הספורטאים והקהל יכולים לשפר את הרושם מסוצ'י

הצלחה של הספורטאים הרוסים וסחיפת הקהל המקומי שייצור אווירה חמה, יצבעו את אולימפיאדת החורף בצבעים הרבה יותר בהירים

Photo by Im_k CC Lisence
Photo by Im_k CC Lisence

ביומיים שלפני פתיחת משחקי החורף בסוצ'י לא פסקו הידיעות על ההכנה הלקויה של המארגנים. CNN הזמינו 11 חדרים במלון התקשורת וקיבלו חדר אחד, עיתונאים דיווחו שהידית של החדר במלון התפרקה להם ביד, המים בברז עכורים, או שבכלל אין מים, או אין נורות, אין אינטרנט, פועלים ישנו להם במיטה, עובדים בחדר כשהם פורקים מזוודות, שירותים שנבנו הפוך, כלבים משוטטים, האקרים ועוד. חלק כנראה נכון, חלק כנראה מוגזם. משחקי הכס של פוטין בסוצ'י הביאו את זה על עצמם, אבל קל וטרנדי לנגח אותם.

בין ההבדלים הגדולים בין אולימפיאדות בייג'ין ללונדון בכל הקשור לארגון היתה המוכנות למשחקים. בעוד בבייג'ין היה ניכר שתרגלו את הפעילות של כל הגופים הרבה לפני המשחקים והם היו ערוכים לקבלת התקשורת והקהל, בלונדון היה גרף למידה. בימים שלפני ובשבוע הראשון של האולימפיאדה, היה נראה שאין להם מושג מה הם עושים. המתנדבים לא מחוברים לעובדים, הנהגים לא ידעו את המסלולים, נהלים לא ברורים, פה ושם פשלות באצטדיונים. בטח לא התקתוק של בייג'ין. כמובן שההכנה זו גם פונקציה של עלות המשחקים. ברוסיה גם העלות חסרת תקדים וגם סוצ'י לא מוכנה.

יש חשיבות גדולה למעורבות הקהל בהצלחת המשחקים. שלוש האולימפיאדות האחרונות, בייג'ין 2008, ונקובר 2010 ולונדון 2012, היו מוצלחות מאוד עבור הספורטאים המקומיים, כך שגם הקהל המקומי היה קולני מאוד. בבייג'ין, סין סיימה ראשונה בטבלת מדליות הזהב והקריאות "צ'יי-או צ'יי-נה" (קדימה סין, יאללה סין, משהו כזה) הדהדו לאורך כל המשחקים. לפעמים בצורה פלסטית, לפעמים אותנטית. בוונקובר קנדה הצליחה לכפר על שני משחקים אולימפיים (מונטריאול 1976 וקלגרי 1988) בהם לא זכו במדליית זהב בבית. נעשו פעילויות מאורגנות כמו Paint the Town Red והתכנית Own the Podium כדי להכין את משלחת תחרותית ולחבר את התושבים. קנדה סיימה ראשונה בזהב כשגל של גאווה לאומית שטף את המדינה. הכסיות האדומות והרשמיות של המשחקים עם עלה המייפל, הפכו לסמל לתמיכה בספורטאים, במשחקים ובקנדה.

בלונדון כאמור היה גרף שיפור. כשביקרתי בוומבלי לראשונה, הקהל לא ממש ידע לעכל את הסיפור הזה של נבחרת בריטניה. מה זה גיגס וסטארידג' ביחד ובכלל אין סקוטים. ככל שהמשחקים התקדמו ובעיקר עם כניסת האתלטיקה וההצלחה של הספורטאים הבריטים (מקום שלישי בטבלת הזהב ורביעי בסך המדליות), האווירה באצטדיונים החלה להיות מחשמלת. כל פעם שספורטאי בריטי התחרה או שההמנון הבריטי הושמע, צמרמורת עברה בגוף. הקריאות "G-B" לא פסקו. השיפור של הוועדה המארגנת בשילוב עם החיבור האותנטי לתושבים, לא רק השכיחו את הרושם הראשוני אלא הותירו רושם חזק ומורשת שספק אם תשוחזר.

לכן גם ברוסיה, הרבה מאוד תלוי בקהל ובספורטאים הרוסים שיצליחו לסחוף את האולימפיאדה מעבר לשיח הפוליטי על בזבוזי כספים וזכויות אדם. רוסיה פישלה במשחקים בוונקובר (רק 3 זהב) ובמובן הזה השאירה לעצמה הרבה מקום לתקן. מקום גבוה בטבלת הזהב למשל והחזרת הדומיננטיות שאיבדו בענפים כמו החלקה על הקרח והוקי, בשילוב של תושבים מקומיים שיבואו לעודד ויצרו אווירה חמה למשחקי החורף, יכולים להשאיר רושם הרבה יותר טוב.

