למרות הפרישה של הת'ר (טוב היא נפרדה מדייב)

פוסט מאת יואב דובינסקי (אוטווה, קנדה)

 

על מנצ'סטר יונייטד בגמר, בפנדלים! בוקה ג'וניורס אלופים

 

כשבועיים אחרי שהגעתי לאוטווה הלכתי למבחנים של קבוצת הכדורגל של האוניברסיטה – האוטווה ג'יג'יז. כבר מזמן שאני לא בכושר לרוץ אחרי ילדים בני 19 לאורך מגרש שלם, אז ניסיתי את מזלי בשער, אולי שוער מחליף או משהו (לא שיש לי זמן עם הלימודים לצאת למשחקי חוץ). התחלנו את המבחנים במשחק אימון (ניצחנו 0:1) ואחריו נקראתי לשלב הבא – משחק מול הוארסיטי טים. הפסדנו 2:1, הצגתי יכולת חלשה (למרות ששני הגולים לא היו באשמתי) ונפרדנו בלחיצות ידיים ידידותיות.

אז הלכתי למחלקת הספורט לראות באיזה עוד תכניות אפשר להשתלב, והחלטתי להירשם לטורניר קט רגל מעורב. כיומיים לפני פתיחת הטורניר קיבלתי אימייל מהוועדה המארגנת ששיבצה אותי בקבוצת "מנצ'סטר יונייטד". כאוהד ליברפול, לא היו בכלל ספקות. שלחתי אולטימטום: שנו את שם הקבוצה, תעבירו אותי לקבוצה אחרת או שלצערי אצטרך לפרוש מהטורניר. בטרייד של הרגע האחרון הועברתי ל"בוקה ג'וניורס".

משחקי הקט-רגל בימי שני בערב (עם כדור שמזכיר כדור טניס גדול, כמו שפדרר ונדאל חותמים עליהם בטורנירי הגראנד סלאם), הפכו לאחד הדברים המהנים שהיו לי בסימסטר הראשון. הקפטן היה ראסל, מאסטרנט להנדסה עירונית, ושותפינו לפשע היו ניקי, לאורה ודייב, שמשלימים את תעודת ההוראה, דניאל שתסיים בקרוב את ההתמחות כאחות, סטייסי, ראג' וליאם שבתואר הראשון, ומוחמד – שחקן ענק אבל קצת אגואיסט. הת'ר הבלמת המצוינת התחילה איתנו את העונה, אבל פרשה בגלל שהיא ודייב נפרדו, אחרי שש שנים ביחד. לאיש מאיתנו לא היה קל עם הפרידה.

יש משהו מקסים בערבוב הזה. זכינו באליפות אחרי מאזן ניצחונות של 0:10 עם למעלה מ-100 שערי זכות. רצה הגורל וניצחנו בגמר את מנצ'סטר יונייטד, בפנדלים. סיימתי עם 19 שערים, כולל גול מהחצי במשחק הגמר. הרגשתי כמו רוני רוזנטל, חיים רביבו ושי דורון שזכו באליפות מעבר לים.

אבל בעיקר נהניתי מהקבוצה. למדתי המון מהסטודנטים הצעירים על קנדה ועל הבעיות שלהם ויצאנו לבירה כמה פעמים (על הזכיה קיבלנו תלוש של 60 דולר לפאב של האוניברסיטה), ובגלל שקיבלנו תלבושת שחורה אפילו לימדתי אותם את ריקוד ההאקה של נבחרת ניו זילנד ברוגבי (ה'אול בלאקס'). דחקות.

 *

הנבחרת הכי אולימפית בעולם. עובדה

יש משהו מאוד מיוחד בספורט הפנאי בקנדה. כמעט כולם כאן פעילים בצורה זו או אחרת. או מסיבות בריאותיות (גוף ונפש) או חברתיות. בכלל, ישראל מפגרת מאוד מבחינת ספורט באוניברסיטאות, ואני לא מתכוון רק למשחקי אס"א או לאוניברסיאדה (מישהו בארץ בכלל חשב על להשתתף באוניברסיאדת החורף שנערכה לפני כמה חודשים?) אלא בעידוד ספורט לפנאי. בארבע השנים שעשיתי באוניברסיטת תל אביב, אני לא זוכר פעם אחת שהשתתפתי באירוע ספורטיבי שהאוניברסיטה ארגנה. המקסימום היה מנוי מוזל לבריכה.

