למה אני לא אוהב את כתבות המודל

אפילו ממש לא אוהב

במקביל ליורו התקיים בקאן פסטיבל הפרסום הבינלאומי, זוהי האולימפיאדה של הרעיונות ואירוע נשאף לכל איש שיווק ופרסומאי , כדי לזכות בקאן יש לבנות הגשה שתוציא את הקריאטיב גדול וזו הפכה למיומנות עצומה, כל איש שיווק שרואה סרט שזכה בקאן יכול להבין את הקריאטיב ואם הפרויקט זכה במדליה כשלהי כנראה גם להתפעל ממנו, אך בדרך כלל מצורפים להגשות גם נתוני מכירות, נתחי שוק והישגים נוספים, לאלה בדרך כלל לא מתייחסים, שכן במשפט קצר מדובר בבבל"ת.

*

למה התחלתי בקאן, כי היורו ובעצם כל טורניר גדול שישראל לא מגיעה אליו מלווה תמיד בשאלת "המודל" ותמיד יש מודל נשאף, סקסי כזה, עטוף היטב, המודל הוולשי, האיסלנדי, הטורקי, הגרמני, הספרדי (איזה מודל!) וכך הלאה.

מעין תרופת פלא או נוסחת קסם או משהו בסגנון שיתאר חלום שאם רק נאמץ אותו נעוף לשמיים.

ואת המודלים מקדמים בעיקר עיתונאים , אנשים טובים (לא ציני) שמבדלים את עצמם מכל מה שמריח מהישראבלוף שלנו, בואו נהיה כמו ההם ונאמץ את העקרונות שלהם ונבנה אקדמיות, מגרשים, מאמני נוער מובילים ותוך 20 שנה נהיה ביורו.

הנה תראו, יש תרופת קסם, מודל מנצח, נאמץ אותו ועשינו 90% מהדרך, מה הבעיה לאמץ מודל ?

*

והסיבה שאני לא מתרשם מהמודלים האלה היא שבדיוק כמו בקאן , אף מנהל שיווק לא אומר את האמת, כן היה לנו אחלה קריאטיב, אבל שאפו למחלקת הפיתוח על המוצר שהביאה, ולמכירות ולהפצה שנתנו את הנשמה, ומזל גדול גם שהמתחרה היה לא יוצלח, ואת האמת שנה לאחר ההשקה התרסקנו במכירות אבל מי זוכר.

וכשמתקשר עיתונאי פרום יזראל או מישהו מהטלגרף לראיין את המנהל בהתאחדות האיסלנדית הוא מקבל תשובות די זהות, מעצימות את הדברים הטובים, מחברות בין אוסף פעולות טקטיות לאסטרטגיה וריח ההצלחה כבר סוגר את הכל בארומה משכרת.

מודל נולד.

*

ועיתונאים שהם אנשים טובים וחוקרים ורציניים ורוצים בשינוי יש להם בעיה אחת מרכזית פה, הם בדרך כלל מסקרים את העשייה ולא נמצאים בלב העשייה וזה משכר גם אותם, ואחד מצטט את השני, ופתאום נוסעים לצלם גם כתבת וידאו והשערה הופכת לעובדה, תובנות חלקיות לעובדות מנצחות.

ואם עובר מספיק זמן זה כבר נהפך למשהו שלא ניתן להתווכח עליו, אמת עסקית ברורה.

*

ויש רק "מודל" אחד וברור שטוב שיהיו אנשי מקצוע זרים, אקדמיות, מגרשים, אנלסיטים, ציוד מתקדם, זה ברור.

אבל המודל הכי בסיסי זה לעבוד קשה, גם למי שרוצה לסקר את המודלים, לחקור באמת את מקורות ההצלחה ולהבין באמת מה ניתן לאמץ פה ומה לא, להבין שאין מודל אחד, אין דבר כזה בכלל מודל ורק אז לשבת ולנסות להבין למה זה לא עובד פה, זה דורש מהתקשורת להיות לא רק תיאורית, או פרשנית או קוראת בשער, אלא תחקירית באמת.

מישהו פה הבין באמת למה המחירים פה גבוהים ולמה אי אפשר לקנות פה דירה ? באמת הבין, ראה סדרת כתבות שירדה באמת באמת לעומקם של דברים.

כי הכי קל זה לרדת על אנשי המקצוע ואז לעשות כתבה סטייל הכתבה ההיא של עמנואל רוזן על ההבדל בין דוד רביבו לטל בן חיים הבלם – כתבה שעשתה נזק עצום לכדורגל הישראלי ואת האמת כתבות המודל הוולשי והאיסלנדי יעשו נזק דומה.

