כתבות שלא קרו (1). חיפושי בדרום איטליה אחר דיאגו סינארה

אבות ובנים, איטליה ומראדונה

טוב, היום אני פותח בסדרת טקסטים בנושא מאד מאד ראוי: ״כתבות שמאד רציתי לעשות ולא הצלחתי״. כרגע הסדרה מתוכננת לשלושה פרקים אבל אולי אזכר באפיזודות אחרות. והראשונה בהן היא על חיפושי אחר בנו של דיאגו מראדונה. שחקן הכדורגל ביי-פאר המוכשר ביותר שראיתי. האב, לא הבן.

הכל התחיל כשמישהו הביא לתשומת לבי סרטון בו שחקנים איטלקים וותיקים משחקים מול איזו נבחרת צעירה של איטליה. ובנבחרת הצעירה מככב ילד עם  שיח שיער על הראש וכשרון לא קטן והשחקנים הוותיקים מחבקים אותו כאחד משלהם. קראו לו דיאגו סינארה. הוא היה בברור הבן של דיאגו מראדונה מיחסיו עם כריסטינה סינארה. בעיה קטנה: הוא לא הכיר בקיומו.

לא מצאתי את אותו סרטון ביו-טיוב אבל הנה כתבה קטנה על הילד באותה תקופה עם שיער קצת יותר קצר.

רק לשם ההיסטוריה, יחלפו בערך עשר שנים לפני שמראדונה יכיר בבנו. נגיע לזה.

*

אז הגעתי לנאפולי מתישהו באביב 2003.

לא כל כך היה ברור לי מה אני מחפש ועבור מי. באותה תקופה כתבתי עבור ״הארץ״ אבל כשסיפרתי לידידה קולנוענית על הסיפור אמרה לי שאולי אוותר על כתבה בעיתון אם אמצא חומרים לסרט. זו הייתה תקופה בחיי שקצת הייתי מעורב בסרט דוקומנטרי – Watermarks  – אז חשבתי לעצמי למה לא?

איך שהגעתי לאיטליה התכניות נדחו ליומיים. הייתה איזו סכנת הפצצה על ישראל ובגללה ביטל אלי סהר את הנסיעה עם מכבי תל אביב. זו הייתה תקופה בה עיתונים ישראלים סיקרו קבוצות ישראליות עם כתבים במגרש, אז טסתי מרומא לטרביזו במטוס של 12 מושבים ושם סיקרתי הפסד של מכבי. ממנו אני זוכר שלושה דברים. ראשית, דורון שפר שהיה עסוק בנסיון קאמבק לא היה רשום בטופס אבל ערך אימון קליעות לשלוש ממש מזעזע. הוא אולי קלע ב-10% אם בכלל. שנית, דייויד בלאט שהיה תחת לחץ גדול – לפני שהורד לתפקיד עוזרו של פיני גרשון שנה אחר כך – ערך בערך 40 חילופים ב-40 דקות.

אבל הדבר הכי זכור לי מהמשחק היא שיחה עם אבא של טרג׳ן לנגדון – כוכב גדול בדיוק שאז שיחק בטרביזו. לנגדון הוא מאלסקה והוא בנם של אישה שחורה ואנתרופולוג לבן עם זקן לבן. אדם מרתק שהקדיש את חייו לחקר הילידים באלסקה. סיפרתי לו מה אני עושה באיטליה בחיפוש אחרי בנו של מראדונה. הוא שאל אותי מה אני מקווה למצוא והאמת שלא הייתה לי כל כך תשובה. אחר כך דיברנו קצת על תורשה וספורט והמשמעות של ספורט.

הוא אמר שכמובן הייתה למשפחה אכזבה מסויימת שטרג׳ן לא הפך לכוכב NBA. זה היה מקרה קלאסי של ששבסקי של התקופה. לנגדון שיחק אצלו כפורוורד בגובה 1.93 וזה כמובן לא יכול היה לעבור במקצוענים. אבל סטיב לנגדון אמר שהם כבר עברו את שלב האכזבה ומבחינת גדילת הבן שלו כאדם הוא פשוט מאושר שהוא משחק באירופה וחי בתרבויות לא אמריקאיות. העתיד גם האיר פנים ללנגדון שלא חזר לארצות הברית כשחקן – אבל הרוויח כסף גדול מאד ברוסיה.

