סוד הגאונות היוגוסלבית

אני בבלגרד ואתמול נובאק דיוקוביץ' זכה בטורניר המאסטרס. שנה מדהימה לטניס הסרבי. דיוקוביץ' זכה גם באוסטרליה אנא איבנוביץ' זכתה ברולאן גארוס ויילנה יאנקוביץ' כרגע בראש הדרוג העולמי. לגבי דיוקוביץ' נדמה לי שאפשר לומר את הדבר הבא: נראה לי שלעולם לא יגיע ליציבות הקוסמית של נדאל או לשלמות הטכנית של פדרר. אבל בשיאו הוא מסוגל להתמודד עם שניהם. ובנוסף הוא משחק בדמיון ובקלילות שהופכים אותו לאנטיתזה נחמדה מאד לשני הגלדיאטורים הרציניים הללו.

ואין ספק שזו תכונה לאומית. לא של סרביה אלא של רוב חלקי יוגוסלביה לשעבר. ההישגים שלהם בספורט הם לא מפתיעים במיוחד. מדובר בעם שהוא גנטית מאד גבוה. מזג האוויר מאפשר הרבה ימי ספורט בשנה. השייכות הפוליטית שלהם לאוסטרוהונגריה בתקופת התהוות הספורט נתנה להם מסורת ותרבות של עבודה קשה. גם המדינות הגובלות בהם: איטליה, רומניה והונגריה למשל, חזקות מאד בספורט

אבל בספורטאים היוגוסלבים הגדולים היה תמיד משהו גאוני שהוא קצת מעבר ליכולתאיזשהי חוצפה ואטרקטיביות מיוחדת. זה נכון להרבה כדורסלנים שלהם. זה נכון לכדורגלנים ולטניסאים. ואפילו לשחמטאים יוגוסלבים סגנון אטרקטיבי במיוחד – שניים שזכורים לי מילדותי (בה התעניינתי יותר בשחמט) הם גליגוריץ וליובוביץ'.

בעבר שאלתי את השאלה הזו את וינקו יאלובץ', כשאימן את מכבי תל אביב. התשובה שנתן לי הייתה ספציפית לכדורסל. הם לא בוחרים לשחקן תפקיד עד שלב מאוחר בהתפתחותו וגם לא משחקים באופן מאד תחרותי בגילאים הצעירים. אתמול שאלתי את השאלה הזו את איבנה ממשרד התרבות הסרבי, בלי כוונה לקבל תשובה מעמיקה מדי, ובאופן מפתיע הייתה לה תשובה די ברורה שלטענתה חורגת מספורט ונוגעת גם למוסיקה ותיאטרון ותחומים תרבותיים אחרים.

היא טוענת שהעניין הוא בבטחון העצמי לאלתר. והבטחון הזה נובע מכך שילדים סרבים וקרואטים הם מפונקים. גם בתקופה הסוציאליסטית, כשלאנשים היה הרבה פחות, הם היו מפנקים את הילדים. זו מין בדיחה לאומית כזו. ולילדים יוגוסלבים בכל התקופות היה את הבטחון לעשות שטויות על מגרש הספורט מבלי לקבל גערות ממורים ומהורים. ואחר הוסיפה תלונות שמהרבה בחינות אחרות הפינוק הזה מותיר את סרביה בפיגור שנובע מחוסר משמעת. וזה אולי נכון, אבל למי אכפת כשיש לך ספורטאים כאלו?

 

 

34 Comments

איל 17 בנובמבר 2008

ההסבר שלה מאד לא קפיטליסטי. התפיסה הקפיטליסטית דווקא גורסת שהעדר פינוק ועידוד תחרות אגרסיבית, כזו שבה רק החזק שורד (או המתאים שורד), דווקא היא תייצר רעב להצלחה.

מה שכן, אין ספק שבגיל צעיר יש לעודד התפתחות, לא פחות מתחרות, ויש להעדיף את ההתפתחות על פני התחרות.

פילוסוף רדום 17 בנובמבר 2008

אפשר לראות את הפינוק הזה כדבר שהוביל ל"חוצפה יגוסלבית". אם תסתכל נניח על פדרר מול דיוקוביץ', תראה קרחון מול לבה.
תמיד היה להם את הזיק הזה בעיניים שהיה לך ברור שעוד שניה הם יתפרצו עליך, כמו שפטרוביץ' היה יכול פתאום לקבל את הג'ננה ולהמטיר עליך 30 נקודות (הוא היה מקבל הרבה ג'ננות בזמנו).
להבדיל מהחוצפה הישראלית שהיא חוצפה טהורה שמאחוריה לא מתחבאים סימוכים (פרט למקרים בודדים – ברקוביץ למשל), באירופה נדרשת חוצפה מסוימת בשביל להאמין שאפשר לשנות סדרי עולם.

