?Best Team Ever

אפשר להגיד מה שרוצים על המעבר של לברון ג'יימס למיאמי, אבל דבר אחד בטוח - הוא הכניס לליגה כמויות עניין שלא ראינו כבר הרבה זמן, ובמיוחד אמוציות רבות. אתמול, כדי להוסיף שמן למדורה, ג'ף ואן גאנדי טען שמיאמי הולכת לשבור את שיא הנצחונות של הבולס שעומד על 72 ומסוגלת גם לשבור את שיא הניצחונות הרצופים - 33 במספר - ששייך ללייקרס.

אפשר להגיד מה שרוצים על המעבר של לברון ג'יימס למיאמי, אבל דבר אחד בטוח – הוא הכניס לליגה כמויות עניין שלא ראינו כבר הרבה זמן. אתמול, כדי להוסיף שמן למדורה, ג'ף ואן גאנדי טען שמיאמי הולכת לשבור את שיא הנצחונות של הבולס שעומד על 72 ומסוגלת גם לשבור את שיא הניצחונות הרצופים – 33 במספר – ששייך ללייקרס.

לגבי שיא הניצחונות הרצופים – קשה לי לראות מישהו אי פעם שובר את השיא הזה, הוא נראה לי לא פחות בלתי מושג משיא החבטות הרצוף של דימאג'יו ומצריך גם המון המון מזל. אבל לגבי 72 הניצחונות, אם מסתכלים על מה שקליבלנד עשו בעונה שעברה (66 ניצחונות, לברון לבד) זה בהחלט נראה בהישג יד.

השאלה האם זה אפשרי היא ערטילאית בלבד כרגע, כי באמת לא ראינו את ההיט משחקים שניה אחת, כך שקשה להעריך איך יצליחו וויד ולברון להשתלב ביחד, והאם החבורה המשלימה שתתכנס סביבם תהיה טובה מספיק. השאלה הבאמת מענינת היא – ונניח שהם עושים את זה – וכמובן לוקחים אליפות, האם הם יוכלו להחשב כקבוצה הטובה בהיסטוריה? כן, זה עדיין קצת מוקדם, אבל זה לא אומר שאי אפשר כבר עכשיו לנסות ולהעריך את הסיכויים שלהם.

החוכמה המקובלת היא ש-72 הניצחונות של הבולס בזמנו, בנוסף לתקופת דומיננטיות של 6 אליפויות רצופות (אם מתעלמים מהפרישה של ג'ורדן) הפכו את שיקגו של שנות התשעים לקבוצה הטובה בהיסטוריה. אישית, הקביעה הזאת בעייתית מבחינתי כי רמת התחרות שמייקל ג'ורדן היה צריך להתמודד איתה היתה נמוכה בהרבה מזו שאיתה היו צריכות להתמודד הקבוצות הגדולות של האיטייז. סתם בתור דוגמא, הקבוצה הטובה ביותר במזרח שג'ורדן היה צריך להתמודד איתה היו הניו יורק ניקס, שהשחקן הטוב ביותר שלהם היה ג'ון סטראקס. באינדיאנה, הקבוצה השניה שעשתה לו צרות, היה בקושי את רג'י מילר שיכול להחשב שחקן על, וזהו בערך. זאת בהשוואה, לסלטיקס של בירד, למשל, שהיו צריכים להתמודד עם הסיקסרס של ד"ר ג'יי, דטרויט של איזייה, שיקגו של ג'ורדן – וזה רק הקבוצות הטובות באמת.

אם נסתכל על מיאמי של השנה הקרובה, הרי שהתחרות תהיה קשה יותר ממה שחושבים – בוסטון עדיין פה, אורלנדו לא הולכים לשום מקום, הבולס התחזקו וגם במערב יש כוחות חדשים כמו אוקלוהומה ופורטלנד, כוחות ישנים כמו פיניקס וסן אנטוניו, והאלופה מלוס אנג'לס, כמובן. מצד שני, בליגה יש היום גם הרבה מאוד קבוצות "זבל" שפרקו כל מטען אפשרי בשנים האחרונות בשביל להחתים את לברון או וויד ואם הן ינצחו 20 משחקים, הן יהיו מאוד מרוצות.