כי זה שיטחי בדיוק כמו חלק מהתופעות הרעות שאותם אנשי המודלים נהנים לתקוף פה.

*

ואתם יודעים מה , יש הרבה אנשים טובים גם פה שעובדים קשה, במציאות היומיומית, לא תמיד מתוך אסטרטגיה רב שנתית או בניין כוח מתקדם, קמים בבוקר ומנסים לעשות את הכדורגל שלנו טוב יותר.

ויום אחד, כמו שגיל כתב, אם נעבוד קשה מספיק, ויתחבר לנו הדור עם ההגרלה הנכונה גם נגיע לטורניר הגדול, ואולי גם אנחנו נהפוך למודל.

ואולי כמו שיגיד אוחנה, אולי גם לא.

אבל אין בחוץ תרופת קסם, אין נוסחת פלא, היא לא קיימת .

תמיד תהיה לנו את פאריז
מחשבות מהליכות בחוף גורדון

46 Comments

יואב 11 ביולי 2016

בגדול, מסכים עם רוח הפוסט אבל… ממש לא עם השורה התחתונה.
ממש לא עובדים פה קשה, באחריות ובוודאות.
כך שבאמת לא חשוב המודל כי הבסיס לא מתקיים.
וזה לא יעזור גם אם אנחנו נכתוב את זה מאה פעם. לא עובדים פה קשה! וזה באדרסטייטמנט.

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

אל תכליל, יש פה אנשי מקצוע שכן, שרוצים ללמוד ולהתפתח.
יש פה הרבה שכונה, אבל לא כולם.

יואב 11 ביולי 2016

עשיתי להם הנחה.
אנשי מקצוע? תתחיל מהשחקנים ותרד לגילאים ששם זה מונצח לתמיד. האמן לי, מחזה לא נאה במיוחד.

גיסנו 11 ביולי 2016

מודל לא בא להחליף עבודה קשה. לא אמור לפחות כשעושים דברים ברצינות. הוא בא להפיק את המיטב מעבודה קשה של הרבה גורמים.
למבחן הראשון שלי בתואר למדתי המון והשקעתי ממש. עבדתי מאוד קשה. אבל כשקיבלתי 65 למרות שחשתי שאני שוחה בחומר הבנתי שכנראה אני לא עובד נכון.

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

ופיתחת מודל מיוחד להצליח בבחינות או שהתפתחת כסטודנט מתוך הקושי ?
יש מודל גיסנו להצלחה בתואר הראשון ?

גיסנו 12 ביולי 2016

גדלתי מתוך הקושי ופיתחתי לי מודל שהתאים לי והביא לשיפור בתוצאות. גם לא פחדתי להתייעץ עם כאלו בעלי יותר נסיון, או כאלו שהצליחו יותר ממני – חלקם פשוט מוכשרים יותר וחלקם ידעו לעבוד נכון ויעיל יותר.
כמו שאתה תמיד מתרגש מאיך בהפועל ב"ש לקחו את מודל העבודה של מכבי ת"א והתאימו אותו לצרכיהם ומידותיהם.

קח את המודל האיסלנדי, ספרדי, בלגי, וולשי, אוסטרי ואפילו הגרמני – נבחרות שהיו בשפל יחסי כזה או אחר לפני 15 שנה ו/או יותר – ותראה שה"מודלים" שלהם דומים בבסיסם עם ניואנסים שמשתנים ממקום למקום בהתאם למשתנים מקומיים (כמות שחקנים, תרבות מקומית וכו'). אז כן, אפשר לקחת מודל שכזה ממדינה שיש לה משתנים מקומיים דומים ומשם לעשות מודיפיקציות מתאימות.

ודבר אחרון – הייתי לאחרונה בגרמניה, צרפת ופורטוגל – ובשלושתן נתקלתי בכתבות טלויזיה על המודל האיסלנדי. כנראה שבשלוש מארבע המדינות שהגיעו לחצי הגמר ביורו לא מבינים כלום בכדורגל