רונן דורפן 17 בנובמבר 2008

פילוסוף – לאיזה ברקוביץ' התכוונת? נראה לי שזה תופס במידה מסויימת לשניהם. כל פוסט שגורם לאנשים להיזכר בדרזן פטרוביץ הוא פוסט שממלא את ייעודו. מבחינת "כל המרבה לספר".

איל – אני חושב שאת התחרותיות הם מקבלים באופן אחר. הם לא עשירים במיוחד וספורט הוא דרך להתקדם פה בחיים. יש להם שכנים חזקים בספורט ולכן הם לא יכולים להתבטל יותר מדי. אבל אני לא מדבר פה על הצלחה אלא יותר על סגנון. ההונגרים, הצ'כים והגרמנים משיגים המון בספורט במשמעת נוקשה – אבל לא מייצרים את חדוות הספורט של היוגוסלבים.

תומאס 17 בנובמבר 2008

והיחיד שאני רואה ככזה בישראל כיום הוא עומרי כספי. רק חבל שמנסים לכבות אותו.

פילוסוף רדום 17 בנובמבר 2008

האמת שדי חשבתי על שניהם אבל התכוונתי לאיל ברקוביץ' שהוא בחור חצוף במיוחד, אבל היה לו גם את הכשרון לגבות את זה.

עוז 17 בנובמבר 2008

חייתי בקרואטיה תקופה וההבדל הכי גדול בינה לבין מערב אירופה הוא החוצפה ועיגול הפינות. מהבחינה הזו הם מזכירים מאוד את הישראלים כי גם זו מדינת 'כולם עובדים על כולם'. ההבדל העיקרי בהצלחה הספורטיבית שלהם הוא תשוקה לספורט שפשוט מובנית באנשים. אם משלבים חוצפה ביחד עם בסיס ספורטיבי רחב וחזק, מקבלים לא מעט עילויים מיוחדים. אני חושב שהנוסחא הזו נכונה גם לשאר חלקי יוגוסלביה לשעבר (למעט סלובניה שמזכירה יותר את אוסטריה מאשר את שאר חלקי יוגוסלביה).

AMIR 17 בנובמבר 2008

עוז, ברשותך אפתח את דבריך,
לא חסרה חוצפה (חיובית ושלילית כאחד) בארץ הקודש.
הבעיה נובעת מה"בסיס". עם כל הכבוד לכספי, כשאתה רואה את הזריקה שלו אתה מבין שהוא לא למד אותה ממאמן רציני (אולי שיפר אותה אבל היסודות של הזריקה שלו הם שכונתיים).
הבסיס מתחיל בווינגייט שבונה את דור העתיד של מאמני הכדורסל ולצערנו היסודות העיקריים בארץ הינם של התחרותיות ולא הלמידה.
אני זוכר שבגיל 13 הגיע מאמן חדש ושינה לחלוטין את שיטת האימון שהייתה נהוגה ע"י המאמן הקודם. פתאום היו תרגילי זריזות וחצי שעה רציפה של אימוני כדרור, אימוני כושר מפרכים (מישהו אמר משמעת) וכמובן טכניקת זריקה לסל.
באותה קבוצה שיחק אחד, מתן נאור…

AMIR 17 בנובמבר 2008

בשורה התחתונה, כדורסל הוא כמו מטמטיקה – ללא היסודות לא ניתן להצליח.
מלבד יחידי סגולה כמובן כגון: ראשיד וואלאס ותעזרו לי בשאר…

פילוסוף רדום 17 בנובמבר 2008

אמיר – דניס רודמן, קווין מגי…

לון 17 בנובמבר 2008

אני חושב שהחוצפה שיש בסרבים היא איזושהי פראות חיובית, אי הליכה בתלם שמובילה למקומות מעניינים.

אבל הסרבים שהיו פעם מעצמת כדורסל אדירה, ירדו מאוד ברמה. גם הכדורגל הסרבי היה בעבר ברמה גבוהה (הכוכב האדום בלגרד זכתה בגביע האלופות ב- 1991 ויוגוסלביה העפילה ליורו 1992, אליו העפילו רק שמונה נבחרות. בגלל המלחמה לא השתתפה בו).

