מילה של אבני

summer

דה באזר חושפת אותך למעגל חברים חדש לגמרי – זה מתחיל כמובן בתגובות ונמשך לחברות וירטואלית בואכה פיסית.

את התחושות האישיות לקראת השנה הקרובה שעדי היטיב לתאר ניתן להחליק אך ורק דרך גיבוש חבורה איכותית של אדומים למודי סבל ולכן החלטתי להתחבר לחבורת אבני בשער 7 וזו ההזדמנות להזמין פה אדומים נוספים להצטרף אלינו למשחקים בשעות החמות או בפריים טיים ואפילו למשחקי הרדיוס בנתניה.

עד אז ולאור הדחיה של מחזור הליגה קבלו את סיכום הקיץ ושאיפת האוויר לפני פתיחת העונה.

אופטימיות זהירה / עדי אבני

כשאומרים על אוהדי הפועל כמוני שהם לוזרים, מתכוונים בעצם לפסימיות. אוהד הפועל ממוצע, וזה נכון בשלושים השנים שלי במגרשים, תמיד ינסה להבין איפה זה הולך להשתבש. תמיד יצהיר בגאווה שאיך שלא תהפוך את הכוס, החצי הריק שלה תמיד יהיה למעלה. שלא כמו האוהדים מעבר לכביש, שגם בשנים השחונות ביותר שלהם היו משוכנעים בכל קיץ שהם רחוקים סנטימטר מקבוצה אלופה, ושבשבילם הציפייה הטבעית היא אליפות צהובה ואפס תקלות, בשבילנו האדומים כל שינוי הוא שינוי לרעה וכל מהלך הוא צעד אחד לפני הקטסטרופה שהנה, אוטוטו באה לפתחנו.

ובגלל זה הקיצים של הפועל הם תמיד הנגטיב של הקיצים המכביסטיים. במקרה הטוב חסרי ציפיות ובמקרה הרע על סף התהום וההתפרקות המוחלטת. וכזה היה גם הקיץ האחרון. כבר קראתי לא מעט פעמים בפורומים השונים שעדיף לקבוצה לגשת לפירוק, שלא נשאר בוולפסון מאום ושכדאי כבר לא להתחיל את הליגה.

אבל כשאנחנו מגיעים לישורת האחרונה לפני פתיחת הליגה, מתגלה מראה שמפתיע רק את מי שלא מכיר את הניורוזות האדומות: יש בהפועל קבוצה. אפילו לא רעה במיוחד. אמנם לא קבוצה שתיאבק על האליפות, אבל כזאת שבהנחה שתתחזק בקרוב בבלם (פלאח או הישארותו של דגני), חלוץ ומגן שמאלי, תהיה בהחלט קבוצת פלייאוף עליון, ושמלבד שתי המכביסטיות והאדומה מב"ש מחזיקה בסגל שלא נופל מאף קבוצה אחרת בליגה. אז איך זה קרה? באמצעות מספר גורמים, לדעתי:

1. אייל ברקוביץ'- הרבה דובר על הקרקס שברקו מביא איתו לאן שרק ילך. פה גדול, תחושת "אני ואפסי עוד", ילדותיות. פחות דובר על התכונות הטובות שהוא מביא איתו: הבנה בכדורגל אחרי הרבה שנים מעבר לים, שכל ישר והחלטיות. בנוסף לתכונות אלה, ברקו מפתיע עד כה בפרגמטיות שלו- בהבנה לאן הוא נכנס ומה המיטב שניתן להשיג בנסיבות הללו. כמצרפים את כל התכונות הטובות האלה, אפשר לראות שלראשונה מזה זמן רב, הפועל ת"א מדברת בקול אחד, וחותרת לייצר קבוצת כדורגל שמתאימה למשאבים האמיתיים שלה. לא בניית מגדלים באוויר כמו בשנים האחרונות. לא רדיפה אחר הזנב הצהוב שמעבר לכביש. אבל גם חסל סדר בזאר טורקי ומכירת כל נכס אפשרי בשביל לקושש מעט מזומנים.