אזהרה: אל תחשבו שהסיפור הזה הולך לאיפשהו. אם היה הולך לאיפשהו מן הסתם היה מתפרסם. אבל בדיעבד מצאתי סיפור אב-בן יפה – אבל לא את זה שחיפשתי.

*

מוונציה טסתי לנאפולי במטוס עם שבעה מושבים. באיטליה יש חברות תעופה קטנות שם בעל החברה הוא גם הטייס.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלי בנאפולי ולמעשה כמעט גדלתי בה! ב-1973 טיילנו כל המשפחה באירופה ונאפולי הייתה התחנה האחרונה לפני שעלינו לאניה דן שהחזירה אותנו לישראל. זה היה אחרי שנת מגורים באנגליה ומכיוון שהייתי קטן מאד כבר די שכחתי עברית. במהלך הטיול ההוא באיטליה אבדתי לא פעם בכל מיני אתרי קמפינג אבל בחוף בנאפולי אבדתי ממש. עד כדי כך שכמה נשמות טובות נתנו אותי למציל על החוף שהכריז עלי כילד אבוד. זו הייתה סבתא שלי שהגיעה ומצאה אותי בוכה. ממש לפני שמעבירים אותי לרשויות שלהערכתי היו מוסרים אותי לכנסיה הקתולית.

לא לקח לי יותר מדי זמן לגלות מה הפסדתי בכך שלא גדלתי בעיר. נסעתי ברכבת חשמלית לכיוון מערכת העיתון ״איל-מאטינו״ כדי לנסות למצוא מישהו שיכוון אותי כדי למצוא את דיאגו מראדונה הצעיר, שעדיין לא ידעתי שקוראים לו דיאגו סינארה. בספסל האחורי ברכבת ישבה בחורה והתייפכה בקול רם. זה נראה אוטנטי מאד – בוודאי אהבה נכזבת או מוות במשפחה או ידיעה רפואית איומה. ואז עלה לרכבת ילד קבצן צועני שניגן בבנג׳ו קטן וביקש נדבות. אבל כשראה את הנערה פתאום זנח את הביזנס שלו ופשוט עמד לידה וניגן. והיא הביטה בו בהשתאות – הוא היה בערך בן 8 והיא נראתה כבת 16-17 – והתחילה לצחוק.

אבל הקטע שהכי נחרט בזכרוני היה באיזשהו רחוב במעלה ההר בו היו מספר חנויות אופנה יוקרתיות. ושם ברחוב שמנסה להיות מפונפן היו אנשים שלא ממש מתחשבים במפונפנותו. אני לא בטוח למשל שהציבור שמחפש לקנות ג׳ורג׳יו ארמני מצפה למצוא מחוץ לחנות בנאדם שמוכר תוכים מאפריקה בכלובים מעץ. ועוד מישהו שמוכר אולרים וסכינים קפיציות.

והכי הרשים אותי רוכל אחד שהתיישב מול השער לחנות בנטון ופרש שמיכה גדולה מצמר ועליה חולצות בנטון מזוייפות. האמירה החדה, הנוקבת והמצחיקה ביותר שראיתי על תרבות המותגים. כמה מטופש צריך אדם להרגיש כדי לחלוף על פני הרוכל ולשלם פי עשרה בתוך החנות על אותה חולצה ממש?

*

ה״איל מאטינו״ היה סגור מאיזשהי סיבה אז נסעתי לאיצטדיון לחפש שם אנשים. יותר מדי אנשים לא היו בסביבה ורק אחד מהם דיבר אנגלית. הבעיה במצבים הללו היא שהעובדה שמישהו אחד מדבר אנגלית אינה איזשהי אינדיקציה שהוא יודע מה הוא מדבר. בכל אופן הוא הסביר שדיאגו סינארה כבר לא נמצא בנאפולי. הוא נמצא בבארי או בלצ׳ה וכדאי לי לסוע לשם. אז קמתי למחרת בבוקר ונסעתי לבארי.