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

הפועל ב"ש לא לקחה את המודל של מכבי – המודל של מכבי זה לא ממש מודל , לא המציאה כלום , לא פיתחה טכניקת ניהול או אימון חדשנית.
הפועל ב"ש לא לקחה מנהל מקצועי או מאמן זר – מה שב"ש כן עשתה ובמיוחד אחרי השישיה בגמר זה לקום ולא ליילל ולא לדבר בססמאות ופשוט הלכה לעבוד.
עכשיו תבין , אין לשיטתי הכרח להביא מאמן כושר זר מחו"ל – יש בוינגייט מספיק ידע שאם מחברים לו תקציב סביר זה מספיק – אבל אם טוריחו בארץ 4 שנים כדי ללכת ולראות אימונים שלו וללמוד .
ואין מודל של מכבי – ואין מודל של באזל – אבל מכבי מצליחה אז בוא לא נגיד שזה רק כסף ונלך ללמוד ומצד שני בוא לא נאדיר משהו שהוא די בסיסי ולא מתאים להפועל רעננה וביתר .
הבעיה שפרשנים כמו עמרי אפק לדוגמא שלא שמעתי מהם כלום לפני קרויף הפכו לחסידי מבנה המנהל המקצועי – וכמו שהפרימואים תקפו את הנושא כך חלק מהפרשנים אימצו אותו בהערצה עיוורת.
המודל של מכבי אם בכלל יש להם משהו שניתן לכנותו כמודל מתאים למכבי כמו שהמודל האיסלנדי עובד בעיקר באיסלנד.

גיסנו 12 ביולי 2016

יודע מה? עזוב, אתה צודק. אין מודלים, אין בניה ומחשבה לטווח ארוך, במכבי הכל זה הכסף של ריץ' והפוקסים של ג'ורדי עם זהבי. האיסלנדים, הבלגים, הספרדים, האוסטרים – לא מבינים כלום מהחיים שלהם, הם סתם רצים הרבה אז הולך להם.
אתה מוזמן להמשיך להאדיר את כבירי המלך לבלבלב ולשפוט השקעה לטווח ארוך על סמך חודש-חודשיים. לזרוק איזה קלישאה על "תנו להם לשחק" או "עבודה קשה".
רק עשה לי טובה, אל תתלונן אחר כך על רמת הכדורגלן הישראלי, שהנבחרת לא מגיעה לשום מקום ושהקבוצות מתבזות באירופה, כי נראה שאתה די מרוצה מזה.

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

אתה מערבב בין מונחים.
כשמישהו קונה דירה להשקעה הוא לא בנה מודל פיננסי.
מיטש עובד מסודר – אבל למכבי אין מודל מיוחד ובטח לא משהו שפיתחה.
עובדים מסודר וקשה עם גב פיננסי חזק – זה מודל ? אם זה עושה לך טוב יש מודל.

אסף the kop 11 ביולי 2016

לא יודע על מודלים אבל אני מת על טופ-מודלים.

Matipool 11 ביולי 2016

כן .. הייתה חגיגה בניינטיז עם כל אלו שלא יוצאות מהמיטה בבוקר בשביל פחות מ 10,000$ .

אמיתי 11 ביולי 2016

ה"לעבוד קשה" זה לא האמא והאבא של הקלישאות?
מה זה אומר? עניין ה"מודלים" זה רק התפתחות אבולוציונית
של הלעבוד קשה..וכן יש לנו מה ללמוד. גם מאסלנד. ובזה
גם גיל שלי יודה.

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

זו אכן קלישאה – קלישאה זו לא מילה גסה.
אבל עולם המודלים הוא לא קלישאתי – הוא הונאתי – אם אתה אומר למישהו לעבוד קשה יותר כתנאי להצלחה זו קלישאה אבל נכונה.
אם אתה מספר לו שיש לך שיטה שתביא אותו להצלחה זה ברוב המקרים הונאה.

אמיתי 11 ביולי 2016

האם להגיד למישהו שעובד עקום לעבוד יותר קשה זו
לא הונאה באותה המידה?
זה פשוט לקחת את הדרך הקלה במקום באמת לשנות
משהו שהוא שבור. ההצמדות לסטטוס קוו גרוע לא ברורה לי

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

נניח ששני אנליסטים של קבוצות כדורגל נפגשים בשלב 3 של מפעל אירופאי – הישראלי עובד עם אקסל ועפרון , לא מסודר ולא יעיל – מקבילו הוולשי עובד על אפליקציה מתקדמת – אחד עובד עקום והשני מסודר -אם הראשון יעבוד קשה יותר , ישקיע את השעות הוא יגיע לאותם תובנות או לתובנות משופרות – הונאה אין פה.
כנ"ל בסקאוט או באימוני כושר.