ברקוביץ' נלחם על השארת גילי ורמוט וישראל זגורי כעוגנים במרכז השדה, ואיתם השאיר שחקני ליגת-על לא רעים בכלל כעמוס, ליאור לוי, סאשה ואבוטבול לבניית שלד חזק, כשדאג בתהליך שמשכורותיהם יהלמו את מה שהפועל יכולה לשלם, ובמקביל ידע לנקות את האורוות משחקנים שעיבו את הסגל בלי תמורה אמיתית, והכבידו על התקציב. חסל סדר שודדים בטריינינג דוגמת תומר בן יוסף, חיימוביץ', שמעון הרוש, פטר אורלנדיץ' וכדומה, ומשחקני עבר מוערכים אך כבר לא אפקטיבים כטועמה ואנטבי. את השורות הריקות הוא ממלא בשחקנים צעירים ורעבים, חלקם משורות קבוצת הנוער (ספורי, מלכה, אבו -אלהידג'א, שרם ואבו-מאנה),חלקם מליגות נמוכות וחלקם בהשאלות של כשרונות מבטיחים התקועים בצינור של קבוצות גדולות. אני בספק אם אלה יהיו גרועים מאלה ששוחררו, והעלות שלהם תהיה עשירית מהעלות של המשוחררים.

2. אסי דומב- אני מודה, דומב הוא לא המאמן שרציתי לראות מוביל את הפועל בשנת מעבר כזאת. מאמן כמו אלי (השריף) כהן היה בעייני מועמד אופטימלי: ותיק, נוקשה ויודע להוציא את המיטב מצעירים . אבל משחק גביע הטוטו מול נתניה הציב בפניי הפתעה נעימה: הפועל נראית כמו קבוצה מאומנת. על אף החיסורים הרבים, ההרכב הלא מגובש והשחקנים שמשולבים בלית ברירה בתפקידים לא-להם, נראה שלשחקנים יש שיטה. הם מניעים את הכדור נכון, חוזרים לעמדות מוצא, יודעים לאן לנוע ללא כדור ועוד ועוד. כל מה שלא ראינו בהפועל של המאמן המוערך רן בן שמעון לאורך רוב העונה שעברה.יתכן שזה היה מקרה בודד, וללא ספק שדומב ימדד לאורך זמן ובמיוחד לכשיקלע למצבים לא נעימים, אבל על פניו, הפתיחה שלו מעודדת. נראה שהוא שולט בחומר, ונראה גם כי הוא לא מקובע עדיין בטעויות ומנסה להשתפר תוך כדי תנועה.

3. האוהדים- לאחר כחמש שנים עם מספר מנויים שנע סביב השמונת אלפים, הקהל של הפועל הצטמק ועומד כרגע על כ-5000 מינויים. עדיין השלישי בגודלו בליגה (יותר מב"ש המתחדשת, לדוגמה), אבל כבר לא בשיאו. ולדעתי מדובר בתהליך שהוא לא רק טבעי אלא גם טוב. הקהל שעזב היה ברובו קהל הצלחות. כאלה עם חולצה של מסי בארון, שמאופיין בחוסר סבלנות, חןסר בהבנת מורכבות של תהליכים וכזה שנוהה אחרי טרנדים מזדמנים. הקהל הזה היא אחראי גם, לדעתי, בהקצנה שלהמוטיבים השליליים של הפועל בשנים האחרונות. בהיותו רודף אחרי טרנדים הוא הקצין את התופעה השולית עד אז של "מייצגים את הפועל ולא את ישראל", שלט שנועד מלכתחילה להבהיר את ההבדל ביננו לבין "הקבוצה של המדינה"  והפך למפגן זול של אנטי פטריוטיזם וקריאות שואה.
אלה שנותרו הם אלו שדווקא מבינים את הגלגל הזה שנקרא כדורגל. אלה שהם, או בני משפחתם הבוגרים היו שם גם כשהפועל ירדה לליגה השניה. שמבינים תהליכים ונאמנות לקבוצה, ושלא ימהרו לשרוק בוז אם הקבוצה לא תצליח מלהבקיע בשלושים הדקות הראשונות של כל משחק. ההימצאות של אלה, במספרים לא מבוטלים בכלל, תעזור למועדון להתחיל את הטיפוס האיטי במעלה הגלגל, תייצב את המערכת ותיתן שקט ותמיכה לשזחקנים ולאנשי המקצוע, כשבסיום העונה אני צופה באופטימיות זהירה, שהמועדון לא רק שלא קרס אלא השתלב, שוב, בפלייאוף העליון, ואפילו, אם יגיע מעט כסף לחזק את הסדקים- לאירופה.

