האוונגליסט (על קורט וורנר)

אנחנו יותר מחודשיים לאחר הבחירות בארצות הברית ואני חייב לציין איזו התפתחות חיובית. עכשיו כשהם לא יועצים לבטחון לאומי, הקשר בין הומוסקסואלים לשטפונות או סוגיות אתיות במחקר רפואי, אפשר לחזור ולחבב את האוונגליסטים. והאוונגליסט החביב עלי הוא קורט וורנר. הקווטרבק של האריזונה קרדינלס. הדברים נכתבים אחרי מחצית פלייאוף בסטנדרטים של ג'ו מונטנה. 15 מ-19 מסירות, יותר מ-10 יארד למסירה. יתרון 27-7 על קרוליינה שנכנסה למשחק כפייבוריטית ביתית כבדה.

אתם מוזמנים להמשיך ולדון בשאלת בריידיפייטון. אבל יש לי תחושה שכאשר תהיה לנו פרספקטיבה היסטורית של כמה שנים הטיפוס הקצת הזוי הזה ייחשב מהגדולים ביותר. עוד נושא שעלה בדיונים הוא האם קווטרבק עושה שיטה או שיטה עושה קווטרבק. התשובה לכך היא בדרך כלל לא חד משמעית. אבל לגבי העונה הזו של קורט וורנר, בגיל 37, היא קרובה לחד משמעית.עונות של 4500 יארד לקווטרבק הן ממילא די נדירות. לעשות את זה בתוך התקפה פחות או יותר בינונית  זה דבר מיוחד.

 

 

עניינים שקשורים למלחמה
צ'לסי (לפני)

No Comments

בני תבורי 11 בינואר 2009

מסכים.
אני רק חושש שבסרט עליו, דמותו תגולם בידי רונאלד רייגן…

יואב, אוהד יונייטד מאוסטרליה 11 בינואר 2009

רונן,
בדקת אי פעם את מי בכלל מעניין הספורט האמריקאי(חוץ כמובן מהאמריקנים) שאתה מבזבז כל כך הרבה אנרגיות עליו ?
באנגליה ובעצם בכל אירופה אני יכול להבטיח לך שהוא לא מעניין אף אחד… באוסטרליה(כידוע אומה שוחרת ספורט)אפילו לא שמעו על סוגי הספורט והמונחים שאתה מדבר עליהם.
לא זוכר טור על קריקט למשל כבר המון זמן. להזכירך, משחק שמעניין מאות מיליוני אנשים במספר רב של מדינות ויבשות. השבוע ניצחה דרום אפריקה את אוסטרליה בסדרת הטסט 2:1
והנחילה לה הפסד ראשון מזה שנים בבית. זה לא יותר מעניין ???

בישראל ? יש להם בוודאי דברים יותר חשובים להתעסק בהם עכשיו…
למה לא להתמקד במה שבאמת מעניין ? לדוגמא, העימות בין רפא בניטז לפרגי או לפחות המשחק בין היונניטשד לצ'לסי ???

גיל בביקור מולדת 11 בינואר 2009

גם וורנר אהוב עליי אבל אני חולק עליך חלקית. ברור כיום שהוא האל אוף פיימר, אבל הוא בשורה השנייה או השלישית של הקווטרבקים הכי גדולים. לאריזונה יש את התופסים הכי בליגה (פיצ'גראלד ובולדין) והיחס ט"ד אינטרספשן לא מתקרב לזה של קווטרבקים גדולים כמו בריידי ומאנינג. עם זאת, כולם יכולים ללמוד ממנו מהי גישה נכונה לספורט ולחיים בכלל (לא בעניין הדתי).

