המלחמה בטרור. סליחה, בסמים

עוד סימן לכך שאמריקה נכנסת לטראנס מוסרי במלחמה בסמים בספורט.

ענף ספורט אמריקאי חדש מתחיל במלחמה בסמים – כלומר מקשיח אותו מאד. זה לא הפוטבול בו שחקני קו גדלו ביותר מ-25 קילוגרמים בממוצע בשני העשורים האחרונים. זה לא הבייסבול שפרסם דו"ח ארוך על מי שהשתמש בסמים אבל עדיין לא החליט מה עושים עם הדו"ח? לא! מדובר בסבב מרוצי הנאסקר. המערב הפרוע של המאה ה-21. 

הנשמות הטובות שהם המנהלים של הנאסקר לקחו את המלחמה בסמים צעד אחד קדימה. הם בכלל לא מפרסמים רשימה אסורה של חומרים. הם יבדקו ועל כל מה שימצאו הם יוכלו להעניש. הם גם לא קבעו עונשים, ובגלל שהמרוצים הללו פופולארים בדרום ארצות הברית, אני קצת מודאג מהמחשבות שעלולות לעבור בראשם כאשר מישהו ייתפס. מתחיל להזכיר את המטרות העמומות של המלחמה בטרור. יותר מזה, הם לא יבדקו רק את הנהגים. הם יבדקו גם את המכונאים, המתדלקים, הפנצ'רמעכרים ושאר אנשי הצוות. לא ברור אם הבחורות שמשתתפות בכל מיני תחרויות לפני המרוצים רשאיות לעשות זאת תחת השפעת אלכוהול.

קריאה קצת יותר מעמיקה בעניין העלתה את הסיבה למדיניות התוקפנית הזו. מסתבר שלסבב הנאסקר יש גם מרוצי משאיות ואחד הנהגים שם, ארון פייק, נתפס משתמש בהרואין. ואתם הייתם מודאגים מיוסאין בולט?

 

40 Comments

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

אני עדיין מודאג מיוסיין בולט. אם וכאשר השׂיא והמדליא יפסלו, זה יהיה יום עצוב מאד. אפשר רק להתפלל ולקוות שלא יגיע.

נהג משׂאית על הרואין בזמן התחרות, או בשעות הפנאי?
אין לי נסיון אישי בתחום, אבל ממה ששמעתי וקראתי זו בחירה מעניינת מאד בתור משפר ביצועים של נהג משׂאיות מירוץ.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

חוץ מזה –
אז אין לנו עדיין אף אחד ב-NBA, ואנחנו מנפקים לפעמים כדורסל מזעזע, אבל אנחנו באליפות אירופא, ואיטליא וצרפת בטורניר ההזדמנות האחרונה.
כמו שאני מכיר את הנבחרות שלנו, ניתן משׂחקים טובים גם באליפות עצמה.

אורי 21 בספטמבר 2008

נבחרת ישראל עלתה לאליפות אירופה!!
ריספקט לצביקה!

YB 21 בספטמבר 2008

אהבתי מאד את הפוסט על הנאסקר. אין גבול להזיה שהיא דרום ארצות הברית. עדיין, אני די מצטער שלא חייתי שם שנתיים שלוש. מביקוריי שם למדתי שהאנשים מאד נחמדים ואדיבים והבחורות עוד יותר. חוץ מזה, הם מטורפים על ספורט הרבה יותר מאשר בצפון.
בנוגע לנבחרת הכדורסל, שמתי לב ששני קוראים כבר התייחסו בתגובות לניצחון על צ'כיה אבל באמת שאין צורך מבחינתך להתייחס לדבר המזוויע הזה שנקרא כדורסל ישראלי (בעת הנוכחית) וכך גם הכדורסל האירופי. ראיתי קצת מהמשחק וזה היה נראה כמו כדורסל אירופי רע משנות ה- 70. איזו איטיות, איזו טפשות, איזו חוסר מושג וחוסר אתלטיות. אני מדבר על הנבחרת הצ'כית אך במהות אנחננו לא הרבה יותר טובים (הרי הפסדנו שם 21 הפרש). בקיצור, הכדורסל הישראלי הולך לאבדון בדיוק כמו הכדורגל.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

עלינו לאליפות אירופה מבית בו זכתה בריטניה – מדינה בה רוב האוכלוסיה איננה מודעת לכך שהענף הזה מתקיים שם. יותר משזה מעיד עלינו זה מעיד על הכדורסל באירופה. נבחרת של שחקני שוליים ביורוליג, אם בכלל.

