ההשלכות של טרור בסוצ'י על הנצחת חללי מינכן

במידה והצ'צ'נים או כל ארגון אחר יצליחו לחדור את מערך האבטחה המעובה של פוטין ולייצר פיגוע עם נפגעים במהלך משחקי החורף, תהיה לוועד האולימפי הבינלאומי בעיה להצדיק הנצחת נפגעים מאירוע טרור באולימפיאדה אחת מבלי להנציח נפגעים מאירוע טרור באולימפיאדה אחרת

Photo credit; Honestreporting.com CC lisence
Photo credit; Honestreporting.com CC lisence

על פי אירועי השבוע האחרון ופיגועי ההתאבדות בוולגוגרד (לשעבר סטלינגרד), יש מטרה סביב רוסיה ואולימפיאדת החורף בסוצ'י. במידה והצ'צ'נים או כל ארגון אחר יצליחו לחדור את מערך האבטחה המעובה של פוטין ולייצר פיגוע עם נפגעים במהלך משחקי החורף, תהיה לוועד האולימפי הבינלאומי בעיה להצדיק הנצחת נפגעים מאירוע טרור באולימפיאדה אחת מבלי להנציח נפגעים מאירוע טרור באולימפיאדה אחרת.

מעבר לטרגדיה הישראלית, טבח י"א חללי מינכן מערער את תפיסת היסוד של התנועה האולימפית המודרנית שמתיימרת להישען על עקרונות המשחקים האולימפיים העתיקים ואיתם גם על הפסקת האש האולימפית – "האקקריה". משמעות הכרזת האקקריה היא שכחודש לפני המשחקים באולימפיה לכל משלחות הספורטאים, המאמנים, המשפחות, הצופים והפוליטיקאים מכל ערי המדינה הובטח מעבר חופשי ובטוח לאיליה, המקום בו התאמנו לקראת המשחקים ולאולימפיה עצמה שם נערכו התחרויות. כיבוד האקקריה על ידי ערי המדינה (שבדרך כלל היו במלחמה אחת עם השנייה) נחשב לאחד העקרונות הפאן-הלנים המאחדים. אם לתרגם לתנועה המודרנית, ביטחון אישי לכל מי שמגיע להשתתף במשחקים האולימפיים. לכן פגיעה בספורטאים בכפר האולימפי, היא פגיעה בעצבי התנועה האולימפית ובעקרונות האנושיים המאחדים שעליה היא מתיימרת להתבסס ומזה אסור לה להתעלם.

לאורך השנים הדיון היה בעיקר על הגדרת הטבח כטרור. במשך שנים הוועד האולימפי טען שלא הוא זה שצריך להכריע מה זה טרור ומי ארגון טרור ורק אחרי שדרוג אתר האינטרנט של הוועד האולימפי המילה טרור הפכה לשכיחה בתיאור הטבח; טרור, התקפת טרור, טרוריסטים פלשתינאים וטרוריסטים ערבים. עדיין, ההתייחסות שם ל"ספטמבר השחור" היא לא לארגון טרור אלא לקבוצה מיליטנטית.

*

מלבד שליחת נציגים בכירים לטקסים שהוא לא מארגן, הוועד האולימפי הבינלאומי מנסה להצניע את טבח מינכן במקומות שבהם כן צריכה להיות הנצחה ובהם כן מלמדים על ההיסטוריה של המשחקים. במוזיאון האולימפי בברצלונה בו ביקרתי באוקטובר הטבח מצוין במשפט אחד כ"משחקי טרגדיה", במוזיאון המשחקים המודרניים באולימפיה (אני לא בטוח שהוא מוזיאון רשמי של הוועד האולימפי) לא היה אזכור בפעם האחרונה שביקרתי (2009) ובמוזיאון האולימפי בלוזאן שעבר שיפוצים (עדיין לא ביקרתי) למיטב הבנתי יש רפליקה קטנה של הפסל שבכיכר הי"א ברחוב בארי פינת וייצמן בת"א.