כמה הערות לפני שמתחילים:

* אני יכול להבין את תחושת האח הגדול שמציירים ומנגד כשהצ'צ'נים מאיימים בפיגועים, כולל איזה ספורטאים הולכים לחטוף, אני מאוד יכול להבין את הוועדה המארגנת.

* לא אהבתי שחלק מהמוקדמות נערכו ביום שלפני טקס הפתיחה והדלקת הלפיד. גם אם לספורטאים שלא עלו אוטומטית לגמר יש עוד מקצה מוקדמות או חצי גמר.

* יש חשיבות גדולה שישראל תשתתף באולימפיאדת החורף, אבל כשרוב הספורטאים לא מדברים עברית, לא גדלו פה או לא גרים פה, זה גורם לחוסר נוחות. הייתי מעדיף משלחת קטנה יותר וישראלית יותר.

* ב-21 לחודש מכבי ת"א תשחק מול צסק"א במוסקבה. אני מקווה שהוועד האולימפי הרוסי והוועדה המארגנת יזמינו את דייויד בלאט ואת הקבוצה לסיור בסוצ'י כדי לעשות לו כבוד במהלך המשחקים (מסתיימים ב-23).

* מקצועית אני מבין קטן מאוד בספורט חורף וממליץ לעקוב אחרי הפוסטים של משה יחזקאל, רועי פרידמן ויתר חבריו של אריאל גרייזס בבלוג שלו ואחרי הפעילות הרחבה של ערוץ הספורט שמשקיע במשחקים והשידורים בערוץ 20.

סוצ'י 2014 (2) - קופצים / רועי פרידמן
גבולות

15 Comments

אבישי (הרמתגני) 7 בפברואר 2014

"יש חשיבות גדולה שישראל תשתתף באולימפיאדת החורף, אבל כשרוב הספורטאים לא מדברים עברית, לא גדלו פה או לא גרים פה, זה גורם לחוסר נוחות. הייתי מעדיף משלחת קטנה יותר וישראלית יותר."

ברצינות? קודם כל הם ישראלים בדיוק כמוך. זה שהם לא מדברים עברית זה כשלון המדינה (ואני אגניב פה גם את החברה הישראלית) בקליטת עולים, וזה שהם לא גרים פה זה כי התשתיות שלנו לענפי ספורט החורף כמעט ולא קיימות.

ההערה הזו גרמה לי לחוסר נוחות.

יואב דובינסקי 7 בפברואר 2014

יש 5 ספורטאים במשלחת, מתוכם 2 גדלו בקרית שמונה או בצפון ומדברים עברית שוטפת. ביקנוב שיישא את הדגל בטקס הפתיחה וקרסנופולסקי שעלה בגיל 3 מאוקראינה, הם ישראלים לכל דבר ומתאמנים בחו"ל. אבל הרוב לא ככה. המשלחת כוללת את ביצ'נקו שהיה סגן אלוף אוקראינה ורק ב-2011 עלה לארץ, קיבל אזרחות דרך אימו ומתאמן בארה"ב ומייצג את ישראל. דוידוביץ' ילדה בת 16 יהודיה אמריקנית שציוותו לקרסנופולסקי וואן דה פוט שהוא בלגי שאמא שלו נולדה בארץ ועברה לבלגיה ולפעמים הוא מבקר בישראל. לי זה מפריע והייתי מעדיף משלחת של שלושה ספורטאים מחוברים יותר.

אלעד 10 בפברואר 2014

אמו עברה לבלגיה עם הוריה לפני גיל 10. בראיונות (לא בעברית) הוא הודה שהוא מתחרה תחת ישראל כי באגודה בבלגיה יש חיכוכים בין שני העמים הבלגיים, אז היה יותר פשוט להשתמש באזרחות הישראלית ולקפוץ מעל הבירורקטיה.

גיא זהר 7 בפברואר 2014

שתי הערות: אני מעריך שחלק מהתחרות מתחילות קודם בגלל אילוצי זמנים (ככה גם קורה עם משחקי הכדורגל באולימפידות קיץ).
ולגבי ערוץ הספורט, השאלה מי יהיו הפרשנים וכמה וורבליים הם. עקרונית, מעדיף לקבל את הספורט שלי מהמומחים, היינו יורוספורט.

אלכס דוקורסקי 7 בפברואר 2014

כן, יורוספורט משדרים נהדר.