אמיתי 11 ביולי 2016

דוגמא משלי:
מאמן נוער בכדורסל אשר צועק על חניך נמוך שהגנה
וריבאונד הם רק עבודה קשה. הכל בראש וקשור למוטיבציה.
אין סיכוי שבעולם שאותו שחקן יהפך למקצוען. יש טכניקה.
ישנן שיטות. לפעמים (הרבה פעמים) גם בחיים וגם בספורט
עבודה קשה אינה מספיקה ואף היא איננה הפיתרון. ידע
תירגול נכון ותיאום ציפיות הם חשובים לא פחות.
מי שיאמר לך שבעזרת עבודה קשה ניתן לעשות הכל פשוט
משקר לך. ואתה לדעתי הצנועה משקר לעצמך

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

אבל בדוגמא שלך המאמן לא עובד יותר קשה – הוא חרטטן , אז אם זה מה שלקחת ממה שאמרתי אנחנו בבעיה – בדוגמא שלי המאמן באמת רוצה להשתפר -הוא מוכן לעבוד קשה יותר כדי לשפר את רמת האימון שלו – ישקיע בלמידה , מערכי שיעור , וידאו ויעביר את זה לחניך שלו – הרמה תעלה.
חסידי המודל אומרים תראה , בין אם מדובר בחרטטן או במישהו שיש לו את הרצון לעבוד קשה ולהשתפר כמאמן – זה לא משנה , שניהם לא רלוונטיים באותה מידה וצריך לחפש נוסחת פלא כדי להצליח.
וואלה.
אין נוסחת פלא.

אמיתי 11 ביולי 2016

הפואנטה שלי מאד פשוטה: צריך שינוי..
אותו מאמן מהדוגמא שלי עובד קשה וגם מעביד קשה.
אבל זוהי טחינת מים. והכי גרוע זה לא עובד..
לא זוכר שבאף הצעה למודלים קראתי שכתוב שצריך
למחוק הכל ולפטר את כולם. יש לעשות רפורמה.
מי שטוב וגם כן, עובד קשה, ומראה תוצאות שיישאר
אם הוא מתאים למודל החדש. מי שלא לא.
לסיכום יניב. אני מבין את הנקודה שלך. אין נוסחאות
קסם. שומדבר לא חוזר על עצמו. מה שטוב בויילס לא בהכרח
טוב פה. מקבל. אבל מה שבטוח מה שמנסים פה כבר
הרבה זמן גם לא עובד. ברובו. למה לא לשנות?

גיסנו 12 ביולי 2016

הבעיה מתחילה בזה שאתה מסתכל על מודל עבודה ארוך טווח כ"תרופת פלא"

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

הבעיה ההפוכה שאתה קונה אוטומטית ססמא של מודל עבודה ארוך טווח – זו ססמא , עטיפה ריקה בצלופן מרשרש.

גיסנו 12 ביולי 2016

כי "עבודה קשה" ו"תנו להם לשחק" זה בכלל לא סיסמאות "עטופות צלופן מרשרש"

תגיד, את הילדים שלך אתה מחנך ומכווין כדי לנסות למקסם את הפוטנציאל שלהם כשיגדלו? אתה מנסה לתת להם את כל הכלים שאתה יכול כדי שבעתיד יגיעו רחוק? או שאתה סתם נותן להם להתרוצץ בתקווה שיגדלו בסדר ואולי יצאו עם איזה מקצוע לחיים?

זה מצחיק שאתה מתלונן כל הזמן על תרבות הכדורגל פה אבל כשמדברים תכל'ס על משהו אחר אתה מגן בחירוף נפש על המודל הישראלי – מזלזל בלמידה מבחוץ ומקדש חאפריות. מזכיר מאוד את הקבוצה שלך אגב.

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

אתה ממשיך להיצמד לססמאות ומתעקש לא לקרוא את מה שאני כותב.

גיסנו 12 ביולי 2016

מצחיק שאתה אומר את זה כשבינתיים לא הגבת לעניין טענה המרכזית לי עד עכשיו – מודל זה שלד של תכנית לטווח ארוך, שנותן מבנה נכון כדי שעבודה קשה תניב יותר פירות. מודלים כאלה אינם אחידים ולכן צריך לקחת מודל עבודה של מדינה שקרובה אלינו במאפיינים ולעשות לו התאמות מקומיות, כי בסופו של דבר יש קווי דמיון ברורים בין כל המודלים האלה.

אבל בוא נגיד "עבודה קשה" ו"תנו להם לשחק" ונאשים אץ כל האחרים בזריקת ססמאות

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

למה צריך לקחת מודל של מדינה ולהעתיק אותו ? כי זה נשמע טוב ואפשר למכור את זה לציבור יותר טוב מסתם תכנית עבודה ?

