מצטייני התשע"ו

הבלוג בוחר את ספורטאי, ספורטאית, מאמן/מאמנת, עסקן/עסקנית וקבוצת השנה העברית

שנה טובה דה באזרים, להלן מצטייני התשע"ו של הבלוג בספורט הישראלי:

ספורטאי השנה:
אורי ששון – ספורטאי שהיה מתחת לרדאר עד לפני שנתיים אבל אחרי מדליית הכסף במשחקים האירופאים ב2015, ביסס את עצמו השנה בטופ העולמי עם מדליית כסף נוספת באליפות אירופה ומדליית ארד בריו. סומן כמי שיכול להפתיע, אבל לא היה מועמד ודאי למדליה. ביום התחרות היה בשיאו, ניצח את המצרי והתנהג למופת. המשיך להכות ביריביו שוק על ירך, הפסיד לאגדה טדי רינר רק בשניות הסיום וידע להתאושש מהאכזבה ולנצח את הקרב על הארד. צנוע, עובד קשה, ידע עליות ומורדות, קלאסה של ספורטאי.

מועמדים נוספים:
ערן זהבי שכבש בצרורות אבל לא הצליח למלא את הואקום המנהיגותי של שרן ייני והאליפות הלכה לאיבוד. כמו כן, ללא דור מיכה לצידו שידביק לו כדורים לפוני, לא מספק את אותה התפוקה בנבחרת. הקלע דורון שזירי, שזכה במדליה בכל משחקים פאראלימפיים בהם השתתף, לרבות מדליית ארד בריו 2016 ומדליית זהב באליפות העולם. עמרי כספי שנתן עונה טובה מאוד בNBA והיה בדיון על כניסה לתחרות השלשות באולסטאר.

ספורטאית השנה:
ירדן ג'רבי – רוב 2016 לא הלכה לכיוון שלה. אחרי ההייפ בזכייה באליפות העולם ב2013 ברור היה שהמטרה מדליה בריו. מדליית כסף באליפות העולם ב2014 ומדליית ארד במשחקי אירופה ב2015 המשיכו לבסס אותה ככוח משמעותי בג'ודו, אבל 2016 החלה לא טוב עבורה. ספורטאי גדול נמדד בתחרות המטרה ובריו ג'רבי היתה במיטבה קטעה את הבצורת מלונדון וזכתה במדליה אולימפית ראשונה מאז בייג'ין, מדליה ראשונה בג'ודו מאז אתונה ומדליה ראשונה לספורטאית מאז יעל ארד בברצלונה.

מועמדות נוספות:
חנה קנייזבה מיננקו שזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה וסיימה חמישית במשחקים האולימפיית בריו. החותרת מורן סמואל שזכתה במדליית ארד במשחקים הפאראלימפיים בריו. השחיינית ענבל פיזארו שזכתה במדליית ארד במשחקים הפאראלימפיים בריו.

מאמן/מאמנת השנה:
אורן סמדג'ה – קצר את פירות ההשקעה בריו. אחראי לשני ספורטאים שהגיעו להישגים יוצאים מהכלל בריו ולהפיכת נבחרת הגברים של ישראל לנבחרת איכותית עם עומק בכמה משקלים. את אורי ששון קיבל כשהוא ספורטאי אנונימי יחסית, בטח ברמה בינלאומית והביא אותו לצמרת העולמית ולמדליות בריו ובאליפות אירופה וחניכו שגיא מוקי התמודד עם פציעה והגיע לחצי הגמר האולימפי. איש הספורט הראשון שזוכה במדליה אולימפית גם כספורטאי וגם כמאמן.

מועמדים נוספים:
ברק בכר שהוביל את הפועל באר שבע לאליפות ולקמפיין אירופי יפה. שני הרשקו שממשיך לקצור את פירות ההשקעה בירדן ג'רבי והעמיד נבחרת איכותית ועמוקה בריו. אירה ויגדורצ'יק שהובילה את נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית לזכייה באליפות אירופה ולגמר אולימפי ועמלה קשה על הבאת תחרויות ספורט בינלאומיות לישראל. העמידה מראה בפני החברה הישראלית מה צריך לעשות כדי לנצח. חבל על המשבר שמנע מהנבחרת הישראלית המצליחה בהיסטוריה סיכוי לזכייה במדליה אולימפית.