בבארי – אחרי נסיעת רכבת יפיפיה –  התאכסנתי באכסניה קטנה ומנהל המקום, בחור שהציג את עצמו בשם רוברט (״או רוברטו- מה שנוח לך יותר״) התלהב מהסיפור שלי והבטיח לנסות לעזור לי. הוא החל בסבב שיחות טלפון עם כל מיני אנשים שהכיר. החיפוש העלה שהילד התאמן באמת תקופה מסויימת בבארי אבל עבר מכאן צפונה לקבוצה קטנה באזור אמיליה רומאנו.

כמה הסיפור הזה נכון אני לא יודע עד היום.

בוויקפידיה כתוב שסינארה עזב את הנוער של נאפולי ועבר לנוער של גנואה שזה כמובן עוד יותר צפונה משם. לא כל כך ברור למה נאפולי ויתרה עליו אם היה שחקן נבחרת איטליה עד גיל 17. אבל אולי לא היה ראוי ממש להיות בנבחרת והיה בה רק בגלל הקשר המשפחתי? מכל מקום קבוצת הבוגרים הראשונה בה שיחק הייתה צרביה מליגה נמוכה והיא באמת מאזור אמיליה רומאנה. אבל זה היה שנה אחר כך.

בשלב זה הבנתי שרעיון הסיפור די מתמוטט. הטיסה שלי לארץ נועדה לעוד יומיים וסינארה-מראדונה לא בנמצא. אבל אותו ערב לקח אותי רוברטו לצפות במילאן-יובה על מסך גדול ליד חוף הים של בארי. כמו בכל דרום איטליה הקהל נטה בברור לטובתה של יובה מה שהביא את מילאן לנצח במשחק 1-2. שבצ׳נקו ואינזגי כבשו למילאן, ונדבד השווה בין לבין, וכל השערים נפלו עד הדקה ה-25. המשחק הבא ביניהן יהיה באולד טראפורד ומילאן תנצח שם בפנדלים ותזכה בגביע אירופה.

לרוברטו היה חבר שדיבר אנגלית עוד יותר טובה ולימד בקולג׳ מקומי. הוא מצד אחד היה פרקטי מאד – ״אני לא מאמין שהוא יודע אנגלית ומי יתרגם לך שם?״ – ומצד שני אמר ״זה סיפור טרגי. בחור בלי האהבה של אבא שלו ומצד שני עם הצל הענק שלו מעליו״. אבחנה עצובה ומרגשת וכנראה נכונה.

כי דיאגו סינארה באמת חי בצל של אביו. מעמדו המוזר הביא אותו לתכניות ריאליטי ולנבחרת כדורגל החופים של איטליה. יש לו אתר אינטרנט משלו ושם הוא קורא לעצמו דיאגו מראדונה ולא דיאגו סינארה – למרות שמי שגידלה אותו לבדה הייתה אימו. וההכרה של מראדונה בבנו – בוויקיפידיה מצוטטת ספקולציה כאילו האפיפיור היה מעורב בכך – נראית כסתם עוד גחמה של מי שהוא אולי הכדורגלן הגדול בכל הזמנים, אבל כנראה אחד האבות הגרועים ביותר. דיאגו סינארה צריך לקנא בטרג׳ן לנגדון למשל.

*

אני מכל מקום הגעתי לרומא יום לפני שתכננתי והעברתי את היום בסיור מרתק של רומא העתיקה. העבירה אותו דוקטורנטית איטלקיה להיסטוריה באוניברסיטת אוקספורד. הסיור היה כמעט פרטי והזוג האמריקאי הנוסף שהיה בו היה צריך לעזוב קצת לפני סופו. אז שתינו קפה באחת ההפסקות והיא שאלה אותי מה אני עושה באיטליה.

הסיפור עצבן אותה ומה שהיה לה להגיד הוא ״שהאם האיטלקיה היא כנראה הדמות הכי אנדרייטד בהיסטוריה״.

diego

הבעיה הגדולה של עיתונות הספורט
פרשת וירא - חיל ורעדה

87 Comments

Amir A 18 בנובמבר 2016

עוד לפני שקראתי את הפיסקה האחרונה שלך חשבתי לעצמי שכנראה הילד בן זונה כמו האבא שלו. האמא גידלה אותו לבד והאבא התכחש לו ועדיין הוא בוחר להנציח בשמו את האבא ולא את האמא. כנראה אופי חרא זה גם משהו שעובר בגנים.

red sox 18 בנובמבר 2016

לפחות לא קרא לה זונה…

Tal 18 בנובמבר 2016

סיפור מקסים על סיפור משעמם שלא הייתי קורא. אני חושב שהמסע שעברת והאנשים שפגשת הרבה יותר מעניינים מאיזה כוכבון ריאליטי איטלקי עם ייחוס משפחתי-ספורטיבי.