כמו כן, מאז אולימפיאדת סידני 2000 כל עיר שמתמודדת על אירוח משחקים אולימפיים מתחייבת שאם תזכה תקים תכנית לחינוך אולימפי בה ילמדו על ההיסטוריה של התנועה, ההיסטוריה של המדינה במשחקים האולימפיים ועל אולימפיזם – ערכים חינוכיים הקיימים בספורט. מלבד סדנאות בבתי ספר, בדרך כלל המשחקים מלווים בתערוכות, תצוגות, כנסים, מוזיאונים וכדומה. בתערוכות הללו, שם מוצגת ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים המודרנים, יש מקום להתעקש שיזכירו גם את הטבח והחללים.

רק שבמקום לטפל בנושא ברגישות ובענייניות, הדיון סביב הטבח הפך לפלטפורמה להתלהמות פוליטיות ולדרישות שבעיקר פוגעות בזכר הספורטאים. הדרישה לדקת הדומיה בטקס הפתיחה היא דרישה חדשה יחסית, של 10-15 השנים האחרונות. לא היתה דרישה כזו למשל בברצלונה 92', לציון 20 שנה לטבח. הדרישה לדקת הדומיה בדרך כלל מגיעה מהמשפחות השכולות ומלובה בפוליטיקאים ישראלים ובינלאומיים שהבינו שיש כאן פלטפורמה בינלאומית לקבל במה.

מי שנמנע לקחת צד באופן ישיר הוא הוועד האולימפי הישראלי, שבעיקר לוקח חלק פעיל בהנצחת הי"א בישראל ובקיום ערב אזכרה לחללים בכל משחקים אולימפיים בשיתוף עם השגרירות המקומית. למרות שמדובר בערב מאוד מכובד אליו מגיעים ראשי מדינות וראשי הוועד האולימפי (ז'ק רוג היה באתונה ולונדון, סמראנש היה בבייג'ין), עדיין לא מדובר באירוע רשמי של הוועד האולימפי הבינלאומי. לכן כשהלחץ על הוועד האולימפי הבינלאומי מגיע מפוליטיקאים ולא מהוועד הישראלי, זאת הרמה להנחתה כדי להדוף את הסוגיה בטענות של התערבות פוליטית. בעוד האצבע המאשימה של הפוליטיקאים מופנית לוועד האולימפי הבינלאומי כי שם נמצאות הכותרות, המשפחות לא פעם מפנות את הטענות לוועד הישראלי, כי הוא הצינור הדיפלומטי שיכול לקדם את השיח מול הוועד הבינלאומי.

ישראל נתפסת כמי שמנסה לכפות על העולם פוליטיזציה של טקס הפתיחה ואת מנטליות יום הזיכרון-יום העצמאות והמעבר החד משכול-לשמחה במקום שאמור להיות חגיגה גלובלית. כמובן שיש פה הרבה מאוד צביעות ולחצים פוליטיים בינלאומיים וכלכליים, אבל במקום שהדיון ייסוב סביב הספורטאים, הוא עבר להיות האם ראוי שישראל תעמיד את כל העולם דום, מה פתאום שהוועד האולימפי יפחד שמדינות יחרימו את הטקס, שאלות היפותטיות כמו מה היו עושים אם זה היה קורה לספורטאים אמריקנים או שבדים, האשמות שבמילא הכל פוליטי וכדומה.

*

כפי שכתבתי בעבר, לטענתי הפתרון לאזכור בכפר האולימפי צריך להיות בטקס הנפת הדגל באזור הבינלאומי. הצנעת ההתייחסות לטבח והיעדר סיפורם של הספורטאים במוזיאונים או במקומות שנועדו ללמד על ההיסטוריה של התנועה האולימפית המודרנית, מטרידה אותי הרבה יותר מכן או לא דקת דומיה בטקס הפתיחה. לשם המאמצים הדיפלומטיים צריכים להיות מנותבים ולא למקומות הפופוליסטיים שפוליטיקאים מכוונים אליהם.