עסקן/עסקנית השנה:

משה פונטי – לא תמיד הוא נעים ולא תמיד הוא נשיאותי, אבל קיבל החלטות קשות שהשתלמו. המעבר לנבחרות, כל פרשת אליס שלזינגר, ההחלטה להתחרות עם דגל האיגוד הבינלאומי בטורניר בחו"ל ולא עם דגל ישראל, על הכל הוא ספג ביקורת. בסופו של דבר, שתי מדליות אולימפיות, נבחרות גברים ונשים עמוקות והישגים גם בגילאים הצעירים. יש ג'ודו בישראל. כמו כן, הקשר הטוב בין איגוד הג'ודו הישראלי לאיגוד הג'ודו הבינלאומי מתבטא באירוח אליפות אירופה עד גיל 23 בישראל.

מועמדים נוספים: אלונה ברקת שהחליטה שמקום שני לא מספיק, מינתה את ברק בכר וההשקעה שלה סופסוף השתלמה עם האליפות של באר שבע. אפשר לציין לטובה את הצוות יגאל כרמי-יעל ארד-גילי לוסטיג על שינויים חיוביים שנעשו בוועד האולימפי הישראלי במחזור הזה, שהתבטאו בין היתר בספונסרים לספורטאים, בקשר טוב יותר בין ספורט לאקדמיה ובקשר טוב עם הנשיא תומאס באך שבא לידי ביטוי בהשתתפות בוועדות אג'נדה 2020 וכמובן בהנצחת י"א חללי מינכן בריו.

קבוצת השנה:
נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית – אלופת אירופה, מדליסטית כמעט בכל תחרות בינלאומית והעפלה לגמר האולימפי בריו שם סיימה במקום השישי. כמובן שחבל על כל פרשת הבעיטה שהיתה או לא היתה, אבל מקום שישי בגמר אולימפי זה לא הישג שנבחרת ישראלית יכולה להתייחס אליו כמובן מאליו. הענף היחיד שבו נבחרת ישראל אימפריה בינלאומית. אין שום נבחרת ישראלית שהגיעה להישגים שמפלצות המדליות הגיעו אליהם במחזור האולימפי הזה והשנה היתה הדובדבן.

מועמדים נוספים: הפועל באר שבע, ששברה בצורת, זכתה באליפות ונותנת קמפיין אירופאי יפה. מכבי ראשון לציון בכדורסל שניצחה את מכבי תל אביב והפועל ירושלים ובימי ההיסטוריה של מדינת ישראל תהיה רשומה כאלופת המדינה בכדורסל. ראוי לציין גם את קבוצת כדורגל הנשים מ.כ. רמת השרון שזכתה לראשונה באליפות המדינה ונתנה קמפיין אירופאי מכובד בו ניצחה קבוצות מלטביה ואוקראינה וסיימה את בית המוקדמות במקום השני שלא הספיק לעלות לשבים הבאים בליגת האלופות.

שתהיה שנה רוקי טופ!

מפלצות המדליות אחרי הגמר בריו (צילום: יואב דובינסקי)
מפלצות המדליות אחרי הגמר בריו (צילום: יואב דובינסקי)
חידון תשע״זי דן שהוא חידון 521. מסדר זיהוי
נו האדל - סיכום מחזור 4

41 Comments

אריאל גרייזס 2 באוקטובר 2016

אני שם לב למגמה שבאר שבע במקום שני תמיד אצלך..
אבל עזוב שטויות, איזה ניצחון על ג'ורג'יה אתמול??