דרך נוספת לבחון את הגדולה של מיאמי הנוכחית היא הסתכלות על הרכב השחקנים. במיאמי הולכים לשחק העונה שני הול אוף פיימרים די בטוחים ועוד אחד (בוש) שבקושי אפשר לקרוא לו גבולי, אבל הוא עוד צעיר, אז לך תדע. בשיקגו הגדולה שיחקו שני הול אוף פיימרים (ג'ורדן ופיפן, שנכנס השנה) , בסלטיקס הגדולה שיחקו למעשה חמישה כאלו (בירד, פאריש, מקהייל, דניס ג'ונסון שסוף סוף נכנס השנה וביל וולטון שעלה שם מהספסל) ובלייקרס שלושה (מג'יק, קארים ו-וורת'י). סתם לצורך הטיעון – גם בדטרויט של סוף שנות התשעים היו שני הול אוף פיימרים (אייזיה ודומארס) ואפילו בסלטיקס הנוכחיים יש בין שניים לארבעה כאלו. גם אם נסתכל על בחירות דראפט ראשונות, אז נכון שבחירות 1, 4 ו-5 בדראפט משחקים ביחד זה מרשים, אבל זה קטן לעומת הלייקרס ההם, בה היו לא פחות משלושה שחקנים שנבחרו במקום הראשון בדראפט (אותם שלושה הול אוף פיימרים) – הישג שאף קבוצה לא תוכל להתגאות בו כנראה לעולם. בקיצור, הרכב השחקנים של מיאמי הוא טוב, אבל בהחלט לא ייחודי במבט לאחור.

יש עוד אלמנט אחד שאי אפשר עדיין להעריך אותו, וזה כמובן איכות הכדורסל. אם הסלטיקס ההם הציגו לנו את הפרונט קורט הטוב בהיסטוריה, הלייקרס את השואו טיים והבולס של ג'ורדן את, ובכן – ג'ורדן, הרי שממיאמי הנוכחית נצטרך לראות הרבה מאוד כדורסל איכותי (הבק קורט הטוב בהיסטוריה?) כדי שנוכל להציב אותם באותה רשימה.

אם נסכם, אז לדעתי גם אם מיאמי תצליח לנצח 73-74 משחקים בעונה, קשה יהיה לספור אותה בתור הגדולה מכולם. רק עונה של מעל 75-76 ניצחונות, יחד עם רצף דומיננטי של לפחות שלוש אליפויות, יאפשר לנו בכלל להעריך אותם עם הגדולים ביותר. עד אז, אפשר להנות מלעודד נגדם, כי באמת – מי אוהב את הפייבוריט?

משחקים בקקה
אלון עברון: המקום שבו נולדות האגדות

No Comments

ברק 11 באוגוסט 2010

אחח איך הספר של ביל סימונס מתאים פה בצורה נפלאה. אין לי כוח לצטט אז לכו לקרוא אותו.

דוד 11 באוגוסט 2010

אם אני לא טועה, גם מיקאל תומפסון היה בחירה מס' 1 בדראפט ככה שהיו ללייקרס 4 בחירות ראשונות.

באיחור קל – תתחדש על הבלוג. כיף לקרוא.

אריאל גרייזס 11 באוגוסט 2010

אכן, צודק – שכחתי את תומפסון ששיחק תפקיד דומה לזה של וולטון בסלטיקס. עשה עבודה מצוינת על מקהייל בגמר המקולל של 87'.

טל 11 באוגוסט 2010

אני הייתי אומר שפטריק יואינג היה השחקן הכי טוב בניקס בתקופת ג'ורדן, יותר מסטארקס…

אריאל גרייזס 11 באוגוסט 2010

טל, זאת היתה חצי בדיחה. אין ספק שיואינג היה השחקן הכי טוב באותה קבוצה, אבל סטארקס היה הברומטר שלה וזה שבסופו של דבר הפך אותה מועמדת לאליפות. הוא גם זה שהרג אותה בסופו של דבר (באותו גמר מול יוסטון). צריך לזכור גם שכמה שנים אחרי ניו יורק הגיעו לגמר בלי יואינג (בעונה המקוצרת של 98. בקיצור, היתה פה עקיצה קטנה בכיוונו של יואינג.
במאמר מוסגר – הייתי חולה על הקבוצה הזאת, סטארקס הוא עד היום אחד השחקנים החביבים עליי (מסיבות שבאמת נשגבות ממני) ויש לי הרבה נוסטלגיה לסדרות בינם לבין הבולס.
אבל בשורה התחתונה – אם זאת הקבוצה הכי טובה שאיתה היית צריך להתמודד, לא קשה להגיע ל-70 ניצחונות.

