שבתרבות – אמריקה

הבלוג ממריא לאמריקה בפעם המאה אבל עדיין מתרגש. וגם - למה ברי סחרוף הוא עדיין הכי טוב בעסק.

"אבא, מתי ניסע לאמריקה עוד פעם?"

"עוד הרבה זמן, אמריקה זה רחוק"

"אבל אני רוצה לנסוע לאמריקה, בוא נעלה על מטוס וניסע"

כנראה שגם ילד בן חמש יודע מה טוב לו. או שלפחות לא נפל התפוח רחוק מהעץ. כמובן, הוא כבר ביקר באמריקה בתור ילד, בניגוד לאבא שלו שדרך בפעם הראשונה על אדמה אמריקאית (נשמע כמעט כמו המייפלאואר, לא?) בגיל המופלג של 25.

יש אנשים שנקראים פרנקופילים, ישנם אנגלופילים, משום מה אין אמריקנופילים, אולי פשוט כי מרבית הישראלים הם אמריקאים בנשמה גם ככה. אני יודע שזה מה שאני מרגיש.

זה לא שאני לא מרגיש קרוב לחלקים בתרבות הצרפתית ובמיוחד האנגלית (ואם תרצו, גם הרוסית וכמובן הפולנית) אבל למרות זאת, אני לא מרגיש מחובר אליהן. אני לא רואה איך יכולתי לגור בהן ליותר מ-10 דקות.

באמריקה, לעומת זאת, אני תמיד מרגיש בבית.

*

אני כמובן לא מתייחס לאמריקה סתם. אני בדיוק עכשיו עושה את דרכי בכיוון של בוסטון לנסיעת עסקים קצרה. ואני מוכרח לומר שהתגעגעתי.

שזה מעניין, כי אני חושב שאין מדינה שמעוררת יותר רגשות חזקים, גם אצלי, מאשר ארה"ב. חלקים נכבדים בתרבות שלה מעוררים בי לא פחות מאשר גועל ותיעוב (בצורה די מעצבנת, נראה שדווקא חלק ניכר מאותם חלקים אומצו פה בארץ). חלקים אחרים מעוררים בי השתאות והערצה.

לא היה לי מושג עד כמה התרבות האמריקאית מוטמעת בי עד שהגעתי לשם בפעם הראשונה. ובכל פעם מחדש אני נפעם לגלות עד כמה חלק גדול ממה שאני מחשיב כיסודות התרבות שלי, הוא בכלל אמריקאי.

רק מי שטייל במדינות וושינגטון ואורגון, על שלל הנהרות והיערות שבהם, יכול באמת להבין מאיפה ריימונד קארבר מגיע וסיפורים כמו "כל כך הרבה מים, כל כך קרוב לבית". במקרה, ריימונד קארבר הוא הסופר האהוב עליי.

טיול בניו יורק מזכיר לי תמיד את "הטרילוגיה הניו יורקית" של פול אוסטר, כמו גם את וודי אלן, סיינפלד, NYPD וכל אותם מונומנטים תרבותיים שעוסקים בתפוח הגדול, שעד שאתה לא מסתובב בו, אתה לא מבין עד כמה הוא גדול.

טיול בצפון ניו אינגלנד, עם עצירות בכפרים קטנים בדרך לנייאגרה פולס סיפק לי את כל מה שהיה חסר לי כדי להבין מאיפה "טווין פיקס" הגיע.

לשבת בדיינר ולהזכר ב"ספרות זולה", וכן – גם בברנדון וברנדה. לאכול דאנקן דונטס ולא להבין מה עובר על השוטרים האמריקאים האלו. להעצר על ידי שוטר אמריקאי ולגלות איך נראה שוטר, כמו ששוטר אמור להיראות, סמכותי וייצוגי. כמו "הסמויה" ו"רצח" ו"בלוז לכחולי המדים".

למישהו שהתחפושת הראשונה שלו היתה של קאובוי והשניה של אינדיאני (זוכרים את התקופה שבהם הקאובויס, או כמו שקראנו להם – קאבואים – היו הטובים והאינדיאנים היו הרעים?), הרי שנסיעה במרחבים האינסופיים של עמק המוות או מונומנט ואלי היו חתיכת חוויה.

למי שמגיל אפס ראה מערבונים ו"יונה בודדה" הוא אחד הספרים החביבים עליו, טיול בוויומינג, מונטנה וצפיה באלפי ראשי באפלו בילוסטון, זאת חתיכת חוויה מרשימה.

ועכשיו, לבוסטון. שוב. מסיבת התה, "הפטריוט", לארי בירד וטום בריידי.

כן, גם לספורט יש חלק בעניין. כי באמריקה, ספורט הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות (כמו בכל מדינה מתוקנת, מן הסתם).

בהחלט, אתם יכולים לקרוא לי אמריקנופיל.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

אני חושב שיש מעט מאוד אנשים שהיו מסוגלים לגרום לאנשים לדקלם מילים של אריס סאן ונתן אלתרמן בדבקות ובקול רם, וכל זה בהפרש של 10 דקות אחד מהשני.

ברי סחרוף יכול.

אני לא יודע כבר בכמה הופעות של ברי הייתי בחיים שלי – בטח בערך כמספר הפעמים שהייתי בארה"ב (והייתי הרבה). וכל פעם אני מצליח להתרגש מחדש.

הרבה זמן לא ראיתי את ברי מופיע – אתם יודעים איך זה עם ילךדים קטנים וכאלו, רק המאמץ להשיג בייביסיטר מוציא לך את החשק לצאת. אבל ברי שווה את המאמץ, ועוד איך שווה. לא רק כי הוא פרפורמר מדהים, שיודע בדיוק איך לגעת בנקודות של הקהל שלו, אלא כי ברור לך שהוא אשכרה נהנה מזה.

אני לא יודע איך ברי סחרוף בעולם האמיתי. אולי הוא עוד איש שעולה להופעות כמו שאני ואתם קמים בבוקר לעבודה. אבל אני מתקשה להאמין.

כמות האנרגיות שההופעה שלו מפיצה. החיוך שלא יורד מהפנים שלו. העובדה שהוא עולה גם להדרן שני ונותן הופעה של כמעט שלוש שעות, איפה שזמרים אחרים מזמן כבר היו סוגרים את הערב – אתה יודע שהוא שם באמת כי הוא אוהב את זה, הוא חי את זה.

ההופעה עצמה היתה מוקדשת לאלבום החדש שלו "אתה נמצא כאן" (טוב, כבר לא כזה חדש, בן שנה בערך), שממנו אני חושב שברי ביצע את מרבית השירים. מה שאומר שהרבה מאוד שירים רבים וטובים נשארו בחוץ.

ולמרות זאת, קשה לחשוב על תמורה טובה יותר לכסף שלך מאשר הופעה של ברי. במקרה שלו, רק "חלליות" אחד, או "כמה יוסי" קטן של 10 דקות, מספיקים כדי לגרום לך להרגיש שזה היה שווה את הטרחה.

וזה אף פעם לא נמאס. ובזכות אנשים כמו ברי סחרוף – הדבר הכי ישראלי אולי שיש פה – אני עדיין מרגיש שייך לצד הזה של האטלנטי הרבה יותר מאשר הצד השני.

***

בקטנה:

– הראיון שנערך עם אריה דרעי בגיליון סוכות של ידיעות אחרונות, שבו הוא הכריז על חזרתו לפוליטיקה היה מלאכת מחשבת של יחסי ציבור.

כמעט אף מילה על העבירות בגינן הורשע וסיפורים מפה ועד הודעה חדשה על כך ש"הוא בכלל לא רוצה לחזור, הוא פשוט מרגיש שזאת השליחות שהקב"ה ייעד בשבילו" (מילים שלי).

תעשה לנו טובה. היית ונשארת פוליטיקאי קטן שלא יכול בלי מנעמי השלטון ובמיוחד – תשומת הלב. רק אל תצפה שנחשוב שאתה איזה צדיק גדול.

– אחרי "מעריב", עכשיו גם "הארץ" מושבת וסופה של העיתונות הכתובה האמיתית (לא פמפלטים של הממשלה) הולך וקרב. כמו שכבר אמרתי כמה פעמים בעבר, העיתונות בארץ לא הבינה באיזה עידן היא נמצאת – ו"ישראל היום" לא ממש קשור לזה, הוא רק הקדים את הקץ – וכל עוד זה לא ייקרה, נראה עוד ועוד עיתונים מצטמצמים ונסגרים.

רק דבר אחד שיהיה ברור – "הארץ" לא שונה משום עיתון אחר. אין ולא צריכה להיות מחויבות להחזיק אותו בגלל הדיעות השונות שהוא מציג. בשוק חופשי, אם אין לדיעות קונה, אז אין להן קונה. כמובן, מצד שני, שהעובדה ששום עזרה ממשלתית לא מגיעה להציל את המשרות של יותר מ-2,000 איש בשני העיתונים הללו – עזרה שבקלות היתה מגיעה אם היה מדובר במפעל טקסטיל, למשל, רק מראה את התהום אליה התדרדרנו.

