הגנה שהיתה ואיננה/משה יחזקאל

טור אורח מאת משה יחזקאל שינסה להפריך את המיתוס שההגנה של הפטריוטס גרועה בגלל ההתקפה, אלא שדווקא ההיפך הוא זה שנכון

טוב, לכבוד השחיטה הלא כשרה שהפטס ביצעו הלילה בראמס, הנה טקסט שכתב משה יחזקאל – אוהד פטס מסור ואופטימיסט מושבע – על הבעיות של הפטס בסקנדרי. טקסט שמגיע בעקבות התצוגות האחרונות של הסקנדרי הזה שגרמו גם לאוהד הרואה ורודות ביותר (ואני לא מדבר על הדגלים הורודים החדשים – עד לאן נתדרדר?) למרוט את אחרונת שערותיו.

כמובן שהטקסט נכתב לפני המשחק הערב אבל הקונספט שלו נשאר אותו דבר גם אחריו, למרות התצוגה הסולידית למדי בלונדון.

***

באמצע עונת 2004 הקבוצה האימתנית של הפטריוטס, האלופה ומחזיקת רצף הניצחונות הארוך ביותר (לפחות עד אז) נקלעה לבעייה רצינית – סידרה של פציעות בסקנדרי אילצה אותם להעלות שחקנים ששיחקו בקבוצת האימונים.

מישהו זוכר את רנדל גיי וארת'ווינד מורלנד (כן , על שם הלהקה מסוף שנות ה 70'. בדוק)? המצב היה כל כך רע עד שטרוי בראון הרסיבר הבילתי נילאה נקרא לדגל ועלה בהגנה כניקל קורנר.

באותה עונה פייטון מאנינג והקולטס ניפצו את שיאי המסירה וכשהם הגיעו לפוקסבורו בפלייאוף השאלה העיקרית היתה איך הסקנדרי הרעוע יתמודד עם התקפת המסירה שוברת השיאים של פייטון מאנינג והקולטס.

עד סוף המישחק הקולטס רשמו רק 3 נקודות וגם זה בקושי משער שדה של 50 יארד בסוף המחצית הראשונה. ההישג הזה כמובן שלא ניזקף רק לזכות שחקני הסקנדרי – הפטריוטס הצליחו להחזיק את ההתקפה של הקולטס על הקווים באמצעות דרייבים מאוד ארוכים , החלק הקדמי בהגנה הצליח להפעיל לחץ יעיל על הקו הקדמי של מאנינג וגם הפחדנות של דנג'י קצת עזרה.

ועדיין – שחקני הסקנדרי עשו את העבודה שלהם. הם הצליחו לבצע בדייקנות את ההגנה האיזורית של אריק מנג'יני (מאמן הסקנדרי באותה תקופה שתיפקד כמתאם הגנה בפועל) ולא הרשו שום מהלך גדול.

*

אין ספק שמבחינת כישרון, הקורנרים והסייפטי'ס של ניו-אינגלנד השנה נמצאים בתחתית של הליגה. אבל האם רק מחסור בכישרון הוא סיבה מספקת לסקנדרי שמרשה כל כך הרבה מהלכים גדולים עד כדי כך ששום יתרון שההתקפה משיגה אינו בטוח ?

אני חושב שהפטריוטס בעצמם בעונת 2004 הוכיחו שלא.

במישחק נגד סיאטל, גולדן טייט תפס כדור ל 40 יארד כשההגנה של הפטריוטס שיחקה עם 5 שחקנים בסקנדרי וכיסויים בעומק המגרש במטרה לא לתת יותר ממסירה קצרה.
ועדיין, גם כשהפלאט פנוי וחמישה או שישה דפנסיב בקס מגנים בעומק המיגרש, ניו-אינגלנד ספגה מסירות של 20, 30 ו 40 יארד כשאין שום שחקן הגנה ברדיוס של 5 מטר מהרסיבר.

גם נגד הג'טס במצב דומה סאנצ'ז זיהה מאוחר את השחקן הפנוי והוסיף חטא על פשע כשמסר לא מדוייק כדור ש"נתלה" הרבה זמן באוויר ככה שבמקום טאצ'דאון קל על 40 יארד לג'טס הכדור נחטף.