אנוש סבוראי 18 בנובמבר 2016

מקסים, תודה.

הופמן 18 בנובמבר 2016

כיף לקרוא. לא צריך פואנטה. אבל יש כמה.

אביב 18 בנובמבר 2016

כשאני חושב על אם איטלקיה, אני חושב על האמא של טוני סופראנו, שהיתה בת זונה אחת גדולה דווקא.

תומר חרוב 18 בנובמבר 2016

הבנזונה הגדול היה אבא שלו, אבל זה הקטע,ק ן יותר להאדים את האמא.

תומר חרוב 18 בנובמבר 2016

קל יותר להאשים

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2016

אמא שלו ניסתה לרצוח אותו!

עומרי 18 בנובמבר 2016

I gave my children my life on a silver platter!

תומר חרוב 18 בנובמבר 2016

כי הוא שם אותה בבית אבות

אורי 18 בנובמבר 2016

נהדר

אסף the kop 18 בנובמבר 2016

טור נהדר.
האמת, אני לא מבין ילדים הבוחרים להכנס לאותו המקצוע בו אביהם היה הטופ שבטופ. הרי תמיד ישוו אותם אליו ותמיד ירננו שהכל זה פרוטקציה ולא בגלל היכולת.
אני לדוגמא, הבנתי את הלקח עוד בצעירותי, ולכן בחיים לא אמכור מטבחים.

דורפן 18 בנובמבר 2016

קניתי אותך בזה שכתבתי שמראדונה הכי גדול. אה? אבל אני באמת חושב שהיה.

אבא שלך ייסד את איקאה?

אסף the kop 18 בנובמבר 2016

אכן כן.
אבא שלי היה מנהל חנות של "רגבה". עילוי.

Amir A 18 בנובמבר 2016

אבא שלי היה חשמלאי. גם אבא שלו היה חשמלאי. אני פסיכולוג. הלוואי והייתי חשמלאי.

ר.בקצה 18 בנובמבר 2016

אמיר,
החוש הטכני עבר בתורשה?

Amir A 18 בנובמבר 2016

כן. בהחלט.

דורפן 18 בנובמבר 2016

זה אחד הדברים שבהכללה נוראית מאפיינים יהודים. אבות שרוצים שהילד יהיה משהו ״יותר מכובד״ – אם זה נכון או לא. סטפן צווייג כותב על כך שגם משפחות שעשו הרבה כסף בוינה של המאה ה-19 שאפו שילדיהם יהיו אנשי אקדמיה או רבנים ולא ימשיכו בעסק המשפחתי.

אביאל 18 בנובמבר 2016

קראתי פעם גם איזה ספר קצר על המאפיונרים היהודיים בניו יורק, שרצו שהילדים שלהם יהיו רופאים ועורכי דין ולא ימשיכו את העסק ואז האיטלקים נכנסו לסיפור.

רונן דורפן 18 בנובמבר 2016

המאפיין היהודית ב1900 אכן הייתה פי חמש בגודלה מאיטליה. אבל באמת לא הייתה לה המשכיות משפחתית

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2016

נשבע לך שהייתי בטוח שאתה מתייחס לביבי כאל האבא הרוחני שלך (מכר רהיטים איזה תקופה)

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2016

או שהוא האבא האמיתי שלך, מה שיסביר הרבה דברים (וזה לא שהוא לא מתכחש לילדה אחת שלו כבר)

אסף the kop 18 בנובמבר 2016

חלש גרייזס

משה 18 בנובמבר 2016

אתה מתעקש להבעיר את השטח ?
לי אין ספק שהוא היה הכי גדול, כמה שנאתי אותו באותן שנים וכמה אני מת עליו מאז.

no propaganda 18 בנובמבר 2016

פאולו מלדיני יחלוק עליך

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

צ'זרה מלדיני היה אגדה במילאן וכנראה כדורגלן טוב אבל בטח שלא הטופ שבטופ.

no propaganda 18 בנובמבר 2016

תלוי איפה אתה מעביר את הקו.
אני חושב שהרכב ראשון בקבוצה שזכתה בגביע האלופות נחשב הטופ של הטופ, אבל מן הסתם זה עניין של הגדרה.