Danny 11 בינואר 2009

well we have man u vs, chelsea and the Giants! so lets go reds and lets go big blue, giants

גלן 11 בינואר 2009

בדיוק חשבתי לכתב על וורנר כשבא הפוסט המצויין הזה. שלשום היה לי דיון ארוך עם חבר על וורנר. זה התחיל מעניין היכל התהילה והמסקנה הייתה שיהיה ויכוח מעניין לגביו. בעיני הוא בשורה השנייה הן בתוכן ולכך נוסף האקסטרה שהיא שגם לזבנים יש סיכוי.הווה אומר החלום הזה שממנו עושים את הסרטים
הקיטשים עליהם נסב החידון האחרון.הייתי אומר משהו על NFL אירופא אלא שגם דלהום המחליף שלו שם היה היום על הדשא אז אולי נוותר. תמיד נזכור שהיו לו חתיכות רסיברים בשנים הטובות. וכשלא היו אז גם הוא לא היה (אלו של הרמס גם ראויים להיכל) אבל זה שולי.

מעבר לזה 2 נקודות:
1.אין קללה מוצדקת מזאת השורה על הקרדינלס לדורותיהם. לכן למרות שכבר החלו בשבירת המנחוס אין לוותר עד ההכרה באליפות המרונס. יאללה גיאנטס/איגלס.
2. זה קצת כמו ר"מ בישראל שלא מתחלפים. לך תדע אם לא נקבל את ריי לואיס וורנר בסופרבול כמו הימים העליזים של סוף המילניום הקודם והתחלת החדש.

גלן 11 בינואר 2009

בקיצר נגעת בנקודה העיקרית- הפרספקטיבה ההיסטורית של וורנר תהיה הרבה יותר מעניינת מזאת נניח של קלי. אני בכוונה לא אומר יותר גדולה כי זה העניין. שאני לא בטוח.

Giant Red Devil 11 בינואר 2009

Danny, a winning combination.
United + Giants is good, and it’s good for you.
There will be only 2 types of birds in the next round and they are already in.
Go Giants.

ג'יאניקולו 11 בינואר 2009

וואוו… מכיוון שלא היה שידור בישראל (תודה לאחראיים), התקשיתי להאמין כשראיתי את התוצאה. הקרדינלס? 5 INT לפנתרס? מה הולך פה. דורפן – אני חייב לציין, כשרמזת בעיתון השבוע שאריזונה הולכת לנצח בשרלוט חשבתי שאתה הוזה.
אגב, אם פילי מנצחת היום אריזונה מארחת את גמר ה-NFC. זה מטורף!

מיקי 11 בינואר 2009

רונן – תיקון לשוני קל. evangelist – זה מונח המתאר את אחד מארבעת הכותבים של הבשורות (האוונגליונים) בברית החדשה – מתי, לוקאס, מרקוס ויוחנן.
לחברי הכנסייה האוונגלית האמריקאית קוראים evangelical או אוונגלים בעברית.

סטיבי 11 בינואר 2009

ואף פרסום לגבי דבריו החריפים של המאמן של הקבוצה שבניון משחק בה?

או שנחכה לפוסט אחרי הנצחון היום?

עומרי 11 בינואר 2009

מה זה הפלייאוף הזה?? מה זה העונה הזו??

וואו.

וורנר היה ענק אבל דלהום שבר שיאי קטסטרופה של עצמו וזה בכלל לא פשוט למישהו עם רזומה כמו שלו.

בתחילת הפלייאוף הימרתי על קולטס-פנתרס בסופרבול, כנראה שאני ממשיך את 2008 בכל הקשור להימורים כושלים.

איתי נ. 11 בינואר 2009

אני מסכים עם גיל – לאריזונה יש צוות תופסים מעולה

יואב מאוסטרליה – לפי כמות התגובות כאן, נראה שיש עניין רב בספורט האמריקני

ניינר 11 בינואר 2009

הסיפור של וורנר הוא אחד המדהימים אי פעם בספורט. מעבר לסיפור הוא שחקן ענק שללא ספק יגיע להיכל התהילה. אם השנה הוא לוקח סופרבול עם אריזונה הוא נכנס באופן מיידי!
עכשיו תארו לכם שניו יורק מנצחים היום (סביר להניח), במשחק הבא וורנר נוסע לסגור חשבון עם הג'איינטס במדולנדס! יאללה קורט, מחזיק לך אצבעות.ואם אפשר סופרבול בין סן דייגו לאריזונה אני בכלל בעד.