גיא זהר 2 באוקטובר 2016

קשה להם להשלים שהשנה בש היו ראשונים… בשנה אולימפית מגיע למדליסטים להיות ספורטאי השנה, במיוחד שרוב תהילתו של זהבי הייתה בליגת פח שלנו. עם כל הכבוד לאדון פונטי, לא רואה הבדל בינו לבין קואז ולכן עסקנית השנה היא אלונה. בכר הוא מאמן השנה ולו בגלל אלישע

אריאל גרייזס 2 באוקטובר 2016

שיקחו להם איזה תואר שהם רוצים, אתם קיבלתם את התואר החשוב

יואב דובינסקי 2 באוקטובר 2016

תשמע, השיפור של הג'ודו ניכר מאוד. הוא קיבל החלטות ניהוליות שנויות במחלוקת שבסופו של דבר השתלמו. הג'ודו היה על הקרשים בלונדון ועכשיו ישראל שוב מדינה תחרותית ומובילה. מגיע לו קרדיט. אני לא טוען שהוא מושלם, אבל הוא הביא תוצאות והעמיד את הענף על הרגליים.

על אותו רציונל שאתה טוען לגבי ספורטאי בשנה אולימפית, כך אני רואה את שאר הקטגוריות. עם כל הכבוד לליגות המקומיות שלנו

גיא זהר 2 באוקטובר 2016

לגבי בכר זה רק בשביל הבכיינות של אלישע שלא מבין את השיפור האדיר בין השנים שלו לשנה וקצת של בכר (וזה לא רק עניין של כסף).לא באמת מגיע לבכר להיות מאמן השנה. ולגבי פונטי, כמו שהעלה לכאורה, ככה ידרדר. ומה שקרה עם שלזינגר הוא תעודת עניות גדולה. לו בגלל זה לא מגיע לו כלום.

יואב דובינסקי 2 באוקטובר 2016

סיפור שלזינגר לא מוסיף כבוד לאף אחד מהצדדים. זה כמובן רע מאוד כשספורטאית מצוינת שהושקע בה כל כך הרבה עוזבת למדינה אחרת. לא אהבתי את הדרך של פונטי ואת ההתבטאויות שלו, אבל עניינית זה לחלוטין בתחום סמכותו של יו"ר לקבוע אסטרטגיה שעוברים לעבוד בסגנון של נבחרות ולא מאמנים אישיים. בטח אחרי משחקים גרועים כמו לונדון והברדק שהג'ודו היה בו. בסופו של דבר מבחן התוצאה הוכיח שצדק.

ניר 3 באוקטובר 2016

לא ברור לי מדוע כל פעם תוקפים את פונטי על עניין שלזינגר, הרי במבחן התוצאה הוכח פעם אחר פעם שהוא צדק, והאולימפיאדה סיכמה זאת היטב, שלזינגר הפסידה בקרב השני שלה, לעומת ג'רבי שזכתה בארד, וזה בדיוק ההבדל בין הג'ודו הישראלי לפני שפונטי הפך ליו"ר לעומת התקופה שהוא יו"ר.

כל הצדדים יצאו לא טוב מהפרשה, אבל חלקו של פונטי לא גדול מחלקה של שלזינגר שבחרה לעשות כותרות במקום לנסות להתמודד על מקומה או לעבור משקל, וגם אם שני הדברים לא היו ריאליים מבחינתה, היא יכלה לפחות לקבל את ההחלטה בצורה מכובדת ולבקש לייצג מדינה אחרת בלי לנסות לשפוך את המים עם התינוק, הרי בג'ודו יכול להיות רק נציג אחד באולימפיאדה וכמו שלפני כן השקיעו יותר בשלזינגר, זה טבעי שהאיגוד ישקיע יותר בספורטאית שהוא מאמין בה, בדיעבד הסתבר שההחלטה היתה נכונה ובגדול אז נראה לי שלפחות בנקודה הזאת הגיע הזמן למחול לפונטי.

מתן גילור 3 באוקטובר 2016

עדיין מכל מה שכתבת לא הבנתי למה להכניס את שלזינגר להקפאה. אם אתה מתכוון שזה הוכיח את עצמו כי שנה+ היא לא עסקה בג'ודו וזו יריבה אחת פחות בטופ העולמי לג'רבי, אז אתה צודק והמהלך הזה אכן הוכיח את עצמו. אם לא, אז הוא יצא עוד עסקן נקמן שעושה שרירים על ספורטאית. ממש תותח על…

Ljos 3 באוקטובר 2016

מה שמתן כתב
+
עם דרך כזו, התוצאה לא חשובה. אין מחילה.