כמו בשבוע הקודם, הסקנדרי של הפאטס שוב ניתפס עם המכנסיים למטה ורק טעות איומה של סאנצ'ז לא רק הצילה אותם אלא גם הוציאה אותם גדולים.

אפשר להסביר בחוסר כישרון מצבים שרסיברים גבוהים ומהירים כמו דמריוס תומאס מדנוור שתופס כדור גובה בכיסוי של אחד על אחד נגד קורנר נמוך כמו סטרלינג מור. לעומת זאת, כשרסיברים נשארים פנויים לגמרי בעומק המגרש נגד כיסוי מתוגבר ו-וויתור של ההגנה על המסירה הקצרה זו עבודת אימון גרועה. גרועה מאוד.

בעל הבלוג טוען שהפאטס הפכו עם השנים לקבוצה התקפית והעבירו את הדגש מההגנה להתקפה. האמנם?

אני טוען שלהפך – החולשה של ההגנה (ההגנה חזקה כמו החולייה החלשה שלה. לא משנה כמה ההגנה חזקה בחלק הקידמי כשמספיקה פעם אחת מתוך 3 לבחון את הסקנדרי) היא זו שמכתיבה לפאטס התבססות על התקפה שעושה הרבה נקודות. כמו שאמרתי קודם – כשהסקנדרי נותן כל כך הרבה מהלכים גדולים שום יתרון לא מספיק.

אם ככה, נשאלת השאלה – האם בליצ'יק והצוות שלו עיוורים? למה הם לא מנסים לחזק את החולייה החלשה כל כך בהגנה?

התשובה היא שהם מנסים. הם פשוט נכשלים פעם אחרי פעם.

מ-2007 הפטריוטס בחרו 17 שחקנים בסיבוב הראשון והשני של הדראפט – 13 מתוכם היו שחקני הגנה. אני חושב שהנתון הזה בלבד מספיק בכדי להפריך את התיאוריה שהפאטס שמים דגש על ההתקפה.

מתוך ארבעת שחקני ההתקפה האלו, שניים הם שחקנים ברמה גבוהה ביותר (רוב גרונקובסקי ונייט סולדר שנכון להיום הוא העוגן ב OL) אחד טוב (סבסטיאן וולמר) ואחד היה פצוע כל העונה שעברה ורק במישחקים האחרונים מראה פוטנציאל (שיין וורין). 3 מתוך 4 כשגם הרביעי עוד יכול להיות שחקן טוב זה יפה מאוד לדעתי.

אם מסתכלים על 13 השחקנים שניבחרו להגנה התמונה עוד יותר מעניינת. במשך שנים בליצ'יק לא בחר ליינבקרים בסיבובים הראשונים בדראפט.

בדראפט של 2008 הוא בחר את ג'רוד מאיו שהפך לשחקן פותח מהיום הראשון, כבר כמה שנים הוא בין המובילים בליגה בתאקלים ואחד הליינבקרים הטובים והרב-גוניים בליגה. ברנדון ספייקס היה שחקן לא רע בשנתיים האחרונות והשנה עשה התקדמות גדולה והפך לאחד הראן-סטאפרים הטובים בליגה. דונטה הייטאוור שניבחר השנה הוא שחקן שסומן ככוכב עוד לפני הדראפט, הפך לפותח בהגנה מהיום הראשון ובהחלט מראה פוטנציאל אדיר. ביחד הם מהווים חוליית ליינבקרים איכותית ביותר.

שלושה שחקנים ניבחרו לדיפנסיב ליין. אם העונה היתה מסתיימת היום אז צ'נדלר ג'ונס שניבחר השנה היה מסיים כאחד המועמדים לתואר הרוקי ההגנתי של העונה . ג'רמיין קנינגהאם לא כל כך הצליח בשנתיים הראשונות שלו והיה פצוע הרבה אבל עדיין מדי פעם הראה ניצוצות והשנה הוא בהחלט טוב. גם רון ברייס ידע עליות וירידות ונכון לעכשיו הוא חלק מהרוטציה בקו הקדמי – לא שחקן מהרמה הגבוהה ביותר אבל כיום הוא שחקן סולידי שתורם בעיקר דקות מנוחה לווינס ווילפורק.