גיל 11 באוגוסט 2010

לג'ף ואן כאנדי יש כל מיני יציאות משונות. הוא אמר גם במהלך השנה שאם קובי זוכה בעוד אליפות הוא יהיה הלייקר הכי גדול אי פעם.

אני בכלל לא מסכים שרמת התחרותיות הייתה נמוכה או נמוכה משמעותית בשנות ה90. קבוצות כמו הסאנס והג'אז היו מצוינות. מה שג'ורדן עשה ולא נעשה לפניו זה שבמהלך עשור שלה הוא מחק כל תחרותיות בליגה. אני לא מסכים שלבוסטון הייתה תחרות גדולה מדי. היחידים שבאמת היו ברמה שלהם היו הפיסטונס ובשנה אחת הסיקסרס. ג'ורדן עדיין לא היה בשל ולבד הוא לא יכל להתמודד נגד המכונה של בוסטון. באמצע שנות ה80 לבוסטון לא הייתה ממש תחרות.

לגב מיאמי, זה שלברון ניצח 66 משחקים כמעט לבד לא אומר הרבה. קבוצה היא לא סיכום מתמטי של כל החלקים שלה, מה עוד שנוטים לזלזל בקליבלנד אבל היו להם הרבה רול פליירס שלמיאמי אין (הבעייה עם קליבלנד שהיו להם רק רול פליירס חוץ מלברון). קבוצות יעלו עם הרבה מוטיבציה נגד מיאמי ויהיה להם קשה בעונה הרגילה. מה שהם יבחנו עליו יהיה דומיננטיות בפלייאוף וזה עוד רחוק. בכל מקרה, הכדורסל כל כך השתנה מלפני 20 שנה (שלא לדבר על שנות ה80) שההשוואות הללו לא אפשריות באמת.

אלון 11 באוגוסט 2010

לפילי ב 2004 היו גם 3 בחירות דראפט ראשונות בקבוצה (אייברסון, קולמן וגלן רובינסון) אבל זה לא כל כך עבד.

אריאל גרייזס 11 באוגוסט 2010

טוב, ברור שיש בחירה ראשונה ויש בחירה ראשונה. אני מניח שההיט יכולים גם לצרף את מייקל אווקולנדי וקוואמי בראון – זה לא יהפוך אותם בדיוק לקבוצה לדורות :-)

אריאל גרייזס 11 באוגוסט 2010

גיל, אני לא אקרא לזה בורות, אבל להגיד שהיתה רק שנה שהסיקרס היו קבוצה טובה או שרק הפיסטונס העמידו תחרות זה חוסר הכרות עם השטח. בפילי שיחקו ד"ר ג'יי ומוזס מאלון ואחר כך הצטרף גם בארקלי, שלא לדבר על דאריל דוקינס החיה. וזאת קבוצה ששיחקה בגמרים גם של 82 וגם 83 ואם לא היתה הסלטיקס ההיא הם היו לוקחים לפחות שלוש אליפויות.
חוץ מהם והפיסטונס, היו את קליבלנד של דורותי ופרייס שהיתה קבוצה מעולה, היו את הניקס של ברנרד קינג המופלא, את אטלנטה של דומיניק וויליקינס, את מילווקי שניצחה 60 משחקים בעונת 85. וזה לפני שאני מדבר על החוף המערבי, עם הלייקרס ויוסטון עם תאומי המגדל.
בנוסף, כמו שאמרתי, הרמה של הקבוצות הפחות טובות באותן שנים היתה טובה בהרבה. לצורך השוואה, בעונת 86, העונה הכי טובה של הסלטיקס, היו בליגה 3 קבוצות עם פחות מ-30 ניצחונות, בעונת 96, עונת ה-72 ניצחונות של הבולס, היו בליגה 6 קבוצות כאלו. מה שזה אומר שיש לך הרבה יותר לילות חופשיים שבהן לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי לנצח.