– אני קורא בימים האחרונים את ההתקפות על שר האוצר בנושא "הרווחים הכלואים", הנה לדוגמא מאמר מאיר עיניים של דרור פויר שאני מאוד מחבב בדרך כלל. רק מה הבעיה פה? שהתעמולה בנושא לוקה לא רק בדמגוגיה אלא גם בהטעיה של הציבור.

האמת הפשוטה היא שללא החוק של שטייניץ, מה שנקראים "הרווחים הכלואים" לא ימוסו לעולם. לחברות המחזיקות בהן משתלם הרבה יותר לקחת הלוואות כשהרווחים הללו משמשים כערבויות, מאשר לשלם את המס המלא עליהן.

זה שמדינת ישראל וחוקיה איפשרו לחברות הללו (גילוי נאות – אני עובד באחת מהן) להחזיק כזאת כמות של כספים בבנק – כספים שהיו מיועדים להשקעה חזרה בישראל – בלי למסות אותם – זה לא תקין מלכתחילה. אבל זאת לא אשמתו של שטייניץ או נתניהו.

האם שווה לוותר על כל הכסף במקום לקבל לפחות את ה-10% ששטינייץ רוצה רק בשביל להרגיש צודק? ובכן, זה נתון לשיקול של כל אחד ואחד. אבל חייבים לומר את האמת הלא דמגוגית – בלי השינוי הזה, מדינת ישראל לא תראה אגורה מהכסף.

ודבר אחד נוסף – כל זה ממש לא קשור למיסוי העסקים הקטנים. אולי הם מהווים רק 20% מההון השחור במדינה, אבל כל אחד שגר פה יודע בדיוק איך זה עובד. אין דבר יותר לבן בארץ משחור. ובמדינה מתוקנת – 20 אחוז או 80 אחוז – זה צריך להיות מסודר. אין שום סיבה שאני כשכיר אתן את כל מה שאני חייב למדינה ואותו עצמאי ישלם רק חצי.

– עברי לידר אף פעם לא היה כוס הקפה שלי (קצת יותר מדי "גלגלצי" בשבילי) אבל השיר האחרון שלו לטעמי פשוט מקסים. תקשיבו למילים:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

חידון מספר 311. חידון בייסבול ישן וטוב
שלומית בונה סוכה, ואסתי איצטדיון (מארק בלינדר)

No Comments

גיל 6 באוקטובר 2012

מעניין, למה הילד רוצה לחזור לאמריקה? מה יש שם עבורו שהוא לא מקבל או רואה בארץ?

מנחם לס 6 באוקטובר 2012

ביום כפור החלטתי לעשות AMENDS עם כל האנשים שפגעתי או רבתי איתם, ואתה גיל אחד הראשיים שבהם. אז אני מציע לך יד לשלום וחברות, ומזמין אותך לבקר באתר שלי לפעמים!

גיל 6 באוקטובר 2012

אוקיי, מנחם, מקבל, אבקר.

בלינדר 6 באוקטובר 2012

אני בדיוק צופה בטווין פיקס (אני בתחילת העונה השנייה ואני יכול להבין למה לחצו על דיוויד לינץ' להתחיל לנוע לכיוון פיתרון). לא שזה באמת משנה אבל לא ניו אינגלנד אמורה להזכיר לך את טווין פיקס, אלא מדינת וושינגטון. בכל מקרה, תיזהר מהנהגים של ניו אינגלנד – ללא ספק הגרועים ביותר בארה"ב (וזה מגיע ממישהו שגר בניו ג'רזי איפה שעכשיו מתחילים להתקין מצלמות בצמתים כי אנשים נוסעים באדום כאילו הכביש של אבא שלהם)

Yavor 6 באוקטובר 2012

אתה מוזמן לחצות את הגבול כאן למעלה. הנהגים טובים ואדיבים (אמנם בצרפתית, אבל עדיין), הכבישים – אלוהים ישמור.

מנחם לס 6 באוקטובר 2012

ינון, מאד פגעת בי בתגובתך האחרונה על מאמר הבייסבול שלי היום, אבל אני סולח לך.

Yavor 7 באוקטובר 2012

מנחם – עניתי לך שם.

מנחם לס 6 באוקטובר 2012

בלינדר, בוא נפסיק עם הריב ונחזור להיות חברים. אתה מוזמן לבקר באתר שלי.
הנהגים הגרועים ביותר בפלורידה כי 30% מהם סובלים מ-DEMENTIA ו-30% עוורים.

MG 6 באוקטובר 2012

אריאל, 2 דברים:
1. אריה דרעי אינו פוליטיקאי קטן. להפך. הוא פוליטיקאי ענק! נכון, הוא עבריין מורשע, אבל זה לא מקטין את יכולותיו המקצועיות. אלמלא היה פושע, הייתי רוצה אותו בצד שלי. לעניות דעתי, הוא מהפוליטיקאים היותר מוכשרים שיש במדינת ישראל.
2. לרובנו יש חלק בהעלמת המס של העסקים הקטנים. כיום, כמעט בלתי אפשרי להעלים דיווח על הכנסה למ"ה אם יצא עליה חשבונית מע"מ. רוצה לומר, שאם כל אחד מאיתנו יהיה מוכן לשלם את המע"מ על כל מוצר וידרוש חשבונית, אזי שגם אנחנו לא נהיה עבריינים שמעלימים מס (מע"מ) ובעל העסק לא יהיה עבריין שמעלים מס (מ"ה).

ירוק 6 באוקטובר 2012

אריאל, מתי אתה בא לביקור בחוף המערבי? בירה אמריקאית מגעילה עליי.

לגבי ברי – מה כבר יש להגיד. מספר אחד.

ניינר 6 באוקטובר 2012

עוד לא הבנת שהבירה הטובה בעולם באה מארה"ב? מאות בירות בוטיק שבאירופה יכולים רק לחלום עליהן

פראליה 7 באוקטובר 2012

יא אלהים, אתה בצרות גבר, אם כתבת את זה ברצינות, מקווה שזו היתה בדיחה שלא הבנתי.

רועי מ 6 באוקטובר 2012

בעניין ברי.
לפני כ 4 שנים לדעתי הוא הופיא ביום העצמאות באיזור הדרומי שלנו. הגעתי לבמה חמוש במצלמה לא ראה ועדה נחמדה.

זה היה ביום העצמאות. דפקתי כמה תמונות ממש טובות שלו. אחת אפילו זהה לתמונת הפרופיל שלו כאן.
ומה ששמתי לב שמרח לו חיוך כמעט בכל אחת מהתמונות. חיוך אמיתי. מתי שלא חייך הוא כנראה שר.
הכן הוא זמר/יוצר ענק.

רועי מ 6 באוקטובר 2012

בעניין ברי.
לפני כ 4 שנים לדעתי הוא הופיא ביום העצמאות באיזור הדרומי שלנו. הגעתי לבמה חמוש במצלמה לא ראה ועדה נחמדה.

זה היה ביום העצמאות. דפקתי כמה תמונות ממש טובות שלו. אחת אפילו זהה לתמונת הפרופיל שלו כאן.
ומה ששמתי לב שמרח לו חיוך כמעט בכל אחת מהתמונות. חיוך אמיתי. מתי שלא חייך הוא כנראה שר.
הכן הוא זמר/יוצר ענק.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

לעניין דרעי – את הטענות צריך להפנות כמובן ל"ידיעות אחרונות" ולא אליו – הם אלו שנתנו לו במה מבלי לעמת אותו עם עברו. כנראה שקיים אינטרס ל"ידיעות" בהרצה חוזרת שלו לפוליטיקה.

גרייזס חושב ש"מעריב" ו"הארץ" זאת לא עיתונות מגוייסת, שזאת עיתונות כתובה "אמיתית". נו טוב, יש גם כאלה המאמינים בקיומן של פיות.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

נ.ב.

אחרי ניקוי האורוות שיערך ב"מעריב" תחת ההנהלה החדשה, אני מקווה שאדלסון יעביר את ההדפסה של "ישראל היום" לבית הדפוס של "מעריב" ובכך ינחית את המכה הסופית, המתבקשת, על בולשביקון "הארץ".

ארנון 6 באוקטובר 2012

ואז תמלא הארץ ב"ישראל היום", וישמיעו העיתונים כולם את דבריו של ראש הממשלה הימנית הנבחרת. ולא יאלץ העם לשמוע שום דבר ביקורת, ויבינו הבוגדים כי זוהי אינה ארצם, ויסתלקו להם.
נקים כאן מדינה לתפארת, נקיה מסמולנים, מבוגדים, ומאנשים שחושבים שבדמוקרטיה מותר להשמיע ביקורת על הממשלה.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

צהריים טובים גם לך ארנון ההיסטרי,

אני בספק אם קראת את "ישראל היום" מימיך.

תתרכז בפרופוגנדה החביבה עליך – דברי האלוהים החיים של הגורו גורביץ.

yaron 6 באוקטובר 2012

שלושה עיתוני שמאל זה בסדר, ואחד ימני – סכנה לדמוקרטיה…
מתי יקום העיתונאי האמיץ שיודה שמעריב והארץ עוברים מן העולם מכיוון שהציבור מאס בהם?