יתכן שעליית הטניסאים הסרבים וירידת הספורט הקבוצתי, קשורה לסיום השיטה הקומוניסטית, בה הקולקטיב היה החשוב לעומת האינדיבידואל בקפיטליזם.

תיאוריית הפינוק נראית לי מפוקפקת מאוד. יתכן שההורים הסרבים מגדלים את ילדיהם באופן שונה מזה של מדינות אחרות שהיו קומוניסטיות בעבר. יתכן שהם נוטעים בהם ביטחון עצמי גבוה. אבל זה לא קשור לפינוק. כדי להגיע לרמה של דיוקוביץ', איוונוביץ' ויאנקוביץ', צריך לעבוד מאוד קשה מגיל צעיר. ילד מפונק לא מתאמץ. דיוקוביץ' ואיוונוביץ' תיארו איך התאמנו בטניס בבריכת שחייה הרוסה. לא ממש תנאים מפנקים. אם פינוק גורם לסרביה לפגר בתחומים אחרים, הוא היה אמור לגרום לספורטאיה להיות מפונקים.

AMIR 17 בנובמבר 2008

לון, אני מעט חולק עליך.
יש לא מעט שחקני כדורגל וכדורסל סרבים נפלאים.
היום הם שפוט פזורים ברחבי היבשת בקבוצות על ולכן קרנה של הליגה המקומית ירד. כך גם פורטוגל לדוגמא.
אבל נראה לי שדיברו על זה בלא מעט פוסטים אז אין מה להרחיב…

AMIR 17 בנובמבר 2008

שפוט = פשוט

איציק אלפסי 17 בנובמבר 2008

כל הכבוד לאיבנה- נתוח חד וקולע.
גם על הספרדים ובמיוחד על האיטלקים אומרים שהם מפונקים (האיטלקים נשארים לגור בבית עד גיל שלושים ובמקביל מכלים את הזמן בעישון גראס בפיאצות) אבל תראו את הכדורגל והאמנות שלהם ותנסו להשוות אות לאלו של האנגלים או הגרמנים ותבינו את ההבדל.
כנראה שיצרתיות ופינוק הולכים ביחד. בעצם לא פינוק. חופש יצירה. נכון שתוצר הלווי שלו הוא פינוק, אבל תוצא הלווי של החינוך הנוקשה (לפחות בעבר) באנגליה- החוליגנים? ועל גרמניה אני באמת לא רוצה לדבר.

יואב תל אביב 17 בנובמבר 2008

תומאס-אתה פשוט צודק,מה שעושים לכספי זה בבחינת פשע ספורט,מה עוד הוא צריך לעשות כדי להוכיח שהוא מס' 1 היום בקבוצה העלובה הזאת?

רונן דורפן 17 בנובמבר 2008

לון – תיקון קטן עובדתי, שיכול להיות שהוא גם מהותי. יוגוסלביה לא הייתה קומוניסטית. היא הייתה סוציאליסטית. לא בשליטה של הסובייטים.

אביאל 17 בנובמבר 2008

אלפסי : לא הייתי אומר שכיום מבחינת אומנות עכשווית הבריטים והגרמנים נופלים מהאיטלקים, באומנות מודרנית ברלין ולונדון עוקפות כמעט את כל ערי העולם, אולי חוץ מטוקיו וניו יורק, אם מדובר בעבר בהחלט אני מסכים איתך, אבל באומנות מודרנית ברלין ולונדון הן המובילות.

אביאל 17 בנובמבר 2008

וסתם משהו על הגרמנים, הם הרבה הרבה יותר פתוחים ונחמדים מהצרפתיים/איטלקים/אנגלים… לפחות אלה שיצא לי לפגוש…

בקשר לדיוקוביץ' על אף ההערצה שלי לפדרר, דיוקוביץ' תמיד לוקח ממני הרבה תשומת לב וסימפטיה… והוא בכלל חצי שחקן תאטרון…ואם כבר ספורטאים שיכולים להיות שחקני תאטרון, מי שראה את התרגיל שברסה עשתה מול בגול הראשון, היה נותן לדני אלבס את האוסקר על הריצה לכיוון הכדור שלו, פשוט מהלך מבריק.