אשת איש 11 בינואר 2009

יואב מאוסטרליה, בעלי אומר שלהשוות בין קריקט לפוטבול אמריקאי זה כמו להשוות בין סלט חסה לפילה מיניון. כשקריקט זה החסה. ובעלי מבין גדול.

אסף 11 בינואר 2009

יואב,
אני קורא את הבלוג המשובח הזה בעיקר הודות להתעסקותו בספורט אמריקאי היות והנושאים אותם הזכרת משעממים אותי עד דמעות.
למרות זאת, כשמגיעים פוסטים בעיניינם, אני סותם וממתין לאחרים שכן יעניינו אותי.
אתה מוזמן לפתוח בלוג וכתוב בו את כל העולה על דעתך.
אל תנסה לערוך בלוגים של אחרים.

מיכאל 11 בינואר 2009

יואב, תתפלא לראות כמה אנשים מתעניינים בספורט אמריקאי מסורתי בקרב קוראי הבלוג.
מתערב איתך שרובם מתעניינים יותר בפוטבול ואפילו בביסבול מאשר בכדורגל אוסטרלי או איגרוף נגד קנגורו.

נועם שיזף 11 בינואר 2009

וורנר הוא סיפור מצוין אבל אני מסכים שהוא קווטרבק טוב, לא יותר. ההצלחה שלו היתה מאוד קשורה לאנשים שאיתו – פולק בראמס והתופסים שכבר צוינו בתגובות האחרות באריזונה. ולזה צריך להוסיף שלאריזונה היה בית קל מאוד. במשחקים האחרונים, שבהם היא לא כל כך הבריקה, גם וורנר היה בינוני.

מצד שני, הסיפור שלהם בפלייאוף אכן מדהים

אביעד 11 בינואר 2009

סטיבי, אולי כיוון שמר בניטז החליט להתעלם לחלוטין מתואר האבירות שהוענק לסר אלכס פרגוסון (Mr. Ferguson…) כך גם בעל הבלוג החליט להתעלם ממר בניטז?
באופן כללי, הסיפור של וורנר מעלה עוד שאלה מעניינת (תיאולוגית?). אחרי הכל, לא מדובר בזבן היחידי שהגיע עד לבאר, עד לגמר בענף ספורט אמריקאי. הזבן וורנר הגיע לבאר ואף שתה ממנה, הזבן ג'ון "3 מ-19" סטארקס (או שמא זה היה 2 מ-18?) הגיע לבאר אך פספס את כל הזריקות שלקח בניסיון לקלוע לתוכה. האם יד נעלמה הייתה מעורבת בדבר? ואם כן, האם יד זו הייתה שייכת לאחד, חאכים אולאג'ואן?

רונן דורפן 11 בינואר 2009

אביעד – הבדל אחד קטנטן. הזבן הזה כבר לקח סופרבול אחד. אז הוא יכול להיות יותר רגוע ממר סטארקס.

נועם – בליגה בה נדמה לי שבערך כל קבוצה היא בין 6-10 ל10-6 הפלייאוף הוא לא איזה עניין צדדי. קווטרבק שמגיע לשני סופרבולים הוא לא דבר של מה בכך.

לקנאי הספורט האמריקאי – ראשית הקריטריונים לפוסטים בבלוג ברורים ביותר. מה שבא לי לכתוב באותו יום. אנחנו לפני משחק גורלי נגד צ'לסי, מעשנים בשרשרת, מציעים לפרגי את ההרכב, ומציעים זה לזה הצעות.

איתי, גיל – קל להגיד צוות תופסים מעולה. לקבוצה, לפחות בעונה הרגילה, לא היה משחק קרקע.

מיקי – קודם כל אנחנו באמריקה ואין לדעת אם מישהו יחליט לכתוב אוונגליון חדש. הבשורה על פי וורנר. נשתמש בכותרת בעיתון לפני הסופרבול.

ג'יאנקולו – תראה, הימור הוא גם מזל… אבל באופן כללי קרוליינה לא נראתה לי מכונה כל כך משומנת שהיא מסוגלת להתגבר על פיגור בעמדת הקווטרבק. להבדיל מבלטימור למשל. שהיא קבוצה שנראית לי כמעט אדישה לעובדה שעשרים נקודות זה בערך שיא היכולת ההתקפית שלה.