מה שכן, במידה ויקרה משהו בסוצ'י, השאלות ההיפותטיות יהפכו לקונקרטיות. אני מעריך שהתמונה עשויה להשתנות כי הרוסים יפעילו לא מעט לחץ ולפוטין ולחבריו יש לא מעט השפעה בוועד האולימפי הבינלאומי, מה שיאתגר מאוד את הטיעונים מדוע חללים מסוימים יונצחו באופן רשמי וחללים אחרים לא. כך שהשיח שמלא בצביעות מכל כיוון אפשרי עשוי להגיע לפתרון. אלא אם כן ימצאו דרך להאשים את ישראל.

יאללה מסיבה - נבות גולן
לא לפטר!

23 Comments

אריאל גרייזס 31 בדצמבר 2013

אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי חושב שאתה רוצה שיהיה פיגוע בסוצ'י..

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

תהיתי אם זה מה שמשתמע מהפוסט ואני צריך להוסיף כל מיני חס וחלילה פה ושם בשביל הפרוטוקול או שיבינו לבד שזה ניתוח קר

בני תבורי 31 בדצמבר 2013

לא, הכל מובן ואתה לא צריך להוסיף כלום למעט "ואן חאל לליברפול עכשיו"

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

אתה יודע מה בני, רעיון מעניין. אני מסכים איתך, הוא באמת מתאים!

ארז (דא יונג) 31 בדצמבר 2013

לא מהפוסט, אבל הכותרת עלולה לעורר מחשבות כאלה

איציק 31 בדצמבר 2013

כותרות, אתה יודע, חייבות למשוך את הקורא…
אבל אני הרגשתי כך מקריאת הכותרת. זה נראה כציון עובדה ולא משהו שרוצים שיקרה.

איציק 31 בדצמבר 2013

ברח לי, אז תיקון תחילת פסקה שנייה: אבל אני לא הרגשתי כך…

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

אוקיי, שיניתי את הכותרת.

Yavor 31 בדצמבר 2013

I agree with Ariel's comment. It sounds like these last two attacks weren't enough for you and you're waiting for "the real thing" in the games themselves. BTW, if there will be an attack in Suchi, and I certainly hope not, the casualties could be from a weak and remote country (Israel?) and then Putin will do nothing and things will not change

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

הצ'צ'נים הודיעו שהם מכוונים למשחקים עצמם. לא המצאתי את זה. בוודאי שאני לא רוצה שיהיה טרור במשחקים האולימפיים. אני חושב שהמשחקים האולימפיים זה האירוע הכי יפה שמקיימת האנושות.

איציק 31 בדצמבר 2013

יואב,
1. ההרמה להנחתה לא היתה מי יודע מה, ועם הרוב אני מסכים.
2. לפני סטאלינגרד היא ניקראה צאריצן במשך מאות בשנים. נכון שסטאלינגרד זה שם שנחרט בזיכרון הקולקטיבי.
3. בועד האולימפי הישראלי יושבות רכיכות אפורטוניסטיות שלא יזיזו אצבע לטובת העיניין ולכן הפוליטיקאים נאלצים (מרצון) לטפל בזה (לא שבועד האולימפי הישראלי יש אנשי עשייה. גם הם פוליטיקאים, ואולי גרוע מכך, עסקנים קטנים).
4. אני לא בטוח שדקת דומייה זה הפתרון, אך חייב להיות איזכור בטכס הפתיחה מול עיני כל העולם, ולחשוב ש"אוי יוי יוי, העולם לא ישרוד את זה" זה שטויות.
5. כמובן שצריך לפעול שבמוזאונים ובחומרי הלימוד זה יופיע כפרק בהיסטוריה של התנועה האולימפית וחמור שזה לא כך. זה מזכיר לי "שאלון רחוב" שעשה מזמן דב גילהר. הוא שאל מה קרה באולימפיאדת 1972 סטודנטים של וינגיט. הם לא ידעו לא על הפיגוע ולא על 7 מדליות/שיאי עולם של מרק ספיץ. זה מדאיג יותר מאשר העובדה ששאר העולם מצניע זאת.
6. אני חושב שאם יהיה פיגוע בסוצ'י (בתקווה שלא) זה לא ישנה הרבה וימצאו תרוץ חדש למה לא להזכיר את פיגוע 1972. אם חס וחלילה זה יהיה שוב נגד משלחת ישראל, אז בכלל לא ישנה דבר. פוליטיקה, כסף וצביעות הזכרנו כבר???