לא מרשים כמו בליינבקרים, אבל עדיין 3 שחקני הרכב ואחד שיכול להפך לכוכב.

ועכשיו אנחנו מגיעים לסקנדרי. מ-2007, לא פחות מ-7 בחירות סיבוב ראשון ושני (להזכירכם: 7 מתוך 17) ביזבזו הפאטס על שחקני סקנדרי . מישהו יודע מי זה טרנס וויטלי? אני חושב שאפילו בליצ'יק שכח מי זה.

לעומת זאת כולם זוכרים את ברנדון מריוות'ר – אתלט בחסד וטיפש גמור שתמיד יאכל את ההטעייה הכי שקופה וימצא את עצמו מחוץ למהלך ויקנח בעבירות אחרי שהמהלך ניגמר כדי לתת להתקפה עוד 15 יארד במתנה. נכון לעכשיו מריוות'ר מספק אתנחתות קומיות לאוהדים של שיקאגו.

ב-2009 ניבחרו פטריק צ'אנג ודריוס באטלר. בעוד שצ'אנג הוא שחקן הרכב סביר בהחלט, באטלר התגלה כקורנר שלא מסוגל לכסות זקנה עם הליכון.

ב-2010 ניבחר בסיבוב ראשון השחקן האהוב ביותר היום על אוהדי הפאטס – דווין PI מקורת'י. אחרי עונה ראשונה מאוד מוצלחת עם 7 אינטרספשנים ובחירה לפרובול (כן, עכשיו זה נישמע כמו בדיחה מ"צחוק מהעבודה") התברר בעונה השניה שמקורתי הוא שחקן שלא מסתכל בכלל על הכדור וכל תנועה של הרסיבר לפני שהכדור בסביבה מוציאה ממנו עבירה ודאון ראשון.

ההתקפה של הפאטס לא מתחילה להתחמם על הקווים בדאון שלישי ארוך של היריבה כי הם יודעים ששום מרחק לא בטוח כשדווין PI מקורתי על המיגרש.

יקיר אוהדי הפטס, דווין מקורת'י, בימים שהוא עוד ידע איך תופסים את הכדור

 

שנה לאחר מכן ניבחר ראס-איי דולינג, שחקן עם נתונים פיסיים טובים – גבוה , חזק, מהיר ו… פצוע. השנה ניבחר טאבון ווילסון, שחקן שדורג נמוך ובליצ'יק בחר בסיבוב השני – בינתיים, לא מציג יכולת מרשימה במיוחד.

לסיכום: 7 שחקנים – אחד בסדר, 4 באסטים מהדהדים ושניים שכרגע נהנים מהספק (ווילסון ודולינג . בזמן כתיבת שורות אלו דולינג נישלח ל IR וסיים את העונה ככה שדי סביר שגם אותו אפשר כבר להחשיב כבאסט).

המסקנה שלי היא שהבעייה העיקרית של הפאטס היא חולשה מובנית בכל מה שקשור לסקנדרי. מאמן ראשי, מאמן הגנה, סקאוטינג – הכל. התוצאה היא כישרון עלוב כשגם עם מה שיש נעשית עבודה גרועה.

החולשה הכל כך בולטת הזו לעומת המערכים האחרים של הקבוצה מקרינה על הכל – שחקני החלק הקדמי של ההגנה יודעים שכל שניה שהם לא מצליחים לסיים את המהלך מגדילה בהמון את הסיכוי לדאון ראשון ושחקני ההתקפה יודעים ששום יתרון לא מספיק ואין לי ספק שזה לא מוסיף להם שקט.

הזכרתי בהתחלה את אריק מנג'יני שהיה מאמן הסקנדרי שעצר את פייטון מאנינג בעונת שיא עם רנדל גיי וטרוי בראון. כמאמן הג'טס אריק מנג'יני בחר בדראפט את דארל ריוואס, הקורנרבק הכי טוב בליגה בשנים האחרונות.