גם ביוון מאוד מעודדים מעורבות ספורטיבית. במהלך השהות באקדמיה האולימפית הבינלאומית באולימפיה (שם עשיתי תואר בלימודים אולימפיים וניהול ספורט), בכל פעם שהדיקן, פרופ' קוסטס גאורגיאדיס, היה מגיע הוא היה מודיע לנו שב-16:00 משחקים כדורגל.

לדעתי הדיקן בתחילת שנות ה-40 לחייו, אז בפעם הראשונה ששיחקנו קצת היססתי. תוך דקה בערך הוא תיקל אותי חזק עם הכתף וזכה בכדור. לא פאול גס, אפילו לא פאול, פשוט לסמן לי – "חבוב, תתחיל לשחק". מאז כמעט כל יום היינו משחקים ביחד, כדורגל או כדורסל. בנים, בנות, סטודנטים, מרצים וטכנאים. למדנו להכיר אחד את השני טוב יותר, נוצרו חיבור והערכה הדדית ששברה את הקרח לפעילויות חברתיות נוספות. לפני שבוע קיבלתי הזמנה לשוב לאולימפיה בקיץ הקרוב, כמדריך בכנס שנתי עם נציגים אולימפיים מכ-100 מדינות. אני מחכה לרימאץ'.

*

אחרי המאזן המושלם בקט-רגל, החלטתי הסמסטר להירשם לטורניר כדורסל באוניברסיטה. הפעם היה לי פחות מזל ונפלתי על קבוצה עם סטודנטים שעלו לי על העצבים. הגעתי לחצי מהמשחקים, קלעתי כמה נקודות בודדות למשחק והפסדנו בחצי גמר הפלייאוף אחרי שתי הארכות. בשנה הבאה אולי אחזור לקט-רגל, למרות שאת הפרויקט הבא כבר סימנתי – חוג לימודי הוקי למבוגרים.

 

יום של אושר וגאווה לישראל
פעם "המלך" היום סתם רודן

7 Comments

דובינסקי 23 במרץ 2011

הכותרת של בקרמן, אני מאוד חיבבתי אותם ביחד. אני חושב שדייב לקח את הפרידה קשה מאוד. הוא התחיל לעשות שטויות בשער מאז הפרידה וכמעט עלה לנו באליפות. למזלנו הוא חזר להתעלות בפנדלים.

עכשיו שמתי לב שאני עם אותם מכנסיים בשני המשחקים. גם באותה תנוחה פחות או יותר.

ID במולדת 24 במרץ 2011

אתה עושה חשק ללמוד באיזה אוניברסיטה כזו.

ואולי תרצה להרחיב על תחום הלימודים הזה. מעולם לא שמעתי על זה. איך הגעת לזה?
אם כבר היה פוסט כזה ופספסתי אשמח ללינק

עדי 24 במרץ 2011

הימים שהיית שורף את האגף במדי האיינהורנים לא ישכחו.
איך התפרקה לה קבוצה:
השוער הגרמני פרק את הזרת.
הפליימקר-בלם, והקפטן שלנו חזר לצבא וחתם קבע לשנתיים וחצי..
אוברמרס שלנו נסע לקנדה, ורנואלדו השמן עבר לניו יורק.
מתגעגעים לבורקס עם היגורט.

דובינסקי 24 במרץ 2011

למרות האהדה היונייטדית, משפחת איינהורן היתה ונשארה יקרה לליבי

מנחם לס 24 במרץ 2011

כמובן שבארה"ב זה מפותח כמו בקנדה, כי זה התחיל אצלנו. משחקי הסופטבול בין הפקולטה (אני הייתי הפיצ'ר משך איזה 25 שנים עד שעברתי לאאוטפילד כשהכתף התחילה לעשות בעיות) לסטודנטים היו מלחמות עולם.

מנחם לס 24 במרץ 2011

בפן סטייט המחלקה הגדולה ביותר באוניברסיטה (כולל אתלטיקס) היא ה-INTRAMURALS – ספורט לסטודנטים. בקט-כדורגל, כדורסל, וכדורעף, ישנן מאות – אני לא מגזים – מאות קבוצות בליגות שונות, שופטים, קהל, פרסים, ועשרות מגרשי כדורסל.

דובינסקי 24 במרץ 2011

אין לי ספק שבאוניברסיטאות בארה"ב זה הרבה יותר מפותח מבקנדה. לא הייתי אומר שיש כאן מאות ליגות, אבל אם יש היצע. בדיוק INTRAMURALS, לזה אני מכוון. פה באוטווה יו יש שלושה מגרשי הוקי/מתחמי החלקה על הקרח בשביל זה. לשם השוואה, בישראל יש אחד.

Comments closed