YB 21 בספטמבר 2008

מי נבחרת של שחקני שוליים ביורוליג? אני לא חושב שלבריטניה יש אפילו שחקן יורוליג אחד. יש להם את לואול דנג (שחקן עצום) ועוד שני שחורים די אתלטים בלי יותר מושג בכדורסל. ויש את ג'ואל פרילנד, שמשחק בגראן קנריה ונבחר לפני שנתיים ע"י פורטנלד בסוף הסיבוב הראשון בדראפט. הוא עדיין מאד צעיר וחסר ניסיון, אבל מול ישראל הוא נראה כמו כוכב.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

YB -התכוונתי לישראל. השחקנים הטובים שלנו שחקני שוליים ביורוליג והאחרים גם זה לא. העובדה שצרפת ואיטליה בהזדמנות האחרונה היא סתם עיוות קשה של ההגרלה.

גיל 21 בספטמבר 2008

אני לא יודע בעניין הסמים אבל אין שום סיבה לזלזל בנאסקר. זה ממש לא כוס התה שלי אבל זה ספורט שמושך אליו כמות עצומה של צופים והוא מאוד פופולארי ולא רק בדרום. גם בייסבול וקריקט נחשבים בעיניי הרבה אנשים לספורט לא רציני, זה עניין תרבותי מובהק.

martzianno 21 בספטמבר 2008

ברכות לנבחרת הכדורסל! – לפחות השחקנים יוכלו לנוח איזה קיץ.
אני דווקא חושב שהשחקנים הטובים שלנו הם שחקני יורוליג לגיטימיים,
רק שהרמה של היורוליג מאוד נמוכה, אז זה לא כזה ביג דיל…
עד שהקומישינר לא ישתלט על אירופה, זה מה יש.

יוני 21 בספטמבר 2008

האמת שטורקיה וצרפת, או סרביה ואיטליה, יחד באותו בית, זו קצת בעיה. מאידך, לאזרח כוכבי נבא זה גם לא הכי אתי. היה לי יום כיף אתמול – מהאורווה לנוקיהו. 2 אירועי ספורט משמחים. קפיצה אחורה בזמן לגיל 15.

לון 21 בספטמבר 2008

לא הבנתי את אופי הבדיקות. אם הם לא מפרסמים רשימה של מה שאסור, אז איך הם יוכלו לפסול ? על סמך איזה קריטריון ?

למשל, האם שימוש בתכשיר נגד התקרחות שמכיל ממסכים נחשב לא חוקי ? אם כן, על סמך מה ?

לגבי נבחרת הכדורסל, התנודות החדות ביכולת שלה מעלות מגוון שאלות. לגבי השחקנים והמאמן כאחד.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

אחד הדברים היותר משעשעים בעולם הספורט העברי הוא התגובות של אוהדי הכדורגל לנוכח תופעת הכדורסל הישׂראלי.

כותב רונן: "עלינו לאליפות אירופה מבית בו זכתה בריטניה – מדינה בה רוב האוכלוסיה איננה מודעת לכך שהענף הזה מתקיים שם." נכון, הכדורסל באירופא עדיין פחות פופולרי מסומו נשים, פוקר, וקוביא הונגרית, אבל עם קצת עבודה נכונה בפרסום נעקוף אותם בסיבוב!

יוני –
טורקיא וצרפת או איטליא וסרביא באותו בית זו לא בעיא. על הנייר, זו אמורה להיות עליה אוטומטית. אלא שגם נבחרות אחרות באו לשׂחק.
איטליא לא עלתה ישר לאליפות אירופא כי הפסידה בהונגריא משׂחק שהיא אמורה לקחת בהליכה, ולבולגריא, שגם היא עדיין לא שלחה אף אחד ל-NBA (נדמה לי) ואין בנבחרת שלה שלל שׂחקני יורוליג, שלא לדבר על קבוצות מטעמה שם.
הצרפתים הפסידו בחוץ לאוקראינים, הנצחון היחיד של הנבחרת החלשה הזו. אפילו בבית הם התקשו מאד מולם. הם התקשו עוד יותר במשׂחק המכריע נגד הטורקים (ששׂיחקו סתם, על הכבוד ובשביל הכיף), על אף כוכב על ב-NBA ועוד אחד שראינו לא מזמן בסדרת הגמר שם.
כלומר, שתי נבחרות חזקות מוצאות את עצמן בטורניר ההזדמנות האחרונה בגלל תחרותיות מפותחת מאד בענף. אחרי שנים של דיונים עם אוהדי הפועל (עוד מקור לא אכזב לשעשוע) השתכנעתי שתחרותיות היא דוקא עניין חשוב בספורט.

