שכר? בטח שלא אני. אולם, אני לא שואף להיות מהגדולים בהיסטריה בתחומי, לברון כן.

איך שלא תסתיים הקריירה של לברון- מבחינתי תמיד יישאר סימן שאלה כשאשווה אותו למג'יק, בירד, דאנקן וכו'.

מבחינת מספרים, הישגים אישיים וקבוצתיים הוא בהחלט בדרג שמתחת לג'ורדן (מה שאומר שחקן עשירייה ראשונה בכל הזמנים), אבל תמיד אתהה לאן היה מגיע לו היה משחק במערב בשיאו.
אף אחד לא יכול "לנרמל" בדרך שתהיה מקובלת על הרוב הישגים במזרח הנוכחי לעומת המערב בתקופת דאנקן או המזרח בתקופת ג'ורדן. אף אחד לא יודע כמה אליפויות וגמרים היו לספרס של דאנקן לו הם היו במזרח, מה שכן בטוח שהיו להם יותר ממה שיש להם כרגע.

בקיצור, הדיונים על כמה בדיוק גדול לברון יימשכו עוד שנים רבות לאחר פרישתו וכנראה שגם אז לא נצליח להגיע לתשובה שתהיה מקובלת על רוב האנשים.

גיל 25 באפריל 2015

אכן, כל בחירה היא לגיטימית אבל מותר לנו לבקר אותה. מה שכן, דווקא אפשר לכמת את החולשה של המזרח מול המערב. ב6 השנים האחרונות המערב השיג יותר ניצחונות במפגשים פנים מול פנים מול המזרח. השנה למשל המערב השיג 76 ניצחונות מעל 0.500 במשחקים נגד המזרח. שנה שעברה הפער היה 118. קליבלנד בשנה הזו הייתה מסיימת כנראה שביעית או שמינית במערב.

יריב 25 באפריל 2015

אני בכלל לא בטוח. שיקגו ואינדיאנה נראו לרגעים במהלך השנים האלו כקבוצות עדיפות (על מיאמי), ואני לא בטוח בכלל שמיאמי היו מגיעים לגמר נגד דאלאס אם היית מחליף את לברון בסתם שחקן מצוין (גם בשאר השנים היו להם מאבקים קשים). ההבדל העיקרי בין הפלייאוף במערב למזרח הוא שבמזרח יש לרוב שני סיבובים קשים, ובמערב שלושה, לא צריך להגזים בחשיבות של זה.

omer 25 באפריל 2015

אינדיאנה? באמת? קבוצה שהגיעה לפלייאוף אחרי שהפסידה 3 חודשים ברצף לכל קבוצה מעל 50%? שנגררה ל7 משחקים מול קבוצה של 38 ניצחונות בסיבוב הראשון? קבוצה שהתיאור מוגבלת מחמיא לה. גם טורונטו השנה הייתה נהדרת בין נובמבר לינואר…

בשנה שעברה מיאמי שיחקה בחצי הגמר מול ברוקלין. לזה אתה קורא קשה?
עוד קבוצות שעמדו בדרך של מיאמי לגמר: בוסטון מעבר לשיא שהשחקן הכי טוב שלה היה פאקינג רונדו (זוכר את ה"דו-קרב" בין רונדו ללברון ב2013?), שיקגו שכל שנה שברה שיאי פציעות. זכורה לי במיוחד הסדרה מול מילווקי שבה מיאמי הרשתה לעצמה לתת לווייד מנוחה כאילו מדובר במשחק עונה רגילה זניח.

ההבדל בין המזרח למערב די דומה להבדל בין הליגה האנגלית לצרפתית ואולי אפילו הפורטוגלית בכדורגל- כלומר, בפורטוגל/צרפת יש 2 קבוצות לכל היותר שמסוגלות להתחרות בצמרת הליגה האנגלית. מהליגה הפורטוגלית הרבה יותר קל להגיע לליגת האלופות בערך כמו שמהמזרח הרבה יותר קל להגיע לגמר הNBA.

