פוגבה עונה לאילני (הניצחון בפאלאס)

מי שתרגם עבור פול פוגבה את הטקסט של גור אילני עשה עבודה מגמתית מאד. כשקוראים את הטקסט מבינים שהוא סתם משתמש בו כדוגמא למערכת ערכים של הדור הנוכחי ובמידה מסויימת מצדיק אותה. לפוגבה אמרו – אחרי התרגום של התרגום האנגלי לצרפתית – שיש כאן ביקורת על כוח הרצון שלו. אז הוא שוב היה מבולגן אבל רצה לנצח. והבישול שלו לשער הניצחון היה דוגמא למה קורה כשקצת מעצבנים אותו או מזלזלים בו. הוא חזק והוא טכני ואם הוא רוצה הוא יכול.

משהו זז בראש של שחקני יונייטד אחרי השוויון – היפה כשלעצמו אך רך – של פאלאס. כי הם נראו פתאום נחושים לקחת את המשחק הזה.

בצפיה במחצית הראשונה עד השער אני אישית התעצבנתי על זלטן הנוכח-נפקד. אני משער שאחרים התעצבנו על מאטה ואחרים על רוני. אבל הסיפור הוא שלא מרכיבים 95 שנה בשלישיה הקדמית. לא בפרמייר ליג וכנראה גם לא במקומות אחרים. לשלושה הללו יש כדורגל ואת זה ראינו טוב מאד. כי בהלוך איטי רואים הכל. וזה עוד כשאין את ואלנסיה. לדעתי כל הרכב של יונייטד חייב לכלול את מרשיאל או ראשפורד כי אתה חייב לקבל איזשהו כבוד למהירות שלך.

יש איזו תלונה ששיפוט הטלוויזיה באליפות העולם לקבוצות גרם לאיזה פנדל ממצב נבדל. ואנשים מיד קופצים להגיד שמערכות כאלו לא ימנעו טעויות בכדורגל. לא הן לא ימנעו. אבל הם ימנעו פארסה כמו היום. החלטות איומות לכל הכוונים. ולגבי סיפור הפנדל – אני בטוח שכל שופט ישר היה רוצה שהטלוויזיה תחסוך לו את המבוכה הזו.

לפני המשחק:

אקדיש חלק מהקדם משחק הזה לרשמים שלי מהפוסט והדיון אצל גור אילני על דור  ה – Y כמה כבר אפשר לקשקש על פאלאס? קבוצה עם שם של מאורת סמים מפוארת.

מצבה של קבוצתו אכן מאפשר לגור לעסוק בעניינים כאלו. אצלי האסימון נפל בערב שלפני והערב שאחרי המשחק בין גרמניה לאיטליה בוורשא ב-2012. כשראיתי את ההערצה של האוהדים הצעירים בפולין למריו בלוטלי. בדיוק על כך ״שהוא עושה מה שבא לו״. הבנתי שכל הערכים שאנחנו מדביקים לשחקננו האהובים – נניח הכיתה של 92 במנצ׳סטר יונייטד או צ׳אבי ואיניאסטה בברצלונה – הם עבור דור צעיר יותר של אוהדים כמו כל ״ערך״. קשקוש של זקנים.

ויותר מכך – זקנים צבועים ואינטרסנטים. זה הזכיר לי משהו מעניין שהופיע באיזה פרסום קמפיין של ברני סנדרס. יש שם זקן שמתלונן ש״הנוער של היום מסתובב עם מכשירים סלולרים של 1000 דולר״. אבל המציאות היא שבשנות החמישים לכמעט מחצית האוכלוסיה כבר היה בית לפני גיל 25. ובדומה – האוהד האנגלי של שנות השבעים היה נאמן למופת – כשכרטיס כניסה לכדורגל היה 2 פאונד (שזה כנראה 8-10 במושגים של היום). וכל האבחנות על שחקן בית או לא שחקן בית הן מגוחכות כששחקן הבית הובא חמשת אלפים קילומטרים מהבית האמיתי שלו.

אז כל דור אוהב את הערכים שהעשירו אותו.

*

לגבי היום – אחד הדברים שמעציבים אותי בחלק הקדמי של יונייטד הוא שהספסל מלא בשחקנים שמרחמים על עצמם. רוני ומאטה (שאחד מהם בוודאי יחליף היום את מחטריאן) שלא לדבר על שוויישטייגר. גם שניידרלין ודפאי בוודאי חשים שהקריירה שלהם בדרך לאיבוד. זו לא סוג התחושה שאתה רוצה על הספסל. יש כמובן גם את ראשפורד ולינגארד.

בהקשר הזה חדשות טובות הגיעו במשחקים האחרונים ממרכז ההגנה. פיל ג׳ונס ומרכוס רוחו – שני שחקנים שכבר מחקתי מהצוואה שלי מסיבות שונות – פשוט לקחו את הצ׳אנס שלהם בגדול והם מצויינים כבר תקופה.

הופעה טובה שלהם ואולי כמה גולים מדור הY  – פוגבה או ראשפורד או מרשיאל. כשאני חושב על זה זלטן היה דור הY כבר בימי דור הX.