זה הם שהתקדמו או אנחנו שנשארנו מאחור?

סיכם את זה יפה עמית הורסקי, איפשהו בשלהי הרבע האחרון במשחק מול צרפת – "זה קצת מבאס כל העסק הזה", הוא אמר. דבר אחד טוב יש בנבחרת הנוכחית, לעומת קודמותיה – כשהיא פוגשת את הגדולות היא לפחות לא משאירה אותך עם תחושת "היינו יכולים לנצח את זה", כמו שהיא היתה עושה פעם. היום זה נגמר מהר וחלק. אני מנסה להבין איך זה שנבחרת ישראל שרק לפני שנתיים או ארבע ידעה למתוח קבוצות אירופאיות טובות ואפילו לנצח כמה, מפסידה היום לנבחרות כמו צרפת או גרמניה עוד לפני שהיא יוצאת מחדר ההלבשה. זה הם שפשוט הרבה יותר טובים או אנחנו שהלכנו הרבה אחורה?

התשובה כנראה איפשהו באמצע. אתה מסתכל על נבחרת צרפת – נבחרת שעד לפני 10 שנים בכלל לא היתה רלוונטית באירופה (אני זוכר בשנות השמונים, לימוז' או פו אורטז, היו בשר התותחים של גביע אירופה) – ורואה קבוצה עם ארבעה שחקני NBA לא סתם לגיטימיים אלא ממש כוכבים. טוני פארקר לקח שתי אליפויות NBA (ואם אני זוכר נכון יש לו MVP של סדרת הגמר אחד), יואקים נואה הוא שחקן מפתח בקבוצה שהיתה הטובה בעונה הסדירה, ניקולא באטום הוא מחליף טוב בקבוצת פלייאוף ובוריס דיאו פעם היה מחליף מסירות עם סטיב נאש. לא פלא שקבוצה כזאת טובה בהרבה מישראל, בה לא משחק אפילו שחקן NBA אחד (בהעדרו של כספי, וזה לא שהוא בסדר הגודל של אחד מהארבעה הללו).

אבל דווקא צרפת היא לא הדוגמא המתאימה, לדעתי, אלא גרמניה. נכון, לגרמניה יש את שחקן בין חמשת הטובים בעולם כנראה. ועדיין, נוביצקי מגיע אחרי עונה ארוכה ומתישה של יותר מ-100 משחקים ובימים עברו שחקנים גדולים, גם אם לא ברמה שלו, היו שמים מול ישראל את מנת הנקודות שלהם, אבל הצוות המסייע לא התקרב לרמה של מה שלנו יש, מה שאפשר לנו להשאר קרובים ולפעמים לנצח. אתמול בערב? כל שחקן בחמישיה הפותחת של גרמניה, כולל כאלו שמעולם לא שמעתי עליהם, היו ברמה לא פחותה ממה שלנו יש להציע. אף פעם לא היינו חזקים בצבע אבל מה שיש לנו שם עכשיו – יניב גרין מזדקן וזהו בערך (כן, אלישי כדיר, נו) – זה פשוט בדיחה. אבל הצבע זה באמת לא הבעיה, זה שאין לנו שום שחקן שמסוגל לקחת את המשחק עליו. אני מסתכל על הנבחרת הזאת והשחקנים המובילים שלה אמורים להיות הלפרין ובלותנטל, ועם כל הכבוד – זה לא זה. למעשה, מאז שטפירו פרש, הנבחרת הזאת היא עדר ללא רועה.

את התהליך הזה אפשר היה לראות מקילומטרים. כמות הכישרון בכדורסל הישראלי הלכה והצטמצמה שנה אחר שנה – אין לי הסבר אחר למעט העובדה שכדורסל פשוט לא מעניין כבר אף אחד בארץ, עם השליטה הבלעדית של מכבי, ובסוף אנחנו נשארים עם יוגב אוחיון ויובל נעימי (כבודם במקומם מונח).

העיקר ששמעון מזרחי קיבל פרס ישראל

על העברות היום האחרון. ועל אגו בספורט
האישה של הראש של הממשלה של ישראל (עדכון ברוח טובה)