אסף 25 באפריל 2015

ב 2011 מיאמי עברה את בוסטון הגדולה ( מעבר לשיא ? שנה קודם לכן הגיעה למשחק 7 בגמר ) ואת שיקאגו של רוז בריא לגמרי שהיתה ראשונה בכל הליגה. דרך קשה יותר מזו שעברה דאלאס.
ב 2012 עברו את אותה בוסטון, בסידרה קשה של 7 משחקים.
ב 2013 אינדיאנה חזקה מאוד בשבעה משחקים.
ב 2014 הדרך לגמר היתה קלה.

דבר חשוב לזכור הוא שאינדיאנה ההיא נבנתה כדי להקשות על מיאמי והסמולבול שלה – מה שבאמת הצליח לרוב, והכריח את ספולסטרה לתת לאנדרסון הרבה יותר דקות מבדרך כלל.

גיל 25 באפריל 2015

בוסטון הייתה מעבר לשיאה אבל קבוצה חזקה למדי. גם שיקגו הייתה קבוצה טובה ב2011 אבל מאוד צעירה. בסופו של דבר רוב היריבות של מיאמי חלשות בהשוואה למערב. הם אולי נתקלו ביריבה אחת חזקה בדרך לגמר. לעומת זאת עולות מהמערב שיחקו נגד שתי יריבות חזקות מאוד ועוד אחת לא רעה. תסתכל מה צריכה יריבה במערב לעבור השנה כדי להגיע לגמר. יש במערב 5 קבוצות שכל אחת מהן קוטנדרית לגיטימית.

אבל זה לא רק היריבות אלא איך ששיחקו. החמישייה שלהם היו עם הכי הרבה כישרון בליגה. האם קיבלנו איזה כדורסל יוצא דופן מהם סטייל הספרס שנה שעברה? משהו שנזכור עוד 20 שנה? העליונות הפיסית והאתלטית והיכולת האישית העדיפה הספיקו. בראייה היסטורית הם אלופה די בינונית מינוס.

אסף 25 באפריל 2015

לגביך, אין לי ספק שעוד 20 שנה תזכור את הגמר מול דאלאס, כמה איבודי כדור של לברון ממשחק 3 בסדרת סיבוב ראשון כלשהי, וציוץ שלו עם שגיאת כתיב.

שאר העולם בהחלט יזכור כדורסל יוצא דופן של מיאמי.
מהרגע שגיבשו את הזהות שלהם, עברו לשחק בלי סנטר, עם 3 שחקנים בעמדות 2-4 שיכולים להחליף עמדות ושמירות בלי למצמץ, והובלת כדור שמתחלקת בין 3 שחקנים. בקיצור, סמולבול.
לא היה דבר כזה, ואני לא רואה משהו דומה באופק.

אגב, לא מסתדר לי לוגית: אם הם היו אלופה בינונית מינוס, איך ניצחו בגמר את הספארס האלוהית שלך?

גיל 25 באפריל 2015

לא רק אני אזכור אלא כולם יזכרו, זה לא משהו ששוכחים. זה חלק מהמורשת שלו בדיוק כמו שגם לקובי היו עליות וירידות בפלייאוף, וזכורה הסדרה שלו נגד פניקס שהוא בכוונה עשה שביתה איטלקית.

מיאמי הייתה קבוצה לא מאוזנת שנסמכה רבות על האתלטיות והובלת הכדור של לברון כדי ליצור מצבים. הייתה לה בעייה קשה של נוכחות מתחת לסל רק שכמעט אף אחד לא אתגר אותה בזה. תציב אותם נגד לייקרס של תחילת שנות ה2000 ואין להם סיכוי.

ואיפה כתבתי שהספרס אלוהית בדיוק?

omer 25 באפריל 2015

אם מיאמי עברה את הפיינליסטית, אז דאלאס נתנה סוויפ לאלופה היוצאת באותו פלייאוף.
וכן, בהחלט בוסטון הייתה מעבר לשיא. בוסטון שלטה ביד רמה במזרח ב2008/07 וב08/09. לאחר מכן חלה ירידה. שוב-הגעה בשנים אלו לגמר מהמזרח לא הייתה כ"כ קשה.