ארנון 6 באוקטובר 2012

מעריב עיתון שמאל כמו שג'חנון נהוג לאכול ביום רביעי.
ולצערי אתה צודק לגבי האבחנה של הציבור. בדיוק לשם כיוונתי – הציבור מאס באנשים שמעבירים ביקורת על התנהלות המדינה, הציבור מאס באנשים שאכפת להם גם מלא-יהודים, הציבור מאס באנשים שחושבים שכדאי לחפש פתרונות אחרים לפני שמשתמשים בכח.
אז עכשיו מנקים את המדינה מכל מיני בוגדים כאלו. נשאר עם ליברמן ואלי ישי, ולא נראה מסביבנו שחורים וערבים. סוג של עולם מושלם. תבלה.

yaron 6 באוקטובר 2012

ומה הפיתרון שלך? אריסטוקרטיה סוציאל דמוקרטית? נראה לי שאתה מאסת בציבור…
הציבור לא מאס באנשים שמעבירים ביקורת על המדינה אלא באנשים עם אג'נדה שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם.
הציבור מאס בכך שזה בסדר ששני עיתונים תומכים בגלוי באולמרט אבל לתמוך בנתניהו = סכנה לדמוקרטיה.
הציבור לא מאס באנשים שאיכפת להם מלא-יהודים אלא באנשים שאיכפת להם מלא-יהודים יותר מאשר מכן-יהודים.
הציבור לא מאס באנשים שחושבים שכדאי לחפש פתרונות אחרים לפני שמשתמשים בכח, אלא באנשים שמסרבים להשתמש בכוח גם לאחר שנסיונותיהם נכשלו.
אם ישראל ביתנו עיתון ימני, אז אכן מעריב עיתון שמאלני.
ואם המדינה צריכה לממן עיתונים כמו הארץ, אז שתממן גם את מקור ראשון.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

הציבור מאס מתעמולה אנטי-ציונית 24/7, 365 יום בשנה.
הציבור מאס מכך שמציגים את בניו החיילים כפושעי מלחמה.
הציבור מאס מכך שבהכל היאהוד אשמים.
הציבור מאס מכך שאכפת רק מלא יהודים.
הציבור מאס מזה שאנשים מטיפים לניסויים שעלולים להעלות בחייהם.
הציבור מאס מכך ש-2% מהעם בפוליטיקה הם 80% מהתקשורת.
הציבור מאס מכך שבולשביקים בוכים על רדיפה כמו קוזאק נגזל.
הציבור מאס מכך שמי שחושב ימינה ממר"צ הוא "פאשיסט".
הציבור מאס מאלה שרואים בחרדים אוייב ולא בפלסטנאיים.
הציבור מאס מאלה שתומכים בפורעי בילעין ואנרכיסטי שכונת שמעון הצדיק.
הציבור מאס מהזדהות של העיתונות הנרטיב של האוייב הפלסטינאי.
הציבור מאס מקעקוע חוזר ונשנה של הרעיון הציוני.
הציבור מאס מהסמול הישראלי שהוא בעצם ימין פלסטינאי.

ובעיקר – הציבור מאס מכך שהתקשורת גורמת לו להרגיש צורך להתנצל על היותו ישראלי.

תשמור את החזון ההיסטרי שלך על מות הדמוקרטיה לחברים המקאתריסטים שלך בבלוג של גורביץ.

איציק 6 באוקטובר 2012

ארנון,
יש בדיחה עצובה שמספרים "בכול עולות העולם אשמים היהודים ורוכבי האופניים." תמיד יש משהו ששואל במה אשמים רוכבי האופניים. אף אחד, אף פעם לא שואל במה אשמים היהודים. זה כאילו מובן מאילו שיהודים אשמים.
כל עוד האשמה של היהודים מובנת לגוים, אפשר לכעוס, אבל מקבלים איכשהו. התחושה בשנים האחרונות שגם היהודים (השמאל והשמאל הקיצוני) מאשימים את היהודים בכול עולות העולם, וזה מרגיז.
כאשר, אני נמצא בדילמה על מי להגן קודם, על ילדי או על ילדיך, אני אגן תחילה על ילדי. כאשר אני אשאל האם להגן תחילה על עמי, או מישהו אחר, אני אבחר להגן על עמי. הטענה המופרחת של השמאל שאומרת שבזה שהם מפגינים ומצלמים כל חייל ומפריעים לו בפעולתו ומראש מגנים על כל מה שלא ישראלי ולא יהודי, זו הגנה על הזהות שלנו, דעיני זה מגוכח. כאשר כל מסתנן הופך לחסיד אומות העולם, זו צביעות (יש מיעוט שזכאי להגנה כפליט, אך הרוב לא; ואם כן, אז לדוגמא, שאירופה הנאורה תעזור במקום לשבת בחיבוק ידים) זו הלקאה עצמית. היהודים היו תמיד טובים בכך, רק זה אף פעם לא הציל אותם. זה מה שמפריע.
שלא יובן מכך שהכול מוצדק; שלא יובן שדם של לא יהודים הם הפקר. רחוק מכך, אבל למטבע שני צדדים, והשמאל שכח זאת. כן, הימין הקיצוני גם שכח צד אחד. ביבי לא נמצא בצד הקיצוני, ואני אומר זאת כאחד שלא מצביע עבורו, אבל יש איזה גבול של הגינות שלא צריך לחצות.

אזי 9 באוקטובר 2012

תרשה לנסח אותך מחדש, משום מה הושמטה המילה "רק" מהתגובה שלך:

הציבור מאס באנשים שמעבירים רק ביקורת על התנהלות המדינה
הציבור מאס באנשים שאכפת להם רק מלא-יהודים
הציבור מאס באנשים שחושבים שרק לעמים אחרים מותר להשתמש בכח

wazza 6 באוקטובר 2012

אסף אתה כבר הרבה זמן מנהל פה קמפיין אגרסיבי נגד "הארץ", אני אישית קורא אותו כבר הרבה זמן ( התחלתי בגלל המדור ספורט המצוין שלהם) ואני הראשון שיסכים אתך על הכיוון הפוליטי שלו, באופן אישי אני פשוט מדלג על כל כתבה שחתומים עליהם גדעון לוי/ עמירה הס ורוב מה שנשאר זה עיתון בכמה רמות מעל שאר העיתונים, והדעות שלי ונראה לי שגם שלך מספיק מוצקות כדי לא להיות מושפעים מכל מאמר מערכת כזה או אחר

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

wazza – הלוואי והייתי יכול לזקוף לזכותי את הקשיים של "הארץ".
האמת היא שהבולשביקון הזה יושלך לפח הזבל ההיסטורי של בטאוני התעמולה באשמתו הבלבדית.

אתה מבין, הישראלים מאסו בו מחד, ולשונאי הציונות יש את אל-ג'זירה ואל-מאנר מאידך. איו לו דרישה יותר.

שי 6 באוקטובר 2012

הארץ, הארץ, הארץ, הארץ, הארץ. הנה, זה ישמש לך כר נוח לתגובות לימים הקרובים. נוכל לשמוע עוד פנינים ממייצג הציונות באשר היא, הישראליות באשר היא, הראליות באשר היא, המאוזנות באשר היא. כמה תקוות, כמה תסכול.
פרוק בבדה באזר את תסכולך, הטף לנו על ציונות אמיתית, למד אותנו איך וכיצד לחשוב.
אסף דה-קופ, תודה.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

שי,

טוב לדעת שאתה קורא אדוק, שלא לומר אובססיבי, של התגובות שלי.
יחד עם זאת, כמגיב אחראי, אני מקווה כי יבוא יום ומטפל ראוי יצליח לגמול אותך מההתמכרות המסוכנת.

אבו ראמי 7 באוקטובר 2012

הבעיה עם הארץ היא לא ה 70 שקוראים אותו כאן אלא האלפים שקוראים את הגרסה האנגלית שלו ומצטטים אותה אח"כ .
כמו נניח הכותרת הזו :
http://www.latma.co.il/Image/large/5908-1.jpg

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

זה שאמרתי.
דר-שטרירמר הישראלי.

MG 6 באוקטובר 2012

אסף, זה בסדר שיש הארץ ומעריב וידיעות אחרונות וישראל היום ויתד נאמן וכל עיתון אחר אשר אינו עובר על החוק.
בלי לנקוט כלל עמדה פוליטית – למה מפריע לך שעיתונים כאלה קיימים במסגרת החוק. גם אני אינני מסכים עם הדעות הרווחות בעיתון הארץ, אבל אני שמח שהוא קיים.
כל עוד קיצוניים אינם אלימים או מסיתים לאלימות זה טוב שהם קיימים, ע"מ להזכיר לרוב היכן לא רצוי להימצא.
עזוב רגע את גדעון לוי ושות'. האם באמת לא חבל לך על הקלדנית, מפעיל מכונת הדפוס, המנקה וכו'? תכלס מדובר על אנשים שממש לא מעניין אותם מה כתוב. כפי שנעשים מאמצים למנוע סגירת מפעל יש לעשות מאמצים גם במקרה זה. לא יותר ולא פחות (כמובן בהתחשב שמיקום הגיאוגרפי).

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

MG,

אין לי בעיה שעיתונים, לא משנה האורייטנציה הפוליטית שלהם, שאין להם דורש יפלו. שמדובר בעיתונים אנטי-ציוניים אני אפילו מרשה לעצמי להיות שמח לאידם.