יואב תל אביב 17 בנובמבר 2008

אביאל-האוסקר לדני אלבס,עיטור המופת לפפ גווארדיולה שמכין תרגילים כאלה ליום סגריר.

martzianno 17 בנובמבר 2008

אני זוכר את התחושה בתור ילד (בימים בהם היה רק ערוץ אחד) כשפטרוביץ' היה עולה למגרש – פחד/תיעוב/ייאוש/תדהמה והערצה ענקית – מיותר לציין: הכדורסלן האירופי הכי טוב מתישהו.
חובה בהקשר הזה גם להזכיר את יוגופלסטיקה-ספליט (אותן תחושות פחות או יותר) שהיו מניעים את הכדור עד שלא נותר לך אלא לחתוך את הוורידים…

גיל 18 בנובמבר 2008

עד היום אני מרגיש צביטה בלב על שהמלחמה הארורה מנעה מאיתנו אולי את משחק הכדורסל הגדול ביותר אי פעם באולימפיאדה ב92. רק לחשוב על פטרוביץ', קוקוץ' הצעיר, פספלי, קומאזץ, דיבאץ, סאביץ', ואחד ראידסלב צ'ורציץ'. בדמיון אני מריץ אינספור משחקים דימיוניים ביניהם לאמריקאים ולפעמים נותן ליוגוסלבים לנצח.

אריאל 18 בנובמבר 2008

אח, דראז'ן דראז'ן, וכל המרבה לספר הרי זה משובח.
לאיציק – להגיד שהכדורגל האיטלקי טוב או יצירתי יותר מזה האנגלי זה עוול לכל אוהד כדורגל באשר הוא. בשנים האחרונות, גם זה הגרמני טוב בהרבה מהאיטלקי

ערן קאלימי 18 בנובמבר 2008

אריאל, מה כל כך טוב בכדורגל האנגלי? ווין רוני אחד ומליון שחקנים מסביב שלא היו מגיעים להרכב באף אחת מהנבחרות הגדולות, כולל איטליה. אני אישית לא הייתי מכניס אף קשר אנגלי במקום מישהו מהקישור האיטלקי, רק ההשוואה בין לאמפארד+ג'רארד לבין פירלו+מי שלא יהיה (אפילו אניטה פללי לידו זה מספיק) מצחיקה. ואני די מתעב את פירלו.
שלא לדבר על כך שהכדורגל האיטלקי הוא הכדורגל היצירתי בתבל בכל הקשור לבונקרים ומגננות עם 8 שחקנים, אתה יודע לא כל יצירתיות היא התקפית.

עופר 18 בנובמבר 2008

האמת שאחד הרגעים הכי מרגשים שאני זוכר, היה בביקור בזאגרב, לצלם את הפסל של דראז'ן ליד ההיכל של ציבונה. לכיכר ליד גם קוראים על שמו. פשוט מדהים לראות איזה מקום הוא תופס בזאגרב. אח שלי אוהד של הנטס עד היום (הקבוצה השנייה שלו אחרי הסלטיקס) רק בגללו.
אבל מה שהוא עשה, אני חושב היה אחד מהדברים שקילקלו את הכדורסל היוגוסלבי – המעבר שלו לNBA וההצלחה שלו שם, גרמו לכל שחקן צעיר לנסות להגיע לשם. לעולם לא תהיה עוד יוגופלסטיקה וחבל.
הייתי גם במשחק של דינאמו זאגרב בכדורגל, אולי המשחק הגרוע ביותר שהייתי בו באירופה מבין כל המשחקים שהייתי בהם (כולל יום לפני זה, שבטעות נקלעתי למשחק של אולימפיה לובליאנה ששיחקה בליגה הרביעית בסלובניה). האווירה הייתה נוראית, ובאמת ניקרתי. ושוב עולה פתרון הליגות האזוריות שדיברנו עליו כאן בבלוג וקורץ…

אביאל 18 בנובמבר 2008

קאלימי : אתה רציני ?! תיהיה אמיתי, אל תשווה משחקים בליגה האיטלקית לאנגלית, הבדל שמיים וארץ, האנגלית מעניינית בערך פי 100, חזקה יותר, פתוחה יותר, מגוונת יותר.

עם כל הכבוד לפירלו ולשאר הקשרים, הם בעיקר יודעים להיות אפורים ברוב המשחקים ולא באשמתם, הם היו יכולים לפרוח הרבה יותר בכדורגל האנגלי.