יואב דובינסקי 3 באוקטובר 2016

כפי שכתבתי, אני חושב שההחלטה לעשות רפורמה ולעבור לשיטת נבחרות זאת החלטה אסטרטגית שבסמכות היו"ר לקחת. אני גם חושב שאחרי שאיגוד נמצא במצב רע, זה לא נורא אם יו"ר מתעסק בפרטים הקטנים כדי להתניע את התהליך מחדש, גם אם זה יוצר מצב ריכוזי מידי בהתחלה. ושלא יהיה ספק שהג'ודו היה בשפל אחרי לונדון ועכשיו הוא שוב פורח. נוצרה סיטואציה שלא שיחקה לטובת שלזינגר. היו לה שתי אופציות לא אידיאליות להיות חלק מהנבחרת תחת הרשקו (או במשקל של ג'רבי או לעלות משקל), לא מצאו מתווה מתאים לשיתוף פעולה, דברים הקצינו והיו פיצוצים. גם אני לא אהבתי את הדרך לגבי אליס, אבל אני חושב שההחלטה של הנבחרות הוכיחה את עצמה. יחד עם זאת, אני חושב שבשורה התחתונה לכולם יצא טוב. אליס התחרתה בפעם השלישית במשחקים אולימפיים ושוב הוכיחה שמקומה בשולי הצמרת העולמית וישראל חזרה להיות תחרותית בג'ודו. יוצא מזה מסר אמביוולנטי, אני מסכים. אני חושב שיצא הרבה יותר טוב מרע מהמחזור האולימפי הזה בג'ודו.

גיא זהר 3 באוקטובר 2016

יואב, לגיטימי לתעדף את ג'רבי. לא לגיטימי להחזיק את שלזינגר כבת ערובה.ברגע שלא הגיעו להסכמות היה צריך לשחרר ולא להגרר לבתי משפט. לעשות משקל שווה בין שלזינגר לפונטי זה כמו להשוות בין מי שחוטף מכות ומנסה להגן על עצמו לבין המכה.

יואב דובינסקי 3 באוקטובר 2016

לא אהבתי את ההשוואה, אבל אני מסכים שהמצב הגיע למקומות שעדיף היה להימנע מהם ואפשר היה להימנע מהם. כמו כן, אני חושב שכולם התקדמו מאז ודי הראו את הפוטנציאל שלהם בריו.

גיא זהר 3 באוקטובר 2016

ההשוואה הייתה מוקצנת בכוונה, אבל אני חושב שהגזרה השווה שגזרת בין פונטי לבין שלזינגר עושה לה עוול. חוץ מזה, אני לא חושב ששלזינגר מיצתה את הפוטנציאל המשוער המקסימלי שלה כי היתה חסרה לה לפחות שנת תחרויות שגם פגעה בדרוג שלה, מה שהביא לה הגרלה קשה יותר

ניר 4 באוקטובר 2016

לא טענתי שפונטי צח כשלג, אמרתי שיש כאן שני צדדים שגרמו לעסק הזה להיות מכוער, ובסופו של דבר היתה החלטה מקצועית שהתבררה כמוצלחת.

שלזינגר העדיפה לצאת למלחמה במקום לשחרר, והאיגוד יכל לנהוג בצורה יותר ג'נטלמנית, אבל חלקה של שלזינגר בעיכוב משמעותי, ובכל מקרה אם נסתכל על הישגי הקריירה שלה, הרי שהאולימפיאדה האחרונה משקפת את יכולתה, כך שלטעון שהכנה לקויה הפריעה לה הוא תירוץ ותו לא, מה גם שבשנה האולימפית המשמעותית ובשנה שלפניה היא יכלה להתכונן מבלי שמשהו יפריע לה.

עומרי (ירוק) 3 באוקטובר 2016

גיא – אני בהחלט חושב שבכר שדרג אתכם ביחד לאלישע, אבל בוא נהיה הוגנים ולא נשכח את ההבדלים בסגל. והיו.

