ריו (10). סאנה וויברס

ההחלטה

tweet

בתוך השאגות באולם ההתעמלות – סאנה וויברס מהולנד עומדת לעקוף את סימון ביילס שקצת מעדה על הקורה – המתעמלת ההולנדית לא שוכחת את הרוטינה שלה. היא רושמת ביומנה את התרגילים שביצעה ואת דרגות הקושי שלהם. ״אולי נצטרך לפנות לשופטים. לכן אני רושמת״, אומרת וויברס שזורחת מאושר.

אבל את התחרות היא ניצחה בהחלטה ספונטנית. ״אחרי שראיתי את התוצאה של ביילס (פחות מ-15 נקודות). החלטתי על המקום להוריד קצת את דרגת הקושי. כי זאת הקורה – הכל יכול להיות״.

את רוצה לומר לי שהתכוננת שנים למשחקים ו-2-3 לפני התרגיל החלטת לשנות משהו?
״כן. אני לא מאמינה שעשיתי את זה.״

אליפויות אולימפיות לא מחלקים במכולת. הן תוצאה של החלטות גדולות. היא זכתה לשמוע את ״הט ווילהלמוס״ על דוכן המנצחים האולימפי.

בשלב זה היא קוטעת את השיחה עם ׳דה באזר׳ – מגישים לה את הטלפון כי היא צריכה לדבר עם ראש הממשלה.

רפובליקת בננות.

*

הסיפור שלה מעורר עניין גדול. לא רק משום שהקדימה את סימון ביילס (סיימה שלישית ולורי הרננדז שניה) – אלא בגלל שהיא מתעמלת קצת שונה. היא מהגבוהות יותר בענף (1.56 מ׳) ומתאמנת עם אבא שלה, כשגם אחותה התאומה ליקה בנבחרת ההולנדית. אני שואל את האב אם לא קשה לאמן בת במקצוע כל כך תובעני כמו התעמלות. הוא אומר שבמצב כזה המוטיבציה חייבת לבוא מצד המתעמלת.

סאנה נרגשת ואומרת לנו שזו מדליית זהב ראשונה לנשים הולנדיות. היא צודקת לגבי המתכונת הנוכחית (ב-1928, כשהייתה רק התעמלות קבוצתית לעשר בנות כשבנבחרת ארבע נשים שנספו בשואה). אז היה נשאלת את מי העריצה? מי הייתה עבורה מודל לחיקוי? היא מציינת שראתה את קטלינה פונור הרומניה (אלופת הקורה של 2004) והיא תמיד הייתה נערצת עליה. היא אחת הסיבות שהיא מתמחה בקורה. גם פונור הייתה גבוהה יחסית. וזו האירוניה: וויברס נחשבת מהמתעמלות האלגנטיות יותר – לכאורה הסגנון שאותו סימון בילס משמידה. אבל היא תחרותית דווקא על הקורה.

*

וזה כבר לא קשור לוויברס. בפינת חדר העיתונות מרתה קרולי מוקפת עיתונאים אמריקאים. היא עכשיו המאמנת הסלבריטי. ככה זה: כשאמריקה לא ניצחה שאלו לא פעם שאלות לגבי השיטות שלה ובעלה.

אני שואל אותה אם לא חבל לא שבמקביל להצלחותיהם, ההתעמלות הרומנית התמוטטה ואחרי עשרה פודיומים רצופים הבנות הרומניות אפילו לא העפילו למשחקים.

״זה חבל מאד. הם במשך שנים הפסיקו לעבוד עם מאסות והתבססו רק על המומחיות שלהם. זה עבד להרבה זמן אבל לבסוף כשל. הם חייבים לחזור לשיטה בה חורשים את המדינה לחיפוש כשרונות״

זה נכון שלא בחנתם את קומנץ׳ וראיתם אותה במקרה?
״כן (היא מחייכת) ראינו אותה במקרה בחצר בית ספר עושה גלגלון להנאתה. עברנו כיתה כיתה עד שמצאנו אותה״.

הסיפור הזה מוכר – וכבר הפך למיתוס שחוזרים עליו. אבל באיזשהו מקום הוא קצת דומה להחלטה של וויברס. הכי קל היה לבחון רק את הבנות שהתייצבו אותו יום רחוק ברומניה למבחנים.

ריו (9). ראיון בלעדי עם קרלי לויד
ריו (10 פלוס). שאני מילר

54 Comments

איציק 16 באוגוסט 2016

עד כמה 1.56 זה חריג אצל בנות? האם זו חריגות ברמה של שטילוב בבנים או שניתן למצוא כמה כמוה?