אני במקום בליצ'יק הולך עכשיו לאריק מנג'יני ומציע לו כל דבר כדי שיבוא אפילו בתור יועץ – מה שיש בפאטס היום פשוט לא ברמה של NFL.

הימורים שבוע שמונה/זאב ואריאל
תום לב?

No Comments

Amir A 29 באוקטובר 2012

בשביל שביליצ'יק יעשה את זה קודם כל צריך לקצץ לו את האגו. הבעיה היא שהאגו של ביליצ'יק הוא כמו ההידרה.

גל דגון 29 באוקטובר 2012

זה הניתוח המקצועי הכי טוב שהיה בדה באזר כבר הרבה מאוד זמן. שאפו.

ניצן פלד 29 באוקטובר 2012

טקסט מעניין, רק עניין אחד – אתה כותב בהתחלה שהבעיה היא לא הכישרון, כי הם עושים טעויות של אימון ומאשים את האימון, אבל אז מסביר כמה הם חסרים בכישרון בסקונדרי. בסופו של דבר לא הבנתי על מה אתה שם את האצבע.

אריאל גרייזס 29 באוקטובר 2012

אני חושב שמשה התכוון להגיד שהבעיה היא בצוות המקצועי – שגם לא יודע לבחור כשרונות – וגם את מה שיש הוא לא ממש יודע מה לעשות איתו

yaron 29 באוקטובר 2012

קרא עד הסוף…
"המסקנה שלי היא שהבעייה העיקרית של הפאטס היא חולשה מובנית בכל מה שקשור לסקנדרי. מאמן ראשי, מאמן הגנה, סקאוטינג – הכל. התוצאה היא כישרון עלוב כשגם עם מה שיש נעשית עבודה גרועה."

אריאל 29 באוקטובר 2012

לא הייתי מכריז על מקורתי כבאסט. הוא אמנם עושה הכל כדי להוציא את כולנו מהכלים, אבל הייתה לו עונה ראשונה מצויינת, והשנה הוא סביר לדעתי (כמה משחקים טובים), ובעמדת הסייפטי הוא אפילו טוב. גם טבון ווילסון סביר לגמרי: יש לו אמנם טעויות של רוקי, וזה די הגיוני, אבל גם 3 חטיפות. הבעיה העיקרית של הפטריוטס לדעתי זה לא הקורנרים אלא הסייפטיז, שם יש הזנחה פושעת. קצת צובט הלב לראות שבדראפט של מריוות'ר (פעמיים פרובולר, מי זוכר) היה אפשר לבחור את אריק וודל של הצ'רג'רס, ושנתיים אח"כ לבחור את ג'ריוס בירד של באפלו במקום צ'אנג. צ'אנג מבחינתי הוא הבאסט האמיתי בסקנדרי, על שלל הפציעות, המרחק שלו מהכדור ועצם העובדה שסידר לג'טס את הגמר האזורי ב- 2010. לסקנדרי של הפטריוטס יש בדר"כ סטטיסטיקה מנופחת בחטיפות בגלל שמנצלים את החולשה שלהם וזורקים עליהם בלי סוף, גם בגלל שלרוב הפאטס ביתרון. למרות זאת, הסייפטיז של הפאטס מדורגים באופן קבוע בתחתית של הליגה במספר החטיפות ושבירת מסירות. בקושי רואים אותם מסייעים לקורנרים, או עושים מהלך גדול. ברגע שיגיע סייפטי טוב, אני חושב שנראה שיפור בסקנדרי. ולא, נייט אבנר הוא לא הפתרון בליצ'ק

austaldo 29 באוקטובר 2012

אני מסכים לגבי מקורת'י – בתור סייפטי הוא הרבה יותר מוצלח. החיסרון הגדול שלו זה שהוא לא מסוגל לשחק עם הגב לכדור – כשהוא מסתובב הוא איטי מדי ומאבד את הרסיבר וכשהוא לא מסתובב הוא לא רואה את הכדור ועושה PI. בתור סייפטי עם הפנים לכדור הוא הרבה יותר אפקטיבי.
ועדיין, אתמול הטאצ'דאון של הראמס היה זהה לחלוטין לטאצ'דאון שהם ספגו נגד סיאטל ולזה שהם ספגו מדונלד ג'ונס נגד בפאלו – רסיבר שחותך לאמצע ומקבל מסירה בין שני הסייפטי'ס שהולכים לצדדים ומפקירים את האמצע. נגד בפאלו אלו היו צ'אנג וגרגורי, נגד סיאטל צ'אנג ו-ווילסון ונגד הראמס ווילסון ומקורת'י. אז זה קצת יותר משינוי תיפקוד.