גיא זהר 3 באוקטובר 2016

היו הבדלים בין הסגל של אלישע בשנה השלישית לבין הסגל של בכר (המשמעותיים צדק, ראדי בחצי הראשון, מליקסון בריא יחסית ווואקמה), אבל גם בין השנה השנייה לשלישית של אלישע נוספו שחקנים (המשמעותיים אוגו והובאן) והקבוצה לא שיחקה טוב יותר, נהפוכו. הניסיון של אלישע להראות כאילו הוא התמודד בתקציב הרבה יותר נמוך מבכר (ההבדל בין העונה השלישית שלו לעונה שעברה אולי היה עשרה מליון שקל ולא 25 מול 60 כפי שאמר) וכאילו עיקר ההבדל הוא הסגל מקוממים ומרגיזים. ההתנהגות כלפיו הייתה לא ראויה, אבל שחרר בן אדם. כמו שום יצחק שכח את משמעות הביטוי יהללך זר ולא פיך

גיא זהר 3 באוקטובר 2016

וזה בלי להמעיט מיתרונותיו של אלישע. אני ואני חושב שרבים מאוהדי ב"ש לא ישכחו לו את העונה המדהימה שלוש לפני שלוש שנים בה הוביל קבוצה בינונית להתמודד ראש בראש עם מכבי של סוזה במשך שני סיבובים. בהחלט לעונה הזו נדבך חשוב במה שקרה לאחריה.

ZORK 4 באוקטובר 2016

להיפך, עם כל הכבוד לכל ענף זניח שמחלק 2 מדליות ארד דרך בית ניחומים, לפעמים אפשר להוריד את מעטה הציניות ולהבין שגם הכדורגל המקומי יכול לספק הישגים מרשימים.

גיא זהר 4 באוקטובר 2016

1. ג׳ודו הוא לא ענף זניח באולימפידה. לדעתי, הוא טופ עשר. המדליה של ששון לא הושגה דרך בית ניחומים.
2. הסיפור של בש ענק, אם כי יותר מתאים לאליפות של הקאבס מאשר של לסטר, וההישגים שלה באירופה עד סיום השנה מוכיחים שגם אבסולוטית היא קבוצה לא רעה בכלל, אבל הליגה שלנו כל כך חלשה, שהיא לא מדד לכלום (להכניס את ראשון סל לרשימה של קבוצות מצטיינות רק מעיד על הוואקום בספורט הישראלי).

יואב דובינסקי 2 באוקטובר 2016

זה פסיכי מה שקורה עם הוולז העונה. כל משחק הם בפיגור, לרוב דו ספרתי ואיכשהו הם מתפוצצים במחצית השניה. אתה רוצה שהם יתנו 60 דקות של פוטבול סולידי, אבל רכבת ההרים האמוציונלית הזאת זה כיף אדיר. ניצחון על טקסס A&M והSEC מזרח שלנו. השבוע אדע אם אצליח להשיג כרטיס למשחק הבית הבא מול אלבמה.

Amir A 3 באוקטובר 2016

היית או לא היית אתמול במשחק?

יואב דובינסקי 3 באוקטובר 2016

אני לא נוסע למשחקי חוץ. יש גבול. ראיתי בטלויזיה. לא ברור לי איך ניצחנו את המשחק הזה. האמת, לא ברור לי איך ניצחנו לפחות 3 מהמשחקים העונה. מול אלבמה נקבל בראש, אבל המטרה עכשיו זה להבטיח את הזכייה בSEC מזרח כדי להיות במשחק גמר הSEC באטלנטה בתחילת דצמבר (שם שוב נקבל בראש מאלבמה). על פלייאוף אין מה לדבר.

אבשלום חום 2 באוקטובר 2016

מדינת הג'ודו נהיינו…כל שאר התחומים צריך לסגור הבאסטה לפי ההישגים

יואב דובינסקי 2 באוקטובר 2016

לא לסגור, להשתפר.

משה 3 באוקטובר 2016

יאללה, עוד פעם ד"ש עם שיר למחליף של מכבי,

S&M 3 באוקטובר 2016

יואב, בסיכומי השנה הפרטיים שלי, אתה מצטיין דה באזר באולימפיאדה, ובכלל.