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

עפ"י תכנית הלימודים של משרד החינוך (לפחות ב-2009 כשבחנתי את הנושא), אמורים ללמד על טבח מינכן בשיעורי חינוך גופני. בפועל המורה נותן כדור, עשרת התלמידים שהגיעו לשיעור בג'ינס וכפכפים הולכים לאכול טוסט בקפיטריה, חמישה תלמידים נוספים אומרים שהם במחזור ויושבים בצד והיתר משחקים גע גע.

איציק 31 בדצמבר 2013

טוב, זה ברור. עכשיו שאלה שלי אין מושג מה התשובה. להבדיל מבתי-הספר, מה קורה בוינגיט?

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

אני לא יודע כמה זה מדגם מייצג. לדעתי לא לומדים על ההיסטוריה של התנועה האולימפית לעומק, אבל כן מלמדים על מינכן. מה עוד שקשה להיות בוינגייט בלי להיתקל בכל מיני בניין הי"א והנצחות נוספות. קשה לי להאמין שסטודנט שסיים שם תואר ראשון לא ידע על טבח מינכן. יחד עם זאת, יש כל כך הרבה מסלולים וקורסים בוינגייט ומי שעוברת שם קורס הכשרת תומכות לידה באמת לא מחויב שתלמד על זה.

AMan 31 בדצמבר 2013

בניתוח קר ואנליטי, אתה יכול אולי להעריך את עוצמת הפיגוע הדרוש שיוביל להנצחת חללי מינכן?
הפיגועים עד כה, שהיו רחוקים מדי, גם גאוגרפית וגם בזמן, לא מספיקים.
מצד שני, ברור שפיגוע רב נפגעים באמצע הכפר או על מדרונות השלג, ישמש את המטרה.
לכן השאלה, איפה עובר הגבול…

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

הכוונה בכפר האולימפי או באחד האצטדיונים במהלך המשחקים. במקום רשמי של הוועד האולימפי. אירוע בסנט פטרסבורג או בקאזאן, טרגי ככל שיהיה, לא ישפיע על הנצחת חללי מינכן.

AMan 31 בדצמבר 2013

אוקי. אז המטרה פחות או יותר ברורה. כמובן, שקצת קשה להעריך את כמות הנפגעים הדרושה למען פעולת הנצחה אפקטיבית.
בהמשך לניתוח, מכיוון שהאינטרס שלנו ברור. מה אנחנו צריכים לדעתך לעשות?
נתעלם כרגע מהשאלה, מי זה אנחנו. האם זאת מדינת ישראל הרישמית, החשאית או פשוט הישראלים ונתרכז בפעולה.
כנראה שפעולה אקטיבית, כגון סיוע ישיר או עקיף לצ'צ'נים לא רלוונטית.
אז כנראה שנסתפק בפעולה פסיבית.
מה דעתך על התגובות הבאות:
1. גינוי רשמי פלוס העברת מסרי תמיכה חשאים לצ'צ'נים.
2. שימחה לאיד וקריאות "הנה לך, פוטין, יא דיקטטור מאניק". בתקווה שזה ידחוף אותו לפעולות הנצחה. אגב, לפוטין יש חיבה ליהודים. כדאי לנצל את זה.
3. תמונות של ציפי לבני ואביגדור ליברמן בוכים על האסון ובמקביל פרסום תמונה של נציג הועד האולימפי עם חיוך מרומז. את התמונה הזו אולי כדי לפרסם רק בפורומים אזוטרים ובפייסבוק.
4. זעזוע עמוק, כולל תמונות זוועה בכל העיתונים וכלי התקשורת ובנוסף ניהול דיון אנליטי ומאופק, איך לנצל את הטרגדיה לטובת ההנצחה.

