פספסנו אותו

Photo by Venstredk CC Lisence
Photo by Venstredk CC Lisence

העזיבה של מיכאל לאודרופ, ההעפלה ליורו בעקבות המלחמה ביוגוסלביה, הפנדל של ואן באסטן/ההצלה של שמייכל, הזכייה, יארי ליטמנן ופינלנד, גברי לוי, הפלאפל והבורקס תפוחי אדמה, הגול של הרצוג, השביעייה מגרמניה. עצוב לי.

עד אוסקר גארסיה ריצ'ארד מולר נילסן היה המאמן האהוב עליי שאימן פה. אין לי ספק שאם היה נשאר, הכדורגל הישראלי היה היום במקום אחר לגמרי.

*

וככה נראה הדיווח על הפגישה בין גברי לוי לנילסן בחדשות הספורט (שימו לב לכותרות).

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

מי הוא המקביל של דרק ג'טר במכבי תל אביב כדורגל? בליברפול?
דרק הולך הביתה - אמיר אשכנזי

49 Comments

איציק 13 בפברואר 2014

הרבה לפני שהיה מאמן הוא היה ג'נטלמן, הוא היה בן-אדם. קצת חסר במחוזותינו…

יואב דובינסקי 13 בפברואר 2014

אוי הקלאסה. איזה הבדל מנערות הליווי והאשמת רפי כהן.

אדם בן דוד 13 בפברואר 2014

הגדול ביותר שאימן פה (בתקופה שאני מכיר- החל משנות השמונים). פגע באגו של כמה פונקציונרים. הרים נבחרת מדהימה. איך הוא בא וקשר את הידיים לשחקני ההגנה באימון. איך זיהה את כפיר אודי כחלוץ מטרה (אם לא הפציעה במשחק ידידות בנבחרת היה גדול החלוצים פה מאז אוחנה). והכל עם חיוך ובעיקר עושה רושם שללא קומבינות. אם הכדורגל פה היה מונע מרצון להצליח היה מאמן את הנבחרת עד היום. ומעל הכל באמת עשה רושם של טיפוס אדיב ונחמד.

ירוק 13 בפברואר 2014

+1

עוד 30 שניות ופחות פתיחת רגליים של נמני אחד, הוא גם היה מביא אותנו לטורניר גדול.

ויכסלפיש 14 בפברואר 2014

לפלייאוף, לא לטורניר

גיסנו 13 בפברואר 2014

+1

אבל קצת נסחפת לגבי כפיר אודי…

יניב 14 בפברואר 2014

אני זוכר את התקופה הקצרה שהוא העביר את כפיר אודי מהאגף לאמצע , זה היה קסם ממש , פתאום ראית פוטנציאל ענק.
לא יודע לגביי הדירוג אבל זו היתה הברקה מדהימה .

גיסנו 14 בפברואר 2014

הוא היה כשרון וסוג של טרגדיה ספורטיבית, מכאן ועד השוואות לאלי אוחנה בשיאו יש כברת דרך.

משה 14 בפברואר 2014

כפיר אודי הגזמה פראית, אני זוכר את שחר בראל נותן שני משחקים ענקיים והופך לתקווה הגדולה של הכדורגל הישראלי אצל מיחיץ'. חוץ מזה, הכל בסלע.

אלכס דוקורסקי 13 בפברואר 2014

עצוב מאוד.

אלכס דוקורסקי 13 בפברואר 2014

ואכן פספסנו.

ש. בן ד. 13 בפברואר 2014

היו צריכים לתת לו חוזה לכל החיים כמאמן העל של הנבחרות בארץ. חבל שבמקום בחרו להיכנס לו בין הרגליים ולהוביל להתפטרותו…

אדם בן דוד 13 בפברואר 2014

לפי מה שאני הבנתי, הם קיבלו את השם מהמשטרה. ולגבי האוהד שזרק מוט יש צילום. אני חוזר- אני הייתי רוצה שקבוצה תתבע אוהד שצולם משליך חפצים. אם אותו מטומטם שזרק מוט היה צריך לשלם חמישים אלף ש"ח. אף אחד לא היה משליך כלום.
אני לא רואה, אולי מלבד אלונה או שחר וגם בערבון מוגבל, עוד קבוצה שיכולה להרשות לעצמה להיכנס באוהדים מתפרעים באופן כזה.
מיטש הוא הבעלים האופטימלי. כל מה שיחליט לגיטימי.
כואב לי הלב שזה המצב אבל ההבדל המקצועי קטן עשרות מונים מההבדל בהנהלה.
לפחות שמעז יצא מתוק ומיטש יסתום פיות לחולגינים- אני בטוח שתהיה לזה השפעה על כל הקבוצות.