***

בידיעה בווינט מצוטט צביקה שרף כהאי לישנא: "אמרתי לשחקנים שאני רוצה להגיע לפיינל אייט באליפות בפולין כי באולם בוורוצלאב, שם יערך רבע הגמר, עדיין יש את הסמל של המפלגה הנאצית, שם היטלר קיים את כנס היסוד שלו."
לא הייתי באולם בוורוצלאב, אבל תמהתני מה יגידו החבר'ה במינכן.

יוני 21 בספטמבר 2008

יכול להיות שהיטלר העביר את הכנס בפסק זמן, בחסות מעודדות אריות שיובאו לפולין, או שהכין שם את נאומו למרתף הבירה.
ד"ר, זה חבר'ה או חבר'א?

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

חבר'ה (בגלל צליל ה-e).
אבל חברותא, ואם תתעקש אפילו חבריא.

יוני 21 בספטמבר 2008

לא ברור לי ההייפ סביב עומרי כספי. גם מול בריטניה הגדולה וגם מול צ'כיה הוא מקבל את העידוד הכי קולני, ולא מראה יכולת מי יודע כמה. לדעתי הוא לא סיים עם נקודה, קצת איבד וכו'.
אבל, הקהל מת עליו. כריזמה שכזו. התלהבות נעורים.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

יוני,
חוץ מזה שהוא מוכשר ומבטיח (כמה פעמים כבר שמענו את זה…) במכבי הוא נתן שנה יפה מאד. גם ברגעים הקשים, והיו לא מעט, כששאר הקבוצה הרכינה ראש, הוא פשוט המשיך להלחם, ליזום ולקחת אחריות.
הקהל, כל קהל, מעריך תכונות כאלה.

יוני 21 בספטמבר 2008

שכחת לכתוב שהוא יהיה "הישראלי הראשון שישחק בנבא" :)
אני מאוד מעריך חוצפה חיובית, ומצפה מכספי להנהיג גם בגילו. פשוט, התופעה שהילד קם מהספסל כשיש 32 שניות למחצית, רק לשמור להתקפה וחצי או לעשות פאול, לא כשחקן מוביל עדיין, והקהל מריע, פשוט תופעה.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

דוקטור א'. אתה עוצם עיניים. אני משווה את הכדורסל הישראלי למה שהיה פעם. הוא נעלם. ממצב של שחקנים בעשיריה הראשונה ביבשת למצב שאולי אין שחקנים בין ה-100 הראשונים.
כדורסל ביבשת פופולארי מסומו נשים – אבל המתחרות בסומו נשים אינן מקבלות 300 אלף דולר לשנה ממשלם האגרה בארצן. פוקר לא שייך לדיון – ההשתתפות בו גדולה מכל ענף ספורט למעט כדורגל כנראה.
בולגריה הייתה המדינה הראשונה לשלוח שחקן אירופי לאן.בי.איי – זה היה בשנות השמונים – גיאורגי גלושקוב. גם הונגריה כבר שלחה לשם שחקנים – כמו ניו זילנד, אירלנד, קמרון ואיסלנד.
היית יכול להביט על העניין כאזוטריה – לולא היו מכריזים פה מדי שנה על הישראלי הראשון באן.בי.איי. מיקי, ג'מצ'י, הנפלד, קטש, שפר, הלפרין, תמיר, אליהו, עמרי כספי – שכחתי מישהו?

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

רונן –
צודק, שכחתי את גלושקוב. 4.9 נק' ו3.3 ריב' בעונתו הבודדת ב-NBA. עד היום לא יודעים אם בעית המשקל שפִתח זמן קצר אחרי שהגיע לפניקס נבעה מחיבה יתירה לג'נק פוד או משימוש בסטרואידים.

אם אתה מתעקש למדוד הכל מנקודת המבט של השׂחקן הבודד, אז אתה צודק. פעם היו פה יותר שׂחקנים דומיננטיים. אפשר להכנס לכל הדיון החבוט על "המנטליות הישׂראלי" אבל דומני שלא צריך.

אבל מה לעשׂות, כדורסל הוא מין ספורט שמשׂחקים בקבוצה. והטורניר שהסתיים זה עתה העלה אותנו שוב לאליפות אירופא. מתי נעלה ליורו בכדורגל? לאליפות אירופא בכדוריד? בכדורעף? בכדורמים? בסומו נשים? בכדורסל אנחנו מבקרים שם באופן די קבוע (חוץ מפעמיים רצוף דוקא בזמנם של ג'מצ'י, גורדון, הנפלד ושות').