שיקגו היא קבוצה ששיחקה בעונה הרגילה באינטנסיביות של פלייאוף ומיקסמה את כמות הניצחונות שלה. השחקנים הבולטים באותה שנה ליד רוז היו בוזר ודנג. השחקנים הבולטים באותה שנה ליד לברון היו ווייד ובוש. אני חושב ששיקגו הנוכחית מוכשרת הרבה יותר. לי ולרבים אחרים לא היה ספק באותה שנה שמיאמי תעבור את שיקגו.

השנתיים האחרונות של אינדיאנה בעיניי מסמלות יותר מכל את חולשת המזרח. נבנתה במיוחד להקשות על מיאמי? מזכיר לי את תקופת האליפויות של הלייקרס שכל מתחרה שלה החזיקה ב"קובי סטופר" שהובא במיוחד. אינדיאנה הייתה כ"כ הרבה יותר נחותה ממיאמי ועצם זה שהיא הייתה המתחרה העיקרית של מיאמי על המקום בגמר בשנתיים האחרונות מעידות יותר מהכל על עליבותו של המזרח.

אפשר להמשיך להתווכח, אבל בעיניי זה מיותר. השאלה המהותית היא- האם אתה לא מסכים שהמזרח ב5 שנים האחרונות מגלה חולשה היסטורית וחסרת תקדים? האם לא היית רוצה לראות את לברון בליגה של הגדולים במערב בשיא הקריירה שלו? האם לא היה לנו קל לקבוע יותר את מעמדו לו היה משחק במערב?

אני לא מנסה להקטין את מה שלברון עשה בקריירה שלו. יהיה מגוחך לטעון נגדו בגלל שהיריבות היו חלשות. עם זאת, קשה לי למדוד אותו ולהשוות אותו לכל השחקנים שנמצאים מתחת לג'ורדן בגלל האזור בו הוא שיחק.

לברון בחר ללכת בדרך הקלה ביותר וזאת עובדה (וזאת גם זכותו). בעיניי, הדרך שבה בחר, ולא הישגיו האישיים/קבוצתיים, מעלה את שאלת מיקומו בהיסטוריה של הכדורסל. אומר זאת שוב- כשמשקללים את המספרים נטו+הישגים אישיים וקבוצתיים- הוא לא נופל מאותם שחקנים שמתחת לג'ורדן (מג'יק, בירד וכו'), אבל מספרים לא תמיד מספרים את כל הסיפור.

יריב 25 באפריל 2015

שמת לב שביחס לאינדיאנה לא התייחסתי לשנה מסוימת דווקא? אבל כן, קבוצה יכולה להיגרר לשבעה משחקים בסיבוב הראשון נגד אטלנטה ועדיין להיות קונטנדרית, שאל את בוסטון 2008.

לגבי ברוקלין, גם במערב לא כל סדרת פלייאוף היא קשה.
את המשחקים מול בוסטון בהובלת רונדו אני זוכר, אני זוכר שהם היו ב2012 (רונדו, אגב, היה מצוין).
שיקגו היוותה איום רק ב2010, אני לא זוכר פציעות אז (הפציעות הגיעו אחר כך).

העובדה היא שבשתי עונות האליפות מיאמי נגררו לסדרות של 7 משחקים במזרח. הם כנראה לא היו קבוצה חלשה במיוחד בעונות אלו, אז זה דורש הסבר ו"המזרח הוא כמו לשחק נגד קבוצות תיכונים" הוא לא הסבר כל כך טוב בעיני.

אסף 25 באפריל 2015

שיקאגו היתה חזקה מאוד ב2011, עונת הmvp של רוז, אותה סיימו ראשונים בליגה.

יריב 25 באפריל 2015

ללמדך שגם אני כותב שגיאות, ב2010 כמובן ששיקגו היתה קבוצה חלשה ולברון עוד היה בקליבלנד (והם ניצחו את שיקגו בקלות).

גיל 25 באפריל 2015

שיקגו היו חזקים אבל צעירים ומאוד לא מנוסים ביחס ללברון ושות'. תשווה אותם לממפיס, יוסטון, גולדן סטייט, קליפרס וכמובן הספרס שרצים כבר כמה שנים ביחד ויש לכולם לא מעט ניסיון בפלייאוף.