איציק 13 בפברואר 2014

למה בדיוק קשורה תגובה זו? אולי אני מפספס משהו

D! בארץ הקודש 13 בפברואר 2014

אולי לתרבות

גיסנו 13 בפברואר 2014

מנחש שלפוסט אחר

אדם בן דוד 14 בפברואר 2014

שוד ושבר! אללי. טעות מחפירה. מיועד לפוסט בנושא עונשים. אולי אבל מהווה דוגמא למה שנשארנו איתו- אלימות והתאחדות לא מתפקדת. סליחה על זיהום הפוסט על האיש נקי הכפיים עם תועבת הכודרגל הישראלי 2014.
וכפיר אודי היה בדרך להיות אחד הגדולים. לא נסחפתי כלל- היה לו הכל מהירות חדות גוף ונילסן גם העניק הכוונה וביטחון.

איציק 14 בפברואר 2014

אדם,
אתה מתרגש יותר מידי. יכולת לכתוב שזה שייך לפוסט אחר ולסגור בזה את העיניין. חשבתי שאולי יש פה איזה קאץ' שלא עליתי עליו.

גיא זהר 13 בפברואר 2014

הרשו לי להיות פרקליטו של השטן ולומר שמעבר לזה שנילסן היה ג׳נטלמן אמיתי, הוא לא היה עם כל הקרדיט לזכיה באליפות אירופה, יותר ממאמן בינוני שהתמזל מזלו באותה אליפות. ולגבי כפיר אודי שאת פציעתו הקשה באשקלון ראיתי בלייב, תעשו לי טובה.

משה 14 בפברואר 2014

אז למי הולך הקרדיט הזה לדעתך ?
האיש ניצח בגמר את אלופת העולם להזכירך ובחצי הגמר את אלופת אירופה היוצאת, שתי נבחרות שגם בדברי ימי הכדורגל יהיו כנראה בעשירייה של הנבחרות הגדולות בכל הזמנים. הוא גם עבר בדרך את הנבחרת השבדית הטובה ב-50 השנים האחרונות שהגיעה למקום שלישי במונדיאל שנתיים אחר כך.
לגבי כפיר אודי כבר כתבתי למעלה, מסכים איתך.

JOSH 13 בפברואר 2014

פרט קטן שמעיד על פערי סטנדרטים בניהול כדורגל, מהשיחה בין נילסן לגברי לוי:
נילסן אומר שאחרי השיחה גברי לוי צריך לדבר *עם הבוס שלו* בנוגע לעניין המינוי שלו.
רק מה? אז נילסן לא ידע כמה הבלאגן חוגג פה, והוא לא ידע שלגברי לוי לא היה בוס כי הוא יו"ר ההתאחדות. כנראה שהוא חשב שגברי לוי הוא בעצם המנהל המקצועי של הנבחרת, או משהו בסגנון, כי ההיגיון אומר שזה האיש שצריך לראיין מועמד לאימון הנבחרת.

ריצ'ארד נילסן היה פספוס גדול, אבל הוא לא היה מצליח לשנות את הכדורגל בישראל לבדו. מה שצריך הענף בארץ זה הרבה מעבר לשינוי מקצועי – כל הניהול קטסרופלי ורק מידרדר עם הזמן.
כאוהד מכבי יש לי לפחות תקווה.

אריאל גרייזס 13 בפברואר 2014

בהחלט פספסנו אבל תרשה לי לחלוק על הקביעה ש"אין לי ספק שאם היה נשאר, הכדורגל הישראלי היה היום במקום אחר לגמרי". אם הוא היה נשאר פה, הכדורגל הישראלי היה בדיוק באותו מקום. החלטורה, חוסר המקצוענות, החפיפניוקיות, העצלנות, הכל טבוע פה עמוק ב-DNA הספורטיבי שלנו שאין סיכוי שאדם אחד, טוב ככל שיהיה, היה מסוגל לשנות את זה.

יואב דובינסקי 13 בפברואר 2014

אני מעריך שהיו מצטרפים יותר. הוא לא התנשא על הכדורגל הישראלי אבל במסיבות עיתונאים הוא היה מלמד טקטיקה. אני מעריך שעם התבססות שלו בתפקיד, היו מגיעים אנשי מקצוע וניהול נוספים לכדורגל. מה שקרויף עושה במכבי היה קורה לפני עשור.