ולכל אוהדי בית"ר, אחד הנצחונות שגרמו לי להכי הרבה הנאה בתור אוהד בית"ר, במיוחד לאור העיתונים הבוקר, שום דבר לא ישבור את הרוח הביתרית שחזרה היום בגדול, מספיק היה לראות את בנאדו מטפס על הגדר בסוף המשחק כדי להבין הכל.

קורא 18 בנובמבר 2008

אני דווקא יכול לחשוב בניגוד לדיוקוביץ' ולפטרוביץ' על ניקולה וויצ'יץ' שלמרות שהוא פיזית מוגבל, הוא פשוט גאון כדורסל, ואולי השחקן הכי אינטיליגנטי שאי פעם ראיתי משחק. לרוץ מהר אתה יכול ללמד וגם לקלוע לפעמים, אבל אינטיליגנציה ואינטיליגנציית משחק הן תכונות שאי אפשר ללמד, ובזה הסרבים והקרואטים תמיד יהיו טובים מאיתנו.

לון 18 בנובמבר 2008

רונן, יוגוסלביה היתה מדינה קומוניסטית, למרות שהחליפה בשנות השישים את השם לרפובליקה סוציאליסטית. אבל היא נקטה מדיניות עצמאית, לא היתה בברית ורשה ובשלב מסויים הצטרפה לגוש המדינות הבלתי מזדהות. בהחלט סביר שזה עשה הבדל מהותי. (אם כי ראוי לציין שהיא החלה להתפרק רק אחרי שחומת ברלין נפלה והגוש המזרחי החל להתפורר).

אמיר, ההשוואה לפורטוגל מצויינת. הנבחרות הפורטוגליות בכדורגל וכדורסל השתפרו מאוד בשנים האחרונות, בעוד שהנבחרות הסרביות נחלשו מאוד ולא רק בגלל הפירוק של יוגוסלביה.
עם כל הכבוד לדור הנוכחי בכדורגל (למשל שחקן כמו סטנקוביץ'), אין בו אף גאון כמו סאוויסביץ' או מנהיג פרא כמו מיכאילוביץ'. ובכדורסל ודאי שאין בכלל מה להשוות לענקי העבר.

הליגה ודאי נחלשה, מפני שקשה לאסוף מספר מספיק גדול של קבוצות. הן צריכות למלא את מקומן של אלה ששייכות היום ליתר המדינות שהרכיבו בעבר את יוגוסלביה.
לכן בעיניי הרעיון של הליגה האדריאטית הוא נכון.

Gilad Bloom 18 בנובמבר 2008

צריך לזכור שיוגוסלביה הגדולה היתה שילוב של מספר עמים וגזעים למדינה אחת,רוב הספורטאים הענקים הגיעו משני העמים הדומיננטיים ברפובליקה קרואטיה וסרביה.אני לא יודע אם התיאוריה של רונן לגבי הפינוק נכונה,יכול להיות שיש בזה משהו,מהביקורים שלי בקרואטיה(בעיקר בזאגרב אבל גם ערים אחרות כמו ספליט ואומאג) אני זוכר אומה שאוהבת את החיים,אנשים גבוהים ואתלטים ובחורות גבוהות ומדהימות,יש שם תשוקה אמיתית לספורט ומסורת אמיתית בלא מעט ענפים(כדור מים למשל זה דת בקרואטיה),נדמה לי שהקרואטים הם העם הכי מוצלח מבחינה ספורטיבית ביחס לכמות האוכלוסיה.סגנון החיים הבלקני דומה קצת לישראלי אבל עם הבדלים מהותיים-הם יותר גבוהים,מוכשרים ואתלטיים מאיתנו,הם יותר קרובים לאירופה במנטליות אבל ספונטניים ויצריים על גבול הטירוף,ובניגוד לישראלים הם ווינרים שעולים ללא רגשי נחיתות לכל משחק למרות שהם עם של מליונים בודדים(הקרואטים),לגבי הסרבים-הם לא פחות מוכשרים ואתלטיים מהקרואטים ודי דומים לקרואטים מהבחינה הפיזית,המלחמה ופירוק יוגוסלבי פגע בסרבים יותר מאשר בקרואטים,רק בשנים האחרונות הם חזרו להיות גורם בטניס וכרגע הם ממש שולטים בסבב.אני חושב שסוד ההצלחה שלהם הוא השילוב של גנטיקה,אופי תחרותי של עם שפשוט בנוי לספורט,מזג אוויר נוח ומוסר עבודה מזרח אירופאי(אבל בלי האפרוריות של מדינות מסך הברזל הישן),הם עם נהנתן שאוהב לזיין,לשתות,לעשן ולאכול טוב אבל יש להם גם מסורת של שחקנים שהם מופת של מקצוענות כמו דרז'ן,ג'וקוביץ או בובאן שמהווים דוגמא לצעירים.פטרוביץ היה השחקן האהוב עלי ובאולימפיאדת ברצלונה יצא לי לשבת כל לילה בכפר האולימפי עם הנבחרת הקרואטית,הדרים טים האירופאי שכלל את פטרוביץ,קוקוץ,ראדג'ה,נאסטרוביץ וקומאזץ.החבר'ה הקרואטים היו יושבים כל לילה הקפיטריה בכפר,מעשנים בשרשרת,שותים בירה ומדבים על ספורט,הזכרתי לדרז'ן את ה-60 נקודות שהוא קלע מול הפועל ביד אליהו והוא צחק,אגב,הוא היחיד שלא עישן ושתה,הוא היה כבר באו בי איי.אחד הזכרונות היותר נעימים שלי מאוסישקין הוא ניצחון גדול של הפועל בגביע קוראץ על יוגופלסטיקה ספליט עם קוקוץ,ראדג'ה ונאסטרוביץ ,רותם ארליך שיחק רכז מחליף לפרישמן,עלה מהספסל וניצח להפועל את המשחק,שנה אח'כ החלה השושלת של יוגופלסטיקה שזכתה בגביע אירופה 3 שנים רצופות עם אותו שלד שחקנים 