גיל 25 באפריל 2015

לא כמו קבוצת תיכונים אבל כשיש פער ניצחונות של 118 משחקים למערב על המזרח אז פערי הרמות די ברורים.

omer 25 באפריל 2015

אין הבדל מהותי בין אינדיאנה של פלייאוף 2014 לזו של פלייאוף 2013.

ההבדל היה במאזן הניצחונות בעונה הרגילה שנבעה מפתיחה מטורפת והחל מפברואר 2014 היא הפסידה בכל משחקיה בעונה הרגילה לקבוצות עם מאזן חיובי ושיחקה את אותו הכדורסל הבינוני שלה ב2 הסדרות הראשונות של הפלייאוף.

אסף 25 באפריל 2015

עומר, אינדיאנה ב 2013 היתה קבוצה חזקה מאוד, וב 2014 הרבה פחות. אין לי מושג למה, אבל זה מה שהיה. אני מניח שראית את סדרות הגמר האיזורית, ונוכחת בכך בעצמך.
אני לא מבין למה אתה מזלזל בבעיות המצ אפ שהם הציבו להיט. היברט ודייויד ווסט הכריחו את ספולסטרה להוריד את שיין באטייה לספסל ולהעלות במקומו את כריס אנדרסן, הרבה יותר ממה שהוא רצה. למעשה, זה היה האתגר הכי גדול לסמולבול של מיאמי. אפילו פופ לא הצליח לגרום להם לשנות את ההרכב בצורה כזו.

לגבי בוסטון, אתה מתבלבל: ב 09 הם הפסידו לאורלנדו בגמר המזרח, וב 10 הגיעו לגמר והפסידו ללייקרס שם במשחק שביעי. זו היתה קבוצה היסטורית, והיא לא התפרקה רגע אחרי הגמר ההוא, אלא נשארה רלוונטית למאבק האליפות עד שהפסידו במשחק 7 בגמר המזרח למיאמי. רונדו היה אדיר בסידרה ההיא.

לך היה ברור שמיאמי תעבור את שיקאגו? כל הכבוד. אני זוכר שזה בכלל לא היה מובן מאליו אז. כזכור, רוז היה ה MVP ושיקגו סיימה ראשונה בליגה והגיעה לגמר האיזורי עם ביתיות.

יריב 25 באפריל 2015

ב 09 הם הפסידו לקליבלנד בחצי גמר המזרח (בלי גארנט), קליבלנד הפסידו לאורלנדו בגמר המזרח.

אסף 25 באפריל 2015

נכון, נכון.
כנראה גיל כבר שכנע אותי שלברון לא מסוגל לנצח סדרת פלייאוף.

נתן 25 באפריל 2015

מדי פעם זה עולה ,הדיונים לגבי לברון כאן באתר וכחולה נבא קראתי את כל התגובות ותרשו לי לטעון שאם לברון היה נתפס כבחור עם סטייל צנוע יותר הוא היה מדורג בוודאות כשני אחרי גורדן על ידי כולכם.אני אישית חושב שהוא טוב ממנו.

דיזידין 25 באפריל 2015

מחשבותיי כלברוניסט.
יש רגעים, ולא כל כך מעטים לאורך השנים, שהשליטה של לברון במגרש מפעימה ועולה על זו כל שחקן אחר שראיתי, כולל ג'ורדן.
אבל ג'ורדן היה ווינר שאין שני לו, בעוד שלפעמים נראה שללברון לא כל כך חשוב לנצח ולא כל כך כואב להפסיד.
וג'ורדן גם היה גם מכריח את כל השחקנים הקבוצה להיות במיטבם, ואצל לברון לא רואים שמץ מזה.
ובכלל, נראה שלברון הוא לא רק כדורסלן, הוא קונצרן, ושיקוליו ומהלכיו כקונצרן לא תמיד מתאימים לשיקולים של כוכב כדורסל שרוצה להיות הגדול מכולם.

No ONE 26 באפריל 2015

ומה בדיוק היה מר מייקל "גם רפובליקנים קונים נעליים" ג'ורדן?