המודל הכלכלי הוא פשוט – אם המוצר מחורבן ואין לו דרישה, אין שום סיבה להתעקש על המשך הייצור שלו. זה נכון לגבי עיתון ונכון לגבי מפעלים.

אז כן, כואב על פועלי הדפוס, ועל הקלדניות וכו'. אבל בעולם הזה אין ואקום, יבואו עיתונים אחרים, טובים יותר והם יעסיקו מחדש את אותם בעלי המקצוע ממש. ואם נגזר על העיתונות הכתובה למות – אז הגיע הזמן. אם האינטרנט הרג את העיתון, אז האם לדעתך צריך לסבסד את משכורתם של בעלי המקצוע ע"ח כספי הציבור ?

MG 6 באוקטובר 2012

אסף, לגבי השאלה שלך, אני ארחיב אותה מעט ואענה בקצרה (אם יצאתי פוליטיקאי ולא נגעתי לנקודה, אנא הער לי על כך).
ישנם מוצרים שאף על פי שאין להם הצדקה כלכלית צריכים להתקיים.
בוא נניח לרגע שהטלויזיה והקולנוע "יהרגו" את התיאטרון והמוסיקה המודרנית "תהרוג" את הקונצרטיים הקלאסיים (יש עוד דוגמאות, אבל אתה מבין את הכוונה). האם כיוון שאין מי שמוכן לשלם צריך לתת לזה לגווע? התשובה היא פשוטה – הדבר נתון לדעתו האינדבידואלית של כל אחד ולכמה הוא מייחס חשיבות לתרבות (ומה זה בעיניות תרבות). כנ"ל לגבי גופי תקשורת.
זאת ועוד, קיים מתאם חיובי בין פלורליזם ופריחת תרבות לבין צמיחת תוצר לנפש לאורך זמן.
אני לא אומר כיצד יש לפעול במקרה הספציפי הזה (אני באמת לא יודע). אני רק חושב שיש לקחת בחשבון את כל ההשפעות שהיו לתופעה של קריסת העיתונות הכתובה תרבותית וכלכלית. רוצה לומר שיכול להיות שבטווח הארוך השקעה של X היום תמנע הפסד של 2X מחר בשל חוסר כלים וחוסר אתגר למוח האדם שינבעו כתוצאה מכך. כמובן שיכול להיות שלא צריך לעשות כלום, אבל צריך לפעול באופן מושכל ולא אימפולסיבי.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

לדעתי, המקום, ב-ה' הידיעה, בו אסור שתתקיים מעורבות ממשלתית הוא העיתונות.

העיתונאים רואים את עצמם כלבי השמירה של הדמוקרטיה אז איך הם בדיוק ישמשו בתפקיד הזה כאשר הממשלה היא זאת שמשלמת להם את המשכורות ? הרי זאת בדיוק הטענה של כל אותם בכיינים נגד "ישראל היום".

לגבי תרבות – נשאלת השאלה האם מוזאונים או תזמורת פילהרמונית הם מוצרים ציבוריים או לא. אני לא בטוח בתשובה ואין לי פתרונות קסם. הלב אומר שצריך לתמוך במוסדות תרבות, הראש אומר שזאת הפקרות להשקיע בתזמורת שתופיע מול אולם ריק.

yaron 6 באוקטובר 2012

MG,
דיברנו בעבר על מוצרים שכדאי לסבסד אפילו אם הדבר לא משתלם, וחקלאות ישראלית היא אחת הדוגמאות הטובות שאני מכיר.
כשמגיעים לתרבות מתחילות באופן טבעי מחלוקות על מה זה תרבות ומי יחליט במי לתמוך. ברור שאם תקים וועדת תרבות מאנשי מרץ וקדימה ההחלטות יהיו שונות לעומת ועדת תרבות של אנשי ש"ס והליכוד, או ישראל ביתנו למשל.
הבעיה במקרה של מעריב והארץ היא שלא מדובר בגופי תרבות אלא בגופים פוליטיים. עיתון הוא אולי לא מפלגה, אבל הוא גוף פוליטי מעצם היותו.
וחוץ מזה – אתה באמת רוצה עיתונות "חופשית" במימון ממשלתי?
אם היה מדובר בתוכנית הבראה ותמיכה זמנית ניחא, אבל הרי ברור שאין להארץ ומעריב תקומה.

ארז 6 באוקטובר 2012

דה-קופ,תרשום לעצמך,מאסתי בסיסמאות שלך,קשה לי לדבר בשם העם כמוך.
השיטה שאתה מציע שעיתון שלא יכול להחזיק את עצמו פשוט ייפול עד עכשיו הצמיחה לנו את ישראל היום,עיתון בהחלט סביר אבל בכל פעם שהוא מתיימר לטפל בעניינים פוליטיים ברור לי שהוא מושפע מעניינים מסויימים וככה אני גם קורא אותו.אני בטוח שאם תקרא את גדעון לוי גם בצורה כזו זה לא יעשה לך שום דבר רע,חוכמה מאוד קטנה לקרוא רק את מי שמסכים איתך.
הבעיה היותר גדולה שהשיטה שלך הצמיחה היא מעריב של החודשים האחרונים לחייו,מי שקרא את הקישור באחד הפוסטים הקודמים של אריאל על מעללי העורך שהונחת על ידי דנקנר יכול להבין.
את צעדי ההתייעלות הראשוניים כמובן שצריכים גופי התקשורת לבצע (אפילו עד כדי סגירת המהדורה המודפסת והתרכזות באתר אינטרנט מכובד) אבל חוסר התערבות ממשלתית בדברים כאלה היא מסוכנת.

ארז 6 באוקטובר 2012

המשפט הראשון בטעות לא נמחק בעריכה של לפני השליחה.
לא שיש לי איזה בעיה שתדע שככה אני מרגיש אני פשוט מאוד רוצה לשמוע מה אתה חושב על העיקר וחושש שתיתפס למשפט הראשון,אז אנא,התעלם ממנו.

האם אתה משוכנע שהממשלה צריכה לתת לעיתון מרכזי בתפוצה יומית למנוע ידיעות שנוגדות את האינטרסים של בעלי העיתון??

ואם לא,האם ולמה אתה חושב שיש צורך בממשלה?

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

ענתי לצור למטה.
אתה מוזמן לקרוא.

עיתונות מגויסת, בסיוע ממשלתי, היא סכנה לדמוקרטיה.
לכן, אם כבר סיוע – בכפוף לעמידה בקריטריונים שאני בספק גדול אם העיתונאים, שחושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם, יסכימו להם.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

רשמתי.
אפשר למחוק ?

ארז 6 באוקטובר 2012

לא
תניח מתחת לכרית בלילה ואני מקווה שתפסיק לזרוק פה סיסמאות ריקות שלא מתאימות לרמת ההודעות שלך בדרך כלל.
וזה שיש מי שקורא את התגובות שלך לא הופך אותו לאובססיבי.
אחרת מאיזה סיבה אתה כותב פה?

איציק 6 באוקטובר 2012

MG,
הבעיה שלי לא עם קיום או אי-קיום של העיתונים. הבעייה של האנשים שיפלטו משוק העבודה היא בעייה אך לא נושא הדיון. מה שמציק לי שמספרים לי כמה כואב שעיתונים כמו הארץ ומעריב נסגרים תוך זריכת רפש על ישראל היום. אני כבר המון שנים לא קונה עיתונים, ואפילו בדרך לרכבת לעיתים קרובות לא לוקח עיתון חינם, אבל נראה לי צביעות לבכות את העיתונים הללו ובו בזמן לקרוא בין השורות לתקות הנפילה והסגירה של עיתון אחר. זה לא הגון ולא יפה. גם בעיתון האחר יהיו מובטלים, וגם לעיתון האחר יש כמה קוראים שאולי מסכימים איתו. עיתונות חשובה לא רק כאשר היא מייצגת את דעותיך, כי אם דוקא כאשר היא לו. כך, היא מחדדת את השקפת עולמך וכך היא מאפשרת פלורליזם של דעות. אני בעד כל עיתון מכול מגוון הדעות כל עוד הוא לא עוסק בהשמצה, או בדברים שהם מחוץ לחוק, או האטיקה העיתונאית.
איך לשמור על האיזון בין הדברים בגלל המצב הכלכלי? אין לי תשובה חד משמעית, אתם אנשי הכלכלה יכולים אולי לתת מודל עסקי שישתלם גם מבחינה כלכלית, אבל זה כבר סיפור אחר.

מנחם לס 6 באוקטובר 2012

אריאל!

נהניתי מאד מהפתיחה האמריקאית. אני לא "מרגיש בבית" בארה"ב. אני בבית. אפילו שנשארתי ישראלי בנשמה, 51 שנים בארה"ב עם הספורט שלה, עשו ממני אמריקאי, לא "אמריקנופיל". מספיק היה לשמוע את צ'יפר ג'ונס אחרי המשחק האחרון שלו אמש אחרי 19 שנה במייג'ורס כדי להבין שאין כמו ספורט באמריקה.

ביום כפור החלטתי לעשות AMENDS עם כל האנשים שפגעתי או רבתי איתם, ואתה אחד מהם. אז אני מציע לך יד לשלום וחברות, ומזמין אותך לבקר באתר שלי לפעמים!

