יומן לונדון – אווירה מחשמלת, הארגון טעון שיפור


הגיבור הגדול של טקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון היה ללא ספק רון אטקינסון, שבקטע פנטסטי ומצחיק עד דמעות שילב את מיסטר בין בניגון הסאונדטראק של "מרכבות האש". במאי הטקס, דני בויל, הפיק טקס פנטסטי, מרגש, מושקע ומצחיק שהזכיר לכולם את העומק והעושר התרבותי בבריטניה ואת חוש ההומור המיוחד והיצירתיות הלא נגמרת שצמחה כאן.

הטקס הלונדוני לא היה צנוע, אבל התוכן היה חגיגה אחת גדולה. הקטע של המלכה עם ג'ימס בונד היה היסטרי, וולדמורט ומרי פופינס נגעו בדיוק בנקודות הנכונות ופול מקארטני זו קלאסיקה בפני עצמה. היו חששות שהטקס לא יוכל להשתוות להפקה של בייג'ין, אבל דני בויל עמד במשימה בגבורה. מעולם לא נהניתי מטקס פתיחה כמו שנהניתי ביום שישי. אפילו הגשם שהתחיל וגרם לכמה דקות של דאגה הוסיף לחוויה הבריטית.

אבל עם סיום הטקס, שוב מתחדדות הבעיות של הוועדה המארגנת. ההסעות לתקשורת לא מאורגנות, אין מספיק אוטובוסים, המתנדבים לא יודעים מה קורה ואין מי שיחליף אותם, לנהגים נמאס ורוצים ללכת הביתה לישון ובסופו של דבר הגעתי חזרה למגורים בסביבות 4:00 לפנות בוקר.

למחרת, ביום התחרויות האמיתי הראשון, הוועדה המארגנת אמורה היתה לעמוד בכל האתגרים שיועמדו בפניה. אבל שוב ההסעות לא מאורגנות והעובדים והמתנדבים לא מכירים את הנהלים ומתי האוטובוסים אמורים להגיע ולעזוב. גם בווימבלדון, אתר שכבר אירח טורניר או שניים, חלק מהצוות לא ידע לכוון למגרש המרכזי, ליציעי התקשורת או לתת מענה לשאלות טריוויאליות עבור כל מי שאמור להכיר את המתחם.

אבל לשבת בתא התקשורת במגרש המרכזי ולראות את המדורג ראשון בעולם משחק על דשא שלושה שבועות אחרי שזכה בווימבלדון, ושוב פרפרים בבטן.

פדרר שיחק בקלילות, הריץ את פאיה הקולומביאני מצד לצד וניצח את המערכה הראשונה 3:6. גם השניה התנהלה על מי מנוחות וביתרון 3:5, 0:40, התחלתי לתכנן איך הדרך הכי מהירה להגיע למגרש מס' 17, שם יתחיל המשחק של אנדי רם ויוני ארליך.

רק שפתאום פדרר נרדם. עוד כדור בחוץ ועוד כדור ברשת ועוד ערעור לא מוצלח ופתאום פאיה שומר ופדרר נשבר. ואז 5:5, פדרר שוב מחמיץ שתי הזדמנויות שבירה, פאיה דווקא לא ומשום מקום 1:1 ומערכה מכרעת. ושוב, פדרר פותח בסערה ועולה ל-0:2 קליל. ושוב פדרר נרדם, ופאיה חוזר למשחק, שובר ומוביל 2:3.

עד כאן. פדרר ענה בארבעה גיימים רצופים, שבר פעמיים כשתוך כדי כל נקודה הוא מסמן חוזק, שמחה ודריכות ועבר את המכשול המפתיע. פדרר רוצה את הזהב האולימפי והאלים שמעו לו ולא רק שסידרו לו להגיע לשחק במגרש הביתי כשהוא מדורג ראשון בעולם, גם פצעו לו את נדאל על הדרך. צעקת השמחה בסיום לא מאפיינת אותו במשחקי סיבוב ראשון. הוא מאוד רוצה את הזהב האולימפי.

גם רם וארליך הודו שהם התרגשו לפני המשחק הראשון בטורניר, שנערך במגרש צדדי. "חיכינו למשחק הזה הרבה מאוד זמן, אפילו הגענו שעתיים קודם", הם מספרים. "זאת אולימפיאדה שלישית שלנו וזה אף פעם לא נמאס", אמר אנדי רם אחרי הניצחון 6:7, 6:7, "האווירה בכפר האולימפי זו חגיגה". אבל לגבי הארגון של הטורניר, הסיפור שונה לגמרי, בטח בהשוואה לטורניר הגראנד סלאם שנערך במתחם רק לפני שלושה שבועות. "בווימבלדון מתקתקים את הטורניר הזה כבר מאה שנה", אומר ארליך, "אבל כאן הם לא מוצאים את הידיים ואת הרגליים".

את היום הראשון סגרתי במשחק כדוריד נשים בין נורבגיה לצרפת. האצטדיון כמעט מלא, המון אוהדים צרפתים אבל גם יציע שלם צבוע אדום מלא דגלי נורבגיה ושירה אדירה. ועל המגרש, משחק מהיר ומותח בקצב מטורף שהסתיים בשער הפרש לצרפתיות. באצטדיונים האווירה מחשמלת, עכשיו רק שהארגון ישתפר כדי שתהיה אולימפיאדה מצוינת.

אגדות, גבירותי ורבותי, אגדות
ט' באב. שנאת חינם

2 Comments

אוהד נתניה 29 ביולי 2012

ראשוןןן !!!!

יותם מ 29 ביולי 2012

למה אתה לא משתמש בתחבורה הציבורית?

Comments closed