אז אתה אומר שעיתונות הספורט בארץ היא שטחית, רדודה וקרתנית? לא אתוכח אתך.
לשם השוואה, קרוב שחזה בשידורי

חוץ מזה (1), באליפות אירופא הקרובה יהיו ארבעה מאמנים ישׂראלים. גם אימון הוא חלק מתרבות ספורט.
חוץ מזה (2), לפחות בעונה האחרונה (ודומני שגם בזו הבעל"ט), השׂחקנים היחידים שקבלו משׂכורת מכספי אגרת רשות השידור היו אלה של הפועל מגדל.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

רונן –
צודק, שכחתי את גלושקוב. 4.9 נק' ו3.3 ריב' בעונתו הבודדת ב-NBA. עד היום לא יודעים אם בעית המשקל שפִתח זמן קצר אחרי שהגיע לפניקס נבעה מחיבה יתירה לג'נק פוד או משימוש בסטרואידים.

אם אתה מתעקש למדוד הכל מנקודת המבט של השׂחקן הבודד, אז אתה צודק. פעם היו פה יותר שׂחקנים דומיננטיים (וגם הרבה יותר מתאזרחים בנבחרת, בל נשכח). אפשר להכנס לכל הדיון החבוט על "המנטליות הישׂראלי" אבל די נמאס.

אבל מה לעשׂות, כדורסל הוא מין ספורט שמשׂחקים בקבוצה. והטורניר שהסתיים זה עתה העלה אותנו שוב לאליפות אירופא. פעם בכמה זמן אנחנו עולים ליורו בכדורגל? לאליפות אירופא בכדוריד? בכדורעף? בכדורמים? בסומו נשים? בכדורסל אנחנו מבקרים שם באופן די קבוע (חוץ מפעמיים רצופות דוקא בזמנם של ג'מצ'י, גורדון, הנפלד ושות').

אתה אומר שעיתונות הספורט בארץ היא שטחית, רדודה וקרתנית? לא אתוכח אתך.
לשם השוואה, קרוב שחזה בשידורים מבייג'ין אי-שם בצפון הודו מספר שכאשר גמר הגברים באחת הריצות הארוכות (לא זוכר איזה) נכנס להקפה האחרונה, השידור ההודי חתך להראות את ההכנות של הקלע ההודי לקראת התחרות. לא את הקליעה עצמה (ארוע מרתק בפני עצמו!) אלא את ההכנות.

חוץ מזה (1), באליפות אירופא הקרובה יהיו ארבעה מאמנים ישׂראלים. גם אימון הוא חלק מתרבות ספורט.
חוץ מזה (2), לפחות בעונה האחרונה (ודומני שגם בזו הבעל"ט), השׂחקנים היחידים שקבלו משׂכורת מכספי אגרת רשות השידור היו אלה של הפועל מגדל.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

דוקטור א. אני מסתכל על זה ברמת השחקן הבודד – כי זו לטעמי הסיבה לדעיכה שלנו בכדורסל. כפי שאמרת: מאמנים טובים לא חסרים לנו. כבר כתבתי על כך בעבר בהקשר ליגת התיכונים: יצרנו פה תרבות שבה מנצחים בכל מחיר. אז כבר בתיכון שומרים אזורית וחוסמים לקלעי שלשות. ואז מגיעים לבוגרים בלי שחקנים שיודעים לשמור ובלי שחקנים שיוצרים לעצמם מצב קליעה.

זה המצב ספציפית לישראל. אם תבחן את נבחרת צרפת, אני משער שהבעיה היא באימון, כי בעיית שחקנים אין להם.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

אני לא בקי מספיק בכדורסל תיכונים כדי להתייחס בפירוט, אבל את התרבות של "מנצחים בכל מחיר" לא המציאו היום. היא נכונה גם לגבי עשׂור ושניים ושלושה.

לדעתי היכולת של מדינות שאינן מדינות כדורסל לשלוח שׂחקן או שניים ל-NBA היא חלק מעניין תרבות הספורט בכלל. כתבת לא מזמן על טיול בפרק בבודפשט בו ראית נערים מתאמנים על קפיצה משולשת. זו תרבות ספורט שיכולה לשלוח מצטיין מזדמן ל-NBA.