אריאל גרייזס 13 בפברואר 2014

אתה רואה את הספורט הישראלי או את הכדורגל הישראלי משתנים בעקבות ההגעה של קרויף? כי אני לא ממש.
אולי אם ואן חאל יגיע :-)

יואב דובינסקי 13 בפברואר 2014

באמת לא כתבתי מספיק על זה שאני רוצה את אוסקר לנבחרת.

ש. בן ד. 13 בפברואר 2014

תראה, יש לנו תרבות של הצלחות במקומות אחרים רק בגלל שאין שם את תרבות החפפיניקיות שיש במקומות אחרים (גם בצבא המושמץ המצב עדיף עשרות מונים).
רק אצלנו מאמן לא יכול להיחשב מאמן מצליח כי הוא לא "גבר" ועושה צחוקים עם השחקנים.

היה אירוע שהצחיק אותי השבוע – יש בתכנית משחקי השף מתמודד שהיה קפטן הפועל פ"ת לנוער. במהלך הפרק הוא חשב שעדיף לו "לעשות צחוקים" כדי שיתחבב על השופטים. אחד השופטים כעס עליו ואמר לו שזה בושה שהוא צריך להעיר לאדם כמוהו (שתאורטית אמור היה לחיות עם משמעת). בראיונות שעשו אח"כ הוא ציין שהוא לא מבין מה הבעיה ושמאמנים טובים תמיד עשו איתו צחוקים.
זה כל ההבדל (על רגל אחת) בין ההצלחה שלנו בתחומים מסוימים לעומת הספורט.

גיסנו 13 בפברואר 2014

תן לזה עוד כמה שנים, קרויף בינתיים פה עוד פחות זמן ממה שנילסן היה פה…

אברם 14 בפברואר 2014

אריאל – בטח שכן. עיוור מי שלא רואה שישנה הכרה גוברת בצורך בשינוי. כולם מדברים על זה שנעשה משהו טוב במכבי תל אביב ורוצים גם אצלם. בינתים מדובר בנסיונות להבין מה קורה שם במכבי ואיך אפשר לחקות ולשחזר במקום אחר ובקרוב נראה חיקויים טובים יותר ויותר ואח"כ גם כאלו שמתעלים (במהרה הלוואי אמן) על המקור. ככה מתרחש תהליך של גדילה, התבגרות ושיפור. זה היופי בתחרות (לא רק ספורטיבית), היא מציבה לך מראה בפנים ומכריחה אותך להתמודד.

איציק 13 בפברואר 2014

אם היו משאירים אותו, הוא היה במקום אחר. אולי הוא לא היה שגריר שלנו כי היו שוברים אותו.

red sox 13 בפברואר 2014

כל הוידאו המביך היה שווה בשביל פריים אחד של שני קדמי.

wazza 13 בפברואר 2014

יכול להיות שהתכוונת לענת פבריקנט?

משה 14 בפברואר 2014

מה שהדהים איתי שחמש דקות של חדשות הספורט ולא רואים את המחטטים בפחים כגון פשכצקי או תומר לוי.

סחבק 14 בפברואר 2014

געגועי ללילך סונין

ערן 13 בפברואר 2014

ג׳נטלמן עדין ורציני שהצליח לא להיכנע לשכונתיות האיומה כאן.
חבל שלא נשאר כאן יותר, מאחר והיה המאמן הגדול ביותר לבחרת מאז שפר, לרבות ג׳ק מנסל.
נילסן הוכיח שצריך כאן מאמן זר כדי להתקדם. כמובן של כל מאמן זר יצליח כאן. אבל הישראלים לא הביאו ולא יביאו אותנו לשום מקום. בין אם הישראלי התורן הוא אינטרסנט עילג (שרף), פוליטיקאי / עסקן (גרנט), או בונקריסט (קשטן וגוטמן), תוצאת כל קמפיין ידועה מראש: לא רק שלא נעפיל, אלא גם הפער מול אירופה ילך ויגדל.

יואב דובינסקי 14 בפברואר 2014

קללת בלה גוטמן שלנו?

אורן29 14 בפברואר 2014

משהו קטן על הפער מול אירופה: בקמפיין מונדיאל 2002 של נילסן ניצחנו את בוסניה/הרצגובינה 3:1 בישראל, והוצאנו תיקו בחוץ. הניצחון על בוסניה היה אחת הסיבות לכך שהגענו למשחק האחרון, מול אוסטריה, כשגורלנו בידינו.