יצר התחרות
מקום לדאגה

16 Comments

asaf 21 באוגוסט 2014

יניב יופי של פוסט והרעיון לפתוח אותו לכתיבה של חברים ליציע נפלא בעיניי.
אתייחס לנק' אחת רק שהעלת פה ובעיניי היא מאוד נכונה ומפתיעה לטובה והיא ההתנהלות של ברקוביץ' בקיץ הראשון שלו כאיש הדומיננטי מקצועית בהפועל הוא באמת השאיר שלד טוב+ ביחס למגבלות התקציביות והלך על לתת צ'אנסים לצעירים ושחקנים כביכול זולים יותר והכי מפתיע השקט היחסי והלא אופייני לאיש בצורה שבה הדברים נעשו.

wiz 21 באוגוסט 2014

אסכים איתך שהקבוצה מסקרנת. אסכים איתך שלברקוביץ מעלות שפחות מקבלים תודהה בתקשורת (אם כי לאחרונה עושה רושם שהוא שומר על השקט), והראשונה בהם – היכולת לקבל החלטות.
לא אסכים איתך לגבי המצאותו של "קול אחד" במועדון; מה גם, שאם בכוונתך לקולו של ברקוביץ כנותן הטון בקבוצה, לא הייתי נשמע כ"כ בטוח בנסיקתה בטווח הרחוק.
שלא יהיה ספק – יש התכתשויות ופיצוץ כנראה ויגיע במהלך העונה (מתכוון לרמון-ברקוביץ כמובן. אגב, מישהו יכול להסביר לי מה מעמדו של חגג כיום?).

עדי אבני 22 באוגוסט 2014

לגבי קול אחד, הכוונה שלי לא היתה חוסר בתככנות ואחדות במסרים של ההנהלה, אלא הפסקה של המסרים הסותרים של בו זמנית להתנהג כאילו הקופה מלאה ולרכוש בלי חשבון הרפתקאות כשכטר ואלמוג כהן, כשבמקביל מאחורי הקלעים מעמידים את כל השחקנים לרכישה למרבה במחיר. ברקו הביא מצד אחד אמירה ברורה על מגבלות התקציב ומצד שני אמירה לגבי הקווים האדומים שהוא מוכן לקבל במסגרת התקציב הזה.
ובקשר לחג׳ג׳- האיש הוא עדיין בעלים של 5% מהמועדון, עדיין חבר הנהלה ועדיין אחראי לערבויות כספיות בבקרה התקציבית. הדבר היחידי שקרה הוא שהוא החליט לא לנהל בפועל את המועדון ולא להיות בפרונט מול התקשורת והקהל.

wiz 22 באוגוסט 2014

הבנתי, תודה!

ירוק 21 באוגוסט 2014

אחלה פוסט עדי.