הרי מה חסר לכספי או לאליהו? עוד המון עבודה על חיזוק הגוף ושיפור האתלטיות מצד אחד, ושכלול צדדים חלשים במשׂחק מצד שני. וכאן אנחנו חוזרים לעניין המנטליות. כמה ספורטאים ילידי הארץ יש לנו, בכל התחומים, שמפגינים את הנחישות הדרושה לבנייה נכונה של הגוף ולשיפור צדדים מקצועיים חלשים?

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

מה חסר לכספי ואליהו? כנראה שכלום כי הם ברשימת מקבלי המשכורות של שמעון מזרחי.

לגבי יכולת של מדינות לשלוח שחקן לאן.בי.אי – אין בכלל תופעה כזו של מדינה בה משחקים כדורסל ואין לה שחקן אן.בי.אי. רק ישראל! אני יודע שזה נשמע כמו הגזמה – אבל פשוט לא ידוע לי על מדינה כזו. אולי פולין. אבדוק.

תומר 21 בספטמבר 2008

ד"ר א- בקשר לכדורסל התיכונים אני מסכים עם רונן. למיטב ידיעתי,רק בשנים האחרונות(10-15) הוא התפתח מטאורית וקיבל חשיפה רבה. בתי ספר רבים מקבלים מעמד ויוקרה אם הם שולחים קבוצה לליגת העל ולכן חשיבות הניצחון גוברת. שלא לדבר על המעמסה שיש על השחקנים הצעירים שמשתתפים בשתי מסגרות מאוד תחרותיות.
בנתניה יש מאבק בין שני בתי ספר שמשתתפים לסירוגין בליגת העל כשכל אחד מהם מנסה למשוך את הכשרונות אליו בכל מיני הטבות. דוגמא טובה היא שחר גורדון שקיבל מעירוני ט' דירה בתל אביב ועזרה בלימודים ועוד השד יודע מה כדי להוביל אותם לאליפות וכולנו יודעים איזה שחקן יצא ממנו.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

רונן –
החזרה לטענה על רשימת מקבלי המשׂכורות של שמעון אינה רצינית בעיני. הלפרין יקבל הרבה יותר כסף בפיראוס, יקבל הרבה פחות דקות על המגרש, ועדיין לא הגיע ל-NBA.
לגבי תוצאות הבירור – ממתין בכליון עיניים. מצד שני, אוכל להביא לך כל מיני דוגמאות לדברים שיש "רק בישׂראל".

תומר –
לגבי כדורסל התיכונים אתה צודק. אבל אם תשאל את עכברי הענף הותיקים, הם יגידו לך את אותם דברים בדיוק לגבי עשׂורים מוקדמים יותר, בקשר לליגות הנוער.
ואגב, גם בארה"ב משׂחקים כדורסל תיכונים, וגם שם רוצים מאד לנצח. בילי תומפסון, ששׂיחק בירושלם אחרי שלקח אליפויות ב-NBA, במכללות וגם בתיכונים, אמר פעם שאין שום מסגרת תחרותית כמו זו האחרונה.

יכול להיות שמדובר בעומס יתר (גם את הטענה הזו אנחנו מכירים כבר כמה עשׂורים), אבל אם כן, זה לא קשור לטענה שהעלה רונן על תרבות הנצחון בכל מחיר, קו"ח למשׂכורות של מכבי.
זה עניין מבני, שצריך לטפל בו מהיסוד. דוקא התיכונים יכולים להיות דרך מוצא מהסבך, אם ישׂכילו לקיים תכניות כדורסל שייתרו (יהפכו למיותרות) את קבוצות הנוער. אני מתאר לעצמי שיהיה כאן גם יתרון לשׂחקנים לכשיתבגרו, מבחינת הזכויות על כרטיס השׂחקן.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

דוקטור – המצב שאתה מתאר – שהתיכונים יהיו קבוצות הנוער הוא הכי נכון.
65 מדינות שלחו שחקן לאן.בי.איי ופולין לא ביניהן! בשבוע הבא נדון פה על חוליי הכדורסל בפולין. יפה שאתה מזלזל בשחקן בולגרי שבעצם הגיע לשם.