מזכרוני הדוהה, הניצחון על בוסניה היה נוק אאוט- הדגמה של פער הרמות דאז בינינו לבינם. ישראל סיימה אז שלישית, מרחק דקה אחת מהמקום השני. בוסניה סיימה רביעית, במרחק גדול מישראל.

12 שנים קדימה, מוקדמות מונדיאל 2014: בוסניה עולה למונדיאל כראש בית 7, עם 25 נקודות מעשרה משחקים, כשהיא מקדימה את יוון, סלובקיה, ליטא ולטביה (וליכטנשטיין). מי שחושב שמדובר במקרה לא מייצג ("מה קרה לך, בבית כזה אנחנו בליינד עולים") מוזמן להרהר באזרבייג'ן שאיתה סיימנו בתיקו פעמיים בקמפיין האחרון, ולנחש תוך כמה זמן נראה את הגב שלהם מתרחק מאיתנו.

ג'וני 14 בפברואר 2014

אורן אתה טועה ומטעה

העפלה של בוסניה היא חד פעמית כמו של הרבה נבחרות קטנות כגון: סלובקיה שהעפילה למונדיאל ולטביה שהעפילה ליורו ותראה היכן הן היום
חזרו לגודל הטבעי שלהן כי ככה זה הטבע של הנבחרות הקטנות שבאות ממדינות שהכדורגל שם לא פופולרי.
הכדורגל הישראלי כמה שהוא גרוע יכול במשחק נתון לנצח כמעט כל נבחרת בעולם ולכן הפערים לא כאלה גדולים כי כדורגל זה משחק פשוט
הרי רק בכדורגל קבוצה מליגה ב' יכולה להעפיל עד לרבע גמר גביע מדינה.

אורן29 14 בפברואר 2014

לא טועה ולא מטעה

1) קודם כל- אתה צודק. הרבה נבחרות אירופאיות קטנות, בעשרים השנים האחרונות, רשמו הישגים חד פעמיים או קצרי טווח: סלובקיה ולטביה שהזכרת, וגם קרואטיה, נורבגיה, יוון, רומניה, בולגריה ואירלנד. כל כך הרבה נבחרות, ואף לא ישראל אחת. כך שאולי בכל זאת עשו בבוסניה משהו נכון, גם אם ההישג של הנבחרת הזו הוא חד פעמי.

2) נבחרת ישראל (ולא "הכדורגל הישראלי) יכול לנצח נבחרות עדיפות ממנו במשחק נתון. זה קרה פעמיים בלתי נשכחות בעשרים השנים האחרונות- ה 3:2 מול צרפת, וה 5:0 מול אוסטריה. בשנה שעברה כמעט והצטרף לרשימה נצחון סנסציוני על פורטוגל.

העניין הוא, שקמפיין מוקדמות משוחק בשיטת ליגה, ולא בשיטת גביע. בשיטה כזאת ההישג המצטבר בהחלט מלמד על איכות של הכדורגל של נבחרת או מדינה לאורך זמן.

בוסניה צברה 25 נקודות מעשרה משחקים- 83% הצלחה בטורניר מוקדמות. נבחרת ישראל, בקמפיין המוקדמות הכי מוצלח שלה מבחינת צבירת נקודות- מוקדמות מונדיאל 2006 עם אברם גרנט- הגיעה ל 60% הצלחה. (ואגב- במוקדמות מונדיאל 2006 בוסניה הגיעה ל 53% הצלחה. ישראל, בקמפיין המוקדמות האחרון, הגיעה ל 47% הצלחה. כלומר: בוסניה השתפרה ב 30%, ישראל נסוגה ב 13%).

אז איפה טעיתי, או הטעיתי?

3) אחרון- אתה כמובן צודק בעניין רבע גמר הגביע והקבוצה מליגה ב'. העניין הוא שפורמט גביע יכול להביא לשלל הפתעות בכל ענף. ניקח כדורסל לדוגמא: במצב של משחק בודד על תואר, יכול להיווצר מצב שקבוצה שהפסידה חמישה משחקים יותר מיריבתה במהלך העונה הרגילה מנצחת באותו משחק בודד וזוכה בתואר אליפות המדינה. אליפות, כן? לא רבע גמר גביע.

IDO 13 בפברואר 2014

תודה על הוידאו – קלאסיקה.