גלן – למה הקללה מגיעה לקרדינלס?

בני – רייגן גילם אופנסיב-בק קתולי, נראה לי שזה פשוט לא מתיישב.

 

ספיידרמן בקיבוץ 11 בינואר 2009

אני עם גלן בענין הקללה. רונן – אני תמה על עצם השאלה.
לגבי וורנר – האל אוף פיימר לבטח, וגם אחד כזה שתמיד מענין לראות אותו משחק.
go giants

אריאל 11 בינואר 2009

רונן, אתה נותן הרבה יותר מדי קרדיט לוורנר לטעמי. צריך להבדיל בין הסיפור הגדול, שהוא אכן יפה בפני עצמו, לבין היכולות שלו.
בשנים שלו בראמס הוא היה מוקף בכמה וכמה הול אוף פיימרס (טורי הולט, אייזק ברוס וכמובן מארשל פולק). מאז שהוא עזב את הראמס הוא שיחק בכל מיני קבוצות ולא הצליח בהן וגם בקארדינלס הוא לא היה להיט גדול עד השנה, שבה הוא נהנה מצוות תופסים מעולה ובמיוחד מבית חלש להפליא שהצליח להביא אותו לפלייאוף.
אין ספק שבפלייאוף הזה הוא עושה עבודה יפה מאוד, אבל על סמך זה להפוך אותו למישהו ברמה של פייטון או בריידי? גם אייקמן לקח שלוש אליפויות בזכות קו התקפה מצוין וצוות התקפי מהטובים בהיסטוריה, זה לא הופך אותו ליותר מהול אוף פיימר סטנדרטי.

רונן דורפן 11 בינואר 2009

אריאל – אתה חייב להתחשב פה בנקודות פתיחה. זה לא איזה קווטרבק בחירה גבוהה בדראפט או לפחות מאיזו מכללה גדולה שפמפמו אותו שנים. זה קווטרבק שקיבל את ההזדמנויות שלו במשורה ובהפתעה בחיים. ולקח כל הזדמנות כזו בצורה יפיפיה. אני גם לא שוכח את עניין ספייגייט. וגם אם אנשים הם סלחנים לצילומים בזמן משחק – אם צילמו את האימון שלו לפני הסופרבול של 2002 אז התוצאה של המשחק פשוט עקומה. ואז סיפור וורנר וסיפור בריידי נראים שונים מבחינה מהותית.

אבל אפילו נניח את הדברים בצד ולא נכנס להשוואות לבריידי, הסתכלתי אתמול במסירות שלו. מדברים הרבה על הכוח של הזרוע. אבל יש בהן פשוט משהו אסטטי לצפיה.

אריאל 11 בינואר 2009

רונן, בוא נתחיל מזה שאין שום הוכחות שהפטריוטס צילמו את האימון לפני סופרבול 2002, אבל הדיון פה הוא לא על הפטריוטס אלא על וורנר.
אתה נוגע בשאלה עקרונית – האם גדולה של שחקן קשורה גם למקום ממנו הוא מגיע או שהיא אובייקטיבית לחלוטין. הרי אם נסתכל על פייטון מאנינג למשל, הוא הדוגמא הכי קרובה שיש ל"אצולה" בספורט. הוא קיבל את הכל פחות או יותר על מגש של זהב. האם זה הופך אותו לגדול פחות משחקן כמו וורנר שהיה צריך להרוויח את הלחם שלו על המגרש כל פעם מחדש?
אין לי תשובה לשאלה הזו, אבל בכלים אובייקטיבים, וורנר לא עומד באותה שורה עם הקוורטרבקים הגדולים ביותר. פשוט לא. וזה לא מוריד מהיופי של הסיפור שלו, חלילה.

