התיקו במוסקבה

ואן חאל שלח למגרש הרכב לא כל כך קוהורנטי, לא כל כך מאופס על עצמו, רוני נעלם לחלוטין מאחרי קווי האוייב, והפיגור היה מוצדק וגם מעצבן. כמו כל סל שאתה חוטף מריבאונד התקפה. נדמה לי שמכת העייפות אחרי וולפסבורג שהתפוצצה ליונייטד בפרצוף בארסנל שיחקה תפקיד בהחלטות. הוא רוצה את דרמיאן, מאטה ואולי גם דפאי טריים יותר לדרבי.

לזכותו של המנג׳ר ייאמר הוא קרא נכון את הסיטואציות ושינה את המשחק עם שני חילופים אפורים. כאוהד אתה לא מתמלא התרגשות כשפלאיני מחליף את שוויינשטייגר ודיילי בלינד את רוחו. אבל פלאיני ניקה את מרכז המגרש ולחץ ונתן ליונייטד הרבה יותר כדורים לעבוד איתם. ובלינד שיחרר קצת מרשיאל, ששותק לחלוטין בשמירה כפולה במחצית הראשונה.

ומה יש לאמר? את משחקו הכי פחות טוב במנצ׳סטר יונייטד עד עכשיו מרשיאל מסיים עם שער חשוב ביותר. בחתיכת טכניקה שכלל לא ידענו שכלולה ב-36 מליון במבצע שיונייטד קיבלה. נגיחה ממש מדוייקת וממש חזקה ממרחק.

שתי מסקנות:

1. זה היה כדבר האנגלים משחק של שתי מחציות.
2. עדיף להיות עילוי.

וזה נכתב לפני המשחק:

אחד הדברים שאני כן אוהב אצל ואן חאל כמאמן היא השאיפה שלו ששחקנים יישחקו שני תפקידים במערך. נכון, זה לפעמים מקים עליו ביקורת כאילו ״שחקנים משחקים מחוץ לעמדה״ אבל היתרון של הדבר הזה הוא שהוא מקצר את הרוטציה. וזה אני מאד בעד: ש-16-17 שחקני שדה יסחבו את יונייטד.

ואם רוחו פתאום נתן משחק מגן שמאלי טוב, זה לא הגיע משום מקום. אלן שירר במץ׳ אוף דה דיי הראה את העבודה ההגנתית שעשה מרשיאל על סימוס קולמן. ומאחת הסגירות הללו הוא הוציא כדור לווין רוני על חצי מגרש ריק.

האם הררה שיחק מתחת לחלוץ? לפעמים מה שאומר שחקן יריב יותר משמעותי מהשרטוטים שמכינים הגרפיקאים של הטלוויזיה. גארת׳ בארי מאברטון הרגיש ״שיונייטד נתנה כבוד לקישור של אברטון בכך שויתרה על קיצוני כדי לצרף את הררה לקישור״. אבל צריך להכיר במשהו: יש סיכוי טוב שההרכב באברטון היה נראה רע במשחק ביתי מול קבוצת תחתית. היינו שומעים על ״רוני הלא חד לבד בחוד״, ״מה פתאום מרשיאל כל כך רחוק מהשער: או ״ עוד שחקן שמניע כדור על חשבון קיצוני של מסירה אחרונה או בעיטה (דפאי, יאנג)״.

זו עוד סיבה שאני אוהב את הררה במגרש. מה שקרה בארסנל – שוויני וקאריק לבד במרכז הקישור – נראה בדיעבד כמו התאבדות. כי ארסנל הבקיעה את השער הראשון ואז יונייטד נאלצה ללחוץ קדימה עם קישור מרכזי זקן. אם יונייטד הייתה עולה ליתרון ויונייטד הייתה מחכה לארסנל שלושים-ארבעים מטר מהשער שלה, זה יכול היה להגמר מאד אחרת.

ולכן למרות שרביעיה התקפית מובהקת משדרת יותר מחץ אגרוף במרכז המגרש נותן לך יותר יכולת תגובה להתרחשויות. משחק חוץ ברוסיה ודרבי עם סיטי הם משחקים בהם בהחלט ייתכנו שינויים בתנועה.