בגמר העולמי בראגבי של 1995 יוסט ואן דר ווסט הוייזן מבצע כמה תיקולים קריטיים על ג׳ונה לומו ומונע ממנו לפרוץ את הקו הדרום אפריקאי. ומונע מהקבוצה הטובה בעולם והשחקן הטוב בעולם את הניצחון. כי למשחק היה סיפור אחר – של מנדלה, של אחדות. לומו לא יהיה אלוף עולם בגלל התיקולים הללו ומחלת כליות שהחריבה את המשך הקריירה שלו.
לפני כשנתיים לומו ביקר את ואן דר ווסט הוייזן כדי לתמוך ביריבו-חברו שנלחם במחלה ניוונית. בסופו של דבר לומו ימות קודם, לפני קצת יותר משנה ממחלת כליות. ואן דר ווסט הוייזן מת היום. הנה סרטון של הביקור ההוא.
47 Comments
באסה. קשור לספורט?
צודק. עדיף לכתוב על ליידי גאגא.
מקווה שמובן שהתבדחתי. הבנתי מה שכתבת אבל ההומור המעפן שלי הכריח אותי לקחת את זה לכיוון אחר.
נדמה לי שהשאלה היא האם המחלות קשורות לספורט… אני חושב של
גם אני חשבתי קודם כל על השאלה הזו מקריאת הפוסט.
אני מניח שבתשובתך התכוונת ל"לא"
זה שיח חירשים נהדר. גם מחלת כליות וגם ניוון יכולים להיות קשורים לספורט תרופתיו ופגיעותיו. אני יודע שלגבי לומו נטען שאין קשר.
השאלה שלא מדברים עליה זה האם יש קשר בדיעבד. נניח, חומרים מסוימים שעשוייך לגרום לדברים כאלו. אתה שומע על די הרבה מחלות מוזרות לספורטאים. נניח, אלונזו מורנינג והכליות, כריס בוש ובעיות קרישי הדם שלו ותוהה אם יש פה משהו שאנחנו לא יודעים
לגבי לומו – מולד, כנראה עדיף לא לשחק ראגבי עם מצב כזה. לגבי וונדרווסטהוייזן – שני הספורטאים שאני יודע שלקו בזה הם שחקני בייסבול – גריג וקטפיש האנטר. אז קשה למצוא קשר.
לגבי מחלות וחומרים – מחלת נשיקה וגם סרטנים מסויימים קשורים לסטרואידים
לעזאזל עם המחלה הארורה הזו. ברור לי שבשבוע הקרוב בכל פעם שארגיש איזו חולשה קטנה בידיים או ברגליים אני ארוץ לבדוק אם הצוואה בתוקף. )-:
עצוב. הגמר של 95, מהסיפורים הגדולים במאה ה20, לא רק בספורט
קצת הגזמת…
לא.
מספר דוגמאות לסיפורים גדולים של המאה ה 20: מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השניה, השואה, הנחיתה על הירח, המצאת המחשב/אינטרנט/טלפון סלולארי.., עם כל הכבוד למשחק הספורט הזה, והסיפור של מנדלה דרכו, זה ממש לא מהסיפורים הגדולים, לא נכנס לטופ 20 של המאה ה 20 (ראית מה עשיתי שם?)
סיפור מנדלה כנראה נכנס – המשחק כמובן לא – אבל המשחק מספר יפה את סיפור מנדלה
הנחיתה על הירח עדיין טעונה הוכחה, ולגבי השואה, יש הטוענים שלא קרתה מעולם (עבודות דוקטורט נכתבו בנושא זה).
גאג'טים גם לא יכולים להחשב לאירוע מכונן.
ליתר ביטחון בגלל הרגישות שתגובה זו יכולה לעורר, אדגיש שזה היה ציני, ואין כל כוונה באמת לעורר דיון בהקשר לנכונות עובדת השואה.
טראמפ (באנון) כבר התחיל.
ממליץ לראות את הסרט החדש הכחשה בנושא, מביא בצורה טובה מאוד את הדיון שהיה באירופה בשנות ה90 לגבי הכחשה ובעיקר מכחישי השואה.
דן דן
א. גיא כתב : ״מהסיפורים הגדולים…״
ב. לטעמו.
כל כך עצוב. שחקן ענק למרות ששנאתי כמה שהוא היה טוב.
סיפור מדהים. סרט מופת של קלינט איסטווד שנעשה על הטורניר ההוא, Invictus, עם מורגן פרימן, מצליח להעביר את הכח המדהים שיש לספורט על אומה שלמה.
תודה על הטיפ. אני מוריד בטורנט. :)
הפרק של 20 על 20 אם כבר
30 על 30 כמובן…
חחח. משהו על משהו.
בעולם נורמאלי זה היה לפחות 60 על 60.
רונן, אתה פשוט ליגה משלך. לא רק פה, בכלל.