יואב דובינסקי 7 בפברואר 2014

נכון, גם הכדורגל מתחיל קודם. אבל לכל נבחרת יש עוד שני משחקים במהלך שלב הבתים ואולי יותר אם הן עולות שלב. אם אני זוכר נכון, בבוקר טקס הפתיחה בלונדון הייתי עם מיקי שגיא ודורפן בתחרות מוקדמות של חץ וקשת. ככה שלא רק כדורגל התחיל לפני הדלקת הלפיד.

אלכס דוקורסקי 7 בפברואר 2014

המשחקים בונקובר היו באמת מאכזבים מבחינת הופעת המשלחת הרוסית. הם התכוננו במרץ לקראת המשחקים הביתיים, ואפשר לומר בביטחון די מלא שהימנון המדינה המארחת ינוגן בסוצ'י יותר משלוש פעמים. בהחלט צודק גם לגבי הענפים המועדפים. היה והרוסים יזכו בהחלקה אומנותית על הקרח ו/או בהוקי (ענף שהרוסים לא זכו בו בזהב האולימפי מאז פירוק בריה"מ), הדבר יאפיל גם על מיקום נמוך בטבלת המדליות הכללית.

אגב, מעניין מאוד להביט על ענפי החורף שהרוסים מצטיינים בהם. ענפים נורדיים כמו הביאתלון וריצת השדה (קרוס-קאנטרי) במגלשי הסקי. ענפי קרח כמו ההוקי והחלקה מהירה (במסלולים של 400 מטר, כאשר שניים רצים בכל מקצה). לעומת זאת, הרוסים מצליחים מעט פחות בענפים האלפיניים (כל התחרויות במורד: שלושת הסלאלומים והירידה המהירה)ובקפיצות סקי (ענף קלאסי ומרהיב), ששייכות לקבוצת הענפים הנורדיים. אינני יודע באשר לסיבות לכך. ייתכן שזו (גם) כוחה של המסורת (שתודגם מעט בפסקה הבאה). מעניין יהיה לראות האם יוכלו לזכות בסוצ'י במדליות בענפים הפחות חזקים שלהם.

כאשר נרצה להדגים מדינה אשר מזוהה עם ענף מסוים, נזכיר כמובן את הולנד. ספורטאי המדינה – שכשמה כן היא, אינה הררית והחורף בה מתון יחסית – זכו ב-29 מדליות זהב (אם ספרתי נכון מהויקיפדיה) במהדורות השונות של משחקי החורף. למעט שתיים, כולן היו בהחלקה מהירה על הקרח על מסלולים ארוכים. ההולנדים מנצלים את קפיאת תעלותיהם הרבות, ומחליקים למרחקים ארוכים מאוד (בין הערים)כבר מאות שנים. כיום, עקב התחממותה ההדרגתית של הטמפרטורה, כנראה שקופאות כבר פחות תעלות, אבל ההולנדים מחזיקים באולמות להחלקה על הקרח ועושים חיל במקצוע. במשחקים האחרונים בונקובר זכו בארבע מדליות זהב (מדליה אחת לפני רוסיה) ולשיאים הגיעו בנגאנו 98, אז זכו בחמש מדליות זהב ו-11 בסך הכול.

יואב דובינסקי 7 בפברואר 2014

אני מעריך שככל שהמשחקים יתקדמו הסיקור במדינות המתחרות יעבור באופן טבעי מהשערוריות מסביב לסיקור הספורטאים. אני חושב שבהרבה מובנים הרושם שהמשחקים האלה ישאירו על העיתונאים בסוצ'י יושפע מההצלחה של הספורטאים הרוסיים והקהל הרוסי.
נכון, מאוד מקובל בהולנד להחליק על תעלות קפואות.

אלכס דוקורסקי 7 בפברואר 2014

ועוד סיפור קטן על אירוח רוסי של תחרויות החורף. נחזור מעט אחורה, לפברואר 1890. באותה העת, נערכה בפטרבורג אליפות העולם בהחלקה אמנותית לציון 25 שנה לקיום מועדון ההחלקה בבירתה של רוסיה הצארית.

אחד המשתתפים, שעשה דרך ארוכה כדי להגיע לתחרות, היה לואי רובינשטיין הקנדי. רובינשטיין היהודי, בן למהגרים מפולין (שהיתה אז מחולקת בין 3 מעצמות), נחשב לאבי ההחלקה האמנותית בקנדה. הוא התבקש, כאמור, לייצג את ארצו באליפות העולם, לאחר שזכה באליפות קנדה בין השנים 1882-1889 ובאליפות ארה"ב ב-1888/89.