פאקו 6 באוקטובר 2012

אריאל,
קודם כל יש מספיק אמריקנופילים (אולי לא כמושג), הבת שלי היא אחת מהם…
ברי הוא אולי אמןיוצרזמר מספר אחת כאן. ולו בזכות העקביות שבה הוא מוציא חומרים טובים לאורך כל כך הרבה זמן.
הנקודה שאתה מעלה בעניין הרווחים הכלואים היא צד אחד בויכוח קלאסי של האם למסד תופעה שלילית כדי למזער נזקים. אפשר להכניס לסירה זו גם את הויכוח לגבי מיסוד הזנות, ולגיטימציה להימורים ולסמים קלים.
ולגבי הקאובויס, תמיד חשבתי שהם בצד של הטובים, עד שהתחלתי לצפות ב-NFL.

yaron 6 באוקטובר 2012

הנקודה בעיניין הרווחים הכלואים היא ששנים אף אחד לא רצה להתעסק עם הבעיה הזאת, ועכשיו כששטייניץ מחפש פיתרון סביר תוקפים אותו כאילו הוא האשם בבעיה…
אני לא יודע מה יוחלט, אבל ברור שיותר גרוע מהמצב הנוכחי (הכסף לא מושקע בארץ, ולא ממוסה) לא יכול להיות.

צור שפי 6 באוקטובר 2012

בדמוקרטיות קצת יותר מבוססות משלנו (צרפת, ארצות סקנדינביה) יש מעורבות ממשלתית שמטרתה לתמוך בגופים שלדעת הממשלה חשוב שיתקיימו גם אם אינם מחזיקים את עצמם כלכלית. למשל תרבות, למשל עתונות.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

צור,

זה נכון, אבל זאת לא כל התמונה.

באוסטריה – יש חוק לסבסוד העיתונות, במסגרתו זכאים כל העיתונים לסבסוד ממשלתי, על מנת להגביר את תפוצתם. האם אתה מסכים שהממשלה תסבסד את "מקור ראשון" או את "בשבע" ? יתרה מכך – האם היית מסכים שהממשלה תסבסד את "מקור ראשון" אם המצב היה הפוך, קרי, הוא היה על סף סגירה ו"הארץ" לא ? אפשר רק לדמיין את הרעש אם ממשלתו של ביבי היתה מצילה עיתון בעל אוריינטציה ימינית מסגירה.
אגב, רק למען הפרופורציה הנכונה, הסכום המוקצב לסבסוד העיתונות באוסטריה הוא 13 מיליון אירו בשנה – לכל העיתונים !

בהולנד – מקור הכספים לתמיכה בעיתונות הוא מיסוי פרסום בעיתון. העזרה המוענקת נקבעת ע"י ועד שלא כולל אנשי עיתונות. העזרה ניתנת באמצעות הלוואות מסובסדות ובתנאי שהעיתון מציג תהליכי יעול האמורים להשיבו לפי רווחיות בעתיד הנראה לעין. בישראל – העיתונאים רוצים גם תמיכה ממשלתית וגם להישאר עם מנגנון מנופח. לא מפתיע שזה בא מצד אלו שתמכו בפורעי רוטשילד לפני 2 קייצים.
כמו כן, ב-30 שנה האחרונות הסתכמה התמיכה בעיתונים ב-70 מיליון אירו, כלומר כ-2.5 מיליון אירו בלבד בממוצע בשנה, במדינה בה יש 11 (!) עיתונים יומיים ארציים.

יש לציין כי על מנת לקבל סיוע ממשלתי, על העיתונים יהיה לפרסם את המאזנים שלהם. אני בספק גדול אם בעל העיתון יסכימו לכך.

גילוי – הנתונים לעיל מתבססים על תסקיר של מרכז המחקר והמידע בכנסת, לבקשתה של שלי יחימוביץ. אני ממליץ בחום לקרוא את הסקירה הזאת (שי – לצערי אין תקציר של לא יותר מ-4 שורות, אשר ייתן מענה הולם עבורך).

ארז 6 באוקטובר 2012

שאתה רוצה אתה יכול

צור שפי 6 באוקטובר 2012

אסף, מגיע לך ח״ח על הרצינות. לשאלתך – ודאי שהייתי מסכים לסיוע ממשלתי לעיתונים כמו ״מקור ראשון״ (שהוא עיתון טוב ואיכותי, אני קונה אותו בימי שישי) או ״בשבע״ שאני לא מכיר. כבר כתבתי כאן פעם שההבדל בין ״מקור ראשון״ ו״ישראל היום״ הוא שאם מחר ראש הממשלה יחליט לפעול לפתרון של מדינה פלסטינית בגבולות 67 ב״מקור ראשון״ יבקרו אותו וב״ישראל היום״ ימשיכו לגבות אותו. העיתון האחד מקדם אידאולוגיה והשני הוא בטאון של אדם אחד וההבדל הוא גדול. בנוסף, יש היום משבר בעיתונות המודפסת בכל העולם, זה לא ייחודי לישראל, אבל כאן המשבר מועצם לא בגלל ש״הציבור מאס ב…״ אלא בגלל שנכנס כריש ענק (אדלסון) שפשוט גורם לכל הדגים היותר קטנים למות. זאת ועוד, אין לנו ויכוח על הקו המערכתי של ״הארץ״ אבל אני משוכנע שגם אתה תתקשה להגדיר עיתון עם כותבים (מצויינים) כמו אראל סגל וקלמן ליבסקינד ״שמאלני״.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

תודה.

שנינו לא תמימים, ואנו מבינים שמעורבים פה אינטרסים כלכליים ופוליטיים.

יחד עם זאת, לא צריך להיות גאון גדול בכדי לדעת איך היה נראה מאמר המערכת של "הארץ", במידה וממשלתו של ביבי הייתה נרתמת להצלת עיתון כדוגמת "מקור ראשון". גם העתירה לבג"צ של עמותה זו או אחרת הנמצאת על הפיי-רול של הקרן החדשה הינה דבר צפוי כמו זריחת החמה. אני מנחש שגם מועצת העתונות הייתה מאבדת את הלשון שלה בפתאומיות…

את הדרישות של יללני "הארץ" ו"מעריב" אני שומע היטב. מעניין אותי לדעת מה הם מוכנים לתת בתמורה לסיוע ממשלתי.

צור שפי 6 באוקטובר 2012

אסף אתה צודק כמובן אבל בראייתי צדקתך לגבי "צביעות שמאל" איננה סותרת את הטיעון העקרוני שלי – האם מדינה צריכה לקיים מנגנוני סיוע לערכים שאינם נושאים את עצמם מבחינה כלכלית כמו תרבות או תקשורת חופשית ומגוונת? יש מי שישיבו על כך בשלילה (הרי היום יש אפילו כאלה שהציעו להפריט כאן בתי סוהר, שלא לדבר על מערכת הבריאות) – התשובה שלי היא חיובית. היא נובעת מתוך השקפת עולם סוציאל-דמוקרטית שבבסיסה ראיית המדינה ככלי שאחד מיעדיו המרכזיים הוא הבטחת סט מינימלי של "שרותים" לאזרחיה. אם אני לא זוכה מהמדינה לסט כזה אין לי שום סיבה לשמור על חוקיה, לשלם את מיסיה וכו' וכו'. ברור שסיוע לכלי תקשורת צריך להיות מוסדר בחקיקה ולא לגופו של מקרה או של עיתון.

amitpros 6 באוקטובר 2012

אני חושב שאולי כדאי למעריב לבחור יושב ראש ועד עובדים שלא קורא תחת כל עץ רענן להחרים את ישראל,ומצד שני קורא למדינת ישראל להתערב.לטעמי זה לא ממש מוסיף.

אסף THE KOP 6 באוקטובר 2012

פרוסנר,

לא רק ב"מעריב" יו"ר הועד הוא תעמולן סמול.

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=401312

yaron 7 באוקטובר 2012

צור,
אני משוכנע שגם אתה תתקשה להגדיר עיתון עם כותבים (מצוינים) כמו יוסי ביילין ועוזי ברעם "ימני"

matipool 7 באוקטובר 2012

נו באמת .
ביילין וברעם הם סוג של עלה תאנה או כיסוי ערווה בדיוק נגד טיעונים כמו שלך , ירון .
דרור אידר לבד מצדיק את הגדרת העיתון "ימני" ( ולא שיש לי משהו נגד זה למרות שאני ממוקם קצת שמאלה מהאמצע ) .