לא רק בספורט, בכלל. וואלה.
לא מצליח להבין את המגיבים הציניים (1,2 ואולי גם 6… סליחה אם טעיתי בך).
החל מהכותרת שבחר, רונן מצליח לכתוב במשפטים ספורים ובליווי סרטונים הולמים, את מה שאחרים לא יצליחו לכתוב במאות משפטים.
עזבו לכתוב, להעביר את הרגש, התחושה (ובמקרה הזה את האובדן).
המשפט המטופש של מגיב מס' 1 (באסה. קשור לספורט?) מעיד על… עזבו, לא רוצה להכנס לזה בכלל.
רונן, יישר כח, תמשיך כך.
אני את 1 הבנתי כ:
באסה, התייחסות למחלות ולמות.
קשור לספורט? התעניינות האם הפגיעה בכליות והניוון נבעו מהפעילות הספורטיוית או לא.
לגמרי לא בכיוון. אולי ללא ההכרות המןקדמת עם הכותבים יכול להשמע כך. למרות שגם לזה דרושה רגישות פולנית אמיתית…
אם התשובה אלי, אשמח לדעת מה הכיוון.
לא אלייך.. אתה הבנת
לגמרי טעית.
49ers, לא הייתה טיפת ציניות בדבריי. מגיע הגיל שבו הבלתי נמנע הופך להיות משהו מוחשי, בעיקר כי אתה קולט שאנשים בגילך וצעירים ממך נופלים מסביב כמו זבובים. ואז מחלחל הפחד הזה שהבלתי נמנע יגיע בצורה איומה, בצורת מחלות מזורגגות כמו זו שלקחה את ווסטהוייזן. שום ציניות.
ALS פוגעת בגברים ונשים בגילאים שונים. יש גם ספורטאים שנפגעים מהמחלה אך לא הוכח קשר בין העיסוק בספורט למחלה .הספורטאי המפורסם ביותר שחלה בALS הוא לו גריג ,שחקן בייסבול ידוע ששיחק בחצי הראשון של המאה הקודמת וחלה במחלה חשוכת המרפא הזו.בהמשך נקראה המחלה על שמו.
ALS או בעברית מחלת ניוון שרירים גורמת לניוון השרירים באופן איטי עד אשר כל השרירים מנוונים לחלוטין וכל זאת כאשר הראש ממשיך לפעול והמחשבה צלולה.
התקשורת עם חולי ALS מבוצעת על ידי מצמוץ שלהם למצלמה המפעילה מעבד תמלילים.
לפני מספר שנים חלה במחלה איש ברזל בשם שי ראשוני אשר לאחר אבחונו החל לפעול , למרות מחלתו למציאת תרופה למחלה באופן מעורר השראה.
וג'ונה לומו היה ספורטאי ואדם ענק
בעולם נורמלי היו מאפשרים לחולי ALS הרוצים בכך לסיים את חייהם בכבוד. לפני שהם הופכים להיות כלואים בגוף ללא תקווה.
בעולם נורמלי היו משקיעים כסף ומשאבים במחקרים למצוא תרופה למחלה הזו – ממה שאני יודע, יש כל מני כיוונים מחקריים וזה ממש לא חסר סיכוי. אבל זו מחלה לא מספיק נפוצה בשביל שחברות התרופות יתאמצו בשבילה
יש המון התעסקות בזה היום, זה לא נכון מה שאתה אומר
בעולם נורמלי אנשים לא היו אומרים כל הזמן "בעולם נורמלי …"
אתה לא נורמאלי!!!
אם יש רופא בקהל אשמח להסבר איך מחלת כליות מתקשרת לספורט?
הפוסט והסרטון מרגשים בלי קשר ,
מה שהזכיר לי שבשנת 91 נסעתי עם חבר שאהב לשתות לבקר את אביו הגוסס מסרטן ברומניה,
שהינו אצל האב שבועות מספר כולל בבוקרשט ובבית הקייט של האבא בכפר ליד בוזאו ,
אלו היו ימים של התלהבות ברומניה, ימים של פוסט צ'אושסקו, ימים שבכיכר אונירי פתחו סניף ראשון של מקדונלדס והיה שם תור כמו מדיזנגוף סנטר לרחוב יורדי הסירה בערך,
בקיצור החבר הזה שלי מת לפני אביו, החבר נפטר משחמת בכבד,
לפעמים החיים אבסורדים אכזריים ומזכירים לנו שאין בהם חוקיות
עצוב.
הסרטון מהביקור שובר לב.
מצמרר – שני סופרסטארים שיודעים שהם מתים. ולומו מקסים. תכונה נדירה לשמח אנשים
איזה מחלה חסרת כבוד ורחמים
עצוב, אבל מראה היטב את העוצמה שיש לספורט ולאירועי ספורט בהקשרים כאלה.