במאמר שהתפרסם ב-Montreal Gazette תיאר רובינשטיין את קורותיו בפטרבורג. כמנהג המקום, מיד עם הגיעו למלון הפקיד דרכונו (כמנהג המקום) בקבלה. החלק העיקרי של הביקור החל לאחר מספר ימים, עת הוזמן לתחנת המשטרה. הקצין האחראי שאל את רובינשטיין אם הוא יהודי ומשנענה בחיוב, אמר כי "יש לו טרדות עם היהודים". לאחר מספר ימים נוספים, נקרא שוב למשטרה, שם הוסבר לו שאינו יכול להמשיך ולהתגורר בפטרבורג ועליו לעזוב את העיר תוך 24 שעות. הנימוק להחלטה היה שאין הם יכולים להרשות ליהודי לגור בבירת רוסיה (יש לזכור, כי באותה התקופה היהודים ישבו ב"תחום המושב", בעיקר במערבה ובדרומה של האימפריה).

במבוכתו, פנה רובינשטיין לסיוע מהשגריר הבריטי ברוסיה (קנדה היתה באותה העת דומיניון של בריטניה). דבריו של השגריר משקפים את רוח הספורט, שגם כיום יש מי שנוטה להתעלם ממנה: "נתין בריטניה, אחת היא אם יהודי הוא או בן-אצולה, שבא להשתתף בתחרות ספורט בין-לאומית, ישתתף"! התערבותו אכן עזרה, ולרובינשטיין ניתנה ארכה לשהות בפטרבורג עד סיום התחרות ב-10 בפברואר.

רובינשטיין הצטיין באליפות, שצפו בה גם בני משפחת המלוכה. הוא זכה בתחרות, בה השתתפו גם מחליקים מרוסיה, שוודיה, פינלנד, גרמניה ואוסטריה, וביצועיו התקבלו בתשועות רמות מהקקהל הרוסי. שנה לאחר מכן, לאחר זכיה נוספת באליפות ארה"ב, פרש מהספורט התחרותי. בהמשך כיהן כנשיא התאחדות ההחלקה על הקרח של קנדה ושל ארה"ב וכציר בעיריית מונטריאול, עיר הולדתו ומגוריו. בני משפחתו הצטיינו אף הם בהחלקה האמנותית: אחיו משה זכה באליפות ארה"ב וקנדה, ושני אחים נוספים, אברהם ורחל, זכו בתחרויות רבות.

הספורט התפתח רבות ב-120 השנה שחלפו מאז האליפות הזו בבירת רוסיה. חל שיפור רב גם בהקפדה על שמירת זכויות האדם והאזרח, בעקבות המלחמות העקובות מדם והשמדות העמים. ועדיין, ספורטאים מודרים מהשתתפות בתחרויות במדינות שונות על פני הגלובוס מסיבות שונות ומשונות: דתם, שייכותם ללאום ולמדינה מסוימת, מינן, נטייתם המינית ועוד.

הסיפור על לואי רבינשטיין הופיע בדו-הירחון (המעולה) "החינוך הגופני" (בהוצאה לאור של מכון וינגייט) בפברואר 1976, גיליון מס' 2 באותה השנה (כיום, הוא יוצא לאור בשם "בתנועה", נדמה לי).
ניתן לקרוא גם על רובינשטיין מתוך ויקיפדיה (שם סיפור האליפת ההיא אינו מתואר): http://en.wikipedia.org/wiki/Louis_Rubinstein

גיא זהר 7 בפברואר 2014

תגובה מאלפת. בכלל, במידה רבה מסך הברזל לגבי ברה"מ לשעבר עדיין קיים מבחינת סיקור תקשורתי ופרט לקוריוזים אנחנו כמעט שלא שומעים על המתרחש שם מבחינה ספורטיבית.

אלכס דוקורסקי 7 בפברואר 2014

תודה גיא. חושב ששומעים יותר בכל זאת. כיום, בייחוד בענפי הכדור הגדולים, מועסקים שם הרבה אנשי מקצוע (מאמנים, שחקנים) זרים. ומלבד זאת, הרבה מאוד אנשי מקצוע היגרו משם בשנות התשעים, וכיום עובדים בכל רחבי העולם.
מצד שני, הסיקור מועט ביחס למדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה.

יואב דובינסקי 7 בפברואר 2014

תודה אלכס. תענוג שאתה מגיב אצלי ובכלל בדה באזר. אתה מעשיר מאוד את הדיון.

אלכס דוקורסקי 7 בפברואר 2014

תודה יואב!

Amir A 7 בפברואר 2014

אין כמו הסיפורים הקטנים האלו שהופכים את הספורט לתרבות. תודה.

יוני (המקורי, מפעם) 7 בפברואר 2014

נהדר. השילוב של הפוסט והתגובות.

Comments closed