דאלאס, בשיניים

ברוח הטורים שעולים בזמן האחרון, שקלתי לשנות את שם הטור הזה ל"יומן ההפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף של הפטריוטס", אבל אחרי אתמול אולי כדאי שאני אשקול את דעתי שוב. משעשע משהו איך מה שכתבתי בפריוויו למשחק – על כמה איבודי כדור הם רנדומליים אבל משמעותיים לתוצאה הסופית של משחק פוטבול כמעט יותר מכל גורם אחר – התגשם, אבל לקבוצה הלא נכונה. הפטריוטס איבדו במשחק הזה ארבעה כדורים, שניים מתוכם מאינטרספשנס של בריידי שנבעו מלחץ עליו, לחץ שהגיע כל המשחק כצפוי (לא סתם דמרקוס וויר בקבוצת הפנטזי שלי, האיש מפלצת) ועוד שניים מפאמבלים, שזה משהו שלא קורה לפטס בדרך כלל (עד אתמול, הם היו הקבוצה היחידה בליגה בלי פאמבל).

ועדיין, למרות ארבעת איבודי הכדור, שכל אחד ואחד מהם בא בנקודה יותר קריטית מהשני – שניים אחרי דרייבים ארוכים על סף הרחבה של הקאוביוז ועוד שניים שנתנו לדאלאס פילד פוזישן מעולה – ולמרות כשלון בהכנסת ט"ד בדרייבים רבים, הפטס ניצחו את המשחק. איך? בשיניים. בדיוק בדרך שהפטריוטס היו מנצחים משחק בשנים הטובות ההן. ההגנה, בניגוד למה שהתרגלנו בשנים האחרונות, הצליחה לעצור דרייבים קריטים של הקבוצה השניה. והיא עשתה את זה לא בצורה אופרטיוניסטית, כמו שהתרגלנו (כלומר, הימור על חטיפה שהצליח) אלא באמצעות הגנה סולידית וממושמעת – לחץ על הק"ב (מי היה מאמין? אנדרה קארטר הוא אחלה שחקן, דרך אגב), סקנדרי ששומר טוב ובדרך כלל לא נותן ביג פלייז והכי חשוב – שמירה מצוינת ברד זון. נכון, דאלאס שיחקו הרבה יותר מדי שמרני והם אשמים לא פחות בהפסד שלהם – בכל זאת, דאלאס (ובמאמר מוסגר – קצת קשה להאשים אותם, אתם יודעים מה היו עושים להם אם רומו היה מוסר עוד אינטרספשן ברבע האחרון?) אבל הזדמנויות צריך לנצל, וזה בדיוק מה שהפטריוטס עשו.

וחוץ מזה, בל נשכח את הדרייב האחרון של בריידי. אין הגדרה אחרת מאשר וינטאג' בריידי לדרייב הזה. כמעט שכחנו שהוא מסוגל לזה בשנים האחרונות. 7 מ-8, 80 יארד מדויקים להפליא והשחלה של ט"ד במקום התפשרות על פילד גול (כמו שהרבה הרבה מאוד קבוצות היו עושות בשלב הזה). וזה הדבר החשוב ביותר שהפטריוטס מוציאים מהמשחק הזה – לאו דווקא הניצחון, אלא כמו הדרך שבה הוא הושג. הפטס הוכיחו לעצמם שהם מסוגלים לנצח משחק צמוד, משחק שבו הם פיגרו עד דקה לסיום. אני חושב שהם היו מאוד צריכים את זה.

וזה מה שכתבתי לפני המשחק:

יש מעט קבוצות בליגה שמטרידות אותי יותר מהקבוצה הזאת. המאצ'אפ שלה מול ניו אינגלנד פשוט מצוין. יש לה הגנת ריצה מעולה, אז החגיגה של שבוע שעבר מול הג'טס לא תחזור השבוע. יש לה יכולת מדהימה ללחוץ על הק"ב – שבמקרה של הפטריוטס, כפי שהוכח בשנים האחרונות, זאת הדרך הכי טובה לעצור את טום בריידי, והכי גרוע – יש לה התקפת מסירה מדהימה, שמול הגנת המסירה האיך נגיד – לא משהו – של הפטריוטס יכולה לחגוג.

אז איך דאלאס רק עם מאזן חצוי, עם כל כך הרבה דברים טובים? טוב, טוני רומו, קודם כל. וגם, סוג של חוסר מזל. במידה מסוימת, דאלאס מזכירה מאוד את הצ'ארג'רס של שנה שעברה, קבוצה עם מערכים שמובילים סטטיסטית את הליגה בכמעט כל קטגוריה, אבל משום מה זה לא מתרגם לניצחונות. אבל בואו נחזור לסיבה הראשונה שניה. הרבה פעמים אני נוהג להגיד שאלמנט הרנדומליות במשחק הפוטבול הוא עצום והסיבה לכך היא בעיקר ההשפעה של איבודי כדור. ק"ב יכול לתת משחק מדהים של 400 יארד ו-4 ט"ד ועדיין הקבוצה שלו תפסיד אם הקבוצה תאבד את הכדור 4 פעמים (כמו שקרה לבריידי מול בפאלו). איבודי כדור, שבואו נודה באמת – אלמנט הרנדומליות הרבה פעמים שולט בהם – הם המפתח בהא הידיעה כדי לנצח ב-NFL. ומי שעשה דוקטורנט שלם באיבודי כדור הוא כמובן גיבורנו, רומו.

אז מה צריך כדי שהפטס בכל זאת ינצחו היום, למרות כל מה שנאמר לעיל? שאיכשהו, הם יצליחו להפוך את טוני רומו, שוב, לטוני רומו מאבד הכדורים. בשביל שזה יקרה, הם ייצטרכו להמשיך את המגמה של שבוע שעבר – התאמה של הקבוצה ליריבה, לחץ על הכדור כל הזמן ולגרום לרומו לעשות טעויות.

ושוב, מצטער על טורי הפנטזי שנעדרים לאחרונה. עבודה, אתם יודעים. מי שרוצה המלצות, מוזמן לפנות בתגובות.

No Comments

אוהד מטס בירושלים 16 באוקטובר 2011

ה – pass rushing של הפאטס הוא אחד מנקודות החולשה של הקבוצה.

Comments closed