בכלל, האם צריך להתכונן מראש או להגיב לאחר מעשה?

אהד 31 בדצמבר 2013

לא לעניין

D! בארץ הקודש 31 בדצמבר 2013

חשבתי שבוטל השת"פ

אהד 31 בדצמבר 2013

לגופו של עניין, אני מאמין שלדקת דומייה בטקס הפתיחה של אולימפיאדה יהיה חינוכי הרבה יותר מאשר הנצחת הטבח (שלפי דבריך ממילא לא קורה) בכל מיני מוזיאונים שרק בעלי יכולת ומשוגעים לדבר בכלל מבקרים בו. 180 שדרנים שמסבירים, ולו במשפט או שניים מדוע עומדים דום, למיליארד אנשים מ-180 מדינות זה הרבה יותר חזק. על כן, אני סבור שזה הרבה יותר חשוב (כמובן שזה לא צריך לבוא על חשבון ההנצחה במוזיאונים). אמנם הפוליטיקאים מסתכלים גם על הקטע התדמיתי, אבל זה דבר שאפשר לחיות איתו. בואו לא נתייפייף. וכמובן שהעובדה שמדובר בישראל רלוונטית להחלטת הוועד האולימפי.
לא לגופו של עניין – די ברור שאף אחד לא מאחל לתושבי רוסיה שיחוו את שאנו חווים וזה ברור שלא לכך חתר הכותב. בכל מקרה, גם פה אנחנו מכירים מקרים בעבר בהם אנשים קיוו שדברים נוראים יקרו לחפים מפשע למען התועלת הלאומית. מנחם בגין שאיחל הצלחה לשני הצדדים בזמן מלחמת איראן – עיראק למשל. מגיבים באתר הזה ממש, שמאחלים מדי פעם בפעם לקבוצות היריבות ש"יסיימו בתיקו רב פצועים".

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

אני חושב שטקס הפתיחה הוא חגיגה ולא מפעל הנצחה ואין סיבה לערבב שמחה בשמחה ולכפות על העולם את תרבות קידוש השכול של ישראל ואת הסכסוכים שלנו. אני חושב שזה מזיק לתדמית של ישראל להיות מקושרת דבר ראשון לסכסוך ולא לספורט ולא שם המקום להנציח את הספורטאים, אלא במקומות שמראש מיועדים להנצחה או ללימודים על ההיסטוריה.

אהד 31 בדצמבר 2013

אם אני זוכר נכון, אחרי אסון הילסבורו, משחק חצי גמר האלופות שבאותה השנה נפסק בדקה השישית(!!!) כדי לקיים דקת דומיה (אף שמדובר היה בטורנירים שונים כידוע). אני מניח שאירועים דומים אוזכרו ומאוזכרים אף הם במהלך משחקים או טקסי פתיחה. שחקנים עולים למשחק עם סרט שחור בעקבות אסונות שהם לאו דווקא ספורטיביים.
אתה מסתכל על זה בצורה לא נכונה. הפיגוע אכן היה כנגד ישראל, אולם הוא היה מכוון גם כנגד המשחקים האולימפיים והרוח האולימפית. ספורטאים אולימפיים שנרצחים במסגרת האולימפיאדה זה אירוע משמעותי שחייב לקבל אזכור. זה שהוועד האולימפי העולמי לא פועל בעניין זה תעודת עניות שלו, אולם אני מאמין שכל מדינה שמכבדת את עצמה הייתה פועלת כפי שישראל עושה. אני לא מצפה שהשדרנים יסבירו על ארגון הטרור והסכסוך הישראלי – פלסטיני, אלא שידברו מנקודת מבט "אולימפית" וציון העובדה שאין מקום בספורט לאלימות אלא לסובלנות.

יואב דובינסקי 31 בדצמבר 2013

אין דקת דומיה קבועה לזכר אסון הילסבורו כל חצי גמר ליגת האלופות או כל חצי גמר של הגביע האנגלי. או דקת דומיה לזכר הרוגי אסון הייזל כל גמר ליגת האלופות.

Comments closed