ערן קאלימי 18 בנובמבר 2008

אביאל, בליגה האנגלית לא משחקים כדורגל אנגלי. מה עוד שכל התארים אותם חילקת לליגה האנגלית אינם בדיוק מה שאני חושב עליה.

כסיפוביץ 18 בנובמבר 2008

קאלימי אני איתך בענין הליגה האנגלית. ליגה סה"כ משעעמת וכל כולה מתרכזת ב-4 קבוצות והן אכן לא משחקות כדורגל אנגלי.
זוהי ליגה של קיבוץ גלויות, כסף גדול ואסופת כוכבים שנותנים קצת צבע.
לעומת זאת הליגה הספרדית תמיד תחשב בעיני כליגה הטובה בעולם שמציגה את הכדורגל הטוב בעולם עם סגנון לטיני משולב בהולנדי והרבה פלפל.
ואביאל- נכון, האומנות המודרנית היום מתרכזת בלונדון, ברלין וניו יורק אבל הכל הגיע מהאיטלקים.
האומה שנתנה לעולם את האסטטיקה ואת גדולי האומנים בעידן הנאורות.

אביאל 18 בנובמבר 2008

קאלימי – דיברתי על הליגה לא על הסגנון האנגלי.

כסיפוביץ – מסכים בהחלט, הרבה יותר חוויתי לראות משחק תחתית בליגה הספרדית מאשר בליגה האנגלית, אבל משחק השנה לדעתי בינתיים הוא ארסנל – יונייטד, שם ראינו קצב מדהים, מהלכים נהדרים ובכלל היה משחק מדהים, לא משהו שתקבל יותר מדי בליגה הספרדית.

בקשר לאומנות – מסכים עם כל מילה, מספיק להיות יום אחד ברומא או בפירנצה למשל כדי להבין עד כמה.

ערן קאלימי 18 בנובמבר 2008

אביאל, ואני דיברתי בפתיחת דברי על הכדורגל האנגלי, לא על הליגה :)

יואב תל אביב 18 בנובמבר 2008

גלעד-קודם כל איזה כיף לך! דבר שני אני חושב שנגעת בדיוק בנקודה,קח למשל את ג'ובאני רוסו,לא היה בליין כזה בתל אביב,אני נתקלתי בו במועדונים יותר מפעם אחת גם כששיחק בחיפה,ואני מדבר על ימי חמישי כשבשבת משחק.אבל על הדשא,תצוגת שיא,שלוש רמות מעל כולם,בהגנה ובהתקפה. פשוט יודעים למתוח את הקו,וגם ליהנות מהעניין בפשטות.
שיהיה דרבי טוב חזק וספורטיבי!!

עומרי 20 בנובמבר 2008

רונן- איך הגעת לפגישה עם נציגת משרד התרבות שם? באיזה הקשר?
מעבר לזה אומת ספורט יחידה במינה לו רק בזכות אנה, או אנה, איבנוביץ'

Comments closed