צור שפי 7 באוקטובר 2012

ירון – את תפקידם של ביילין וברעם ב"ישראל היום" אתה יכול להשוות לזה של משה ארנס וישראל הראל ב"הארץ". עלי תאנה? לא יפה, בוא נקרא לזה איפכא מסתברא. לעומת זאת סגל וליבסקינד הם שניים מחמשת בעלי הטורים הבכירים ב"מעריב" המעצבים את הקו של העיתון, האחרים הם בן כספית, בן דרור ימיני ועפר שלח – זו לדעתי היום הנבחרת הכי מאוזנת בתקשורת הישראלית.

yaron 7 באוקטובר 2012

צור,
ציטטתי מהתגובה שלך ורק החלפתי שמות ושמאל בימין…
"אין לנו ויכוח על הקו המערכתי של ״הארץ״ אבל אני משוכנע שגם אתה תתקשה להגדיר עיתון עם כותבים (מצויינים) כמו אראל סגל וקלמן ליבסקינד ״שמאלני״."

yaron 7 באוקטובר 2012

ביילין כותב בישראל ביתנו יותר מליבסקינד וסגל ביחד…
החמישיה הפותחת במעריב מורכבת מבן כספית, עופר שלח, בן-דרור ימיני, יעל פז מלמד ובילי מוסקונה-לרמן.
אבל עזבו, תמשיכו לחשוב שמעריב עיתון מאוזן, וישראל היום ימני קיצוני. את התשובות מקבלים בדוכני העיתונים ובקלפי.
חג שמח :-)

צור שפי 8 באוקטובר 2012

ירון כל מי שמבין בעיתונות יגיד לך שבילי מוסקונה ויעל פז מלמד לא קובעות סדר יום תקשורתי בעוד סגל וליבסקינד כן עושים זאת. גם הקביעה שיוסי ביילין כותב הרבה איננה רלבנטית, אתה לא יכול למצוא ב״ישראל היום״ כותרת ראשית או מאמר מערכת נגד נתניהו כי זה נוגד את מהות העיתון הזה. על זה שהוא העיתון הנפוץ בארץ ושהתוצאות בקלפי הן כמו שהן כל מה שאפשר להגיד זה שזכותו המלאה של הרוב לטעות ולהפך, זה שלמשהו יש רוב זה עדיין לא הופך אותו לנכון, כמו שאמר מישהו:״אכול חרא – 500 מיליון זבובים לא יכולים לטעות״.

MOBY 6 באוקטובר 2012

הפטריוט מדבר על המדינות דרומית לוושינגטון (הקרוליינות). לא בדיוק מסיבת התה ומסצ'וסטס, טווין פיקס זה מיין(לדעתי).ארה"ב זה בהחלט מקום שמאוד קל להתחבר אליו וחייתי בה מספיק כדי לראות את מגרעותיה הרבות.
למקום אחד נפשי קוראת והיא לברזיל על חופיה, והג'ונגלים, על האירופריות הדרומית , והפראות הצפונית המוסיקה השונה ממקום למקום,ושימחת החיים הבלתי נגמרת. (אפילו הפאוולות קשות היום והמקסימות).
הייתי מנוי להארץ קרוב ל20 שנה, זה היה עיתון שהסיסמה עיתון לאנשים חושבים היה נכון לגביו. הוא כתב על דברים שאחרים לא, ונתן מספר נקודות ראות. ב20 שנה האחרונות זה עיתון של אנשים שחושבים משהו ספציפי מאוד ואי אפשר לבלבל אותם עם עובדות. (הסכם אוסלו…, התנתקות.., הבריחה מלבנון, רק קצה הקרחון) שאולי בכולם יש בהם רעיון בסיסי נכון, אבל כל אחד מהמקרים בוצע כאחרונת החלטורות לחופש חנוכה, ואת הביקורות על כך אין למצוא בשלושה עיתונים.

בלינדר 7 באוקטובר 2012

טווין פיקס זה וושינגטון

MOBY 6 באוקטובר 2012

הרווחים הכלואים – אני דוקא אגיד שביבי ושטייניץ בוחרים בדרך ה"קלה" של הפתרון. וזו לא התשובה, יש צורך בלקחת צעדים אמיצים, שאולי בזמן הקצר יפגע מאוד בכלכלת ישראל ודירוג האשראי אבל ימנע תופעות כאלו בעתיד.
היה הסכם בהם חברות מחו"ל קיבלו הטבות מרחיקות לכת, חלק ממהסכם היה שימוש ברווחים למטרות פנים ישראליות או מיסוי על הרווחים היוצאים החוצה . החליטו החברות לא לעשות לא את זה ולא את זה. והמשק הישראלי סובל.
מה שעשו עם רווחי הגז יכולים וצריכים לעשות גם כאן.

צור שפי 6 באוקטובר 2012

מובי – אני ממליץ לך ולכל מי שמתעניין במה שקורה כאן לקרוא את הפוסט-תחקיר המדהים שעשה פרופ' עידו לנדו בנושא חברות הגז תחת הכותרת "הגז הישראלי והיבלעותו במלתעות ההון-שלטון-בטחון" ושניתן למצוא בבלוג שלו "לא למות טיפש" (מצטער שאני לא יודע ללנקק). מדובר בפוסט ארוך אבל בקריאת חובה שתגרום לך לחשוב שוב על מה באמת עשו כאן עם ריווחי הגז. זה גם פוסט שהיום למרבה הצער לא יכול להופיע בעיתונות המסורתית הקורסת. מעניין שבפוסט שלאחריו מדבר לנדו בדיוק על זה, התחליפים לעתונות המסורתית.

צור שפי 6 באוקטובר 2012

עידן, לא עידו.

MOBY 7 באוקטובר 2012

תודה מבטיח לעיין בכובד ראש, מכל מלמדי השכלתי.

צור שפי 7 באוקטובר 2012

תודה איתן

ניינר 6 באוקטובר 2012

אריאל, גם אני אמריקנופיל מובהק ואהבתי והזדהיתי עם מה שכתבת. חולה על המדינה הזו, מבקר בה מתי שרק אפשר ולא מפסיק להצטער על כך שאחרי שסיימתי שם את לימודי חזרתי כמו אידיוט לארץ אוכלת יושביה הקרוייה מדינת ישראל. גוד בלס אמריקה!!!

סימנטוב 7 באוקטובר 2012

בדיוק… חזרתי אחרי עשר שנים החוף המערבי (עבודה). כנראה שיש קשר לזה שנינו הלכנו על גולדן סטייט :(

ניינר 7 באוקטובר 2012

בדיוק!

Yavor 7 באוקטובר 2012

ניינר – בעניין הבירה האמריקאית:
מה משותף לבירה אמריקאית וסקס על קאנו?

It's fucking close to water

Yavor 7 באוקטובר 2012

תודה. לא ידעתי שזה של הגאונים האלה!

בלינדר 7 באוקטובר 2012

זה אולי היה נכון ללפני 30 שנה (וכן, הבדיחה קורעת מצחוק אבל כבר הרבה זמן רחוקה מהמציאות). היום, ואני אומר את זה כמישהו שעבד בתחום הבירה מספיק זמן, בארה"ב מייצרים את הבירה הטובה בעולם. מבקר הבירה והוויסקי מייקל ג'קסון אמר את זה ומבקרי בירה בהווה ממשיכים להגיד את זה. אין שום מדינה בעולם עם שפע בירות כזה וכמות של מבשלות בוטיק ומבשלות זעירות כמו ארה"ב. באזור קליפורניה-אורגון-וושינגטון- קולורדו יש את הבירות האיכותיות בעולם.

סימנטוב 7 באוקטובר 2012

טוב אז הקפה חר# :)

בלינדר 7 באוקטובר 2012

100% מסכים

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

בלינדר, אני שואל היות ואיני מומחה בתחום ומסתמך רק על חוש הטעם האישי שלי – האם הירות הצ'כיות/גרמניות לא עדיפות על אלו האמריקאיות ?

ניינר 7 באוקטובר 2012

התשובה היא לא ואני מומחה בתחום-אין מתחרות לבירות האמריקאיות. נקודה

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

ניינר – מה המומחיות שלך בתחום ?

בלינדר 7 באוקטובר 2012

אסף, אני העברתי הדרכות בירה בישראל כולל בישול ביתי ועבדתי בכמה פאבים שהתמחו בבירה וגם בפסטיבלים. בנוסף כתבתי על בירות בבלוגים ובאתר בקבוק. המדינה היחידה בעולם שמציעה מגוון בירות איכותי כמעט ברמה של ארה"ב היא דווקא בלגיה. הבירות בגרמניה וצ'כיה כמעט ככולן לאגרים פשוטים שמיועדים להרוות צמאון. כמעט ואין טעמים מיוחדים וזה מכיון שבגרמניה שמשך שנים היה חוק שנקרא "חוק טוהר הבירה" שקבע שבירה עשויה רק מ4 חומרים בלבד-דגנים, מים, כשות ושמרים. למרות שהחוק בוטל הגרמנים ממשיכים לעקוב אחריו באדיקות ומסרבים להשתחרר.
בצכיה שותים הכי הרבה בעולם כי הפילזנר שלהם היא כמו מים והבירות הכהות שם בכלל מתוקות וחלשות באלכוהול.

עכשיו, מה שקורה באמריקה זה טירוף מוחלט. למשל, יש פאב בפורטלנד שיש בו 100 בירות מהחבית. פעם אחרונה שהייתי שם 80 מהבירות האלה היו ממבשלות זעירות רק באזור אורגון וושינגטון. המגוון הוא עצום. היתרון של מבשלות זעירות הוא שהבירות מיוצרות בכמויות קטנות יותר ולכן גם לא מפוסטרות (כמו בגרמניה וצכיה) מה שהורג את הטעם. מה שכן בירות החיטה הגרמניות באמת הטובות בעולם. האמריקאים על בסיס קבוע מספקם לעולם סגנונות בירה חדשים והם לא מפחדים לנסות דברים חדשים כמו למשל הבירה המעושנת ששתיתי לפני שבוע שבייצור שלה השתמשו בסירופ מייפל ובחיתכות בייקון.
אתמול הייתי בפאב בירה בניו יורק והיה להם מבחר של 14 בירות דלעת ( עונת החגים מתקרבת) לא תמצא דברים כאלה בשום מקום אחר.