הסיקור שלך כאן את ריו, היה מופתי. עקבי, מעניין, ונתן את סיפור הספורטאים הישראלים בלי חנופה או אינטרסים עסקניים זרים. העדפתי את הזווית שלך על קריאת סיכומים באתרים "מוסדיים". הרבה יותר מעניין, מקצועי, מבין וכתוב בחכמה.
והסיקור השוטף שלך את חיי הספורט במכללות, דרך עיני המכללה שלך, פשוט נהדר. זה רובד של ספורט שלא מסוקר בישראל, שאני לא מתעניין בו בד"כ, ואצלך הוא הופך להיות מעניין וחי.

תודה, ועוד שנה טובה! :)

פנדה 3 באוקטובר 2016

פוסט כמו שלך זה בדיוק למה שניה אחרי הנצחון של ג'רבי 50% מהג'ודו הישראלי דפק את הראש במזרן, ואחרי השמחה על המדליה של ששון הלך למצוא משהוא קשה יותר לדפוק בו את הראש.

גדי 3 באוקטובר 2016

הערן שוליים שלי: לא רואה את הרדיפה של ששון אחרי המצרי לקבל ליחיצת יד כ"השג דיפלומטי" וניצחון מדיני.
קרעת לו את הצורה על המזרן אז שחרר. אם הוא בוחר לא לגשת ללחיצת יד אז זו הבעיה שלו ושיתבשל בשלו.
לי זה השאיר טעם רע. בכוח הפכנו את זה לתקרית דיפלומטית שהוכיחה מה?

יואב דובינסקי 3 באוקטובר 2016

אני דווקא חושב שזה חשוב להציף את הבעיה. יש מדינות ערביות ומוסלמיות שמבזות את הספורט העולמי על בסיס קבוע ומשפילות ספורטאים ישראלים על ידי החרמות, אי לחיצות יד או פוילעשטיקים אחרים וגופי הספורט הבינלאומיים מתעלמים מזה. אז טוב שזה צף.

גיא זהר 4 באוקטובר 2016

בעיניי צריך לחלק את נושא לשניים: אי הופעה מול ספורטאים/נבחרות ישראליות בתירוצים שונים ומשונים שנגד זה קשה מאוד לגופים הבינלאומיים השונים להתמודד והגישה שלנו צריך להיות אם לא רוצים וולקאם אנחנו רק מרוויחים ניצחונות מזה, לבין אי הזמנה של ספורטאים/מדינה להשתתף באירוע שנערך במדינת ערב/ מדינה שאין לה יחסים איתנו. לעניין הזה צריך להתייחס במלוא החומרה, להפעיל את כל הגורמים ולעמוד בתקיפות על זכותינו להופיע כמו שצריך ולא כמו שמעיין דודוביץ עשתה באליפות העולם בגלישה בדובאי

יואב דובינסקי 5 באוקטובר 2016

אני בהחלט מצטרף לביקורת על ההחלטה להתחרות ללא הדגל. אם יש משהו שגורם לי קצת חוסר נוחות בבחירה שלי בפונטי, זה הסיפור הזה.

ר.בקצה 5 באוקטובר 2016

בן האספסוף המצרי הפך את זה לתקרית דיפלומטית. ששון נהג כפי שמצופה מג'ודאי, ולראייה בשאר הקרבות שנערכו באולימפיאדה, כל הג'ודאים לחצו ידיים בתום הקרבות.

no propaganda 3 באוקטובר 2016

לא מבין את הבחירה בסמדג'ה. ויגדורצ'יק ברמה אחרת לגמרי ממנו. ודבר נוסף שאני לא מבין זה איך בתןר אחד שעוקב אחרי התעמלות אומנותית אתה ממשיך לטעון שלישראל היה סיכוי למדליה אולימפית כשזה ממש רחוק מהמציאות, גם אם הבנות היו ביום הטוב שלהן בהיסטוריה, הן לא היו זוכות במדליה, מקסימום היו מטפסות עוד מקום אחד.

בהקשר האולימפי, אני שוב רוצה להודות לך על הסיקור המצוין של האולימפיאדה. תודה.