ברקו הוא באמת סיפור מעניין – נראה איך תתקדם השנה הזו. ההתנהלות שלו (כולל השופר בדמות אופירה) לא אידיאלית בלשון המעטה, אבל כמו שאמרת יש לו גם תכונות טובות. אם הוא רק ישכיל להחביא טוב את הרעות (כמו שעשה כשחקן ובגלל זה הוא עד היום השחקן שהכי נהניתי לראות על המגרש בישראל) אתם תרוויחו.

נסיים בשאיפה שאני מניח ששנינו נסכים לחתום עליה – אליפות ירוקה :)

יניב פרנקו 22 באוגוסט 2014

כולנו איתכם במאבקכם הצודק (ובהשקעתכם המבורכת במחלקת הנוער).

ירוק 22 באוגוסט 2014

תודה! בדיוק בשביל זה מחלקת הנוער עובדת קשה – כדי להעלות כשרונות לקבוצה הבוגרת (שלכם).

צור שפי 21 באוגוסט 2014

פוסט טוב, מקווה שלא יתברר כלוקה באופטימיות יתר. חידשתי את המנוי שלי לשער ארבע למרות רילוקיישן לאירופה, זה בקטע של הרגל ו״תרומה לקהילה״ נקרא לזה. תיכננתי להמריא אחרי המחזור הראשון אבל דיף ושות׳ החליטו שכנראה אגיע לבלומפילד רק לקראת אמצע העונה, בחופשה הראשונה. תחזיקו את הדגל האדום למעלה גם בשבילי.

יניב פרנקו 22 באוגוסט 2014

מבטיח להרים כוס קולה חמה בעשרה שקלים לכבודך

7even 22 באוגוסט 2014

בינתיים ברקו עושה אחלה של עבודה.
לא מדבר הרבה, ועושה יותר.
לא מתייחס לכל התבטאות תקשורתית של מישהו כלפיו
ידע להחזיר שחקניעבר לתפקידים במועדון
יודע לחזק את הקבוצה כמו שצריך.
ובסה"כ עושה רושם טוב.

בעזרת השם רק שישמיך ככה…

עמית זילברבוש 22 באוגוסט 2014

יפה, אהבתי במיוחד את נקודות הסיום:
לגבי ברקוביץ' אני מסכים שהאיש מבין בכדורגל ומסתמן כפרגמטי, אבל נשמע לי שאתה אופטימי יתר על המידה ולתחושתי ככל שתתקדם העונה הוא יצור שם יותר ויותר רעש שלאו דווקא חיובי להפועל.
בקשר לנקודה על הקהל – מאד מסכים עם הניתוח שלך.

פרופסור 22 באוגוסט 2014

אני מסכים איתך שהפוסט אופטימי מדי (אני אוהד הפועל פסימי תמידי).

ובכל זאת, ההחתמה הטובה של הקיץ היא ברקו.

אנונימוס 22 באוגוסט 2014

האוהדים שאני מכיר שלא עשו מנוי לא קנו בחיים שום חולצה של מסי, אלא פשוט נשברו מהשכונה הבלתי נגמרת שנקראת הפועל ת"א.

עדי אבני 23 באוגוסט 2014

אני בספק אם דווקא השכונתיות היא ששברה אותם, היות ושכונתיות יש בהפועל מאז ימי ההסתדרות ועד היום באופן רציף, אולי מלבד השנתיים הראשונות של סגול-תאומים. בבית ברנר היתה שכונה, אצל מוני היתה שכונה וכך כם אצל טביב. הדבר היחידי שהשתנה זה שהשנה אין הרבה כסף בשכונה ואין קבוצה שמתיימרת להיאבק על צמרת גבוהה

תומר חרוב 23 באוגוסט 2014

אתה צודק, באמת קבוצה לא רעה יש בהפועל, במיוחד בגלל שיש לה קישור מרכזי מאוד חזק. אני חושב שיש להפועל רוח וזה חשוב מאוד בכדורגל הישראלי, דווקא כשהמועדון עם הגב לקיר יש תחושה שהוא יוציא מעצמו יותר.

Comments closed