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

וואו !

תודה על הסקירה.
אני באמת מעדיף את בירות החיטה. כנראה שמכאן המחשבה שלי שהבירות הצ'כיות/גרמניות עדיפות על האחרות.

חוץ מזה איך הבירה של אובמה ?

איציק 7 באוקטובר 2012

הבירה של אובמה היא וושינגטון DC (מוזר, אבל רבים מהאמריקאים לא יודעים מזה DC).

בלינדר 7 באוקטובר 2012

אסף, הסתכלתי על המתכונים – לא נשמע להיט (הוא משתמש בלא מעט לתת נוזלי שלדעתי נחות יותר). זה יפה שיש לו זמן לבשל בירה, ללכת למשחקי כדורסל, למלא בראקטים ולהביע דיעה על כל דבר בעולם חוץ מאשר מה שבאמת חשוב. ממש מופת של נשיא (ועדיין, כנראה עדיף על רומני).

בני תבורי 7 באוקטובר 2012

גילי כבר בודק אופציות באזור וויטווטר וויסקונסין…

בלינדר 7 באוקטובר 2012

בני- אופציות לעבוד במבשלה? אתמול פגשתי ישראלי שעובד במבשלה קטנה לא רחוק מבוסטון.

wazza 8 באוקטובר 2012

בעין הוד יש מישהו בשם דני שמכין בירה- מומלץ ביותר

בלינדר 8 באוקטובר 2012

כן, דני שלייפסטון. הבן אדם עבד עם לד זפלין ועוד כמה להקות גדולות ועכשיו הוא מבשל בירה בעין הוד.

המאמן 7 באוקטובר 2012

איזה טור יפה

סימנטוב 7 באוקטובר 2012

נהדר אריאל כל כך כיף לקרוא את הפוסטים שלך, תודה.
היי סובל מהקפה? או שהנסיעה קצרה…

אריק 7 באוקטובר 2012

אף פעם לא הבנתי את ההערצה הישראלית העיוורת ל"אמריקה" – אמריקה זה זה כמובן ארה"ב לא מקסיקו או ברזיל חו"ח. מעולם לא חשתי ריקנות כמו באמריקה, מקום שאיבד את שפיות דעתו, שמן, מוזנח (מחוץ כמובן לבועות) ועצוב. אמריקה זה האלוהים של החילונים בישראל, הערצה עיוורת לתרבות הכלום. כמובן שרק במקומות כאלה יכולים לצמוח קארבר, המניגווי וולט וויטמן. או לחילופין בימינו – לואי, הסמויה והסופרנוס זה יוצא מתוך הריק. צריך לזכור רק מה הרייטינג של אופרה אל מול כל אלה, או מה היה הרייטניג של ספרינגר וריקי לייק – כי זה יותר אמריקה מסיינפלד. ניו יורק היא ניו יורק אמריקה היא בפרברים ומי שחי שם בקרב בוויט טראש וראה את ההשמנה את האמהות החד הוריות בנות השש עשרה (כמויות!!!) לא יהיה אמריקנופיל לעולם.

בני תבורי 7 באוקטובר 2012

כשהגעתי לאמריקה בתחילת 82' לשנה, לא נדרשו לי יותר מידי שבועות כדי להפוך לאמריקנופיל.
אחר כך בגרתי והבנתי איך רייגן סידר את הכלכלה לטובת חלק קטן מהאמריקאים, איך ג'וליאני ניקה את ניו יורק ועל הדרך עשה מעשים שבמקום אחר היו ממקמים אותו כפושע, איך בוש (השניים) ירו חיצים ואחר כך סימנו מטרות ואיך קלינטון כיבה לי את התקווה שאולי אמריקה תהיה המבוגר האחראי ותעשה סדר.
אחר כך קראתי את "ההתמוטטות" של ג'ארד דיימונד (הוצאת מטר) ואני מרחם על אמריקה. זה לא שאנחנו צפויים לגורל אחר, אבל בהישרדות אנחנו פי אלף טובים יותר.
אבל אין על פוטבול, פסיכאדליה חוף מערבי ורוק דרומי.

אריק 7 באוקטובר 2012

בני, מה עם קולטריין, מיילס דיוויס, קלינטון, גיימס בראון מייפילד, גאי, נינה סימון והטרייב קולד קואסט למשל? האם התקליטיה שלך לבנה לחלוטין? יש לי תיאוריה שכל מי שהוא 45+ בארץ איכשהו פספס את כל המוזיקה השחורה שלא חדרה ל"גטו" שלנו בשנים שגדלתם? יתכן?

איציק 7 באוקטובר 2012

אך איזה רשימה, ללקק את השפתים. כמובן שזו רק חלקית, אך אם נמשיך לא ישאר מקום.

בני תבורי 7 באוקטובר 2012

אריק,
אנחנו בעניין של ניים דרופינג? כי בזה אני יונייטד ואתה ליברפול.

אריק 7 באוקטובר 2012

חוײח 9ניים דרופינג. פשוט לא זיהיתי אצלך אף אחד מהנל וזה חיזק לי תיאוריה מסויימת. אגב ניים דרופינג איך קוראים לקפטן של פול?

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

בני,

אני לא יודע מה ג'וליאני עשה שמגדיר אותו כפושע, אבל חייבים להודות שמנהטן היום היא מקום נעים ובטוח למדי.

הלא כן ?

אריק 7 באוקטובר 2012

למה זה לא מפתיע שאתה אוהב את גוליאני? האמת שהוא מעלה שאלות קשות של מוסר. כי הייתי לפניו וגם אחריו והעיר היא מקום נעים יותר לצקצוקים אחריו

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

אריק, איך הבנת מהשאלה שלי שאני אוהב את ג'וליאני ? אם כבר, ניתן להבין ממנה שאני אוהב את מנהטן.

תאמין או לא, אתה מחזיק כלפי דעה קדומה.

אריק 7 באוקטובר 2012

נו ואתה אוהב אותו?

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

אני אוהב את אשתי.
מה שחשוב זה אם תושבי ניו-יורק אוהבים את ג'וליאני. למיטב ידיעתי הם מעריצים אותו.

אריק 7 באוקטובר 2012

זה הכי חשוב (אשתך). חג שמח

בני תבורי 7 באוקטובר 2012

אסי,
ניו יורק של היום היא ללא ספק מקום נעים יותר להיות בו מאשר בתקופה שאני הייתי ואין ספק שמגיע קרדיט עצום לג'וליאני על עבודות "הניקיון". עכשיו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי אנשים שמכל מיני סיבות מצאו עצמם חיים ברחוב, חלק לא קטן מהם "בזכות" מדיניות כלכלית, היא לא פשע על פי נורמות מוסר ואפילו חוקים קיימים, או ש "‎…And Justice for All" זה רק שם האלבום הרביעי של מטאליקה.

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

השאלה היא אכן הרת גורל, אבל במנהטן שאני ראיתי לאחרונה, ילדים שיחקו ברחובות.

אני לא בטוח שזאת הייתה פעילות אפשרית או מומלצת בימים שלפני ג'וליאני.

amitpros 8 באוקטובר 2012

האמת,שצריך להוסיף שג'וליאני נהנה מאוד מהעובדה שבערך 15-18 שנה לפניו,נכנסו בארצות הברית לשימוש נרחב,אמצעי מניעה,מה שגרם לשכבה שלמה של ילדים שהיו גדלים לתוך פשע,לא להיוולד בכלל.
הפשע בניו יורק לא ירד בצורה דראסטית לעומת ירידה בפשע במקומות אחרים בתוך ארצות הברית.

באבא ימים 8 באוקטובר 2012

זה גם שם של סרט של אל פצ'ינו.

yaron 7 באוקטובר 2012

ניקה את הרחובות מאלפי הומלסים, הוריד את רמת הפשיעה בצורה חדה, והפך את הטיים סקוור למקום שאפשר להסתובב בו בכל שעות היממה…

בני תבורי 8 באוקטובר 2012

ירון,
תגדיר "ניקה" בהקשר הזה בבקשה.

ויינר 7 באוקטובר 2012

אסף דה קופ, בוא נדבר רגע על הארץ. עזוב לרגע את הפוליטיקה – גם אם אתה לא יכול – הרי לא ברור לך שמדובר בעיתון איכותי יותר מישראל היום?
למעשה העיתון האיכותי ביותר בישראל. ואני אומר את זה כאדם שקורא את שניהם, ומתעלם בכלל מהדעות הפוליטיות. את ישראל היום אני קורא במלואו ברבע שעה ברכבת, את הארץ אני צריך ערב שלם כדי לקרוא, וגם זה לא מספיק. העיתון היחיד שמדברים בו ברצינות על מדע, על תרבות, וגם על ספורט (שאינו כדורגל ישראלי).

