ועכשיו לדבר האמיתי

טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו 2016 היה נחמד מאוד. אמנם לא מרשים כמו זה בבייג'ין או לא אטרקטיבי לתרבות המערבית כמו קודמו מלונדון וצנוע משתיהן, אבל בהחלט היה מהנה. הטקס סיפר את ההיסטוריה של ברזיל ושל השונות והגיוון בחברה הברזילאית וכלל, שירים, ריקודים, סמבה, קפוארה, במות שהופכות לפאבלות, ג'יזל, המון דגש על איכות סביבה וקיימות וקרנבל צבעוני.

קצת מוזר שטקס הפתיחה בו מודלק הלפיד האולימפי לא נערך באצטדיון האולימפי המארח את מלכת הספורט. יחד עם זאת, המרקאנה אצטדיון אייקוני המזוהה עם ספורט שמאוד מזוהה עם ברזיל והמראה של הפסל של ישו הגואל אותו אפשר לראות מיציעי המרקאנה אם מסתכלים מעלה, תורם לאווירה המיוחדת.

לגבי מצעד המשלחות תמיד הרגשות מעורבים. מצד אחד הוא מאוד משעמם ברובו. מנגד, כשישראל נכנסת זה מרגש ומשמח. בתחילה הקהל הריע בצורה יוצאת דופן כשנטע ריבקין נכנסה עם הדגל, אבל היה אפשר לשמוע גם שריקות בוז. גם מייקל פלפס ונבחרת ארצות הברית התקבלו בתשואות מיוחדות וגם ג'מאיקה ויוסיין בולט. למעט ברזיל שכמיטב המסורת נכנסה אחרונה וחביבה כמארחת, המשלחת שקיבלה את קבלת הפנים הכי חמה היתה משלחת הפליטים שנכנסה לפניה.

יש משהו מאוד יפה בעיני בטקסי פתיחה של משחקים אולימפיים. גם המדינה המארחת מקבלת הזדמנות לספר את הסיפור שלה בפני כל העולם בצורה אומנותית ויצירתית וגם כל מדינה משתתפת מקבלת את הרגע שלה באור הזרקורים מול העולם. כל טקס שונה מהטקס הקודם ומנגד המסורות של הנפת הדגל, שבועת הספורטאים ההמנון וכמובן הדלקת הלפיד נשמרות. השנה נוספה מסורת חדשה, כשהאגדה האולימפית קיפ קינו קיבל את עיטור הדפנה על פעילותו הפילנתרופית. ונדרליי דה לימה שהותקף על ידי שיכור אירי כשהוביל את ריצת המרתון במשחקים באתונה, עבר חוויה מתקנת כשנבחר להדליק את הלפיד האולימפי.

התייחסתי לא פעם למשחקים האולימפיים כאירוע הגדול ביותר של האנושות וכחלק מחגיגת הישגי הגוף של המין האנושי, אני רואה חשיבות גם בחגיגת היצירתיות. אמנם לא כל הטקס מרגש, אבל אני חושב שכל אחד יכול למצוא משהו להתחבר אליו.

מאוד יפה בעיני לראות ספורטאים ונציגים המייצגים ועדים אולימפיות מכל המדינות בעולם (ואפילו יותר), חוגגים ביחד על אותו מגרש. נכון, אין שלום וזה גם בא לידי ביטוי בחיכוכים בתנועה האולימפית ומי כמו ישראל יודעת את זה. אפילו לפני טקס הפתיחה דווח על תקרית עם המשלחת הלבנונית בהסעה למשחקים (עם קצת מחשבה מראש, המארגנים היו יכולים להימנע מהפארסה הזו).

אלה משחקי הקיץ הראשונים של תומאס באך כנשיא התנועה האולימפית. מסיבת העיתונאים שלו לפני המשחקים עסקה ברובה בנושאי הסימום ובהחלטה שלא להשעות את רוסיה בצורה גורפת. באך מתמודד בהרבה חזיתות וסופג ביקורות מכל כיוון. באך הנשיא הראשון של התנועה שגם היה אלוף אולימפי (בסייף עם נבחרת גרמניה במונטריאול 1976), אבל זה לא הופך אותו לחסין. אנג'דה 2020 שהוא מקדם לגבי רפורמות בתנועה האולימפית לאו דווקא באה לידי ביטוי במציאות האולימפית הנוכחית. במראקנה באך מצא קהל תומך. הוא קיבל אהבה מהקהל כשהתייחס לקשיים שברזיל עוברת, כשהזכיר את המתנדבים כשגרירים הכי טובים של המדינה וכמובן כשדיבר על משלחת הפליטים.

הבעיות של ברזיל בנוגע למשחקים רבות וידועות ובימים האחרונים עסקו רבות בהכנות הלקויות ובארגון הלא מדוייק. עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי לשמו התכנסנו – תחרויות הספורט. בהצלחה לספורטאינו, לספורטאי העולם וכמובן לברזיל.