לגבי צ'אנג – יש לבליצ'יק איזשהו מודל של SS שצריך להיות טוב בהגנה נגד הריצה וגם בספשל טים. צ'אנג הוא באמת שחקן טוב נגד הריצה וגם בספשל טים. רק שבשאר הדברים שסייפטי צריך לעשות הוא לא מציאה.

URLACHER 29 באוקטובר 2012

זה ישמע מצחיק אבל בכל הנוגע להגנה זה לא תמיד בעיה של צוות האימון? הכוונה שלי היא שבהתקפה יכול להספיק שיתוף פעולה טוב או הבנה מצוינת בין QB ל WR או TE בעוד שבהגנה חייבים תיאום בין כל חלקי המערכת על מנת שיעצרו את היריב מכל כיוון. כדי להתקדם 10 יארד מספיק פוקט חזק ותנועה אחת טובה של WR בעוד בהגנה חייבים לשמור גם על המסירה הקצרה, גם המסירה הארוכה וגם על הריצה.
אני יודע שאני מפשט את זה בטירוף אבל לדעתי אם ויש בעיה בהגנה של הפאטס האשמה תלויה אך ורק בצוות האימון. אחרת איך אתם מסבירים שמקורתי נתן עונה מצוינת(ועוד כרוקי) ואז עונה כל כך זוועתית? לפי מה שאני מבין מהכתבה ברגע שמנג'יני עזב גם ההגנה עזבה איתו את פוקסבורו

bradybunch 29 באוקטובר 2012

לא כל ההגנה, רק הסקנדרי…

Zak 29 באוקטובר 2012

כתיבה מעניינת, תודה

עומרי 29 באוקטובר 2012

בכל המאמר המצוין הזה לא הזכרת את אסאנטה סמואל. כן, הוא תיסכל אותנו בסופרבול והוא בהחלט בירידה אבל בליצ'ק נתן לו ללכת בקלילות מבזה, כפי שעשה יותר מדי פעמים עם שחקנים אחרים לאורך השנים (בראנץ' ב-2005, סימור, ורייבל)

הליכתו סימנה את קריסתו הסופית של מערך הסקנדרי שלא התאושש מאז.

austaldo 29 באוקטובר 2012

קודם כל תודה על התגובות.

יש הרבה דברים שלא התייחסתי אליהם כי לא רציתי שזה יצא ארוך מדי. למשל לא דיברתי בכלל על פרי אייג'נטס שהפטריוטס הביאו שהיו במיקרה הטוב שחקן בינוני מינוס (לי בודן) או אסון טבע במיקרה הרע (ונישבע לכם שזו לא היתה חוכמה בדיעבד – ברגע שראיתי שהפאטס החתימו את דלתא אוניל כמעט הקאתי. לפני שהוא שיחק אפילו מהלך אחד). כמה שנים קודם, הם ידעו להביא בפרי אייג'נסי את רודני הריסון.

עוד דבר – אני לא יודע מה בדיוק קרה שם ומי עוד עזב יחד עם מנג'יני, יכול להיות שהיו שם אנשים יותר משמעותיים ממנו שבמיקרה עזבו באותה שנה. עובדתית הירידה ברמת המישחק, בבחירות הדראפט וכו' התחילה אחרי שהוא עזב ולעומת זאת בתקופה שלו כמאמן הג'טס ניבנתה שם חולייה מצויינת עם דארל ריוואס שהוא בחר בדראפט.

zehu 2 בנובמבר 2012

אוסטלדו, מאמר מצוין.
רק עכשיו קראתי. אולי טליב יושיע?
או שלא..

Comments closed