D! פה ועכשיו 18 בנובמבר 2016

היוצא מן הכלל
תרתי משמע

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2016

אבא של קן גריפי ג'וניור היה שחקן בייסבול מצוין, הבן שלו הול אוף פיימר ואחד השחקנים הטובים בהיסטוריה. אבא של בארי בונדס שחקן בייסבול מעולה והבן שלו (טוב, נשאיר סמים בצד) אחד השחקנים הכי טובים בהיסטוריה. הבן של שמייכל רק לקח אליפות עם לסטר (הוא לא ברמה של אבא שלו אבל הגיע די רחוק בהשוואה לבנים של). סטף קארי הוא בן של שחקן כדורסל מצוין. אני בטוח שיש עוד דוגמאות, אלו רק בלי להשקיע יותר מדי מחשבה

דורפן 18 בנובמבר 2016

יש באמריקה רק מקרה אחד של הול אוף פיימר בן הול אוף פיימר – ברנט ובובי האל

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

פאולו סוזה היה בהרכב של שתי קבוצות שזכו בליגת האלופות, האם היה בטופ של הטופ? לא חושב היה שחקן מצוין. וכנראה שם צ'אזרה. הטופ של הטופ זה הול הופ פיים. יש בנים שהתעלו על הוריהם המצויינים ויש כאלו שסתם מצויינים. אב ובן במת הול הוף פיים אולי מאצולה. לא זוכר עוד.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

אגסי מציין בביוגרפיה שלו שבגלל שהוא ושטפי שנאו טניס אין בבית שלהם מגרש טניס. אז כנראה שפספסנו עוד שני הול הופ פיים של הול הופ פיימים.

דורפן 18 בנובמבר 2016

להונגריה יש אלוף אולימפי בכידון בן של אלוף אולימפי בפטיש. ומדליסטית כסף בשחיה ביתה של אלופה אולימפיות בשחיה ואלוף כדורמים (יהודים במקרה השני)

shohat 18 בנובמבר 2016

רק מהמשחקים האולימפיים האחרונים: מישל קרטר (זהב כדור ברזל) בתו של מייקל קרטר (כסף בלוס אנג'לס), אם כי ספק אם היא תמשיך כמוהו לקריירה בניינרס.
מאט צנטרוביץ ג'וניור (זהב 15000 מטר) הוא בנו של מאט צנטרוביץ סניור שהיה מבכירי הרצים האמריקאיים.
מהעבר בילי קונצ'לה אלוף עולם 800מ800מ אביו של גרגורי קונצ'לה/יוסף סעיד כמאל שניצח דאבל 800-1500.
יש עוד הרבה דוגמאות (שלא לדבר על אחים ואחיות).

no propaganda 18 בנובמבר 2016

צריך להגדיר מיהו הול אוף פיימר. אני למשל חושב שסוזה יותר מתאים לשם מאשר סרג'יו אגוארו למשל.
הסתכלתי בהול אוף פיים של הכדורסל(אני לא מבין כלום בפוטבול ובייסבול) והייתי אומר שיש שם שחקנים ברמה של סוזה פחות או יותר, לא הרבה אבל יש.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

סוזה היה שחקן טוב שהיה לו מזל להיות בקבוצות הנכונות. האם הוראס גרנט, אחלה שחקן דרך אגב, למשל ראוי להיות בהול הופ פיים? לגבי אגוורו הוא בן עשרת החלוצים הגדולים של הדור. מקנה לו כניסה להיכל התהילה הדמיוני? לא בטוח

יואב 18 בנובמבר 2016

גודינסן הבן החליף את אבא שלו במהלך משחק של נבחרת איסלנד. לגמרי עומד בקריטריונים.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

גם רועי ברקוביץ החליף את מ.י.ק.י במשחק הפרישה שלו שנמשך בעצם עד היום….