גיל 11 באוגוסט 2010

למה בורות? הסיקרס היו מלאים בכישרונות אבל רק כשמאלון הגיע אליהם הם זכו באליפות. בשנתיים הראשונות הם היו יריבים שווים לבוסטון אבל אחרי זה לא הייתה ממש תחרות. זה לא נכון שאם לא היו בוסטון הם היו זוכים בכמה אליפויות. עובדה שהם הפסידו בגמר ללייקרס בלי קשר לבוסטון. אחרי זה מאלון והדוקטור פרשו וברקלי לבד לא הוביל אותם לכלום. בחייך, להשוות את מה שהיה לבוסטון לאטלטנה או מילווקי? זה בערך כמו הניקס ואינדיאנה באמצע שנות ה90 לבולס. מסכים שהיו הלייקרס ויוסטון אבל עובדה שהם לא זכו בשתי אליפויות רצופות כמו הלייקרס, פיסטונס ואחרי זה הבולס כמובן.

אני לא יודע אם הרמה הייתה טובה בהרבה. לדעתי הבולס של ה72 ניצחונות היו כל כל טובים שהם היו מנצחים כל קבוצה משנות ה80. אתה לא יכול להשוות את הרמה לפי הקבוצות החלשות, היו אז פחות קבוצות בנבא.

אריאל גרייזס 11 באוגוסט 2010

אני אבהיר משהו – אני לא טוען שהבולס היו טובים פחות מהלייקרס או הסלטיקס של שנות השמונים, קשה מאוד לדעת מה היה קורה שם (אני כן חושב שהם היו לוקחים פחות אליפויות, זה כן), אני פשוט אומר שאי אפשר להשתמש במדד ה-72 ניצחונות אז בתור הקריטריון להיותם הקבוצה הגדולה ביותר. הסיבה לזה היא שהרמה באופן כללי היתה נמוכה יותר והיו יותר קבוצות חלשות, מה שאומר שהיה יותר קל להגיע למספר הזה מאשר בשנות השמונים

אלון 11 באוגוסט 2010

אריאל, תושבי צפון קרוליינה נעלבים ששכחת את בובי ג'ונס הכוכב הגדול של הסיקרס בשנות ה 80.
מספר ניצחונות במהלך העונה הסדירה זה אחד המדדים הכי פחות חשובים לקבוע אם הקבוצה גדולה. העונה ארוכה מדי ורק הפלייאוף קובע, תשאלו את נוביצקי.

גיל 11 באוגוסט 2010

המדד של הנצחונות לא רלוונטי. זה יותר עניין מקרי. פיל ג'קסון טען שלדעתו הסיבה שהם הצליחו לנצח כל כך הרבה הייתה שבתחילת העונה כל המשחקים שלהם היו באמצע ארה"ב עם נסיעות קצרות מערבה ומזרחה שנתן להם מומנטום. היום גם בגלל כל הפרימדונות, שחקנים נחים לקראת הפלייאוף. ג'ורדן ופיפן סירבו בתוקף לשבת במשחקים בסוף העונה כי הם אמרו שהקהל בא לראות אותם.

Danny 11 באוגוסט 2010

אריאל לא נעים, אבל הקטע הזה דווקא לא היה טוב בכלל לטעמי.
הבדיחה על סטארקס ממש לא בלטה, והאמת היא שהוא גם לא היה השחקן השני ברמתו אחרי יואינג.
ניו יורק הייתה קבוצה נושכת ולוחמנית שהזכירה את דטרויט של שנות ה 2000 (יותר נכון ההפך).
זה שאוקלי, מרק ג'קסון ושאר החברים הם לא השחקנים הכי אטרקטיבים, או זה שההצטרפות של סטארקס הייתה זו שהקפיצה אותם את המדרגה החסרה ממש לא אומרת שסטארקס היה הכוכב.

מעבר לזה, נגד גו'רדן שיחק גם איזה שחקן קטן גדול שעונה לשם שאק.
הוא עשה את זה עם גרנט דאבל דאבל, ועם פני הארדוואי.
היה גם את התלכיד המצויין של יוטה.
שכחת גם את פייטון שהוביל את הסוניקס ליותר מ 60 ניצחונות.
שכחת גם את בארקלי, אולג'ואן, קלייד דה גלייד.
וואו, אתה קולט כמה כוכבים בעצם לא זכו לטבעת בגלל אותה קבוצה?