רונן דורפן 11 בינואר 2009

אריאל – אני לא נכנס לדיוני קונספירציה ומסיר את הנושא מסדר היום…. (תרגיל דמגוגי ידוע).
פוטבול הוא כן לדעתי ספורט בו חשוב לציין מאיפה באת. מדובר בספורט של משאבים בו להיות "אצולה" בהחלט עוזר. מה שאני אוהב בסיפור של וונרר היא שהוא עשה את זה עם קבוצה מאד דומיננטית ועכשיו עושה את זה בגיל 37 עם קבוצה אאוטסיידרית. הרי לעולם לא נדע מה היו עושים בריידי או מונטנה אם היו זורקים אותם פתאום בקבוצה די סתמית. גם אם הרסיברים טובים והבית חלש.

Giant Red Devil 11 בינואר 2009

Warner’s career reminds me of Steve Young’s. Late bloomers, Young started in the USFL, Warner in the Arena Football League. Later, enormous success in a very short time.
QBs have no control over the hand of cards that they are dealt with.
Simms won with no receivers. Kelly lost with every receiver you want.
All that matters is did he or didn’t he win the big one once he was presented with the opportunity.

באבא ימים Old Timer 11 בינואר 2009

העונה של וררנר היא נהדרת, הסיפור שלו מדהים והוא אחד מהשגרירים הטובים ביותר של המשחק. גם האצילות אותה הפגין עם כאשר הקרדינלס הנחיתו לו את מאט ליינהארט על הראש (הקורא ברט פארב, זה מכוון אליך) מוסיפה לו נקודות – אבל אם הוא יגמור את הקריירה שלו עם סופרבול אחד ושום נוכחות של ממש בטבלאות הסטטיסטיות הוא לא יכנס לשלישיה המובילה, "רק" להיכל התהילה. לפחות אחד מן המרכיבים האלה חייב להתקיים כדי להחשב כבר ויכוח בשאלה מיהם הגדולים מכולם.

העובדה שהרקדינלס באו מבית חלש גם היא "דע מנין באת" בהקשר הזה. הם מצליחים נגד קבוצות "רכות". האיגלס לעומת זאת, פשוט דרכו עליהם.

יובל 11 בינואר 2009

רונן – הקרדינלס, לפי מסורות מסוימות, מקוללים בשל האליפות של 1925. באותה שנה הם נוצחו במשחק האליפות על ידי המרונס מ-Pottsville אבל קיבלו את תואר האליפות בשל איזה סעיף טכני תמוה שהופעל כנגד המרונס (בגין משחק ששוחק מאוחר יותר נגד נוטר-דאם בפילדלפיה). באותה תקופה הקרדינלס שיחקו בשיקגו.
ל-Pottsville Maroons יש אתר שמסביר הכל: http://www.breakerboys1925.com אפשר ישר לגשת לחלק "The Controversy" או להנות קודם מהעובדה שקבוצה שלא קיימת כבר שנים ארוכות ממשיכה להתקיים בזכרון הספורטיבי.

נועם שיזף 11 בינואר 2009

רונן, דווקא הסופרבול פחות מרשים אותי משני הנצחונות האחרונים. גם לטרנט דילפר יש טבעת. אני חושב שהדיון הזה, כמו תמיד, מגיע לשאלה מה זה קווטרבק גדול, ויש פה כל מיני נושאים של מנהיגות, מהלכים בלתי צפויים, התעלות ברגעי שיא, חותם ייחודי שהוא ישאיר על המשחק, ועוד כל מיני איקס פאקטורים. ובדיון הזה וורנר, שאני בהחלט מחבב אותו ומאחל לו עוד הופעה בסופרבול, הוא קווטרבק יעיל וטוב וזהו זה.

אריאל 11 בינואר 2009

לרד דביל – יש הבדל גדול בין סטיב יאנג לוורנר. בניגוד לוורנר ששיחק במקומות זניחים כמו NFL אירופה, סטיב יאנג בחר לשחק בUSFL וגם שם היה רק שנה, אם זכורני נכון. אצל יאנג כולם ידעו שמדובר בק"ב משובח להפליא והיו הרבה קולות בשנים מסוימות שקראו, תאמין או לא, לספסל את ג'ו מונטנה בשבילו.
במקרה של וורנר, אף אחד לא ידע מה הוא שווה באמת לפני שהוא עלה בהרכב הראמס לאחר הפציעות של גרין והמחליף שלו

באבא ימים Old Timer 11 בינואר 2009

את טעויות הכתיב אני רוצה להקדיש לדונובאן מקנאב ולוויסקי בלימונענע ששתיתי אתמול במסעדה נהדרת בפילדלפיה.