ניינר / ווריור 18 בנובמבר 2016

קלוין וגרנט היל

יואב 18 בנובמבר 2016

גיא,
זה לא דומה. הבן מחליף את אביו שהיה חלוץ אגדי במשחק רשמי של נבחרתו. והבן הופך לחלוץ אגדי בעצמו.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

צודק. חשבתי שעבר לי מתחת לראדר הבן של איידור

צור שפי 18 בנובמבר 2016

דיון שלם על אבות ובנים בלי Los Bouzaglos? לא יכול להיות. ואפרופו הפוסט המאוד נחמד הזה, בספרד קוראים לרוכלים האלה, כמו ההוא שהיה ליד בנטון, top manta. מאנטה זו היריעה הזו שעליה הם פורסים על הרצפה את הרולקסים והגוצ׳ים המזוייפים וממהרים לקפל לתוכה את כל הסחורה כשמישהו שורק שהפקח/שוטר בדרך ולהסתלק מהר. Top זה כמובן Top.

dk 18 בנובמבר 2016

סיידו קייטה נחשב אצלך הטופ שבטופ?

גילעד 18 בנובמבר 2016

דורפן, לגבי לא כל כך ברור למה ויתרו עליו למרות שהיה שחקן הנבחרת עד גיל 17 – קח כל טורניר ממוצע עד גיל 17, תעבור על הסגלים, תיווכח שגם בנבחרות הבכירות לא תכיר חצי מהשמות. בין להיות כשרון בגיל צעיר ולהפוך לשחקן בוגרים מוצלח יש פער גדול גם בלי המשקולת של השם על הצוואר.
מחכה בקוצר רוח לסיפור הבא בסדרה.

גילעד 18 בנובמבר 2016

סתם מתוך שעמום, עברתי על סגל הנבחרת עד גיל 17 של איטליה מהמחזור שלו, ילידי 86'. אני מחשיב את עצמי לעכבר של הליגה האיטלקית ובאותן שנים גם שיחקתי הרבה במנג'ר. מתוך כל הסגל, אני מכיר בשם בערך 6 שחקנים, ושלושה-ארבעה מתוכם בנו קריירה מכובדת בליגה הראשונה. זהו בערך.
שלושה גם הגיעו לנבחרת הבוגרת, שזה יפה, אבל אף אחד מהם לא הפך כוכב.

חלפס 18 בנובמבר 2016

מעולה, נהניתי

אריאל גרייזס 18 בנובמבר 2016

סיפור מעולה

אריק 18 בנובמבר 2016

יפה. לדעתי לא פנית לאנשים הנכונים בנאפולי…

בני תבורי 18 בנובמבר 2016

והיכן מורן אטיאס בסיפור?

דורפן 18 בנובמבר 2016

ייתכן שהייתה וייתכן שלא. באמת

תומר חרוב 18 בנובמבר 2016

סיפור אדיר, האבחנה של מדריכת הטיולים מצוינת.

D! פה ועכשיו 18 בנובמבר 2016

תודה רונן. כיף לפתוח את הבוקר עם סיפור טוב ומלא משמעות.

הסיכום של הגברת מופתי – אני אישית חשבתי על נציבת המלח חסרת השם

יואב דובינסקי 18 בנובמבר 2016

יפה מאוד.

אלעד כץ 18 בנובמבר 2016

דורפן, אתה מספר סיפורים בחסד.
תענוג לקרוא.

MOBY 18 בנובמבר 2016

בונבון,
וההבחנה לגבי השחקן שראיתי כמוך מדויקת.

Matipool 18 בנובמבר 2016

יופי של סיפור .
החידון היום גם יהיה בסימן אבות ובנים ?

בני תבורי 18 בנובמבר 2016

בישראל ידוע על מקרה של אח שנכנס לנעליו המאוד גדולות של אחיו הבוגר ממנו והצליח אולי אף יותר. יכול להיות שצריך לחשוב לרוחב המשפחתי ולא לאורך.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

אכן הקריירה של ברק (שווארמה) יצחקי שמה בכיס הקטן את זו של אחיו (והחבר של שוטא) דקל יצחקי.

בני תבורי 18 בנובמבר 2016

אפילו לא התקרבת :)

דורפן 18 בנובמבר 2016

אתה מתכוון בוודאי לאבשלום וזכריה ראצבי

שי 18 בנובמבר 2016

אבל הוא לא התקדם יותר ממנו בהיררכיה של היחידה, הוא פשוט מצא ספורט אחר שהוא יותר מוכשר בו.