בסוף אתה אומר ומציין שהליגה עדיין מאוד חזקה ואני מסכים איתך על זה.
יותר מזה, אני חושב שהמזרח מעולם לא היה כל כך חזק כמו בעונה הקרובה.
בוסטון עבורי רחוקה מלהיות קבוצה גמורה. אורלנדו לא סיימה להתפתח.
משהו טוב קורה בשיקגו, וגם ניו יורק עוד יכולה להפתיע.
המערב עדיין מציג כמה קבוצות מאוד חזקות וגם כאלה שלא ציינת.

אז אחרי כל זה, לציין שאם מיאמי תנצח 76 משחקים ותיקח אליפות היא עדיין לא תיכנס לדיון זה מגוחך.
אתה מבין שאם מיאמי תנצח 76 משחקים, היא כנראה תנצח את כל הקבוצות בליגה בסדרות הפנימיות שלה.
אתה מבין שאין קבוצה שיכולה לנצח 76 משחקים ולא להשאיר חותם, בייחוד שהיא משחקת במצב הנוכחי שהליגה מכילה קבוצות חזקות מאוד וחלשות מאוד.
השנה האחרונה וגם השנה הקרובה הציגו לנו את הליגה הכי קוטבית שזכורה לי מזה שנים.
כשקבוצות כמו מינסוטה, ניו ג'רזי, ועוד כמה קטנות לא מוציאות אף ניצחון מול קבוצה גדולה.
רק בינן לבין עצמן.
אני ממש לא הפכתי לאוהד של מיאמי בגלל המהלך המטופש הזה (ההפך), אבל אני כן יודע ומבין שאם הם יציגו משהו שלא הציגו לפניהם (גם אם זה יהיה לעונה אחת בלבד) הם יהיו ראויים לכל הריספקט בדפי ההיסטוריה.

אריאל גרייזס 12 באוגוסט 2010

דני, אני אישית חושב שיש גלוריפיקציה מטורפת של עידן מייקל ג'ורדן. רוב האנשים שהתחברו ל-NBA עשו את זה בתקופה ההיא, בגלל מייקל, ולכן הם לא מבינים כמה כדורסל גרוע היה באותה תקופה. נעזוב שניה את הקבוצות הטובות, חוץ מהן היו כל כך הרבה קבוצות ששיחקו כדורסל מחורבן שזה לא ייאמן. וגם הקבוצות הטובות – הניקס ההן היו קבוצה של חוטבי עצים ושואבי מים ששיחקו כדורסל איום ונורא, כל כך גרוע שהליגה שינתה את החוקים והמשחק שאנחנו רואים היום הוא תוצאה ישירה של אותן קבוצות.
חוץ מזה, שאק היה בצעדיו הראשונים בליגה באותה תקופה (בדיוק כמו שג'ורדן לא לקח אליפות עד שבירד, מג'יק ואייזיה הגיעו לדמדומי הקריירה שלהם) ואולג'ואן וקלייד דווקא כן לקחו טבעות (אם כי הם היו צריכים שג'ורדן ייפרוש בשביל זה).
אני לא אומר שהבולס לא היו גדולים, אבל אני חושב שאנשים מדחיקים הרבה מאוד דברים לגבי אותה תקופה. אני ראיתי אז את ה-NBA, וראיתי הרבה, והיתה לי את הפרספקטיבה של הכדורסל שם מול זה של שנות ה-80, וזה היה פשוט כדורסל פחות טוב. הפעם היחידה שהיה באמת פייט אמיתי לג'ורדן, הוא הגיע מפיניקס של 92, שהיתה באמת קבוצה גדולה (אח, קיי ג'יי, בארקלי, איינג', מארלי באותה קבוצה). אחרי הפרישה הראשונה של ג'ורדן, הקבוצות שאיתן הוא התמודד היו קבוצות בינוניות במקרה הטוב, לטעמי. לא חייבים להסכים על זה כמובן, זה מאוד סובייקטיבי, אבל זאת דעתי

גיל 12 באוגוסט 2010

אריאל, וכמה גלוריפיקציה יש של שנות ה80? המשחקים היחידים שהראו לנו היו של סדרות הגמר והפלייאוף. לא ראיתי כמעט משחקים מהעונה הרגילה והכל נבנה על מיתולוגיות של מנחס לס ואחרים שכתבו תאורים אקזוטיים של הנבא.