אגב, אני קצת חוזר בי מהשבחים למאמנים שלנו. הם טובים בניהול קבוצות, איתור אמריקאים וכל הדברים שמייחדים את הכדורסל הישראלי. בקידום שחקנים צעירים הם גרועים.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

סליחה , סליחה, סליחה. פולין עומדת כבר על שלושה שחקני אן.בי.איי – מרצ'ין גורטט, מסיאג' למפה וסזארי טרייבנסקי. ואם לחזור לחוליי הכדורסל הפולני – צריך לתת להם קרדיט על שהביאו לעולם את אימא ואבא של מייק ששבסקי.
חידה:
אחרי פולין פניתי באופן טבעי צפונה. אבל לשבדיה, נורבגיה, פינלנד וגם איסלנד כבר היה שחקן אן.בי.איי. ואז, בעודי כמעט מאבד תקווה, מצאתי שתי מדינות אירופאיות שיש בהן יותר מחמישה תושבים שלא הוציאו שחקן לNBA מיהן
את כל הנתונים המעניינים הללו תוכלו למצוא כאן http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_National_Basketball_Association_players_by_country#.C2.A0Morocco
ואגב: כיום רק 81% מהליגה הם אמריקאים ו-12.3 אירופאים. לכן אני מעריך שמספר האמריקאים הלבנים שווה בערך למספר האירופאים.

אריאל 21 בספטמבר 2008

על ההבאה של ששבסקי מגיעה הרחקה לצמיתות מאומות העולם. משהו כמו מה שצריך לעשות לקנדים על סלין דיון

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

רונן,
עברתי ברפרוף על הרשימה. יש שם לא מעט שׂחקנים שיש להם אזרחות במדינות אלו ואחרות, אבל לעתים היא כפולה, ולעתים הם חיו מחוץ לארץ האם וספגו את כל הכדורסל שלהם בארה"ב.

לואל דנג, למשל, הוא בן שבט הדינקא, שלמד כדורסל בהתחלה אצל מנוט בול, ומגיל 14 בארה"ב. לולא מלחמת האזרחים הסודנית לא היה מייצג את בריטניא, ואולי גם לא משׂחק כדורסל. הוא לא מלמד דבר וחצי דבר על הכדורסל הבריטי.

מיילס סימון (השבדי לרפואה) למד את הכדורסל שלו באריזונא. התקופה שלו ב-NBA מאפיינת את שאר הקריירה בערך כמו התקופה שלו במכבי רעננה. לולא שביתת השׂחקנים גם קטש היה יכול להתגאות בקריירת NBA דומה, ועדיין אי-אפשר היה ללמוד שום דבר מזה לא על הכדורסל הישׂראלי לעומת השבדי, ולא על הספורט בכלל בשתי הארצות.

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

דוקטור א – יפה שבריטניה ושבדיה הפכה לנקודת ההתייחסות (אגב, יכלו גם לכלול את מרטין מוירסאפ כישראלי). אבל כל מדינה שבאמת משחקת כדורסל ומדווחים עליו בעיתונים נמצאת ברשימה – מלבדנו.

אגב, לבריטניה כבר היה שחקן שנבחרת לשישי של העונה שגדל במנצ'סטר – ג'ון אמיצ'י. הוא גם השחקן הראשון שיצא מהארון.

ועוד, אגב – שתי המדינות האירופאיות שדיברתי עליהן הן דנמרק ופורטוגל.

פקח את עיניך – זה כבר לא עניין של גובה. אין לנו שחקנים!

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

אם אין לנו שׂחקנים, איך זה שטוני פרקר ואנדריאה ברניאני ישׂחקו בהזדמנות האחרונה, וטפירו ינוח עוד שבועיים?
ההתעקשות להסתכל על הכל ברמת השׂחקן טובה לטניס, לא לכדורסל.

אגב, אולי אתה צודק, ומדינה כמו צרפת מוציאה שׂחקנים מצויינים אבל מאמנים גרועים. אנחנו ההיפך (נניח). דוקא חינני שיש הבדל עקרוני בין מדינות.
מאידך, האם תהיה מוכן לצאת בטענה שמי שנתן לנבחרתנו את היתרון היחסי על איטליא וצרפת הוא דוקא צביקה שרף?

רונן דורפן 21 בספטמבר 2008

דוקטור א. כידוע לך אני זה שהרבה פעמים מגונן על שרף. לדעתי הוא מאמן די טוב עם אישיות בעייתית. בתקשורת הכדורסל הופכים את התמונה ומנסים למכור לנו "פטריוט" ואיש טוב, אבל מאמן גרוע. זה לא המצב.
אבל הסיבה שאנחנו באליפות וצרפת ואיטליה לא היא ההגרלה.

ד"ר א. 21 בספטמבר 2008

להגרלה התייחסתי קודם – לא מקבל את הטענה.

אם אתה צודק, והיתרון היחסי שלנו הוא דוקא באימון ובקבוצתיות, אני לפחות מרוצה. הרבה יותר כיף כשיש לך קבוצה שקמה ונופלת כקבוצה, מאשר אסופה של סייענים שמתרוצצים סביב כוכב-על אחד. לפחות כך אני מבין כדורסל. עניין של טעם.