יריב 16 באוגוסט 2016

רייזמן היא 1.57, אבל אני לא יודע מה הסטטיסטיקה.

יריב 16 באוגוסט 2016

מנצחות הקרב רב במאה הזו:
קארלי פטרסון, 1.52
נאסטיה ליוקין, 1.60
גבי דגלאס, 1.57
סימון ביילס, 1.42

לא נראה כאילו 1.56 זה חריג, אולי קצת גבוה מהממוצע.

איציק 16 באוגוסט 2016

אכן כך זה נראה. תודה

דורפן 16 באוגוסט 2016

אלו חדשות טובות . בקורה היום היא נראתה די חריגה.

יריב 16 באוגוסט 2016

זה תלוי במכשיר, בגמר המקבילים המדורגים רק 2 מתעמלות היו נמוכות מ1.56 (ואחת היתה 1.67).

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2016

גם רייזמן אדירה בקורה (התחרות מאוד קשה ורק שתיים מכל מדינה יכולות להעפיל לגמר לכן היא לא שם) והיא גם די גבוהה. הכל יחסי כמובן

Selby 16 באוגוסט 2016

קצת מרגיש לי שאליסון פיליקס נשדדה, היא כבר הובילה ואם גם היא הייתה צוללת בתזמון הנכון הייתה מנצחת.

דורפן 16 באוגוסט 2016

ראה מה כתבתי: לא מחלקים מדליות אולימפיות במכולת

Selby 16 באוגוסט 2016

זאת באמת הייתה החלטה מבריקה של הרגע האחרון, אינסטינקט של ווינרית מצדה של שונה מילר בדומה לפוסט שכתבת. עד כמה זה אסתטי ומרגיש "נכון" אפשר להתווכח.
ולאליסון פיליקס יש בבית מכולת משלה של מדליות אולימפיות :)

איציק 16 באוגוסט 2016

לדעתי זו לא החלטה של רגע כי אם מעידה שהשתלמה.

שמרית 16 באוגוסט 2016

קצת סטטיסטיקה על גובה המתעמלות המשתתפות באולימפיאדה בריו:

139 ס"מ ומטה – 2 בנות
140 – 144 ס"מ – 3 בנות
145 – 149 ס"מ – 15 בנות
150 – 154 ס"מ – 18 בנות
155 – 159 ס"מ – 30 בנות
160 ס"מ ומעלה – 28 בנות. ולא ספרתי במדויק אבל בערך חצי מזה הן באיזור ה164-168.

איציק 16 באוגוסט 2016

כלומר זה לא הרוב אך גם לא נדיר.

Ljos 16 באוגוסט 2016

הייתי שמח להרחבה על ההשמדה של הסגנון האלגנטי על ידי ביילס.
ממה שהצלחתי לשים לב, יש הפרדה מאוד ברורה בין התעמלות נשים לגברים על הדגש עליו שמים. אצל נשים מדובר באלגנטיות וזריזות, ואצל הגברים התחרות היא סביב כוח והיכולת שלהם להרים את משקל הגוף (למשל בטבעות שמשום מה לא קיים אצל נשים).

דורפן 16 באוגוסט 2016

ביילס הכניסה גאלו דרגות קושי לתרגלים שלה שהיא פשוט זוללת נקודות בסגנון אקרובטי יותר מאלגנטי

אריאל גרייזס 16 באוגוסט 2016

לא יודע, בעיניי האקרובטיות שלה מאוד אלגנטית

Ljos 16 באוגוסט 2016

תודה על התשובה.
התגובה של אריאל גרייזס דומה מאוד למה שחברה שלי אמרה.

איציק 16 באוגוסט 2016

אני מאד מעריך את מה שביילס עושה, וההישגים שלה מוצדקים אך בגללה וקודמותיה בסגנון זה גרמו לי להפסיק לראות את הענף. הוא הפך לא יפה בעיני… אבל זו אבולוציה שלא ניתן לעצור ולא צריך לעצור.
אך איפה החן של קורבוט, קומנץ', קים.

עמי ג 16 באוגוסט 2016

נא לא לשכוח את לודמילה טורישצ'בה הגדולה.
זה עניין של טעם אישי. גם ביילס וגם וויברס הן מתעמלות שמוציאות ממני "וואו" אבל מסוג אחר. 3 פירואטים על קורה של 10 סנטימ' זה כנראה לא פחות קשה מסלטה לאחור שהיום כבר כולן עושות.

austaldo 16 באוגוסט 2016

ביילס לא היתה הראשונה שהכניסה את הסגנון הזה. שון ג׳ונסון עשתה את זה לפניה – תרגיל הקורה שלה בבייג׳ינג הוא עדיין הכי קשה ואקרובטי שראיתי אי פעם. ביילס הביאה את הסגנון הזה לשלמות.
אגב, לא בכל בתי הספר להתעמלות שולט הסגנון הזה. למשל, האקדמיה של ולרי ליוקין מוציאה מתעמלות יותר ״קלאסיות״.