הסיבה היחידה שג'ורדן נתפס כאל היא כי לא היה אינטרנט בימיו , כי ג'ורדן היה הרבה יותר מאוס,אגואיסט,נוטר טינה ואנוכי מלהברון
אנשים שונאים את להברון בגלל דברים מחוץ למגרש, צר לי לבשר לכם אבל מייקל ג'ורדן הוא אחד מה POS הגדולים ביותר בתולדות המשחק,לברון הוא ילד לידו

ניימן 26 באפריל 2015

לא חושב שיש מישהו שלא יודע שמייקל היה חתיכת מניאק, כל שהבשורה שלך מגיעה לכמרים. ואני גם לא רואה המון שנאה ללברון. סתם חבורה של אנשים שלא חושבת שהוא אחד מעשרת השחקנים הגדולים בהיסטוריה. צריך לשנוא מישהו כדי לחשוב את זה?

יריב 26 באפריל 2015

ניימן, אני מציע לך, כדוגמה, לקרוא את הדברים שהמגיב "ניינר" כותב על לברון. תראה אם אתה מצליח לזהות שם רמז לשנאה.

ניימן 26 באפריל 2015

לא שזה משנה, כי ניינר לא מייצג את שאר האנשים בדיון – אבל מה הוא בדיוק כתב שרומז לשנאה?

יריב 26 באפריל 2015

בדיון הזה אין דברים בוטים, בעבר ראיתי דברים הרבה יותר בוטים ממנו (אגב, שלא אובן לא נכון, זכותו). מה שכן היה פה זה: "אולי אם ייקח אליפות עם הקאבס ( חס וחלילה שאלוהים ישמור)". לא שנאה של ממש, הוא לא רוצה שהאיש ייפגע באמת, אבל הוא רוצה מאוד בכשלונו.

ניינר הוא דוגמה, הוא בוטה בסגנון שלו, אבל אני חושב שהוא לא הרחק מהקהל בכלל, הוא פשוט הקיצוני בחבורה פה. יש לא מעט אנשים שרוצים בכשלונו של ג'יימס, והם באופן כללי גם מעריכים אותו פחות מהממוצע (מבחינת יכולותיו ככדורסלן).

גיל 26 באפריל 2015

בלברון מטפלים בכפפות של משי מאז שהגיע לליגה. כל הזמן כולם מפמפמים כמה הוא גדול עוד לפני שעשה משהו. מספיק להזכר בפרומואים של witnessing שהיו בשנים הראשונות שהוא שיחק בפלייאוף. המחשבה שנטפלים אליו מסיבה כלשהיא שלא קשורה למשחק שלו או להחלטות שהוא עשה היא מגוכחת.

No ONE 26 באפריל 2015

הקמפיין היה של נייקי , חברה פרטית שמשלמת ל-להברון למכור להם נעליים, מה בדיוק קשור מחלקת הקריאייטיב של נייקי ל NBA?
להברון עוד בימי התיכון שלו הדבר הגדול הבא ואחרי שהוא קפץ מהתיכון ל NBA לא רק שהוא היה הדבר הגדול הבא הוא היה הרבה יותר טוב ממה שכולם האמינו שהוא יהיה.
מה זה בדיוק לפני שהוא עשה משהו? במשחק הראשון שהוא שיחק ב NBA הוא עשה משהו ושיחק ברמה שאף רוקי לא שיחק אי פעם(בטח שלא בגיל 18 )

גיל 26 באפריל 2015

נייקי לא היו עושים קמפיין בלי האישור שלו וזה רק מראה את האגו שלו. הוא זה שדחף את עצמו ודיבר על המורשת שלו כך שהוא לא יכול להתלונן על ביקורות. כל הליגה פימפה את זה שהוא המלך החדש מהיום שנכנס אליה בעידודו. אני מסכים איתך שהוא עמד בציפיות יפה מאוד.

Matipool 25 באפריל 2015

נתן – הטיעון שלך נדחה .

דגש 26 באפריל 2015

אני מניח שלברון גם תמרן את אימא שלו שתוליד אותו באקרון.

הארכיון 26 באפריל 2015

http://www.hoops.co.il/?p=44012
פוסט שלי- מומלץ

bhr 27 באפריל 2015

בשבועיים האחרונים של החופש הגדול שהיה כבר ממש משעמם היו מתווכחים אצלנו לאיזה קיבוץ יש את הטרקטור הכי גדול.
Get a life

Comments closed