יואב דובינסקי 4 באוקטובר 2016

סמדג'ה כי חניך אחד שלו הביא מדליה וחניך נוסף הגיע לחצי הגמר אחרי שג'ודו הגברים היה על הקרשים בלונדון.
יש לי הערכה עצומה לויגדורצ'יק, אבל הנבחרת לא היתה בשיאה בתחרות המטרה הכי חשובה.
תראה, יש כמה טענות לפוליטיקה בריו, שהיפניות קיבלו במוקדמות ניקוד גבוהה ממה שהגיע להן, שהבולגריות קיבלו ניקוד גבוה גם בגמר כשעברו את איטליה וזכו בארד וגם במוקדמות ושרוסיה (די כצפוי) קיבלה ניקוד גבוה יותר בגמר מאשר הספרדיות שנתנו תרגילים אדירים והסתפקו בכסף. ישראל לא נפלה מבולגריה, ספרד ואיטליה במחזור האולימפי הזה. בלי קשר לפוליטיקה או לשיפוט, נבחרת ישראל פשוט לא היתה בשיאה בתחרות. אם הנבחרת היתה בשיאה, אפשר היה לבחון האם פוליטיקה מנעה מדליה מישראל.

צור שפי 4 באוקטובר 2016

מסכים עם הרוב אבל הייתי מקדם למקום הראשון את אלונה ובאר שבע. לא רק כי כדורגל הוא ספורט הרבה יותר פופולארי מג׳ודו אלא גם בגלל המשמעות שיש למה שנבנה שם עבור תושבי חלק גדול מהמדינה, כולל בסעיפי הדימוי העצמי, הגאווה המקומית וכו׳.

גיא זהר 4 באוקטובר 2016

יש בהחלט תחושת הזדהות עמוקה בין תושבי הנגב בכלל ובאר שבע בפרט עם הקבוצה כי רבים מתושבי האזור אוהדים אותה ובניגוד לארבעת הגדולות בסיס האהדה המרכזי שלה מקומי (מכבי חיפה ואולי גם ביתר היו כאלו אבל ההישגים שלהם קנו להם בסיס אהדה ארצי). לגבי עניין הקשר בין הצלחה של קבוצת כדורגל מקומית להעלאת הדימוי העצמי של תושבי אותו אזור (להבדיל מגאווה אם כי באר שבע כבר איננה גאוות הנגב – הורידו את המילים הללו מסמל הקבוצה), אני חושב שיש כאן היסחפות קלה, במעבר לזה שאין דמויות מקומיות (פרט לברדה) שאפשר להזדהות איתן. האם 12 אליפויות של מכבי חיפה במהלך 30 השנה האחרונות גרמו להעלאת הדימוי העצמי של תושבי העיר? האם תושבי מנצ'סטר מרגישים טובים יותר מתושבי לונדון בגלל שיש להם קבוצה טובה יותר? מסופקני

רן הנרגן 4 באוקטובר 2016

כמו צור

וגם

קודם כל כי היא הצליחה לשנות את התרבות של האוהדים. איפה היא והיכן כל שאר בעלי הקבוצות כולן

גיא זהר 4 באוקטובר 2016

השינוי היה לפני שבע שנים בערך כשהיא איימה לעזוב אחרי שהורידו את אפדריזורי מהכביש. אני חושב שההבדל יותר נעוץ בהבדל בין האולטרה סאות לפאנטיקס למשל שרואים עצמם מעל לקבוצה ובטח מעל הבעלים שמנסה יותר מכולם להילחם בגורמים שליליים בקרבם ופחות בצעדים של אלונה מעבר לצעד הספציפי ההוא

גיא זהר 4 באוקטובר 2016

אני חושב שמגיע לחנה קנזנייבה לפחות משפט. אחרי שנה לא פשוטה היא עשתה תוצאה מעולה שקרובה לשיאה והיתה מרחק של פאקינג שישה ס"מ ממדליית ארד באתלטיקה שעם כל הכבוד לג'ודו הרבה יותר משמעותית (אם כי מדובר בענף נישתי וקיימת סבירות רבה שיש יותר ג'ודוקות במשקל 63 ק"ג מקופצות משולשת בעולם). בעיניי היא ממש מעט אם בכלל מתחת לג'רבי.

יואב דובינסקי 4 באוקטובר 2016

התייחסתי אליה, ספורטאית נהדרת ואחלה מודל לחיקוי.

שוסטק 4 באוקטובר 2016

אני חושב שמגיע לברק בכר.

Comments closed