ג.ד 21 בספטמבר 2008

יוני, באיחור מה ובעניין כספי – לא הריעו לו. הוא קם מהספסל לתת מנוחה לאליהו, הריעו לאליהו.

ג.ד 21 בספטמבר 2008

אגב, לרשותו של צביקה עמד לא מעט כישרון, אבל כל אחד מהשחקנים הטובים יותר שלנו פגום באופן מהותי.

מבחינת ביצועים בנבחרת יניב גרין הוא אחד הגדולים בכל הזמנים, אבל אין לרשותו מהלך אחד נורמאלי בפוסט.

אליהו אתלט ענק, זריז, עם שליטה מצויינת בכדור אבל אין לו שמאל ואין לו קליעה.

לשניהם יש אחוזי עונשין לא מספיק טובים.

כספי הוא כביכול השחקן השלם ביותר שלנו, אבל קבלת ההחלטות שלו איומה.

לימונד מוכשר אבל טיפש.

הלפרין מוכשר אבל פחדן, האיש לא מסוגל להתמודד כשעושים עליו חילוף בהגנה, הוא גם לא סוגר לריבאונד.

וטפירו הוא שחקן של יום עסל יום בסל.

יוני 22 בספטמבר 2008

אם ניצלנו את הפוסט לדון בכדורסל שלנו הציונים, אני ממליץ בחום לצפות בראיון של צביקה שרף בערוץ 1. הוא פשוט קם והלך באמצע. היא חזרה על ביקורת ידועה כלפיו, מיושן וכו', והוא מלכתחילה חשד בה (וגם החליט לומר לה) כי אלי סהר (שסרוסי יזדיין…) הכתיב לה את השאלות.
האמת, שפסאודו ראיונות כאלו, בהם המראיין מצטט טענות ישנות, או נואם במקום לשאול משהו ספציפי, הם ברמה נמוכה מלכתחילה. מה גם, שכנראה אין לה, ולא אמור להיות לה, ידע מספק בכדורסל כדי לקיים ראיון מקצועי שמנתח מהלכים, ולא בטוח שזה מעניין את כל צופי ערוץ 1. אז למה בעצם הזמינו אותו? להתנגח.

ד"ר א. 22 בספטמבר 2008

יוני –
ראיתי עכשיו את הראיון. כביר!
צביקה הגיב באופן הכי ראוי שאפשר לשאלות הטיפשיות ששאלה אותו גאולה אבן, שבאמת נראתה כאילו הכתיבו לה הישר לטלפרומטר. ראיון מבריק, מומלץ לכולם (יש קישור בידיעה בווינט על איזה סמינר ניהול ששרף השתתף בו).

רונן דורפן 22 בספטמבר 2008

דוקטור א'. צפיתי בראיון – וברשותך אומר את דעתי על האיש הזה:
צביקה שרף מסמל בעצם תהליך מוצלח של הפרטה. נבחרת ישראל הפכה לרכושו הפרטי. ניצחונותיה הם לא ניצחונות הכדורסל הישראלי. הם ניצחונות על מי שרבו איתו. בתקשורת או בחיים או במגרש או בבית המשפט. עם מי שלא הסכימו איתו. או עם מי שחלילה כתב עליו בשנות השמונים שהיה צריך לעבור לאזורית לוחצת במחצית השניה של משחק גביע קוראץ' עם וילרבאן.
כתבתי פה כבר בעבר שלדעתי עיתונות הכדורסל בישראל מגזימה בדרך כלל בהצגתו כמאמן כדורסל בינוני או גרוע. למעשה הוא מאמן בכלל לא רע שחולשתו העיקרית, מבחינת הצופים, היא שהוא משחק כדורסל משעמם. אבל לאו דווקא כדורסל רע במיוחד.
אבל זו לא הנקודה. עלי מוהר כתב בשעתו על ההתקפה המכוערת שלו על אלי סהר שהייתה דווקא לאחר ניצחון את המשפט "נתפס בשעת שמחתו". חוגג אותו בצורה היחידה הידועה לו: השתלחות ברוטאלית במי שהוא תופס כיריבו.
יש עוד מאמנים בעולם שמשתמשים בפסיכולוגיית מצור: פט ריילי הוא אחד. אלכס פרגוסון האחד והיחיד הוא אחר. גם משוגעים כמו בובי נייט או צנטרליסטים כארסן וונגר. אבל ספק אם יש אחד כל כך חסר חן ופרופוציות דווקא כאשר הוא מנצח. חסר טיפה של אצילות. ובעיקר חסר טיפ-טיפה של פרופורציה לגבי התחום בו הוא עוסק.
ובעיקר מעלה את השאלה: אם אלו רגעי הנחת של הנבחרת, למה שמישהו ירצה להתעניין בה?