בני תבורי 18 בנובמבר 2016

גם אתה ממש רחוק ותן לי לעזור, מדובר בשני אחים שהצטיינו מאוד בספורט, באותו תפקיד ובאותו מועדון.

red sox 18 בנובמבר 2016

ויסוקר.

יוני (המקורי, מפעם) 18 בנובמבר 2016

ברור ויסוקר. במדינה מתוקנת היו כותבים עליהם ספר.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

למה ככה דקל היה אגדה באשקלון. ומה שאירוני שאיציק ויסוקר זכה באליפות הראשונה שלו בשנות השלושים המאוחרות לחייו דווקא בנתניה.

בני תבורי 18 בנובמבר 2016

זה ממש לא אירוני, זה טרגי.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

טרגי לכם, אירוני לנו. ואפרופו בנתניה היה סיפור דומה עם האחים בר, אני טועה?

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

מבחינת אח בוגר בלם מצוין שהאח הצעיר בלם היסטורי

טל המנצ'סטרי 18 בנובמבר 2016

צ'יצריטו אני חושב עשה ועושה קריירה גדולה ומצליחה יותר מאשר אבא וסבא שלו, ושניהם שיחקו עבור נבחרת מקסיקו גם כן.

גיא זהר 18 בנובמבר 2016

גם פורלאן נצר למשפחת שחקנים אורוגוואית. למיטב זכרוני היה טוב מאביו וסביו

יואב 18 בנובמבר 2016

טל,
גם ורון שנקרא המכשפה הקטנה כי אביו נקרא המכשפה הגדולה.

dk 18 בנובמבר 2016

כמוהו גם המקטרת הקטנה שעבר העונה מנאפולי ליובנטוס

דורפן 18 בנובמבר 2016

גם הסבא כבש נגד צרפת במונדיאל. פורלאן גם בן של שחקן בין לאומי
מי שהיה בנו של שחקן מעולה – אולי קרוב לרמתו – היה חואן וורון – אבא שלו ניצח עם אסטודיאנטס את מנצ׳סטר יונייטד בגביע הביניבשתי של 1969

red sox 18 בנובמבר 2016

גם האבות של צ'אבי אלונסו, מנולו סנצ'ס וכמובן היגוואין (גם האח פדה) היו שחקנים מעולים ברמת נבחרת וקבוצות גדולות. באמת שלא חסרות דוגמאות.

אסף the kop 18 בנובמבר 2016

אבל אף אחד מהם לא הקרים דה לה קרים כמו מראדונה.

מאנו 18 בנובמבר 2016

מצוין דורפן

מאיר (חדש בשכונה) 18 בנובמבר 2016

סיפור יפה ומזל שלנו הקוראים שסבתא שלך מצאה אותך בחוף, וזה בלי להתחנף כי המזל היותר גדול הוא שלך (שאלוהים ישמור, נער עזוב בנאפולי)…..

אור שחולם להיות אלבס 18 בנובמבר 2016

מרתק לקרוא!
תודה

אדם 18 בנובמבר 2016

הבן של סבוניס שחקן חמישיה היום בNBA. והוא רק בן 20 בערך.

אלכס דוקורסקי 18 בנובמבר 2016

סיפור יפה מאוד.

קירקגור 18 בנובמבר 2016

תודה דורפן. טור נהדר ופינה מבורכת. נאפולי משוגעת. גרתי תרופה קצרה בסורנטו והייתי מבקר שם הרבה.
המשך לעול הציפיות המסרס יגיע כשיגדל הילד של אגוארו (והנכד של מראדונה).

jkj 19 בנובמבר 2016

הסנדק שלו אגב זה מסי…

רונן דורפן 20 בנובמבר 2016

הכל טוב ויפה אבל בינתיים הוריו התגרשו

יעקב 18 בנובמבר 2016

העלתם לי שאלה לראש, למה אין היכל תהילה של פיפא/ אופא?

איאן ראש 19 בנובמבר 2016

קצת לא ברור העניין של ללכת לחפש אחרי מישהו. לא היתה אפשרות ליצור קשר מראש ולתאם?

Comments closed