"עם אדון לוי יחליט וידבר עם הבוס שלו … " (נילסן מצפה מהשליח לוי שידבר עם ועדת המנויים)

"אני מצטער ששמי עורבב לפרשה, אם וכאשר ותוודע מי ערב את שמי… הוא יינזק קשות" (שחקן ב"ש)

"בנות נבחרת הגלישה לקחו את מדליית הכסף בגביע סידני" (ידיעה מסוף המהדורה, גביע סידני הוא רק… מגרש המשחקים של אוסטרליה וניו זילנד 2 מעצמות גלישה)

אורן29 13 בפברואר 2014

כמה דברים על הקמפיין של נבחרת ישראל במוקדמות מונדיאל 2002, ועל התרומה של נילסן לקמפיין ההוא:

1) הוא פתר את אחת הבעיות המהותיות של הכדורגל הישראלי לדורותיו- הכושר הגופני. מתוך 11 שערים שהנבחרת הבקיעה בטורניר ההוא, 5 נכבשו עוד לפני הדקה העשירית, ועוד שניים נכבשו עד לדקה העשרים. מיצוי מקסימלי של ההתקפה הישראלית בדקות בהן השחקן הישראלי מסוגל גם לרוץ וגם לשחק כדורגל בו זמנית.

2) הוא לא ביזבז משאבים על משימות אבודות מראש. המשחק השני של ישראל בטורניר ההוא היה מול ספרד- מעצמת כדורגל, וטורנירי קדם בפרט. היו לא מעט שחיפשו את הפיצוי על המשחק ההוא מהקדנציה של שלמה שרף. בפועל, המשחק היה זוועת אלוהים חיים, והסתיים עם 2:0 קליל לספרד. לאורך כל השידור אבי רצון ליהג על הצורך לשלוח הביתה את "הדני החביב והלא מעודכן". מצד שני, השלל של ארבעת המפגשים מול ליכטנשטיין ובוסניה/הרצגובינה, הנחותות מישראל, היה 10 נקודות מתוך 12 אפשריות, בלי הפסד מרגיז תורן לאיזו קפריסין.

3) הוא הביא את הנבחרת למצב שבו היא תלויה רק בעצמה. בשנות התשעים, השנים הרעות של מכבי ת"א כדורסל, היו אוהדיה מייחלים כל שנה לאיזה שיבוץ/הגרלה/מסלול נוח במיוחד שיביא אותם לפיינל פור האירופאי. ככה זה כשאתה לא מאמין בעצמך. הכדורגל הישראלי, על אחת כמה וכמה, נושא עיניו להגרלות השונות, מתוך תקווה שמשם תצמח לנו הישועה. כולם זוכרים את ה 5:0 על אוסטריה במוקדמות יורו 2000, אבל שוכחים את ההפסד לקפריסין 2:3 במשחק הבא של הנבחרת, מה שהוביל לכך שקפריסין היתה בתמונת העליה לפלייאוף, עד המשחק האחרון שלה מול אוסטריה שסלל את הדרך להעפלה של נבחרת ישראל.

הנבחרת של ריצ'רד נילסן הגיעה למשחק האחרון בטורניר המוקדמות כשהכל תלוי בה: ניצחון- והיא עולה לפליי אוף. זה מבחן גדול לנבחרת קטנת אמונה, והנבחרת שלנו היתה רחוקה פחות מדקה מלהצליח במבחן הזה. קריסה מוחלטת לא היתה שם. אפשר רק לנחש איך היתה הנבחרת מתנהגת בקמפיין מוקדמות יורו 2004 אם נילסן היה מאמן אותה.

אנחנו נוהגים לטעון שהחוליים של הכדורגל הישראלי עמוקים וקשים מכדי לרפא אותם בטווח קצר. נילסן, נראה לי, הוכיח את ההיפך: הבעיות הכרוניות כביכול של הכדורגל הישראלי ניתנות לטיפול ולריפוי בידיים הנכונות. מי שמחפש הוכחה נוספת לכך יכול למצוא אותה במכבי ת"א של השנתיים (או שנה וחצי) האחרונות.

זה אולי ישמע צפוי, או הזוי, אבל לנוכח הדרך שבה פאולו סוזה מאמן את מכבי ת"א, אולי כדאי להציע לו את תפקיד מאמן הנבחרת, מתוך הבנה שהסיכוי שלו להצעיד קדימה את הנבחרת הוא גבוה מאד. לזכותו עומדת גם העובדה שהוא יודע איך זה לאמן בתוך מסגרת מקצועית שבה מאמן נדרש לקבוע טקטיקה והרכבים, ולא לשמש כמנג'ר בפועל, כמו שהמאמן הישראלי רגיל. זאת גם חלק מהסיבה שבגללה מאמני ליגה ישראליים מצליחים נכשלים בנבחרת. במקום לבזבז את כישורי האימון/ניהול של גוטמן על נבחרת ישראל- הבה נחזיר אותו לליגה שלנו, שזקוקה לו, וניתן לג'ורדי קרויף למצוא את המקצוען הבא של מכבי ת"א בחו"ל.