אריאל 11 בינואר 2009

וויסקי בלימונענע? זה נשמע כמו חילול הקודש. לפחות פילי צ'יזסטייק אכלת?
נועם – well said. קורט וורנר נראה לי תמיד כמו קבלן ביצוע – מדויק, חותך, אבל לא מרגש, לא מנהיג אמיתי.

באבא ימים Old Timer 11 בינואר 2009

תאמין או לא זו היתה מסעדה ישראלית, שהולכת לשבור את טבלאות הסטיטיסטיקה של ZAGAT. לגבי צ'יזסטייק בא נאמר שעם היו עושים לי בדיקה גופנית לפני עליה למטוס היה ניתן להרשיע אותי בסחר בכולסטרול, אז לקחת יום אחד חופש מזה זה רעיון טוב מדי פעם.

ג'יאניקולו 11 בינואר 2009

Mike Martz: everybody's trying to find a reason why is he that good. i think he's that good because he's that good. period

http://www.youtube.com/watch?v=usP1ZaTVJ5o

אביעד 11 בינואר 2009

רונן, הוא שאמרתי – הזבן וורנר הגיע לבאר ושתה ממנה.
אם הזכרת את מנצ'סטר – צ'לסי… הגרמני פתח שוב את פיו ועקץ את היונייטד, האם הוא מקווה שהפה הגדול שלו לא יביך אותו כמו בפעם הקודמת?

רועי פ 11 בינואר 2009

ליואב מאוסטרליה:

אני אחלק את התגובה שלי אליך לשתיים
1. הנצחון של דרא"פ – דורפן גם מפרסם דברים הקשורים לקריקט וראגבי, וכן, צריך על הנצחון ההסטורי של דרא"פ באוסטרליה, ויותר על הנפילה של נבחרת הטסט של אוסטרליה (כולל ההפסד בהודו, ועל זה שהם כמעט לא נצחו את הטסט האחרון).
2. צורת התגובה – איך תרגיש אם יגידו לך שהספורט שאתה אוהד לא מעניין ? ואומר את זה אוהד של מצד אחד ראגבי, קריקט ופוטבול אוסטרלי, ומצד שני הוקי (קרח), בייסבול ופוטבול אמריקאי .
ומשהו כבר הגיב לך כטאן על זה.

עמיחי שלו 11 בינואר 2009

דורפן, איפה הפוסט על היאבקות הבוץ הנשית בין פרגי לרפאל

רונן דורפן 11 בינואר 2009

עמיחי – התייחסתי לכך בפוסט הבא

Amir A 11 בינואר 2009

את וורנר הייתי מכניס להיכל התהילה רק על זה שהוא איפשר לאנשים שהשיבה כבר זרקה בזקנם לזקור את סנטרם בגאון. תמיד מענג לראות איך מישהו שקרוב יותר לגיל שלי מאשר לגיל של הילדים שלי עושה לינוקות על המגרש בית ספר.

ועוד משהו – נכון שהקריטריונים להיכנס להיכל הם בעקרון סטטיסטיקות, אבל היה יכול להיות נחמד אם גם הסיפור מאחורי הסטטיסטיקה היה נכנס לשיקולים. ובמקרה הזה הסיפור של וורנר, יחד עם המספרים שלו, שווה היכל בלי שום ספק.

גלן 11 בינואר 2009

רונן: ראיתי שמישהו נתן לינק שמסביר על הקללה. יצא לו מזמן גם ספר על השנה הזאת של המרונס.

באבא ימים Old Timer 12 בינואר 2009

עושה רושם שוורנר יפגוש את בוראו מהר מכפי שתכנן.

Comments closed