עמי ג 16 באוגוסט 2016

לפי הפרשן (המצוין) של ערוץ הספורט דרגת הקושי בתרגיל של וויברס היתה גבוהה יותר מאשר אצל ביילס

יריב 16 באוגוסט 2016

זה נכון. התרגיל שלה היה בדרגת קושי 6.6, של ביילס 6.5, אבל זה לא אומר שהיא לא תכננה תרגיל בדרגת קושי גבוהה עוד יותר.

רונן דורפן 16 באוגוסט 2016

היא תכננה ברמה 7

שמרית 16 באוגוסט 2016

היא אכן הוסיפה יותר אקרובטיות, אבל חושבת שהיא הצליחה לעשות את זה בלי להקריב את הצד האמנותי, ובכל מקרה, אני חושבת שרואים שיש מקום לכל הסגנונות, כל עוד עושים את זה טוב. גם בענפי ספורט כמו החלקה על הקרח – אצל הנשים בעיקר – זה ככה.

יורם אהרוני 16 באוגוסט 2016

למאמן האתלטיקה אד טמפל הייתה שיטה למציאת כישרונות: הוא היה שופט במשחקי כדורסל של נערות במדינת טנסי ושם גילה את כישרונות האתלטיקה הגדולים ביותר, כולל אחת בשם וילמה רודולף שלא זכתה להערכה מי יודע מה ממאמן הכדורסל שלה. יש מאמני אתלטיקה אחרים בכל העולם שנוהגים כמוהו ומחפשים כישרונות כאשר הם צופים במשחקי כדור בליגות ילדים. יש להם סיכוי לגייס את הילדים לאתלטיקה בעיקר אם הילד מאבד את מקומו בהרכב. להתמחות באתלטיקה אפשר ואולי אפילו רצוי אחרי שהילדים עסקו קודם כמה שנים בענפי ספורט אחרים. בהתעמלות כמובן חייבים לזהות את הכישרונות הרבה יותר מוקדם.

קלבדוס 16 באוגוסט 2016

פעם שניה בהתעמלות בריו שאני רואה תרגיל בונקר לזהב.
לורנייב הפחדן, האחרון על המתח, זה לא הספיק. אוצ'ימורה שהעז בלית ברירה עבר אותו בפוטו פיניש.
אתמול זה היה אחרת. ההולנדית זכתה למקדם קושי גבוה ותמוה על התרגיל הכי פחדני שיש, כל מיני אלמנטים מלהקת רקניות הג'אז של ג'וקי ארקין, במקום סלטות אקרובטיות וסיכון שנטלו האחרות. במיוחד הרננדז האמריקאית. תחושה של שוד.

אורי 16 באוגוסט 2016

נכון הדרגת קושי של וויברס הייתה גבוהה משל ביילס לא ברור על מה ולמה.
עשתה בקושי שלוש סלטות

שמרית 16 באוגוסט 2016

דווקא מאד ברור למה, אבל בשביל זה צריך להבין התעמלות קרקע ולהבין *למה* דברים קשים.

red sox 16 באוגוסט 2016

שתי הערות:
1. וויברס לקחה זהב אולימפי בזכות החלטה גדולה בהרבה – לפני כשנתיים היא עשתה שינוי בכל התרגיל שלה, הורידה את דרגות הקושי ובנתה תרגיל יותר אלגנטי ופחות אקרובטי, כלומר ממש נגד המגמה העולמית. זה הקפיץ אותה לרמה של מדליה באליפות אירופה, עולם שאולימפיאדה בתוך שנה אחת.
2. שינוי תרגיל ברגע האחרון אינו מאוד נדיר, אבל לרוב קורה הפוך – הוספת אלמנטים ודרגות קושי ההימור של הכל או כלום אם חייבים ציון גבוה. בתחרות המפורסמת עם הערעור של פול האם זה נעשה על"י כמעט כל המובילים שהיו חייבים להתעלות על זה שקדם להם.

צור שפי 16 באוגוסט 2016

הולנד זו לא רפובליקה ולא בננות, זו מונרכיה מבית אוראנג'

איציק 16 באוגוסט 2016

מישהו יכול להסביר מה ההבדל העקרוני בין רפובליקה לרפובליקת בננות, פרט להימצאות בננות ברפובליקה?