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

ויינר – עיתונים זה פאסה.
היום יש אינטרנט ואתרים חדשותיים ואחרים הטובים פי אלף משני העיתונים האלה.

עם כל הכבוד לכתבות האיכותיות של "הארץ", על הנזק שהוא גורם באתר באנגלית שלו (וגם העברי כמובן) ותרומתו לדמונזציה של ישראל והישראלים, אין מחילה (אצלי לפחות).

צור שפי 7 באוקטובר 2012

אני מניח שאני לא מחדש כלום אבל נראה לי שמתהווה מצב שבו הצפת המידע באינטרנט גורמת לזה שפרדוקסלית לא נדע יותר אלא פחות. יש כמובן הרבה יותר מידע אבל אין כלי עזר למקם אותו בתוך הקשרים עובדתיים רחבים וגם לא בתוך היררכיה. העניין של מומחים ובני סמכא איננו מיותר אלא חיוני ובעולם הרשת הוא איננו קיים. עניין נוסף הוא שעדיין חומרים איכותיים ומרתקים שקיימים באינטרנט אינם מגיעים לידיעת ציבור רחב. אני מרשה לעצמי להניח שעבודה כמו של מרדכי גילת שהביאה בשעתו להעמדת אריה דרעי לדין איננה אפשרית כיום בעיתונות המסורתית ואם היא תתפרסם ברשת לא יהיה לה אותו אימפקט. ככה שאסף, כשאתה אומר שהעיתוננים הם פאסה זה אולי נכון אבל אלה לא חדשות טובות, בהעדר תחליפים ראויים.

איציק 7 באוקטובר 2012

צור שפי,
אתה מדבר על טכנולוגיה שהיא עדין בחיטוליה. כל האנשים הרציניים יכולים לכתוב, וחלקם כותבים, באתרים פרטיים או בעיתונים בהם עובדים. הצפת המידע היא בעיה רצינית של Data mining, וישנם המון מחקרים בתחום האינטרנט ולא רק בו. בעתיד ולא כל-כך רחוק אני בטוח תראה אפליקציות שידע לכוון אותך למה שאתה מעוניין לפי סדר העיניין שלך ומהרבה עיתונים, בלוגים, וכו'. לא היהיה צורך להיות מכוון עיתון. גם היום יש אפליקציות כאלו לכול מיני דברים אך הם עדין ברמת בשלות טכנולוגית לא מספקת. זה שילוב מאוד מעניין של חיפוש מהיר ויעיל במבני נתונים עצומים ו-Machine Learning. צריך קצת סבלנות וזה יגיע באיכות טובה.

אסף THE KOP 7 באוקטובר 2012

מומחים ובני סמכא הם כמובן חשובים ונדרשים. אממה, היות ונגמר האמון במומחים שבעיתון, המונעי אג'נדה, הרי שלא משם תמצא התרופה.

באוקיינוס המידע באינטרנט אומנם אפשר לטבוע בקלות, יחד עם זאת, מי שרוצה יכול למצוא הכל ולהגיע לבד למסקנות (או להתבלבל כהוגן).

המחשבה שנחום ברנע או בן כספית הינם מומחים או בני סמכא יותר גדולים מתעמולן בשכר כמו רני רהב, או לחילופין ממנהל בבנק או איזה שיפוצניק היא מופרכת מיסודה בימינו אנו.

איציק 7 באוקטובר 2012

עיתונות כמו כל מיקצוע הוא לא תחביב (לפעמים תחביב הוא מקצוע אבל לא להיפך) כי אם רמת התמקצעות וידע. עיתונאי הוא איש מיקצוע שהתמקצע בתחום מסוים, ספורט, כלכלה, אקטואליה, וכו'. גונב דעת כמו רוני רהב לא יכול להחליף אותו וכך גם אני או אתה (אלה אם אתה עיתונאי). כמו בכול מקצוע, יש בעלי מקצוע טובי, ויש גרועים. לעיתונאי טוב יש נגישות למידע רלונטי, שבדרך-כלל אין לנו, יש לו את הידע ההיקפי הנחוץ כדי לקשור את הדברים טיש לו את היכולת לתאר את הדברים בצורה יעילה. יש כמובן דברים נוספים, וכישרון אף-פעם לא הזיק. בלי עיתונאים, רצוי ראוים, כל מה שהיתה מקבל הוא בליל של מידע בלתי נשלט שבו גם לא היתה יכול לדעת ברמת ודאות סבירה איזה מידע נכון ואיזה שגוי. פרשנות היא תחום חשוב מאוד כיוון שעובר סינון של עיקר וטפל, ולמרות שזה סוביקטיבי, עדין יש דברים משותפים בין פרשנים שונים על העובדות. השוני העיקרי הוא במסכנות של כל עיתונאי. אתה כמובן בוחר מי מהם יותר מתאים לך, אבל, וזה האבל הגבול, בלי עיתונות איכותית, כלום לא יעבוד. הבעיה היא שנער שליחויות במקומון יכול להפוך לכתב בעיתון עם ימתין מספיק זמן, במקום שיעסקו בו בוגרים של מוסדות אקדמים בתחום התקשורת. מבחינתי תעודה אקדמית לעיתונאי חשובה בהרבה מתעודת פרו למאמן כדורגל.

אסף THE KOP 8 באוקטובר 2012

איציק,

ואחרי שכתבת את אשר כתבת, איך הדברים קשורים בדיוק לחבורת גלוחי הדעת כדוגמת בן כספית, אמנון אברמוביץ, נחום ברנע, כנופיית שוקן ושאר "כוכבי העיתונות בישראל" ?

צור שפי 8 באוקטובר 2012

אסף, אינני חסיד גדול של ברנע, עוד פחות מזה של אברמוביץ, אני כן מחזיק מכספית אם כי סביר שגם הוא לא חף מטעויות ועדיין אני חושב שלהעמיד את כל אלה על מדרגה אחת עם רני רהב זה עוול כלפיהם ולכנות אותם גלוחי דעת מצריך הסבר.

איציק 8 באוקטובר 2012

אסף,
לא אוהב חלק מהעיתונאים שציינת אבל לא מסכים עם דעתך לגבי היכולות המקצועיות שלהם. זה פשוט כך.

ארז 8 באוקטובר 2012

צור
תודה על ההפנייה למאמר של עידן לנדו.
חשוב מאין כמוהו להבין שלצערנו ככה עובדים הדברים עדיין,לצערנו 2,ככה עובדים הדברים לכל אורך ההיסטוריה.
עד שאנשי מילה ועשייה רציניים לא יכניסו את עצמם (ובכוונה לא "ייכנסו") למקומות האלה אפשר לשכוח משינוי רציני.

דה קופ,דברייך רציניים ביותר ומבוססים על עובדות אך אני מאמין שהם נובעים משיכנוע עצמי שמקורו בויתור על אמון ושקיפות בהחלטות ממשלה ודרך הצגתן בתקשורת.

matipool 7 באוקטובר 2012

אריאל – טורי השבתרבות נהדרים ואני מאד אוהב אותם .
לצערי , ארצות הברית שאני הייתי בה היא רק ניו יורק , וושינגטון ( די.סי ) ואורלנדו ולא כל המקומות הקסומים שכתבת עליהם .
טווין פיקס מתרחשת במדינת וושינגטון אם אני זוכר טוב . מיין וניו אינגלנד זה זירות ההתרחשות של ספרי סטיבן קינג ( בהזדמנות זו , ממליץ בחום על ספרו "מתחת לכיפה שקופה" . נדמה לי שזה ספרו הלפני אחרון והוא בן 1,004 עמודים מרתקים ) .

אזי 9 באוקטובר 2012

אם יש משהו אחד שהייתי רוצה שנלמד מהאמריקאים, זה להפסיק לשנוא את עצמנו.
על כל עץ רענן תלוי שם דגל, לפני כל משחק שרים את ההמנון, בכל בוקר נשבעים אמונים למדינה.
אצלנו בנאדם הולך עם דגל ברחוב והוא פאשיסט. חבל.
GOD BLESS AMERICA

צהובה 11 באוקטובר 2012

כל שבת אני מחכה לטור שלך (עוד יומיים!!!), אבל הפעם נזכרתי להגיב מאוחר… אז ממש בקטנה על החצי השני של הפוסט –
אני פשוט מאוהבת בברי סחרוף. עד שהגעתי ללמוד בטכניון, לא הייתי בהופעות שלו, ואז גיליתי שהוא מופיע כדרך קבע כל שנה בפסטיבל הסטודנט אצלנו. העובדה הזו ידועה כמו שהשמיים כחולים. אז עם כל הבדיחות שמריצים על זה – הוא אף פעם לא נמאס! לפעמים הוא היה לבד, לפעמים עם פורטיס ואפילו פעם עם שלום חנוך, והוא תמיד גונב את ההצגה. כשקראתי מה שכתבת על ההתלהבות שלו במהלך ההופעה, ממש חשבתי שהוצאת לי את המילים מהפה. הוא באמת מתלהב כמו ילד קטן כל פעם מחדש כשהוא עולה על במה. זה מדהים בעיניי ואני מלאת ציפייה לראות מה יהיה בפסטיבל הסטודנט השנה (הופעה של ברי… :))

Comments closed