גיל 22 בספטמבר 2008

אני לא מבין איך אפשר לומר ששרף הגיב באופן ראוי. הוא התנהג כמו בהמה לשאלות לגיטימיות לגמרי. אני רוצה לראות מאמן אמריקאי שמשתלח ככה. התקשורת תצלוב אותו. רונן סיפר בזמנו איך שאלה הרבה פחות פרובוקטיבית שלו הכעיסה את ריילי נדמה לי ואיך התקשורת צלבה אותו על התשובה החצופה. שרף בבירור בא לאולפן לעורר בלאגן וזה די מחליא בעיניי. כל זה לא קשור לאיכויות שלו כמאמן.

ד"ר א. 23 בספטמבר 2008

חברים, אני לא מסכים אתכם. חוץ מעניין החן והפרופורציות.

לי מזמן נמאס מהתקשורת הישׂראלית, ועל אף שאני גר כאן אני משתדל להמנע ממנה. ספורט הוא אחד המקומות המרכזיים בהם אין לי ברירה (חוץ מלהגיע לכל ארוע שמעניין אותי, מה שלא פשוט בכלל). אני מכבד אדם שקם ועשׂה מעשׂה.

בקשר לעניין עצמו:
השאלות שהוצגו בפני צביקה לא העידו על הבנה מעמיקה של המראיינת בכדורסל. היא אכן נראתה כמי שקוראת מהטלפרומטר את מה שהכתיבו אחרים. הדבר ניכר ביותר ברגע שעף הפיוז. גאולה אבן רצתה מאד לשמור על הממלכתיות שבמעמד, אבל לא היה לה שום דבר להגיד על כדורסל.
בעצם, היה לה דבר אחד: ליאור אליהו. ובכן, ליאור היה אחד המצטיינים בכל המערכה, אולי השׂחקן היעיל ביותר. להחלטה להשתמש בו בתור שׂחקן שישי בהחלט יש מקום בתחום השיפוט של כל מאמן. זכורים לי זמנים שגם קוין מקהייל פתח מהספסל. העובדה שהוא שׂיחק היטב יכולה להעיד דוקא על ניצול נכון. האם היה עדיף לפתוח אתו בחמישיה? יכול להיות, אבל אין דרך לדעת. זו לבטח לא הסיבה למשׂחקים הפחות הטובים.

אז עם מה נשארנו? עם מאמן שקם והלך, כשהבין שלא באו לראיין אותו על כדורסל, אלא להתסיס את האוירה. האם היה יכול לטפל במצב באופן נימוסי וחינוכי יותר? בהחלט. האם אני מצפה לתכונות הללו מצביקה? לצערי, לא.

בקשר לאסטרטגיית המצור, אני לא חובב אותה כלל. רוח מכבי שאני מזדהה אתה אמנם אוהבת מאבק כנגד כל הסיכויים (החג שלנו הוא חנוכה, למען השם), אבל לאו דוקא בין המיצרים. מבחינתי הרגע המכונן הוא נס בדלונא, ומשלימה אותו השלשה של שארפ. שם אין בכיות על השופטים, רק השעיה זמנית של הגיון הכדורסל.
אני גם לא אוהב את הכדורסל של צביקה. כפי שכתב רונן בצדק, הוא משעמם גם כשהוא יעיל. יש לו גם נטיה שלא להביא את הגביע או הצלחת ברגעי האמת. הישׂג השׂיא שלו (בעיני, לפחות) הגיע דוקא בסלוניקי (בקבוצה הקרויה על שם אל יווני, לא פחות).

לסיום, לא הייתי מסווג את הארוע כאחד מרגעי הנחת של הנבחרת. אני מעדיף את נקודת העונשין האחרונה של לימונד ואת הרגע בו הגיעה הבשׂורה מצרפת. אני זוכר גם את הנצחון הגדול על רומניא. וגם באליפויות אירופא עצמן שׂחקנו לא רע תחת צביקה. טורנירי ההזדמנות האחרונה סיפקו סיפורים למכביר. יש, ברוך השם, הרבה רגעי נחת. אינשאללה יהיו עוד.

Comments closed