צור שפי 16 באוגוסט 2016

אם אתה שואל ברצינות אז הנה הסבר קצר: רפובליקה היא צורת משטר דמוקרטית. היא יכולה להיות רפובליקה נשיאותית כמו ארה"ב או רפובליקה פרלמנטרית כמו ישראל. מדינות שבראשן עומד מלך אינן רפובליקות אלא מונרכיות. יש מונרכיות דמוקרטיות כמו הולנד, ספרד, נורבגיה ועוד שבהן תפקיד המלך ייצוגי בלבד ויש עדיין גם מונרכיות שבהן המלך שולט בפועל כמו בירדן ובמרוקו. רפובליקת בננות הוא כינוי גנאי למשטר המבוסס על עריצות ושחיתות עמוקים, נפוטיזם ועוד. מקורו הוא במרכז אמריקה וליתר דיוק (וכאן נעזרתי קצת בוויקיפדיה) בספר של או. הנרי שכתב אותו בזמן ששהה בהונדוראס, מדינה שהיו בה מטעים נרחבים של בננות אשר היוו מקור להתעשרות מושחתת של האליטה המקומית בשתוף פעולה עם "חברת הפירות המאוחדת" מארה"ב.
אגב, הבדיחה הידועה אומרת שישראל איננה רפובליקת בננות אלא רפובליקת קפה: אצלנו או שהכל שחור, או שהכל הפוך, או שהכל בוץ. ואם יש משהו שאיננו שחור, הפוך או בוץ – אז זה נס…

איציק 16 באוגוסט 2016

אני מכיר שתי הגדרות:
1. המדינה שלנו כמו קפה, חצי נס חצי בוץ.
2. המדינה שלנו היתה צריכה להיקרא ברבדוס – חצי ברברים, חצי דוסים (בטח יש חפיפה בין החצאים ;) ).

יריב 16 באוגוסט 2016

רפובליקה היא מדינה שבה מקור הסמכות הוא העם, לא חייבת להיות דמוקרטית. המשמעות היא בעצם מדינה בלי מלך. רפובליקות דמוקרטיות עממיות, למשל, אינן דמוקרטיות אבל הן בכל זאת רפובליקות.

רונן דורפן 16 באוגוסט 2016

אז הולנד היא מונרכיית בננות?

יריב 16 באוגוסט 2016

מונרכיית תפוחי אדמה, לדעתי.

איציק 16 באוגוסט 2016

טוליפים כמראה

איציק 16 באוגוסט 2016

באיזה מובן היא רפובליקה, כלומר שלטון העם, בתואר או בפועל?
גם מזרח גרמניה נקראה GDR – הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה. איפה דמוקרטיה ואיפה שלטון העם? מדינות טוטאליטריות אהבו את השם דמוקרטיה ואת השם רפובליקה, אך מה לזה ולמה שהיה באמת.
שאלה על הדרך, איזה שלטון העם ייתכן בלי וריאנט כלשהו של דמוקרטיה?

יריב 16 באוגוסט 2016

הלגיטימציה האידיאולוגית של השלטון מבוססת על העם, בעוד שהלגיטימציה האידיאולוגית של השלטון במונרכיה מבוססת על זכות טבעית של המונרך. נכון שבמונרכיות הדמוקרטיות של ימינו המצב יותר מעורב, המונרך יש זכות טבעית אבל מקובל שלעם יש זכות עקרונית משלו לשנות את השלטון. מונרכיה עם אזרחים, במקום נתינים, זה דבר משונה.

אגב, הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה אמנם לא נקראה "רפובליקה דמוקרטית עממית", אבל היא בהחלט דוגמה לקטגוריה הזו.

איציק 16 באוגוסט 2016

רק איזה סוג של דמוקטיה ואיזה סוג של רפובליקה היו שם.
אתה מסביר את ההבדלים ברמת ההגדרות. ברמת המעשה, כמעת כל דיקטטורה שאינה מונרכיה או מבוססת על דת אומרת שהיא דמוקרטיה ואוליה גם רפובליקה אך כולם יודעים שזה בולשיט.

יריב 16 באוגוסט 2016

אנחנו מדברים על הגדרות, ברור שאני מסביר את זה ברמת ההגדרות.

איציק 16 באוגוסט 2016

בגלל זה אני שואל למה אתה קורה ל"רפובליקה הדמוקרטית של גרמניה" דוגמא ל"רפובליקה דמוקרטית עממית". מה היה דמוקרטי בה, מה היה עממי, ואיזה סוג של רפובליקה בהתאם להגדרה שכתבת?