יוני 11 ביולי 2016

יניב אני מאוד מתחבר להתנגדות שלך לכל מיני טרנדים תקשורתיים. לפעמים זו התעסקות בחוקה כשיש יורו משעמם, לפעמים זה ניתוח מאולץ של הצלחה של נבחרת זו או אחרת והגעה למסקנת המודל שתיארת. אבל תקשורת הספורט בישראל לא עוסקת בשיפור הענף (למעט בודדים וטובים). אנשי התקשורת בישראל מחויבים לקליקים וכמה שיותר.
והנה מגיע ה״אבל״…
אחת הדרכים להצליח בתחום מסוים היא להתאים דרך שכבר עובדת לצרכים שלך. אם אתה מתאר דרך של כמה שנים טובות (כתבת 20 שנה) כ״תרופת קסם״ זה פשוט לא מסתדר לוגית. כדי לדעת אם ארגון או ענף ספורט במקרה שלנו מתקדם לכיוון הנכון, חייבים לנסות דרך מסוימת ולדבוק בה. ורק אחרי זמן ראוי לבחון את המצב. אם כל שנתיים ישנו כאן קונספציה לא נדע אם זה עבד באמת או שהיה כאן עניין מקרי.
לדעתי תרבות הספורט בישראל במצב כל כך קשה, שרק תגבור משמעותי של שעות חינוך גופני מכיתה א יביאו לעלייה משמעותית של העוסקים בספורט ומכאן יהיה קל יותר לזקק את הטובים ביותר. בכל הענפים.
מודל הפירמידה אתה יודע…

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

האם היית חושב שניתן להפוך את איסלנד ב20 שנה לאומת סטארט אפ דרך המודל הישראלי ?

יוני 11 ביולי 2016

למה לא?
יש פגם בגנום הוויקינגי?
גם ישראל לא נולדה סטארטאפ-ניישן, גיל שלי לדעתי הרחיב על זה שיזמות תפסה תאוצה בישראל לאחר אימוץ מודלים מבחוץ. לפני 20 שנה בערך, או קצת יותר.

אריאל גרייזס 11 ביולי 2016

יש דברים שבאו מבחוץ ויש דברים, כמו היכולת הישראלית לאלתר או הצרכים הביטחוניים, שקשה מאוד לשכפל במידה אחרת. הנקודה של יניב היא לא שאי אפשר להפוך את איסלנד למעצמת הייטק אלא שלנסות להטמיע מודל מבחוץ שמתאים למדינה מסוימת זה בעייתי. בוא נגיד שקשה לי להאמין שהאיסלנדים יקימו מחר צבא בגודל של צהל עם יחידת 8200 עצומה, למשל.

יוני 12 ביולי 2016

אני לא מדבר על קופי-פייסט עיוור. על לקחת מודל ולהתאים אותו. מהו ה"מודל הישראלי" בסטארט-אפ? יש כזה? לא חושב. גם אנחנו העתקנו, התאמנו לאופי המקומי והופ! אחרי 20 שנה, "קסם". לא קסם ולא כלום, פשוט אנשים מוכווני מטרה, ובעלי הכישורים לבצע אותה. אין בסין מסעדות "סיניות" שמגישות תפריט של מסעדה סינית בישראל. לקחו מודל, התאימו לחך המקומי.
כמובן שאם לאיסלנדים אין "איומים ביטחוניים" כמו לישראל, אז אין צורך בצבא מתוחכם.
ובכלל, לא משנה כמה זה נכון, היהירות של הישראלים בכל הקשור ליכולת האילתור שלנו והחוכמה הישראלית מדהימה אותי לפעמים. גובל ביהירות גרמנית לעיתים על בסיס תיאוריות גזע שונות.

Lord Anthony 11 ביולי 2016

עבודה קשה היא תנאי הכרחי להצלחה, אבל גם לעבוד קשה צריך לדעת איך.
לתת פול גז בניוטראל זאת חוכמה קטנה מאוד.

MOBY 11 ביולי 2016

יקר פה כי כולנו חזירים.
מחפשים ״לדפוק״ את הפראיר התורן ולהביא את המכה.
והכי חשוב זה לא לצאת פראייר.

גיסנו 12 ביולי 2016

יקר פה גם כי כולם אוהבים להתלונן ומחכים שמישהו אחר יפתור את הבעיות.
יס והוט הן הדוגמאות הכי טובות שאני מוצא כל פעם.

אריאל גרייזס 11 ביולי 2016

לא שקלת את המודל המונגולי. אני אומר לך, זה הדבר

יניב פרנקו 11 ביולי 2016

זו המנה החדשה בג'ירף ?