Danny 13 באוגוסט 2010

אגב אריאל עוד נקודה למחשבה.
ב 92 ארה"ב הקימה את הדרים טים.
כן, הקבוצה שכולם מדברים עליה שהיא באמת הייתה החבורה הכי מוכשרת ששיחקה כדורסל אי פעם.
אותה קבוצה כללה אין ספור כוכבים ואחד שנצץ מעל כולם וכבר היה עם 2 אליפויות ביד.
אז איך מסתדרת העובדה שהדרים טים של 92 הייתה עם כמות הכוכבים הכי גדולה אי פעם, ומצד שני בשנות ה 90 לא שיחקו שחקנים מוכשרים (לפי מה שאתה אומר).
הנה תזכורת קטנה מאותה תקופה:
ב 92 – בירד, גו'רדן, פיפן, מגי'ק , סטוקטון, דרקסלר, קרל מלון , יואינג, האדמירל (רובינסון)…
ב 94 – קווין גו'נסון, דומארס, רג'י מילר , וויליקינס, שאקיל, מורנינג, לארי גו'נסון לפני רצף הפציעות שגרם לאנשים לחשוב שסטארקס היה יותר חשוב ממנו בניקס.
ב 96 – סטוקטון, פיפן, בארקלי, מלון, שאקיל ודייויד רובינסון, גארי פייטון, רג'י מילר, מיץ' ריצ'מונד, פני הרדאוויי, גראנט היל והאקים אולאג'ואן.

גם ב 94 וגם ב 96, הם פירקו כל דבר שזז וניצחו מעל 30 הפרש בממוצע בטורניר (בלי ג'ורדן).
למרות זאת, כל הכוכבים הללו (כמעט) לא זכו מעולם לאליפות ב NBA, בגלל קבוצה בשם שיקגו.

אסף 13 באוגוסט 2010

אריאל – הניקס של אמצע שנות התשעים לא היתה קבוצת התקפה מבריקה, אבל לקרוא להם חוטבי עצים וכו' זו הגזמה פרועה. היתה להם הגנה קטלנית, ברמה של הבד-בויז, והם הובילו על שיקאגו 2-0 בגמר המזרח 93 ( עם יתרון ביתיות ). למעשה, אם צארלס סמית היה מקבל שריקה על אחת מעשרות העבירות שעשו עליו באותה התקפה בסוף משחק 5 , לא בטוח ששיקאגו היתה מגיעה בכלל להיפגש עם פיניקס בגמר.
גם אורלנדו לא היו פריירים – שאקיל ופני הארדווי שלטו בליגה, ואפילו הדיחו את שיקאגו עם ג'ורדן ב95.
ועוד דבר אחרון – ב99 יואינג היה דומיננטי מאוד בניקס. הוא עדיין היה השחקן טוב ביותר בקבוצה, סחב אותם עד הגמר, ושם נפצע. בלעדיו, אין מצב שהיו מגיעים לגמר. מה אני מדבר, הם אפילו לא היו מגיעים לפליי אוף (סייממו 8 במזרח). זה אומנם לא תואם את התיאוריה של סימונס, אבל זו האמת.

אריאל גרייזס 13 באוגוסט 2010

דני – תשווה בין הדרים טים המקורית של 92, שהתסבבה על הרבה כוכבי אייטיז מעבר לשיאם לזאת מ-96 ותגיד לי אתה מה עדיף.
אסף – אני ראיתי את הניקס ההם – הם לא היו הבד בויז, הם פשוט הרביצו כמו מטורפים בהגנה, והליגה נתנה להם. לגבי יואינג – הוא נפצע כבר במשחק הראשון או השני של גמר המזרח מול אינדיאנה, כלומר הם הגיעו בלעדיו לגמר. יכול להיות שלגמר המזרח הם לא היו מגיעים בלעדיו, אבל אי אפשר לדעת

Comments closed