יואב דובינסקי 13 בפברואר 2014

כפי שכתבתי לאריאל, אני בעד אוסקר גארסיה לנבחרת.

oded 14 בפברואר 2014

לדעתי מאמן דוגמת סוזה שמתאים את הקבוצה טקטית ליריבה מתאים יותר לנבחרת מאוסקר גרסיה שהוא מאמן מצוין אבל מנסה להנחיל לקבוצה שלו דרך יותר ברורה ופחות להתאים עצמו ליריבה

אורן29 14 בפברואר 2014

אכן ואכן. נבחרת היא לא קבוצה, ואינה זקוקה לשיטה. היא זקוקה למאמן שיוציא את המקסימום מחבורת שחקנים במקבץ משחקים נתון.

אולי הגיע הזמן לחשוב הפוך: אנחנו כל הזמן משווים את עצמנו למדינות כדורגל גדולות ובעלות מסורת, שיכולות להרשות לעצמן לסגל שיטה לטווח ארוך. ישראל היא יתוש, והיא צריכה ללמוד לעקוץ. קמפיין בנוי ממקבצים של משחקים כל כמה חודשים. ישראל, כמדינה בעלת בסיס שחקנים צר, צריכה לחשוב לטווח קצר- כל מקבץ כזה מצריך את גיוס השחקנים הטובים ביותר באותו הרגע, עם מינימום של בלבול מוח מצד המאמן.

הייתי מעז ואומר שלכל מקבץ משחקים עדיף למנות את המאמן המצליח ביותר באותו הרגע, שיתבסס על שלד הקבוצה שלו. המשרה הקבועה החשובה היא של עוזר המאמן, שיעסוק באיסוף נתונים וניתוחם, ויאפשר למאמן הרגעי להחליק למושב הנהג עם מינימום מאמץ.

יואב דובינסקי 14 בפברואר 2014

אני מסכים שלאוסקר היה חלק בעיצוב הדרך הניהולית של מכבי ת"א תחת קרויף, הרבה יותר מאשר לסוזה, שנכנס לסוג של הגדרת תפקיד מאוד מעוצבת. אני לא חושב שזה לחובתו של אוסקר. מה עוד שלדעתי חלק מהטראומות שעברו על מכבי ת"א בעשור האחרון, עברו גם על הנבחרת (חוסר אמונה עצמית, ניתוק מהקהל, שק חבטות של התקשורת וכו').
היות וקראתי ראיונות עם אוסקר שהוא ירצה לחזור לישראל או למכבי ת"א או לנבחרת, קיוויתי שהוא יחליף את גוטמן. אבל כרגיל היתה פארסה של כן-ועדה-לא-ועדה וגוטמן קיבל עוד שנתיים. נאחל לו בהצלחה ושתהיה הגרלה קלה בפלייאוף.

ירוק 14 בפברואר 2014

יואב – אם אוסקר לנבחרת אני רוצה את גוטמן לחיפה. או אפילו יותר טוב – אם ואן חאל לליברפול, אני רוצה את רודג'רס :)

תורג'י 14 בפברואר 2014

נילסן, גארסיה, סוזה, פרננדז.
השם משתנה, רק היחס לא.
את כולם מנסים או ניסו להבריח מפה ואחרי שהלכו כולם מקננים.

משיח 14 בפברואר 2014

+++

ג'וני 14 בפברואר 2014

התקשורת הישראלית הגזענית הבריחה אותו כמו כל מאמן זר אחר כדי לשמור על התחת של המאמנים הישראלים שלא שווים כלום.
לתקשורת יש כנראה אינטרס לשלוט על הכדורגל הישראלי ולהתייחס אליו כשכונה כדי לייצר רק כותרות רכילות הסתה ואלימות.

תומר חרוב 14 בפברואר 2014

אני חושב שיש חטא בהתייחסות לנילסן כמאמן זר ולא כמאמן פשוט טוב שהגיע להישג נהדר עם הנבחרת- דקה מהפלייאוף עם תוצאות טובות יותר מהקמפיין הקודם שהספיק כדי לתפוס את המקום השני.

Comments closed