אריאל גרייזס 11 ביולי 2016

וברצינות, כל נושא המודלים הוא שעשוע אינטלקטואלי בתעשיית ספורט סמי-מקצוענית שבה כל מחשבה לטווח ארוך היא חלום באספמיה. לחשוב איזה מודל מתאים לנו זה מצחיק במציאות שבה אין פה שום יכולת להטמיע את המודל הבסיסי ביותר ברמה הארצית

D! פה ועכשיו 11 ביולי 2016

הכתבה הספציפית הזו לא נפתחה ונסתיימה בכל שאין מודל ושצריך להתאים כל דבר למקום והזמן?

רינוס מיכלס. 11 ביולי 2016

יניב גם אם תעבוד על שריר מסויים בגוף , הכי קשה ומאומץ שאפשר , הוא לא יוכל להתפתח מהאימון והמאמץ עצמו בלבד , אלא רק כשיקבל חלבונים

המבנים הדוגמתיים שאתה כל כך סולד מהם , הם הם החלבונים שצריך כדי להתפתח

אני מבין חלקית את סלידתך בנושא המדובר הזה , כי הוא אכן מובא ( כבר מאז ימי נילסן ז"ל ככל שאני זוכר , וככל שעוברות השנים , הדיבור על זה מתגבר ) מפי כתבלבים שעסוקים כל ימי המקצוע שלהם בכותרות במקום בתוכן ועומק , וכך גם הנושא לעיל מוצג על ידם – כמשוואת כותרת שיש בה קסם מן הכותרת כשלעצמה בלבד ,
ולא מן התוכן , העומק והפרטים המאפיינים שלה

אם נושא נכון וטוב , מובא רק ככותרת מפי אנשים שטחיים , זה לא מראה את הנושא עצמו כשטחי ולא טוב , אלא אך ורק את השטחיים ככאלו …

ודבר נוסף לגבי נושא העפלה ( או סיכויי העפלה ) כלשהיא של נבחרת הכדורגל לאיזושהיא תחרות בין לאומית – כל הדיבורים והמאמרים האלו שהכדורגל הישראלי יעלה את רמתו וערכו כשהאחרון יעפיל לתחרות בין לאומית כלשהיא , הם מאוד חלקיים ומטעים , ככאלו שמסתכלים על השורה התחתונה בראש ובראשונה ( ואולי אפילו בלבד ) ומחטיאים את הנושא המדובר לעיל – קידום והתפתחות הענף והעלאת רמתו , וזה יכול לעשות בעיקר על ידי תפישה שמקדמת את הדרך ( מבנה מערך דוגמתי ) ורואה בחשיבותה , לפני השורה התחתונה ( ניצחון , העפלה מזדמנת כלשהיא , או העפלה לא " מוצדקת " – ברמתה – כלשהיא )

רוצה לומר , גם אם נבחרת ישראל בכדורגל תעפיל בעתיד לאליפות העולם לנבחרות או לאליפות אירופה לנבחרות , זה לא בהכרח יעשה אותה לטובה יותר ולא בהכרח ישקף עלייה מסויימת ברמת הענף

ממש כמו שמכבי תל אביב בכדורגל לא התקדם והפך למועדון דרג 3 באירופה , על ידי עצם זה שהוא העפיל לליגת האלופות ( ויש עוד הרבה דוגמאות אחרות שאפשר להביא )

לכן , אין פה שום עניין של " קסם " או " פלא " ,
יש פה פשוט מצב ( בענף הכדורגל , וגם בשאר ענפי הספורט – שבא לידי ביטוי בתפישה מפגרת ולא מפותחת שרואה את הספורט כפנאי במקום כעניין תרבותי וערכי ) מסויים ולא מפותח , שמצריך שינוי

והשינוי המדובר ( בהעלאת רמת הענף וערכו המקצועי ) לא יוכל לבוא על ידי העפלה לתחרות מסויימת או ניצחון מסויים – את גניבת הדעת הזו תשאיר לאותם כתבלבים ( או אנשי שיווק ופירסום ) שעליהם אתה כותב ,
הוא יוכל לבוא אך ורק על ידי מבנה מערכתי שונה ( מזה שקיים ) , שעליו יוכל להתפתח ולהתקדם ( ממש כמו בדימוי השריר ובנייתו שהבאתי – כאשר המבנה המערכתי משמש כחלבון לצורך נושא זה ) הענף וערכו המקצועי

ל – א ב – ע – ת – י – ד ה – נ – ר – א – ה ל – ע – י – ן …

אלי 11 ביולי 2016

אני דווקא חושב שהכתבה של עמנואל רוזן לא עשתה שום נזק.
היא מראה למי שרוצה להיות מקצוען חלק מהדברים שצריך לעשות וחלק מהדברים שלא כל כך כדאי.
ובייחוד הראתה לנו הצופים את הסיבה העיקרית להבדלי הרמות.