סקובידו 16 באוגוסט 2016

facepalm

יריב 17 באוגוסט 2016

לא ציינתי זאת כבר בנוגע לרפובליקות דמוקרטיות עממיות ככלל? הן רפובליקות בעקרונות שלהן, דמוקרטיות בשם ועממיות… לא יודע במה, אולי ברטוריקה.

cookie-monster 16 באוגוסט 2016

בדיחה טובה :)

אורן השני 16 באוגוסט 2016

רק לי זה קצת מפריע לראות סינית וברזילאית שנראות כמו ילדות בגן?

MOBY 16 באוגוסט 2016

לא ולא

רונן דורפן 16 באוגוסט 2016

לא – זה מאד מפריע. מצד שני יש בעמים האלו אנשים מאד קטנים – אני יותר חושד במעקבי גדילה במערב. להולנדים למצוא בחורה של 1.56 מ׳ כנראה לא קל… (לא מאשים פה כלל -רק אומר שהמאגר הגנטי שלהם קטנטן)

אורן השני 16 באוגוסט 2016

זה בדיוק העניין, הן מתאמנות מגיל צעיר מאוד שלא ניתן לדעת מה יהיה הגובה לאחר הגדילה. וגם בחורות "קטנות" לא נראות כמו ילדות כמוהן. סימון ביילס לעומתן כן נראית בת 19.

Ivan Pedroso 16 באוגוסט 2016

אני הכי התרשמתי מהתרגיל של הרננדז.

ואחלה אזכור של פונור, אחת המתעמלות האהובות עליי אבר.

נ.ב. ממש הצטערתי על דרגולסקו, עוד שריד מאתונה 2004, שפספס מדליה על כמעט כלום. למרות שזה היה משעשע לראות מתעמל אחר (לא זוכר מי) מבצע את קפיצת הדרגולסקו יותר טוב מדרגולסקו עצמו :)

שמרית 16 באוגוסט 2016

התרגיל שלה היה באופן מאד מאד ברור הרבה יותר קל….

שמרית 16 באוגוסט 2016

קצת מצחיק לראות בתגובות כאן את כל הניתוחים של "ברור שללורי הרננדז היה תרגיל יותר קשה כי היא עשתה יותר סלטות". עכשיו, עם כל אהבתי הבלתי נגמרת ללורי הרננדז, לא ברור בכלל. להפך. היה ברור שדרגת הקושי של התרגיל שלה קלה יותר, ודרגת קושי לא נקבעת רק (או אפילו בכלל) על ידי כמות הסלטות – כולן יכולות לעשות את הסלטות גם אם לכם זה נראה כמו נס שמישהי יכולה לעשות דבר כזה על קורה. עיקר הקושי בקורה מגיע מהחיבורים בין אלמנטים, מהקומבינציות שלהם ביחד וכמה קשה לבצע אותם ברצף, מהעליה לקורה והירידה מהקורה. לסאנה היו קומבינציות מאד קשות (וגם מאד מקוריות).

לורי הרננדז קיבלה מהשופטים את אותה דרגת קושי (6.4) גם במוקדמות וגם בגמר הקבוצתי והם לא צייצו. השינויים שהיא עשתה בתרגיל שלה היו מינוריים ממש ולא שינו את דרגת הקושי, רק עזרו לה לשפר את ציון הביצוע שלה, שהיה מספיק גבוה כדי שהאמריקאים ישימו לב שעם דרגת קושי יותר גבוהה היא עוד יכולה לנצח, אז הגישו ערעור, שיהיה, אולי השופטים ששפטו עכשיו יהיו יותר נחמדים מאלו ששפטו קודם, אבל הם ידעו שהערעור לא יתקבל. זה לא שפתאום היא עשתה את אותו תרגיל ממקודם ופתאום הורידו לה את דרגת הקושי. נותרה כשהיתה. סאנה אמנם ביצעה תרגיל ברמת קושי נמוכה יותר במוקדמות, אבל בגמר הקבוצתי ביצעה תרגיל באותה רמת קושי כמו בגמר. קיבלה ציון מאד דומה, רק שתי עשיריות נמוך יותר על הביצוע.

חבל לי שאין את הפירוט של הניקוד באתר של איגוד ההתעמלות (כמו שעושים בהחלקה על הקרח) כין אין לי עצבים לשבת ולפרק את האלמנטים, אבל יש בהתעמלות הרבה יותר מסלטות, ולכן מתעמלות מבצעות את האלמנטים האלו מלכתחילה.

אוֹרי אמיתי 17 באוגוסט 2016

באופן כללי, בענפים בהם התוצאה מוכרעת בניקוד שופטים, עדיף לנקוט שקיפות מלאה.

Comments closed