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

בראייה לאחור היא לא שינתה כלום ורק הנציחה את תדמית הכדורגלן הערס והעצלן – היא לא בדקה באמת מה הפך את אנגליה למה שהיא – מה מודל ההכנסות של מועדון שם – איך אפשר ומה אפשר להביא לארץ.

רק הדגישה מה רקוב פה וכמה אנחנו רחוקים משם – וגידלה דור של כתבות המשך מאותו עולם .

גור אילני 11 ביולי 2016

פוסט מאד מעניין ומעורר מחשבה.
מזכיר לי את ה״מהפכות״ התכופות שנעשות בארצנו בחינוך. בית הספר שלמדתי בו בערבה היה מבודד ולכן שימש מקום מבחן לכל מיני מודלים שהגיעו מחו״ל או ממרכז הארץ. טוטאל מנג׳מנט, קהילה מעורבת, באז וורדס לכל דורש. בתחילה המודלים היו מיושמים בהתלהבות רבה, ואז נמוגים לתוך הבינוניות והנורמליות של מערכת החינוך המוכרת לכולנו, זה עם המורות שמתבצרות עם הנס-קפה בחדר מורים.
לאחרונה שמענו על המודל הפיני בנושא החינוך שבאמת נראה מקסים ונהדר. אבל כשלוקחים את המודל מפינלנד לדוגמה, ומחילים אותו על אנשים עם ערכים שונים לגמרי, אני לא חושב שזה יעבוד. בטח לא כמו שהוא. בחברה שלנו יש ערכים מאד שונים מאלה בפינלנד, בווילס או באיסלנד.
בפינלנד לדוגמה, להיות בנאי זה יופי של מקצוע. לא יזם, לא קבלן, זה שממש בונה עם הלבנים והטיח. בישראל מה שעוסקים בו צריך להיות ״נחשב״ ו״יוקרתי״, אחרת אתה כישלון. ומהצד השני של זה – בישראל מי שיש לו כסף יכול להיות באיזה מקצוע שהוא רוצה וזה לא יזיז לאף אחד. ובפינלנד אולי (לא בטוח) פחות סוגדים לכסף.
אבל זה מה שיש לנו כרגע, ומכאן צריך להתחיל, ולהגיד שזה לא יהיה בחיינו זה להרים ידיים וגרוע מזה – להסיר אחריות. אנחנו זה ישראל ואנחנו זה העולם ואנחנו קובעים איך דברים יהיו.
וזה לא חוכמה להאשים רק את אבי שמילוביץ ויוסי בכר המאמנים המדומיינים של קבוצת הנערים של מ.ס. נתניה שהם פרובינציאליים ובהמות ולא מקצועיים ועצלנים ולא רוצים לעשות שינוי. התפקיד שלנו, גם פה בדה-באזר, זה להמציא את הדבר שכן יעבוד, גם אם זה מבחינה רעיונית בלבד, וגם אם זה לעשות ממש.
אני לדוגמה התחלתי עם חוג כדורגל בנות לגילאי 7-8, זה התחיל לגמרי בקטן ובמקרה אבל צובר תאוצה, ויש אפילו שני ילדים גדולים יותר שהתנדבו לאמן אותן, בלי כסף ובהמון אהבה והשקעה מצידם. לא יודע איך זה בדיוק אמור לעזור לישראל לעלות למונדיאל, אבל איכשהו זה קצת כן.

Eyal 11 ביולי 2016

הבעיה היא לא במודל. מודל הוא שלד עליו בונים תוכנית. הבעיה היא בחוסר הרצון (כמו שנראה לי) לשמור על התוכנית. בסוף שחקן כדורגל הוא מוצר בתוך מוצר גדול יותר שנקרא קבוצה או נבחרת. המודל אמור לתת לך את.הסדנדרט איתו אתה משפר את המוצר, קובע יעדים ברורים ועושה על בסיסו תיקונים. זה באמת לא משנה אם תיקח את המודל הוולשי, הפורטוגלי או הישראלי. העיקר שיתנו לו את הכמות שנים שהוא דורש כדי להתחיל להביא תוצאות אותם אפשר למדוד מגילאי 15 ועד הנבחרת הבוגרת.

מאנו 12 ביולי 2016

בדיוק. אני אישית חושב שדטרמיניסטים כמו אוריאל דסקל ודומיו שטוענים שאם רק נאמץ את המודל האיסלנדי וניהיה קצת יותר ויקינגים ונקים מגרשים סגורים, אז ניהיה מעצמה. זה לא שאין במה שדסקל אומר כלום, אבל 'מודל' הוא בסופו של דבר רק מודל, והוא לא מבטיח כלום. הוא לא מבטיח שפתאום יהיו פה אתלטי-על או בלמים גבוהים וחזקים, וגם לא טכניקה של ארגנטינאים. אבל עזבו את כל זה – הסיבה שאני לא מאמין ולא אוהב את הדטרמיניסטים האלה כדסקל, זה שזה נראה שהם מנסים לבדל עצמם מהלבנט ולמצב עצמם כאיזה אנשים מקצוע מקצועיים שמבינים יותר מכל הילידים האלה. זה משתקף בזה שהוא מתרכז הרבה בללעוג לכל מיני פרשנים, בעיקר כדי להאדיר את עצמו.
או בקיצור, אסטרטגיה לכדורגל הישראלי היא חשובה, אבל בסופו של דבר צריך גם תשתית אנושית מתאימה, שכוללת תרבות, כשרון וגנטיקה. ישראל צריכה להכיר בחולשתה ולנסות לחזק את היתרונות היחסיים שלה. ובנתיים דסקל ודומיו ימשיכו להתפרנס מלהטיף לנו על המודל הגרינלנדי, ועל כמה אלי אוחנה פרימיטיבי כשהוא אומר "צ'יפים שמיפים".

אמיתי 12 ביולי 2016

מה שחסר כאן זה כישרון וגנטיקה? לא חינוך ותרבות?
לא שמעתי אף מחקר המקשר גנטיקה לכדורגל

גיסנו 12 ביולי 2016

לא רק בישראל הלכו לחקור את המודל האיסלנדי ולראות את שיטות העבודה שהביאו אותם לאן שהגיעו.
גם למשל בשתי המדינות שהגיעו לגמר היורו.
הבעיה בכתבות כאלו של דסקל היא לא המודל והנסיון להבין אותו, אלא הדטרמניזם.
ואלי אוחנה פרימיטיבי ומגוחך כשהוא זורק "טקטיקה שמקטיקה" ו"צ'יפים שמיפים".
חלק ממודל עבודה, אגב, גם יכול לכלול את סוג האנשים שרוצים שילמדו את הצעירים כדורגל ואת סוג הפיקוח שאתה רוצה בנושא.

יניב פרנקו 12 ביולי 2016

אף אחד לא הלך באמת בישראל ללמוד את המודל האיסלנדי – שלח לי לינק אם כן.
לפני היורו לא דיברו עליהם בכלל – אבל עכשיו הם מודל

איאן ראש 15 ביולי 2016

הרבה חברים כאן צודקים. לקחת מודל מוצלח עם סיכויי התאמה גבוהים לפה. עבודה קשה והתמדה לאורך שנים. אבל מודל הוא צריך להיות משהו מוכח והכוונה שלי שעליה בודדת של נבחרת מסויימת לטורניר גדול (ואפילו הצלחה בו) אינה בהכרח מדד למודל מוצלח כלשהו כי יתכן שמדובר בצרוף של דור מוכשר במיוחד וכו' ( הרי גם ישראל עלתה פעם למונדיאל). צריך גם לשים מטרה לפני בחירת מודל ולהחליט מה סדר העדיפויות(נבחרת,ליגה,יצוא שחקנים…).
מה שאף פעם לא הבנתי זה מדוע שכשמגיעים לכדורגל אנשי העסקים המאוד ממולחים ומוצלחים פתאום משלמים יותר ודורשים פחות? לדעתי הסדרה המדוברת הראתה אמת. נשיא מועדון שמשלם מאות אלפי יורו לשחקן יכול לדרוש ממנו מקצוענות מלאה ז"א יום עבודה מלא במועדון (אימון.כושר.ארוחה.מנוחה.תדריכים.ועוד) ויכול גם להשקיע עוד סכום כזה על מגוון ציוד ואנשי מקצוע כמו מדריך פילטיס,תזונאי,מנטליסט,רפואה ועוד. אם הדברים האלה יקרו ברמת המועדונים (שבטוח יראו פירות לעבודה זו בדמות שחקנים טובים.תארים.מכירת שחקנים…) אז גם הנבחרת תרוויח מבלי לעשות תוכנית על.

Comments closed